הסופרת קורל דרליצ'מן, בשיחה על סודות ששומרים בבטן, על שינויים בחיים, על הדסטארט ובעיקר על "הכול בחוץ".
הפרק עם הסופרת קורל דרליצ'מן, בשיחה על סודות ששומרים בבטן, על שינויים בחיים, על הדסטארט ובעיקר על "הכול בחוץ".
תמליל
מדברים על ספרים. הפודקאסט של סטימצקי עם
מאיה דיין. חוגגים 100 שנה לסתימצקי. רשת
הספרים הגדולה והוותיקה בישראל חוגגת מאה
שנים ואנו מציינים זאת בסדרה של פרקים
מיוחדים על התפתחות התרבות והספרות
בישראל. אם אתם אוהבים את הפודקאסט שלנו
אל תשכחו לעקוב אחרינו ולדרג אותנו
בספוטיפיי, ביוטיוב, באפל פודקאסט ובכל
מקום בו אתם צורכים פודקאסטים. האזנה
נעימה.
תשובה. אבל באמת תשובה מדהימה כי ברור שזה
סיפור אישית. רגע אני אגיד מילה ואז נתחיל
א היא כאילו היא נתנה תשובה ממש טובה זה
ברור שזה סיפור אישי כן
ברור שיש לה את התשובה אבל היא גם ענתה
בפודקאסט היא הרחיקה את זה מאוד ממנה
כן אה וגם זה היה סיפור אישי שלי
כן
שלכולנו
ברור אבל זה היה כזה חד כאילו ביום אחד זה
נגמר
כן
וזה באמת ביום אחד זה כאילו ביום בעיר אחד
עד כמה והופה אובסיסיה נעלמת
וואו
טוב ניקח את זה גם לפרק או שלא נתחיל
אצלי זה סודות לא אובססיה זה הטופיק בטח
כן
כן נשים מוציאות אצלי סודות אז יואו אני
מקווה מאוד שאני לא אפתח עכשיו הוציא איזה
סוד
כנות מדבקת
תקשיבי אני אגיד לך מה הבעיה שלי שהמון
פעמים מה זה אני אני שוכחת שהדבר הזה
מצולם ומוקלט ואני נהלת פה שיחות ואז אני
מספרת ואז אומרים לי כן שמעתי אותך שאת תל
אביב שאת זה שאת גרושה שאת זה ואני אומרת
כאילו וואי אני אומרת את הדברים האלה
חסוף
כן אני אומרת
איזה מרגיש להיות חשופה אבל
אה אני לא ידעה מאוד חשוף לציבור אני אני
מאוד אוהבת לשמור על הפרטיות שלי אבל רגע
בוא נתחיל רשמית כדי שיבינו שהתחלנו
אוקיי
כי כבר התחלנו אבל נתחיל
כן
קורל דרליצ'מן שלום אמרנו שאת פה עכשיו
אפשר להמשיך פטפט אז כן אתקית אבל השם שלך
זה בטח לקחת מהבן זוג שלך
שהוא מה הוא
אה הוא במקור א פולני אבל המשפחה עם מדרום
אמריקה
אגב זה משהו גם זה מוטיב חוזר בפודקאסט
שאני שואלת א זה לא פשוט זה יוצא כל אחד
ומה הידע שלו זה איכשהו זה איכשהו כן כי
אני חושבת שזה משהו שקורה באופן טבעי אז
לפרוטוקול שאבא שלי לא יהיה לב אני חצי
אירקית וחצי טוניסאית
וואי זה שילוף שבדרך כלל לא עובד ביחד
על זה הספר
אז בוא נתחיל בוא נתחיל בספר
אה רגע לא לפני הספר אנחנו מכירות כבר
המון שנים
ואז שאלתי אותך כמה אמרת חמש שש משהו כזה
נכון
א אנחנו מכירות מגלגול קודם עכשיו מרוב
שאנחנו מכירות בעולם הווירטואלי היה לי
ברור שנפגשנו פיזית ואז אמרנו עכשיו שלא
זה פעם ראשונה שאנחנו נפגש פגשות בעולם
הפיזי כן
זה קטע
שאת כאילו מרגישה שאת מכירה מישהו כשאת
בעצם לא לא פגשת אותו מעולם אני חושבת שזה
אחד מהפריבילגיות של התקופה שאנחנו חיות
בה שאנחנו יכולות לא לפגוש נשים אבל להיות
להרגיש כל כך קרובות אליהן א ואני מתה על
זה כי בזכות זה יוצא לי להכיר מלא נשים
מדהימות
לך יש קהילה מאוד חזקה א בדיגיטל בסושיאל
ויש לך חברות סופרות ואתם קליקה כזאת בכלל
זה הוצאה אה אחלה הוצאה
תכנה
כן כן א של אורלנדר
אחלה אורנה לנדר ואחלה סופרות שם א רגע
אבל אבל שנייה רצנו קדימה אני רוצה רגע
להציג אותך א
את כתבת את הספר הכל בחוץ את שנים עוסקת
בכתיבה א בכל מיני כובעים התחלת דרכיך
מקצועית כעורכת דין עם כתיבה שמעולמות
הליטיגציה נכון
איך אני זוכרת יואו
א אני אתן לך לספר על עצמך ספרי לנו קצת א
אני אומרת לנו כי בסוף מאזינים לנו גם
אנשים אני שוכחת את זה אבל זה קורה. א אז
רגע נתחיל מהגלגול הקודם כי לי זה לא
מרגיש גלגול קודם. זה מרגיש לי כמו ההתחלה
של הגלגול החדש שלי.
