ליל החטאים 1 אחוות אובסידיאן 1

ספר זה מכיל תכנים מיניים, שפה בוטה ואלימות ומיועד לקהל בוגר בלבד.

אם אתה חלק מאחוות אובסידיאן, אתה שם עד המוות.
הכוח הוא אלוהים, ובשביל אלוהים עושים הכול – מתחתנים, הורגים, מתים.
תאווה ותשוקה הם חלק בלתי נפרד מהחיים, ואהבה היא רק אשליה.
אני פישלתי והתאהבתי בבתו של האויב שלנו.
טייטום הנטינגטון היא נקודת החולשה שלי. טובה מדי עבורי, טהורה מדי לעולם הזה. לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להתרחק ממנה.
טייטום הייתה מושלמת. רציתי להרוס אותה.
טייטום הייתה תמימה, רציתי לחלל אותה.
טייטום הייתה אור. רציתי לגרור אותה לתוך האפלה שלי.
טייטום הייתה אסורה. לקחתי אותה ללא רשות.
חציתי את הגבול ופתחתי במלחמה.
שתי המשפחות שלנו חיפשו דם.
שם: ליל החטאים 1 אחוות אובסידיאן 1
מחבר/ת: דילייני פוסטר
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/ פשע-מאפיה
מק״ט: 015500329

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

				



		<title>MischiefNight-1</title>
		
	
	
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<p id="_idParaDest-1" class="mispar_perek" lang="he-IL">פרולוג</p>
		<div class="_idGenObjectLayout-1">
			<div id="_idContainer006">
				
			</div>
		</div>
			<p class="shem_perek" lang="he-IL">טייטום</p>
			<p class="tat_perek" lang="he-IL">גיל 9</p>
			<p class="txt_shotef_no" lang="he-IL">הייתי בת שש כשפגשתי לראשונה את כספיאן דונהיו.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">התחפשתי בחתונה והוא היה... הוא.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">אל תעשי את זה, טייטום.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">בואי לכאן, טייטום.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">תישארי איתי, טייטום.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">רק מפני שהוא היה מבוגר ממני בארבע שנים, זה לא אומר שהייתה לו זכות לתת לי פקודות. אז מה אם הוא היה חבר של אחי הגדול? אז מה אם למשפחה שלו היה יותר כסף מלאלוהים? אז מה אם כל הבנות חשבו שהוא חמוד? שום דבר מכל זה לא הפך אותו למיוחד. הוא היה סתם עוד ילד.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">אף על פי שהוא לא היה כזה.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">כספיאן היה שונה מהשאר וכולם ידעו זאת. הכול בגלל שם המשפחה שלו.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">ומאז אותו יום בחתונה, היה נדמה שהוא בכל פינה, כל הזמן, עוקב אחריי ואומר לי מה לעשות. כמו שהוא עושה עכשיו.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">המשפחות שלנו היו בקרסטוויו לייק לרגל מרוץ הסירות השנתי. הכול התנהל באותה צורה מדי שנה — שתים־עשרה משפחות בעשרים וארבע בקתות שניצבו סביב אגם ענק. המבוגרים היו בצד אחד ולנו, הילדים, היה צד משלנו. המים העומדים והעצים הגבוהים היו שינוי שלֵו מהמקום שבו גרנו בניו יורק.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אבא תמיד אמר לי להתרחק מהעצים. הוא אמר שיש דברים ביער, דברים מסוכנים. הוא אמר לי שאהיה מוגנת בבקתה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אז למה כספיאן גרר אותי מהבקתה, ממקום מבטחים, באמצע הלילה? לבשתי רק את כותונת הלילה האהובה עליי של האנה מונטנה והאוויר היה קר.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">ניסיתי לחלץ את ידי מידו כי לא רציתי להיות כאן עם העצים והחשיכה. רציתי לחזור למיטה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">כספיאן החזיק את ידי בכוח ומשך אותי אל הבקתה שלו. "תישארי כאן."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">גלגלתי את עיניי אליו והוא נאנח.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אני רציני, טייטום," ואז הוא יצא מהדלת.