נפץ אותי 5 גלה אותי

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

נפץ אותי 5 גלה אותי

טהרה מאפי

האם הלב השבור של ג’ולייט יגרום לה להיפגע מהאפלה המתעצמת שבתוכה?

כהונתה הקצרה של ג’ולייט כמפקדת העליונה של צפון אמריקה הסתיימה באסון מוחלט.
כשהילדים של מנהיגי העולם האחרים מופיעים על סף דלתה, כל מה שהיא רוצה הוא לפנות לוורנר לתמיכה והכוונה. אבל הוא מנפץ את ליבה כשמתגלה שהוא שומר סודות על משפחתה וזהותה - סודות שמשנים הכול.

ג’ולייט הרוסה, והחושך שתמיד שוכן בתוכה מאיים לכלות אותה.
מפגש נפיץ עם מבקרים בלתי צפויים עשוי להספיק כדי לדחוף אותה אל מעבר לקצה.

כעת, ג’ולייט, וורנר וקנג’י צריכים למצוא את הדרך בחזרה לחיים החדשים, שהחלו לפני האסון.

תגיות: מיריבים לאוהבים,דיסטופיה,נוער בוגר,פנטזיה רומנטית,פנטזיה לנוער
שם: נפץ אותי 5 גלה אותי
מחבר/ת: טהרה מאפי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/צעירים פלוס
מק״ט: 011251578

