להבות תואמות 4 בלב האש

קתרין מאקנה התאהבה בגבריאל וסט עוד לפני שידעה מהי אהבה – אהבה עיקשת, חד־צדדית, כזו שלא מרפה גם כשנראה שאין לה סיכוי. כשעבר כואב מאלץ אותה לעבור לגור איתו, היא מגלה שהגבר שראתה בו תמיד את הבלתי מושג, מתחיל לראות בה את כל עולמו. אך האם האהבה הזו תוכל לשרוד את הסודות, הפחדים והעבר שרודף את שניהם?

זהו הספר הרביעי בסדרת להבות תואמות, סדרה שכבשה את רשימות רבי־המכר בישראל. סיפור על אהבה בין האנשים הנכונים – בזמן הכי לא נכון. עם דמויות כובשות, עלילה מותחת ורגעים שממיסים את הלב, הספר מתאים במיוחד לחובבי רומנים עכשוויים עם עומק רגשי, מתח רומנטי וניצוצות של תקווה.
שם: להבות תואמות 4 בלב האש
מחבר/ת: שובל מימון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012010447

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרולוג</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle ParaOverride-1 sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">קתרין</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">נעתי בכיסא הפלסטיק באי־נוחות, לחיי השמאלית פעמה בכאב והחזקתי בידיי את נעלי העקב<span class="no-break"> הגבוהות.</span></p>
			<p class="textindent">"הנה." טום הושיט לי כוס מים ולקחתי אותה בחיוך<span class="no-break"> נבוך.</span></p>
			<p class="textindent">"תודה."</p>
			<p class="textindent">"את בטוחה שאת לא רוצה קרח בשביל הלחי<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני בסדר," מיהרתי לומר, המבוכה שלי הייתה גרועה מהכאב. ידעתי שזה היה רעיון גרוע לתת לסמנתה להיות אחראית למסיבת הרווקות, אבל גם בחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שהערב יסתיים בקטטה ובליווי משטרתי<span class="no-break"> לתחנה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא בטוח שתוכלי להגיד את זה אחרי שהוא יגיע<span class="no-break"> לכאן."</span></p>
			<p class="textindent">פניי בערו ונאבקתי בדחף לגנוח בתסכול. "לא היית צריך להתקשר<span class="no-break"> אליו."</span></p>
			<p class="textindent">טום צחק. "אני אוהב שהראש שלי מחובר לגוף שלי, קתרין. וזה היה משתנה אם הוא היה מגלה שלא התקשרתי אליו ברגע שהבנתי את מי באתי<span class="no-break"> לעצור."</span></p>
			<p class="textindent">"בסוף הם החליטו לא להגיש תלונה, לא היית חייב לעצור אותי," התגוננתי. "יכולת פשוט לתת לי ללכת כמו<span class="no-break"> כולם."</span></p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"קיבלתי הוראות מלמעלה." הוא קרץ לי. לעולם לא אשכח את המבט המשועשע על פניה של סמנתה כשטום הכניס אותי לניידת. אני אגרום לה לשלם על<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">"יש לי טפסים שאני צריך לטפל בהם לפני סוף המשמרת אז אם את לא צריכה ממני כלום, אני אגש לשולחן<span class="no-break"> שלי</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"אני בסדר, תודה." הוא נפרד ממני בחיוך. השענתי את ראשי על הקיר מאחוריי, עצמתי עיניים ועברתי בראשי על האנשים ברשימת החיסול<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">האידיוט עם בת הזוג שהחליט למשש את סמנתה בהחלט הרוויח לעצמו מקום. אם הוא היה מבין מה זה 'לא', לא הייתי צריכה לחבוט בו. החבר המטומטם שלו שסטר לי הצטרף אליו. גם סמנתה ברשימה. אם היא לא הייתה מתעקשת ללכת למועדון המפוקפק הזה כדי לעשות דווקא לאקס שלה, לא הייתי מוצאת את עצמי בסיטואציה הזאת. אבל המקום הראשון שמור<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2">לו</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">איך הוא העז להגיד לטום לקחת אותי לתחנה כאילו אני פושעת?! וכשדרשתי מטום לתת לי לדבר איתו הוא סירב לקחת את הטלפון או לענות לשיחות מהנייד האישי שלי. חתיכת אידיוט שוביניסט! כשאני אראה אותו<span class="no-break"> אני...</span></p>
