התשוקות 4 התשוקה להאמין כרך א’

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

התשוקות 4 התשוקה להאמין כרך א’

דנה לוי אלגרוד

לאנשים טובים קורים דברים טובים, ולכן לא ברור לי מדוע דווקא אני ניצלתי.

מה שמתחיל כשבוע של נופש מפנק בטנריף עם בת דודתי אווה, הופך בשבריר שנייה לגיהינום. בזכות הנחישות שלי אני ניצלת ופוגשת את ראיין, גבר שמערער את כל מה שאני יודעת על עצמי ורואה רק את הטוב שבי.
אנחנו יוצאים למסע ארוך ומטלטל עם קבוצת ניצולים קטנה, מסע שמאלץ אותנו להיאבק בפחדים עמוקים, ברגשות אשמה ובכאב צורב.
כל צעד במסע חושף אותי לעוצמות שלא ידעתי שקיימות בי, ומלמד אותי לא רק לשרוד אלא גם להאמין בעצמי ובזכות שלי לחוות תשוקה עזה ואהבה גדולה מהחיים.

התשוקה להאמין – רומן חושני ומסעיר שמביא את סיפורה של שרה.

התשוקה להאמין הוא ספרה הרביעי של הסופרת דנה לוי אלגרוד, שהפך לרב־מכר מייד עם צאתו בשנת 2015 כחלק מהמהדורה הראשונה של סדרת התשוקות האייקונית. בשנת 2026 שכתבה הסופרת את הסדרה, ועתה היא יוצאת לאור במהדורה חדשה ועדכנית.
שם: התשוקות 4 התשוקה להאמין כרך א’
מחבר/ת: דנה לוי אלגרוד
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012070146

