מדברים על ספרים - הפודקאסט של סטימצקי עם מאיה דיין

חוגגים 100 שנה לסטימצקי

רשת הספרים הגדולה והוותיקה בישראל חוגגת מאה שנים, ואנו מציינים זאת בסדרה של פרקים מיוחדים על התפתחות התרבות והספרות בישראל.

אם אתם אוהבים את הפודקאסט שלנו, אל תשכחו לעקוב אחרינו ולדרג אותנו בספוטיפיי, ביוטיוב, באפל פודקאסט ובכל מקום בו אתם צורכים פודקאסטים. האזנה נעימה!

אלמוג גולד: שלום, בוקר טוב.

מאיה דיין: בוקר, בוקר. צהריים? נראה מתי... שמרו. זה לילה? יש גם לילות. התחלנו קצת לדבר קודם ואז עצרתי אותך, אמרתי לך "תשמרי את כל מה שאת אומרת לי עכשיו להקלטה". אז אנחנו רגע נדלג על ה"שלום שלום שלום", ובוא נתחיל רגע איפה שעצרנו כי זה היה נורא מעניין.

אני יושבת פה עם שייק ירוק שאני בדרך כלל שותה אותו כי אני צמחונית ואני לא אוכלת בשר, אז אני כל הזמן בסטייט אף מיינד של הברזל והחלבון והברזל והחלבון, וזה מנהל אותי. ואז מה הדבר הראשון שאמרת לי? קודם כל שאת יפה.

אלמוג: תודה. אה, בעצם... את... אני עושה אבחוני פנים, אז אמרתי לך שאת בן אדם שנוטה לסבול מקור, ושאת בן אדם מאוד מובנה, ושמעניין אותי איך ארון הבגדים שלך נראה. אני כבר מדמיינת אותו ואת הנאטניס והסכמה, ואז אמרת לי "תעצרי, תעצרי, בואי נדבר על זה", נכון?

מאיה: כן, אז אני באמת מסודרת ונקייה כי אני אוהבת, כי זה עושה לי טוב בלב.

אלמוג: וגם וודאות, אמרנו שוודאות עושה לך טוב.

מאיה: האמת היא למי לא, אבל את באמת רואים... אה, אבל זה מדהים שאמרת את זה. דיברנו שלוש דקות, כאילו...

אלמוג: נכון, דיברנו שלוש דקות והנושא של הוודאות הוא מאוד מאוד מאפיין אותי בכל תחום. אני מאוד, אני פחות אוהבת שינויים, מאוד אוהבת יציבות, וודאות, אוהבת שגרה שהיא טובה. וזו הייתה הבחנה ממש מדויקת העניין של הוודאות.

מאיה: ואז אמרת לי ששייק ירוק פחות טוב לי, נכון?

אלמוג: נכון. למרות שאני אוהבת להתמקד במה כן, להגיד מה לא זה... כן. אבל כן, רוצה להסביר? כן, אוקיי.

אז ככה, אני נטורופתית כעיקרון. אני מתעסקת בתזונה מערבית אבל גם בתזונה סינית מקרוביוטית, שמתעסקת באיך מתאימים תזונה למזג הפיזיולוגי של הבן אדם. אגב, בספר ממש יש פירוט של מזונות לפי כל אחד - למי זה מתאים, ולמה, ומתי.

ובעצם, אם מסתכלים עלייך, אז רואים קור בסיסטם. ומה התשובה? בעצם התשובה - שייק ירוק שהוא קר. אני מניחה קר? הוא קר. אז קודם כל, יתאימו... גם קופאנו מקור. אני גם טיפוס קור, אז הדלקנו מזגן, אחרי דקה כיבינו אותו כי פשוט קפאנו מקור.

אז הסינים אומרים שאם יש לך איכות אחת לא מאוזנת בעודף, הם מדברים על קור, חום, יובש, לחות בבסיס. אז אם יש לנו עודף קור - עכשיו, מה זה עודף קור? גם קר לנו, אבל גם אנמיה למשל, חוסר דם מה שנקרא בסינית, יכול להיות קשור לקור כי דם זה הנוזל הכי חם בגוף.

מאיה: חם?

אלמוג: ולך הם מדברים על החום ויובש. וגם בעיות עיכול למשל, בטן נפוחה הרבה פעמים קשורה לקור במערכת עיכול. כששאלת אותי אם יש לי נפיחות בבטן...

מאיה: נכון, נכון.

אלמוג: ובעצם, אם אנחנו מכניסים עוד קור, אז זה מקצין את האיכות הלא מאוזנת שלנו. זה אומר שמה? כדאי שתשתי או תאכלי חם.

מאיה: נכון, פשוט. זה הכי פשוט בעולם, מאוד הגיוני. אני באמת לא אוכלת מספיק חם. את יודעת, אני, אני חושבת על זה, זה, זה נכון.

אלמוג: אז, אז אני רוצה להגיד לך... אגב, גם עלים ירוקים, אצל הסינים יש אנרגטיקה גם של מזונות ספציפיים, והעלים הירוקים הם מאוד מקררים.

מאיה: עכשיו את אומרת "חסר לי ברזל", אבל אני לא אומרת "חסר לי", אני אומרת בגלל שאני צמחונית, אני חשוב לי...

אלמוג: כן, אז אנחנו רוצים גם ספיגה, כי לא מספיק לאכול את הדברים הבריאים, אנחנו רוצים גם שהם יספגו. אם אני שותה שש כוסות קפה ביום, אז זה פחות טוב. אבל בואי נדבר על קור וחום שנייה.

מאיה: כן.

אלמוג: כי, כי כדי שדברים יקרו, שיהיה עיכול ותהיה ספיגה ותהליכים יקרו בגוף, אנחנו צריכים בשביל זה חום או קור?

מאיה: אני חושבת שקור... חום? חום. חום גורם לתהליכים לקרות.

אלמוג: קור... מכירה את הילדים שמקבלים מכה במצח?

מאיה: כן.

אלמוג: וברין פריז. אז למה שמים להם קרח? ילד שמקבל, נופל, מקבל מכה - שמים לו תמיד סאן פרוסט או קרח.

מאיה: נכון, להקפיא, כדי לעצור, לנעול את התהליך, שדברים לא יתפתחו, שלא יהיה אדום קרם. הבנתי.

אלמוג: אז הקור בעצם סוגר את התהליך בפנים.

