גיבורים מושחתים 4 נורת’ הייבן 4

קלסי קלייטון
”””שמי הוא איסטון דונובן, ופישלתי בענק.

הפרתי כל הבטחה שהבטחתי אי פעם. היא תמימות נטולת פגמים. אני הרס רעיל. אבל קנדי ליהי עשויה להיות זו שתציל אותי מעצמי.””

תגיות: הזדדמנות נוספת לאהבה,אירוטיקה עכשווית,רומנטיקה אפלה,רומנטיקה בקולג’,רומנטיקה מוזיקלית,רומנטיקה עכשווית,מיריבים לאוהבים
שם: גיבורים מושחתים 4 נורת’ הייבן 4
מחבר/ת: קלסי קלייטון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011290095
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00
קרא פרק ראשון
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">קנדי</h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">ברקים מבזיקים במרחק, סודקים את השמיים ללא רחמים. בדיוק כמו שהגילויים היום ריסקו את כל הווייתי. בגידה היא מילה בת חמש אותיות, אבל היא חודרת עמוק כל כך. זהו כאב משנה חיים, כזה שעושים הכול כדי להיפטר ממנו, ואני פשוט טובעת<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">"קנדי," אומר איסטון, שמי נפלט מפיו כמו תחינה<span class="no-break"> שבורה.</span></p>
			<p class="textindent">"אל."</p>
			<p class="textindent">הוא מתנשף בכבדות. "בבקשה, את חייבת להאמין<span class="no-break"> לי</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">להאמין לו? אני בקושי מסוגלת להסתכל עליו. "תפסיק<span class="no-break"> לדבר."</span></p>
			<p class="textindent">"לא עשינו שום דבר," הוא חוזר בפעם המיליון. "אני נשבע<span class="no-break"> באלוהים</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"לך תזדיין," אני עונה. "על זה שאתה חושב שזה משפר את הדברים. שהעובדה ששמרת את הזין שלך במכנסיים תגרום לי לסלוח לך על ששיקרת לי <span class="italic _idGenCharOverride-1">במשך שבועות</span>. אם בכלל אאמין לך, כי כרגע אין לי<span class="no-break"> סיבה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מביטה מבעד לחלון בגשם שמכה בזגוגית. משהו בי רוצה לעמוד שם, לתת לגשם לזרום עליי ולשטוף כל זכר למגעו על עורי. להיפטר<span class="no-break"> מזה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">ממנו.</p>
			<p class="textindent">מאיתנו.</p>
			<p class="textindent">ובכל זאת אני עומדת כאן, מסרבת לעזוב את החדר, כי כשאצא מהדלת אולי לעולם לא אחזור, וזה מפחיד יותר מכל<span class="no-break"> סערה.</span></p>
			<p class="textindent">"איך הגענו למצב הזה?" אני לוחשת, והכאב בקולי חותך את השתיקה כמו<span class="no-break"> תער.</span></p>
			<p class="textindent">בהשתקפות החלון אני רואה שהוא מעביר את ידו על פניו. הוא לא מנסה לענות, כי אין דבר שיוכל להגיד שישפר את המצב. אין מילים שיוכלו להחזיר אותנו לזמן שלפני, כשהכול היה מושלם. לפני שהוא הפר כל הבטחה שהבטיח לי אי פעם, ועוד למען בחורה שלעולם לא תסתכל עליו כמו שהוא<span class="no-break"> רוצה.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">שנתיים<span class="no-break"> לפני</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">מאז חטיבת הביניים פנטזתי איך יהיה ללמוד בקולג'. הרעיון שאוכל לחיות עם חברות ולהיות ברשות עצמי נראה לי כמו גן עדן. תמיד הייתי סוג של נפש חופשייה, אבל אני חושבת ששום דבר שדמיינתי לא משתווה לדבר האמיתי. בפעם הראשונה בחיינו מתייחסים אלינו כמו אל מבוגרים. מבוגרים שבלי ספק עוד יקבלו החלטות ממש מפוקפקות, אבל בכל זאת<span class="no-break"> מבוגרים.</span></p>
