ההסכם 2 הסכם אכזרי
ילנה אוספנסקי, אישה חזקה ועצמאית, לא ציפתה למצוא את עצמה בלב סערה רגשית כשקלאוס סיין ויטגנשטיין – גבר גרמני קר ומחושב – פרץ לחייה. המפגש ביניהם, שנראה תחילה כעימות בין עולמות מנוגדים, מתפתח במהרה למערכת יחסים טעונה, שבה כל מילה וכל מבט טומנים בחובם סכנה, משיכה – ואולי גם אהבה.

העלילה מסתבכת כשמאבק ירושה בין קלאוס לאחיו התאום, לואיס, מציב את ילנה בעין הסערה. מה שהתחיל כהסכם קר ומחושב הופך למערבולת של רגשות, תככים, ותשוקות בלתי נשלטות. סטלה גריי בונה עולם שבו הגבולות בין שנאה לאהבה מיטשטשים, והקוראים נשאבים לתוך סיפור שבו כל החלטה עלולה לשבור לב – או להצית אותו מחדש.

זהו ספר שני סוחף ומותח בסדרת ”ההסכם”, המשלבת רומנטיקה, דרמה ותשוקה בוערת.
שם: ההסכם 2 הסכם אכזרי
מחבר/ת: סטלה גריי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011970046
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page5" role="doc-pagebreak" aria-label="5" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ילנה</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">נדמה לי שנרדמתי, על אף שזה לא מפתיע כשמדובר במכונית<span class="no-break"> כזו.</span></p>
			<p class="textindent">היא נוסעת על הכביש המרוטש כאילו הוא משטח קרח, בשקט ובמהירות, והכי חשוב... היא לא גורמת לי בחילה. זו לא המכונית הישנה שלי, שבזמן הנסיעה בה מרגישים כל אבן על<span class="no-break"> הכביש.</span></p>
			<p class="textindent">במכונית הזו יש ריח יוקרתי של עור וארז. הוא לא היה זר לי. התמתחתי ומצמצתי בעיניי בניסיון להבין לאן הגרמני הארור לקח<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">"איפה אני?" השאלה נפלטה מפי, ונעצתי מבט באחוזה המפוארת שנעצרנו לידה. עמודי אבן גבוהים ומבריקים תמכו בגג רעפים בגווני חום־אדמדם, דלתות רחבות וחלונות פנורמיים מעוגלים הבריקו מול אור השמש החמימה. וכל היופי הזה היה מוקף בשדה<span class="no-break"> ירוק.</span></p>
			<div id="page6" role="doc-pagebreak" aria-label="6" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">מישהו כאן אהב צמחים, ובבירור השקיע<span class="no-break"> בגידולם.</span></p>
			<p class="textindent">הסתובבתי בחדות לעבר הגרמני תוך ניסיון להישמע מנומסת ככל האפשר ושאלתי, "למיטב הבנתי, הסבתא המסכנה שלי תסיים את חייה לגמרי לבד. אין לה אף אחד בעולם חוץ<span class="no-break"> ממני."</span></p>
			<p class="textindent">"בדיוק כך," הנהן הגרמני באדישות, "אני מרחם על האישה<span class="no-break"> הזאת."</span></p>
			<p class="textindent">"ואין אנשי צוות שמטפלים באחוזה?" שאלתי בהיסוס כי בתוכי ניחשתי את התשובה, וכבר ידעתי שלא אוהב<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא. אין," ענה הגבר הבלונדיני בקור רוח והבריק את משקפיו במטפחת שהוציא<span class="no-break"> מהכיס.</span></p>
			<p class="textindent">"אין," חזרתי אחריו בלחץ וזזתי על המושב המרופד מעור באי־נוחות. "אז היא מטפלת בגינה<span class="no-break"> בעצמה?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן, היא אוהבת את<span class="no-break"> הגינה."</span></p>
			<p class="textindent">הגרמני הרכיב את משקפיו על אפו המושלם, העביר עליי את מבטו הבוחן וסינן, "למרות שאין צורך שתשאלי אותי את השאלה הזו כשאת יכולה לשאול אותה<span class="no-break"> ישירות."</span></p>
			<p class="textindent">"אמרת לי שהיא חיה לבד בבית קטן בכפר!" התרסתי ותקעתי אצבע לתוך החזה הנפוח שלו מתחת לחליפה השחורה<span class="no-break"> המחויטת.</span></p>
			<p class="textindent">הוא הביט בי במבט סולד, כאילו רצה לנער את הז'קט אחרי שנגעתי<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">"האחוזה הזו היא לא הגדולה ביותר באזור," הוא משך בכתפיו, דומם את המנוע ויצא מהמכונית. נראה שהוא פחד שאגע בו<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent">חיטטתי בתיק שלי ושלפתי את הסיגריות ששמרתי <span id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak"></span>למקרים כאלה. הבטחתי לעצמי שלא אעשן במכונית, אבל כעת עמדתי בפני מצב יוצא<span class="no-break"> דופן.</span></p>
			<p class="textindent">יצאתי מהמכונית וטרקתי את הדלת בכוונה. המבט שלי ננעץ בגרמני, וראיתי את קור הרוח על פניו שבקושי הסווה את חוסר הסבלנות שהתפשט<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">לו הייתה לי מרצדס, גם אני לא הייתי מרשה שיתייחסו ככה כלפיה, אבל הצורך שלי בנקמה היה חזק<span class="no-break"> </span><span class="no-break">יותר.</span></p>
			<p class="textindent">אומנם מרצדס היא מרצדס, אבל יש עקרונות שעליהם אני לא<span class="no-break"> מוותרת.</span></p>
			<p class="textindent">הבטתי סביב והלב שלי התכווץ. המקום הזה... הוא לא היה שייך לעולם שאני מכירה, ובטח שלא לאנשים רגילים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">כמוני.</span></p>