מאיה: נכון.

אלמוג: עכשיו בן אדם שיש לו המון חום בפנים, שזה הרבה פעמים גברים - לא רק, אני קצת מכלילה - אבל הרבה נשים, בעיקר בגיל הפוריות, סובלות מקור. ונשים וגברים, לא כולם, אבל הרבה יותר, הם יותר יאנגים, יותר חום.

מאיה: יאנגים מיין וינג... יין וינג?

אלמוג: כן. וכשיש לך קור ואת מוסיפה קור, הדברים ננעלים. זאת אומרת שחילוף חומרים, ספיגה, כל זה... אני יכולה לחפור על זה שעות.

מאיה: לא, זה מרתק. וקודם כל תודה על ההבחנה הזאת. אני בטוחה שגם זה היה אישי, אבל אני בטוחה שהרבה אנשים ייקחו מזה, זה דברים להם.

אמרתי לך שאני מאוד שמחה שאת פה ואני הרבה זמן רציתי שתבואי, מכמה סיבות. גם כי אני מאוד אוהבת תזונה ואני מאוד מאמינה בתזונה, ותמיד גם אפשר ללמוד, והנה אני למדתי כרגע שהירוקים קצת פחות טובים לי. בוא נדבר על מה כן.

אלמוג: מרק?

מאיה: תה.

אלמוג: מיקס. אני פה שותה מיקס מים. אז גם מים, ביקשתי ממך שאני אמזוג לך מים פושרים. את רוצה להגיד לנו רגע למה מים פושרים ולא קרים?

אלמוג: אז זהו, אז גם אותו דבר. פשוט קור במערכת עיכול עוצר תהליכים, והרבה בעיות עיכול... בוא נדבר שנייה על סודה. שזה מצחיק, לפעמים שינויים קטנים עושים את ההבדל. אנשים חושבים שהם צריכים לשנות את כל החיים, וזה לא. מחקרים אומרים, וגם באמת הספר מבוסס מחקרים, זה שדווקא אנשים שמצליחים לשנות את אורח חייהם, לרדת במשקל, לשפר את הבריאות, את האנרגיה - זה אנשים שעושים צעדים קטנים וריאליים עבורם.

מאיה: נכון, כי יש משהו בעולם הזה... אה, נעזוב רגע דיאטות, שזה תחום שתכף ניגע בו, אבל בכלל להציב יעדים שהם מאוד רחוקים ומאוד קשה להגיע אליהם - זה דבר שהוא מאוד מאתגר ומתסכל. וכשמתחילים באיזה יעד קטנצ'יק, כמו עכשיו להפוך ממים קרים למים פושרים, או להוריד ירוקים ולהוסיף מרקים לצורך העניין, זה דברים שהם ריאליים.

אלמוג: אה, סיפרתי לך, חוץ מה"להוריד", יש לי בעיה עם ה"להוריד".

מאיה: מה? לא, אני להפחית, בוא נגיד את זה להפחית. אני אוהבת להתמקד במה כן, במה כן, כי ברגע שאומרים לי "לא", אני שובבה. אני אוהבת... מים עם תקו... אה... אבל באמת להתמקד במה כן.

אלמוג: סמנטיקה.

ואז לפני איזה חצי שנה הייתי אצל המדקרת שלי, נתלי, וראיתי את הספר שלך מונח שם, וזה מאוד סיקרן אותי. ועוד משם כבר אמרתי "אני רוצה לקרוא אותו", ושאני אתעסק. וכשנעבור את רשימת ההמתנה שיש לפודקאסט, אז גם תגיעי לפה. אז הנה, הצלחנו והגעת.

וגם פסח עוד שנייה קורה, אז גם על זה נדבר בפרק הזה. אני רוצה שנייה להתחיל באמת ולהגיד שמי שיקרא את גב הספר יראה שאת מחזיקה בכל כך הרבה סקילס, קישורים ותארים ודברים שלמדת ועשית. ואני אגיד לך שמה שתפס אותי הכי פה - שני דברים: אחד, שאת מתעסקת באסטרטגיות של אכילה.

אלמוג: כן.

מאיה: וזה בדיוק מוביל אותי רגע לצעדים הקטנים וליעדים הקטנים, כי הכל בחיים זה אסטרטגיה.

אלמוג: לגמרי.

מאיה: ושאת בוגרת אור במדעי התנהגות.

אלמוג: תואר שני. התואר הראשון שלי...

מאיה: דוקטורט לא? במדעי התנהגות? אכילה והתנהגות הם קשורים ושזורים אחד בשני בעיניי. ואני חושבת שהאכילה והתזונה והכל קשור להתנהגות, וכשיש הבנה במדעי ההתנהגות, אז הרבה יותר קל גם להתאים תזונה מותאמת אישית, כי זה מה שאת עושה - את מתעסקת פה בתזונה מותאמת אישית.

וגם כל מי שתקרא או יקרא את הספר יבין שאין נכון ולא נכון, ושכל אחד יכול וצריך למצוא את הדרך שלו בתוך המסע הזה. וזה מסע שהוא גם לא נגמר, זה מסע שהוא מלווה אותנו כל החיים.

אלמוג: נכון. לא בהכרח פלטפורמות של ירידה במשקל, שזה תחום אחד, אלא בכלל תזונה - מה אנחנו, את הגוף שלנו, ואיך אנחנו מתנהלים בעולם עם נושא התזונה. זה ממש התפתחות אישית בעיניי, כי...

מאיה: מסע. אני כזה... את אומרת מסע, וואלה, למי יש כוח למסעות? אבל זאת דרך שאנחנו מגלות ומגלים על עצמנו דברים כל הזמן.

אלמוג: ואני תמיד אומרת "it's not about the food". זה המקום שלנו בעולם, זה באמת במה אנחנו רוצות להזין את עצמנו, רוצים להזין את עצמנו, איך אנחנו יכולות ויכולים להיות בנוכחות בחיינו. כי אם אני... יש הרבה אנשים מאוד מצליחים שדווקא בתחום התזונה מרגישים שהם פה נכשלים, או שהם לא מצליחים.

אני פוגשת כל הזמן... את יודעת, את לא פעם רואה תזונאיות, דיאטניות קליניות שמנות. את מכירה את התופעה הזאת?

מאיה: מכירה גם נטורופתיות וגם... זה.