			<p class="textindent">"את בטוחה בקשר לזה?" שואלת<span class="no-break"> אמיליה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרימה את מבטי אל השותפה שלי לחדר, הפצצה הבלונדינית, ומחייכת. "בטוחה. הוא אפילו לא ידע מה לעשות עם עצמו. אני מבטיחה<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">היא עדיין נראית לא בטוחה, אבל מהנהנת בכל זאת ומשלבת את זרועה בזרועי. שתינו פוסעות לתוך מסיבת הקולג' הראשונה שלנו, והיא כל מה שחשבתי<span class="no-break"> שתהיה.</span></p>
			<p class="textindent">כוסות פלסטיק אדומות בידי<span class="no-break"> כולם.</span></p>
			<p class="textindent">אנשים שמתמזמזים בכל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">פינה.</span></p>
			<p class="textindent">בחורים שנראים לוהטים בצורה לא הוגנת, במיוחד אחד<span class="no-break"> מהם.</span></p>
			<p class="textindent">בדרך כלל המסיבות בקולג' זהות לאלו שערכנו בתיכון, אבל האווירה שונה לגמרי, כאילו יש לנו זכות להיות כאן. כאילו הרווחנו אותה או<span class="no-break"> משהו.</span></p>
			<p class="textindent">אמיליה מסתובבת לכיווני, נראית כאילו היא עומדת לעלות באש. "אני לא בטוחה שאני מסוגלת לעשות את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">אני נאנחת ומסתובבת אליה. "אני יודעת שאת יכולה. תסתכלי על עצמך!" אני סורקת את גופה המושלם. "את נראית לגמרי לוהטת. הוא יהיה מטורף אם הוא לא יראה את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">אני אוחזת במפרק כף ידה ומחפשת בעיניי את זאיין, הבחור שגורם לעצביה להיות כל כך מתוחים. ברגע שמבטי נח על הילד הרע, אני מושכת אותה לכיוונו, אבל נחסמת על ידי קיר בגובה מטר שמונים של סקס על שתי<span class="no-break"> רגליים.</span></p>
			<p class="textindent">פאק.</p>
			<p class="textindent">איסטון דונובן הוא אחיה של אמיליה, בנוי מאותם חומרים שחלומות רטובים עשויים מהם. שערו החום-כהה נופל על עיני השוקולד שלו, והוא מניע את ראשו כדי להעיף אותו מעיניו. ואם לא די בעובדה שהוא משגע למות, החיוך שהוא שולח אל אחותו הופך אותו ללוהט אפילו<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">"הגעת," הוא אומר לאמיליה, ואז מפנה את תשומת ליבו אליי. "קֵנה,<span class="no-break"> נכון?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מצחקקת כדי להסתיר את אכזבתי. "קרוב,<span class="no-break"> קנדי."</span></p>
			<p class="textindent">"סליחה, קנדי." הוא מתקן את<span class="no-break"> עצמו.</span></p>
			<p class="textindent">למרבה המזל, אמיליה המלכה מפוגגת את המבוכה. "אני צריכה משקה. אני מיובשת. איזה אלכוהול יש<span class="no-break"> לכם?"</span></p>
			<p class="textindent">"בשבילך?" איסטון מכווץ את עיניו לעברה. "יש לי בקבוק<span class="no-break"> מיץ."</span></p>
			<p class="textindent">"אוף. באמת, אי? אל תהיה כזה חוסם זין<span class="no-break"> אלכוהולי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא כמעט מקיא, אבל מכסה את פיו בכף ידו. "אם אני אשמע את המילה <span class="italic _idGenCharOverride-1">זין</span> יוצאת שוב מהפה שלך, אני עלול<span class="no-break"> להשתגע."</span></p>
			<p class="textindent">הפושעת הקטנה שנמצאת בתוך המוח התמים של אמיליה צצה ואומרת, "זין. גדול, קשה,<span class="no-break"> זקור."</span></p>
			<p class="textindent">פניו כמעט הופכות לירוקות. הוא מכניס את אצבעותיו לאוזניים ומתחיל לצעוק כדי להטביע את קול מילותיה הגסות של אחותו. אני לא יכולה להתאפק וצוחקת מהשטויות<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">"החבית במטבח," הוא נכנע. "רק אל<span class="no-break"> תיסחפי."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מבטיחה שום דבר." היא<span class="no-break"> עונה.</span></p>