כן.
א
הגול הקודם היה להיות עורכת דין. עסקתי
בתחום התכנון והבנייה. א מהר מאוד זהו.
ביום הראשון של ההתמחות שלי זהו שאני
כותבת כשאני לא ידעתי. אז כתבתי כתיבה
משפטית ששא אחרת. היא אחרת מאוד. היא
אחרת. אה כן, אני חושבת ש שהיא מאוד מאוד
חשופה, מאוד מאוד חשופה. ברור שכתיבה
משפטית הייתה מסוג אחר, אבל כבר אז א זה
הובעיל אותי והייתי עורכת שש שנים, כתבתי
המון כתבי טענות וסבלתי כל כך. א הרגשתי
שיש משהו אחר, אבל לא היה לי מושג מה
ולא היה לי את האומץ לבדוק אפילו. ואז
הגיע הקורונה. אה חשבנו שבחוץ העולם
מסתיים ובפנים
דו עלינו כן
כן ואז בפנים אבל זה עזר זה עזר לאפקט
הדרמטיות אה אצלי
כן אני לא יודעת אני מרגישה שעבדו אלינו
אבל בסדר כן
כן אמ
ואז א בפנים בבית קרה לי נס הפכתי לאמא
כנגד כל הסיכויים
לפני כמה שנים זה ק בנים בעצם ירדתי א
ב-2019
א ואז הפכתי
ירדנו יחד את הבת שלי גם ראתי ב-2019 דקה
לפני הקורונה.
כן, אני זוכרת. ואז א מה שקרה זה שאני
הקשבתי פעם ראשונה בחיים שלי לבטן והיא
אמרה לי, "קחי מחברת ותתחילי לכתוב." אה
כתבתי לבן שלי א אבל בעצם כתבתי לעצמי,
גיליתי על עצמי המון המון המון דברים
ובעיקר גיליתי שאני מפסיקה להיות עורכת
דין ואני ילדתי את הבן שלי אבל ילדתי את
עצמי מחדש. לא חזרתי למשרד, בחוץ מיליון
מופטלים.
זאת לא הייתה תקופה לעשות שינויים
קיצוניים, אבל זאת דווקא הייתה התקופה.
והחלטתי לא לחזור לחיים שהיו לי ופשוט א
לצעוד בדרך שאני לא יודעת מה היא. ואז גם
הכרנו.
שם הכרנו.
נכון.
את הפכת? היה לך בלוג שהיה נקרא לא עוד
אמא.
נכון, נכון.
אה יואו, אני ממש זוכרת את זה.
שזה היה משחק מילים לא עורכת דין אמא. מה
שרציתי זה בעיקר להיות עם אביו. א, לא
הבנתי איך אני עוזבת ולא הרגישתי שיש משהו
טוב יותר לעשות חוץ מלהיות איתו, אבל
במקביל א אני התחלתי לכתוב א
כתבת ספרים עבור עבורו השנה הראשונה של א
של ילדים
נכון נכון אני כתבתי כתיבה אינטואיטיבית
במחברת וגיליתי שהכתיבה זה עד עבר כי עד
אז חליתי במחלת מיים קשה היה לי קשה להקל
אוכל היה לי קשה להקל את החיים א והכתיבה
עזרה לי להקל ומתוך הדבר הזה אמרתי אני
רוצה לכתוב וגם להתפרנס מזה מזה אז פשוט
המצאתי כאילו לא ידעתי איך מתפרנסים
המצאתי ואמרתי אני אכתוב ספרי שנה ראשונה
להורים לתינוקות שבעצם סיכרת את כל השנה
הראשונה מהעיניים שלך א אחרי שישבת לשיחות
עם עם הורים אני
בדיוק הייתי נפגשת עם הורים בזום
אני רק להגיד שנייה למאזינים שאנחנו הכרנו
כי לי היה המיזם בעולם ההורות
ורק שתבינו את החיבור ששם הכרנו
נכון א אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא זה לא
בשביל זה עזבתי ואז סתי לשאול את עצמי
שאלות וגם להגיד לא כשהרגשתי שזה לא מתאים
לי וזה היה קשה זה היה קשה אני זוכרת
שלעזוב את המיזם הזה של הספרים היה לי
מאוד קשה אבל המשכתי לצוד בדרך המשכתי
לכתוב כל הזמן זה מצחיק אותי לפני א כאילו
ממש לא מזמן מצאתי מחברת שלי אני כל אני
מאז כותבת א סטייל ימני היקר
ומצאתי מחברת שלי מלפני שלוש שנים שהעזתי
להגיד מה החלום העזתי לכתוב כאילו העזתי
ביני לבין עצמי להגיד מה החלום?
