תוכניות מושחתות 3 נורת’ הייבן 3

קלסי קלייטון
”””שמי הוא קרטר טריילנד, ופישלתי בגדול. טיילר מורגן היא הבחורה היחידה שאני מוכן להגן עליה בכל מחיר - ואסור לה לגלות את האמת לגבי מה שקרה.””

תגיות: אירוטיקה עכשווית,רומנטיקה אפלה,רומנטיקה בקולג’,מיריבים לאוהבים,משולש רומנטי,רומנטיקה ספורטיבית
שם: תוכניות מושחתות 3 נורת’ הייבן 3
מחבר/ת: קלסי קלייטון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011290094
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00
קרא פרק ראשון
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">טיי</h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הרגשתם פעם בודדים כל כך שהתחושה שאבה מכם את כל האוויר? תחושת ריקנות מוחצת בחזה, שאתם באמת מאמינים שאולי לא תצאו ממנה בחיים? כאילו אתם טובעים. הגוף שלכם משווע לאוויר, ואתם רואים את פני השטח אבל פשוט לא מצליחים להגיע<span class="no-break"> אליהם.</span></p>
			<p class="textindent">אין<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אוויר.</span></p>
			<p class="textindent">אין<span class="no-break"> הקלה.</span></p>
			<p class="textindent">יש רק...<span class="no-break"> כאב.</span></p>
			<p class="textindent">ככה אני מרגישה מאז הלילה שבו איבדתי את החברה הכי טובה שלי, אבל זה לא נגמר אם את לא באמת טובעת. אין אור לבן, אין סיום. יש רק חיים. חיים שאני נאלצת לחיות<span class="no-break"> בלעדיה.</span></p>
			<p class="textindent">עברו כמעט שנתיים מאז שהיא מתה, ואני חושבת ששמעתי כל אחד מהמשפטים השחוקים והבלתי רצויים<span class="no-break"> האלה.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">הזמן מרפא את כל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1">הפצעים.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">היא משגיחה עלייך</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מלמעלה.</span></span></p>
			<p class="textindent">והחביב עליי ביותר, זה שגורם לי לאגרף את כפות הידיים ולרצות להכניס למישהו אגרוף...<span class="italic _idGenCharOverride-1"> היא</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> במקום טוב</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> יותר.</span></span></p>
			<p class="textindent">לכו<span class="no-break"> תזדיינו.</span></p>
			<p class="textindent">לא.</p>
			<p class="textindent">פשוט<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="textindent">תקראו לי אגואיסטית, אבל מקום טוב יותר הוא איתי. מקום טוב יותר היה אם שתינו היינו עושות כל מה שתכננו, לא באיזו פנטזיה מעולם האגדות שלא ניתן להוכיח שקיים, ובטח לא להירקב עמוק<span class="no-break"> באדמה.</span></p>
			<p class="textindent">אולי זה אכזרי מצידי. אולי המוות של החברה היחידה שבטחתי בה בכל נפשי, הפך אותי לאישה קרה, אבל זו האמת. מעולם לא הייתי אחת שנרתעת מהאמת, ולא חשוב כמה היא כואבת. בעצם, מעולם לא הייתי אחת שנרתעת ממשהו בכלל. זה אחד הדברים שדווי הכי אהבה<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha"><span class="italic _idGenCharOverride-1">מגרש</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> המשחקים מלא בילדים מפונקים שכנראה מעולם לא אמרו להם לא</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">. זה מה שקורה כשהולכים לבית ספר פרטי, כמעט כולם שם</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מגיעים ממשפחות מהמעמד הגבוה, כלומר חבורה של ילדים קטנים ועשירים</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שמשתוללים, כשהמורות שלא מרוויחות אפילו קרוב למה שמגיע להן, מנסות</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> להשתלט</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> עליהם.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">תעשו לי טובה, אפילו להורים שלנו לא היה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> סיכוי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני יושבת על הנדנדה, זזה בלי מטרה קדימה ואחורה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">, ואחד הילדים הגדולים מתקרב. הוא מבוגר ממני לפחות בשנתיים וגבוה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לפחות בחמישה־עשר סנטימטרים, אבל זה לא קשה כשאת כל </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">כך קטנה לגילך. לפי ההבעה על פניו, אני אמורה להיבהל, </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אבל אני</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לא.