			<p class="textindent">כשהיא אוחזת בידי ומובילה אותי בין האנשים, דבר אחד ברור לי, אם אני רוצה להופיע על הרדאר של איסטון, אצטרך להיות<span class="no-break"> יצירתית.</span></p>
			<p class="textindent">אוקיי, אז אולי אני לא האדם הכי ישר בעולם. לדוגמה, כשאמיליה ואני נשענות על הקיר ושני ספורטאים שחצנים מדברים כמעט ישירות אל הציצים שלנו, אני לא מזכירה את המניע הנסתר שלי. זה לא ממש שקר, יותר כמו השמטה של חלק מהאמת, אבל היא עובדת לטובתנו, כי מה שהיא לא רואה הוא שזאיין ואיסטון נועצים בנו מבטים במשך עשר הדקות האחרונות, וכששחצן מספר שתיים שולח את ידו ומעביר קווצה של שיער אל מאחורי אוזנה, איסטון לא מתאפק ומגיע אלינו<span class="no-break"> בסערה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, אין מצב," הוא נוהם כשהוא מספיק קרוב, ונדחף בין אחותו לבין שחקן הפוטבול. "זה לא יקרה,<span class="no-break"> אמיליה."</span></p>
			<p class="textindent">היא מניחה לאחיה למשוך אותה משם אל המקום שבו עומד זאיין. אני מתעלמת מהבחור שרוכן לכיווני כאילו אני סוג של טרף, ומתמקדת רק באמיליה. איסטון צועק עליה, אבל אני רוצה שהוא ישאיר אותה לבד עם<span class="no-break"> זאיין.</span></p>
			<p class="textindent">שניהם שמו עין זה על זה במשך כל הערב, אבל אף אחד מהם לא יעשה כלום כשהוא נמצא<span class="no-break"> שם.</span></p>
			<p class="textindent">רעיון מבריק עולה בראשי, אני מתכופפת מתחת לזרועו של האידיוט ועושה את דרכי אליהם, מודה בראשי לאימא שלי על שיעורי המשחק שהכריחה אותי לקחת כשהייתי קטנה. אני מכסה את פי ושולחת מבט מבוהל אל<span class="no-break"> איסטון.</span></p>
			<p class="textindent">"שירותים," אני ממלמלת כאילו אני עומדת<span class="no-break"> להקיא.</span></p>
			<p class="textindent">איסטון רוטן משהו שנשמע כמו <span class="italic _idGenCharOverride-1">אליפים מחורבנים</span>. "מכאן.<span class="no-break"> בואי."</span></p>
			<p class="textindent">אני הולכת בעקבותיו, שולחת במהירות מבט לאחור וקורצת לאמיליה, כמו שאמרתי, אני לא האדם הכי ישר בעולם, אבל הלב שלי תמיד נמצא במקום<span class="no-break"> הנכון.</span></p>
			<p class="textindent">כשאנחנו מגיעים אל חדר הרחצה, איסטון זז הצידה ומסמן לי להיכנס. "כס החרסינה שלך,<span class="no-break"> נסיכה."</span></p>
			<p class="textindent">אני משחקת בקלות את התפקיד, מתיישבת על הרצפה הקרה ומשעינה את ראשי לאחור על האמבטיה. "החדר<span class="no-break"> מסתובב."</span></p>
			<p class="textindent">הוא צוחק, ואלוהים, זה צליל כל כך נעים. "זה מה שקורה כששותים יותר<span class="no-break"> מדי."</span></p>
			<p class="textindent">אני ממשיכה לעצום את עיניי ושומעת אותו סוגר את הדלת ופותח את הברז. אחרי מספר דקות מטלית לחה מונחת על מצחי ואיסטון מתיישב על דופן האמבטיה<span class="no-break"> לידי.</span></p>
			<p class="textindent">"הו, אתה האדם שאני הכי אוהבת בעולם כרגע," אני<span class="no-break"> גונחת.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תיתני לאמיליה לשמוע אותך אומרת את זה. כמעט זרקו אותה מהגן כי לא הייתה מוכנה לחלוק<span class="no-break"> בצעצועים."</span></p>