אלמוג: אבל אני דווקא מדברת... קודם כל יש מקום לכל המידות מבחינתי, ויש דבר כזה שנקרא פרדוקס ה-BMI, שזה בן אדם רזה שהוא לא בריא ובן אדם עם אוברווייט שהוא יותר בריא.

לא... ברור, כולנו בעולמות של דימוי גוף חיובי ויש מקום לכולם. ואגב, אני ממש ממש לא אוהבת רזון. בעיניי, להיות עם קימורים והמלאות זה אפילו יותר יפה.

אלה שמגיעים אליי לקבוצות ולקליניקות ולהרצאות, שאני פוגשת באמת נשים ואנשים סופר מצליחים, הרבה פעמים בקריירה, במשפחה, החיים שלהם מלאים, ודווקא פה הם מרגישים גם בודדים הרבה פעמים עם האכילה והתזונה, וגם שפה הם נכשלו.

הם אומרים לי: "איך זה יכול להיות שיש לי קריירה, שאני מנכ"ל של חברה, שאני מנהלת, זה שיש לי משפחה, ודווקא פה אני לא מצליחה? איך זה יכול להיות?" כי וזה דיסוננס. ובאמת 95% מהאנשים שעושים דיאטה לא מצליחים בזה לאורך זמן לפי מחקרים.

מאיה: ולמה לדעתך? איך? איפה זה יושב?

אלמוג: מהמון, המון, המון סיבות. הדבר הראשון זה "או הכל או כלום", שזו... זה הדבר שבאמת, באמת מפיל אותנו. זה לא... אין... גם אם כל ההיסטריות על כל הטרנדים עכשיו - קטוגני, צום לסרוגין, בלי גלוטן, בלי סוכר, בלי אוויר...

מאיה: רגע, רגע... שנייה, לנשום.

אלמוג: קודם כל, שוב, אם אני הופכת להיות מי שאני לא, ובצורה קיצונית - כמה זמן אני באמת אוכל להחזיק בזה לאורך זמן?

והדבר הכי עצוב זה שאנשים שכבר עושים וירדו במשקל, כמה זמן הם יחזיקו. וכשהם לפעמים, אפילו, זה מחזיק את יודעת מה - חצי שנה, שנה. פה אתגר אמיתי, אבל הרי...

מאיה: ירידה במשקל יכולה לחזור, אבל כן לשמור ולא בהכרח לרדת.

אלמוג: אז גם לרדת, אבל אם כבר אתם מחליטים שאתם... הנה פסח. מיום אחרי פורים כבר הטלפון שלי, וואטסאפים, אנשים כבר על זה, ואחרי פסח זה יהיה עוד איזה גל.

מאיה: מה קורה בפסח? יש היסטריה מטורפת כזאת.

אלמוג: קודם כל, אביב, הסוודרים יורדים, דבר שני - התחדשות.

מאיה: כן, נשים.

אלמוג: אבל נכון, את שמה לב שבפסח קורה משהו סביב נושא התזונה?

מאיה: לגמרי. קודם כל אנשים... התזונה... משנים לנו, מזיזים לנו את הגבינה שלנו, את הלחם שלנו. וכשדברים משתנים, אז או שאנחנו משתנים איתם, ואם קשה לנו אז הכל מתערער לנו בעצם.

ובפסח, קודם כל, יש מלא ארוחות חג. גם עכשיו זה יוצא שישי-שבת-ראשון וכאלה, אז... וגם באמת יוצאים לטיולים, חופשים, מנשנשים יותר, הילדים בחופש גם.

אלמוג: שבוע לפני - פיצוי רגשי, אכילה רגשית כי אנשים... יש אנשים שמנקים. פתאום "איפה הלחם שלי?" אני נורא רעבה בפסח.

מאיה: רעבה? למה רעבה?

אלמוג: קשה לי בפסח. ותדעי, אני לא אוכלת כזה הרבה לחם ואני כן אוכלת. אני... זה פסיכולוגי לחלוטין. אני שבוע שלם רעבה, לא יכולה להירגע. זה חג שלם שאני מרגישה שאין לי מה לאכול.

מאיה: ויש? אין לי מה לאכול?

אלמוג: אבל חסר לך הלחם?

מאיה: חסר לי הפיתת כוסמין הזאת.

אלמוג: כן. היא חסרה לי.

מאיה: כן, כי זה עוגן בשבילך.

אלמוג: עוגנים. זה... אני מאוד, אני מאוד מכבדת עוגנים. אבל מה קורה? הרבה אנשים, לא בפסח מנסים להילחם באוגנים שלהם. גם אם זה המתוק הזה אחרי צהריים שהוא אוגן בשבילי, נאמר, ובן אדם נלחם בו.

עכשיו, יש כל כך הרבה דברים אחרים לנקות - אם כבר מדברים על פסח, תנקו את זה שהלכתם, עברתם ליד השיש, באתם לשתות משהו והיה גרנולה או קורנפלקס של הילדים ונשנשתם, וזה לא... בתמרים וחטפתם את התמר... סליחה, מילה "חטפנים" שאני משתמשת בה הרבה, הוא כאילו לא מתאים עכשיו אחרי...

מאיה: אפשר לעשות איתחול. לא, חיים כל מילה לשקול...

אלמוג: נכון, אבל זה באמת קשוח. זה גם זה מתורגם "to grab something". אבל באמת, אני אומרת, יש את האוגנים שלנו - אם זה הלחם בבוקר, הפיתת כוסמין שלך, או המתוק, אז, זה אחרי צהריים, שזה משהו שאני בעד לכבד.

מאיה: נכון, בעד. ומצד שני, לנקות את כל הרעשים שאנחנו לא סופרים - כמה שקדים והתמר שבכלל לא עושים לנו את זה, והם פה, ו"חטפנו" כי הם על השיש... סליחה, לקחת... החטפנים, או הזה שכולם אוכלים, אז מה, אני לא אוכל? או הזמינו פיצה למשרד, אני בכלל לא... וכאלה.

את מדברת גם על הקשבה לגוף ועל תחושות רעב וסובע?

אלמוג: נכון, למרות שאני אומרת שמי שאומר שאנחנו אוכלים רק כי אנחנו רעבים - לא מאמינה לו. ברור שאנו בני אדם, אנחנו אוכלים בעיקר כי אנחנו לא רעבים, אני חושבת.

