התשוקות 4 התשוקה להאמין כרך ב’

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

התשוקות 4 התשוקה להאמין כרך ב’

דנה לוי אלגרוד

לאנשים טובים קורים דברים טובים, ולכן לא ברור לי מדוע דווקא אני ניצלתי.

מה שמתחיל כשבוע של נופש מפנק בטנריף עם בת דודתי אווה, הופך בשבריר שנייה לגיהינום. בזכות הנחישות שלי אני ניצלת ופוגשת את ראיין, גבר שמערער את כל מה שאני יודעת על עצמי ורואה רק את הטוב שבי.
אנחנו יוצאים למסע ארוך ומטלטל עם קבוצת ניצולים קטנה, מסע שמאלץ אותנו להיאבק בפחדים עמוקים, ברגשות אשמה ובכאב צורב.
כל צעד במסע חושף אותי לעוצמות שלא ידעתי שקיימות בי, ומלמד אותי לא רק לשרוד אלא גם להאמין בעצמי ובזכות שלי לחוות תשוקה עזה ואהבה גדולה מהחיים.

התשוקה להאמין – רומן חושני ומסעיר שמביא את סיפורה של שרה.

התשוקה להאמין הוא ספרה הרביעי של הסופרת דנה לוי אלגרוד, שהפך לרב־מכר מייד עם צאתו בשנת 2015 כחלק מהמהדורה הראשונה של סדרת התשוקות האייקונית. בשנת 2026 שכתבה הסופרת את הסדרה, ועתה היא יוצאת לאור במהדורה חדשה ועדכנית.
שם: התשוקות 4 התשוקה להאמין כרך ב’
מחבר/ת: דנה לוי אלגרוד
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012070147