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<p class="paragraph-no-hazaha">היא<span class="no-break"> צורחת.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-3">היא פשוט צורחת מילים</span>, אני חושב. אלה פשוט <span class="bold _idGenCharOverride-3">מילים</span>. אבל היא צורחת, צורחת בכל הכוח, בכאב שנדמה כמעט מוגזם, וזה גורם להרס שמעולם לא ראיתי כדוגמתו. זה כאילו היא פשוט  קורסת לתוך<span class="no-break"> עצמה.</span></p>
			<p class="textindent">כאילו זה לא<span class="no-break"> אמיתי.</span></p>
			<p class="textindent">כאילו, ידעתי שג'ולייט חזקה — וידעתי שלא גילינו עדיין את ההיקף המלא של כוחותיה — אבל מעולם לא תיארתי לעצמי שהיא תהיה מסוגלת<span class="no-break"> לזה.</span></p>
			<p class="textindent">לזה:</p>
			<p class="textindent">התקרה התבקעה לשני חלקים. זרמים סייסמיים רועמים במעלה הקירות, לאורך הרצפות, גורמים לשיניי לנקוש. האדמה מזדעזעת תחת רגליי. אנשים קפואים במקום אף-על-פי שהם מתנועעים מצד לצד וכל החדר מזועזע איתם. הנברשות מִטלטלות מהר מדי והאורות מהבהבים כמו אות מבשר רעות. ואז, ברעד אחד אחרון, שלוש הנברשות הגדולות ביותר נתלשות מהתקרה ומתנפצות כשהן פוגעות<span class="no-break"> בקרקע.</span></p>
			<p class="textindent">שברי קריסטל מתפזרים לכל עבר. החדר איבד מחצית מהתאורה שלו וחלל האולם בעל התקרות הגבוהות נשטף בזוהר מעוות ופתאום קשה לראות מה קורה. אני מביט בג'ולייט ורואה אותה בוהה בלסת שמוטה, קפואה למראה החורבן ואני קולט שהיא בטח הפסיקה לצרוח לפני דקה בערך. היא לא יכולה לעצור את זה. היא כבר שלחה את האנרגיה ממנה אל העולם<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ועכשיו—</span></p>
			<p class="textindent">אין לה לאן<span class="no-break"> ללכת.</span></p>
			<p class="textindent">הזרמים רוטטים בכוחות מחודשים מבעד ללוחות הפרקט של הרצפה, קורעים דרך קירות ומושבים<span class="no-break"> ו</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-3">אנשים</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא באמת מאמין לזה עד שאני רואה את הדם. זה נראה מזויף, רק לשנייה, כל הגופות הרופסות במושבים שחזותיהן פתוחים כמו גלמי פרפרים שבקעו זה מכבר. זה נראה מבוים — כמו בדיחה גרועה, כמו הפקת תיאטרון זולה. אבל כשאני רואה את הדם, סמיך וכבד, נספג בבגדים ובריפוד, נוטף במורד זרועות קפואות, אני יודע שלעולם לא נתאושש<span class="no-break"> מזה.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ולייט רצחה עכשיו שש מאות איש<span class="no-break"> בבת-אחת.</span></p>
			<p class="textindent">אי אפשר להתאושש<span class="no-break"> מזה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מפלס לי דרך בין גופיהם השקטים, ההמומים והנושמים-עדיין של חבריי. אני שומע את יבבותיו העיקשות והרכות של וינסטון ואת תשובתו היציבה והמנחמת של ברנדן, שהפצע לא חמור כמו שהוא נראה, שהוא יהיה בסדר, שהוא עבר דברים גרועים מזה ושהוא עומד לשרוד גם את<span class="no-break"> זה—</span></p>
			<p class="textindent">ואני יודע שהעדיפות הראשונה שלי כרגע חייבת להיות<span class="no-break"> ג'ולייט.</span></p>
			<p class="textindent">כשאני מגיע אליה אני מושך אותה אל בין זרועותיי וגופה הקר והלא-מגיב מזכיר לי את הפעם שמצאתי אותה עומדת מעל אנדרסון, אקדח בידה מכוון אל חזהו. היא הייתה כל כך מבועתת — <span class="bold _idGenCharOverride-3">כל כך</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> </span><span class="bold _idGenCharOverride-3">מופתעת</span> — ממה שעשתה, שהיא נעלמה למקום כלשהו בתוכה — כאילו מצאה חדר קטן במוח שלה ונעלה את עצמה בו. נדרשה לי דקה שלמה כדי לשכנע אותה לצאת מהמקום<span class="no-break"> ההוא.</span></p>
			<p class="textindent">היא אפילו לא הרגה אף אחד בפעם<span class="no-break"> ההיא.</span></p>
			<p class="textindent">אני מנסה להכניס בה מעט היגיון, מתחנן בפניה לחזור לעצמה עכשיו, להזדרז ולחזור לתודעה שלה, לחזור<span class="no-break"> להווה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודע שהכול נראה משוגע עכשיו, אבל אני ממש צריך שתצאי מזה, ג'יי. תתעוררי. צאי מהסרט שלך. אנחנו חייבים להסתלק<span class="no-break"> מכאן."</span></p>
			<p class="textindent">היא לא<span class="no-break"> ממצמצת.</span></p>
			<p class="textindent">"נסיכה, בבקשה," אני אומר ומנער אותה קצת. "אנחנו חייבים לזוז —<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-3">עכשיו</span></span><span class="no-break">—"</span></p>
			<p class="textindent">וכשהיא עדיין לא זזה, אני מבין שאין לי ברירה אלא להזיז אותה בעצמי. אני מתחיל לגרור אותה לאחור. גופהּ הרפוי כבד משציפיתי, ואוושות שריקה קטנות עולות מריאותיה ונשמעות כמעט כמו בכי. הפחד מחשמל את עצביי. אני מהנהן לעבר קאסל והאחרים כאות שעליהם ללכת, להמשיך בלעדיי, אבל כשאני מביט סביב ומחפש את וורנר, אני קולט שאינני מוצא אותו בשום<span class="no-break"> מקום.</span></p>
			<p class="textindent">הדבר הבא שקורה מוציא לי את כל האוויר<span class="no-break"> מהריאות.</span></p>
			<p class="textindent">החדר נוטה על צידו. המראה שנגלה לעיניי משחיר תחילה, מצטלל ואז משחיר שוב רק בשוליים, וכל זה קורה ברגע אחד מסחרר שנמשך בקושי שנייה. נדמה שאיבדתי את שיווי המשקל שלי. אני<span class="no-break"> מועד.</span></p>
			<p class="textindent">ואז,<span class="no-break"> בבת-אחת—</span></p>
			<p class="textindent">ג'ולייט<span class="no-break"> איננה.</span></p>
			<p class="textindent">זאת לא צורת ביטוי. היא, בכל מובן של המילה, איננה. נעלמה. רגע אחד היא בין זרועותיי וברגע הבא אני אוחז באוויר. אני ממצמץ ומסתובב סביבי, כמו משוגע שאיבד את שפיותו, אבל כשאני סורק את החדר אני רואה אנשים מהקהל מתחילים לזוז. החולצות שלהם קרועות והפנים שלהם שרוטות, אבל אף אחד לא נראה מת. במקום למות הם מתחילים לעמוד על רגליהם, מבולבלים, וברגע שהם מתחילים לשרך רגליהם ולהתהלך במקום, מישהו דוחף אותי, ממש חזק. אני מרים מבט ורואה את איאן מקלל אותי, אומר לי לזוז כל עוד יש לנו סיכוי, ואני מנסה לדחוף אותו בחזרה, מנסה להגיד לו שאיבדנו את ג'ולייט — שלא ראיתי את וורנר — והוא פשוט לא שומע אותי, הוא פשוט מכריח אותי להתקדם הלאה, לרדת מהבמה, וכשהמלמול בקהל הולך ומתחזק עד שהופך לשאגה, אני יודע שאין לי<span class="no-break"> ברירה.</span></p>
			<p class="textindent">אני חייב<span class="no-break"> ללכת.</span></p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 26.00 ₪ מחיר רגיל 48.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

מיריבים לאוהבים דיסטופיה נוער בוגר פנטזיה רומנטית פנטזיה לנוער

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

מיריבים לאוהבים דיסטופיה נוער בוגר פנטזיה רומנטית פנטזיה לנוער

ביקורות