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני מסירה את המשקפת מעיניי וסורקת את החוף, אך לא מזהה דבר. רצועת החוף הזו אפורה, ריקה מנופשים, והריסות מפוזרות<span class="no-break"> לאורכה.</span></p>
			<p class="textindent">אווה... מבטי מוסט מצד לצד בלחץ. איפה<span class="no-break"> אווה?</span></p>
			<p class="textindent">בחור גבוה יוצא מהמים ורץ לעברי. "יש לך כוח לצלול שוב?" הוא פונה אליי במבטא ניו זילנדי<span class="no-break"> כבד.</span></p>
			<p class="textindent">אני מהנהנת בבלבול, והוא מסתובב ורץ חזרה אל<span class="no-break"> המים.</span></p>
			<p class="textindent">"תצטרפי אליי!" הוא צועק מעבר לכתפו, "תעזרי לי לחפש ניצולים<span class="no-break"> נוספים!"</span></p>
			<p class="textindent">אני מסדרת את המשקפת על עיניי ורצה בעקבותיו. רגע לפני שכל גופו נשאב למים הכהים, כף ידו מוצאת את שלי והוא מושך אותי איתו פנימה. אני לא מתנגדת. נדמה לי שכף רגלי נתקלת בגוף נוסף, אני לוחצת על ידו של הניו זילנדי ומניחה אותה על הגוף שתפסתי. אנחנו מושכים אותו יחד עד מעל קו המים ושוחים איתו אל<span class="no-break"> החוף.</span></p>
			<p class="textindent">"תבדוק אותו!" הניו זילנדי פוקד על הנער שחילצתי, ושנינו חוזרים<span class="no-break"> לים.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו שוהים מתחת למים זמן רב, בלון החמצן שלי <span id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></span>מתרוקן והריאות שלי משוועות לחמצן. אני נחנקת וממהרת לדחוף את גופי מעלה, שוחה לחוף וזורקת את המכל על החול. </p>
			<p class="textindent">"נגמר לי החמצן," הניו זילנדי זורק את המכל שלו לצד שלי ותופס את ראשו<span class="no-break"> בתסכול.</span></p>
			<p class="textindent">הנער משלב את ידיו על חזהו ומביט בנו רגע ארוך, ואז מנמיך את מבטו אל הגבר שחילצנו וכעת יושב על החול במבט מלא<span class="no-break"> צער.</span></p>
			<p class="textindent">"הנסיכה הקטנה שלי..." הגבר מסתכל על הים ודמעות זולגות על פניו, "בבקשה, תמצאו את אשתי ואת הנסיכה הקטנה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלי."</span></p>
			<p class="textindent">אני עוקבת אחר מבטו ומחווירה. "אווה... לא מצאתי<span class="no-break"> אותה."</span></p>
			<p class="textindent">רגליי קורסות על החול, ואני משתעלת<span class="no-break"> ונחנקת.</span></p>
			<p class="textindent">"תירגעי, גברתי," הנער רוכן אליי ומניח את ידו על כתפי בדאגה, "תנסי<span class="no-break"> לנשום."</span></p>
			<p class="textindent">"מי<span class="no-break"> אתה?"</span></p>
			<p class="textindent">"דניאל דוסון, גברתי," הוא מושיט לי יד, "נעים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מאוד."</span></p>
			<p class="textindent">אני מתעלמת מהיד שלו, נעמדת בנחישות וצועקת, "בוא ננסה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שוב!"</span></p>
			<p class="textindent">הבחור הניו זילנדי לוקח את ידי, ואנחנו רצים אל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הים.</span></p>
			<p class="textindent">כבר הפסקתי לספור את הפעמים שנכנסתי למים. הראש שלי כבד והריאות שורפות, אך בכל פעם שאני יוצאת אל החוף ורואה שאווה איננה, אני מאלצת את עצמי להסתובב חזרה ולהמשיך לחפש<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">אני שוב בתוך הים. ידיי מגששות במים השחורים, ומלבד <span id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></span>שברי חפצים איני מוצאת דבר. אוויר. אני חייבת אוויר. אני דוחפת את גופי מעלה, שוחה אל החוף בשארית כוחותיי ומתרסקת על<span class="no-break"> החול.</span></p>
			<p class="textindent">הבכי של הגבר שמאחוריי אינו פוסק, וכך גם מילות ההרגעה של דניאל. הניו זילנדי יוצא מהמים ונשכב לידי. הוא לא אומר דבר, רק מתנשם<span class="no-break"> בכבדות.</span></p>
			<p class="textindent">"לא מצאתי כלום," הוא זורק את המשקפת על<span class="no-break"> החול.</span></p>