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page6" role="doc-pagebreak" aria-label="6" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> </span><span class="no-break">30</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">דייוויד צועד כמה צעדים לעברם ונעצר כשהם מתחילים להתלחשש. לאחר דקה ארוכה ומורטת עצבים אישה צעירה מתנתקת מהקבוצה וצועדת היישר לעברו. היא גבוהה ומרשימה, שערה השחור מתולתל וארוך ותווי פניה חזקים ועם זאת חושניים. דייוויד פונה אליה בספרדית, והיא מקשיבה לו בשקט ומהנהנת. כשהוא מסיים היא מפנה אליו כמה שאלות והוא משיב לה באדיבות. שתי הקבוצות נותרות שקטות עד שהיא פורשת את ידיה לצדדים ומברכת אותנו בחיוך<span class="no-break"> גדול.</span></p>
			<p class="textindent">היא פונה לקבוצת הנשים והגברים שמאחוריה, והם מייד ניגשים אלינו ומסמנים לנו להצטרף אליהם. שתי הקבוצות חוצות את השדה הגדול, ובסופו נחשף לפנינו כפר קטן<span class="no-break"> ויפהפה.</span></p>
			<p class="textindent">האישה הצעירה מדברת עם דייוויד בזמן שאנחנו צועדים, והוא מתרגם לנו. "הכפר הזה ספג אבדות רבות, בעיקר גברים שיצאו לעבוד בשטחים החקלאיים. בתום תקופת האבל הם החליטו להחזיר לעצמם את השליטה על החיים שלהם וקבעו חלוקה מחודשת של הקרקעות. כולם התגייסו למשימה, ובעזרת האגם שנמצא בקרבת מקום ומספק להם מים למחיה ולעבודות האדמה, הם הצליחו לארגן לעצמם חיים טובים<span class="no-break"> ושלווים."</span></p>
			<p class="textindent">"הם לא מתכוונים להגיע ללונדון?" ראיין שואל, ודייוויד מתרגם את השאלה לאישה הצעירה. היא בוחנת את ראיין <span id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak"></span>ארוכות ומשיבה<span class="no-break"> לדייוויד.</span></p>
			<p class="textindent">"היא אומרת שכאן הם נולדו ואין להם שום כוונה לעזוב," דייוויד מתרגם. "הם שמחים מאוד לארח אותנו, וכמובן יקצו לנו מגורים ראויים אם נחליט להישאר." היא ממשיכה לבחון את ראיין ואומרת משפט נוסף. "היא ושתי האחיות שלה נותרו לבדן, והן יהיו אסירות תודה אם נחליט להישאר ולעזור<span class="no-break"> להן."</span></p>
			<p class="textindent">"לעזור להן במה בדיוק?" אני מגלגלת<span class="no-break"> עיניים.</span></p>
			<p class="textindent">"בעבודות, כמובן," דייוויד מתעלם מנימת הבוז שבקולי. "לא פשוט לעבד ולטפח חלקת אדמה גדולה כל<span class="no-break"> כך."</span></p>
			<p class="textindent">"כן, אני בטוחה..." אני לוחשת<span class="no-break"> בלעג.</span></p>
			<p class="textindent">האישה מצביעה על שורת בתים קטנים ואומרת משהו נוסף<span class="no-break"> לדייוויד.</span></p>
			<p class="textindent">"אלה פנויים," הוא מחייך, "אנחנו יכולים לבחור איזה בית<span class="no-break"> שנרצה."</span></p>
			<p class="textindent">אני בוחנת את הבתים, והמקומיים שליוו אותנו מניחים את הציוד על הקרקע ומביטים בנו בסקרנות. האישה הצעירה פונה אליהם בחוסר סבלנות, והם מברכים אותנו לשלום ועוזבים. שתי בחורות נשארות ונעמדות לידה, הן נראות כמו העתק מושלם שלה, ואני מנחשת שאחת מהן בגילי והשנייה צעירה<span class="no-break"> ממני.</span></p>
			<p class="textindent">האישה מחייכת אל ראיין ואומרת ששמה מוניקה, הוא מחייך אליה חזרה ואני מעקמת פרצוף. היא מציגה את אחיותיה, אלזה וסירנה, ודייוויד מציג אותנו. מוניקה פותחת בסדרת שאלות נוספת, וכשהוא מסיים לענות לה היא מהנהנת<span class="no-break"> בסיפוק.</span></p>
			<p class="textindent">"היא שאלה מה הקשר בינינו וסיפרתי לה בקצרה," הוא אומר בנחת ופותח את הדלת לבית<span class="no-break"> הסמוך.</span></p>
