עוזרת הבית 2 הסוד של עוזרת הבית

מאחורי דלת סגורה מסתתר סוד שיכול להרוס חיים. כשהעוזרת החדשה נכנסת לפנטהאוז המפואר של משפחת גאריק, היא מקבלת הוראה אחת ברורה: לא להיכנס לחדר האורחים. אבל בכי חנוק וכתמי דם על כותונת לילה לבנה מעוררים בה חשד שמא האישה שמאחורי הדלת זקוקה לעזרה נואשת.

כשהסודות שלה עצמה מאיימים להתגלות, היא נאלצת לבחור בין שמירה על ביטחונה לבין הצלת גברת גאריק – החלטה שתגרור אותה למערבולת של שקרים, סכנה ומתח פסיכולוגי עוצר נשימה. מותחן ממכר מאת פרידה מקפדן, סופרת רבי־המכר העולמית, שלא תצליחי להניח מהיד עד השורה האחרונה.
שם: עוזרת הבית 2 הסוד של עוזרת הבית
מחבר/ת: פרידה מקפדן
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 011981397

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-5" class="Subsplit"><span class="bold">פרק 1</span></h2>
			<h6 class="small ParaOverride-4"><span class="bold">מילי</span></h6>
			<p class="firstspace">אחרי שעה של קרצופים, המטבח של אמבר דגרו נקי ומצוחצח.</p>
			<p class="text">בהתחשב בעובדה שאמבר אוכלת כמעט את כל הארוחות שלה במסעדות באזור — למיטב ידיעתי — המאמץ נראה מיותר למדי. אם הייתי צריכה להתערב ולשים על זה כסף, אני די בטוחה שהיא אפילו לא יודעת איך משתמשים בתנור המפואר שלה. המטבח שלה יפה ועצום בגודלו, מלא במכשירי חשמל שאני די בטוחה שהיא לא השתמשה בהם ולו פעם אחת. יש בו סיר בישול חשמלי, סיר לבישול אורז, סיר טיגון ללא שמן, ואפילו מכשיר שנקרא <span class="bold">מייבש </span><span class="bold">מזון</span>. העובדה שמישהי שיש לה שמונה סוגים שונים של קרם לחות בחדר האמבטיה תשתמש גם במייבש מזון עשויה להיתפס כסתירה, אבל מי אני שאשפוט?</p>
			<p class="text">טוב, אני <span class="bold">שופטת</span>, אבל רק קצת.</p>
			<p class="text">למרות זאת, קרצפתי בקפדנות את כל המכשירים האלה שלא היו בשימוש, ניקיתי את המקרר, סידרתי את הכלים במקומם, ושטפתי את הרצפה עד שהבריקה וכמעט יכולתי לראות עליה את ההשתקפות שלי. כל שנותר לי עכשיו הוא לקפל את ערמת הכביסה האחרונה, ואז אוכל להכריז שהפנטהאוז של משפחת דגרו נקי ומצוחצח.</p>
			<p class="text">"מילי!" קולה המתנשף של אמבר פורץ אל המטבח, ואני מוחה בעזרת גב כף ידי את הזיעה הקלה מהמצח. "מילי, איפה את?"</p>
			<p class="text">"כאן!" אני קוראת, אם כי די ברור איפה אני. הדירה — שתי דירות סמוכות מאוחדות לדירת־על אחת — גדולה, אבל לא <span class="bold">כזאת</span> גדולה. אם אני לא בסלון, קרוב לוודאי שאני במטבח.</p>
			<p class="text">אמבר נכנסת, לבושה באחת משמלות המעצבים הרבות שלה ונראית אלגנטית להפליא. הפעם היא לובשת שמלה עם הדפס של זברה, בעלת מחשוף עמוק ושרוולים ארוכים וצרים עד למפרקי ידיה הדקים. לרגליה זוג מגפיים תואמים, גם הם עם הדפס זברה, והיא נראית יפהפייה כתמיד. עם זאת, אני לא בטוחה אם עליי להחמיא לה על התלבושת או לצוד אותה כמו בספארי.</p>
			<p class="text">"הנה את!" היא אומרת בנימה קלה של האשמה, כאילו אני לא נמצאת בדיוק במקום שבו אני אמורה להיות.</p>
			<p class="text">"אני כבר מסיימת," אני אומרת. "אני רק צריכה לקחת את הכביסה ו —"</p>
			<p class="text">"האמת היא," קוטעת אותי אמבר, "שאני צריכה שתישארי."</p>
			<p class="text">אני מתכווצת מבפנים. אני מנקה אצל אמבר פעמיים בשבוע, אבל יש עוד כמה דברים שאני עושה עבורה — כמו לשמור על אוליב, בתה בת התשעה חודשים. אני משתדלת להיות גמישה כי השכר נהדר, אבל להודיע לי מספיק זמן מראש זה לא הצד החזק שלה. נראה שכל הפעמים שבהן שמרתי על הבת שלה היו בהתראה קצרה. מבחינתה מספיק להודיע לי עשרים דקות לפני כן.</p>