			<p class="textindent">משהו אומר לי שהיחיד מבין שניהם שיכעס עכשיו אם ייאלץ לחלוק, יהיה הוא. אם התוכנית שלי עבדה, בתנאי שאמיליה לא השתפנה ברגע האחרון, היא וזאיין אמורים בערך עכשיו לבדוק זה לזה את<span class="no-break"> השקדים.</span></p>
			<p class="textindent">"ששש, אז אל תגיד<span class="no-break"> לה."</span></p>
			<p class="textindent">איסטון מגחך. "הסוד שלך שמור<span class="no-break"> אצלי."</span></p>
			<p class="textindent">אני פוקחת את עיניי ומסתכלת כלפי מעלה, רואה שהוא נועץ בי את מבטו. "ומה לגביי? גם אני בטוחה<span class="no-break"> בידיך?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מחייך. "ממש<span class="no-break"> לא</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">אני מנסה לחשוב על תשובה שנונה. משהו פלרטטני ומצחיק שיניע אותו לפעולה, ואם לא הייתי שותה כל כך הרבה סביר להניח שהייתי יכולה למצוא כזו, אבל לפני שאני מספיקה להוציא מילה, החדר אכן מתחיל להסתובב והדבר הבא שאני יודעת הוא שאני רוכנת כדי להקיא לתוך<span class="no-break"> האסלה.</span></p>
			<p class="textindent">סקסי, קנדי. ממש<span class="no-break"> סקסי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">הווה</h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני אוספת מספר גדול ככל האפשר של החפצים שלי ודוחפת אותם לתיק נסיעות. אני מניחה שאחד היתרונות בכך שיצאתי במשך שנתיים עם גבר שהתקשה מאוד להתחייב, הוא שאין לי פה חפצים רבים, אבל בכל זאת מצאתי פיג'מה וכמה חולצות טי זרוקות<span class="no-break"> סביב.</span></p>
			<p class="textindent">הדמעות מטשטשות את ראייתי וזולגות על פניי, לא חשוב כמה פעמים אמרתי לעצמי שלא אבכה. אני חייבת לעוף מפה. זה מה שאני צריכה. פשוט<span class="no-break"> ללכת.</span></p>
			<p class="textindent">"קנדי, תעצרי," איסטון מפציר בי, מגיח מאחוריי ומניח יד על מרפקי. "אל תעשי את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מסתובבת במהירות<span class="italic _idGenCharOverride-1"> </span>והודפת אותו ממני. "אני לא זו שאשמה כאן, איסטון! זה אתה! אתה עשית את<span class="no-break"> זה!"</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודע," הוא מסכים. "ואני כל כך מצטער. תגידי לי מה אני יכול לעשות כדי לתקן את<span class="no-break"> המצב</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"לתקן את המצב?" הבטן שלי מתהפכת. "אתה חושב שזה פשוט משהו שאתה יכול לתקן? נשבעת לי שהיא לא איום. שתמיד תהיה ישר<span class="no-break"> איתי."</span></p>
			<p class="textindent">הזעם שנבנה בי מתחיל לפעפע אל פני השטח, הוא מכסה על הצער, ואני מתבוססת בו כי הוא עדיף על הטביעה בכאב. אני מתקרבת אליו ומכה באגרופיי על<span class="no-break"> חזהו.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה מניאק! מניאק עלוב! חתיכת חרא שקרן<span class="no-break"> ובוגדני</span><span class="no-break">!"</span></p>
			<p class="textindent">הוא עומד שם ומניח לי להכות, להעליב ולקלל אותו עד שכבר לא. ידיו אוחזות בפניי והוא מסובב אותנו מהר ואני לא מצליחה להגיב. פיו נוחת על פי והוא מנשק אותי בצורך כה עז שהנשימה כמעט נעתקת<span class="no-break"> מתוכי.</span></p>