			<p class="textindent">"מה סיפרת לה?" אני שואלת ומציצה אל<span class="no-break"> האחיות.</span></p>
			<div id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"שאנחנו משפחה." הוא משיב<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בגאווה.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו נכנסים אל הסלון והמטבח שנמצאים בחלל משותף, ממשיכים אל שני חדרי השינה וחוזרים אל הכניסה. דניאל מניח את סון על הכורסה ומרים את רגליה על השולחן הקטן. הבית הזה הוא כמו תיבת אוצר עבורנו, ואני מחכה בקוצר רוח שהמארחות יעזבו כדי שאוכל להתחיל ליהנות<span class="no-break"> ממנו.</span></p>
			<p class="textindent">מוניקה מושכת את דייוויד החוצה, וכעבור רגע הוא קורא לראיין להצטרף אליו. "היא אומרת שכאן יתמקמו הבנות, ושאנחנו נעבור לבית ממול," הוא מצביע על בית קטן עם דלת עץ. אני נשענת על המשקוף ומחכה לשמוע את התשובה<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני אישאר כאן איתך," ראיין אומר לי ומנסה לחזור<span class="no-break"> פנימה.</span></p>
			<p class="textindent">"אין כניסה." אני אומרת בתקיפות וחוסמת את<span class="no-break"> המעבר.</span></p>
			<p class="textindent">"שרה, תפסיקי עם השטויות שלך," הוא מניח את ידיו על המשקוף העליון ומשפיל אליי<span class="no-break"> מבט.</span></p>
			<p class="textindent">"בינתיים תמשיך להתפלל," אני נושאת אליו חיוך מתריס, "כי כל עוד אני לא מדממת, אין כניסה!" אני נסוגה צעד לאחור וטורקת בפניו את<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">סופי כבר שרועה על הספה, ודניאל בוחן את הקרסוליים של סון בדאגה. הוא עוזב וחוזר כעבור דקה קצרה עם מוניקה. הוא מצביע על הקרסוליים של סון ועל הברכיים של סופי, והיא מהנהנת בהבנה ויוצאת איתו<span class="no-break"> מהבית.</span></p>
			<p class="textindent">אני בוחנת בסקרנות את המטבח המאובזר עד שהם נכנסים עם אישה זקנה. מוניקה עוזרת לה להתיישב, והזקנה ממששת את הברכיים של סופי. אחר כך היא עוברת לסון ומלטפת את הקרסוליים הנפוחים, אומרת כמה משפטים בספרדית, ומוניקה מהנהנת. לבסוף הזקנה מסתובבת<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<div id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"אצלי הכול בסדר," אני<span class="no-break"> אומרת.</span></p>
			<p class="textindent">היא מסמנת לי להתקרב אליה ואני מתרוממת באי־חשק ונעמדת בין רגליה. היא מעבירה את כף ידה לאורך כל גופי, ממששת את הירכיים ואת הברכיים, ומתכופפת אל הקרסוליים. לבסוף היא ממששת את בטני ומחייכת<span class="no-break"> בסיפוק.</span></p>
			<p class="textindent">מוניקה יוצאת שוב, והפעם היא חוזרת עם דייוויד ופונה אליו בספרדית. "היא אומרת ששתיהן זקוקות למנוחה," הוא מתרגם לנו. "היא תחבוש לסון את הקרסוליים וחשוב שהיא תמשיך לשכב, אין צורך לחבוש את הברכיים של סופי, אבל גם היא צריכה לנוח ולא לאמץ את רגליה. ואת," הוא מסתובב אליי ומחייך, "היא אומרת שאת חזקה מאוד, אבל גם הגוף שלך דורש<span class="no-break"> מנוחה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מרימה את כתפיי בביטול ומחפשת את חדר הרחצה. "אין מים בברזים." דייוויד צועק, "צריך ללכת לאגם כדי למלא<span class="no-break"> דליים."</span></p>
			<p class="textindent">אני מוצאת שני דליים בתוך האמבטיה וחוזרת לסלון. "איפה האגם<span class="no-break"> הזה?"</span></p>
			<p class="textindent">מוניקה מסבירה לדייוויד והוא מתרגם לי. "אל תלכי לבד, אלך לקרוא לראיין ושנינו נבוא איתך," הוא מבקש, אך אני כבר להוטה לשטוף את עצמי,<span class="no-break"> ויוצאת.</span></p>
