הרומן הסקוטי שלי

בוני סנט ג’יימס מחפשת התחלה חדשה בעיירה ציורית בסקוטלנד. היא מגיעה לקורסקלי כדי לנהל בית קפה מקומי יחד עם חברתה הטובה, אך נתקלת בקשיים כאשר היא פוגשת את רואן מקרגור, סקוטי זועף שבית הקפה נמצא בבעלות משפחתו. עד מהרה בוני ורואן מתחילים לגלות שמתחת למעטה העוינות והעקשנות, החיבור ביניהם עמוק הרבה יותר מכפי שדמיינו.

רומן סקסי, סוחף ומשעשע, שנע בין ריבים סוערים לניצוצות של תשוקה. מייגן קווין במיטבה עם סיפור ממכר שלא משאיר את הקוראים אדישים.
שם: הרומן הסקוטי שלי
מחבר/ת: מייגן קווין
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 015500368

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="מספר-פרק-">1</p>
<p class="center1"></p>
<p class="שם-פרק">בוני</p>
<p class="סמס"><span class="סמס-מודגש">עוגה שנאכלה היום:</span> פרוסה אחת... טוב, שתיים... בסדר, חמש, חמש פרוסות גדולות.</p>
<p class="סמס"><span class="סמס-מודגש">עבודות שפוטרתי מהן:</span> אחת, מה שמביא בסך הכול לשלוש עבודות תוך שלוש שנים. הישג מזהיר ומחריד.</p>
<p class="סמס"><span class="סמס-מודגש">הודעת פינוי:</span> אחת, ולא מפני שלא שילמנו חשבונות, אלא כי הפכנו דירת חדר לדירת שני חדרים... בניגוד לחוק. אופס!</p>
<p class="סמס"><span class="סמס-מודגש">ימים מאז האורגזמה האחרונה שנגרמה על ידי גבר:</span> שישים וחמישה, והיא אפילו לא הייתה אורגזמה טובה, סתם עווית של סיפוק. הבזק. בקושי פעימת הנאה.</p>
<p class="סמס"><span class="סמס-מודגש">סטטוס מערכת יחסים:</span> נטושה ומתבוססת ברחמים עצמיים. תודה רבה, הארי.</p>
<p class="סמס">זה, חברים, סטטוס של אישה עצובה. תיהנו.</p>
<p class="center2"></p>
<p class="טקסט-שוטף-ללא">"הלך עלינו," אני מייבבת ונשענת לתוך הכריות הרכות של הספה שקנינו מחנות יד שנייה. "למה הייתי צריכה לאכול את כל העוגה? עוגה הייתה משפרת הכול עכשיו."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"כי החיים שלך על הפנים."</p>
<p class="טקסט-שוטף">דקוטה דלטון.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אמא אווזה קשוחה של הדירה המשותפת שלנו (שיש בה חדר שינה אחד), החברה הכי טובה שלי מאז שהייתי בת תשע, ומישהי שניתן לשכנע אותה בעזרת עוגה מכל סוג שהוא, בדיוק כמוני. יש לה את המראה של מג ראיין מתקופת הסרט <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-1">קייט וליאופולד</span>, עם השיער הבלונדיני הקצר שלה והסגנון שמשדר "לא לוקחת שבויים".</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא המשענת שלי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הסיבה שאני לא שוכבת על רצפת האמבטיה ומכניסה את הראש לאסלה — במילים אחרות, המצב הנפשי הנוכחי שלי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"איך את יכולה לגלול בפייסבוק עכשיו, כשאנחנו עומדות להיות חסרות בית בעוד כמה שבועות?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אלכוהול," אומרת דקוטה, מקרבת כוס פלסטיק ורודה אל פיה ומרוקנת את התכולה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"הכול באשמתי."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"איך זה באשמתך?" שואלת דקוטה ונעצרת במם מצחיק של בובספוג חולה מגיש אוכל.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אני לא שולחת וייב חיובי לעולם. אלוהים מעניש אותי." אני מרימה אגרוף לאוויר. "אני אתנהג יפה, שומע? לא אוכל שוב את כל העוגה. אתן לדקוטה שני שלישים מכל עוגה שאכין ואקח רק שליש קטן. זו אהבה. 