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הבקתה של כספיאן נראתה בדיוק כמו הבקתה שלי. היו בה מיטה גדולה עם שמיכה משובצת, אח עצים, כורסת עור ושידה ומעליה טלוויזיה. הוא השאיר את המנורה דלוקה בשבילי, אבל לא רציתי להיות כאן. לא רציתי להיות בקרסטוויו בכלל. רציתי לחזור הביתה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">ישבתי על המיטה וחיכיתי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הוא מעולם לא חזר.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">שכבתי והבטתי בתקרה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הוא בכל זאת לא הגיע.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">לבסוף החלטתי שאני לא מחכה יותר.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">שרר שקט כשיצאתי החוצה אל החשיכה. לא השקט השלֵו שאהבתי בדרך כלל, אלא שקט שגרם לי לחשוב שמשהו רע עומד לקרות — שקט שחווינו אחרי שאוגר המחמד שלי מת ואף אחד לא ידע איך לספר לי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">השעה הייתה מאוחרת, אחרי חצות, אם הייתי צריכה לנחש. השמיים היו חשוכים, חשוכים מהרגיל משום שהכוכבים היו מוסתרים מאחורי העננים. כאילו אפילו הם ידעו שלא כדאי להם להיות בחוץ עכשיו.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הכול היה דומם, כולל הענפים על העצים הגבוהים שמאחוריי. שום דבר לא זז, שום דבר לא השמיע קול. שום דבר לא היה שם כדי להזהיר אותי אם הצרות רצו לרדוף אחריי לתוך היער. ידעתי שאני לא אמורה להיות לבד בחוץ.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הייתי צריכה פשוט לחכות שכספיאן יחזור.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">העשב היה רטוב תחת רגליי היחפות, והצטערתי שלא לקחתי את נעלי הבית שלי למקרה שאצטרך לברוח. היה קר, קר מדי יחסית ליוני. הרגשתי שכותונת הלילה שלי דקה מדי, קצרה מדי. רציתי שמיכה שתעטוף את גופי, שתגן עליי מהצינה שבאוויר. בעיקר רציתי לחזור למיטה. רציתי להיכנס מתחת לשמיכה ולהעמיד פנים שלא הרגשתי כאילו מישהו צופה בי. חיבקתי את גופי בזרועותיי בזמן שהרוח התחילה ללחוש, כאילו ניסתה לספר לי את סודותיה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">להבות שריצדו ליד המים תפסו את מבטי. כולם היו אמורים להיות ישנים. <span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">אני</span> הייתי אמורה לישון. <span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">למה יש מדורה באמצע הלילה?</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">התקרבתי עוד צעד וקיוויתי להרגיש חלק מהחמימות מכאן. עיניי הצטמצמו והתמקדו באש, בניסיון לבדוק אם לשם כספיאן הלך. פסעתי עוד צעד והתקרבתי עוד ועוד.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אבל לא ראיתי כלום.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אף אחד.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">האש הייתה פשוט... שם, ולא היה לי מושג למה הדליקו אותה או מי הדליק אותה. ליבי הלם בקצב גובר כשצפיתי בלהבות המרצדות מול שמי הלילה. עם כל נשימה, הרגשתי שהאש הולכת וגדלה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">משב רוח פיזר את שערי הארוך והכהה על פניי והעביר צמרמורת עד לשד עצמותיי. תחבתי את קווצות השיער מאחורי אוזניי והבטתי אל מעבר לאש אל משטח הזכוכית של האגם. במים היו סירות, שלוש בסך הכול, בשורה. באמצע כל סירה עמד אדם זקוף. פניהם של האנשים היו מוסתרות בצל של קפוצ'ון כהה, אבל ראיתי את דמויותיהם באור הירח. שלושתם היו בנים ושלושתם בערך בגודל של אחי הבכור. נראה כאילו הם עומדים לקפוץ לתוך המים. רציתי לצרוח אליהם, להגיד להם לא לקפוץ, אבל הקול נתקע בגרוני.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אחת הדמויות סובבה את הראש. <span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">האם זה לינקולן?</span> למה אחי היה באגם?