עוזרת הבית 1

מילי היא אסירה משוחררת שמתקשה למצוא עבודה. לכן היא מזנקת על ההזדמנות לעבוד כעוזרת בבית שבו כל רהיט עולה יותר מכל רכושה עלי אדמות ומתעלמת משלל סימני האזהרה. הבעיה היא שסימני האזהרה האלה הולכים ומצטברים במהירות…

נינה וינצ’סטר האלגנטית והמטופחת מייצרת למילי עבודה בלתי נגמרת בכוונה תחילה ומשקרת שוב ושוב. בעלה, אנדרו וינצ’סטר נסוג לתוך עצמו בכל יום שעובר, ודברים משונים קורים עם הנעילה של הדלת.

ואז מגיע היום שבו מילי עושה טעות - ומגלה שהסודות שהיא מסתירה על הזמן שלה בכלא הם כאין וכאפס לעומת מה שמשפחת וינצ’סטר מסתירה מתחת לשטיח שעלה כמה אלפים טובים…

מותחן שאי אפשר להפסיק לקרוא.

תגיות: טוויסט בעלילה,טוויסט בעלילה,מותחן פסיכולוגי,מותחן פסיכולוגי,מותחן פשע,מותחן פשע,ספרות אמריקאית,ספרות אמריקאית
שם: עוזרת הבית 1
מחבר/ת: פרידה מקפדן
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 011981377

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-5" class="Subsplit"><span class="bold">פרק 1</span></h2>
			<h2 class="Chapter"><span class="bold">מילי</span></h2>
			<p class="text">״מילי, ספרי לי על עצמך.״</p>
			<p class="text">נינה וינצ׳סטר רוכנת קדימה על ספת העור בצבע קרמל שלה. היא משכלת את רגליה כדי לחשוף טפח מברכיה, שמציצות מתחת לחצאית המשי הלבנה שלה. אני לא מבינה במותגים, אבל ברור לי שכל מה שנינה וינצ׳סטר לובשת יקר בטירוף. חולצת השמנת שלה מעוררת בי רצון לשלוח יד ולהרגיש את הבד, אם כי מהלך כזה יחסל את הסיכוי שלי להתקבל לעבודה.</p>
			<p class="text">למען ההגינות, אין לי סיכוי לקבל את העבודה בכל מקרה.</p>
			<p class="text">״טוב...״ אני מתחילה, בוחרת את המילים שלי בקפידה. גם אחרי כל הדחיות, אני ממשיכה לנסות. ״גדלתי בברוקלין. כמו שאת יכולה לראות בקורות החיים שלי, עבדתי במשק בית אצל אנשים רבים.״ קורות החיים<span class="italic"> </span>שלי ששופצו<span class="italic"> </span>ביסודיות. ״אני אוהבת ילדים ו...״ אני מעיפה מבט על החדר, מחפשת צעצוע לעיס של כלבלב או ארגז חול לחתולים. ״אני גם אוהבת חיות.״</p>
			<p class="text">במודעה באינטרנט לתפקיד עוזרת הבית לא דיברו על חיות מחמד, אבל עדיף ללכת על בטוח. מי לא מעריך אנשים שאוהבים חיות?</p>
			<p class="text">״ברוקלין!״ קורנת גברת וינצ׳סטר. ״גם אני גדלתי בברוקלין. אז אנחנו שכנות!״</p>
			<p class="text">״נכון!״ אני מאשרת, אפילו שאין דבר רחוק יותר מהאמת. יש הרבה שכונות נחשקות בברוקלין שאנשים מוכנים למכור יד או רגל בשביל לגור בהן בבית פצפון. אני לא גדלתי במקום כזה. נינה וינצ׳סטר ואני לא דומות בכלל, אבל אם היא רוצה להאמין שכן, אשמח מאוד לשתף איתה פעולה.</p>
			<p class="text">גברת וינצ׳סטר תוחבת קווצת שיער זהוב־בלונדיני מבריק אל מאחורי האוזן. השיער שלה, שמעוצב לתסרוקת קארה אופנתית המטשטשת את סנטרה הכפול, מגיע עד לקו הסנטר. היא בשנות השלושים המאוחרות לחייה. עם תסרוקת אחרת ובגדים אחרים היא הייתה יכולה להיראות רגילה למדי, אבל עושרהּ הניכר מוכיח שהיא מפיקה את המיטב ממה שיש לה. זה בהחלט מעורר אצלי כבוד כלפיה.</p>
			<p class="text">אני הלכתי לגמרי לקצה הנגדי בכל הנוגע למראה שלי. אני צעירה אולי בעשר שנים מהאישה שיושבת מולי, אבל לא רוצה שהיא תרגיש מאוימת ממני, לכן בחרתי להגיע לריאיון בחצאית צמר עבה וארוכה שקניתי בחנות בגדי יד שנייה ובחולצת פוליאסטר לבנה עם שרוולים נפוחים. שערי הבלונדיני אסוף לפקעת מאחורי ראשי. אפילו רכשתי זוג משקפיים גדולים, וממש לא נחוצים, עם מסגרת משריון צב שיושבים על אפי. אני נראית מקצועית ולא מושכת בעליל.</p>
			<p class="text">״אז לגבי העבודה...״ היא אומרת. ״היא כוללת בעיקר ניקיון ובישולים לא מסובכים מדי. את טבחית טובה, מילי?״</p>
			<p class="text">״כן, אני טובה.״ המומחיות שלי במטבח היא הדבר היחיד בקורות החיים שלי שלא שיקרתי לגביו. ״אני טבחית מצוינת.״</p>
			<p class="text">העיניים התכולות שלה נדלקות. ״נפלא! אנחנו כמעט אף פעם לא אוכלים ארוחה ביתית טובה,״ היא מצחקקת. ״למי יש זמן?״</p>
			<p class="text">אני מדחיקה כל תגובה שיש בה שיפוטיות. נינה וינצ׳סטר לא עובדת, יש לה רק ילדה אחת, שנמצאת כל היום בבית הספר, והיא רוצה להעסיק מישהי שתעשה בשבילה את כל הניקיונות. גם ראיתי גבר בחצר הקדמית הענקית שלה שמטפל לה בגינה. איך יכול להיות שאין לה זמן לבשל ארוחה למשפחה הקטנה שלה?</p>
			<p class="text">אני לא צריכה לשפוט אותה. אני לא יודעת כלום על החיים שלה. גם אם היא עשירה, אין זה אומר שהיא מפונקת. </p>
			<p class="text">ובכל זאת, אני מוכנה להתערב על מאה דולרים שנינה וינצ׳סטר מפונקת מאוד.</p>
			<p class="text">״ונצטרך מדי פעם גם עזרה עם ססיליה,״ היא אומרת. ״אולי לקחת אותה לחוגים או לחברים. יש לך מכונית, נכון?״</p>
			<p class="text">אני כמעט צוחקת מהשאלה שלה. כן, יש לי מכונית — זה כל מה שיש לי עכשיו. מכונית הניסאן בת העשר שלי, שבה אני מתגוררת כרגע, עומדת מצחינה ברחוב מול הבית שלה. כל רכושי נמצא בתא המטען של המכונית הזאת. בחודש האחרון אני ישנה במושב האחורי.</p>
			<p class="text">אחרי שגרים חודש במכונית מבינים את חשיבותם של הדברים הקטנים בחיים. שירותים, כיור, היכולת למתוח את הרגליים תוך כדי שינה. אלה הדברים שאני מתגעגעת אליהם יותר מכול.</p>
			<p class="text">״כן, יש לי מכונית,״ אני מאשרת.</p>
			<p class="text">״מצוין!״ גברת וינצ׳סטר מוחאת כפיים. ״כמובן, אספק לך מושב בטיחות לאוטו בשביל ססיליה. היא צריכה רק בוסטר. היא עוד לא מספיק גבוהה ולא במשקל המתאים כדי לשבת בלי בוסטר. האקדמיה לרפואת ילדים ממליצה...״</p>
			<p class="text">בזמן שנינה ממשיכה לקשקש על דרישות הגובה והמשקל המדויקות לכיסאות בטיחות, אני מנצלת את הזמן ומעיפה מבט על חדר המגורים. הריהוט אולטרה־מודרני ויש גם טלוויזיה עם מסך שטוח, גדול ביותר שראיתי מעודי. אני בטוחה שיש בו רזולוציה גבוהה ורמקולים עם סאונד היקפי הקבועים בכל פינה בחדר ליצירת חוויית שמיעה אופטימלית. בפינת החדר ניצבת אח, ומעליה מדף עמוס בתמונות משפחתיות מטיולים בכל קצוות תבל. כשאני מרימה את מבטי אל התקרה הגבוהה בטירוף, היא זוהרת לאור הנברשת הנוצצת.</p>
			<p class="text">״את לא חושבת ככה, מילי?״ שואלת גברת וינצ׳סטר.</p>
			<p class="text">אני ממצמצת לעומתה, מנסה להיזכר ולהבין מה בדיוק היא שאלה אותי, אבל אני לא מצליחה. </p>
			<p class="text">״כן,״ אני אומרת.</p>
			<p class="text">אני לא יודעת למה הסכמתי, אבל ברור ששימחתי אותה מאוד. ״אני כל כך שמחה שגם את חושבת כך.״</p>
			<p class="text">״לגמרי,״ אני עונה בנחישות הפעם.</p>
			<p class="text">היא מותחת את רגליה השמנמנות מעט ושוב משכלת אותן. ״וכמובן,״ היא מוסיפה, ״יש את עניין החזר ההוצאות שלך. ראית את ההצעה במודעה שלי, נכון? זה מקובל עלייך?״</p>
			<p class="text">אני נושמת עמוק. הסכום במודעה יותר מסביר. אם הייתי דמות מסרט מצויר, היו מופיעים לי סמלי דולר על העיניים בזמן שקראתי את המודעה. עם זאת, סכום הכסף המוצע כמעט מנע ממני להגיש מועמדות לעבודה. מי שמציע סכום כסף כזה וגר בבית כמו זה, לא ישקול לעולם להעסיק אותי.</p>
			<p class="text">״כן,״ אני נחנקת. ״זה בסדר.״</p>
			<p class="text">היא מרימה גבה. ״ואת יודעת שהמשרה כוללת מגורים, נכון?״</p>
			<p class="text">היא שואלת אותי אם אני מסכימה לעזוב את חיי הפאר במושב האחורי של הניסאן שלי? </p>
			<p class="text">״כן. אני יודעת.״</p>
			<p class="text">״נהדר!״ היא מושכת בשולי החצאית שלה ונעמדת על רגליה. ״אז תרצי שאערוך לך סיור בבית? שתראי למה את מכניסה את עצמך?״</p>
			<p class="text">גם אני נעמדת. אני נועלת נעליים שטוחות, אבל גברת וינצ׳סטר נועלת נעלי עקב, ואפילו שהיא גבוהה ממני בסנטימטרים ספורים, אני מרגישה שהיא גבוהה ממני הרבה יותר. ״מעולה!״</p>
			<p class="text">היא מובילה אותי ברחבי הבית ומציינת כל פרט ופרט בדקדקנות, עד לנקודה שאני מתחילה לדאוג שעניתי למודעה הלא נכונה ושאולי היא מתווכת שחושבת שאני מוכנה לקנות את הבית. הבית באמת יפה, ואם היו לי ארבעה מיליון דולרים בכיס, הייתי חוטפת אותו. בנוסף לקומת הקרקע, שכוללת חדר מגורים ענק ומטבח משופץ, בקומה השנייה של הבית ממוקמים חדר השינה של בני הזוג וינצ׳סטר, החדר של ססיליה, המשרד הביתי של מר וינצ׳סטר, וחדר אורחים שנראה כאילו יצא מהמלון הטוב ביותר במנהטן. </p>
			<p class="text">נינה נעצרת בדרמטיות מול הדלת של החדר הבא. ״וכאן נמצא...״ היא פותחת את הדלת. ״הקולנוע הביתי שלנו!״</p>
			<p class="text">קולנוע אמיתי, בתוך הבית שלהם ממש,<span class="italic"> </span>בנוסף לטלוויזיה הגדולה בקומה למטה. יש בו כמה שורות של מושבים, הפונים אל מסך שנמתח מהרצפה ועד לתקרה. אפילו יש מכונת פופקורן בפינת החדר.</p>
			<p class="text">כעבור רגע, אני שמה לב שגברת וינצ׳סטר מסתכלת עליי ומחכה לתגובתי.</p>
			<p class="text">״וואו!״ אני אומרת ומקווה שתגובתי נלהבת מספיק.</p>
			<p class="text">״נכון שזה נפלא?״ היא רועדת מרוב עונג. ״ויש לנו ספריית סרטים שלמה שאפשר לבחור ממנה. כמובן, יש לנו גם את כל הערוצים הרגילים ושרותי סטרימינג.״</p>
			<p class="text">״כמובן,״ אני אומרת.</p>
			<p class="text">אנחנו עוזבות את החדר ומגיעות לדלת האחרונה בקצה המסדרון. נינה עוצרת וידיה משתהות על הידית.</p>
			<p class="text">״זה יהיה החדר שלי?״ אני שואלת.</p>
			<p class="text">״בערך...״ היא מסובבת את הידית שחורקת בקול. אני לא יכולה שלא לראות שהעץ שממנו עשויה הדלת עבה הרבה יותר מכל הדלתות האחרות בבית. הדלת מובילה אל חדר מדרגות חשוך. ״החדר שלך נמצא למעלה. סידרנו גם את עליית הגג.״</p>
			<p class="text">משום מה גרם המדרגות החשוך והצר זוהר פחות משאר חלקי הבית. היה קשה להם לסדר פה תאורה? טוב, אני רק עוזרת הבית. לא הייתי מצפה שהיא תבזבז כסף על החדר שלי כמו שבזבזה על הקולנוע הביתי.</p>
			<p class="text">בקצה המדרגות יש מסדרון צר. שלא כמו בקומה הראשונה של הבית, התקרה כאן נמוכה בצורה מסוכנת. אני לא גבוהה בכלל, אבל מרגישה צורך להתכופף.</p>
			<p class="text">״יש לך חדר רחצה משלך.״ נינה מחווה בראשה לעבר דלת בצד שמאל. ״והחדר שלך יהיה ממש כאן.״</p>
			<p class="text">היא פותחת את הדלת האחרונה. חשוך לגמרי בפנים, עד שהיא מושכת בחוט והחדר מתמלא באור. </p>
			<p class="text">חלל החדר פצפון. אין כאן מקום לטעויות. ולא רק זה, אלא שהתקרה יורדת באלכסון מהגג. הצד המרוחק של התקרה בערך בגובה המותניים שלי. בניגוד למיטה הגדולה בחדר השינה של בני הזוג וינצ׳סטר עם הארון ושידת האיפור מעץ ערמון, בחדר הזה עומדות מיטת יחיד מתקפלת, כוננית נמוכה ושידה קטנה. החדר מואר באמצעות שתי נורות חשופות שתלויות מהתקרה.</p>
			<p class="text">החדר הזה צנוע, אבל בסדר מבחינתי. אם הוא היה מפואר מדי, היה ברור שאין לי סיכוי לקבל את העבודה הזאת. העובדה שהחדר הזה די מחורבן אולי מעידה על כך שהסטנדרטים שלה נמוכים מספיק, ושאולי בכל זאת יש לי סיכוי.</p>
			<p class="text">אבל יש עוד משהו בחדר הזה. משהו שמפריע לי.</p>
			<p class="text">״אני מצטערת שהוא קטן,״ מקמטת גברת וינצ׳סטר את מצחה, ״אבל תהיה לך כאן פרטיות.״</p>
			<p class="text">אני הולכת אל החלון היחיד שיש בחדר. כמו החדר, גם הוא קטן. לא גדול בהרבה מהיד שלי. והוא משקיף על החצר האחורית. אני רואה את הגנן למטה — אותו הבחור שראיתי בקדמת הבית — גוזם את הגדר החיה בעזרת מזמרה גדולה מדי.</p>
			<p class="text">״אז מה את חושבת, מילי? מוצא חן בעינייך?״</p>
			<p class="text">אני פונה מהחלון ומסתכלת על פניה המחייכות של גברת וינצ׳סטר, עדיין לא יכולה להצביע על הדבר הזה שמפריע לי. משהו בחדר הזה מטיל עליי אימה.</p>
			<p class="text">אולי זה החלון, שמשקיף על החלק האחורי של הבית. אם איקלע לצרה ואנסה למשוך את תשומת ליבו של מישהו, אף אחד לא יוכל לראות אותי מכאן. אוכל לצרוח ולצרוח כמה שארצה, אבל אף אחד לא ישמע.</p>
			<p class="text">טוב, על מי אני עובדת? אהיה בת מזל אם אגור בחדר הזה, עם חדר רחצה משלי ומיטה אמיתית שאוכל למתוח עליה את הרגליים עד הסוף. המיטה המתקפלת הקטנה נראית טוב כל כך בהשוואה למכונית שלי, עד שבא לי לבכות.</p>
			<p class="text">״הוא מושלם,״ אני אומרת.</p>
			<p class="text">גברת וינצ׳סטר נראית נלהבת מהתשובה שלי. היא מובילה אותי מגרם המדרגות החשוך אל הקומה השנייה של הבית, וכשאני יוצאת מחדר המדרגות, נפלטת מתוכי נשיפה שלא שמתי לב שהחזקתי. היה משהו בחדר הזה שהפחיד אותי מאוד, אבל אם אצליח לקבל את העבודה הזאת, אתגבר על הפחד. בקלות.</p>
			<p class="text">הכתפיים שלי נרגעות סוף־סוף, ואני מתכוונת לשאול עוד שאלה כשנשמע קול מאחוריי.</p>
			<p class="text">״אימא?״</p>
			<p class="text">אני עוצרת, מסתובבת, ורואה ילדה קטנה עומדת במסדרון. לילדה יש אותן עיניים כחולות־בהירות כמו של נינה וינצ׳סטר, רק בגוון חיוור יותר, ושערה בלונדיני כל כך, כמעט לבן. הילדה לובשת שמלה כחולה בהירה מאוד, עם עיטור תחרה לבן, והיא נועצת בי מבט שנדמה כאילו היא יכולה לראות דרכי, עד לעמקי נשמתי.</p>
			<p class="text">מכירים את הסרטים האלה על כתות מפחידות, שמופיעים בהם ילדים מבהילים שיכולים לקרוא מחשבות, סוגדים לשטן וחיים בשדות התירס או משהו כזה? אז אם יחפשו שחקנים לאחד מהסרטים האלה, הילדה הזאת תלוהק בטוח. היא אפילו לא תצטרך לעבור אודישן. מבט אחד והם יגידו לה, <span class="italic">כן, את ילדה מפחידה מספר שלוש</span>.</p>
			<p class="text">״סיסי!״ קוראת גברת ונצ׳סטר. ״כבר חזרת משיעור בלט?״</p>
			<p class="text">הילדה מהנהנת במהירות. ״אימא של בלה החזירה אותי.״</p>
			<p class="text"> גברת וינצ׳סטר כורכת את זרועותיה סביב כתפיה הרזות של בתה, בעוד הבעתה של הילדה לא משתנה ועיניה הכחולות הבהירות לא משות מפניי. משהו דפוק אצלי אם אני מפחדת שהילדה בת התשע הזאת תרצח אותי?</p>
			<p class="text">״זאת מילי,״ מספרת גברת וינצ׳סטר לבתה. ״מילי, זו הבת שלי ססיליה.״</p>
			<p class="text">עיניה של ססיליה הקטנה הן כמו שתי בריכות קטנות של האוקיינוס. ״נעים להכיר אותך, מילי,״ היא אומרת בנימוס.</p>
			<p class="text">הייתי אומרת שיש סיכוי של לפחות עשרים וחמישה אחוזים שהיא תרצח אותי בשנתי אם אקבל את העבודה, אבל אני בכל זאת רוצה אותה.</p>
			<p class="text">גברת וינצ׳סטר מנשקת קלות את ראשה הבלונדיני של בתה, והילדה הקטנה רצה מהר אל חדר השינה שלה. אני בטוחה שיש לה שם בית בובות מפחיד, ושהבובות שלה מתעוררות לחיים בלילה. אולי אחת הבובות תהיה זו שתרצח אותי.</p>
			<p class="text">בסדר, אני מגוחכת. סביר להניח שהילדה הקטנה הזאת מתוקה מאוד. זו לא אשמתה שהלבישו אותה בתלבושת ויקטוריאנית מפחידה של ילדים שהופכים לרוחות רפאים. בדרך כלל, אני אוהבת ילדים, לא שהייתה לי אינטרקציה עם הרבה בעשור האחרון.</p>
			<p class="text">ברגע שאנחנו חוזרות לקומה הראשונה, אני נרגעת. גברת וינצ׳סטר נחמדה ונורמלית מספיק — יחסית לגברת עשירה כמוה — וכשהיא מקשקשת על הבית, על הבת שלה ועל העבודה, אני מקשיבה רק באופן חלקי. אני יודעת שיהיה נחמד לעבוד כאן, ואתן הכול כדי לקבל את העבודה הזאת.</p>
			<p class="text">״מילי, יש לך שאלות?״ היא שואלת אותי.</p>
			<p class="text">אני מנענעת את ראשי. ״לא, גברת וינצ׳סטר.״</p>
			<p class="text">היא מצקצקת בלשונה. ״בבקשה, קראי לי נינה. אם תעבדי כאן, ארגיש מטופשת אם תקראי לי <span class="italic">גברת</span> <span class="italic">וינצ׳סטר</span>,״<span class="italic"> </span>היא צוחקת. ״כאילו אני איזו גברת זקנה ועשירה.״</p>
			<p class="text">״תודה... נינה,״ אני אומרת.</p>
			<p class="text">פניה זורחות, אם כי אולי אלה האצות או קליפות המלפפונים או מה שזה לא יהיה שאנשים עשירים מורחים על הפנים שלהם. נינה וינצ׳סטר היא מסוג הנשים שעוברת טיפולי ספא קבועים. ״מילי, יש לי הרגשה טובה בקשר לזה. באמת.״</p>
			<p class="text">קשה שלא להיסחף אחר ההתלהבות שלה. קשה שלא להרגיש בניצוץ התקווה כשהיא לוחצת את ידי המחוספסת בידה החלקה כמו תחת של תינוק. אני רוצה להאמין שבימים הקרובים אקבל שיחה מנינה וינצ׳סטר, והיא תציע לי לעבוד בבית שלה ולפנות סוף־סוף את בית הניסאן שלי. אני רוצה להאמין בכל מאודי שזה מה שיקרה.</p>
			<p class="text">אבל לא משנה מה אגיד לנינה, היא לא טיפשה. היא לא תעסיק אישה שתגור ותעבוד בביתה ותטפל בילדה שלה בלי לבדוק את הרקע שלה. וברגע שהיא תבדוק...</p>
			<p class="text">אני בולעת גוש שנתקע בגרוני.</p>
			<p class="text">נינה וינצ׳סטר נפרדת ממני בחום ליד הדלת. ״תודה רבה לך שבאת, מילי.״ היא לוחצת את ידי פעם נוספת. ״אני מבטיחה שתשמעי ממני בקרוב.״</p>
			<p class="text">לא אשמע. זו תהיה הפעם האחרונה שכף רגלי דרכה בבית המפואר הזה. לא הייתי צריכה לבוא לפה מלכתחילה. הייתי צריכה לנסות להתקבל לעבודה שיהיה לי סיכוי להתקבל אליה, במקום לבזבז את הזמן של שתינו. אולי משהו בתחום המזון המהיר.</p>
			<p class="text">הגנן שראיתי מהחלון בעליית הגג נמצא עכשיו על המדשאה הקדמית, עדיין אוחז במזמרה הגדולה וגוזם את השיחים בקדמת הבית. הוא בחור מגודל, לבוש בחולצה שמבליטה את שריריו המרשימים ובקושי מסתירה את הקעקועים על זרועותיו. הוא מסדר את כובע הבייסבול שלו, מפנה לרגע את מבטו מהמזמרה, ועיניו השחורות משחור פוגשות את מבטי מעבר למדשאה. </p>
			<p class="text">אני מרימה את ידי לאות ברכה. ״היי.״</p>
			<p class="text">הגבר בוהה בי. הוא לא מברך אותי לשלום. לא אומר, <span class="italic">אל תרמסי את הפרחים </span><span class="italic">שלי</span>. הוא רק נועץ בי את מבטו.</p>
			<p class="text">״נעים להכיר אותך,״ אני ממלמלת בשקט, יוצאת מבעד לשער המתכת האלקטרוני שמקיף את שטח הבית, וצועדת בחזרה לבית־מכונית שלי. אני שולחת מבט אחרון אל הגנן ורואה שהוא עדיין מסתכל עליי. יש משהו בהבעה שלו שמצמרר אותי. </p>
			<p class="text">ואז הוא מנענע את ראשו בתנועה כמעט בלתי מורגשת, כאילו מנסה להזהיר אותי.</p>
			<p class="text">אבל לא אומר מילה.</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 86.40 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 80.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

טוויסט בעלילה מותחן פסיכולוגי מותחן פשע ספרות אמריקאית

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!