מאיה: אנחנו אוכלים גם לשובע. גם יש את משהו הישרדותי הזה, שהוא בעיקר, הוא מאוד נוכח.

אלמוג: כן, עכשיו בימים האלה. לכם אוכל זה נחמה.

מאיה: אני מאוד אוהבת אוכל, אני מאוד יודעת להעריך אוכל טוב. זה נהדר, זה... בריא. ולי עצוב כשאנשים מגיעים ואומרים "אם היו יכולים רק לתת לי איזה פיל בבריסטה ולא מעניין אותי"... ואוכל זה הרבה, זה המערכת יחסים שלנו עם העולם.

תחשבי שמערכת העיכול מתחילה מהפה. זה... יש לנו צינור שבעצם זה האיבר, האיברים הפנימיים של העיכול, הם האיברים שיש להם השקה עם העולם החיצוני. זה מערכות יחסים.

אלמוג: כשהורה - יחסי אכילה, חלה... איך אם או אמא או בכלל - זו דרך לפנק ודרך להעניק אהבה. אני מאוד מאמינה באוכל שיש לו המון המון משמעויות, ולא רק תזונתיות, ורגשיות, וזכרונות, וביטחון.

דגנים - דיברת על פיתת הכוסמין, זה קרקוע. כל הדגנים ברפואה סינית מתקשרים לאלמנט האדמה, לקרקוע, ליציבות. ואני חושבת שכולנו זקוקים לקרקוע בימים אלו.

מאיה: את מדברת על זה גם בספר. יש פה המון לימוד, זאת אומרת, דברים שגם חשבת שאת יודעת תזונה - וגם ככה נקרא הספר, "נשים שיודעות" - מה זה תזונה, פתאום את לומדת דברים חדשים לגמרי על דגנים, מה שאמרת עכשיו, ומקודם אמרת על קור, על ירוקים.

ואני חושבת שהרבה אנשים שבאמת לא מצאו את עצמם עד כה בספר הזה, כן יכולים למצוא את המקום שלהם. קודם כל ברמה הלימודית, להבין -

אלמוג: כן, ולא רק בן... אני אומרת לימודית לא ש... מה זה דגן ופחמימה וחלבון, ולא... זה כולנו כבר יודעים. לא מאמינה שיש בן אדם שיודע היום שביצה היא לא חלבון, זה לא שם...

מאיה: אלא מה?

אלמוג: הרבה מעבר לזה. ואת עוסקת לא מעט ברפואה סינית, נכון?

מאיה: למרות שבגדול אני באה מעולם של נטורופתיה, שזה... אני רואה בדיקות דם וכאלה.

אלמוג: כן, אבל אי אפשר להתעלם מזה שבסוף בנטורופתיה... הסיפרתי סיפור על שייק ירוק?

אני בשנה א' בלימודי הנטורופתיה שלי, הייתי תלמידה מאוד משקיענית, והתחילו לדבר על השייק ירוק שזה באמת מלא ברזל ומלא מעולה, ואנטיאוקסידנטים ובריאות וכאלה. שתיתי שייק ירוק ומה קרה לי? מה הייתה לי? בחילה, התנפחה לי הבטן. עכשיו את גם יודעת למה - אני טיפוס קור.

ממש לא עשה לי טוב, ואמרתי "איך יכול להיות?" אם באמת תסתכלי על אנשים מסביבנו, כל אחד נראה עם צבע עור אחר, עם יציבה אחרת, עם מבני גוף אחר, עם תווי פנים אחרות, עם קול אחר...

מאיה: רסינים... מקשיבים גם לכל אפילו...

אלמוג: כן, כן. וזה לא הגיוני שלכולם מתאימה אותה תזונה. לכולם מתאים אותו חלבון, אוקיי? לכולם מתאים אותה פחמימה? זה מטריף אותי. פחמימה זה שם גנרי. יש פחמימות ויש פחמימות. יש פחמימות - הם חברות. תרדו מזה, די, כאילו... לא לפחד, לא לפחד מהאוכל. לא לרשום בורקס כשהוא נותן לך פחמימה, אבל יש פחמימות שהן טובות!

מאיה: באמת, כמו שאתה אומרת, יש... נכון. כל אחד... גם מתאים... לא... גם את יודעת, יש אנשים שגם פחמימה טובה למישהי, למישהו או למישהי אחת יהיה... תהיה פחות... מתאימה. היום כבר יש את ההבנה הזאת. אבל כמו שאת אומרת, פעם היו הולכים לדיאטנית ומקבלים, זה, תפריט גנרי שמתאים לכולם.

אלמוג: נכון, לצערי יש כאלה שפועלים גם היום, גם נטורופתיות וגם דיאטניות וגם אנשי קואצ'רים וכל מיני כאלה. אבל בספר יש שאלונים שממש מטרתם הוא לאבחן. זאת אומרת, אני יכולה להגיד לך שאנשים... אני מקבלת הרבה תגובות על הספר, שזה ממש כיף לי, כותבים לי בעיקר באינסטגרם.

מאיה: ואת עושה אתגרים באינסטגרם, אני ראיתי השבוע.

אלמוג: נכון, כל יום ראשון יש אתגר.

מאיה: אני כמעט הצטרפתי לאתגר על להוריד מתוק, המתוק אחד אחרי צהריים. וואז אמרת "בלי סילן, בלי זה" - אמרתי "יואו, כמה סילן אני אוכלת ביום", כאילו... זה... שנייה, רגע.

אלמוג: לקח לי רגע... תאכלי אוכל חם, ירד לך חשק למתוקים, את יודעת?

מאיה: כי יש לי חשק למתוק? אני בתמר... בתלות... נגיד. ואני בתמרים.

אלמוג: קודם כל, מתוק - סבבה. אבל כשאוכלים אוכל שהוא קר, הרבה פעמים טיפוסי קור יש להם יותר קרייבינג. וכשאוכלים אוכל...

מאיה: עשיתי עכשיו סדר עם הסיפור הזה. אני צריכה לאכול אוכל חם יותר. אני בדיפולט אוכלת דברים מהירים וקרים. את מבינה? תמיד מתיישבת... לפעול שאני בישלתי, אז הילדים אכלו אותו, לא תמיד אני אוכלת אותו. הבנתי.

אלמוג: אז באמת זה משהו. נשים... וספרי לי, נורא מעניין.