			<p class="textindent">"קתרין." נדרכתי. הקול הגברי היה מוכר לי כל כך שהייתי מזהה אותו בכל מצב. פקחתי את עיניי ורוח הלחימה שלי התנדפה ברגע שמבטינו נפגשו. עיניו הכהות בערו בכעס, לסתו הייתה חשוקה וחזהו עלה וירד במהירות כאילו הוא<span class="no-break"> רץ.</span></p>
			<p class="textindent">סרקתי אותו בזריזות. חולצת הטי השחורה שלבש הדגישה את כתפיו הרחבות והייתה רופפת באזור חזהו השרירי, מכנסי הג'ינס הבלויים הדגישו את ירכיו העבות והאקדח על מותניו רק הוסיף למראה המושך<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">לעזאזל, האם מתישהו המראה שלו יפסיק לגרום לליבי לפעום במהירות? שאלתי את<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<div id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"היי." קולי יצא גבוה מהרגיל וכמו טיפשה נופפתי בידי<span class="no-break"> לשלום.</span></p>
			<p class="textindent">"היי?" הוא חזר אחריי והתקרב לקראתי. הפעם היה תורו לסרוק אותי, אבל לא היה זכר לתשוקה בעיניו, רק כעס. הסטתי את שערי הצידה בדיסקרטיות, ניסיתי להסתיר את הסימן על<span class="no-break"> פניי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא אמר מילה כשרכן קדימה ולמרות הסיטואציה המתוחה לא יכולתי להתאפק ונשמתי נשימה עמוקה. הריח שלו תקף את חושיי. שילוב של וניל, ניחוח חריף שעד היום לא הצלחתי לזהות, ומשהו שהיה מיוחד<span class="no-break"> לגבריאל.</span></p>
			<p class="textindent">קפאתי במקומי כשהוא הצמיד את פניו לשלי, הוא היה קרוב כל כך שיכולתי לספור את ריסיו. נשכתי את שפתי כדי להחניק את צליל הכאב כשהרגשתי את ידו הגדולה על לחיי. הוא הסיט בעדינות את שערי הארוך ושמעתי את נשימתו החדה כשראה את הסימן<span class="no-break"> האדום.</span></p>
			<p class="textindent">"מי עשה את זה?" צמרמורת חלפה בגבי לשמע הנימה האלימה<span class="no-break"> בקולו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"תאמין לי אם אגיד שנפלתי?" שאלתי<span class="no-break"> בתקווה.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תתחכמי, קתרין. אני לא במצב רוח מתאים לשטויות<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">"אני בסדר, זו רק מכה<span class="no-break"> קטנה."</span></p>
			<p class="textindent">"הפנים שלך<span class="no-break"> נפוחות."</span></p>
			<p class="textindent">"אל תגזים, גבריאל. זו סך הכול הייתה סטירה<span class="no-break"> קטנה."</span></p>
			<p class="textindent">"סטירה?" הטמפרטורה בחדר כאילו צנחה בשתי מעלות. "מישהו סטר<span class="no-break"> לך?"</span></p>
			<p class="textindent">"בעטתי לו בביצים," אמרתי. "אני חושבת שבשורה התחתונה אני עשיתי יותר נזק," אמרתי בחיוך וקיוויתי שזה יקל את המתח, אבל לפי המבט הרצחני של גבריאל זה לא<span class="no-break"> עבד.</span></p>
			<p class="textindent">"הוא<span class="no-break"> פה?"</span></p>
			<p class="textindent">"מי?"</p>
			<p class="textindent">"אל תעמידי פני טיפשה,<span class="no-break"> קתרין."</span></p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">נעצתי בו מבט רושף. "איך קראת לי?" הנחתי את הנעליים על הרצפה ונעמדתי, נאלצתי להטות את ראשי לאחור כדי שאוכל להביט בעיניו. "אתה הסיבה שגררו אותי לתחנת המשטרה ואתה מרשה לעצמך לקרוא לי<span class="no-break"> בשמות?"</span></p>
			<p class="textindent">ידו הגדולה נכרכה סביב מותניי והוא משך אותי אליו בעדינות, ידו השנייה אחזה ברכות בפניי החבולות. "זה לא<span class="no-break"> יעבוד."</span></p>
			<p class="textindent">"מה לא יעבוד?" הייתי גאה בקולי<span class="no-break"> היציב.</span></p>
			<p class="textindent">"הניסיון הקטן שלך להסיח את דעתי. עכשיו תעני<span class="no-break"> לי</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"הוא לא<span class="no-break"> פה."</span></p>
			<p class="textindent">"טום לא עצר אותו?" משהו באופן שאמר את זה גרם לי לחשוש לעתידו של<span class="no-break"> טום.</span></p>