'וחלקת לשכנתך כמוך'... או משהו כזה." אני ממשיכה בתחינה, "ו... ו... אממש את עצמי ברצינות. אשתמש במוח שנתת לי כדי למקסם את הפוטנציאל שלי. לא אצא יותר עם בחורים כמו הארי. בחורים שרוצים דבר אחד ויחיד: לחטוא בחדר המיטות." אני משפשפת את רקותיי, מקווה ומתפללת שזיק מאיר כלשהו יכה בי עם רעיון איך לצאת מהתסבוכת הזאת. "ואני באמת מתכננת לשלוח את קורות החיים שלי. אני לא בטוחה שאני רוצה לעבוד בתור עוזרת אישית. זה לא כל כך זוהר כמו שחשבתי — יש גבול כמה פעמים בן אדם יכול לאסוף בגדים מניקוי יבש לפני שהוא מאבד את השפיות. אבל אמצא משהו. בסוף השבוע הזה אגש למבדק התאמת קריירה. כן, מושלם. אגש למבדק. למעשה, אגש לכמה מבדקים. חמישה... לא, עשרה. עשרה נשמע מספר טוב. אתה אוהב את המספר עשר... עשרת הדיברות וכל זה." אני מחייכת לבחור הגדול. "אגש לעשרה מבדקים להתאמת קריירה, ואז אגיש מועמדות למשרות שהכי מתאימות לכישרונות שלי. אעשה משהו מועיל בחיים האלה."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"מתי אניטה ילדה?" שואלת דקוטה בעודה מנותקת לחלוטין מהתחנונים שלי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"את חושבת שאני צריכה להוסיף משהו?" אני לוחשת בזווית הפה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"הא? אה, אה... אולי משהו לגבי השיער שלו."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אני לא יודעת איך השיער של אלוהים נראה. את יודעת?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אה... לבן וגולש?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני נושאת מבט לעבר התקרה הסדוקה. "והשיער שלך... נפלא. אתה משתמש במוצרי שיער של הרבל אסנס?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אני לא חושבת שהוא צריך להתקלח," מציינת דקוטה ולוחצת על התמונה של התינוק של אניטה כדי להסתכל מקרוב. "והוא בטח לא משתמש בהרבל אסנס."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"למה לא?" אני שואלת, מתיישבת ומביטה בחברה שלי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"כי הוא אלוהים. למה שישתמש בהרבל אסנס כשהוא ברא את פול מיטשל?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">הגיוני.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"איזה ריח יש לו לדעתך?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"של ברקים וכותנה," דקוטה עונה בחולמנות.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"הוא לא זאוס."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"הוא יכול —" דקוטה מתיישבת. גבה מזדקף, פיה נפער, עיניה מתרחבות.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מזהה שמשהו גדול עומד לקרות ומשלבת את ידיי. "הוא... שמע אותנו?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">דקוטה מנידה בראשה. "לא, אבל תראי את זה." היא מסובבת את המחשב הנייד שלה לעברי, ועיניי ננעצות בכתבה ששיתפה הדודה המטורפת שלה, ונדי — היא תמיד משתפת שטויות ברשתות החברתיות. תהיתם אי פעם למה אתם צופים בסרטון של קאובוי ישן שמלמד איך להכין "ובוס רנצ'רוס" על גבי מכסה של פח זבל חלוד? זה בגלל אנשים כמו דודה ונדי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מנסה לגרום למוח השיכור שלי להתמקד וקוראת את הפוסט בקול רם. "דרושים: מחפשים שני חברים לנהל בית קפה קטן בקורסקלי, סקוטלנד, למשך שישה חודשים. אין צורך בניסיון, מימון הוצאות מלא, כולל מגורים חינם. המועמדים צריכים להיות בעלי אופי עליז, וצמא להיילנדס הסקוטיים." אני מסתכלת על החברה הכי טובה שלי ומרימה גבה. "את לא רצינית."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"יש לי צמא להיילנדס."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"את יודעת בכלל איפה ההיילנדס נמצאים?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"בסקוטלנד."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"איפה בסקוטלנד?