הנדריקס

”

שמי קולבי הנדריקס, אגדת פוטבול, פלייבוי וציניקן מושבע. מעולם לא תכננתי להתיישב ולהקים משפחה, עד שהיא שבה אל חיי.

הם הרוסים ללא תקנה.

מקולקלים מהיסוד. כל אחד ואחד מהם נמצא על המסלול המהיר להרס עצמי… ולכל אחד ואחד מהם יש גם את המלאכית השומרת שלו. כן, אהבה היא התרופה - אבל למה היא חייבת להיות כל כך מסובכת?

””הנדריקס”” - נובלה המתרחשת בין עלילת הסדרות ””הייבן גרייס”” ו””נורת’ הייבן””!

”
שם: הנדריקס
מחבר/ת: קלסי קלייטון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011290091

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">קולבי</h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">לכל אחד יש דבר אחד אמיתי שחשוב לו בחיים. חבר ילדות. אהובה מהתיכון. מבוגר שהוא בוטח בו. שלי, לעומת זאת, זה פוטבול. המתח במשחק והצורך הבוער לנצח — הם הכול בשבילי. הזיכרונות הכי טובים שלי, הרגעים היקרים ביותר, נקודת המפנה בחיי, כולם קשורים לכדור<span class="no-break"> האובלי.</span></p>
			<p class="textindent">הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל ארבע. רצתי במורד השדה עם כדור בידי. נכון, רצתי בכיוון ההפוך והטאצ'דאון<span class="Footnote-reference CharOverride-2"><span id="footnote-001-backlink">1</span></span> שהבקעתי היה לטובת הקבוצה היריבה, אבל זה היה הכיף הכי גדול שחוויתי מעולם. כשפיתחתי חוש כיוון ולמדתי את החוקים, הוריי נאלצו להכריח אותי להיכנס הביתה<span class="no-break"> לארוחות.</span></p>
			<p class="textindent">אני משעין את כל כובד משקלי על עקביי, קופץ הכי גבוה שאני יכול כדי לתפוס את הכדור שממריא באוויר. עוצמת הזריקה גורמת לחיוך רחב להתפשט על פניי, בידיעה שהאדם שזרק אותה — החבר הכי טוב שלי והשחקן המועדף עליי — חזר סוף־סוף, אחרי פציעה בת<span class="no-break"> שנתיים.</span></p>
			<p class="textindent">אשר הות'ורן מגחך כשאני חוצה בריצה את המגרש לקראתו. זו בטח הרגשה טובה לחזור אל הדבר שהוא אוהב אחרי כל כך הרבה זמן. עברו שנתיים מאז ששני שחקנים מניאקים מקבוצה אחרת התנגשו בו מכיוונים מנוגדים, ודפקו לו את הכתף. אחרי ניתוח ניסיוני ומסירוּת רבה יותר מכפי שראיתי אי פעם, הוא קיבל אישור לחזור לשחק. המשחק הראשון שלו יהיה ביום שני הקרוב, ואני כבר לא יכול<span class="no-break"> לחכות.</span></p>
			<p class="textindent">“אלוהים, התגעגעתי לזריקות שלך," אני אומר לו. “אתה ללא ספק מוכן לסוף השבוע<span class="no-break"> הזה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מהנהן באיטיות ומותח את כתפו. “אני עדיין רוצה להמשיך<span class="no-break"> להתאמן."</span></p>
			<p class="textindent">“אש, התאמנו כל יום החודש. אני אומר לך, אתה<span class="no-break"> מוכן."</span></p>
			<p class="textindent">נראה שדבריי לא משפרים במיוחד את תחושת הביטחון שלו, כי הוא נאנח. “נתאמן רק עוד<span class="no-break"> שעה?"</span></p>
			<p class="textindent">“בסדר, אין בעיה," אני נכנע. “אבל מחר אנחנו לוקחים יום<span class="no-break"> חופש."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מחייך וזז לאחור, מתכונן לזרוק את הכדור. אני נאנח ומתחיל<span class="no-break"> לרוץ.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אחד הדברים הכי טובים כשיש לך כסף הוא המותרות. לדוגמה, כשאחת החברות הכי טובות שלך לומדת במדינה אחרת, אתה יכול לעשות דברים כמו לשכור מטוס פרטי כדי להביא אותה הביתה למשחק הראשון של אשר ביום שני, אחרי שנעדר מהמשחק שנתיים. היא כנראה תהרוג אותי בגלל זה, כמו שרצתה לעשות כששילמתי את דמי הלימוד שלה בקולג' ואת שכר הדירה בניו יורק, אבל ככה זה כשאת החברה מספר אחת<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מנתק את השיחה עם חברת התעופה, אחרי שהבטחתי שהמטוס ימתין לה בשדה התעופה <span class="english">JFK</span> בבוקר יום שני, ועובר לאפליקציית ההודעות<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-1">קולבי: היי, לן. המטוס</span><span class="bold _idGenCharOverride-1"> שכור ליום שני בשמונה בבוקר. </span><span class="english"><span class="bold _idGenCharOverride-3">JFK</span></span><span class="bold _idGenCharOverride-1">. תהיי</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> שם.</span></span></p>
