אדיקטד 10 סוג של מושלם

כריסטה ובקה ריצ’י

סיום מרגש לסאגה ממכרת.
האהבה היא רק ההתחלה. אחרי ההתאהבות מגיעים החיים עצמם – חיים שמעמידים במבחן את כוחה של המשפחה, את הידידות העמוקה בין הזוגות ואת האהבה האינסופית ששרדה עשור של צחוק, כאב והרפתקאות. לילי ולו, רייק ודייזי, קונור ורוז חוזרים לחגוג עשר שנים של תשוקה, סיכונים וגילויים מסחררים.

הפרק האחרון בסדרת אדיקטד האגדית.
הספר העשירי והאחרון בסדרה שהפכה לתופעה עולמית ולסנסציה ברשתות החברתיות. סוג של מושלם הוא סיום בלתי נשכח לסיפור על אהבה, תהילה וחברויות חזקות יותר מקשר דם – ספר חובה לכל מי שהתאהב בסדרה!

תגיות: אירוטיקה עכשווית,רומנטיקה מרגשת,סדרות איקוניות
שם: אדיקטד 10 סוג של מושלם
מחבר/ת: כריסטה ובקה ריצ’י
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012010508

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h1 id="_idParaDest-1" class="SHEM-PEREK" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">1 </span><span class="bold CharOverride-1" lang="">לילי</span></h1>
			<p class="TAT-PEREK" lang="he-IL"><span class="tat-tat _idGenCharOverride-1" lang="">הטרקלין של</span><span class="tat-tat _idGenCharOverride-1" lang=""> חברת ׳הייל׳, פילדלפיה</span></p>
			<p class="TAT-PEREK" lang="he-IL"><span class="tat-tat _idGenCharOverride-1" lang="">יוני 2018</span></p>
			<p class="NO-HAZAHA" lang="he-IL">מעולם לא חטפתי אגרוף בפרצוף, אבל אני מתארת לעצמי שזאת ההרגשה. העור מתחת לעין שלי מתנפח והכאב בלתי פוסק. אני מכסה את העין בידי, מפחדת שאם אזיז אותה פניי יקרסו. המצב שלי קטסטרופלי וזאת אפילו לא אשמתי. לו מנסה להוריד את ידי, אבל אני לא מוותרת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"תני לי לראות, לילי." </p>
			<p class="text" lang="he-IL">אנחנו לא לבד. אנחנו עומדים באמצע הטרקלין היוקרתי בחברת 'הייל'. אני לא יכולה להסתתר מאחורי עציצי הפיקוס שצומחים באגרטלי חרס משני צידי המעליות. מאחורי שולחן הקבלה המסוגנן יושבת פקידת קבלה בלונדינית ויפה שבוחנת אותנו כאילו היא צופה בתוכנית טלוויזיה, והיא לא היחידה. הרבה מהעובדים מביטים בנו. אומנם לו הוא הבוס, אבל אני לא מגיעה למשרדים לעיתים קרובות במיוחד. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">שלושת שומרי הראש שלי משתדלים מאוד להרגיע את הקהל שמתחיל להתקבץ בחוץ. בני נוער צעירים מחזיקים פוסטרים שעליהם כתוב 'נשק אותי, לורן הייל!', ו'לורן הייל, עוגיית הקינמון שלי', וגם 'אנחנו אוהבים אותך, לילי!'.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">זאת לא אשמתם שהעין שלי נפוחה. היה עשב שוטה אחד שהשליך פין מפלסטיק על פניי. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">לו מחזיק בלחיי. "את בוכה?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"לא, העין השנייה שלי דומעת." אני מושכת באף לפני שהעין הרטובה שלי תתחיל לדמוע באמת. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"לאידיוט הזה מגיע למות." כשלו מבין שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן להסיר את ידי, הוא מקרב אותי אליו. "בושה למין האנושי," הוא מסנן בכעס.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אתה נראה כמו קאנון בול."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"לא ידעתי שיש לי שיער בלונדיני. אה, רגע, אין לי," הוא אומר ביובש, "ולא בדקתי את הישבן שלי לאחרונה, אבל אני בטוח שלא יוצאת ממנו אש."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">שומר הראש הוותיק שלי, גארת', מתקרב אלינו. "המאבטחים תפסו אותו?" לו שואל.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">גארת' מהנהן. "הם קוראים למשטרה עכשיו." הוא פונה אליי. "את צריכה ללכת לבית החולים?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"לא, אני בסדר, ברצינות." לורן מביט בי כאילו יצאתי מדעתי. אני שפויה לחלוטין. אף אחד מהבחורים לא היה הולך לבית החולים על דבר כזה.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אם את לא צריכה ללכת לבית החולים אז תני לי לראות." אני מסירה את ידי והוא אוחז בלחיי. "לילי," הוא לוחש.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"זה עד כדי כך גרוע?" </p>
			<p class="text" lang="he-IL">הוא מניד בראשו. "לא." ללו יש קטע חדש שהוא עושה כשהוא משקר: עיניו זזות הצידה למאית השנייה. "אל תסתכלי עליי ככה," הוא מוסיף.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"איך?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"כאילו את מנסה להגיד 'אתה שקרן, לו'."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אז אל תשקר." </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"טוב, העין שלך נראית מזעזע, וזאת לא אשמתך."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני יודעת."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">הוא מהנהן, בעיקר לעצמו. "את יכולה לראות?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"מטושטש."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">המבט שלו נראה רצחני. הוא פונה לגארת', "נגיש תלונה על תקיפה. אתה יכול להישאר כאן עם שומרי הראש האחרים ולחכות לעורכי הדין. כשתסיים, תוכל לפגוש אותי במשרד שלי." </p>