			<p class="text">"יש לי תור לפדיקור," היא אומרת ברצינות גמורה, כאילו הודיעה לי שהיא נוסעת לבית החולים כדי לנתח לב של מישהו. "אני צריכה שתשגיחי על אוליב."</p>
			<p class="text">אוליב היא ילדה קטנה ומתוקה. בדרך כלל, אני ממש לא מתנגדת להשגיח עליה. למען האמת, יש פעמים שבהן אני קופצת על ההזדמנות להרוויח עוד כסף בתעריף השערורייתי שאמבר משלמת לשעה, שבזכותו יש לי קורת גג מעל הראש ואוכל שלא חולץ מפחי אשפה. אבל עכשיו, אני לא יכולה להשגיח עליה. "אני צריכה להיות בשיעור בעוד שעה."</p>
			<p class="text">"אה." אמבר מקמטת את המצח שלה, ומייד ממהרת למחוק כל הבעה מעל פניה. בפעם האחרונה שהייתי כאן, היא סיפרה לי על מאמר שבו נכתב שחיוכים וקימוטי מצח הם הסיבה המובילה לקמטים, אז רוב הזמן היא מנסה לשמור על הבעה ניטרלית. "את לא יכולה לוותר עליו? אין הרצאות מוקלטות? או תקצירים שאת יכולה לקרוא?"</p>
			<p class="text">לא קיימות אפשרויות כאלה. יותר מזה, כבר הברזתי משני שיעורים בשבועיים האחרונים, כי היא ביקשה ממני לעשות בייביסיטר ברגע האחרון. אני מנסה להשלים את התואר שלי ועליי להשיג ציון טוב בקורס הזה. חוץ מזה, אני אוהבת אותו. פסיכולוגיה חברתית זה נושא מהנה ומעניין, וציון עובר קריטי להשלמת התואר.</p>
			<p class="text">"לא הייתי מבקשת ממך אם זה לא היה חשוב," אומרת אמבר.</p>
			<p class="text">ייתכן שההגדרה שלה למשהו חשוב שונה משלי. לי <span class="bold">חשוב</span> לסיים את הלימודים ולקבל תואר בעבודה סוציאלית. אני לא מבינה איך פדיקור יכול להיות חשוב עד כדי כך. כלומר, החורף עוד לא הסתיים. מי בכלל יראה את הרגליים שלה?</p>
			<p class="text">"אמבר," אני מתחילה לומר.</p>
			<p class="text">כמו בתזמון מושלם, יללה בטונים גבוהים מגיעה מכיוון הסלון. אומנם ברגע זה אני לא שומרת על אוליב באופן רשמי, אבל בדרך כלל כשאני כאן, אני שמה עליה עין. אמבר לוקחת את אוליב לגן המשחקים שלוש פעמים בשבוע עם החברות שלה, אבל בשאר הזמן היא מחפשת דרכים להיפטר ממנה. היא התלוננה באוזניי שמר דגרו לא מרשה לה להעסיק מטפלת במשרה מלאה כיוון שאינה עובדת, אז היא חולקת את הטיפול בילדה עם סדרה של מטפלות — כלומר, בעיקר איתי. בכל מקרה, אוליב הייתה בלול שלה כשהתחלתי לנקות, ונשארתי איתה בסלון עד ששואב האבק הרדים אותה.</p>
			<p class="text">"<span class="bold">מילי!</span>" אומרת אמבר בהדגשה.</p>
			<p class="text">אני נאנחת ומניחה את הספוג שהחזקתי בידי. לאחרונה נדמה כאילו הוא הפך להיות חלק מידי. אני שוטפת ידיים בכיור ומנגבת אותם במכנסי הג'ינס הכחולים שלי. </p>
			<p class="text">"אוליב, אני באה!" אני קוראת.</p>
			<p class="text">כשאני נכנסת לסלון, אני רואה את אוליב עומדת. ידיה אוחזות במסגרת הלול והיא בוכה חזק כל כך, עד שפניה הקטנות והעגולות כבר הפכו אדומות. אוליב היא מסוג התינוקות שאפשר למצוא על שער של מגזין לתינוקות. היא מלאכית יפהפייה ומושלמת עד לאחרון התלתלים הבלונדיניים, שעכשיו מעוכים מהתנומה על הצד השמאלי של ראשה. אבל ברגע זה היא לא ממש מלאכית, וכשהיא רואה אותי היא מושיטה מייד את ידיה והבכי דועך.</p>
			<p class="text">אני שולחת ידיים אל הלול ומרימה אותה, והיא קוברת את פניה הקטנות והרטובות בשקע צווארי. פתאום אני מרגישה שלא יהיה נורא כל כך להפסיד עוד שיעור — אם אין ברירה. אני לא יודעת מה העניין, אבל בשנייה שמלאו לי שלושים כנראה הופעל איזה מתג בתוכי שגרם לי להתחיל לחשוב שתינוקות הם הדבר הכי מתוק ביקום כולו. אני אוהבת לבלות עם אוליב, גם אם היא לא התינוקת שלי.</p>
			<p class="text">"מילי, אני מעריכה את זה." אמבר כבר מושכת את המעיל שלה ואת תיק הגוצ'י ממתלה המעילים שליד הדלת. "ותאמיני לי, הבהונות שלי מודות לך."</p>
			<p class="text">כן, כן. "מתי תחזרי?"</p>
