נפץ אותי 1 נפץ אותי

אני מקוללת.
אני מחוננת.

אני מפלצת.
אני יותר מאדם.

המגע שלי הוא מוות.
המגע שלי הוא כוח.

אני הנשק שלהם.
אני אלחם בהם.

לג’ולייט יש מגע קטלני ואף אחד אינו יודע מדוע.
לשלטון יש עבורה תוכניות: השלטון מתכנן להשתמש בג’ולייט כנשק.
אבל לג’ולייט יש תוכניות משלה: לאחר שנים ארוכות בהן היתה כלואה,
היא סוף סוף מוצאת בתוכה את הכוח להיאבק ולעמוד על שלה,
ולהבטיח לעצמה את העתיד שרצתה, עם הנער היחיד שחשבה שאיבדה לנצח.

סיפורה של ג’ולייט מתגלה לעיני הקוראים מתוך יומנה האישי רב-המחיקות.
טכניקה סיפורית זו מעניקה לסיפור נופך אישי ואינטימי,
שהפך את הספר ואת המשכיו, להצלחה סוחפת ברחבי העולם.
שם: נפץ אותי 1 נפץ אותי
מחבר/ת: טהרה מאפי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/צעירים פלוס
מק״ט: 011380049

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אחת.</h1>
			<p class="paragraph-no-hazaha" lang="en-US">אני כלואה כבר 264<span class="no-break"> יום.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">החֶברה היחידה שלי היא יומן קטן ועט שבור והמספרים שבראש שלי. חלון. 4 קירות. 10 מטרים מרובעים של מרחב. 26 אותיות באלפבית שלא דיברתי ב־264 ימים של<span class="no-break"> בידוד.</span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha" lang="en-US">6,336 שעות מאז שנגעתי בבן אדם<span class="no-break"> אחר.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">“עוד מעט לא תהיי לבד <span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">בתא</span> בחדר,״ הם אמרו<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">“<span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אנחנו מקווים שתירקבי למוות כאן</span> על התנהגות טובה,״ הם אמרו<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">“<span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">לא חסרים פסיכופתים כמוך</span> הסוף לבידוד,״ הם אמרו<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הם, משרתי הממסד החדש. היוזמה שהיתה אמורה לעזור לחֶברה הגוססת שלנו. אותם אנשים שהוציאו אותי מהבית של ההורים וכלאו אותי בבית משוגעים בגלל משהו שאין לי שליטה עליו. לאף אחד לא אכפת שלא ידעתי למה אני מסוגלת. שלא ידעתי מה אני<span class="no-break"> עושה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אין לי מושג איפה<span class="no-break"> אני.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני רק יודעת שהוסעתי על ידי מישהו בוואן לבן במשך 6 שעות ו־37 דקות עד שהגעתי לכאן. אני יודעת שהייתי אזוקה למושב שלי. אני יודעת שהייתי קשורה לכיסא שלי.<span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"> אני יודעת שההורים שלי לא טרחו להגיד </span><span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">שלום.</span> אני יודעת שלא בכיתי כשלקחו<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני יודעת שהשמים נופלים כל<span class="no-break"> יום.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">השמש שוקעת אל האוקיינוס ומתיזה חום ואדום וצהוב וכתום על העולם שמחוץ לחלון שלי. מיליון עלים על מאה ענפים שונים מתכופפים ברוח, מרפרפים בהבטחת שווא של מעוף. הרוח אוחזת בכנפיהם הכמושות אבל מפילה אותם למטה, שכוחים, כדי שיירמסו על ידי החיילים שמוצבים<span class="no-break"> מתחת.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">יש פחות עצים ממה שהיו, זה מה שהמדענים אומרים. הם אומרים שהעולם היה פעם ירוק. העננים היו לבנים. השמש היתה תמיד באור הנכון. אבל הזיכרונות שלי מהעולם הזה קלושים מאוד. אני לא זוכרת הרבה ממה שהיה לפני. הקיום היחיד שאני מכירה היום הוא זה שהוענק לי. הד של מה<span class="no-break"> שהיה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מצמידה את כף היד לשמשת הזכוכית הקטנה ומרגישה את הקור אוחז בידי בחיבוק מוכר. שנינו לבד, שנינו מתקיימים כהיעדר של משהו<span class="no-break"> אחר</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני אוחזת בעט חסר התועלת, ובו מעט מאוד דיו שלמדתי להקציב מדי יום, ובוהה בו. משנה את דעתי. נוטשת את המאמץ הדרוש לכתוב. אולי אם אדבר יהיה לי קל יותר. אני מתאמנת על השימוש בקול, הוגה בשפתיים מילים מוכרות שהפה שלי לא מכיר. אני מתאמנת כל<span class="no-break"> היום.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מופתעת שאני זוכרת איך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מדברים.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מגלגלת את היומן הקטן שלי לכדור שאני דוחפת לקיר. אני יושבת זקופה על הקפיצים המכוסים בבד שעליהם אני נאלצת לישון. אני מחכה. אני מתנדנדת קדימה ואחורה<span class="no-break"> ומחכה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מחכה יותר מדי<span class="no-break"> ונרדמת.