			<p class="textindent">"הוא לא ידע, אמרתי לו שנפלתי. הוא לא<span class="no-break"> אשם."</span></p>
			<p class="textindent">"לכל הרוחות,<span class="no-break"> קתרין</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה יכול לשחרר אותי? אנשים מסתכלים ומשכתי מספיק תשומת לב ליום אחד." הוא הביט מסביב, רוב האנשים בתחנה מיהרו להסיט מבט ולהעמיד פנים שהם עסוקים במשהו אחר, אבל אחרים, אמיצים במיוחד, המשיכו להסתכל עלינו בשילוב של סקרנות<span class="no-break"> ושעשוע.</span></p>
			<p class="textindent">"שיסתכלו, אלה ההשלכות לכך שאת מתנהגת בחוסר אחריות." שנאתי כשהוא דיבר אליי בטון הזה. הטון שמשתמשים בו כשמדברים אל ילד<span class="no-break"> קטן.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תדבר אליי ככה, אני לא ילדה<span class="no-break"> קטנה."</span></p>
			<p class="textindent">"אז אולי אל תתנהגי כמו<span class="no-break"> ילדה."</span></p>
			<p class="textindent">"לא עשיתי שום דבר לא בסדר, סך הכול יצאתי עם חברות." הוא שוב סקר אותי במבטו והרים גבה אחת עבה. הוא לא אמר מילה, אבל זיהיתי את המבט השופט. "לך לעזאזל, גבריאל." הדפתי אותו לאחור, ידעתי שהצלחתי להשתחרר רק כי הוא הניח לי. "אני בת עשרים ושבע, אני יודעת שאתה וגרייסון עדיין חושבים שאני <span id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></span>בת שתים עשרה, אבל אני לא. עכשיו אני מתכוונת ללכת הביתה <span class="bold _idGenCharOverride-2">לבד</span> אלא אם אתה מתכוון לעצור אותי, אדוני<span class="no-break"> הבלש."</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא אמר מילה וזה רק הכעיס אותי<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">עקפתי אותו וצעדתי אל מחוץ לתחנה. למרות המבוכה יישרתי את גבי וסירבתי להשפיל את ראשי. רק כשיצאתי לרחוב הבנתי שאני עדיין יחפה ושהשארתי את הנעליים שלי<span class="no-break"> בתחנה.</span></p>
			<p class="textindent">לרגע שקלתי לחזור ולקחת אותן, אבל ביטלתי מהר את המחשבה הזאת. אין מצב שאעמוד בבושה הזאת. יכולתי להזמין אובר, אבל לא רציתי להמשיך לעמוד ליד הכניסה וכל אחד יוכל לראות אותי. רק יכולתי לדמיין איך נראיתי עומדת בכניסה לתחנת המשטרה בשיער פרוע, יחפה, איפור מרוח ושמלת מיני<span class="no-break"> מקומטת.</span></p>
			<p class="textindent">"פאק!" קיללתי והתקדמתי בצעד מהוסס. לא הספקתי להתרחק והונפתי באוויר, זרוע שרירית נכרכה סביב ברכיי והשנייה מאחורי גבי. צווחתי בבהלה, אבל לא הייתי צריכה להסתכל כדי לדעת מי זה. "אמרתי לך שאני אלך הביתה<span class="no-break"> לבד."</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> יודע."</span></p>
			<p class="textindent">סירבתי להביט בו, דמעות של מבוכה צרבו את עיניי. שנים ניסיתי לגרום לו להבחין בי, אבל נראה שבכל פעם שהצלחתי זה היה בגלל הסיבות הלא<span class="no-break"> נכונות.</span></p>
			<p class="textindent">לא אמרנו מילה כשהוא צעד לרכב שלו, שמעתי את המנעול ואז הוא פתח עבורי את הדלת. התיישבתי, אבל במקום לסגור את הדלת הוא התכופף והטה את ראשי לאחור, השאיר אותי בלי ברירה מלבד להסתכל<span class="no-break"> בפניו.</span></p>
			<p class="textindent">"נמש," הרוך בקולו רק החמיר את המצב והתאפקתי לא לבכות. הייתי נבוכה, עייפה<span class="no-break"> וכואבת.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה ללכת הביתה,<span class="no-break"> גבריאל."</span></p>
			<p class="textindent">"לא התכוונתי להכעיס אותך, רק רציתי לוודא שאת מוגנת. בגלל זה ביקשתי מטום להביא אותך<span class="no-break"> לתחנה."</span></p>
			<div id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"קח אותי הביתה,<span class="no-break"> בבקשה."</span></p>
			<p class="textindent">"אל תבכי, נמש. אף פעם לא יכולתי לסבול לראות אותך<span class="no-break"> בוכה."</span></p>