אז יש כל מיני באמת מיתוסים שהספר מפריך, כמו למשל הקטע של סלט, שהוא גם אוכל קר, והרבה אנשים עושה להם בלאגנים בבטן, או קור, או שהם פשוט בא להם לנשנש.

יש פרק שלם, חלק שלם על בטן נפוחה, מעי רגיש, על כל הקטע של מה עושים. אני... הרבה אנשים אומרים "אני אוכל בריא, אני אוכלת בריא, אבל הבטן נפוחה ואני עייפה כל הזמן", ו...

ועוד מיתוס למשל זה שחייבים פחמימה, חלבון, ירק בכל ארוחה, כזה כמו "צלחת מנצחת" - מה שלימדו את רובינו מילדות.

ויש עניין של צירופי מזון, של למשל מישהי כתבה לי חמודה שהיא... אני מדברת הרבה פעמים שלסוג מסוים כדאי לפצל ארוחת צהריים לשתי ארוחות קטנות.

מאיה: ראיתי את זה באינסטגרם שלך.

אלמוג: כן. וכתבו לך... מה?

מאיה: שזה מציל, כי... כי? אז זהו, ראית שמישהי כתבה לי הודעה?

אלמוג: אז היא אמרה "וואו, זה ממש סידר לי את ה..." שכלה ב-1 ובשלוש במקום...

מאיה: כן, נכון.

אלמוג: וזה מרגיע, וגם יש כאלה שמאוד קשה להם עם ארוחות גדולות וכבדות ובא להם ללכת לישון, ומורכבות. ואני אומרת תמיד שהמציאות מורכבת - "make it simple" בצלחת. ממש.

ואת מדברת על התאמה אישית, שכל אחד עולם ומלואו.

מאיה: אז עכשיו מגיע לך אדם לקליניקה, איך זה נראה?

אלמוג: קודם כל, קליניקה שלי כרגע באמת כמה חודשים קדימה סגורה, אבל... יש? אבל סדנאות יש אחרי פסח, את הסדנה לאכילה מותאמת אישית וכאלה. אבל בעצם, מגיעה מישהי, מגיע מישהו - אם זה לסדנה, אם זה לקליניקה - באמת קודם כל אנחנו מציפים מה... מה... למה הבן אדם פה ומה המטרה.

כש... אה... שאלת אותי למה רוב הדיאטות לא עובדות, אז אחת הסיבות זה שאנחנו לא מבינות או מבינים - נדבר בלשון אישה וגברים, דבר וזה... אז לרוב האנשים הם אומרים "וואלה אני פוצחת בדיאטה", אבל את לא מבינה מה המטרה שלך, כי "לרדת במשקל" או "לרזות" זה לא מספיק ספציפי.

מחקרים מדברים על זה שזה צריך להיות ספציפי. תביני כמה את רוצה לרדת, תוך כמה זמן. ויש כאלה שלא נשקלות, ואז אנחנו מציבות יעד של "תחשבי על בגד שאת רוצה להיכנס אליו". יש ממש קולקציה שלמה של הג'ינס זארה השחור הסמלה הכחולה הזה. ומציבים יעדים.

בספר יש שאלון ממש של הצבת יעד, וממש איך מציבים יעד. זאת אומרת, אם את אומרת "אני עכשיו רוצה לאכול יותר בריא", זה גם לא ספציפי. מה זה אומר? זה כמו לשים ווייז לירושלים, אבל... לאיזה רחוב את רוצה להגיע?

ועוד דבר מאוד חשוב זה תיאום ציפיות עם עצמי. אוקיי, יש לי מטרה. עכשיו השאלה היא למה אני מסוגלת בתקופה הזו? לא לפני שהיו לי ילדים, ולפני שהייתה מלחמה, ולא מה שאני אהיה כשאני אהיה בפנסיה, שיהיה שלום בעולם ולא יהיו מלחמות. לא.

וגם, נשים שכבר ילדו, אני רוצה להגיד שהסיכוי לחזור למשקל - לפחות אני כשאני הייתי... למספר חמש של המשקל... זה... זה ציפיות שהן לא ריאליות.

מאיה: היום אני אומרת "לחזור למשקל שהייתי לפני הריון הראשון" - לא יקרה.

אלמוג: יכול להיות. אני... מודעת שאני הייתי 20 קילו יותר ממה שאני היום.

מאיה: אז אצלי זה שונה, אבל שוב זה... כעשיתי שינוי תזונתי איתי ודיאטתי את עצמי ו...

אלמוג: אבל טוב, יש גם משהו מבנית בגוף שמשתנה לגמרי. הגוף משתנה גם בגיל מעבר של נשים, שאסטרוגן יורד. אבל הקטע של תיאום ציפיות זה בעיקר למה אני מסוגלת? כמה אני מוכנה ורוצה להשקיע בזה? זה חשוב.

כי לפעמים כשאני שואלת, ושוב יש את השאלון פה של הצבת מטרות ותיאום ציפיות, זה ממש שאלון שכל אחד מבין כמה הוא כרגע מסוגל להיות שם. וזה ממש בסדר. יכול להיות.

ואנשים לא יודעים להפריד בין זה ש... כשאני אשאל אותך "את רוצה לרדת?" בן אדם רוצה לרדת 5 קילו. "כמה אתה רוצה לרדת? כמה את רוצה לרדת? מאחד עד 10?" אז רוב האנשים יגידו לי "מה? 10! 10!" או אפילו "100!". אוקיי.

ואז יש את השאלה השנייה של "כמה את מסוגלת באמת? היי כנה עם עצמך. כמה בתקופה הזאת את יכולה, את מסוגלת, את מוכנה להתכוונן לזה, מאחד עד 10?" והרבה יגידו לי "אני בשבע, או בשש, או בשמונה".

אז כנות בתהליך זה דבר שהוא מאוד חשוב. זה כנות. אבל להתאים את האסטרטגיה, כי יש פה המון ענייני אסטרטגיה של איך אני מגיעה למטרה שלי בפועל. כי הידע הוא נחמד, אבל הידע הרבה פעמים מציף אותנו, מבלבל אותנו, ואנחנו כבר מתייאשים ולא עושים כלום. ולהפך, כבר הולכים לקיצון.

אבל ברגע שנאמר "אני שש או שבע וזה מה שאני מסוגלת לעשות, להתחייב, בתקופה הזו, לעצמי" - וזה הרבה, זה תקופה מטלטלת!

