נפץ אותי 2 שחרר אותי

השפתיים שלנו
נוגעות.
ואני יודעת שאני עומדת להתפרק.
הוא מנשק אותי כאילו איבד אותי ומצא אתי שוב.
אני חומקת ממנו והוא לעולם לא יעזוב אותי.

ג’ולייט נמלטה מהממסד החדש. כעת היא משוחררת מהכוונה שלהם להשתמש
בה ככלי נשק, והיא חופשייה לאוהב את אדם.
אבל ג’ולייט לעולם לא תשתחרר מהמגע הקטלני שלה או מוורנר, שרוצה את ג’ולייט
יותר מכפי שחשבה. ג’ולייט, שרדופה על ידי העבר ונחרדת מן העתיד, יודעת שתצטרך לקבל כמה החלטות שישנו את חייה.
החלטות שייאלצו אותה לבחור בין הלב שלה
לחיים של אדם.
שם: נפץ אותי 2 שחרר אותי
מחבר/ת: טהרה מאפי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/צעירים פלוס
מק״ט: 011380065

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אחת.</h1>
			<p class="paragraph-no-hazaha" lang="en-US">העולם עשוי להאיר פנים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">היום.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הכדור הצהוב הגדול אולי נשפך אל העננים, נוזלי וחלמוני, ונמזג בשמים הכחולים-כחולים, זוהר בתקווה קרה ובהבטחות שווא של זיכרונות נעימים, משפחות אמיתיות, ארוחות בוקר שהוכנו מכל הלב, ערמות פנקייקים שסירופ מייפל נוטף מהן על צלחת בעולם שאינו קיים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">עוד.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">ואולי<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אולי היום לח ואפלולי, והרוח השורקת חדה כל כך, שהיא מכאיבה לעור במפרקי האצבעות של גברים מגודלים. אולי יורד שלג, אולי יורד גשם, אני לא יודעת. אולי קפוא יש ברד יש הוריקן יש טורנדו והאדמה רועדת ומתבקעת בשביל לפנות מקום לטעויות<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אין לי<span class="no-break"> מושג.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">כבר אין לי חלון. אין לי נוף. מיליון מעלות מתחת לאפס בדם שלי ואני קבורה 50 רגל מתחת לאדמה בחדר אימונים שהפך לבית השני שלי בזמן האחרון. כל יום אני בוהה ב-4 הקירות האלה ומזכירה לעצמי <span class="bold CharOverride-1">אני לא אסירה אני לא </span><span class="bold CharOverride-1">אסירה אני לא אסירה</span> אבל לפעמים הפחדים הישנים שוטפים את העור שלי ואני לא יכולה להשתחרר מהקלסטרופוביה שאוחזת<span class="no-break"> בגרוני.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">פיזרתי כל כך הרבה הבטחות כשבאתי<span class="no-break"> לכאן.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">עכשיו אני לא כל כך בטוחה. עכשיו אני מודאגת. עכשיו המוח בוגד בי כי מחשבותיי מתגנבות מהמיטה שלי כל בוקר בעיניים מתרוצצות ובכפות ידיים מיוזעות ובצחקוקים עצבניים שמתיישבים בחזה שלי, מצטברים בחזה שלי, מאיימים לפרוץ מהחזה שלי, והלחץ גדל וגדל וגדל<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="bold CharOverride-1">וגדל</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">החיים כאן הם לא מה<span class="no-break"> שציפיתי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">העולם החדש שלי צרוב בפלדת תותחים, חתום בכסף, טובע בריחות של אבן ופלדה. האוויר קרחוני, השטיחים כתומים; האורות והמתגים מצפצפים ומבליחים, חשמליים, אלקטרוניים, אורות הניאון בוהקים. הומה כאן, הומה מרוב אנשים, הומה במסדרונות מלאים לחישות וצעקות, רגליים בוטשות וצעדים מהורהרים. אם אני מקשיבה בריכוז, אני שומעת את המוחות העמלים והמצחים המתקמטים והאצבעות שטופחות על סנטרים ושפתיים וגבות מכווצות. רעיונות מועברים בכיסים, מחשבות ערוכות בקצה כל לשון; עיניים מוצרות בריכוז, בתכנון קפדני שאני אמורה לרצות להיות חלק<span class="no-break"> ממנו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אבל שום דבר לא עובד, וכל החלקים שלי<span class="no-break"> מקולקלים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני אמורה לרתום את האנרגיה שלי, אמר קאסל. המתת של כל אחד מאיתנו היא סוג של אנרגיה. חומר אינו נוצר או מושמד, הוא אמר לי, וכשהעולם שלנו השתנה, השתנתה