			<p class="textindent">אני חוצה את הכפר, וכשהאגם נפרש מולי אני מביטה בו בהשתאות. כרי דשא ירוקים מקיפים אותו, ומימיו כחולים עד כאב. אני נאנחת ומתענגת על המראה שלפניי, הוא לוחש לי ומפתה אותי להיכנס אליו. אני זורקת את הדליים, פושטת את הבגדים שמעל בגד הים, ומקפצת<span class="no-break"> פנימה.</span></p>
			<p class="textindent">המים הקרירים נעימים ואני צוללת פנימה ושוחה. רק <span id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></span>כשהמים עוטפים אותי, כל איבר בגופי שולח איתותי כאב ומזכיר לי את ייסורי הדרך. אני צוללת בעיניים עצומות ולא חשה דבר מלבד שלווה אלוהית. השניות חולפות, ריאותיי משוועות לחמצן, אך אני פורשת את זרועותיי ומתמסרת לשיכרון<span class="no-break"> החושים.</span></p>
			<p class="textindent">לפתע ידיים אוחזות בי בחוזקה ומושכות אותי מעלה. ראשי מפלח את קו המים וריאותיי יונקות את האוויר בשאיפה חדה. שני גברים גבוהים וחסונים גוררים אותי אל מחוץ לאגם ומניחים אותי על הדשא. זוג עיניים שחורות מביטות בי בדאגה, והפנים שלו מבריקות וחלקות. אני ממצמצת ומכווצת את עיניי, ורואה הילה לבנה מקיפה את ראשו. הוא פונה אליי בספרדית וממשש את המצח שלי, ואז גבר נוסף מדבר איתי. לרגע נדמה לי שאני הוזה כי פנים זהות נדחפות מעליי. הם נראים כמו שני מלאכים, ככה בדיוק דמיינתי את גבריאל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ורפאל.</span></p>
			<p class="textindent">שני הגברים היפים רוכנים מעליי ופונים אליי שוב ושוב בספרדית. אני בוחנת את הפנים הטהורות שלהם, וההבדל היחיד ביניהם הוא נקודת חן קטנה מעל הגבה של המלאך<span class="no-break"> השמאלי.</span></p>
			<p class="textindent">"אנגלית?" אני שואלת ומשתעלת. הם עוזרים לי להתיישב וטופחים על גבי, ואני מקיאה מעט<span class="no-break"> מים.</span></p>
			<p class="textindent">"את להיות בסדר?" המלאך הימני שואל באנגלית שבורה, ואני מהנהנת ומחייכת. הם נאנחים בהקלה ומשיבים לי בחיוך רחב שחושף שיניים לבנות וגומות חן<span class="no-break"> עמוקות.</span></p>
			<p class="textindent">"רק באתי למלא את הדליים," אני מצביעה על שני הדליים שזרוקים על הקרקע, "ועכשיו אני כבר צריכה לחזור." אני קמה ומתלבשת, והם ממהרים אל הדליים וממלאים אותם<span class="no-break"> במיומנות.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, לא," המלאך השמאלי אומר כשאני מושיטה את ידיי, <span id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></span>"אנחנו לסחוב<span class="no-break"> בשבילך."</span></p>
			<p class="textindent">הם ממלאים גם את הדליים שלהם ואנחנו צועדים חזרה אל<span class="no-break"> הכפר.</span></p>
			<p class="textindent">"מריו," הראשון מציג את עצמו. "פדרו," הוא מצביע על המלאך עם נקודת<span class="no-break"> החן.</span></p>
			<p class="textindent">"שרה," אני מצביעה על עצמי ומחייכת. "אתם בטוחים שלא קוראים לכם גבריאל<span class="no-break"> ורפאל?"</span></p>
			<p class="textindent">הם מהנהנים ומשיבים לי חיוך גדול, ואני ממצמצת בבלבול כשההילה סביב ראשיהם<span class="no-break"> מתרחבת.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו מתקרבים לכניסה לכפר, ופרצופים מוכרים עושים את דרכם לכיווני. שתי האחיות החושניות מובילות, וראיין ודייוויד צועדים מאחוריהן ונושאים דליים. אחת מהן מסתובבת אל ראיין, אומרת משהו ומצחקקת. הוא מחייך אליה והבטן שלי<span class="no-break"> מתהפכת.</span></p>
			<p class="textindent">"זונות, כלבות מטונפות," אני מסננת קללות ושני המלאכים מביטים בי<span class="no-break"> בפליאה.</span></p>