מאיה: כן... לא... וגם כל אחד עובר את הדברים האישיים שלו בסוף.

אלמוג: נכון, לגמרי. וברגע שאני יודעת שאני כרגע יכולה שבע, אני מורידה מעצמי את הציפייה שאני אהיה 10. כי רציתי 10, רציתי לרדת 5 קילו ב... לא. אני עכשיו שבע, ואני מבינה שאני עכשיו בונה לעצמי דרך פעולה שמתאימה לשבע. וזה נהדר! אז אולי זה ייקח עוד חודש או עוד חודשיים, אבל אני אוכל להתמיד בזה, זה יתאים לי.

מאיה: אני גם חושבת שעדיף שהדרך תהיה ארוכה יותר מאשר קצרה, כי היום אנחנו כבר לא בעולם שמאפשר בעיניי את כל דיאטות הקרסט האלה ואת כל הצום המטורף הזה ואת כל הטרנדים. הרי בסוף זו דרך חיים שאתה רוצה לאמץ לעצמך כדרך חיים.

אלמוג: אבל זה יכול להיות קצר גם. זאת אומרת, אני יכולה להגיד לך שענייני בטן נפוחה, בעיות עיכול, קול... אני מבטיחה לך ש...

מאיה: בוא, בוא נדבר על בעצם הנפוחה... מה... מה...?

אלמוג: זהו, אז זה דווקא תוך מהר מאוד רואים.

מאיה: אז אמרנו בטן נפוחה והוריד ירוקים?

אלמוג: כן. לא. כי ישר אמרת לי "יש לך בטן נפוחה וזה"... עכשיו רגע, אז... אז לוקחת את זה אליי שנייה, זה בטוח לא... כי זה בטוח הרבה עניינים. אז בטן נפוחה קודם כל זה הרבה פעמים קור במערכת עיכול. לא אצל כולם, הרבה פעמים זה קור במערכת עיכול. אוקיי? אוקיי.

זה אומר שאת רוצה ברזל. את רוצה תחזקי את עצמך בברזל. תשתי תה סרפד למשל, אז לא פחות ספירולינה, פחות שייק ירוק... שייק ירוק זה קור ועלים ירוקים מקררים לך... אישית. פחות מתאים לי ולכל מי שסובל... כאילו שיש לה בטן נפוחה.

מאיה: בטן נפוחה... קודמת כל... היא לא כזאת נפוחה... אני חייבת להגיד את האמת... היא לא... אין לי איזה בעיית בטן נפוחה.

אלמוג: הרבה פעמים אחרי, כן, מרגישים את השוני. וגם יש כאלה שיש להם בעצם נפוחה שקשורה לדברים אחרים. אוקיי? זה... שוב, זה... כן. אבל קודם כל... זה... תנסי, תבדקי אותי, אל תאמיני לי, תבדקי אותי.

תה סרפד למשל הוא מלא ברזל, טעים. אבל הוא... חביב דווקא.

מאיה: מה זה תה סרפד?

אלמוג: ממש. לקטוף סרפד, נראה לך?

מאיה: מה?

אלמוג: זה תזמיני באיירבט, אני גם... בארץ יש בחנויות טבע, יש סרפד. אני מתעסקת בדברים קצרים, אני לא חובטת, מנביטה... תה סרפד, יש את זה בלפוקה, זה, את מכירה?

מאיה: את לפוקה? כן. יש להם...

אלמוג: יש מלא סוגים, יש... תה סרפד. לא יודעת אם לפוקה ספציפית, אבל יותר זול מתה רגיל שתקנה בסופר. וזה מאוד מחזק דם, זה מלא ברזל, וזה חם.

ומה עוד? אז אוכל חם באופן כללי. יש... שוב, יש דגנים שהם יותר נחשבים מזינים ועם ברזל ומחממים, ויש דגנים שהם מקררים. אני אתן לך דוגמה - שיפון למשל. תחשבי, שיפון הוא יותר כהה. אוקיי?

מאיה: גם שיפון למשל?

אלמוג: אז הוא גם יותר מחמם וגם יש בו יותר ברזל, אז הוא עדיף מכוסמין לצורך העניין. בקטנה, גם כוסמין קצת מחמם, אבל בשיפון יש קצת יותר ברזל. לעומת חיטה שהיא מקררת, אגב, אנרגטית.

מאיה: אבל חיטה כבר מי אוכל היום?

אלמוג: יש אנשים... יש הרבה... יש...

מאיה: חיטה מלאה?

אלמוג: לא משנה, חיטה מלאה גם פחות מתאימה על מצבים אוטואימוניים למשל.

מה עוד? הקטע של באמת... שינה. אנשים לא ישנים ואז הם עייפים והם רעבים. שינה זה דבר מאוד חשוב. מאוד. יש את הדברים הבייסיקס - שימו לב לשינה באמת.

מאיה: לגמרי. יש לי עוד שאלה על... איך... גם מעניין אותי לנושא המים. אז אמרת לשתות מים פחות קרים?

אלמוג: נכון. האם באמת צריך להגיע לכמות המומלצת הזאת של שני ליטר מים ביום? כי אני יכולה להגיד לך שיש אנשים, לי, מאוד קשה להגיע לכמות כזאת.

מאיה: גם לי. גם לי. אני לא שתיינית גדולה. פרק השתייה בספר הוא הפרק שאני כותבת שזה הפרק שהיה לי הכי קשה היה לכתוב, כי הרגשתי שאני לא... כן.

אלמוג: למרות שאני... כן... יש את האפליקציות שכזה "רע" של פיפי, שמזכירות לך לשתות.

מאיה: כן, אבל זה קשה להגיע לשני ליטר. בסדר, אז קודם כל, אין... אין... לפי... כשבדקתי לצורך הספר כמה בדיוק יש המלצות של ארגוני הבריאות כמה לשתות, אז אין תוצאות חד משמעיות. אולי כי יש הבנה שהמטבוליזם שלנו שונה.

אבל אנחנו יודעות שכדאי לשתות. אנחנו יודעות שכדאי לשתות יותר מים חמים, חמימים, אפילו תה. אוקיי?

אלמוג: יכול להיות שתה יהיה לך יותר קל לשתות? אוקיי?

מאיה: כי לראיה, את שותה... את אמרת "אני שותה מלא קפה".