מה החלום? והחלום היה לעודד נשים לכתוב את
עצמן וכתבתי יש לי ויזן שאני מנחת סדנאות
כתיבה לנשים ואני פותחת את ה את הסדנה
ואני אומרת להם בואו נכתוב כתיבה
אינטואיטיבית
ואני עושה את זה היום
אני קראתי איזה פוסט של מישהי שכתבה עלייך
א את העברת לנשות המילואים את הסדנת כתיבה
הראשונה והיא יצאה משם והיא כתבה לא
האמנתי זו הייתה הסדנה הראשונה שהעברת אני
גם לא האמנתי אני הרגשתי אה בעצם גם על זה
יש סיפור אני יש מלא סיפורים אבל זה היה
לפני יותר משנה שנה וחצי בדיוק הוא ורחבה
החזית של הלחימה בצפון דני האיש שלי נכנס
ללבנון אה תקופה קשה
והודיעו לי א שההכנסה שלי יורדת לאפס אז
כתבתי תוכן עסקים שזה עוד איזה התגלגלות
עוד איזה גלגול ואני פחדתי א והרגשתי את
הפחד בכל הגוף שלי ויום למחרת קמתי בבוקר
כתבתי במחברת ואמרתי זה הזמן שלי א להתחיל
לעודד נשים לכתוב את עצמם להלחוץ סדנאות
כתיבה ושבוע מאותו רגע א הייתה סדנה
הראשונה אצלי בבית זה היה זה לנשות
מילואים ובסוף הסדנה אמרתי להם זאת הסדנה
הראשונה
ובמהלך הסדנה הרגשתי בבית הסדנה פיזית
הייתה בבית שלי אבל הרגשתי ממש בבית לא
התכוננתי לא ידעתי מה אני הולכת לעשות לא
ידעתי איך אני ממשבת אותן בכלל איך אני
נותנת משוב לטקסט של מישהי שהיא כתבה אותו
מהבטן
ובסוף אמרתי להוד פעם ראשונה וכולנו
הופטענו.
אני חייבת להגיד לך שבגלל שאנחנו מכירות
הרבה שנים אני גם הייתי ידעה את כל
הגלגולי כתיבה שהיו לך והיו לך לא מעט וזה
היה נראה שיש לך עוד אבן דרך ועוד אבן דרך
שעוד לא מצאת לגמרי את מה שאת רוצה אבל
תמיד יודעת שזה כתיבה. אה נכון. אני ממש
זוכרת ערב אחד סוף אוגוסט שדני מושיב אותי
כזה לשיחה. עוד רגע ילדים חוזרים למסגרות
והוא אומר לי תגידי מה את עושה עם הכתיבה
הזאת? זה נחמד שאת אוהבת לכתוב בפייסבוק,
אבל מה את עושה עם זה? והתשובה שאני נתתי
לו שאני לא יודעת מאיפה עניתי את התשובה
הזאת, אבל הגרעין האמונה כל כך חזק בתוכי.
אמרתי לו, "תקשיב, אני לא יודעת לאן אני
לוקחת את זה. אני לא יודעת להגיד לך בדיוק
באיזה משבצת זה יושב, אבל אני מבטיחה לך
שכשאני אדע ההמתנה תהיה כל כך שווה, זה
יהיה גדול מהחיים. זה פשוט תהיה גדול
מהחיים. ואין לי מושג איך הוא שרה את
התשובה הזאת. כאילו
מהמם. אז עכשיו בוא ניקח אותך רגע לספר,
אני יודעת כמה את כי אני עוקבת אחריך
ברשתות כמה חיכית לרגע הזה, כמה עבדת לספר
הזה אז אני רוצה לדעת איך בכלל החלטת שזה
הולך להיות ספר כי כמו שאמרנו היה לך המון
גלגולים בעולמות האלה של כתיבה יכולת
לבחור רק להנחוץ הדנאות או רק לעשות את
הבלוג שעשית נהדר או לעבוד עם עסקים עם
כתבות תוכן מה מה קרה שגרם לך להגיד אני
אני כותבת ספר
אמ ילדתי שוב
אמ
בעצם מה שקרה זה שלפני שיללתי את הבת
השנייה שלי אני התעוררתי באמצע הלילה והיה
טקסט שביקש שאני אכתוב אותו א וכתבתי היי
אני קורל ויש לי שקית קקי צמודה לבטן יש
לי סטום אני חיה עם זה ואני מפסיקה
להתבייש וזאת הייתה הפעם הראשונה אחרי 10