גם האנרגיה שבו. היכולות שלנו נלקחות מהיקום, מחומרים, מאנרגיות. אנחנו לא חריגים. אנחנו תוצאה בלתי נמנעת של הניצול המעוות של כדור הארץ. האנרגיה שלנו מגיעה ממקום כלשהו, הוא אמר. והמקום הזה הוא הכאוס<span class="no-break"> שסביבנו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">זה הגיוני. אני זוכרת איך העולם נראה כשעזבתי<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני זוכרת את השמים הכועסים ואת רצף השקיעות שקרסו מתחת לירח. אני זוכרת את האדמה הסדוקה ואת השיחים השורטים ואת העצים שהיו פעם ירוקים והיום הם חומים כמעט לגמרי. אני חושבת על המים שאסור לשתות והציפורים שלא עפות ואיך הציוויליזציה האנושית היא היום לא יותר משורה של מתחמים פזורים במה שנשאר מהאדמה ההרוסה<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">העולם הוא עצם שבורה שלא קיבענו כמו שצריך, מאה רסיסי קריסטל מודבקים. ניפצו אותנו ובנו אותנו מחדש, אמרו לנו לנסות כל יום להעמיד פנים שאנחנו עדיין מתפקדים כמו שצריך. אבל זה שקר, שקר אחד<span class="no-break"> גדול.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני לא מתפקדת כמו<span class="no-break"> שצריך.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני פשוט תוצאה של<span class="no-break"> הקטסטרופה.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">שבועיים ממוטטים בצד הדרך, זנוחים, שכוחים. שבועיים אני כאן ובשבועיים מצאתי לי מקום במיטה של קליפות ביצים, תוהה מתי משהו יישבר, מתי אהיה הראשונה לשבור, תוהה מתי הכול יתפרק. אחרי שבועיים הייתי אמורה להיות מאושרת יותר, בריאה יותר, ולישון טוב יותר ועמוק יותר במקום הבטוח הזה. במקום זאת אני דואגת מה יקרה <span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">כש</span>אם לא אצליח לסדר את זה, אם לא אבין איך להתאמן כמו שצריך, אם אפגע במישהו <span class="strikethrough" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">בכוונה</span><span class="no-break"> בטעות.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אנחנו נערכים למלחמה עקובה<span class="no-break"> מדם.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">בגלל זה אני מתאמנת. כולנו מנסים להכין את עצמנו לניצחון על וורנר והאנשים שלו. לנצח קרב אחד, ואז עוד אחד. להראות לאזרחי העולם שעוד יש תקווה – שהם לא צריכים להשלים עם הדרישות של הממסד החדש ולהשתעבד למשטר שרוצה רק לעשוק אותם למען כוחו שלו. והסכמתי להצטרף למאבק. להיות לוחמת. להשתמש בכוח שלי בניגוד לשיקול דעתי. אבל המחשבה שאניח יד על מישהו מעוררת בי עולם של זיכרונות, רגשות, פרץ של עוצמה שאני חווה רק כשאני נוגעת בעור שאינו מחוסן מפני המגע שלי - עוצמה בלתי ניתנת לעצירה; אופוריה מעונה; גל של כוח שמציף כל נקבובית בגופי. אני לא יודעת מה הוא יעשה לי. אני לא יודעת אם אני יכולה לבטוח בעצמי בהתענגי על הכאב של אדם<span class="no-break"> אחר.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אני יודעת רק שמילותיו האחרונות של וורנר נלכדו בחזי, ואני לא יכולה לפלוט את הקור או את האמת שמכים בחלק האחורי של<span class="no-break"> גרוני.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">לאדם אין מושג שוורנר יכול לגעת<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">אף אחד לא<span class="no-break"> יודע.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">וורנר היה אמור למות. וורנר היה אמור למות כי הייתי אמורה לירות בו, אבל אף אחד לא חשב שאצטרך לדעת לירות באקדח, אז עכשיו אני מניחה שהוא יבוא לחפש<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">הוא יבוא<span class="no-break"> להילחם.</span></p>
			<p class="textindent" lang="en-US">עלי.</p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 48.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

מיריבים לאוהבים דיסטופיה נוער בוגר פנטזיה רומנטית דיסטופיה לנוער פנטזיה רומנטית לנוער פנטזיה לנוער

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!