			<p class="textindent">הלשונות שלנו מתפתלות יחד, ולרגע אני הולכת לאיבוד בתחושה שהוא תמיד מעורר בתוכי, זו שמכסה על הכאב ומוחה את החורבן, משאירה מאחוריה רק את הצורך להיות מחובקת בזרועותיו. היא רעילה ומניפולטיבית, אבל אני מקבלת אותה בזרועות פתוחות כי זו הרגשה כל כך<span class="no-break"> טובה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הוא עוצר את הנשיקה ומשעין את מצחו על מצחי, נשימותינו הכבדות משתלבות באוויר. "בבקשה, בייבי. אני<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">הזמן נעצר ואני ממתינה לשלוש המילים שאני כמהה לשמוע. המילים שהוא מעולם לא אמר, הוא טוען שהשימוש בהן הוא רק שטיפת מוח חברתית. המילים שאמרתי לו אינספור פעמים ותמיד התאכזבתי כשלא נאמרו לי<span class="no-break"> בחזרה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא רוצה לאבד<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">הבטן שלי שוקעת ואני חוזרת בדיוק אל הנקודה שבה הייתי לפני שהוא עִרפל הכול בשפתיו המיומנות. תמיד ניסיתי להגיד לעצמי שהוא מרגיש כמוני, שהוא מוכיח זאת בדרך שהוא מביט בי. בדרך שהוא מחבק אותי בלילה, אבל השליתי את<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">"אמרת <span class="italic _idGenCharOverride-1">לה</span> את זה פעם?" אני שואלת בעיניים עצומות, חרדה מפני<span class="no-break"> התשובה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה<span class="no-break"> אמרתי?"</span></p>
			<p class="textindent">אני שואפת אוויר ומאלצת את עצמי להביט בו. "את המילים שאתה לא מוכן להגיד<span class="no-break"> לי."</span></p>
			<p class="textindent">אני משתוקקת שיגיד לא, שהמבט המעוות שיש לו על אהבה הוא משהו שהוטמע בו בגיל צעיר, אבל כשהוא נסוג ומרכין את מבטו, אני מקבלת את התשובה שלי, והיא מכאיבה הרבה יותר מכפי<span class="no-break"> שחשבתי.</span></p>
			<p class="textindent">"אז זו רק<span class="no-break"> אני?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מעביר את אצבעותיו בשערו ומניד בראשו. "לא. זו לא את. את מושלמת. אני<span class="no-break"> פשוט..."</span></p>
			<p class="textindent">"נתת את ליבך כשהיית בן שבע־עשרה, ומעולם לא התגברת עליה," דמעות עולות בעיניי. "בסדר.<span class="no-break"> הבנתי."</span></p>
			<p class="textindent">אני עוקפת אותו כדי להמשיך לארוז, אבל הוא עוצר אותי. "זה לא<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">"אז מה כן?" אני שואלת ברוגז. "תגיד לי בבקשה. כי שום דבר שתגיד לא יהיה גרוע יותר ממה שעובר לי<span class="no-break"> בראש."</span></p>
			<p class="textindent">הוא שולח את ידו ומעביר את מפרקי אצבעותיו על צידי פניי. "את חשובה<span class="no-break"> לי</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">ופשוט כך, מגעו כבר לא מנחם. הוא צורב ואכזרי, כמו ברזל לוהט שמטרתו רק לענות. אני לוקחת צעד לאחור ומחבקת את<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">"זו בדיוק הבעיה! אני חשובה לך. אתה רוצה שאהיה מאושרת. אתה נהנה להעביר את הזמן איתי, אבל אתה אוהב אותה." הדמעות זורמות מתוכי כמו מברז שבור ואני כמעט נחנקת ממילותיי. "אני מקבלת את החזקת הידיים ונשיקות הלילה טוב, אבל היא זוכה בחלק היחיד בך שאני רוצה. היא מקבלת את הלב שלך. אני כבר לא מסוגלת להמשיך להיות הבחירה השנייה שלך, איסטון. זה מכאיב<span class="no-break"> מדי."</span></p>
			<p class="textindent">"את לא —" הוא מתחיל להיאבק בי, אבל כשאני מסתובבת, הוא עוצר ומתנשף, ואז צועד מתוך החדר, טורק את הדלת<span class="no-break"> מאחוריו.</span></p>