			<p class="textindent">אחרי שאני לוחץ 'שלח', אני מכניס את הטלפון לכיס והולך אל המקרר, מוציא לי בירה. אני מבין שאשר זקוק לאימונים כי הוא רוצה להיות בטוח שיגיע למשחק בכושר הכי טוב שאפשר, אבל אני נשבע שעבדתי לאחרונה פי עשרה יותר קשה מהרגיל. עכשיו הוא בכושר טוב יותר מכפי שהיה לפני הפציעה. וכך גם<span class="no-break"> אני.</span></p>
			<p class="textindent">הרטט בכיסי היה צפוי, ואני צוחק כשאני מקרב את הטלפון לאוזן, בלי לטרוח אפילו לראות מי<span class="no-break"> המתקשר.</span></p>
			<p class="textindent">“לנון, אם את מתכוונת להתלונן על המטוס הפרטי, תחסכי ממני. כבר שילמתי<span class="no-break"> עבורו."</span></p>
			<p class="textindent">במקום הבחורה החביבה עליי, נשמע קול צפוי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">פחות.</span></p>
			<p class="textindent">“לנון? מי זאת? יש בחורה בחייך שלא סיפרת לי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">עליה?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מתכווץ למשמע החקירה המיידית. “לא, אימא. היא רק<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ידידה."</span></p>
			<p class="textindent">ההתרגשות בקולה דועכת. “אה.<span class="no-break"> חבל."</span></p>
			<p class="textindent">אימא שלי נהדרת, אבל האובססיה שלה לחיי האהבה שלי קצת מוגזמת. היא לא מצליחה להבין שאני יכול להיות מאושר לגמרי בלי אישה קבועה בחיי. אם לדבר בכנות, מערכות יחסים מפחידות אותי יותר מאשר המחשבה לאבד את הקריירה. משהו שקשור למחויבות ולאחריות פשוט גורם לי לרצות לברוח על נפשי. חוץ מזה, זה לא יהיה מנומס לתת את כולי לבחורה אחת<span class="no-break"> בלבד.</span></p>
			<p class="textindent">“הכול בסדר,<span class="no-break"> אימא?"</span></p>
			<p class="textindent">“כן," היא עונה בעוקצנות. “למה משהו צריך להיות לא בסדר כדי שאתקשר לבן<span class="no-break"> שלי?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מגחך. “בסדר, רק<span class="no-break"> שאלתי."</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו משוחחים קצת על נושאי הבריאות של אבי שמדאיגים אותי מאוד, על ההיתקלויות וההסתבכויות של אחי הקטן עם המשטרה. אני שונא שהיא נמצאת תחת לחץ כזה, אבל על אף שניסיתי לעזור, אני לא יכול לעשות הרבה. אני כבר מכסה את כל ההוצאות הרפואיות שלהם, ונראה שלאחי יש צורך בלתי מוגבל בכספי ערבות. הדבר הנוסף שעוד יכולתי לעשות היה לנסוע הביתה ולעזור להם פיזית, אבל לוח הזמנים שלי פשוט לא מאפשר<span class="no-break"> זאת.</span></p>
			<p class="textindent">“אה, כמעט שכחתי לספר לך," היא מתנשפת. “סייג' עומדת להופיע ב'צ'אטים עם צ'סטיטי'<span class="no-break"> הערב!"</span></p>
			<p class="textindent">אזכור שמה של האקסית שלי מבלבל אותי. “תוכנית האירוח? בשביל<span class="no-break"> מה?"</span></p>
			<p class="textindent">“מתברר שהיא יוצאת עם איזה שחקן מפורסם. כריסטופר<span class="no-break"> משהו."</span></p>
			<p class="textindent">סייג' אמברוז, החברה היחידה שהייתה לי בעשור האחרון והנערה היחידה שנראה שאימי לא מסוגלת לשכוח. נכון, יצאתי עם הרבה בנות בזמן התיכון, אבל הן מעולם לא היו רציניות. רובן כעסו בגלל לוחות הזמנים של האימונים, או מסירוביי לוותר על אימון. אבל לא סייג'. היא עמדה ביציע בכל אימון ועודדה<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מדחיק את הזיכרון ממוחי. “זה נהדר, אימא. אני שמח שהיא<span class="no-break"> מאושרת."</span></p>
			<p class="textindent">היא מהמהמת. “אני עדיין לא מבינה למה נפרדתם. היא כזאת ילדה<span class="no-break"> מתוקה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מגלגל את עיניי בהגזמה ומצטער שהיא לא יכולה לראות את זה. “זה היה לפני שש שנים. את חייבת<span class="no-break"> לשחרר."</span></p>
			<p class="textindent">“טוב, אולי אם היית מספר לי אז הייתי<span class="no-break"> משחררת."</span></p>