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"קומי, גמדה," הוא דורש. "זה התור</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שלי."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">גמדה? באמת?" אני לועגת. "זה הכי טוב שיש</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לך?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">גוון </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אדום מתפשט בלחייו ומוכיח שהוא לא ציפה שאענה. יש לי </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">הרגשה שהוא רגיל שהילדים בורחים בפחד ברגע שהוא מביט בהם </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">במבט עקום, אבל היום הוא בחר בילדה הלא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> נכונה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"פשוט </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">תעופי מהנדנדה, ילדה קטנה. לילדים הגדולים יש זכות ראשונים בכל </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">מקרה. אנחנו שולטים במגרש</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> המשחקים."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני מגחכת בבוז. "ואם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לא?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">פיו נפתח ונסגר בחיפוש אחרי תשובה. "א...אז אני אספר </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">למורה. את גם ככה לא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מתנדנדת."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"אז לך תגיד לה," </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני עונה במשיכת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> כתף.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">הוא מתנשף, מתרחק בכעס, ואז חוזר </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">בחברת אישה מבוגרת. ראיתי אותה בסביבה בעבר, עוברת מכיתה לכיתה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אבל לא טרחתי לגלות מה שמה. הספיק לי להתמודד עם </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">העובדה שאני הילדה החדשה וכל זה. הילד מצביע עליי, וכשהיא </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">מפנה את מבטה ממנו, הוא מגחך, בטוח</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שניצח.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"מרסדס," קוראת </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">המורה, משתמשת בשם שהייתי מעדיפה שכולם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> ישכחו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">השם שבו אבא </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">שלי משתמש כשהוא מתגנב לחדר שלי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> בלילות.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">זה שגורם לי </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">לרצות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> להקיא.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"השם הוא טיילר," אני מתקנת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> אותה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">היא מביטה </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">בלוח הכתיבה שלה לשנייה ומנענעת בראשה. "בדף שלי כתוב</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מרסדס."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אוף. "אז השם בדף שלך שגוי. אני משתמשת בשמי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> האמצעי."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">דברי על זה עם ההורים שלך," היא אומרת ומנופפת בידה </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">בביטול. "ברנדון רוצה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> להתנדנד."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"יופי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לברנדון."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">האישה ממצמצת, מנסה לשמור </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">על שלוות רוחה, אבל אני רואה שהיא קרובה לנקודת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שבירה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">זה יהיה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> כיף.