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"ב... היילנדס."</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מגלגלת עיניים ודוחפת את המחשב בחזרה אל חיקה. "את שיכורה."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"בוני, את לא זוכרת את תוצאות הבדיקה הגנטית שלך? את אחת חלקי שש־עשרה סקוטית. את לא רוצה לבקר בארצם של אבות אבותייך האהובים?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אל תפילי עליי את השורשים שלי סתם ככה. את יודעת שרציתי אילן יוחסין גנטי מושלם."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"בחייך, זו ההזדמנות המושלמת."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"דקוטה." אני מנערת אותה. "את מקשיבה לעצמך? את מבקשת להגיש מועמדות לעבודה בסקוטלנד."</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא מרצינה ומשפילה מבט אל ידיה, עיניה מזוגגות מהטקילה. "אני יודעת שעברה שנה מאז שאיזבלה נפרדה ממני, אבל היה קשה להמשיך הלאה."</p>
<p class="טקסט-שוטף">אה...</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני רוכנת מעט כדי לקלוט את המבט המוטרד על פניה של חברתי. אולי זה באמת לא קשור אליי אלא... אליה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">איזבלה הייתה החברה הראשונה של דקוטה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">כן. חברה ראשונה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">איזבלה הייתה הבחורה שעזרה לדקוטה סוף־סוף להתחבר לעצמה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">ואז איזבלה הלכה ושברה את ליבה של דקוטה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אהבה ראשונה היא עניין מורכב בפני עצמו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אבל אהבה ראשונה שמביאה אותך למודעות שאת לסבית... זו כבר רמה אחרת.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אני מבינה לגמרי." אני מושיטה יד ונותנת לה לחיצה. "אני לא יכולה לדמיין מה זה אומר להיות מאוהבת ואז לאבד את זה."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"זה היה קשה." היא מציצה במסך המחשב שלה, מזיזה את הסמן ל"הגשת מועמדות" ולוחצת על הקישור.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אה, מה את עושה?" אני שואלת ומתחילה להיבהל שהיא אולי באמת רצינית לגבי זה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"מגישה מועמדות."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"דקוטה —"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"זה לא מרגש? אנחנו עומדות לנהל בית קפה בסקוטלנד!" היא אומרת בזמן שהיא מקלידה את שמה בטופס.</p>
<p class="טקסט-שוטף">וואו, אוקיי. שמעתי על התמוטטויות עצבים אחרי פרידות קשות, אבל מעולם לא הייתי עדה לדבר כזה באופן אישי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני צריכה להתקדם בזהירות.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אוי, חמודה." אני מושכת אותה לחיבוק. "את מדמיינת. אולי אני צריכה להשכיב אותך במיטה ולהביא לך עוגה. אוכל לעשות הזמנה באינטרנט ולהביא לך מתיקות סוכרית תוך עשרים וחמש עד שלושים דקות."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אני לא מדמיינת —"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"ששש," אני לוחשת באוזנה תוך כדי שאני דוחפת אותה בעדינות בחזרה לספה. "מסכנה שלי. הייתי צריכה לראות את הסימנים. כשאיבדתי את העבודה שלי באמת הפכתי לחברה עיוורת, אבל אני רואה אותך עכשיו." אני תופסת את הסנטר שלה ומכריחה את עיניה לפגוש בעיניי. "אני רואה אותך, דקוטה." אני טופחת על כתפה. "עכשיו, פשוט תשכבי כאן בזמן שאני מזמינה את העוגה, ואנחנו יכולות לנסות להבין איך להתמודד עם כל הסיפור. אל תדאגי — נשמור את המשבר הנפשי הזה לעצמנו."