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">העיניים שלי נפקחות ורואות שתי עיניים שתי שפתיים שתי אוזניים שתי<span class="no-break"> גבות.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני מחניקה את הצרחה הדחף לברוח האימה המשתקת שאוחזת<span class="no-break"> בגפיי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">“אתה<span class="no-break"> ב־ב־</span><span class="no-break">ב־ב־״</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">“ואת בת.״ הוא מרים גבה. הוא מתרחק מהפנים שלי. הוא מחייך חיוך שהוא לא חיוך ואני רוצה לבכות, העיניים שלי נואשות, מבועתות, המבט נשלח לדלת שניסיתי לפתוח כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתי לספור. הם כלאו אותי עם בן.<span class="no-break"> בן.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אלוהים<span class="no-break"> אדירים.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הם מנסים להרוג<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הם עשו את זה<span class="no-break"> בכוונה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">כדי לענות אותי, להכאיב לי, כדי שלא אישן יותר בלילה. הזרועות שלו מקועקעות, שרוולים עד המרפקים. בגבה חסר עגיל שבטח החרימו. עיניים כחולות כהות שער חום כהה קו לסת חד מבנה גוף חזק ורזה. <span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">מהמם</span> מסוכן. מבעית.<span class="no-break"> </span><span class="no-break">נורא.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הוא צוחק ואני נופלת מהמיטה ומזנקת<span class="no-break"> לפינה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הוא מביט בכרית העלובה על המיטה הנוספת שדחפו לחלל הריק הבוקר, במזרן הדק ובשמיכה הממורטת שבקושי יכולה לכסות את פלג גופו העליון. הוא מביט במיטה שלי. מביט במיטה<span class="no-break"> שלו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">מצמיד אותן ביד אחת. משתמש ברגל שלו לדחוף את שתי מסגרות המתכת אל הצד שלו בחדר. משתרע על שני המזרנים, לוקח את הכרית שלי ומתפיח אותה מתחת לצווארו. אני מתחילה<span class="no-break"> לרעוד.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני נושכת את השפה ומנסה לקבור את עצמי בפינה<span class="no-break"> החשוכה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הוא גנב את המיטה שלי השמיכה שלי הכרית<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">יש לי רק את<span class="no-break"> הרצפה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">תהיה לי רק<span class="no-break"> הרצפה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">לעולם לא אשיב מלחמה כי אני מפחדת מדי משותקת מדי פרנואידית<span class="no-break"> מדי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">“אז את – מה? משוגעת? בגלל זה את<span class="no-break"> פה?״</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US"><span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אני לא</span><span class="no-break"><span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"> משוגעת.</span></span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הוא מתרומם מספיק לראות את הפנים שלי. הוא שוב צוחק. “אני לא מתכוון לפגוע<span class="no-break"> בך</span><span class="no-break">.״</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US"><span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אני רוצה להאמין לו</span> אני לא מאמינה<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">“איך קוראים לך?״ הוא<span class="no-break"> שואל.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US"><span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">זה לא עניינך. איך קוראים</span><span class="no-break"><span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"> לך?</span></span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני שומעת את הנשיפה הנרגזת שלו. אני שומעת אותו מתהפך על המיטה שחצי ממנה היה פעם שלי. אני נשארת ערה כל הלילה. הברכיים שלי משוכות אל הסנטר, הזרועות מחבקות חזק את דמותי הקטנה, השיער החום הארוך שלי הוא המחסום היחיד<span class="no-break"> בינינו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני לא הולכת<span class="no-break"> לישון.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני לא יכולה<span class="no-break"> לישון.</span></p>
			<p class="textindent _idGenParaOverride-1" lang="en-US">אני לא יכולה לשמוע את הצרחות האלה<span class="no-break"> שוב.</span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 48.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

משולש רומנטי מיריבים לאוהבים דיסטופיה נוער בוגר פנטזיה רומנטית דיסטופיה לנוער פנטזיה רומנטית לנוער פנטזיה לנוער

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!