			<p class="textindent">"אווה, איפה את..." אני לוחשת כשהסיוט שלי הופך אמיתי מרגע<span class="no-break"> לרגע.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתרוממת ורצה לכיוון המים, אבל הגוף הגדול מקדים אותי וחוסם את<span class="no-break"> דרכי.</span></p>
			<p class="textindent">"מה אתה עושה?" אני צועקת ודוחפת אותו, אך עמידתו נותרת יציבה. "תזוז ממני, אני חייבת להמשיך לחפש<span class="no-break"> אותה!"</span></p>
			<p class="textindent">"אין טעם, את לא תמצאי שם אף אחד נוסף," הקול שלו<span class="no-break"> נחרץ.</span></p>
			<p class="textindent">ברגע אחד הייאוש שלי מתחלף בזעם בלתי<span class="no-break"> נשלט.</span></p>
			<p class="textindent">"אמרתי לך לזוז ממני!" אני הודפת אותו בכוח ורצה<span class="no-break"> קדימה.</span></p>
			<p class="textindent">אני שוחה ומנסה לצלול, אך השרירים שלי כואבים והריאות שורפות. אוויר, אני חייבת אוויר. ראשי מגיח מעל המים מהר מדי ואני שואפת את האוויר במצוקה. בכוחות אחרונים אני מגיעה אל החוף ונשכבת על גבי. הבחור הגדול נעמד מעליי ומביט בי. אני שונאת את הגוף העצום הזה, אני שונאת את הנער שעומד לידו, ואני שונאת את הגבר שיושב שם ולא מפסיק לבכות. אני שונאת את כל<span class="no-break"> העולם!</span></p>
			<p class="textindent">"בואי, אנחנו חייבים למצוא מבנה גבוה," עיניו החומות של הבחור מפצירות<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"למה?" אני מתיישבת וממשיכה להשקיף על המים הכהים<span class="no-break"> ברוגז.</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו לא בטוחים כאן," הבחור משיב ומסתובב, "הים לא רגוע, ועלול להגיע גל<span class="no-break"> נוסף</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">דניאל עוזר לגבר הבוכה להתרומם, וזה הולך לצידו<span class="no-break"> כסהרורי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני נשארת כאן!" אני צועקת לעברם, מסרבת להקשיב לקול ההיגיון. "אני חייבת למצוא<span class="no-break"> אותה!"</span></p>
			<p class="textindent">"בהצלחה," הבחור אומר בקרירות<span class="no-break"> ומתרחק.</span></p>
			<p class="textindent">דניאל עוצר ומסתובב אליי, עיניו הכחולות מביטות בי בשלווה. "גברתי, ראיין צודק. כדאי שתצטרפי אלינו, לא בטוח שתישארי כאן<span class="no-break"> לבד."</span></p>
			<p class="textindent">הוא צעיר מאוד ועם זאת רציני כל כך. אני מביטה בו בייאוש, משתוקקת שהכחול שלו יתחלף בירוק שלה, שאוכל לרוץ אליה ולחבק אותה, אבל הכחול נשאר מולי והירוק לא נראה בשום מקום. אני נעמדת וצועדת לצידו בשקט, תוהה אם ייתכן שזו באמת המציאות החדשה שלי, מציאות בלי אווה ובלי חוף זהוב, מציאות שבה הירוק המנצנץ התחלף בהרבה גוונים של שחור<span class="no-break"> ואפור.</span></p>
			<p class="textindent">ממדי האסון מתחוורים לי ככל שאנחנו מתקדמים בין ההריסות. סככות העץ שניצבו לאורך החוף נעלמו כלא היו. בתי המלון המפוארים קרסו והפכו לשלדי מבנים, מחלקם נותרו רק גושי סלעים. העצים העצומים נעקרו ממקומם ונסחפו הרחק מקו המים, וכעת רק שיחים קטנים ורפויים מבצבצים מבין<span class="no-break"> ההריסות.</span></p>
			<p class="textindent">"מה קרה כאן, לעזאזל?" אני בועטת<span class="no-break"> בחול.</span></p>
			<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"צונמי, גברתי. ככה נראה מקום לאחר<span class="no-break"> צונמי."</span></p>
			<p class="textindent">"דניאל, אני בת עשרים, לא ארבעים!" קולו השָׁלֵו מוציא אותי מדעתי. "תפסיק לקרוא לי גברתי, קוראים לי<span class="no-break"> שרה!"</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר, שרה," הוא משיב ברוגע וממשיך<span class="no-break"> לצעוד.</span></p>
			<p class="textindent">ראיין מוביל אותנו, הגבר העצוב צועד אחריו בראש מורכן ודניאל תומך בו<span class="no-break"> מאחור.</span></p>
			<p class="textindent">"צונמי מזוין..." אני צועדת<span class="no-break"> ורוטנת.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו מטפסים על ההריסות שנותרו מהשדרה הראשית של האי, ומביטים בפה פעור בגיהינום, שעד הבוקר היה גן עדן צבעוני, ריחני<span class="no-break"> ומשכר.</span></p>