שנים שרוב האנשים בחיי לא ידעו שאני חי עם
הדבר דבר הזה פעם ראשי לא רואים את זה זה
לא משהו שהוא
אני יכולה להסתיר את זה בקלות בבגדים ולא
רואים והעבדתי שש שנים במשרד אורכי דין
שאף אחד לא ידע אה חמותי לא ידע עד הלידה
של הבן הבחור שלי אף אחד לא ידעו כי מה כי
התביישת
בטח
כן
כי זה השירותים כאילו שמו לי את השירותים
בפרונט של החיים בבטן
ואת מדברת על זה המון ואת היום את בכל
מקום שאת יכולה את מדברת על זה
כי הבנתי שלי יש שקית חיצונית פיזית אבל
לכל אחת
וגם לכל אחד יש איזשהו שק, איזשהו סוד,
משהו שהוא מתבייש בו וזה יושב וזה גוזל
אנרגיה וזה מו
זה אמרת שאת טובה בסודות
שאני טובה לעודד אנשים להוציא את הסודות
שלהם זה פשוט קורה
זה לא טוב לשמור סודות את יודעת באמת אני
חושבת שזה
זה דבר שהוא בעייתי מאוד
זה מחלי זה ממש מחלי זה
זה מחלי
אני חושבת שהכל בחוץ הזה אני תכף אני אספר
איך הגעתי לדווקא ספר
אבל הכל הכל בחוץ זה ההפך מהחיים שאני
חייתי בהם של הכל בפנים. אה, גדלתי בבית
שלא מדברים על הדברים, בית אוהב והילדים
היו בסדר, ראש סדרתי דיפויות של ההורים
ואני מאוד אוהבת ומעריכה את ההורים שלי,
אבל לא דיברנו על הדברים. זאת גם הייתה
התקופה והדור והכל היה בפנים ואני הייתי
ילדה רגישה מאוד. א זה כמו להתהלך בעולם
בלי בלי אור, בלי שכבת הגנה, כל חדר. א
וזה גרם לי לחלוט. אז להגיד שלחיות עם
סודות זה מחלי זה זה סיפור חיי א וזה מה
שגרם לי בגיל מאוחר אם אני קופצת רגע לרגע
הזה שאני מחליטה להוציא ולשתף אז א זה מה
ש
הבנתי שאני לא יכולה להסתיר עוד אני לא
יכולה לשמור את זה עוד בבטן
פיזית כבר לא יכולה
פיזית פיזית וכששיתפתי
פתאום השמיים לא נפלו
ופתאום נורא התקרבתי לעצמי פתאום הרגשתי
שאני בעוצמות שלי שאני זה הרגע שאני באמת
מקבלת את עצמי כמו שאני
נכון
ואז הבנתי שיש פה סיפור כי התגובות של
אנשים היו היי גם לי שקית גם אני מתמודדת
עם משהו גם לי יש משהו שהוא לאו דווקא
רפואי
זהו אני רוצה להגיד שאת מדברת עכשיו זה
וזה ממש מחדד לי זה לא רק רפואי זה יכול
להיות סוד זה יכול להיות כל דבר שאנחנו
מחזיקים בבטן וגורם לנו לחלוט ולהרגיש לא
טוב ואז ביום אחד זה פשוט יוצא החוצה
יש לי המון המון דוגמאות של נשים שכותבות
איתי וכל אחת אחת מביאה את השקית הפרטית
שלה ו אני אני לא חוספת ולא מדברת למרות
שהכל כמובן נשאר אנונימי ועדיין זה כל
תחום בחיים זה בבית שבו גדלנו זה מערכות
יחסים זה א מיליון מאחד דברים זה מה שאני
סוחבת איתי ואז פתאום בכתיבה היא מרשה
לעצמה לפגוש את זה ולהיות היא ולהוציא את
זה ואז שהיא משתפת בקול שזה משהו שאני
מאוד מעודדת לעשות שיתוף זה לאו דווקא
בפייסבוק זה גם להקריא את הטקסט שכתבתי זה
נשמע אחרת
הכל וגם יכולת לכתוב את זה ב
הכל בקם הכל
בוא נדבר על הספר
אה הספר בעצם הרגע שבו החלטתי שאני אכתוב
ספר זה רק שהבת שלי נולדה אמור א ממש נתנה
לי עוד מתנה כשהיא נולדה איזה את הרעיון ו
א בהתחלה כתבתי אוטוב ביוגרפיה השתתפתי
בננה אורימו כתבתי ספר בחודש כתבתי סיפור