			<p class="textindent">האחיות עוצרות מול המלאכים שלי בחיוכים פלרטטניים וראיין עוקף אותן ומתקרב<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">"למה לא קראת לי שאעזור<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לך?"</span></p>
			<p class="textindent">"הסתדרתי," אני מצביעה על המלאכים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רואה," הוא בוחן אותם<span class="no-break"> בחשדנות.</span></p>
			<p class="textindent">המלאכים והאחיות מנהלים שיחה קצרה בספרדית, ודייוויד מאזין להם ומפנה אליי מבט מבוהל. "כמעט טבעת? איך זה קרה? את תמיד שוחה כמו דג<span class="no-break"> במים."</span></p>
			<p class="textindent">ראיין מניח את הדליים וחופן את סנטרי, עיניו המודאגות ננעלות על עיניי. "מה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">קרה?"</span></p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"כלום," אני מפטירה. "צללתי ושכחתי שאני צריכה לצאת, זה הכול." אני עוקפת אותו ומחישה את צעדיי, והמלאכים שלי מייד חוזרים לפסוע<span class="no-break"> לצידי.</span></p>
			<p class="textindent">אני פותחת את דלת הבית והם נכנסים בעקבותיי. סופי פוערת את עיניה בהתרגשות, מזדקפת במקומה ומחייכת, ואני עורכת ביניהם היכרות קצרה. המלאכים צוחקים כשאני מציגה אותם כרפאל וגבריאל וממשיכים לעמוד מולי כמו מחכים להנחיות<span class="no-break"> נוספות.</span></p>
			<p class="textindent">"זה הכול," אני מחייכת,<span class="no-break"> "תודה."</span></p>
			<p class="textindent">"אפשר אנחנו לחזור ביקור?" רפאל<span class="no-break"> שואל.</span></p>
			<p class="textindent">"כמובן!" סופי צועקת<span class="no-break"> מאחוריי.</span></p>
			<p class="textindent">הגומות שלהם שוקעות כשהם מחייכים בסיפוק, הם נושקים לכף ידי<span class="no-break"> ועוזבים.</span></p>
			<p class="textindent">"וואו," סופי מניחה את ראשה חזרה על הכרית הגדולה, "איפה אספת את הגורים המתוקים<span class="no-break"> האלה?"</span></p>
			<p class="textindent">"סתם... ליד האגם." אני מפטירה וחושבת על ראיין שמבלה שם עכשיו עם שתי האחיות הלוהטות. אני פוזלת אל בטני ורוטנת. הוא לא יבלה איתי עד שאהיה בטוחה שיצאתי מכלל<span class="no-break"> סכנה.</span></p>
			<p class="textindent">דניאל מבשל אורז במטבח, ולאחר מכן משקה את סון ומעודד אותה לאכול. סופי ואני יושבות משועממות, אוכלות את האורז ומתבוננות באינטימיות המיוחדת<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">הערב יורד ודפיקה חלשה נשמעת בדלת. אני מנתרת ממקומי בהתרגשות, ומחייכת באכזבה כששני המלאכים שלי עומדים בפתח. הם נכנסים פנימה וסופי מתעוררת לחיים. הם מניחים במטבח סלים עמוסים בירקות, בגבינות ובביצים, ורפאל נותן <span id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></span>לי סלסילה עם נרות גדולים. אני מודה להם וממהרת להדליק את הנרות, וכעת הסלון מואר באור חלש ורומנטי. גבריאל מחטט במטבח וחוזר לסלון במבט<span class="no-break"> מודאג</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"שרה היפה לאכול?" הוא<span class="no-break"> שואל.</span></p>
			<p class="textindent">אני מושכת בכתפיי בביטול ומתיישבת על כיסא העץ שליד סופי. רפאל מצטרף אליו ומניח מחבת על הגזייה, ושניהם חותכים ירקות ומפטפטים<span class="no-break"> בעליצות.</span></p>
			<p class="textindent">"איפה אמרת שמצאת אותם?" סופי לוחשת ועיניה עוקבות אחר כל צעד שהם<span class="no-break"> עושים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"באגם," אני מפהקת ומרימה את רגליי על<span class="no-break"> השולחן.</span></p>