</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אחי היה באחד מצוותי החתירה במרוץ, אבל הם לא התחרו בלילות. <span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">או שאולי כן?</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">לא. היה חשוך מדי, ואף אחד מעולם לא התחרה בעמידה. משהו היה לא בסדר.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">צמצמתי שוב את עיניי, אבל הם היו רחוקים מדי והצללים המשיכו להסתיר אותם. אולי לשם כספיאן הלך. אולי הוא היה באחת הסירות האלה. זה עדיין לא הסביר למה הוא גרר אותי לבקתה שלו.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">יד חסונה לפתה את זרועי והצרחה שחיכתה בגרוני פילחה את החשיכה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"ששש. טייטום. זה רק אני."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הרמתי את עיניי. "אבא? מה אתה עושה כאן?" הוא לא לבש פיג'מה. <span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">הוא לא אמור להיות בפיג'מה?</span> גם כספיאן לא לבש פיג'מה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הצבעתי אל המים. "זה לינקולן? למה הוא בסירה?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">בדיוק כשהצבעתי, מי שהיה בסירה הפנה את ראשו והישיר אליי מבט. אור הירח הדף את הצללים וחשף את פניו של לינקולן. עצרתי את נשימתי כשקירב אט־אט אצבע אל שפתיו<span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">. שששש.</span> כמעט שמעתי את קולו מכאן. מסיבה כלשהי גופי הצטמרר עוד יותר.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אבא אסף אותי בזרועותיו והחזיר אותי לבקתה שלי, ולאחר מכן השכיב אותי במיטה החמימה והנעימה. "תחזרי לישון, מתוקה." הוא נשק למצחי. "כשתתעוררי בבוקר, הכול יהיה רק חלום."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">נכון. רק חלום.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">מה שמצחיק בחלומות הוא שהם לפעמים רודפים אותך זמן רב אחרי שאתה מתעורר.</p>
			<p class="section">§</p>
			<p class="tat_perek" lang="he-IL"><span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-2" lang="">כעבור שנה...</span></p>
			<p class="txt_shotef_no" lang="he-IL">שוב הגיע סוף השבוע השנתי שלנו באגם, וכל השאר היו על הגדה במסיבה וחגגו את המרוץ. טוב, כולם חוץ ממני. הגעתי לכאן כדי להיות קרובה יותר לאגם. המים היו שלווים ונינוחים אבל הייתה לי תחושה משונה שקורים דברים מתחת לפני השטח שאנשים לא רואים, סודות שהיו שייכים לאגם.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">בכל פעם שניסיתי לשאול על המדורה, למה לינקולן היה בסירה ההיא באמצע הלילה, אבא שלח אליי חיוך מרגיע ושינה את הנושא. לא הייתי מטורפת. לא חלמתי את זה. אבל נראה שאף אחד לא מדבר על העניין ולכן הרפיתי ממנו.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אף על פי שזה עשה לי צמרמורת, היה שקט יותר באגם אחרי המרוץ ונהניתי מהשקט. נהניתי לצפות בשמש מאחורי העצים ובאור שלה מרצד מהמים.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">חלק ממני ציפה שכספיאן יבוא אחריי לכאן ויגיד לי לחזור למסיבה. זה לא קרה. עדיין לא, בכל מקרה. אבל ידעתי שהוא יבוא.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">מעולם לא שאלתי אותו למה הוא גרר אותי לבקתה שלו באותו לילה, או לאן הוא הלך אחר כך, והוא מעולם לא אמר. חלק ממני שמח על כך כי הייתה לי תחושה שלא באמת רציתי לדעת.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">השהות לצידו עוררה בלב שלי תחושה מוזרה — כמו שהרגשתי כשלמדתי ריקוד חדש או כשרכבתי על אופניים בלי גלגלי עזר. מפחיד אבל מלהיב.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הפסקתי לחשוב על כספיאן והקשבתי לקול הציפורים שצייצו במרחק, מתחרות עם המוזיקה שריחפה מהאוהל. לפעמים תהיתי איך הייתי מרגישה אם הייתי ציפור, אם הייתי מוקפת בשירים יפהפיים כל היום והולכת לאן שאני רוצה במקום לאן שההורים שלי אמרו לי. אם הייתי חופשייה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">שביל ארוך שנראה כמו עץ אבל הרגיש כמו פלסטיק, השתרע מהגדה כל הדרך על פני המים, עד שחבר אל המזח המרובע הגדול שבו כל הסירות ניצבו בשורה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">קול בקע משום מקום והקפיץ אותי. "הי. איך קוראים לך?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הסתובבתי וראיתי ילדה בגילי הולכת על המזח עם ברד ירוק בידה. שערה הבלונדיני היה אסוף בקוקו גבוה. היא לבשה מכנסי ג'ינס קצרים וחולצת טריקו ורודה בהירה עם פאייטים נוצצים בשרוולים.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"תפוח חמוץ." היא הגיעה לקצה השביל הארוך והושיטה לי את כוס הקלקר לפני שהספקתי לענות לשאלה הראשונה שלה. "רוצה קצת?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">נשפתי וסובבתי את שולי שמלת הקיץ הכחולה שלי. "אני בסדר. תודה."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"ליריק," היא אמרה והצביעה על עצמה. "כמו מילים של שיר."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">ליריק.</span> מה שבטוח, היא לא הייתה ביישנית. והיא לא הייתה כמו שאר הבנות שבאו למרוץ.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">חייכתי. "אני טייטום."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"מה את עושה פה, טייטום?" היא הביטה אל מעבר לקרסטוויו לייק.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">מהצד המרוחק של שורת העצים הסמוכה, אפשר היה לשמוע קול צחוק, שיחות ומוזיקה. ההורים שלי היו שם ובילו עם שאר המשפחות תחת אוהלים לבנים גדולים עמוסים בשולחנות מכוסים במפות ובמאכלים מפונפנים.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">משכתי בכתפי. "סתם חיפשתי מקום שקט. ואת?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">המשפחה שלי הכירה את כולם. אחי חתר עם אותה קבוצת בחורים כל חייו. לא נתנו לאנשים מבחוץ להיכנס לעולם שלנו. תהיתי מי הילדה הזאת ומה היא עושה כאן — ואיך היא השיגה את הברד הזה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">היא הכניסה כפית מהמעדן הקפוא לפיה, ואז עשתה פרצוף כאילו קפא לה המוח. "אבא שלי עושה הופעה לכבוד יום הולדת של איזה ילד עשיר, ואמא שלי הבריזה, אז הייתי צריכה לבוא." היא הצביעה על סירות המרוץ. "מה זה?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אלה סירות מרוץ."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"מרוצי סירות? כאילו, עם משוטים?" היא עיקמה את אפה. "לא נשמע לי כיף."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">זה לא היה כיף, לפחות לא בעיניי. אבל אבא שלי היה פוליטיקאי ולדבריו, <span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">משפחה היא עניין חשוב בפוליטיקה</span>. שמעתי אותו אומר את זה מאה פעמים לפחות.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אחי חותר." עצרתי רגע וחייכתי. "וזה יום ההולדת שלו, לכן הייתי צריכה לבוא."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">היא עצרה רגע לפני שכפית הפלסטיק הלבנה נעלמה שוב בתוך פיה. שפתיה ולשונה היו מוכתמות בירוק בניגוד לעורה החיוור. "אוי אלוהים. אחיך זה הילד העשיר, נכון? סליחה. לא התכוונתי —״</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">צחקתי ונופפתי בידי. "אל תדאגי. כבר קראו לו בשמות גרועים יותר."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אבא שלי אומר שלאנשים עשירים אין ערכים." היא לקחה עוד קצת ברד. "אבל את בסדר. את לא כמו כל השאר."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">תהיתי מה עוד אמר אבא שלה על אנשים עשירים.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">היא הוציאה טלפון סלולרי מהכיס האחורי ואז צילמה תמונה שלי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"מה את עושה?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"מצלמת תמונה של החברה הכי טובה החדשה שלי."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">חייכתי כי היא מצאה חן בעיניי. היא לא שאלה איפה קניתי את הבגד או לאן אנחנו נוסעים לחופשה השנה. כסף לא עניין אותה, והיא לא הזילה ריר על לינקולן כמו רוב הבנות. אף פעם לא הייתי חברה הכי טובה של אף אחד, אבל רציתי להיות חברה שלה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">היא ניגשה אל אחת הסירות וקפצה פנימה. כל הסירות היו קשורות בין שני מעקי מתכת בקצה המזח, אבל הסירה בכל זאת התנודדה כשהיא קפצה לתוכה. "קדימה. בואי לשבת איתי." כשעמדתי שם בכיווץ שפתיים, היא נאנחה. "זה לא שיש לך משהו טוב יותר לעשות." היא קפצה מעלה־מטה. "ורואה? אנחנו לא נזוז לשום מקום."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אל תחשבי על זה בכלל," אמר קול גברי מאחוריי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הבטתי לאחור וראיתי את כספיאן צועד על המזח. הוא הלך בכתפיים ישרות וגב זקוף. המורה שלי לבלט הייתה אוהבת את היציבה שלו, אבל אני חשבתי שהוא נראה ככה כמו מבוגר ולא כמו נער בן ארבע־עשרה. היה לו מבט רציני כרגיל ששידר <span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">אני הבוס של הכול.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">טוב, הוא לא היה הבוס שלי, גם אם הוא אהב להתנהג ככה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הוצאתי לו לשון והתקרבתי אל הסירה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אני רציני, טייטום. ההורים שלך יקרעו לך את התחת, או שאת תיפלי ותטבעי."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הוא אמר תחת.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">נערים בני ארבע־עשרה לא היו אמורים להגיד תחת.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">כמה קווצות שיער רופפות יצאו מהקוקו שלי כשרצתי אל קצה המזח, שם ליריק צפתה בנו בעיניים פעורות מתוך הסירה בזמן שסיימה עם הברד שלה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">כספיאן גנח בקול וזה נשמע כמו נהמה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">אני אראה לך מי הבוס.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">מיהרתי לקפוץ לסירה, אבל כף הרגל שלי נתפסה במפרש. הושטתי יד לתמיכה, אבל לא היה לי במה להיאחז. שמעתי את ליריק צועקת את שמי, ואז שמעתי צעדים רוקעים על המזח. גוף הסירה שרט את רגלי כשכל גופי נפל קדימה אל תוך האגם. כל האוויר יצא מריאותיי ברגע שנחתּי במים הקרים. הרגשתי כאילו סכינים דוקרות את עורי. ניסיתי לא להיבהל כשעליתי אל פני השטח. ידעתי לשחות, פשוט הופתעתי מהקור.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">חשיכה אפפה אותי והרגשתי כאילו היא רוצה למשוך אותי עמוק יותר ויותר לתוך המים. דחפתי את רגליי בכוח הולך וגובר.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">משום מקום, זרוע חסונה עטפה את גופי והצמידה אותי אליה. ליבי פעם במהירות כשעצמתי את עיניי והתפללתי שהחשיכה לא תשתלט עליי. <span class="mudgash_dak _idGenCharOverride-1" lang="">בבקשה אל תוריד אותי לקרקעית</span>. זה לא קרה. התרוממתי עוד ועוד עד שיצאנו מהמים. שאפתי נשימה עמוקה, ואז פקחתי את עיניי ומצאתי את כספיאן מביט בי. המים גרמו לשערו הכהה להידבק אל מצחו וטיפות קטנות זלגו על פניו. נשארנו שם ככה, בוטשים במים כשזרועו עוטפת אותי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">לבסוף דחפתי את חזהו, אבל הוא רק הידק את אחיזתו. "תעזוב אותי."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"יום אחד את תקשיבי לי." הוא התנשם בכבדות. "גם אם זה יהרוג את שנינו."</p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית מיריבים לאוהבים מתח ופשע אירוטי רומנטיקה אפלה רומנטיקה במאפיה רומנטיקה אסורה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!