			<p class="textindent">"נלך לבניין הזה," ראיין מצביע על מה שנותר ממבנה רחוק וממשיך<span class="no-break"> לצעוד.</span></p>
			<p class="textindent">"יש לי רעיון טוב יותר," אני עוצרת ומשלבת את זרועותיי על חזי בהפגנתיות. "נחזור לחוף, אולי מישהו נוסף יצא<span class="no-break"> מהמים."</span></p>
			<p class="textindent">"תיהני. אנחנו נהיה בבניין הגבוה," הוא נאנח. "אם תרצי להצטרף, את יודעת איפה למצוא<span class="no-break"> אותנו."</span></p>
			<p class="textindent">אני פונה לכיוון הים ומתכווצת במקומי. השקט ששורר כאן... זאת דממת מוות. שום רחש לא נשמע מלבד רשרוש הצעדים על ההריסות. אני מסתובבת בתבוסה ומפלסת את דרכי<span class="no-break"> בעקבותיהם.</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים ישמור!" אני קוראת בבהלה וחוסמת את פי בידיי למראה חלקי גופות שמבצבצים בין האבנים<span class="no-break"> והסלעים.</span></p>
			<p class="textindent">"תמשיכי ללכת," ראיין פוקד עליי בקור רוח, מתעלם מהזוועות שמקיפות<span class="no-break"> אותנו.</span></p>
			<p class="textindent">הפעם אני לא מתווכחת, רק מתקדמת בצעדים קטנים <span id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></span>ונזהרת לא להתחכך בחלקי הגופות הלכודות. מחשבות על גורלה של אווה מתרוצצות בראשי ללא הרף, ובסופו של דבר מכה בי ההבנה שבכל צעד שאני צועדת בעקבות החבורה שלפניי — אני מתרחקת מהמקום שבו איבדתי<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">שיניי חורקות ואני סבה על<span class="no-break"> עקביי.</span></p>
			<p class="textindent">"גברתי, לאן את הולכת?" דניאל צועק מאחוריי, אך אני לא עונה לו וממשיכה את דרכי אל<span class="no-break"> החוף.</span></p>
			<p class="textindent">לחישה רפה עולה מהאבנים וסודקת את דממת המוות שמקיפה אותי. אני עוצרת וסורקת את ההריסות סביבי, מנסה לאתר את מקור הקול. תנועה חטופה, כמעט בלתי מורגשת, לוכדת את תשומת ליבי, אני מכווצת את עיניי ומבחינה בכף רגל קטנה מבצבצת מתוך ההריסות. אני ממהרת להזיז כמה אבנים, ואנקת כאב מצמררת אותי כשכף הרגל השנייה<span class="no-break"> נחשפת.</span></p>
			<p class="textindent">"דניאל, ראיין, תעזרו לי!" אני צורחת וממשיכה להשליך את האבנים לצדדים כמו אחוזת טירוף. הם מגיעים אליי בריצה, ואני מצביעה על הבהונות הקטנות, "תעזרו לי, יש כאן ילד שלכוד מתחת<span class="no-break"> לאבנים."</span></p>
			<p class="textindent">האבנים נזרקות הצידה זו אחר זו, אנקות הכאב מתחלפות בבכי, וכעבור דקות ארוכות אנחנו מזדקפים ונושפים בזעזוע. לפנינו שוכבת נערה צנומה וחבולה, עיניה עצומות ודמעות שקטות מציירות שבילים בשכבת האבק המכסה את<span class="no-break"> פניה.</span></p>
			<p class="textindent">"הכול בסדר," ראיין פונה אליה בקול רך, "את בסדר<span class="no-break"> עכשיו."</span></p>
			<p class="textindent">היא פוקחת עיניים שחורות מלוכסנות ובוהה<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">"הכול בסדר," הוא רוכן אליה ומלטף את ראשה. "את <span id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></span>יכולה להזיז את הגוף שלך? את יכולה<span class="no-break"> לקום?"</span></p>
			<p class="textindent">היא ממשיכה לבהות בו ולא אומרת<span class="no-break"> דבר</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"היא כנראה לא מדברת אנגלית," דניאל מושיט יד ומסייע לה<span class="no-break"> לעמוד.</span></p>
			<p class="textindent">היא מביטה בשלושתנו, ואז מפתיעה אותי ונצמדת אליי בחיבוק חזק. זרועותיי נותרות שמוטות בצידי גופי, ואני מעווה את פניי<span class="no-break"> במבוכה.</span></p>
			<p class="textindent">"קדימה, אנחנו צריכים להגיע למבנה לפני שיחשיך," ראיין פוקד ומסתובב, ודניאל<span class="no-break"> בעקבותיו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני חוזרת לחוף," אני משתחררת מהחיבוק של הנערה ומצביעה עליהם, "לכי<span class="no-break"> אחריהם."</span></p>
			<p class="textindent">הנערה נדה בראשה לשלילה ואוחזת בכף ידי. היא לבושה בגופייה קטנה ובמכנסיים קצרים, וגופה השברירי והחבול רועד מקור. אני מביטה בשלושה שהתרחקו מאיתנו ואז מסתובבת אל החוף, בוחנת את האפשרויות<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר," אני רוטנת. "אקח אותך למבנה ואז אחזור<span class="no-break"> לחוף."</span></p>