			<p class="textindent">האחוזה ניצבה מולי כמו סמל מוחשי של עוצמה ועושר, כזה שלא משאיר מקום לספק. בגן רחב הידיים עמדו פסלים, צלליהם התארכו באור הערב המתעמעם. עצים גבוהים הקיפו את המבנה המרכזי וביניהם הסתתרה מזרקה קטנה, מים ניתזו ברכות לתוך הבריכה שמתחתיה. ליד הכניסה, מול מבנה ארוך וחד־קומתי, חנתה מכונית יוקרתית — נוצצת, מבריקה ולא פחות מרשימה מהמרצדס שהביאה אותנו<span class="no-break"> הנה.</span></p>
			<p class="textindent">"מר קלאוס," פניתי אליו, מקפידה על נימה שלווה. לא טרחתי לבטא את שם המשפחה שלו — זה היה יותר מדי מסובך<span class="no-break"> עבורי.</span></p>
			<p class="textindent">שלפתי סיגריה מהכיס, תחבתי אותה לפה והדלקתי. הלהבה ריצדה בקצה כשהעשן החריף מילא את ריאותיי. משהו באנרגיה שלי סוף־סוף<span class="no-break"> התייצב.</span></p>
			<p class="textindent">"כולי אוזן," הוא ענה בקרירות, המבטא הגרמני שלו בלט בכל הברה, כאילו חותך כל מילה. הטון שלו היה אדיב, <span id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></span>אולי אפילו מנומס, אבל העיניים שלו? הן סיפרו סיפור אחר<span class="no-break"> לגמרי.</span></p>
			<p class="textindent">אה. אז הוא אחד מהטיפוסים האלה. אלה שחושבים שלראות אישה מעשנת זה 'לא<span class="no-break"> לעניין'.</span></p>
			<p class="textindent">כמה צפוי. כמה<span class="no-break"> משעמם.</span></p>
			<p class="textindent">נשפתי את העשן באיטיות, נותנת לו להתפזר בינינו, ולא התאמצתי להסתיר את החיוך שעל שפתיי. אם זה מעצבן אותו?<span class="no-break"> מצוין!</span></p>
			<p class="textindent">"תן לי לסיים את הסיגריה, ואז נלך להכיר את קרובת המשפחה האומללה שלי," אמרתי ברוגע, מבטי חזר לרפרף על האחוזה<span class="no-break"> העצומה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני חושב שאת לא זקוקה לרשות ממני, גברת אוספנסקי," הוא ענה בקור רוח, שלף את הנייד שלו, התרחק לשביל הצדדי ושקע<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בשיחה.</span></p>
			<p class="textindent">טיפוס<span class="no-break"> מעצבן.</span></p>
			<p class="textindent">נשענתי על מכסה המנוע וסיימתי לעשן את הסיגריה בנחת. מבטי חזר לשוטט בין החלונות העצומים של האחוזה וחשבתי<span class="no-break"> לעצמי.</span></p>
			<p class="textindent">למה הוא היה צריך לשקר<span class="no-break"> לי?</span></p>
			<p class="textindent">הסטתי את המבט. הרגשתי כאילו הגן שמולי צורב לי בעיניים. האחוזה הזו, עם כל הגודל והפאר שלה, לא שייכת לעולמם של אנשים רגילים — היא שייכת למעטים שיכולים להרשות לעצמם דברים<span class="no-break"> כאלה.</span></p>
			<p class="textindent">הפסלים, העצים המעוצבים והמזרקה הקטנה בין המפלים — הכול היה מרשים ומיוחד. כל פרט זעק<span class="no-break"> אצולה.</span></p>
			<p class="textindent">המכונית החונה ליד הבית הייתה לא פחות יקרה מהמרצדס <span id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></span>שבה הגענו, ורק הדגישה את תחושת הזרות שלי. זה היה פשוט יותר<span class="no-break"> מדי.</span></p>
			<p class="textindent">בלי שהתכוונתי, הזיכרונות משכו אותי אל הרגע שבו הכול<span class="no-break"> התחיל.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">עמדתי בסלון הדירה שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, בדיוק סיימתי לנקות כשפעמון הדלת צלצל. זמזמתי לעצמי את המנגינה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> של המוזיקה שהתנגנה, ובלי לחשוב פעמיים פתחתי את הדלת. לא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> טרחתי לבדוק מי עמד מאחוריה — הייתי בטוחה שזו החברה שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. הכלל של 'לא לפתוח דלת לזרים' נשכח ממני לשבריר שנייה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, ושילמתי על כך בתחושת טלטלה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> קלה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">במקום החברה שלה ציפיתי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, עמד גבר</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> זר.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שיער בלונדיני, גבוה ולבוש בחליפה שחורה מוקפדת</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. עיניו חדות ונוקבות מאחורי משקפיים בעלי מסגרת דקיקה, ושפתיו חתומות</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בהבעה קרירה ואדישה. הוא לא נראה כמו גנב או מתחזה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. הוא נראה כמו אדם עם מטרה ברורה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מאוד.