			<p class="textindent">בכנות, אני לא יכול. לא מפני שאני לא רוצה, אלא כי היא הייתה טסה לקליפורניה רק כדי להכניס לי מכות. אבא שלי חזר שוב ושוב על המשפט שאסור לי לתת למישהו למנוע ממני להגשים את חלומי. אימי, לעומתו, תמיד התעקשה שלא אמקם את הפוטבול לפני כל דבר בחיי, וזה בדיוק מה שעשיתי עם<span class="no-break"> סייג'.</span></p>
			<p class="textindent">“פשוט ידענו שבגלל המרחק זה לא<span class="no-break"> יעבוד."</span></p>
			<p class="textindent">אוקיי, זה לא בדיוק שקר, אבל זו גם לא האמת. בכל מקרה, היא פחות או יותר קונה את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">“אבל היה יכול להיות נחמד אם הייתם מנסים," היא לוחצת, טון הדיבור שלה יותר עגום מאשר עצבני. “בשלב הזה אני תוהה אם אזכה אי פעם שיהיו לי<span class="no-break"> נכדים."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">הו, אלוהים אדירים</span>. “וואו, אימא. תראי מה השעה. אני חייב<span class="no-break"> לזוז."</span></p>
			<p class="textindent">“למה? יש לך<span class="no-break"> דייט?"</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">לא, אבל זה לא רעיון רע. אני בטוח </span><span class="italic _idGenCharOverride-1">שיש מישהי בטלפון שלי שאוכל לשכנע לבוא לכאן</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> הלילה.</span></span></p>
			<p class="textindent">“אם אגיד כן, תשחררי אותי<span class="no-break"> מהטלפון?"</span></p>
			<p class="textindent">היא מגחכת. “תמיד היית שקרן<span class="no-break"> גרוע."</span></p>
			<p class="textindent">“איי!" אני מתנשף<span class="no-break"> בעלבון.</span></p>
			<p class="textindent">“אני אתקשר אליך מחר אחרי התור של אבא<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">אני מהנהן, למרות שהיא לא רואה אותי. “טוב. תודה. תמסרי לו דרישת שלום, ותגידי למאדן להפסיק להסתבך בכל כך הרבה<span class="no-break"> צרות."</span></p>
			<p class="textindent">נשיפה ארוכה נפלטת מפיה. “מותר לנו לחלום,<span class="no-break"> לא?"</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו מנתקים, ואני לוקח נשימה עמוקה. אני באמת צריך למצוא זמן לנסוע הביתה לראות את אבא שלי, לפני שיהיה מאוחר<span class="no-break"> מדי.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני שוכב על הספה ומעביר ערוצים. למרות ששקלתי לזיין מישהי אקראית הלילה, אשר קרע לי את התחת היום. במקום זה, החלטתי לנוח בבית, אבל לא ציפיתי שיהיה לי כל כך<span class="no-break"> משעמם.</span></p>
			<p class="textindent">תוכנית האירוח שאימא שלי הזכירה קודם מציצה אליי מתוך המדריך. אני יודע שאני צריך להמשיך הלאה. החיים של סייג' הם לא ענייני — לא אחרי מה שעשיתי לה — אבל אני סקרן<span class="no-break"> מדי.</span></p>
			<p class="textindent">אני לוחץ על הכפתור ופניה של האקסית שלי ממלאות את המסך. היא נראית טוב, אבל ממש לא כפי שזכרתי. משהו בה נראה שונה, למרות שיכול להיות שזה בגלל החלאה שעל<span class="no-break"> ידה.</span></p>
			<p class="textindent">טופר ג'יימס הוא אחד השחקנים הפופולריים ביותר בהוליווד, ומניאק סוג א'. היה לי העונג לפגוש בו כמה פעמים, ובכל פעם התחשק לי להכניס לו אגרוף בפרצוף. לסייג' מגיע מישהו נחמד. מישהו מתוק. מישהו כמו שאני הייתי לפני שדפקתי<span class="no-break"> הכול.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">לפני שש שנים</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> וחצי</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אומרים שהתקופה שאתה מבלה באוניברסיטה אמורה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> להיות התקופה הכי טובה בחיים שלך. אתה זוכה בחירויות חדשות</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שלא היו לך בבית. חברים חדשים. מסיבות בלי סוף. זה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> המצב האידיאלי... להפוך לאלכוהוליסט או להעלות במשקל עשרה קילוגרמים. אבל</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> כשהמטרה היחידה שלך היא להשתמש בקבוצת הפוטבול של הקולג' כדי</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> להגיע ל־</span><span class="english"><span class="italic CharOverride-3">NFL</span></span><span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-4"><span id="footnote-000-backlink">2</span></span><span class="italic _idGenCharOverride-1">, אז בילויים פחות מתאימים. ביליתי כבר שנתיים</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> במקום הזה, והדבר היחידי שמצא חן בעיניי היה הפוטבול, אני</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מניח שזה כלל לא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מפתיע.