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"מרסדס, את מוכנה בבקשה לתת לברנדון את </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">הנדנדה? את אפילו לא משתמשת בה כמו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שצריך."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">רגליי פוגעות </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">באדמה ואני מפסיקה לזוז לגמרי, אבל לא עושה כל תנועה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1">לקום.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"תקשיבי, פריסילה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> —"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"מיס</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> פנוויי."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"לא אכפת לי. תדברי על </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">זה עם ההורים שלך," אני מטיחה בחזרה. "אז, פריסילה, אם </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">את רוצה להוריד אותי מהנדנדה כדי שתוכלי לתת אותה לילד </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">שחושב שהוא יכול להציק לכל מי שבמגרש המשחקים, תצטרכי להרים </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אותי ולתלוש אותי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> ממנה."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">הילדה שלידי מחניקה צחקוק מאחורי כף </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">ידה, אפילו לא שמתי לב שהיא שם. שערה הארוך והכהה </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">מנוגד לתלתליי הבלונדיניים, אבל היא בערך במידות שלי. למה ברנדון </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">לא ביקש ממנה לזוז? למה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> אני?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">המורה צובטת את גשר </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אפה. "מיס</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מורגן."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני מכווצת את שפתיי, לא נסוגה, אבל </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">לפחות מעריכה שהיא משתמשת בשם המשפחה שלי ולא בשמי הפרטי. "</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">מיס</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> פנוויי."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">שתינו נועצות מבטים זו בזו, עד שהפעמון מצלצל </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">והילדים מתחילים להסתדר בשורה. מיס פנוויי נאנחת בהקלה ומובילה את </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">ברנדון הכועס אל הבניין. כשהיא שולחת מבט זועם לכיווני, אני </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">מחייכת במתיקות ומנופפת לה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> באצבע.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">טיילר —</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">ילד מציק והמורה </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">השפוטה שלו —</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> 0</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"בטח ירשמו לך הערה, את יודעת," אומרת </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">הילדה שלידי. "מיס פנוויי ידועה בפתקים שהיא שולחת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> להורים."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"הו, </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני ממש רועדת," אני עונה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> בציניות.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">עכשיו כשאני מביטה בה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני מזהה אותה מהכיתה שלי. היא שקטה, אבל שמתי לב </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">שכמעט כל הילדים מנסים לדבר איתה. למה היא מדברת דווקא </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">איתי, עם הילדה החדשה, אין לי מושג, אבל אם היא </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">חושבת שאני מתכוונת להתחנף אליה כמו האחרים, היא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> טועה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">היא </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">מצחקקת. "כן, לא חשבתי שיהיה לך אכפת." היא קופצת מעל </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">הנדנדה, מתחילה ללכת לכיוון בית הספר ואז עוצרת ומסתובבת לאחור. "</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">את</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> באה?