			<p class="textindent">ברגע שאני לבדי, רגליי בוגדות בי ואני מתרסקת לרצפה. אני מכסה את פי בכף ידי ומנסה להחניק את ההתייפחויות, אבל זה לא עוזר. ראשי צונח על המיטה ובפעם הראשונה מזה שנים, אני מצטערת שאני לא יכולה לחזור אל הלילה הטוב ביותר בחיי כדי לבחור<span class="no-break"> אחרת.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">לפני<span class="no-break"> שנתיים</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">מסיבות בלי סיבה הן דבר אחד. הן דרך טובה להשתחרר אחרי שבוע לימודים ארוך, אבל מסיבות עם סיבה? זו כבר רמה אחרת. האנרגיה עוצמתית ומשכרת אפילו בלי אלכוהול. זו אולי רק המסיבה הראשונה השנה, אבל אנחנו שותים כאילו זכינו<span class="no-break"> באליפות.</span></p>
			<p class="textindent">"את חושבת שמייסון חתיך?" שואלת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אמיליה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מטה את ראשי הצידה. "לדעתי כן, הוא נראה טוב." אבל הוא לא ברמה של איסטון, אני חושבת לעצמי. "למה? את שוקלת ללכת<span class="no-break"> עליו?"</span></p>
			<p class="textindent">היא מקמטת את אפה. "לא ממש, אבל הוא כל הזמן מתחיל איתי, ואני נהנית מתשומת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הלב."</span></p>
			<p class="textindent">אני מופתעת למראה לחייה המסמיקות. "מה לגבי<span class="no-break"> זאיין?"</span></p>
			<p class="textindent">"זאיין הבהיר שאנחנו רק<span class="no-break"> ידידים."</span></p>
			<p class="textindent">אני מגחכת בבוז. "בטח. כי ידידים כל הזמן<span class="no-break"> מתמזמזים."</span></p>
			<p class="textindent">היא מגלגלת את עיניה. "הוא לקח את זה בחזרה,<span class="no-break"> זוכרת?"</span></p>
			<p class="textindent">"אין דבר כזה," אני מכריזה<span class="no-break"> בשלווה.</span></p>
			<p class="textindent">"מבחינתו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">יש."</span></p>
			<p class="textindent">אני מרגישה רע עבור אמיליה. היא דלוקה על זאיין מאז שהייתה קטנה, וכשהם התמזמזו בחדר שלו בליל המסיבה הראשונה, היא חשבה שהיא סוף־סוף תזכה בו, אבל החלום התרסק בשנייה שהוא אמר לה שהם לא יוכלו להיות יחד. שזו הייתה שגיאה שקרתה מתוך<span class="no-break"> שכרות.</span></p>
			<p class="textindent">אידיוט דפוק. אני אראה לו מה זה שגיאה מתוך<span class="no-break"> שכרות.</span></p>
			<p class="textindent">"אז שיזדיין," אני מכריזה. "תני למייסון הזדמנות. את טובה מכדי לשבת לחכות לבחור שלא ראוי<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">"ומייסון כן?" היא<span class="no-break"> צוחקת.</span></p>
			<p class="textindent">מייסון לוקהארט הוא הקוורטרבק המהולל של אוניברסיטת נורת' הייבן וחלאה ממדרגה ראשונה. יש לו מוניטין של מניאק שעשה כמה דברים מפוקפקים, אבל כל עוד נזהרים, הוא בלתי<span class="no-break"> מזיק.</span></p>
			<p class="textindent">"ממש לא," אני עונה. "אבל אני לא אומרת לך להתחתן איתו. פשוט תשתמשי בו כהסחת דעת, כליטוף לאגו, אם תרצי לקרוא לזה כך. בלי רגשות, בלי<span class="no-break"> מחויבות."</span></p>
			<p class="textindent">היא נראית מהוססת, אבל לפני שהיא מספיקה לענות, החמור עצמו מתייצב וכורך את זרועו סביב כתפיה. אמיליה מסמיקה ומתרחקת, ואני שולחת לעברו מבט שאומר לו שאם הוא יכאיב לחברתי הטובה, אני אהפוך את חייו<span class="no-break"> לגיהינום.</span></p>
			<p class="textindent">"את בסדר פה?" אני שואלת אותה. "כי אני צריכה עוד<span class="no-break"> משקה."</span></p>
			<p class="textindent">היא מרימה את מבטה אל מייסון, וחוזרת להביט בי, מהנהנת. "כן, אני<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">אני מפלסת את דרכי במסיבה הצפופה והולכת אל החבית. לפעמים אין שום דבר טוב יותר מבירה קרה כדי לפוגג את הצרות. אבל כשאני חוזרת אל אמיליה ומייסון, אני רואה את איסטון נכנס אל<span class="no-break"> הבית.</span></p>