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני נכנס לשיעור הבוקר שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> בימי רביעי, תוהה למה נרשמתי למשהו בשעה מוקדמת כל כך</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> כשאני יודע שיש לי אימון ביום שלישי בערב, ואז אני</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> רואה אותה. שיער ערמוני ארוך אסוף בפקעת מרושלת, עיניים חומות</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> תמימות, וספל קפה עצום שניצב בפינת השולחן שלה ואומר לי</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שהיא ללא ספק לא טיפוס של</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> בוקר.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני חוצה את</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> החדר ומתיישב בכיסא לידה. היא מרימה את המבט שלה רק</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לשנייה, אבל אני מנחש לפי מספר העטים שמונחים על שולחנה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> שהיא תלמידת השנה הראשונה. יש בה משהו שאני לא מצליח</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לשים עליו את האצבע, אבל אני פשוט רוצה לזכות בתשומת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> ליבה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">“אני חושב שאין לך</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מספיק."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">היא פונה אליי בהבעה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מבולבלת.</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> “סליחה?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני מהנהן לכיוון שבעת העטים שלה. “את חייבת</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לפחות עשרה לקורס הזה, אחרת אין טעם שתהיי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> פה."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">בהתחלה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> היא נראית פגועה, אבל כשחיוך עולה על פניי, היא מגלגלת</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> את עיניה. “לא ידעתי שחכמולוגים מתעוררים לפני</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> הצהריים."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני מושך</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> בכתפיי בחיוך. “מה אני יכול להגיד? אני יחיד</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> ומיוחד."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">“אני</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> בטוחה."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אני מושיט את ידי ושולח אליה את החיוך הכי</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> טוב שלי. “קולבי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> הנדריקס."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">למרבה המזל, היא מחליקה את ידה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> לתוך שלי. “סייג'</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> אמברוז."</span></span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני עדיין זוכר כמה רך היה מגע עורה בעורי, אבל זה כבר לא ענייני. עכשיו היא שלו, למרות מה שאני חושב על<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">השניים נראים כמו זוג מאוהב טיפוסי, כשהיא מציגה את טבעת האירוסין הראוותנית שלה. אם המטרה הייתה לשבור את הלבבות של כל המעריצות הסתומות שלו, אני בטוח שהם הצליחו. כשהוא לוחץ את שפתיו אל שפתיה, אני לוחץ אוטומטית על<span class="no-break"> השלט.</span></p>