			<p class="text">"לא איעדר זמן רב," היא מרגיעה אותי, אבל שתינו יודעות שהיא משקרת במצח נחושה. "אחרי הכול, אני יודעת שהנסיכה הקטנה שלי תתגעגע אליי!"</p>
			<p class="text">"כמובן," אני ממלמלת.</p>
			<p class="text">בזמן שאמבר מפשפשת בתיק שלה בחיפוש אחר המפתחות — או הטלפון או הפודרה שלה — אוליב נצמדת אליי עוד יותר. היא מרימה את פניה הקטנות והעגולות ומחייכת אליי חיוך שחושף ארבע שיניים זעירות לבנות. "מא־מא," היא מכריזה.</p>
			<p class="text">אמבר קופאת, ידה בתוך התיק. נראה שהזמן עוצר מלכת. "מה היא אמרה?"</p>
			<p class="text">אוי, לא. "היא אמרה... מילי?"</p>
			<p class="text">אוליב, שלא מודעת לבעיות שהיא יוצרת, מחייכת אליי שוב וממלמלת, הפעם בקול רם יותר, "מאמא!"</p>
			<p class="text">מתחת למייק אפ, פניה של אמבר מאדימות. "יכול להיות שהיא קראה לך <span class="bold">אימא</span>?"</p>
			<p class="text">"לא..."</p>
			<p class="text">"מאמא!" צוהלת אוליב. <span class="bold">לעזאזל, ילדה, אולי תפסיקי?</span></p>
			<p class="text">אמבר משליכה את התיק שלה על שולחן הקפה, פניה מתעוותות בכעס, מצב שיגרום לה לקמטים בוודאות. "את אומרת לאוליב שאת אימא שלה?"</p>
			<p class="text">"לא!" אני צועקת. "אני אומרת לה שאני מילי. מילי. אני בטוחה שהיא רק מתבלבלת, במיוחד כי אני זו ש..."</p>
			<p class="text">עיניה נפערות. "כי את נמצאת איתה יותר ממני? זה מה שהתכוונת להגיד?"</p>
			<p class="text">"לא! ברור שלא!"</p>
			<p class="text">"את אומרת שאני <span class="bold">אימא רעה</span>?" אמבר צועדת לעברי ואוליב נראית מבוהלת. "את חושבת שאת מטפלת בילדה הקטנה שלי טוב יותר ממני?"</p>
			<p class="text">"לא! ממש לא..."</p>
			<p class="text">"<span class="bold">אז למה את</span><span class="bold"> אומרת לה שאת האימא שלה?</span>"</p>
			<p class="text">"<span class="bold">אני לא!</span>" השכר שאני מקבלת בתור בייביסיטר יורד לטמיון. "אני נשבעת. מילי. זה כל מה שאני אומרת. יש לשם שלי צליל דומה למאמא, זה הכול. אותה אות ראשונה."</p>
			<p class="text">אמבר נושמת נשימה עמוקה ומרגיעה. אחר כך מתקרבת עוד צעד לעברי. "תני לי את התינוקת שלי."</p>
			<p class="text">"כמובן..."</p>
			<p class="text">אבל אוליב לא מקילה עליי. כשהיא רואה את אימא שלה מתקרבת בידיים מושטות, היא נתלית חזק יותר על צווארי. "מאמא!" היא מייללת.</p>
			<p class="text">"אוליב," אני ממלמלת. "אני לא אימא שלך. <span class="bold">היא</span> אימא שלך." <span class="bold">שעומדת לפטר אותי, אם לא תעזבי</span><span class="bold"> אותי.</span></p>
			<p class="text">"איזה חוסר צדק!" אמבר בוכה. "הנקתי אותה שבוע שלם! אין לזה שום משמעות?"</p>
			<p class="text">"אני מצטערת..."</p>
			<p class="text">לבסוף, אמבר מצליחה לחלץ את אוליב מבין זרועותיי, בעוד אוליב מתייפחת בקולי קולות. "מאמא!" היא צועקת ומושיטה לעברי את ידיה השמנמנות.</p>
			<p class="text">"היא לא אימא שלך!" אמבר נוזפת בתינוקת. "אני אימא שלך. את רוצה לראות את סימני המתיחה? האישה הזאת היא <span class="bold">לא</span> אימא שלך."</p>
			<p class="text">"מאמא!" היא מייללת.</p>
			<p class="text">"מילי," אני מתקנת אותה. "<span class="bold">מילי.</span>"</p>
			<p class="text">אבל מה זה משנה? היא לא צריכה לדעת איך קוראים לי, כי אחרי היום תיאסר עליי הכניסה לבית הזה לתמיד. אני <span class="bold">כל</span><span class="bold"> כך</span> מפוטרת.</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 49.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר רגיל 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה