צרות 3 אהבה בדוגווד ליין 3

אייברי בילתה לילדה אחד עם פן, שנותר צרוב בזכרונה. היא לא תכננה לפגוש אותו יותר לעולם, אבל הנסיבות החזירו אותה לדוגווד ליין. פן לא מעוניין ביותר מלילה אחד עם כל אישה שפגש, עד שהוא פגש אותה. מהר מאוד הוא מגלה שאייברי היא לא סתם עוד כיבוש.

רומן עכשווי שנון ושובה לב על שני אנשים שמחפשים את המקום שלהם בעולם, ומוצאים אותו יחד. זה הספר השלישי בסדרת אהבה בדוגווד ליין.
שם: צרות 3 אהבה בדוגווד ליין 3
מחבר/ת: אדריאנה לוק
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012010374

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-5">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-5"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-5"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3">פן</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"עד כמה זה קשה, פן?" צרור המפתחות של דיין צונח על השולחן, מחליק ופוגע במלחייה שחגה על מקומה כמה פעמים. במעין אזהרה, הוא מביט לכיווני בגבה מורמת בטרם הוא פונה ומסמן שהוא רוצה<span class="no-break"> קפה.</span></p>
			<p class="textindent">"טוב," אני משיב בזמן שקלייר מתקרבת אלינו, "כנראה כדאי שלא אענה על השאלה כי בסופו של דבר אני<span class="no-break"> ג'נטלמן."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה לא." קלייר מביטה בי מהצד בעודה מניחה ספל מול דיין. "אסור להשתמש בשם שלך ובמילה 'ג'נטלמן' באותו<span class="no-break"> משפט."</span></p>
			<p class="textindent">"אבל כרגע עשית את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">היא מגלגלת עיניים. "אתה רוצה שאשפוך עליך בטעות מעושה את הנוזל הרותח<span class="no-break"> הזה?"</span></p>
			<p class="textindent">"כבר ניסית בעבר, והייתי מהיר<span class="no-break"> מדי."</span></p>
			<p class="textindent">קלייר פולטת נחרת בוז, שפתיה מתעוותות לכדי חיוך משועשע. "שמעתי שזה מה<span class="no-break"> שאומרים."</span></p>
			<p class="textindent">לסתי נשמטת באימה<span class="no-break"> מדומה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אתם מוכנים להפסיק עם זה, שניכם? אתם רבים כמו אח ואחות," אומר<span class="no-break"> דיין.</span></p>
			<p class="textindent">"זה היה הופך את החלומות של קלייר<span class="no-break"> למביכים."</span></p>
			<p class="textindent">מבטה עובר בחטף אליי, והיא מביטה בי בעיניים מצומצמות, תשובת מחץ על לשונה. אני רוכן קדימה, כממתין לתשובתה, ובמקום זאת היא<span class="no-break"> צוחקת.</span></p>
			<p class="textindent">"אני שונאת אותך," היא אומרת ואז פונה לדיין, "רוצה משהו<span class="no-break"> לאכול?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא, תודה. אני פשוט מנסה למצוא את החמור הזה כל הבוקר." הוא מחווה באצבעו<span class="no-break"> לכיווני.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, טוב. בהצלחה כעת, כשמצאת אותו. הוא ישב פה שעות ושיגע לי את המוח," אומרת קלייר. "אם אתה צריך משהו נוסף, תגיד<span class="no-break"> לי."</span></p>
			<p class="textindent">קלייר מתרחקת מאיתנו, מעכסת מעט עבורי, ואני מעריך את זה. הייתי מעדיף <span class="italic _idGenCharOverride-3">הרבה</span> יותר לחשוב על ירכיה המתנועעות מאשר על מה שדיין מתכנן להפיל<span class="no-break"> עליי.</span></p>
			<p class="textindent">החקלאים שיושבים סביב השולחן הסמוך לדלת בטח חושבים שאנחנו סתם עובדים של 'מאדן נגרות' שאוכלים ארוחת בוקר לפני העבודה, ודיין לוגם מהקפה שלו כאילו זה רק עוד בוקר ב'קפה דוגווד' ותיכף נצא לחפש את מאט, חברי הטוב ביותר ואחיו הצעיר של<span class="no-break"> דיין</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אבל זה<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="textindent">משהו מתבשל, ואין לי מושג מה. מה שאני כן יודע הוא שדיין לא מתחיל להפציץ את הטלפון שלי בהודעות בשעה שש בבוקר ביום עבודה, שלא לדבר על במהלך החופשה הראשונה שלי זה<span class="no-break"> שנתיים.</span></p>
			<p class="textindent">כן. משהו קורה, ואני לא עומד לאהוב את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">"אז?" דיין שואל לבסוף, "איבדת את הטלפון אתמול בלילה או<span class="no-break"> משהו?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מושך אותו מכיסי ומחליק אותו לצידו האחר של השולחן. "לא. הוא<span class="no-break"> פה."</span></p>
			<p class="textindent">הרוגז על פניו מעורר<span class="no-break"> סיפוק.</span></p>
			<p class="textindent">"אז למה אתה לא עונה?" הוא<span class="no-break"> שואל.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה עונה לשיחות כשאתה לא רוצה לדבר עם מישהו? לא. המצאת השיחה המזוהה מאפשרת להתעלם מאנשים בקלי<span class="no-break"> קלות."</span></p>
			<p class="textindent">הוא נאנח.<span class="no-break"> "פן."</span></p>
			<p class="textindent">"דיין," אני מחקה אותו, מותח את רגליי לפניי. "תגיד לי מה אתה רוצה כדי שאוכל להמשיך בשגרת היום<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה לדבר<span class="no-break"> איתך."</span></p>
			<p class="textindent">"אז<span class="no-break"> דבר."</span></p>
			<p class="textindent">ככל שלוקח לו זמן רב יותר להסביר מה הדבר שעומד להרוס את היום שלי, כך בטני מתכווצת יותר ויותר ותוכניות של דיג ושל מנוחת צהריים בעת צפייה בתוכנית הטלוויזיה העוסקת בשיפוץ בתים הולכות<span class="no-break"> ומתפוגגות.</span></p>
			<p class="textindent">תורי להיאנח. "אני לא עומד ליהנות מהחופש שלי היום,<span class="no-break"> נכון?"</span></p>
			<p class="textindent">"תלוי איך אתה מגדיר<span class="no-break"> 'ליהנות'."</span></p>
			<p class="textindent">אני מזדקף ומשלב את זרועותיי על השולחן, הקעקועים שלי מתכווצים ונמתחים. הקעקוע האחרון שקעקעתי על עורי, משולש קטן ולא הכי ישר כי הבחור שעשה אותו הסריח מוודקה, מתנוסס על זרועי כתזכורת לכל החרא המטומטם שעשיתי אי פעם בימי חיי, ובדיוק כמוהו כך גם רוב הסיכויים שיהיה עם מה שאני עומד להסכים<span class="no-break"> לעשות.</span></p>
			<p class="textindent">זה יהיה נורא, אחרת הוא לא היה טורח ללכת סחור־סחור אלא פשוט אומר כי דיין הוא לא אחד שמנסה להמתיק את המילים<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"יש לי תור עוד עשר דקות," אני אומר, מביט במכונית הפונה לחניון של המספרה שממול לבית הקפה. "מה שהיה חשוב לך עד כדי כך שלכדת אותי כאן בזמן שאני אוכל ארוחת בוקר —<span class="no-break"> "</span></p>
			<p class="textindent">"לא אכלת ארוחת בוקר. פלרטטת עם<span class="no-break"> קלייר</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"לידיעתך, אכלתי ארוחת בוקר, ולא פלרטטתי עם<span class="no-break"> קלייר."</span></p>
			<p class="textindent">"לגמרי פלרטטת איתי," אומרת קלייר כשהיא עוברת<span class="no-break"> לידי.</span></p>
			<p class="textindent">דיין מנפנף בידו מול פניי, חוסם את מראה ישבנה של קלייר. "בוא נחזיר את תשומת הלב שלך<span class="no-break"> לפה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני יכול לחשוב על<span class="no-break"> זה?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא." מילותיו רוויות בתסכול וברוגז. "תראה, עד כמה שכואב לי להודות בזה, אני זקוק לעזרה<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">ידעתי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מושך את הארנק מכיסי ומניח על השולחן שטר של חמישה דולרים עבור קלייר. ההימנעות ממבטו של דיין לא פשוטה, אבל אני<span class="no-break"> מקצוען.</span></p>
			<p class="textindent">"פן?" הוא<span class="no-break"> שואל.</span></p>
			<p class="textindent">"נדבר מאוחר יותר, דיין." אני מרים את הנייד שלי וקם על רגליי שלוש שניות לפני שהוא עושה כמוני, וכשאני מכוון את צעדיי אל דלת בית הקפה, הוא במרחק של חצי צעד<span class="no-break"> מאחוריי.</span></p>
			<p class="textindent">אור השמש החמה מכה בפניי כשאני עושה את דרכי החוצה. הרוח הקלה, שמוקדם יותר צפנה בתוכה הבטחות רבות כל־כך, כעת רק מתגרה<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">"פשוט תקשיב למה שיש לי לומר," הוא מתעקש כשהוא מצמצם את המרחק<span class="no-break"> בינינו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני נעצר בקצה מרפסת החזית של בית הקפה ומרים את סנטרי לעבר השמש. "אני ממש צריך להיות איפשהו<span class="no-break"> עכשיו."</span></p>
			<p class="textindent">"היא יכולה<span class="no-break"> לחכות."</span></p>
			<p class="textindent">"זו לא<span class="no-break"> 'היא'."</span></p>
			<p class="textindent">"בטח."</p>
			<p class="textindent">אני משפיל את מבטי אליו ומחייך חיוך רחב. "על אף שאני ממש אוהב את העובדה שאתה בטוח שיש שורה של בחורות לוהטות שעומדות בשורה ומחכות לי בשעה תשע בבוקר, זו לא 'היא'. באמת. הדבר היחיד ברשימת המטלות שלי היום הוא להסתפר אצל<span class="no-break"> הארפר."</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר. מה שתגיד. אני אדבר<span class="no-break"> מהר."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה תעשה את זה," אני אומר, קצות מגפיי כבר מציצים מעל קצה<span class="no-break"> המדרכה.</span></p>
			<p class="textindent">דיין נועץ בי מבט רציני, כזה שאומר לי שזה לא עומד להיות כיף, וגם לא מהיר. הוא מתכווץ. "מרידית' קלי היא —<span class="no-break"> "</span></p>
			<p class="textindent">"<span class="italic _idGenCharOverride-3">אוי</span><span class="italic _idGenCharOverride-3">, לא</span>," אני מניד בראשי במרץ. "אני לא<span class="no-break"> בעניין."</span></p>
			<p class="textindent">"פן..."</p>
			<p class="textindent">אני מביט בו ברצינות התהומית ביותר שאני מסוגל לגייס. "האישה הזאת<span class="no-break"> מטורפת."</span></p>
			<p class="textindent">"היא <span class="italic _idGenCharOverride-3">לא</span><span class="no-break"> מטורפת."</span></p>
			<p class="textindent">אני ממצמץ באיטיות מכוונת. "היא בעלת ספא<span class="no-break"> לכלבים."</span></p>
			<p class="textindent">"אז היא... מוזרה," הוא אומר, מנופף בידו כממוסס את הטיעון שלי. "זה לא אומר שהיא<span class="no-break"> מטורפת."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא יודע מה הכוונה ב'מוזרה', אבל אם זה לא 'מטורפת', אתה טועה." בהינד נוסף של ראשי, אני מתחיל ללכת במורד<span class="no-break"> המדרכה.</span></p>
			<p class="textindent">זיכרונות מבניית ביתה של מרידית', וביניהם קריאת הוראותיה מנייר בניחוח פרחים ושינוי הגוון הוורוד בחדרים שונים, חולפים בראשי שוב ושוב. היא הייתה מתוקה כמו הבושם שלה, והייתה שולחת לנו עוגיות מאיזו קונדיטוריה יוקרתית בנאשוויל, אבל עדיין. אם דיין חושב שאני רוצה להירתם מרצוני החופשי לעשיית כל דבר נוסף עבור האישה הזאת, הוא יצא<span class="no-break"> מדעתו.</span></p>
			<p class="textindent">אם היא הייתה רווקה, זה היה סיפור אחר, אבל היא ממש נשואה, כך שאני ממש לא<span class="no-break"> בעניין.</span></p>
			<p class="textindent">"מדובר בקייטנה לילדים," הוא מגמגם את<span class="no-break"> המילים.</span></p>
			<p class="textindent">"אה, 'קייטנה לילדים'. אני יודע בדיוק מה זה<span class="no-break"> אומר."</span></p>
			<p class="textindent">אני נעצר ומותח את זרועותיי אל מעל לראשי, ואז מוסיף פיהוק כדי להדגיש את הנקודה, מקווה שאולי דיין ירחם עליי וישחרר אותי מהעניין הזה, איזה עניין שלא<span class="no-break"> יהיה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מקדיר את<span class="no-break"> פניו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אולי<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודע שמרידית' קצת משונה, שזה הכוונה ב'מוזרה'," הוא אומר כאילו אכפת לי. "אבל גם יש לה לב ממש טוב והרבה מאוד<span class="no-break"> כסף."</span></p>
			<p class="textindent">"יופי לה. לי אין אף לא אחד מהדברים<span class="no-break"> האלה."</span></p>
			<p class="textindent">צחוקו של דיין מתגלגל. "יש לך את הלב. החוש הפיננסי שלך הוא כמו של<span class="no-break"> קוף</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"אל תספר לאף אחד,<span class="no-break"> טוב?"</span></p>
			<p class="textindent">"מה? שאתה לא יודע להתנהל<span class="no-break"> כלכלית?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא," אני מעווה את פניי, "את זה כולם יודעים. אל תפיץ את הידיעה שאני בחור נחמד כי זה יגרום לאנשים לפתח ציפיות וכל החרא<span class="no-break"> הזה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מנסה לא לחייך. "טוב. עכשיו בחזרה לענייננו —<span class="no-break"> "</span></p>
			<p class="textindent">"אני אפילו לא אוהב ילדים," אני מוחה. "הם קולניים ולא מקשיבים, והם הורסים דברים. הילדה שלך היא היחידה שאני<span class="no-break"> סובל..."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">שיט. </span>עיניו של דיין נפקחות למשמע הפתח שכרגע הענקתי לו על מגש<span class="no-break"> כסף.</span></p>
			<p class="textindent">"ואם לא תעזור לי פה," הוא פונה אליי כאל ילד קטן, "לא אוכל לקחת את מיה המתוקה שלי לארץ העכברים הענקיים והנסיכות. תחשוב כמה מאוכזבת היא תהיה אם אומר לה שהחבר שלה פן לא עוזר לי, ובכך הורס את החופשה<span class="no-break"> שלה."</span></p>
			<p class="textindent">"מכה מתחת לחגורה, דיין. מתחת<span class="no-break"> לחגורה."</span></p>
			<p class="textindent">"אז תעשה את<span class="no-break"> זה?"</span></p>
			<p class="textindent">אני משרבב את שפתי התחתונה. "אני לא רוצה. גם אני אמור להיות בחופש. לאף אחד לא אכפת<span class="no-break"> ממני?"</span></p>
			<p class="textindent">הניסיון שלי לזכות באמפטיה נופל על אוזניים ערלות. במקום לוותר, הוא נע במקומו, מתכונן לזנק על<span class="no-break"> הטרף.</span></p>
			<p class="textindent">"הפעילות הזאת תזכה לכיסוי תקשורתי נרחב, ואנחנו נקבל כסף בלי שנצטרך לרדוף אחרי אף אחד." הוא תוחב את ידיו לכיסים ושואף שאיפה עמוקה. "משפחת קלי עומדת להשקיע אלפי דולרים בדוגווד ליין, פן. יש לנו פה הזדמנות נהדרת להבטיח שתהיה לנו עבודה רבה. הם כבר נותנים בנו אמון, ואנחנו יודעים שהם ישלמו היטב, ולמען האמת אנחנו צריכים להכניס כסף לבנק כבר עכשיו כדי שכשהחורף יגיע וקצב הפרויקטים החדשים שייכנסו<span class="no-break"> ירד..."</span></p>
			<p class="textindent">אני משחק באבן בקצה מגפי ומנסה להגן על עמדתי, אולם ככל שהוא ממשיך לעמוד לידי, כך אני מרגיש כיצד אני הולך<span class="no-break"> ומוותר.</span></p>
			<p class="textindent">החורפים קשים לקבלנים כמונו. העבודה פוחתת, אבל עדיין צריך לשלם את החשבונות. זה לא נורא כל־כך עבורי ועבור מאט, משום שאנחנו רווקים ויש לנו לשלם רק עבור שכר הדירה והטנדרים שלנו, אולם לדיין יש משפחה שהוא צריך לדאוג לה, וזה קשה<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">אני נאנח. "למה מאט לא יכול לעשות את זה? הוא לא מחויב להיות יד ימינך מכוח קשר הדם שקיים<span class="no-break"> ביניכם?"</span></p>
			<p class="textindent">"הוא היה עושה את זה, אבל הרופא עדיין לא מאשר לו. יש לו עוד איזה שבוע או<span class="no-break"> משהו."</span></p>
			<p class="textindent">"הוא נפל מסולם," אני אומר<span class="no-break"> ברצינות</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"עד שתוציא תואר ברפואה ותוכל לתת לו אישור עבודה, אין הרבה שאני יכול לעשות בעניין." דיין נושף בחדות, הקמטים שסביב עיניו נעשים בולטים, והלחץ הנפשי לנוכח האפשרות שייאלץ לסרב להצעת העבודה ניכר בפניו. "זה רק לשבוע. שבועיים לכל היותר. בניית מסגרות ותשתית בסיסית בשלב זה. אם מיה לא הייתה משתוקקת בכל ליבה לצאת לטיול הזה, הייתי עושה את זה בעצמי, אבל אני לא יכול לשבור את<span class="no-break"> ליבה."</span></p>
			<p class="textindent">"אל תשתמש במיה<span class="no-break"> נגדי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מחייך חיוך רחב. "היא כבר ארזה את התיקים. אני בטוח שהיא תבכה על הכרית כל לילה במשך שבועיים אם —<span class="no-break"> "</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר," אני אומר לפני שאוכל להתחרט, "אבל תדע שאתה זין כי השתמשת בילדה שלך. מי עושה דבר כזה? זה מלוכלך, דיין. מלוכלך<span class="no-break"> ממש."</span></p>
			<p class="textindent">כתפיו צונחות בהקלה. "פשוט תתחיל ואני כבר אשתלט על העניינים כשאשוב. ונילי אמרה לי לומר לך תודה ברגע<span class="no-break"> שתיכנע."</span></p>
			<p class="textindent">"כן, כן, כן." אני מביט בשעוני. "אתה תגיד לארוסה שלך שזה יעלה לה בתבנית לזניה. ורק לשם הפרוטוקול, אם מרידית' תעז להוציא מהפה את המילה 'ספא', אני<span class="no-break"> חותך."</span></p>
			<p class="textindent">פניו קורנות. "תודה,<span class="no-break"> חבר."</span></p>
			<p class="textindent">"חבר בתחת שלי." אני מתחיל לחצות את הכביש. "תתקשר אליי מאוחר<span class="no-break"> יותר."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה<span class="no-break"> תענה?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מביט בו מעבר לכתפי בעודי חוצה את אי־התנועה שבמרכז הכביש. "יש להניח שלא," אני אומר, ולהשלמת הרושם מחווה לעברו באצבע<span class="no-break"> משולשת.</span></p>
			<p class="textindent">שנתיים. ברגע זה עשו ממני פראייר כי ויתרתי על החופש שלמענו עבדתי <span class="italic _idGenCharOverride-3">שנתיים ארורות. </span>בפעם הבאה אני אהיה זה שעוזב את<span class="no-break"> העיירה.</span></p>
			<p class="textindent">מוקדם.</p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

רומנטיקה בעיירה קטנה מידידים לאוהבים הומור נוגע ללב הזדמנות נוספת לאהבה רומנטיקה שנונה רומנטיקה מרגשת

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!