			<p class="textindent">פאק. הוא מונע מאמיליה להכיר בחורים בכל הזדמנות, ואם יראה שמדובר במייסון זה רק יחמיר את המצב. אני מושיטה במהירות את הכוס שבידי לבחורה שעוברת לידי וממהרת אל איסטון, נעמדת מולו כדי להבטיח שיראה אותי ולא אף אחד<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אחר.</span></p>
			<p class="textindent">"לא חשבתי שאראה אותך כאן," אני<span class="no-break"> אומרת.</span></p>
			<p class="textindent">הוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש וצוחק. "באמת? למה<span class="no-break"> לא?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מושכת בכתפיי ומחייכת אליו. "פשוט חשבתי שאתה יותר מדי קול מכדי להגיע למסיבות של<span class="no-break"> ספורטאים."</span></p>
			<p class="textindent">"את כאן. את אומרת שאת לא<span class="no-break"> קולית?"</span></p>
			<p class="textindent">אכלתי אותה. התגובה החלקלקה שלו בשילוב החיוך הפלרטטני גורמים לי לחפור בראשי בחיפוש אחר תשובה שנונה, אבל אני לא מוצאת כזו. הדבר היחיד שאני מצליחה להתמקד בו הוא האופן שבו הוא ממתין בסבלנות, כאילו יש לו את כל הזמן בעולם, וכלל לא מנסה להסתיר את<span class="no-break"> כוונותיו.</span></p>
			<p class="textindent">אני נעזרת בכל הביטחון שאני מצליחה למצוא, מניחה שתי אצבעות תחת סנטרו ומרימה את מבטו אל עיניי. "העיניים שלי נמצאות<span class="no-break"> כאן."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מלקק את שפתיו. "אני אגיע לשם, בייבי. אני אוהב לשמור את הכי טוב<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לסוף."</span></p>
			<p class="textindent">אני מסמיקה ומצחקקת. "בוא, קזנובה. בוא נביא לי משהו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לשתות."</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">הווה</h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">איסטון חוזר לחדר ומוצא אותי עדיין מקופלת ככדור על הרצפה. אני מרימה את מבטי רק כדי להסתכל עליו מבעד לעיניי האדומות. הוא נאנח, מעביר את אצבעותיו בשערו ומתיישב<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לידי.</span></p>
			<p class="textindent">"חשבתי שבינתיים כבר תלכי," הוא<span class="no-break"> מתוודה.</span></p>
			<p class="textindent">אני נאנחת בעצב. "גם אני, אבל בכל פעם שאני מנסה לשכנע את עצמי ללכת, אני לא<span class="no-break"> מצליחה."</span></p>
			<p class="textindent">"אז אל תלכי." הלחישה שלו נשמעת יותר כמו תחנונים. "תישארי ותני לי לתקן את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">לתקן את זה. כאילו מדובר בצעצוע שבור או במשהו שהוא יכול להחזיר למקומו בעזרת מעט דבק. כאילו הוא לא בגד בי בלי להתבלבל בכלל. הרעיון שאתן לו להרוס אותי יותר הופך את בטני, אבל הרעיון להיות בלעדיו אינו טוב<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">כתפיי שוקעות, ואני מניחה את ראשי על כתפו. כל חלק שבור בי נצמד אליו כמו אל חבל הצלה, כי אני אוהבת אותו, למרות שהוא מאוהב<span class="no-break"> בה.</span></p>
		</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 26.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
לפי נושאים
הזדדמנות נוספת לאהבה אירוטיקה עכשווית רומנטיקה אפלה רומנטיקה בקולג’ רומנטיקה מוזיקלית רומנטיקה עכשווית מיריבים לאוהבים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!