חיי ולא פתחתי את הקובץ הזה במשך שנה זה
היה כואב מדי אחרי שנה א פגשתי את עומר
ברק ואת רותמניר נחמיס והם אמרו לי תכתבי
סיפור עלילתי תרחיקי למה צריכה כאילו לקרב
את זה כל כך אלייך
ואז אמרתי אוקיי אז אני אכתוב סיפור
עלילתי עם גיבורה זה יהיה סיפור על
התמודדות עם שקית אבל זה יהיה רחוק ממני
מי שיקרא לא ידע מה אני ומה לא
עד כמה היא דומה לך
אה היא 100% אני והיא וזה לא אני כי יש פה
את הזכרונות שלי ויש פה את התודעה שלי ואת
התמצית הרגשית של חיי ויש פה תמחתי יחסים
עם ההורים שלי אה ועם הבן זוג שלי אבל הגם
מועלים היא לא קורה על דרליצ'מן אני לא
חליתי בגיל 28 כמו הגיבורה
אה אבל מה שקרה וזה היה מדהים כשהתחלתי
לכתוב זה שגיליתי שזה בכלל לא ספר על שקית
זה לא ספר על סתומה זה לא ספר אפילו על
התמודדות לחיות עם שקית אמ אני זוכרת
שראיתי אז היה סדרה של רותם סלה שבגוף
ראשון
עם ליאור רז והיא עורכת ספרותית שם והוא
רוצה לכתוב ספר
אומרת היא הייתה קשה כן כן
כמו עורכת צפותי טובה
כן כן
ואז היא אמרה לו משפט שגרם לי לשאול את כל
התפיסה שלי וזה היה ממש בתחילת כתיבת הספר
והיא אמרה לו א הספר היחיד ששווה לכתוב
אותו הוא הספר שאין לך אומץ לכתוב אותו
ואז כשזה נפל אמרתי אני בכלל לא אין לי
בעיה לכתוב על השקית יש לי בעיה לכתוב על
אבא שלי ועל אמא שלי ועל הבית שבו גדלתי
ועל זה אני אכתוב
שהסתיר שהסתיר ש אמ אמ
שלא דיבר מספיק,
שלא דיבר מספיק, שהכל היה בפנים, שאין
מקום לרגשות, אין מקום לדמעות, שזה מאוד
מפתיע ב אני חוזרת רגע לדות סורי א בבית
מזרחי
כי מה כי מדברים בבית מזרחי אני כן אני
מגיעה עם בית מזרחי קומפט ומדברים
מדברים חמים מדברים
כן א יכול להיות שזה לא קשור קשור או לא
קשור אני לא יודעת א
אבל א מדברים אבל לא מדברים באמת אה אה אל
תגידי אל תספרי בינינו כאילו זה סוד ואותי
זה גמר אותי זה גמר
ממה מטעם מעין הרע וכאלה
אה
או ממקום שלהשאיר הכל בבית בושה
בושה בושה
זאת אומרת את גדלת בתור ילדה עם שקית
שאמרו לך אל תספרי ותסתירי
כן וא אני חושבת ש
ממש התברחתי כשכתבתי את הספר בתודעה
שכאילו אף אחד לא יקרא את הספר. טוב אבל
שאני רוצה שנייה להגן עליהם רגע במילה
כאמא. אני בטוחה שזה היה מתוך מקום של
להגן עלייך. זה נכון שזה היה לא נכון
לעשות את זה היו צריכים להגיד לך תצדי על
על מסלול עם השקית בחוץ.
לא לא אמרו לי להתבייש בשקית
אבל אבל הם עשו את זה ממקום שלשמור עלייך.
הם לא יודע איך להתמודד עם זה. לדעתי
אני חושב אני קודם כל אה אני בטוחה שהם
עשו הכי טוב שהם יכלו וכוונותיהם תמיד היו
טובות.
אף פעם לא אמרו לי להתבייש בשקית או
במחלות שלי. הבושה הייתה על נושאים אחרים
ואני חושבת שהספר הזה, הכתיבה שלו, אני
למדתי ממש חמלה תוך כדי הכתיבה של הספר,
חמלה עצמית.
חמלה כלפי ההורים שלי.
כלפי ההורים.
הצלחתי לראות כשכתבתי אותם ואת הקול שלהם
אז פתאום הם היו נראים לי אנושיים.
כן.
אה לא או גיבור או נבל אלא אנושיים. אנשים
שעושים הכי טוב שהם יכולים.