			<p class="text" lang="he-IL">משם אנחנו הולכים למעליות ואני בוחנת את פניי בדלת המעלית המבריקה. זה גרוע משחשבתי. חבורה מכסה מחצית מפניי. אני מסרקת את שערי באצבעותיי, מקווה שלפחות שערי לא שמנוני.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">הפעמון של המעלית מצלצל ואנחנו נכנסים. הוא לוחץ על אחד הכפתורים והדלת נסגרת, נותנת לנו רגע של פרטיות. אני פונה אליו. "אני לא מאמינה שזה קרה. תצבוט אותי." הוא צובט את המרפק שלי. "אאוץ'." אני מעווה את פניי ומשפשפת את זרועי. "למה זה לא יכול להיות חלום?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"בחייך, לילי. לא היית רוצה את זה בחלום שלך. אין פה איברי מין או אורגזמות מטורפות." הוא צודק. המבט שלו נוחת שוב על העין הנפוחה שלי. "בפרק הבא של 'אנחנו משפחת קאלוויי' אדבר על האידיוט הזה. נראה אם ימצא חן בעיניו שהכינוי שלו להמשך החיים יהיה 'זורק זין'."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">שחררנו רק פרק אחד בסדרה החדשה שלנו עד כה, אבל כל הכתבות סיקרו אותו באופן אוהד. כולנו מתרגשים לצלם עוד בקרוב. "כל שאר המעריצים בחוץ היו נחמדים." בחורה התחילה לבכות כשחייכתי והחמאתי לה על הפוסטר. מעולם לא חשבתי שאוכל להסב למישהו כל־כך הרבה אושר. זה נחמד. אני תוהה בקול רם, "לא יביך אותך ללכת איתי במשרדים שלך, נכון?" לו מסתכל עליי כאילו צמחו לי קרניים. "כלומר, מן הסתם, אף פעם לא הרביצו לי." אני מצביעה על פניי. "בעוד כמה דקות יפרסמו בחדשות שזה היה פין שפגע בי. אני אשתך, אז כל העובדים שלך יראו אותי ויחשבו 'אשתו חטפה בפנים מפין'."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">המעלית עוצרת והדלתות נפתחות. גבר בן ארבעים ומשהו בחליפה ושתי נשים בלבוש מחויט עומדים בצד השני ומחכים.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">לו אומר בנימה עוקצנית, "המעלית תפוסה." כשהדלת נסגרת הוא לוחץ על הכפתור שעוצר את המעלית. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"עכשיו הם יחשבו שאנחנו עושים סקס במעלית." העובדה שאני מכורה למין היא חלק ממני ואני לא מתכחשת אליה יותר. אכפת לי רק כי אני לא רוצה שהקולגות של לו יכבדו אותו פחות בגללי. </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"קודם כול, אף אחד לא יחשוב את זה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני חושבת את זה."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"את לילי. תשעים ותשעה אחוזים מהמחשבות שלך הם המצאה מוחלטת."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מחייכת. "והאחוז הנותר?" </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"כשאת ואני חושבים על אותו הדבר. דבר שני," הוא אומר באותה תקיפות מוכרת בקול שלו, "הפין לא החטיף לך אגרוף, איזה אידיוט זרק אותו עלייך. והוא היה מזויף."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"טענה טובה. אבל אני מרגישה קצת רע. כאילו, הזין שלך היה היחיד שנגע בפנים שלי כבר הרבה זמן."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">הוא נועץ בי מבט מהמבטים האופייניים לו, שהיו יכולים לגרום לצמחים לקמול, ולהעלות ערים שלמות באש. "לא, לא בגדת בי עם הדבר הזה." הוא עוצר לרגע ומפשפש בכיסו. "את רוצה להתקשר לפסיכולוגית שלך? אם את מרגישה מחוללת, לילי, זה עניין אחר לגמרי."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מרגישה מחוללת? "אולי אחר כך." ד"ר בנינג יודעת איך להכניס הכול לפרופורציה, ואחרי שבע שנים היא נהייתה בת ברית שאני סומכת עליה. "אבל אשמח למשהו קר לעין. אולי שקית אפונה קפואה כמו שעושים כשמקבלים אגרוף."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"לילי."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אני יודעת שלא קיבלתי אגרוף, אבל זה נשמע מגניב יותר מאשר להגיד שזרקו עליי משהו." </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"בסדר," לו נכנע, "אז קיבלת אגרוף, אבל לא אקרא לזה פין."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אולי דילדו?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"בואי נקרא לזה 'הדבר'. אנחנו לא צריכים לתת שם יצירתי לכלי הנשק של האידיוט הזה." </p>
			<p class="text" lang="he-IL">"דבר פגע בי בפרצוף." זה מוצא חן בעיניי. "נשמע טוב יותר."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"דבר שלישי." הוא מסיט קווצת שיער אל מאחורי האוזן שלי. "אין שום דבר שתוכלי לעשות שיגרום לי להתבייש בכך שאני בעלך. שום דבר."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מנסה להשתלט על הדמעות והכאב בעין הצורבת רק הולך ומתגבר. "תפסיק לרגש אותי."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"אז תפסיקי להלקות את עצמך."</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"בסדר. אנחנו בסדר?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"עדיין לא." הוא מתכופף מעט ומנשק אותי. אני שוקעת לתוך החיבוק שלו ומתרוממת על קצות האצבעות. הוא נסוג. "עכשיו אנחנו בסדר." </p>
			<p class="text" lang="he-IL">דלתות המעלית נפתחות ואנחנו צועדים קדימה, מוכנים להתעמת בקרב נוסף יחד. </p>
		</div>
	


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 49.90 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית רומנטיקה מרגשת סדרות איקוניות

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!