			<p class="textindent">הפעם ההליכה קשה יותר. הנערה לא משחררת את כף ידי, היא מתקשה לדרוך על רגליה הפצועות ונתמכת בי. מדי פעם דניאל מסתובב ומוודא שאנחנו<span class="no-break"> מסתדרות</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו מגיעים למבנה, חוצים את קומת הכניסה ומטפסים בגרם המדרגות הרעוע לקומה העליונה. גם כאן מוטלות גופות בכל פינה. כולנו נכנסים בעקבות ראיין לאחד מהחדרים העורפיים, והוא בוחן אותו דקה<span class="no-break"> ארוכה.</span></p>
			<p class="textindent">"נישאר כאן," הוא מכריז, מרים גופה של אישה צעירה ומוציא אותה<span class="no-break"> החוצה.</span></p>
			<p class="textindent">דניאל מצטרף אליו, ויחד הם מפנים את הגופות זו אחר <span id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></span>זו. אני לא מוצאת את הכוחות לעזור להם ומתיישבת באחת הפינות. הנערה נצמדת אליי, והגבר העצוב מתיישב בפינה שמולי ונועץ את מבטו<span class="no-break"> ברצפה.</span></p>
			<p class="textindent">כשהחדר ריק מגופות דניאל מתיישב סמוך לקיר, וראיין צועד מצד לצד באי־שקט ומשפשף את לסתותיו בתסכול. אני מנצלת את ההזדמנות לבחון את כתפיו הרחבות ואת שערו החלק, שצבעו תואם באופן מושלם לעיניו<span class="no-break"> החומות.</span></p>
			<p class="textindent">אם רק הייתי רואה אותו בחוף אתמול, כשהכול עוד היה נורמלי, סביר להניח שהייתי מזכה אותו בחצי חיוך ותוהה מי האליל הזה ואיך הוא עדיין לא הזמין אותי<span class="no-break"> למשקה.</span></p>
			<p class="textindent">ברגע אחד המציאות מכה בי שוב, ואני<span class="no-break"> נעמדת.</span></p>
			<p class="textindent">הנערה קמה אחריי ונצמדת אליי במבט מפוחד, גופה רועד ושיניה נוקשות. ללא היסוס אני פושטת את חליפת הצלילה ומסמנת לה להשתחל לתוכה. היא שולחת מבט שואל אל גופי שנותר בביקיני אדום קטן, אני מסתירה את רעידות הקור שתוקפות אותי ומעודדת אותה להתלבש. לבסוף אני סוגרת את הרוכסן הארוך שעל גבה ומסמנת לה לשבת, אך היא מסרבת וממהרת לאחוז בידי<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent">"בבקשה, תישארי כאן איתם," אני מפצירה בה ומסמנת לה לשבת, "אני חייבת לחזור<span class="no-break"> לחוף</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">היא מניעה את ראשה מצד לצד ונצמדת אליי, בחוסר ברירה אני פונה אל היציאה מהחדר ומושכת אותה<span class="no-break"> אחריי.</span></p>
			<p class="textindent">"בעוד רגע יחשיך!" ראיין קורא<span class="no-break"> לעברי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתעלמת ממנו וממשיכה אל<span class="no-break"> המדרגות</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">השמש כבר נוטה לשקוע. אני מביטה באופק ונאנחת בכבדות, אני חייבת למצוא את אווה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<div id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">נדמה ששביל האבנים הוא אין־סופי. אני מאיצה את קצב הליכתי, והנערה מתאמצת להתאים את צעדיה הקטנים לשלי. ברגע אחד השמיים הכתומים נצבעים בשחור, ומשב אוויר צונן מעביר רעד בגופי. הנערה מהדקת את האחיזה בכף ידי, ואני מתלבטת לאיזה כיוון עליי לפנות. בחושך הזה אין סיכוי שאצליח למצוא את הדרך לחוף, אני אפילו לא יודעת אם אצליח לנווט חזרה למבנה הרעוע<span class="no-break"> שעזבנו.</span></p>
			<p class="textindent">לא מובן לי איך ברגע אחד גן העדן הזה הפך<span class="no-break"> לגיהינום.</span></p>
			<p class="textindent">צעדי ריצה מתקרבים אלינו, ומישהו צועק בספרדית. אנחנו קופאות במקום ואני מסמנת לנערה להיות בשקט. לאחר דקות ארוכות הצעדים מתרחקים, ואנחנו מגששות את דרכנו חזרה. מדי פעם היא מושכת את ידי בכיוון הנגדי לזה שבחרתי, אך אני לא מתווכחת ומאפשרת לה להוביל. בסופו של דבר אנחנו מגיעות אל המבנה ועולות אל החדר העורפי. </p>