ולא תמיד זה יהיה מספיק טוב. אבל הכוונות
תמיד היו טובות ואני חושבת שהמתנה שקיבלתי
מההורים שלי בחזרה א זה הברכה שלהם כי
כעמדתי להוציא לאור את הספר ואז השקתי
אדסטארט ו אמרתי וואי ההורים שלי קראו את
הספר ואני זוכרת ממש כאילו קידוש אני
יושבת מול אבא שלי הוא שואלת אותי מה
שלומך הוא יודע שאני כותבת ספר הוא לא
יודע על מה ואז הוא אומר לי איך הולך איך
את מתקדמת ואז זה נופל לי אני אומרת הוא
קרא את הספר ואז ישבתי אותם לשיחה
הכי חשוף שלך הכי חשוף זה זה יותר מלהיות
ערומה ממש כאילו א כולם רואים לי את
המחשבות הכי קמוסות את הבית שלי את ה ואז
ישבתי אותם לשיחה ונפרד אה והם פשוט אמרו
לי לכי על זה לכי על זה זאת הייתה מתנה
ענקית
אני רוצה לשאול אותך על הסטארט זה שאלה
קצת ביקורתית בסדר מרלי
אני פשוט רואה המון המון א אנשים שעושים
הדסטארט ספר
כן
ויש בזה משהו קצת מעצבן
אוקיי
אה אמ כי מה כי אני באמת וחלילה זה לא
אישי בסדר לכי אני מתה עלייך את יודעת א
כאילו אני אומרת אני רואה יותר ויותר
יוצרים שעושים הדסטארט ואני אומרת למה
מגיע לכם ולא למישהו אחר זאת אומרת אפ
פשוט תעזבו אותי מה אתם רוצים זה החלום
שלכם
כן כאילו אני מרגישה שהשוק הזה א תראי אני
השתתפתי תרמתי לעץ סטארט לפני המון המון
שנים הייתה מישהו בשם לילח שם טוב שאבדה
את שלושת ילדיה שנרצחו אה הוציאה ספר
שנקרא לעוף בניגוד לחוקי הטבע והיה שם
סיפור הייתה שם סיבה וטרמתי ועשיתי
כן
אה מדי פעם יוצא לי לתרום להדסטארט בכל
מיני מקומות כאלה ואחרים משהו הדבר הזה
עושה לי קצת עצבים אני מרגישה שכאילו
ועוד פעם חלילה זה לא אישי למה אתם עושים
את זה באדסטארט למה אתם לא הולכים להוצאה
למה אתם לא משקיעים מכספיכם למה הסיפור
הזה הפך להיות לגיטימי
יאללה אוקיי א
אני כשכתבתי בתבתי את הספר אני לא חשבתי
שאני אעשה אתסטארט אני הייתי בטוחה שאני
לא אעשה לא מהסיבה שאת ציינתי אלא מהסיבה
שהמאיים שלי המעים שלרו לי לא יעמדו בלחץ
פשוט לא ימדו בלחץ
עם השעון המתקתק
כן אין לבזבז אבל א ממש רגע לפני שהתקרבתי
לקו ההשקה שאלתי את עצמי א האם לקהילה שלי
שמלווה אותי כבר חמש שנים וקרה כל פוסט
שלי ומכירה את סיפור חיי ומכה קראת הרגעים
שאני כעסתי על דני כשהוא חזר מלבנון ואת
הרגעים הכי זה הכי אינטימים
האם לא מגיע להם להיות באמת שותפים בדרך
שלי כי הם היו שם האם לא מגיע להם להיות
הראשונים שיקראו
ומה שקרה זה שזאת לא תרומה זאת צמיכה
תרומה אני לא רואה אותך כאדם מסכן שזקוק
שתרמו לו את מבינה למה זה מפה
אבל זה מפגן של אהבה כי ברגע שאמרתי להם
הספר כאן אתם הייתם עדים מהרגע שהיה הרע
עלה הרעיון ממש קופן הוא עבד טוב
הוא היה מטורף הוא היה מטורף
את חושבת שתרמו לו מתוך תחושת שלי אייכות
או מתוך תחושה של תרומה
אני חושבת שקודם כל 400 נשים וגברים חשו
את הספר עוד לפני שהוא היה זה הצחה מטורפת
אה הם באמת הרגישו שהם קוראים הם קראו
ראשונים הוא זה הגיע הם קראו את הספר לפני
שהוא הגיע לסטימצקי וא
א הפידבקים היו
היה לי פידבק ממש מישה אמרה לי לא מזמן
צמחתי כי פגשתי אותך ואת מצאת חן בעיניי
ורציתי לעזור אבל אז הגיע הספר וקראתי את
העמוד הראשון ואז את השני ואז לא יכלתי
להפסיק לעצור ואז התעפתי בך זה פידבק
אמיתי שקיבלתי ממש שבוע שעבר אז יכול
להיות שירגישו איזשהו חיבור וזה קורה הרבה
כי כשאת כותבת בכנות ברשת אז בכנות אני
אומרת מרגישות של חברות שלי למרות שהן לא
פגשו אותי מעולם כן כן
אבל אז אה זה זה מעבר לזה זה לא רק בגלל
החברות יש כאן סיפור מדהים.
תרא את הקריכה רגע. תרימי לנו את הספר.
היא נורא מיוחדת. אני רה
כן
מה את אומרת? זה החלק הכי קשה.
אני מתה על ירוק חושב שזה כן א ממש מעניין
אותי. תראי יצמת פה את מסתירת הנייר טואלט
שזה הזה. אם זה היה תלוי בי כל הקריכה
הייתה נייר טואלט והכל בחוץ.
אבל זה לא היה תלוי.