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אני לא עוברת משבר נפשי."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אוי, יקירתי." אני מתכווצת. "זה מה שכולם אומרים כשהם עוברים משבר נפשי."</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא תופסת בלחיי ומקרבת אותי למרחק סנטימטרים ספורים מפיה. הבל פה בריח טקילה נושב מפיה. "אני לא עוברת משבר נפשי. אנחנו נוסעות לסקוטלנד לחצי שנה, ושם ננהל בית קפה בעיירה קטנה בשם קורסקלי."</p>
<p class="טקסט-שוטף">דקוטה מניחה את המחשב שלה על שולחן הקפה ופונה אליי. תסכול חרוט על פניה. היא כנראה יכולה להתפכח ברגע, כי היא מסתכלת עליי במבט רגוע ורציני. "התזמון מושלם לשתינו. אין לך עבודה —"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"אני מודעת היטב לעובדה שאני מובטלת."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"מפנים אותנו מהדירה."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"ואני נושאת באחריות מלאה למצב הזה."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"ושתינו צריכות שינוי," היא אומרת וקולה נעשה רך עכשיו. "אני לא מצליחה לחשוב על רעיון מעולה כמו לנסוע לסקוטלנד לקיץ."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"מה עם העבודה שלך?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"את יודעת שאני יכולה להמשיך לעבוד בעיצוב גרפי בזמן שנהיה שם." <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-1">נכון. </span>היא פשוט שוכרת סטודיו כדי שלא תיתקע בדירה המגעילה שלנו, כשהיא מנסה להרגיש את הזרימה היצירתית בזמן שהיא מציירת ביד תמונות יפות על הטאבלט שלה, עבור שלל משפיעניות ברשתות החברתיות. היא משתכרת יפה, לומדת את רזי המקצוע בכוחות עצמה ויכולה לעסוק בו בכל מקום.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הלוואי שהייתי אמנית כמוה — אז כל הבעיות שלנו היו נפתרות, ולא היינו מדברות על מעבר לצד השני של העולם. לצערי, מעולם לא גיליתי במה אני מצטיינת. קיוויתי שלוס אנג'לס תעזור לי, אבל הדבר היחיד שהיא לימדה אותי, הוא שסלבריטאים הם טיפוסים דקדקניים כשהם מזמינים קפה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מגרדת בצד הראש. "אבל... אנחנו לא יודעות כלום על סקוטלנד."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"לא ידענו הרבה על לוס אנג'לס, ובכל זאת עברנו לכאן." כן, ותראי לאן זה הביא אותי. הפנים הזועפות של הוריי חולפות במוחי. לעולם לא אשכח את המבט שנעצו בי כשאמרתי להם שאני לא הולכת לאוניברסיטה אלא רודפת אחר חלום ב"תעשיית העסקים", בתקווה להפוך בעבודה קשה למארגנת מסיבות או "משהו כיפי כזה". כן, השתמשתי במילים האלה בדיוק.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"נו באמת, נסענו על כביש 15 מהֵמֶט. לא עלינו על מטוס ויצאנו מקליפורניה," אני אומרת. "כבר עשיתי מהלך גדול, ולא יצא מזה כלום."</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא מהנהנת בהבנה, אבל זה לא משנה את האנחה הארוכה שלה כשהכתפיים שלה נשמטות. התנוחה הכי מובסת שיש. "אני צריכה את זה, בוני. אני צריכה את ההרפתקה הזו, משהו שירחיק אותי מכאן, מהזיכרונות. אני יודעת שבריחה לא תפתור את הבעיות שלי, אבל אני פשוט צריכה הזדמנות לנשום."</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מתבוננת בה. פגיעות זוהרת מפציעה דרך השריון הקשה שהיא עוטה יום־יום. "קרה משהו?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">שיניה נושכות את שפתה התחתונה. "זה קרה ביום שפוטרת. נתקלתי באיזבלה... עם החברה החדשה שלה."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"מה?" אני כמעט צועקת. "ולא סיפרת לי?"</p>