			<p class="textindent">"ובאגם הזה," חיוך מתפשט על פניה, "עשית איתם משהו שאני הייתי<span class="no-break"> עושה</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"השתגעת?" אני צוחקת, והם מסתובבים. הגומות שלהם שוקעות כשהם מחייכים ומייד ממשיכים<span class="no-break"> בעבודה.</span></p>
			<p class="textindent">השולחן מסודר והבית מתמלא בריחות מפתים של אוכל. הבטן שלי מרעישה ואני פוזלת אל חדר הרחצה כשהם מביאים מהחצר דליים מלאים ונושאים אותם אל<span class="no-break"> האמבטיה.</span></p>
			<p class="textindent">"שרה היפה אמבטיה ואז לאכול," רפאל מגיש לי את ידו ואני מביטה בסופי<span class="no-break"> בחרדה.</span></p>
			<p class="textindent">"תלכי, מטומטמת," היא דוחפת אותי מהכיסא, "לפני שאזרוק את עצמי פנימה ואתחנן אליהם שיצטרפו<span class="no-break"> אליי."</span></p>
			<p class="textindent">אני נכנסת אל חדר הרחצה ובוהה במים המוקצפים והריחניים. גבריאל נכנס אחריי ושופך מים רותחים לאמבטיה, הוא טובל את ידו ומהנהן בסיפוק, ושניהם ממהרים<span class="no-break"> לצאת.</span></p>
			<p class="textindent">"רגע." אני קוראת לעברם והם נעצרים, "אתם בטוחים שאתם לא<span class="no-break"> מלאכים?"</span></p>
			<div id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"כן, שרה היפה," הם משיבים במקהלה וסוגרים אחריהם את<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתפשטת ומביטה באכזבה בתחתונים הנקיים. כשהגוף שלי בתוך המים, עטוף בקצף הריחני, אני מהרהרת בתלאות שעברנו מאז תחילת המסע הזה, ובפעם הראשונה אני מרגישה שמיציתי. מאסתי בהליכה האין־סופית, מאסתי בסכנות ומאסתי בשקט הנורא שסובב<span class="no-break"> אותי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני רוצה לחיות. אני רוצה ליהנות, ואני זקוקה נואשות לחזור להיות שרה שלפני האסון. החיזור המוזר והתמים של המלאכים מחזיר הביתה, לשגרת הטיפוח, לאיפור, לבגדים הצמודים, לפלירטוטים הבלתי מזיקים ולציד. פתאום אני נאלצת לחפש את הנשיות שלי בכאוס שמקיף אותי, ולגלות אותה רק בין זרועותיו של ראיין. ההבנה שהשליטה שלו עליי מוחלטת מערערת אותי, וברור לי שאני חייבת לשנות את זה ולחזור<span class="no-break"> לעצמי.</span></p>
			<p class="textindent">אני יוצאת מהמים, מתעטפת במגבת ועומדת מול המראה הקטנה. אני מברישה את שערי הארוך במשך דקות ארוכות ומסרקת את הפוני לצד. העור שלי רך ומריח מדהים, הלחיים שלי סמוקות והשפתיים שלי אדומות כאש. אני מביטה בהשתקפות שבמראה ומחייכת, "התגעגעתי<span class="no-break"> אלייך."</span></p>
			<p class="textindent">אני חומקת אל חדר השינה, מחטטת בארון ומוצאת בו בגדי נשים. אני בוחרת בתחתונים לבנים ובשמלה פרחונית, ומתרגשת ללבוש את הבגדים הנקיים. השמלה נצמדת למותניי באופן מושלם ומגיעה רק מעט מעל ברכיי, אני פותחת את כפתורי המחשוף והחזה שלי מציץ ממנו<span class="no-break"> בנדיבות.</span></p>
			<p class="textindent">אני נכנסת לסלון ושני המלאכים נעמדים ומביטים בי <span id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></span>בהשתאות. סופי שורקת בהתפעלות, ואפילו דניאל<span class="no-break"> מחייך</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"שרה היפה לאכול עכשיו," גבריאל מצביע על הצלחת המלאה ומושך עבורי את הכיסא. רפאל מגיש לסופי ולדניאל ומצביע על סון, שישנה על הספה. דניאל נד בראשו לשלילה, והשניים מתיישבים לידי ובוחנים כל תנועה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"הלוואי שהיה לי יין." אני ממלמלת ודוחסת את האוכל<span class="no-break"> לפי.</span></p>
			<p class="textindent">הם מביטים זה בזה ומחייכים. גבריאל רץ החוצה וחוזר כעבור כמה דקות ובידו כד חרס קטן. "מה שרה היפה רוצה, אנחנו מביאים," הוא מכריז ומוזג לכוס שלי נוזל אדום וסמיך. אני בוחנת את הכוס בפליאה, לוגמת לגימה קטנה<span class="no-break"> ומשתעלת.</span></p>