			<p class="textindent">"גבריאל," השתתקתי כשהוא מחה בעדינות את הדמעות שלי ובפעם השנייה הלילה הייתי קרובה אליו כל כך. הפנים שלו מזמן נחרטו בזיכרוני ובליבי, ולפני שהבנתי מה אני עושה שפתיי רפרפו על שלו והופתעתי מעד כמה רכות הן היו. ידיי רעדו כשכרכתי אותן סביב צווארו ופי ניסה לשדל את שלו לנוע, ללא הצלחה. גבריאל היה נוקשה כמו פסל תחת מגעי. הוא אפילו הפסיק לנשום. באותו רגע ידעתי, גבריאל וסט לעולם לא יאהב אותי<span class="no-break"> בחזרה.</span></p>
			<p class="textindent">הפסקתי לנשק אותו, אך לא התרחקתי, הנחתי את מצחי על שלו והרשיתי לעצמי עוד כמה רגעים<span class="no-break"> איתו.</span></p>
			<p class="textindent">"קתרין..."</p>
			<p class="textindent">"באמת לא ידעת?"<span class="no-break"> לחשתי.</span></p>
			<p class="textindent">"ידעתי<span class="no-break"> מה?"</span></p>
			<p class="textindent">"על הרגשות שלי, גבריאל. באמת לא ידעת שאהבתי אותך מגיל ארבע עשרה?" השתיקה שלו הייתה התשובה שלי ושפתיי נמתחו לחיוך עצוב. "ברור שידעת. שום דבר לא יכול לחמוק ממך. נכון, אדוני הבלש?" שנאתי את המרירות בקולי ועוד יותר שנאתי שהיא מכוונת כלפיו אף שהוא לא עשה דבר לא<span class="no-break"> בסדר.</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> מצטער."</span></p>
			<p class="textindent">"על כך שאתה לא אוהב<span class="no-break"> אותי?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני אוהב אותך, קתרין.<span class="no-break"> פשוט..."</span></p>
			<p class="textindent">"לא כמו שאני רוצה," השלמתי עבורו. שחררתי אותו ואילצתי את עצמי להביט בעיניו. האשמה שראיתי שם ריסקה אותי כי ידעתי. גבריאל וסט הוא מסוג הגברים שתמיד יקבלו על עצמם את האשמה, לא משנה מה. "זה בסדר. פשוט קח אותי<span class="no-break"> הביתה."</span></p>
			<p class="textindent">"נמש."</p>
			<div id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"מספיק, גבריאל. אני עייפה, כאובה ונבוכה. כל מה שאני רוצה זה להגיע לדירה שלי, להתקלח וללכת<span class="no-break"> לישון."</span></p>
			<p class="textindent">ידעתי שהוא רוצה לומר משהו נוסף, הבנתי את זה מחריקת השיניים שלו, אבל הוא לא דיבר. הוא סגר את דלת הנוסע והלך למושב הנהג. לאורך כל הנסיעה לא הסטתי את עיניי מהנוף המתחלף. כשהגענו לבניין הדירות שלי היססתי לפני שפתחתי את<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">"מחר אנחנו נעמיד פנים שכלום לא קרה,<span class="no-break"> אוקיי?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא חושב שזה רעיון<span class="no-break"> טוב."</span></p>
			<p class="textindent">"נראה שלא, אבל זה מה שאני<span class="no-break"> רוצה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא נאנח וידעתי בלי להסתכל עליו שהוא העביר יד בשערו<span class="no-break"> הארוך</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אם זה מה שאת<span class="no-break"> רוצה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני מבטיחה לך שנהיה בסדר. זה ייקח לי זמן ואולי קצת העמדות פנים, אבל בסוף אנחנו נהיה בסדר, גבריאל. אתה והמשפחה שלך חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואני לא ארשה למשהו טיפשי כמו אהבה חד־צדדית להרוס את זה." אילצתי את עצמי להסתכל עליו מעבר לכתפי ולחייך. קמט הדאגה בין גבותיו קרא לי. רציתי להושיט יד ולהעלים אותו, אך עצרתי את עצמי. "לילה טוב, גבריאל." יצאתי מהרכב לפני שהייתה לו הזדמנות<span class="no-break"> לענות.</span></p>
			<p class="textindent">סגרתי אחריי את דלת הדירה שלי והנחתי לדמעות<span class="no-break"> לזלוג.</span></p>
			<p class="textindent">נשארתי ערה כל הלילה, בכיתי על אהבת ילדות ועל תקוות מטופשות וכשהשמש זרחה נדרתי נדר. אני אפסיק לאהוב את גבריאל<span class="no-break"> וסט.</span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

רומנטיקה מרגשת רומנטיקה עכשווית קרבה מאולצת אהבת נעורים alphaholes

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!