אלמוג: כן. שאני מכבדת. קפה זה אב מזון מבחינתי. כן, אני... ואני מאוד אוהבת. אבל באמת, יכול להיות שאת מחפשת את החם ואז את הולכת אוטומטית לקפה.

מאיה: את יודעת מה? הנה, עכשיו את אומרת את זה, וזה נכון. אני גם מעדיפה לשתות נס קפה שהוא יותר חם מהפוך לצורך העניין, וזה בדיוק בגלל זה - כי הוא חם-חם-חם.

אלמוג: אז תשתי תה.

מאיה: לא, אני גם שותה מלא תה.

אלמוג: מעולה! מצוין! אבל יש משהו בקפה שאני מאוד אוהבת ואני לא מוותרת עליו.

מאיה: אני מסכימה שקפה זה באמת דבר מענג בשבילי. אני... זה רגשי, זה ממש כיף. תקסי. זה האוגן אצלי - זה עוגן.

אלמוג: איזה כיף כי אני שותה שני קפה ביום וזה באמת עוגן, כי יש המון דיבור "להוריד קפה, להוריד קפה, להוריד קפה". ואני חושבת שמי שאוהב קפה, מאוד קשה לו לוותר על הדבר הזה.

מאיה: נכון. וגם בואו נדבר על מה כן. מה מקדם אותי? מה אני כן מסוגלת? מה אני כן יכולה להשאיר? איך אני מגוונת את התזונה שלי? כי ברגע שמדברים על מה לא... יש לי מטופלות שאומרות "תגידי לי במה לא לגעת". למה? למה? למה להגיד לך במה לא? זה סטייט אוף מיינד אחר. זה "בוא נתחיל במה אני כן אוכלת עכשיו".

אלמוג: אז מה? אז מה עוד מבחינה... בוא נתחיל בארוחות מסודרות. יש כאלה שאין להם ארוחות מאורגנות, שזה אמא שלי למשל, יכולה לא לאכול כלום ושום דבר עד הערב, ואז בערב...

מאיה: אני לא מסוגלת להיות רעבה. את י... אין... אני אני לא יכולה. גם אני. אני לא יכולה. אין לי... אין מצב. אני רעבה - אני אוכלת. אני לא יכולה למשוך את זה. אפילו זה כאילו זה מדגנון שהוא כל כך טבעי. לא מבינה אנשים שלא אוכלים.

אלמוג: גם אני. לא... מוזרים. כן. וגם עוגות, את יודעת? אני חיה עם בן אדם...

מאיה: כן?

אלמוג: שנאמר, אם תהיה עוגה בבית - ועוד מעט אני אספר לך שאני... אני כאילו אסטרטגיה "מתפנקת על המתוק מחוץ לבית". כי לא משנה נטורופתית, לא נטורופתית - תהיה העוגה בבית, תהיה לנו שיחות נפש וזה לא יגמר בפרוסה אחת. כי אני פשוט... זה גם עם כוסמין, סילן, כל הקשקושים שאנחנו מקשקשים - מפרזיס רמות סוכר באותה מידה בדם. אז הבן זוג שלי יכול לאכול פרוסה ולשכוח שיש עוגה.

מאיה: איזה בן אדם מוזר.

אלמוג: ממש מוזר. ולי שיחות נפש כזה. אז אני אוהבת להיות רגועה בבית שלי, ואחת האסטרטגיות זה באמת להתענג בתל אביב, להתפנק על מתוק מחוץ לבית. עדיף אחרי צהריים.

מאיה: כן. יש לנו מלא אופציות. אני רוצה לשאול אותך, כי סיפרת לי גם לפני שהתחלנו להקליט, שבכלל את מגיעה לעולם הספרים עוד לפני שכתבת ספר. את... את עבדת בעולם הספרים, בעולם האסטרטגיה?

אלמוג: כן. אז זהו. אז ספרי לנו קצת על זה ואז משם אני אקח את השאלה הבאה של "מה גרם לך לכתוב את הספר?" גם...

מאיה: אוקיי. שזה לא היה חלום שלי. בכלל לא רציתי לכתוב ספר. להפך, אמרתי אני בחיים לא...

אלמוג: את גם מאוד עסוקה. את יש לך קליניקה עסוקה, את מעבירה סדנאות, את... אתה מאוד מאוד... אסה בחברות, מלמדת ברידמן.

מאיה: כן, כן. התזונאית עסוקה מאוד.

אלמוג: אז נטורופתית? תזונאית? הכל? בוא נגיד הכל.

מאיה: מטפלת, מרצה, מומחית לתזונה ולסטרטגיות, נטורופתית. מומחית באנרגטיקה של המזון, מוסמכת בינלאומית להתמקדות פוקוסינג.

אלמוג: נכון. וכמובן בעלת MA במדעי ההתנהגות. ושכחת להגיד שחובבת מרקים ועוגות שמרים. גם כתוב בגב העטיפה.

מאיה: זה דבר מאוד מאוד חשוב.

אלמוג: נכון. כתוב בגב העטיפה, כתוב. וכתוב שאת מתחזקת בנינוחות - שזה גם מילה טובה - משקל, רמות כולסטרול ואנרגיה מאוזנים במשך כ-20 שנה.

מאיה: נכון. אמרתי לך שהייתי עוד 20 קילו, היה לי כולסטרול גבוה, וזה... אבל בואו נדבר על עולם הספרים.

בגיל 25 התחלתי להיות עוזרת דוברת של הוצאת כתר, שהייתה... זו הוצאה של... אחת ההוצאות הגדולות בארץ, עם סופרי המקור באמת, באמת הכי הרבה סופרי מקור - אמוס עוז, בת יאור, גם...

אלמוג: הארוקי מורקמי הוא לא סופר מקור.

מאיה: רובין שרמה, מי לא... הארוקי מורקמי...

ובגיל 25, צעירה תמימה ובאה מעולם... מבית דתי כאילו כזה, לא מכירה את הסצנה - הגעתי להוצאת כתר. אחרי חצי שנה מינו אותי להיות דוברת של ההוצאה. ממש כזה, מפתח לרכב, יש מזכירה, יש מערך משלוחים - "בואי תנהלי את כל האופרציה הזו".