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"במה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אני יכולה לעזור לך?" שאלתי, ראשי נטה הצידה. הבטתי בו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">כמו שהוא הביט</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"את ילנה אוספנסקי?" הקול שלו היה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">עמוק</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> וחד.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">העיניים שלי הצטמצמו מעט. המבטא הזה... היה בו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">משהו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מוכר.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">גרמני.</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לגמרי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"כן," עניתי בצורה רגועה. "זאת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אני."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">מבטו סרק אותי במהירות — את השיער האדום שלי האסוף בקוקו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">מרושל, העגילים הרבים שקישטו את האוזן הימנית שלי, והחולצה הקצרה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">עם ההדפס של השלדים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הרוקדים.</span></span></p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">ברור שאני לא הטיפוס שלו, </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">וזה הצחיק אותי יותר ממה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שחשבתי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"שמי קלאוס סיין ויטגנשטיין," </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא הכריז, רציני כמו פסל. "אני כאן בגלל נושא חשוב </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">מאוד. מדובר בשאלה של חיים ו..." הוא עצר לרגע, מבטו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">נע לכיוון השלד שעל החולצה שלי.</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> "ומוות."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הרמתי את הגבה. "</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">ומי עומד למות?" שאלתי בקלילות מכוונת ונשענתי על משקוף הדלת, </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">סירבתי לתת לו את ההרגשה שהוא מוזמן</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> להיכנס.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"סבתא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלך."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">החיוך שלי נעלם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מייד.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"מר קלאוס," פניתי אליו, ניסיתי להוציא </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">את המילים בצורה יותר חדה כי עדיין התקשיתי לבטא את </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">השם המסובך</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"תקשיב טוב, לא אכפת לי מי אתה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, אבל להתבדח על דברים כאלה או לנסות לעשות כסף בדרך</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> של רמאות זה פשוט אכזרי! אין לי סבתא. אז</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> —"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"אבל</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> דווקא יש לך," הוא קטע אותי. "והיא הורתה לי לחפש</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אחרייך במדינה המחורבנת הזאת ולהביא אותך למולדת.</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לגרמניה."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">היחס שלו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כלפי המדינה שבה חייתי פגע בי, בדיוק כמו הטון שלו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, והעוויה המרושעת הקטנה שחלפה על פניו נעלמה. הגרמני הזה ידע</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לשלוט ברגשות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אבל האם הוא באמת גרמני? הוא בהחלט</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> נראה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ככה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שמעתי בעבר על כל מיני הונאות — קרובי משפחה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שנקלעו לצרות, סיפורים מופרכים שבהם ניסו לשכנע אנשים לטוס למדינה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אחרת. תהיתי אם תכף הוא יתחיל לדבר על איזו <span id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></span>ירושה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> עתידית ויבקש ממני מקדמה, או שיחכה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> קצת.