			<p class="textindent">“אני חייב להעיף את החרא הזה מהטלוויזיה שלי," אני<span class="no-break"> רוטן.</span></p>
			<p class="textindent">אני אוחז בו בידי ועומד להחליף ערוץ, כשמשהו שצ'סטיטי אומרת עוצר<span class="no-break"> בעדי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">“טוב, אני יודעת שזה נושא פרטי מאוד, אבל אני לא יכולה שלא לשאול." היא משתהה כדי להגביר את המתח, ותמונה של ילדה קטנה ממלאת את המסך ברקע. “יש לך בת, נכון?" סייג' מכופפת את אגודלה וכורכת את אצבעותיה סביבו, הרגל שתמיד היה לה כשהרגישה לחוצה.<span class="no-break"> “כן."</span></p>
			<p class="textindent">“ספרי לנו קצת עליה. היא<span class="no-break"> מקסימה."</span></p>
			<p class="textindent">היא מחייכת בחוסר נוחות. “היא בת חמש, והילדה הכי חכמה שפגשתי<span class="no-break"> מימיי."</span></p>
			<p class="textindent">צ'סטיטי צוחקת. “אני בטוחה שהיא צריכה להודות לך על כך." היא שולחת מבט אל טופר. “ומה איתך? אתם<span class="no-break"> מסתדרים?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מחייך אל סייג'. “אני לא יודע, בייב. אנחנו<span class="no-break"> מסתדרים?"</span></p>
			<p class="textindent">סייג' מגלגלת את עיניה וחובטת קלות בזרועו. “הבת שלי אוהבת אותו, למרות שהייתה פעם שהיא פגשה את הארי סטיילס על הסט, ואני נשבעת שהיא כמעט<span class="no-break"> התעלפה</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">הקהל פורץ<span class="no-break"> בצחוק.</span></p>
			<p class="textindent">“הו, היא נשמעת כל כך<span class="no-break"> חמודה."</span></p>
			<p class="textindent">“נכון." סייג' מחייכת<span class="no-break"> בגאווה.</span></p>
			<p class="textindent">צ'סטיטי מניחה את ידיה בחיקה. “מה לגבי אביה? איך הוא מרגיש עם כך שאימה של בתו מאורסת לאחד מאהובי<span class="no-break"> הוליווד?"</span></p>
			<p class="textindent">היא מרימה את מבטה אל טופר שלוחץ על ברכה בעידוד. “בעצם, אנחנו רק שתינו. אבא שלה לא מעורב, אבל היא מעולם לא סבלה בגלל זה. תמיד היה לה כל מה שהיא<span class="no-break"> צריכה."</span></p>
			<p class="textindent">צ'סטיטי מחייכת. “טוב, אני לרגע לא מטילה בכך ספק. מזל שיש לה<span class="no-break"> אותך</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">אחרי כמה משפטים נוספים, הריאיון מסתיים, הקרדיטים מתחילים לעלות ואז הפרסומות, אבל אני קופא במקומי. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא ילדה קטנה עם שיער חום ועיניים<span class="no-break"> ירוקות.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">היא</span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> בת חמש. אבא שלה לא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-1"> מעורב.</span></span></p>
			<p class="textindent">אני עורך את החישובים במוחי שוב ושוב, מעביר את אצבעותיי<span class="no-break"> בשערי.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא יכול<span class="no-break"> להיות.</span></p>
			<p class="textindent">היא<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="textindent">היא לא<span class="no-break"> הייתה.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-1">נכון</span>?</p>
			<div class="_idFootnotes">
				
					<p class="footnotes" dir="rtl">הבקעת שער בפוטבול.</p>
				
				
					<p class="footnotes" dir="rtl"><span class="english"><span class="bold CharOverride-3">National</span></span> <span class="english"><span class="bold CharOverride-3">Football</span></span> <span class="english"><span class="bold CharOverride-3">League</span></span> - ליגת הפוטבול הלאומית.</p>
				
			</div>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית הזדמנות נוספת לאהבה רומנטיקה אפלה רומנטיקה עכשווית פלייבוי רומנטיקה ספורטיבית

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!