הדוברת שהייתה אז החליטה אחרי חצי שנה... היא יצאה לחופשת לידה והחליטה שהיא עושה הסבה מקצועית. וזהו. וממש נחתי כזה, בלי יותר מדי חפיפה.

וזה באמת, הייתי חמש שנים בתפקיד שהוא... וואו. אבל זה, אני חושבת שבדיעבד, שם התחילה הקריירה הטיפולית שלי, כי זה היה... ברגע שיוצא הספר - והרבה סופרים יבינו את זה - כל העבודה והחשיפה האישית שאנשים מכניסים וכל האמוציות יוצאות דווקא בשלב שאתה יוצא לאור. ויש איזה ציפייה גם שהעולם יעצור מלכת, והעולם ממשיך כמנהגו נוהג.

אם הספר זוכה בהכרה ופתאום הצלחה וכאלה... ויש משהו מאוד חשוף. ואז גם מתחילות ביקורות בעיתונים וכאלה. זה לא פשוט, זה תהליך שאני יכולה להגיד לך - לא משנה אם אתה סופר מתחיל, או אם אתה בן אדם ותיק, אמוס עוז - כולם עוברים טלטלה.

ואני, בת ה-25, הייתי צריכה להכיל את כל זה. ובאמת הייתי מושקעת שם רגשית, נפשית, בליווי הזה של כל התהליך, ובבנייה של התוכנית האסטרטגית של איך כדאי ומתי כדאי.

וזה קודם כל היו שנים מרתקות, אבל מה? כן אמרתי לעצמי "אני בחיים לא הולכת להוציא ספר, זה לי... זה לא הולך לקרות", כי ראיתי מה עוברים. גם... לא... זה... הקושי והסבל וההשקעה. אתה מושקע נפשית, וכן.

אז אמרתי "אני לא", אין לי שום... באמת זה לא פשוט. כל התהליך. היום זה נעשה יותר ויותר קשה. פעם תוך שנייה... הרב מכר היה 20,000... תמיד יש, אבל פעם היה יותר. כש... אני מדבר שהייתי בת 25. אני בת 50 היום. אז... כן.

לא פשוט. ואז זה קרה. זה קרה שכבר העברתי המון, המון שנים סדנאות של רסטרט תזונה. זה היה מגניב, זה עבד טוב. זה היה עם תפריט גנרי עם התאמות.

אלמוג: כן, הסברתי, התאמות. והרגשתי... אני גם מלמדת סטודנטים לנטורופתיה, חייתי קבוצות לאורח חיים בריא. ולפני כמה שנים הרגשתי שאני כבר לא שם. שאני בקטע המקצועי וצברתי עוד ידע, ועשיתי עוד התמחויות, ולמדתי עוד התאמת תזונה לפי... התאמת תזונה אישית.

ואמרתי "אני לא שם, זה חוטא למציאות, אני כבר לא שם". זה נחמד שזה עובד לתקופה, ובאמת היו סדנאות מוצלחות, אבל אני כבר במקום אחר. ופשוט עשיתי הפסקה של כמה שנים עם הסדנאות.

מאיה: וואו.

אלמוג: וכן, אני ברידמן מלמדת... הן חיית קבוצות וכאלה. ואז עברנו דירה ממרכז תל אביב לצפון תל אביב, והיה לי איזה חודש כזה... אבל היה לי חודש קצת שקט בקליניקה, כי הקליניקה גם עברה לצפון תל אביב. והיה סוף סוף... מרשימות המתנה... קצת.

ואז אמרתי "זה זמן טוב, יש לי חלון הזדמנויות" לקחת את כל הכלים ממדעי ההתנהגות, מרפואה מערבית ותזונה מערבית, מרפואה סינית, ממחקרים על... על מה גרם לאנשים שהצליחו לעשות שינוי תזונתי ולהחזיק בו לאורך זמן ולהנות ממנו.

אז לקחתי את כל הדברים האלה והתחלתי לכתוב את הספר. גם לא האמנתי שיצא מזה ספר. התקשרתי לעורכת שלי, ענת ברלב, ופרטי ואנחנו מכירות, וסתם סקרנית מסדנאות, ואנחנו מכירות מימים שהייתי דוברת של כתר, והיא עורכת היום ספרים. ואמרתי לה "תגידי, מה... איך זה הולך היום? אני כבר שנים לא בתחום".

והיא הסבירה לי. ואמרתי לה "אוקיי, תקשיבי - אם את תשמעי ממני עוד חודשיים, סימן שאני רצינית". אני כאילו מתחילה לכתוב, לא ידעתי אם יצא מזה משהו. ובסוף יצא מזה.

והרעיון הוא באמת שכל אחד בספר ימצא את התזונה שמתאימה לו ויעבוד לו לאורך זמן, והוא יוכל ליישם בפועל, בפרקטיקה, ביומיום, עם כל הקשיים והאתגרים, ועם מקום לצרכים הרגשיים. ויש פה המון תרגילים, ואני מבטיחה לך - אני יודעת. יש לי מדגם מייצג כבר, כי באמת הספר מכר בערך 4,000 עותקים כבר.

שמי שיעשה אפילו חצי מהתרגילים והשאלונים בספר - שינוי כבר... כבר יבין על עצמו, תבין על עצמה הרבה, וכבר תהיה בהירות בהרבה דברים.

מאיה: כן, הנה, אני יצאתי... ולא רק אני... עם תובנה לגבי כל נושא הירוקים הזה, שבכלל מי חשב על זה? והכל... יכול להיות הפרעה. זה לא אומר שצריכה להימנע מירוקים.

אלמוג: כן, לא. אני מאוד אוהבת גם ירוקים, אבל בחביתה.

מאיה: להקפיץ... חביתה, את אוכלת?

אלמוג: כן. אוכלת ביצים ודגים.

מאיה: כן, כן. לא... אני עושה לך עם תרד וכאלה, ו... נו, הכי כיף.

אלמוג: כן.

מאיה: אה... אלמוג, היה לי ממש כיף איתך.

אלמוג: גם לי היה ממש כיף.

מאיה: ותודה רבה שבאת, ותודה שאת מפיצה את הבשורה לאנשים שרוצים ככה לשפר את חייהם ואת התזונה שלהם.

אלמוג: תודה, תודה גם לכל מי שקונה את הספר. זה ממש לא מובן מאליו מבחינתי.

מאיה: נכון, נכון. ונתראה בפרק הבא.

אלמוג: תודה לכם!