כן כן. הקריכה מקסימה ומהממת בעיניי. אמ
ספר לי קצת על על הדרך על ההחלטה לעשות
אותה ככה עם נייר טואלט עם מה יש שם א
פלאמינגו ורוד ויש פה מראה ויש פה איזה
קצת נשי קצת אבורקסים
כן
אה באמת היה חלק שהיה לי הכי קשה כשכתבתי
לא דמיינתי בכלל איך תראה היה קריכה שזה
אולי היה טעות
אה אבל ברגע האמת א עברתי המון גלגולים
המעצב שלה עמרי היה כל כך חשוב ואיתי
לגמרי
אבל אני בעיקר רציתי שזאת תהיה קריכה
חצופה ובועטת
פסית
כן כמו השם השם של הספר הכל בחוץ
ובסוף החלטנו שהשם יהיה פוקוס שום דבר אחר
חוץ מהשם אני שמה פה על השולחן את הסודות
את השקרים את מערכות היחסים אה הכל פה
ואני חושבת שה צריך קצת אומץ לשים ניר
טואלט בקרי ריכה כי זה צובע אותה ב זה
הופך את זה ל
חצוף צעיר אכן אני חושבת שזה אנחנו המסר
היה פחות או יותר א אנחנו הולכים לדבר על
דברים שאנחנו לא רגילים לדבר עליהם
על קקי
על קקי כן על קקי א אבל אני מבטיחה לכם
שזה יהיה שווה את זה בוא נדבר רגע איך את
מגדירה את הספר הוא ספר רומנטי ספר פרוזה
איך איך את מגדירה אותו אם את צריכה
להגדיר אותו
אמ כשכתבתי אותו הייתי בטוחה שאני אכתוב
קומיה רומנטית.
כן.
מתה על רומקום אגב. כאילו זה אחד הזנרים
האהובים עליי.
לגמרי כיפי, קליל וזה בול עם נושא שהוא
כבד, קשה. אגב, תמיד סופרות טובות עושות
רוםקום עם נושא טראגי.
ברור.
טרגי. כאילו אבל זה זה הכי טוב. אבל
כשסיימתי כתבתי הסוף ואז אמרתי רגע בכלל
לא קומדיה רומנטית
ולא רציתי בעריכה לשנות את זה כי המסר הוא
לא שיאהבו אותי ואז אני אוהב את עצמי אלא
אני אוהב את עצמי ואז יאהבו אותי
מהממת
ו
כשהגשתי לאורנה אז לאורנה לנדאו אז היא
אמרה לי זה היה מדהים היא כתבה היא לא
כתבה לי כן שהתקבלתי ולא כתבה לי לא היא
כתבה לי תקשיבי ונות נתנה לי מחמאה אדירה
היא אמרה לי יש לך כריזמה בכתיבה אבל הספר
לא מוכן לעריכה וזה בכלל לא קומד דיה
רומנטית כזה וואו זה היום שבת היא כותבת
מה איך היא גדירה את זה
א אז א בסוף אני אוהבת להגיד שזה ספר ללא
ז'נר של ללא משבצת
זה ספר שהוא ישראלי והוא נשי והוא חצוף
והוא כתוב בגובה העיניים שזה היה לי מאוד
מאוד חשוב לכתוב את זה ככה אה אבל הוא הכל
א הכל הוא בחוץ הוא לא מתנצל
הוא מתאים לגברים גם
אה קרו לגברים קיבלת פידבקים גברים בטח
גברים קוראים אותו א הרוב נשים אבל גם
גברים קוראים אותו וגם לגברים משקיות אז
מכאן החיבור אמ
איך הגיב דני בן זוגך
דני דני שספר מוקדש שלא אזה כזה אמנתי אני
אני נמסה מהדברים נמסה נמסה
חשבתי הרבה על למי להקדיש הילדים שלי
מחוזה שהם הספר לא מוקדש להם אמרתי להם
אגיע גם ספר בשבילכם לו גם וגם כאילו מה
מה מה
כי זה הרגיש לי שמגיע לו שזה יהיה 100%
שלו בתור מי שמלווה אותי בדרך אז הזכרתי
אותו באיזה נקודה שהוא כאילו שם לי סימן
שאלה אבל הוא 100 200% תומך זה חתיכת דבר
שאשתך עורך דין היא משכורת יציבה וגבוהה
באה ואומרת אה שומע בסוף אני לא והוא היה
שם אז לגמרי זה מגיע לו ומעוד מההתחלה א
ואיך הוא קיבל את זה הוא עף על זה הוא עף
על זה שהכל אצלי בחוץ והוא
באמת הפרטר המושלם לזה צריך להיות בחור
מאוד מאוד א א חז זק אני חושבת בשביל לתת
א כאילו דרור כזה לאישה שלך ו
כן ולראות מעבר ל מעבר לשקית
תשמעי הוא מתמודד עם זה יום יום אני כותבת
עליו המון ברשתות
כן הוא חשוף מאוד
חשוף מאוד גם הילדים
גם הילדים נכון וזאת בחירה
כן
כן היה לך אם זה התלבטות פעם על א
אה בטח א אני גם בן אדם פרטי
על אף שזה לא נראה ככה זה לא נראה ככה אבל
הבנתי את הערך של השיתוף וכשהבנתי אותו לא
אז זה כבר לא עניין
את מכירה אותי חמש שנים אני לא משתפת כלום
ברשתות אישי
כן
כי למה
כי אני ידע מאוד פרטי
ולמה
אני לא מעניין אותי שידעו עליי מה קורה לי
בחיים כזה
כן
משם
אני רואה בשיתוף ערך אחר
אמ
א חלק מהריפוי חלק מהריפוי מבחינתי כשאני
שמה את השיט שלי בחוץ
או את זה שצרחתי על הילדים שלי או את זה ש
אה רבתי עם הבן זוג שלי כשהוא חזר אה א
מהמלחמה העזתי להרחיב איתו במקום להגיד
תודה שבאת אז הוצאתי את הזה
זה מדהים אם יש לך את המסוגלות להכיל את
מחיר החשיפה להכיל את מחיר החשיפה
אני לא מרגישה את המחיר הזה אני מרגישה
שזה להפך זה מקרב אותי לעצמי להגיד הנה
אני לא מושלמת אל החיים שלי ואפשר להמשיך
את היום ואני לא מרגישה שאני משלמת על
איזה מחיר הילדים שלי יגדלו והם יקראו ואז
אולי אני אענה על זה אחרת. היום אני קצת
כן א מבחינה בין הסיפור שלי לסיפור שלהם.