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני יורדת בחוסר רצון והולכת לקראתה, מניחה לה </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">לשלב את זרועה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> בזרועי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"אני דוויאנה," היא מציגה את עצמה. "</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">אבל את יכולה לקרוא לי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> דווי."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"אני</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> —"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"טיילר," היא אומרת </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">במנוד ראש, והופכת להיות אחד האנשים הראשונים שאכן קוראים לי </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">בשם שאני רוצה. "אני יודעת. ואת החברה הכי טובה החדשה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1">שלי."</span></span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"גברתי," אומרת הדיילת, ידה נחה על כתפי. אני מקיצה ממחשבותיי ופונה אליה. "אנא חגרי את חגורת הבטיחות. אנחנו עומדים<span class="no-break"> לנחות."</span></p>
			<p class="textindent">"הו, בטח.<span class="no-break"> תודה."</span></p>
			<p class="textindent">אני עושה כדבריה ומטה את ראשי לאחור על המשענת, מוחה דמעה סוררת שהזיכרון הביא עימו. תמיד ידעתי שדווי תהיה חשובה בחיי. מהיום שבו נפגשנו, היה לה קסם שמשך אליה אנשים. לא חשבתי שנגיע לזה, שהיא איננה וחור גדול פעור בחיי במקום שבו הייתה, אבל אני לא מתכוונת להניח לזיכרון שלה למות יחד<span class="no-break"> איתה.</span></p>
			<p class="textindent">לא.</p>
			<p class="textindent">החברה הכי טובה שלי מתה — נקרעה מהעולם הרבה יותר מדי מוקדם — ומישהו צריך לשלם על<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני יוצאת מהאובר וממתינה בזמן שהנהג שולף את המזוודה שלי מתא המטען. עיניי סורקות את הכניסה לקמפוס של אוניברסיטת נורת' הייבן, מעוני הצנוע החדש. הוא לא בדיוק מה שחשבתי. אחרי שהכרתי שניים מהבחורים שגדלו כאן, דמיינתי משהו מפואר יותר. אחרי הכול, הכסף ממש נזל מהם, וגם עוצמה וסטייל. מהדרך שבה התנהגו, ציפיתי לשערים עשויים זהב ואנשים שמנגבים את התחת בשטרות של חמישים<span class="no-break"> דולר.</span></p>
			<p class="textindent">"תוכלי להתמודד עם כל זה?" שואל הנהג, מתייחס לשש המזוודות<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מביטה בחיי שדחוסים בתוך כמה מזוודות לואי ויטון, ואז שוב בבחור. הוא קורא את ההבעה שעל פניי בקלות וצוחק<span class="no-break"> בשקט.</span></p>
			<p class="textindent">"אני אחנה את המכונית ואחזור לעזור<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">אני מעבירה את אצבעותיי בשערי הוורוד-בהיר ומחייכת.<span class="no-break"> "תודה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא ממהר להתרחק, משתוקק לסייע למי שהוא חושב שהיא תלמידת קולג' צעירה שזקוקה לעזרה. לא אפגע באגו שלו ואתקן אותו, במיוחד לא אם הוא רוצה לעזור לי לסחוב את התיקים האלה לחדר המעונות החדש שלי. אני בטוחה שיכולתי להתמודד בכוחות עצמי או למצוא מישהו שיעזור לי, אבל אני מעדיפה שלא. כשהוא נוסע, אני חוזרת להביט בנוף שנגלה<span class="no-break"> לעיניי.</span></p>
			<p class="textindent">סטודנטים ממלאים את השטח, רק מחציתם שמים לב לעולם שסביבם. בנות שולחות לכיווני מבטים עוינים, ובחורים בוחנים אותי במבטים מלאי תשוקה, אבל אף אחד מהם הוא לא מי שבגללו הגעתי<span class="no-break"> לכאן.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">טוב</span>.</p>
			<p class="textindent">אני רוצה שנוכחותי כאן תגרום לו<span class="no-break"> הלם.</span></p>
			<p class="textindent">כזה שיגרום לו לא לישון<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בלילות.</span></p>
			<p class="textindent">כזה שיגרום לו תמיד להביט מעבר<span class="no-break"> לכתפו.</span></p>
			<p class="textindent">אני רוצה להפוך את חייו<span class="no-break"> לגיהינום.</span></p>