			<p class="textindent">"החלטת לחזור?" קולו הלעגני של ראיין מפר את הדממה בחדר החשוך, ואני מתאפקת לא לחבוט<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">"גברתי —" הנער פונה<span class="no-break"> אליי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"ילד," אני קוטעת אותו מייד, "מספיק עם ה'גברתי' הזה. אמרתי לך, קוראים לי<span class="no-break"> שרה."</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר, שרה," הוא משיב בקול רגוע. "ארד איתך לחוף מחר בבוקר, אין טעם לחזור לשם עכשיו בחושך הזה. וכמו שראיין אמר, אי אפשר לדעת אם גל נוסף יציף את האי<span class="no-break"> בקרוב."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מבינה, לא השארתם אף אחד מאחור?" אני מתפרצת, "איך אתם יכולים להיות רגועים כל<span class="no-break"> כך?"</span></p>
			<p class="textindent">הבכי של הגבר מתחדש ואני<span class="no-break"> משתתקת.</span></p>
			<div id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"אחי הגדול היה איתי בצלילה הזאת," דניאל פונה אליי שוב. "אני לא יודע את מי את השארת שם, אבל אם היא עם אחי עכשיו, את יכולה להיות רגועה<span class="no-break"> לגמרי."</span></p>
			<p class="textindent">"ואיך אתה יודע שאחיך יצא מהמים?" אני מרימה את קולי, "לא ראית שרק ארבעתנו היינו על החוף המזוין<span class="no-break"> הזה?"</span></p>
			<p class="textindent">"הוא יצא," דניאל משיב בביטחון מלא, "אני פשוט יודע שהוא<span class="no-break"> יצא."</span></p>
			<p class="textindent">אני נעמדת בזעם, "למה אתה<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"מספיק!" ראיין קוטע אותי בתקיפות. "אם דניאל בטוח שאחיו יצא, אז הוא יצא. תרדי<span class="no-break"> ממנו."</span></p>
			<p class="textindent">הנזיפה שלו מצננת מעט את הזעם שבגופי, וכעת אני נבוכה מההתפרצות שלי. ראיין צודק, אני לא היחידה כאן שמתמודדת עם שיברון<span class="no-break"> לב</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"מצטערת, דניאל," אני נאנחת וחוזרת לשבת, "פשוט... גם אני רוצה להאמין שבת הדודה שלי יצאה מהמים. היא לא יודעת לצלול כל כך טוב, אתה מבין? זאת הייתה רק הפעם השנייה שלה, והבטחתי לה שלא אעזוב את היד שלה, אבל עזבתי ועכשיו<span class="no-break"> היא..."</span></p>
			<p class="textindent">הלב שלי צורב ואני מחכה שהדמעות יפרצו החוצה, אבל הן לא<span class="no-break"> מגיעות.</span></p>
			<p class="textindent">"ראיין השאיר שם את אחיו הקטן, דייוויד את אשתו ואת הבת שלו, ואני את אחי הגדול," דניאל אומר בשקט. "את מבינה, שרה? כולנו רוצים בדיוק כמוך למצוא אותם, אבל אנחנו גם צריכים לפעול<span class="no-break"> בהיגיון."</span></p>
			<p class="textindent">הרצינות התהומית שבקולו גורמת לו להישמע כמו בן ארבעים, ואני מהנהנת למרות שהוא לא יכול לראות אותי. <span id="page19" role="doc-pagebreak" aria-label="19" epub:type="pagebreak"></span>הנערה ישנה על ברכיי, ואני משפשפת את זרועותיי החשופות. גופי מכוסה בבגד ים קטנטן בלבד והקור חודר<span class="no-break"> לעצמות.</span></p>
			<p class="textindent">"קר לי כל כך." הייאוש ניכר<span class="no-break"> בקולי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"עשית טוב שנתת לה את חליפת הצלילה שלך," דניאל מתקרב אליי. "אשב קרוב אלייך ואנסה לחמם אותך." הקול של הנער הזה מנחם ורגוע כל כך, ואני מקבלת את ההצעה<span class="no-break"> שלו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני משעינה את ראשי על הקיר והוא מתיישב ומתקרב עד שכתפינו נוגעות זו בזו. הזמן חולף ואני לא מצליחה להירדם, המחשבות מטריפות את דעתי. מה אעשה אם אווה לא הצליחה לצאת מהמים? איך אחזור הביתה בלעדיה? איך אספר להורים שלה שהבת היחידה שלהם, כל עולמם, נשארה כאן ורק אני חזרתי? אני חובטת במצחי וחורקת<span class="no-break"> בשיניי.</span></p>
			<p class="textindent">מחשבות<span class="no-break"> ארורות.</span></p>
		</div>

			

ספר מודפס

מועדון רומנטי

מחיר מוצר 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 39.90 ₪

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר רגיל 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה

נצפו לאחרונה

התעניינת גם ב...

ימינה

שמאלה