			<p class="textindent">"זה חזק." אני מחייכת ומרוקנת את הכוס בלגימה ארוכה. גבריאל ממלא אותה שוב, והם ממשיכים להסתכל<span class="no-break"> עליי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"גם אני רוצה קצת," סופי רוטנת, ורפאל ממהר למלא את הכוס<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">בסיום הארוחה אני מרגישה שחזרתי לחיים. אני מפזרת חיוכים ומצחקקת בטבעיות בכל פעם שאחד מהם פונה<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">"שרה היפה לצאת לטיול?" הם שואלים, ואני לא מוצאת סיבה<span class="no-break"> לסרב</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">גבריאל פותח עבורי את הדלת, ועיניי זולגות אל כפות רגליי היחפות. הם מביטים זה בזה כמו מתלבטים מה לעשות, ואני רצה החוצה יחפה ופורצת בצחוק משוחרר. הדלת של הבית ממול נפתחת, האחיות יוצאות וראיין עומד בפתח ונשען על המשקוף. מבטו פוגש במבטי וחיוך נמתח על שפתיו. הצורך לרוץ אל זרועותיו כמעט חזק ממני, אך אני ננעצת במקומי ומזכירה לעצמי שהוא האחראי לחרדה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"הבטחתם לי טיול." אני מפנה מבט אל המלאכים ורצה <span id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></span>על השביל. הם ממהרים להדביק את הקצב, וכשאני מאיטה הם צועדים משני צדדיי ומפטפטים בעליצות. אני מאזינה להם והמחשבות שלי נודדות אל הגבר שכישף אותי. אני רוצה לרוץ אליו ולספר לו על הערב המושלם שלי, על האמבטיה הארוכה, על הארוחה הדשנה ועל שני המלאכים שגורמים לי להרגיש שוב כמו שרה. אני רוצה לומר לו שכל מה שאני צריכה עכשיו זה להרגיש את השפתיים שלו על העור הריחני והנעים שלי, אבל אני ממשיכה לפסוע ולהאזין לקולם העמוק של המלאכים. אנחנו מטיילים בין הבתים החשוכים ועוצרים ליד רחבה<span class="no-break"> מטופחת.</span></p>
			<p class="textindent">"מחר מסיבה," גבריאל מחייך, "בשר, מוזיקה, לרקוד," הוא מזיז את גופו לקצב מוזיקת סלסה<span class="no-break"> דמיונית.</span></p>
			<p class="textindent">"שרה היפה לרקוד?" רפאל אוחז במותניי ומושך אותי אליו<span class="no-break"> בעדינות.</span></p>
			<p class="textindent">"לפעמים," אני מחייכת ומתרחקת<span class="no-break"> ממנו.</span></p>
			<p class="textindent">"אז מחר לפעמים," הוא משיב לי בחיוך גדול ואני מהנהנת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בחיוב.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו ממשיכים לצעוד עוד שעה ארוכה, והם מספרים לי באנגלית שבורה על רעידת האדמה הקשה, על השרפות ועל האבדות הקשות שספג<span class="no-break"> הכפר.</span></p>
			<p class="textindent">"אח, אחות, אימא, אבא," גבריאל נעצב, "הם לא להיות כאן ולא לחזור<span class="no-break"> לכאן."</span></p>
			<p class="textindent">רפאל מרכין את ראשו, ואני משתוקקת לנחם את שני המלאכים המיוחדים שלי אך לא יודעת איך. אני מביטה בהם בחוסר אונים והחיוך היפה חוזר לקשט את הפנים<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">"שרה היפה, לא עצובה," רפאל אומר וגבריאל מהנהן, "מחר <span id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak"></span>מסיבה,<span class="no-break"> שמח."</span></p>
			<p class="textindent">"כן," אני משיבה בחצי חיוך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ונאנחת.</span></p>
			<p class="textindent">אני שוקעת בהרהורים על אווה ועל האח המסתורי של דניאל שאמור להגן עליה, והאחים מפטפטים ביניהם כל הדרך חזרה. הם נפרדים ממני בכניסה לבית, וכל אחד מהם מנשק את ידי<span class="no-break"> בתורו.</span></p>