			<p class="textindent">לאחר עצירה מהירה במשרד כדי לקבל מפתח, כרטיס סטודנט ואת מערכת השעות, נואה, נהג האובר האדיב מדי, עוזר לי להעביר את כל המזוודות אל חדרי. הוא לא מסתדר בשום צורה. למען האמת, נראה שהוא סובל כשהוא מנסה להעלות את המזוודות בכל אחד מגרמי המדרגות, כי איש לא משאיר ערמה של מזוודות לואי ויטון ללא שמירה, אבל הוא מצליח במשימה. אני מוצאת את מספר החדר הנכון ופותחת את הדלת במפתח<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הכניסה לחדר גורמת לי להרגיש כאילו נזרקתי חזרה לשנה שעברה. כרזות הסרטים הישנים שעל הקירות ושמיכת הטלאים הביתית שמכסה את אחת המיטות מלמדת אותי שמי שלא תהיה השותפה שלי לחדר, אין בינינו שום<span class="no-break"> דמיון.</span></p>
			<p class="textindent">"אה, וואו," עוקץ נואה.<span class="no-break"> "זה..."</span></p>
			<p class="textindent">אני מגלגלת את עיניי והולכת אל הצד הריק של החדר שמיועד<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent">"בולשיט. זה מה<span class="no-break"> שזה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא צוחק ומגלגל את כל המזוודות שלי קרוב יותר אל המיטה. "אולי היא תפתיע<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">"יש לה שלט מעל המיטה שאומר 'טופו לא צורח'," אני<span class="no-break"> עונה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מתבונן בשלט שהזכרתי, מגחך ומנענע בראשו. "טוב, נכון. אכלת<span class="no-break"> אותה."</span></p>
			<p class="textindent">"תודה."</p>
			<p class="textindent">הוא נשען על הקיר ומשלב את זרועותיו על חזהו. "את יכולה לצאת איתי. זה ייתן לך תירוץ לא להיות<span class="no-break"> פה."</span></p>
			<p class="textindent">הניסיון שלו להזמין אותי לצאת כמעט<span class="no-break"> מצליח.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">כמעט</span>.</p>
			<p class="textindent">הבחור שעומד מולי בכלל לא מכוער. יש לו שיער חום כמו של גולש והטי־שירט שהוא לובש הדוקה ומבליטה את השרירים שלו. אם לא הייתי נחושה כל כך לא לתת לשום דבר להפריע לתוכניות שלי, אולי הייתי שוקלת את ההצעה שלו, אבל אני לא<span class="no-break"> יכולה.</span></p>
			<p class="textindent">"למרות שאני בטוחה שיהיה איתך הרבה יותר כיף מאשר עם השותפה שלי שמאמינה ש'דגים הם חברים', אני איאלץ לוותר," אני מאכזבת<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">נואה מגחך, כאילו כבר ציפה לתשובה הזו.<span class="no-break"> "</span><span class="no-break">חבר?"</span></p>
			<p class="textindent">אוף, כמובן. ברור שאם בחורה לא רוצה לצאת עם בחור, הסיבה חייבת להיות שהיא תפוסה. הרעיון שאני פשוט לא מעוניינת הוא כל כך בלתי נתפס בעיניו, שהוא אפילו לא חושב עליו<span class="no-break"> כאפשרות.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא בקטע של בני זוג," אני עונה. "כל הרעיון שאהיה מחוברת למישהו רק כי החברה אומרת לי שככה זה צריך להיות? לא תודה. טוב לי<span class="no-break"> לבד."</span></p>
			<p class="textindent">הוא זוקף את גבותיו בהפתעה, מהנהן וזז מהקיר. "אוקיי, אז אניח לך, גברת עצמאית. תני לי את הטלפון שלך<span class="no-break"> לשנייה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מכווצת את עיניי בחשדנות, אבל מושיטה לו אותו בכל זאת. הוא פותח אותו ושולח אליי מבט מופתע כשהטלפון מתעורר לחיים בלי<span class="no-break"> בעיה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה?" אני<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">"בלי סיסמה? את<span class="no-break"> רצינית?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מושכת בכתפיי. "אני ספר<span class="no-break"> פתוח."</span></p>
			<p class="textindent">"איכשהו, אני בספק." אגודליו נעים במהירות על המסך, והוא מושיט לי אותו בחזרה. "הכנסתי את המספר שלי. אם תצטרכי משהו, תתקשרי<span class="no-break"> אליי."</span></p>
			<p class="textindent">אני לוקחת ממנו את הטלפון ומניחה אותו על המיטה לידי. "אני <span class="italic _idGenCharOverride-1">נראית</span> לך כמו טיפוס שצריך<span class="no-break"> דברים?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא," הוא אומר בחיוך. "את נראית כמו אחת שעושה הכול בעצמה או מוכנה למות תוך כדי ניסיון לעשות זאת, אבל אם זה ישתנה, תדעי איך למצוא<span class="no-break"> אותי."</span></p>
			<p class="textindent">אחרי קריצה מהירה לכיווני, הוא מסתובב<span class="no-break"> ויוצא.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תבנה על זה," אני קוראת<span class="no-break"> אחריו.</span></p>