אני לא אכתוב על הסיפורים האישיים שלהם
אבל אה אבל בסוף אני כותבת על כל מי
שסביבי כי זה חלק מהחיים שלי. טוב, לפני
שנסיים, משהו אחרון שתרצי להגיד על הספר
והוא בכלל א אני אגיד בכלל א אני אגיד
בכלל ש
אני מקווה שדברים שאמרתי א הבוקר ימצאו את
האנשים ב או יגרמו להם רגע שנייה לבדוק עם
עצמם עם עצמן מה השקיות שלהן ואחר כך גם
להמשיך לחקור את הדבר הזה. צריך הרבה אומץ
לשאול את עצמנו שאלות. אני מזמינה אנשים
לכתוב. אני חושבת שכתיבה יכולה לעזור
והכתיבה היא לכל אחת, לכל אחד. אז לבדוק
את הדבר הזה זה מאוד מאוד מאוד יכול
לעזור. אה ואני מאכלת למאזינים חיים
אמיצים בושה. אני אגיד, אני מסכימה איתך
לגמרי ואני אוסיף ואגיד שכתיבה לפעמים
יכולה לשמוע משהו מאוד מאיים ומפחיד ומה
אני אקח מחברת ואני אכתוב. אז אני רוצה
לומר שגם הפתקים באייפון הם גם כלי
טרפואיטי מדהים אז באמת הרבה אנשים עושות
את זה כזה על הדרך
אני עושה את זה המון
אבל אני רק אני ממליצה לכתוב במחברת אני
אראה כאילו את ה כן אבל אם עכשיו אישה
עסוקה עובדת אה תראי את המחברת איזה יפה
מושלמת תרשי לעצמך להיות מופטע זה מחברת
של מועדון הכתיבה שלי
מושלמת
א ו זה הסיכום של הדבר פשוט תשחררי על הדף
ואני חושבת שבמחברת יש ערך נוסף מלכתוב
בפתקים
וזה עניין של שתי דקות אני יכולה להתעצבן
זה מיומנות צריך אומץ ומיומנות לעשות את
זה פשוט
כן אבל היופי זה שאני יכולה לשלוף את זה
בכל רגע נתון אם אני מתוסכלת או שאני
כועסת
זה אצלך בתיק הזמן
אה כן ואני אני פשוט הולכת נגיד אני בבית
אה אני מתה מפחד אני לא רוצה לעשות משהו
אני הולכת למשרד אני כותבת את הפחד אני
משחררת אותו ואני חוזרת לחיים שלי ככה אני
עושה את זה וככה אנשים שכותבות איתי עושות
את זה אין
אני עושה את זה בפתקים
כן תנסי מחברת
אני אנסה צא יש לזה יכולות אחרות
אני כן אני מתה על הפתקים אבל את צודקת זה
יש בזה משהו הרבה יותר
זה גם מנתק אותך כי בטלפון אז וואטסאפ
ועניינים וזה ופה זה 100%
וזה לעצור הכל לתת לעצמך מק
יפה גם לראות התפתחות שלך כאדם כאילו פתק
שכתבתי לפני שנה מד פתק של היום
כן אבל שאף אחד לא יקרא את המחברות
לא לא זה לא זה רק אני אפילו אפילו לא את
אפילו לא אה
אפילו כן כי זה מפחיד ממש זה מצלצל יכול
לצלצל יוא קורה איזה כיף שנפגשתו פיזית
ממש
תודה שבאת אלינו ושיהיה מלא בהצלחה עם
הספר ובהכל
תודה רבה רבה תודה
בזה