<p class="טקסט-שוטף">"כי פוטרת. היית צריכה אותי, אז לא סיפרתי, אבל זה אוכל אותי. הן היו כל כך מאושרות ו—" שפתה התחתונה רועדת, ולכן אני ממהרת לאמץ אותה לחיבוק.</p>
<p class="טקסט-שוטף">"ששש, הכול בסדר." אני עוצמת את עיניי בכוח ומרסנת את שטף הקללות שאני רוצה להטיח כלפי איזבלה. אני משפשפת את גבה של דקוטה ועיניי נודדות למחשב הנייד הפתוח. "את באמת רוצה לנסוע לסקוטלנד?" אני שואלת, עדיין בהכחשה שזו אפשרות אמיתית.</p>
<p class="טקסט-שוטף">דקוטה מתרחקת ומנגבת את עיניה. "אני באמת צריכה את זה, בוני, ואני חושבת שגם את. בואי נוציא אותך מהתקופה הקשה שאת תקועה בה ונמצא שמחה בהיילנדס. זו ההזדמנות שלנו לאפס את החיים, לעשות משהו שונה ופשוט לחיות לכמה חודשים."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"את באמת רצינית? את רוצה לעבור לסקוטלנד לחצי שנה ולנהל בית קפה, למרות שאנחנו לא יודעות כלום על קפה."</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא דוחפת אותי בחיבה. "את מבינה בקפה — את מגישה אותו כבר שלוש שנים. בנוסף, למדת לעבוד עם מכונת אספרסו כשהיית העוזרת האישית של ליסה. בסוף הכנת כל מיני משקאות."</p>
<p class="טקסט-שוטף">"ובלבולים בהזמנות קפה היו בדיוק הסיבה שפיטרו אותי."</p>
<p class="טקסט-שוטף">כן, התבלבלתי בהזמנת קפה. זה היה מביך, בלשון המעטה. אבל דלוריה דיי — המאמי הלאומית — חיפשה סיבה לפטר אותי. לא הסתדרנו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא מנפנפת בידה לעברי. "סמנטיקה." היא מנערת את זרועי. "בואי. מקום לינה מסודר, ביטחון תעסוקתי לשישה חודשים והבטחה להרפתקה. תגידי לי שאת בעניין."</p>
<p class="טקסט-שוטף">לעזאזל עם העיניים הכחולות הגדולות האלה שמביטות בי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני רוצה לעשות את זה בשבילה, אבל... יש קורטוב של פחד שמנסה לתפוס מקום במוחי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">עברתי ללוס אנג'לס, ועדיין לא מצאתי את עצמי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">ועכשיו אני יכולה לעבור לסקוטלנד... כדי למצוא את עצמי. איך זה יכול להיות שונה? זה רק עוד סיכון שסביר להניח שלא ישתלם. רציתי בעיקר להוכיח שההורים שלי טעו, ולהוכיח לחמש האוניברסיטאות שהגשתי להן מועמדות בכיתה י"ב שגם הן טעו. רציתי להראות לכולם שאני ראויה, שיש לי פוטנציאל. אבל כל מה שעשיתי זה להוכיח לעולם שאני מיותרת.</p>
<p class="טקסט-שוטף">האם יקרה אותו דבר בסקוטלנד?</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מציצה בדקוטה כשהיא ממלמלת בשקט, "בבקשה." לעזאזל.</p>
<p class="טקסט-שוטף">לעזאזל הכול.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אולי אפילו לא יבחרו בנו — שום דבר לא מובטח.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מחייכת ואומרת, "אני בעניין."</p>
<p class="center2"></p>

<p class="טקסט-שוטף">וככה הגעתי לסקוטלנד לחצי שנה. סיפור כיף, הא?</p>
<p class="טקסט-שוטף">טוב, תודה שביקרתם, מקווה ש—</p>
<p class="טקסט-שוטף">מה זה?</p>
<p class="טקסט-שוטף">מה עם הסקוטי החתיך?</p>
<p class="טקסט-שוטף">ואבן הסירוס?</p>
<p class="טקסט-שוטף">ופרגוס ההוא?</p>
<p class="טקסט-שוטף">זאת אומרת, אם אתם באמת רוצים לדעת, אז נראה לי שאני יכולה לספר את שאר הסיפור. אבל הכינו את הלבבות שלכם, כי זו הרפתקה שלא מהעולם הזה.</p>



</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

מיריבים לאוהבים קומדיה רומנטית רומנטיקה בעיירה קטנה רומנטיקה בחופשה grumpy & sunshine

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!