			<p class="textindent">"לא<span class="no-break"> התכוונתי."</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">פריקת מזוודות היא ללא ספק אחד הדברים שאני הכי פחות אוהבת לעשות, ויש לי ניסיון, עשיתי את זה מספיק פעמים. מעבר מעיר לעיר היה דבר שגרתי כשהייתי ילדה. אבא שלי לא היה אדם שאהב להיות במקום אחד לאורך זמן, וזה הופך את העובדה שהוא נעול עכשיו בתא בגודל מטר וחצי על שלושה, לעוד יותר<span class="no-break"> מתוקה.</span></p>
			<p class="textindent">אני שולפת מהתיק את התצלום של דווי ושלי ומניחה אותו על שידת הלילה. זו התמונה שלנו שהכי אהבתי. החיוכים על פנינו מעידים כמה היינו מאושרות, כאילו שום דבר בעולם לא יקלקל לנו את מצב הרוח. ובאותו יום זה אכן היה כך. התמונה הזו היא תזכורת לכמה היא עשתה בשבילי, וכמה היינו חשובות זו<span class="no-break"> לזו.</span></p>
			<p class="textindent">הדלת נפתחת ואני מכינה את עצמי למכה כשהשותפה שלי נכנסת לחדר. היא מרימה מהרצפה פיסת נייר שמישהו החליק כנראה מתחת לדלת, ואז מחזירה את משקפיה למקומם על<span class="no-break"> אפה.</span></p>
			<p class="textindent">"אוף, עוד מסיבה?" היא רוטנת. "אף אחד מהפרחחים האלה לא בא לכאן כדי לרכוש<span class="no-break"> השכלה?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מגחכת לנוכח בחירת המילים שלה והיא נבהלת, מפילה את ערמת הספרים שבזרועותיה על הרצפה ומרימה את ידה אל<span class="no-break"> החזה.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">נפלא. בואו נקווה שלא תיתקל ברוצח אף פעם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1">בקמפוס.</span></span></p>
			<p class="textindent">"הו, אלוהים. הבהלת<span class="no-break"> אותי."</span></p>
			<p class="textindent">אני זוקפת גבה. "כן, אני רואה. אני מבינה שלא ידעת שאני עוברת לכאן<span class="no-break"> היום."</span></p>
			<p class="textindent">הבלבול שלה הופך בשניות להתרגשות. "את השותפה שלי! טיילר, נכון?" אני מהנהנת והיא ממהרת ללחוץ את ידי בהתלהבות. "בוורלי בבינגטון. נעים<span class="no-break"> להכיר."</span></p>
			<p class="textindent">"בוורלי בבינ — וואו, איזה<span class="no-break"> שם."</span></p>
			<p class="textindent">היא מחייכת כאילו זו מחמאה. "סבתא שלי אומרת שזה שם של פוליטיקאית לעתיד. אולי אפילו אהיה נשיאה יום<span class="no-break"> אחד."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אל תצחקי. אל תצחקי לעזאזל</span>. "טוב, את יודעת מה אומרים. את יכולה להיות כל דבר<span class="no-break"> שתרצי."</span></p>
			<p class="textindent">"זה בדיוק מה שסבתוש אומרת!" פניה של הנערה מוארות כמו עץ חג המולד. "הו, יש לי הרגשה טובה לגבי זה, טיילר מורגן. אנחנו נהיה החברות הכי<span class="no-break"> טובות."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אין שום</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> סיכוי,</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> גברת.</span></span></p>
			<p class="textindent">אני מביטה בעלון שנח בין הספרים הפזורים על הרצפה. "את אומרת שזו פרסומת<span class="no-break"> למסיבה?"</span></p>
			<p class="textindent">היא עוקבת אחר מבטי ומעקמת את פניה כשהיא רואה אותו. "אוף, כן. נראה שכל מה שהחוליגנים האלה עושים זה<span class="no-break"> לחגוג."</span></p>
			<p class="textindent">"החבר'ה האלה והבחירות השגויות שלהם," אני<span class="no-break"> מתבדחת.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודעת! ההורים שלהם היו כל כך מתביישים אם היו<span class="no-break"> יודעים."</span></p>
			<p class="textindent">הו, אני בטוחה שהם יודעים. כל הורה נורמלי יודע בדיוק מה הילד שלו עושה כשהוא עוזב ללימודים. אחרי הכול, מסיבות בקולג' הן לא בדיוק המצאה<span class="no-break"> חדשה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתכופפת, מרימה את הדף מהרצפה ומביטה בו. המסיבה נערכת <span class="italic _idGenCharOverride-1">בקאזה ברונסין-דונובן</span>, מה שזה לא יהיה. בכל אופן, אם לשפוט לפי איך שזה נראה והעובדה שעלוני פרסום אכן מחולקים, דבר אחד<span class="no-break"> בטוח.</span></p>
			<p class="textindent">מצאתי את היעד<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
		</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 26.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
לפי נושאים
אירוטיקה עכשווית רומנטיקה אפלה רומנטיקה בקולג’ מיריבים לאוהבים משולש רומנטי רומנטיקה ספורטיבית
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!