			<p class="textindent">"מה שרה צריכה, להגיד לנו," הגומות שלהם שוקעות כשהם<span class="no-break"> מחייכים.</span></p>
			<p class="textindent">אני עומדת ליד הדלת ומסתכלת עליהם מתרחקים. המבט שלי נודד אל הדלת של הבית ממול, והלב שלי מפציר בי לגשת אליה, אבל המוח מסרב. אני נכנסת לבית השקט וסוגרת אחריי את<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">"נהנית?" קול חזק וכועס גורם לי להתאבן<span class="no-break"> במקומי.</span></p>
			<p class="textindent">"הפחדת אותי," אני יורה לעבר הגוף הגדול שיושב מתוח על<span class="no-break"> הכורסה.</span></p>
			<p class="textindent">"שאלתי אם<span class="no-break"> נהנית."</span></p>
			<p class="textindent">"מאוד," אני משיבה ביובש ופוסעת לכיוון חדר השינה. ראיין מנתר לעברי ומצמיד אותי לשולחן<span class="no-break"> </span><span class="no-break">המטבח.</span></p>
			<p class="textindent">"מה עובר עלייך?" הוא מרים אותי מהמותניים ומושיב אותי על השולחן, "את מתנהגת כאילו אנחנו שני זרים." הידיים שלו משתחלות תחת בד השמלה והוא נעמד בין רגליי, הריח שלו מסחרר אותי והדם מבעבע<span class="no-break"> בתוכי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא רוצה להיות איתך," המוח שלי יורה את המילים, והלב שלי מתכווץ באימה. "אני רוצה לחזור לעצמי, ובכל פעם שאני מסתכלת עליך הדבר היחיד שאני חושבת עליו הוא שעדיין לא קיבלתי את המחזור<span class="no-break"> המזוין."</span></p>
			<div id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"שרה," הטון שלו מתרכך והוא כורך את רגליי סביבו, "תפסיקי להיות מוטרדת משטויות, התגעגעתי אלייך ולגוף המטריף שלך." הוא מנשק את צווארי, ואני נשענת לאחור ומתענגת על המגע המוכר. השפתיים שלו מרפרפות לאורך הצוואר שלי והמוח שוב מציק<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent">"לא." אני מתנתקת ממנו, "אני לא רוצה להיות איתך ואני לא רוצה שתיגע<span class="no-break"> בי."</span></p>
			<p class="textindent">"לא אגע בך אם את לא רוצה," הוא מסרק את שערו באצבעותיו, "אבל אישאר כאן רק כדי לדאוג<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">"אני צריכה שתלך עכשיו." אני מנערת את שולי שמלתי ומתעלמת מהכאב<span class="no-break"> שבעיניו.</span></p>
			<p class="textindent">"את מתבלבלת אם נדמה לך שאמשיך לסבול את השטויות<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">"לא ביקשתי ממך." אני הודפת<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מביט אל תוך עיניי באכזבה, מניד בראשו פעם אחת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ועוזב.</span></p>
			<p class="textindent">ליבי נקרע לגזרים, אבל המוח משבח את ההתנהלות שלי. אני לא יכולה להיות עם ראיין כשהוא גורם לי לשכוח שזוגיות יציבה היא רק אשליה, ואני חייבת להשתחרר מהשליטה שלו. הוא זה שנהג בחוסר אחריות, והקלות שבה הוא מתייחס לפחדים שלי מוציאה אותי<span class="no-break"> מדעתי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מדדה אל המיטה בלב שבור ונשכבת לישון ליד סופי. השינה הטרופה שואבת אותי אל חלומות מטרידים ובכי של תינוק מהדהד בראשי. אני מתעוררת שטופת זיעה ומסדירה את הנשימה, מרגיעה את עצמי שהחרדה שלי תתנדף כשמחר תחכה לי<span class="no-break"> הפתעה.</span></p>
		</div>

			

ספר מודפס

מועדון רומנטי

מחיר מוצר 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 39.90 ₪

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר רגיל 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה

נצפו לאחרונה

התעניינת גם ב...

ימינה

שמאלה