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">נשענתי בכתפי על</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> משקוף הדלת, חייכתי בחוצפה ואמרתי, "אני לא מתכוונת להכניס אותך</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הביתה."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שוב חלף צל מרושע על פניו, ובקולו הרך והמתעתע</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הופיעו גוונים רועמים שלא הבטיחו שום דבר טוב. "אם כך</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, אני צריך לספר לך הכול כאן, ליד</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הדלת?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שוב חייכתי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> והתמלאתי חרטה על כך שאין לי מסטיק. זה היה בדיוק</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הרגע המושלם בשביל לנפח בועה ענקית ולפוצץ אותה מול הפרצוף</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">זה בוודאי היה גורם לו להתכווץ, וזה בוודאי היה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מוציא אותו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מדעתו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">חשבתי לעצמי כמה הוא לא מתאים לתמונה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הכללית של חדר המדרגות הזה. שיער מבריק, חליפה מבריקה ונעליים</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מבריקות מול בניין דירות דהוי, בלוי ומדכא עם חדר מדרגות</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> סטנדרטי ביותר. זה כמו יום ולילה, שחור</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ולבן.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"אנחנו לא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> חייבים לדבר כאן," סובבתי תלתל סביב האצבע שלי ורפרפתי בריסים</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בהפגנתיות. "תזמין אותי לבית קפה." נעצתי בו מבט בציפייה לקסם</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, ולא טעיתי. פניו התמתחו מהחוצפה הלא צפויה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אז, חתיכת</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> רמאי, מה תעשה עכשיו? אני מתארת לעצמי שהשקעה בקורבנות עתידיים</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לא בדיוק בתקציב</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"טוב," הוא התעשת במהירות. "את לא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> משאירה לי ברירה אחרת. בואי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> נלך."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא שוב העיף מבט</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בשיער שלי, ואז משך</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בכתפיו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"לאן?" שאלתי, מצב הרוח שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כבר היה מרומם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לגמרי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"לאן שתגידי. אני בקושי מכיר כאן</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בתי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> קפה."</span></span></p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הגרמני שוב רמז עד כמה לא נעים לו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> להיות כאן — במדינה הזאת, בחדר המדרגות הזה, ואיתי באופן כללי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. לפי ההתנהגות שלו, הוא רגיל לנשים מסוג אחר לגמרי. ואני</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">? אני בדיוק ההפך ממה שהוא חושב שאישה צריכה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> להיות.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אבל</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> למרות הכול, הוא לא מיהר לעזוב. להפך, הוא התעקש להעמיק</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> את ההיכרות בינינו. "מעבר לפינה יש בית קפה. תזמין אותי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לשם," הצעתי, ועקבתי אחר תנועת הלסת שלו כשהוא הידק</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותה</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"בשמחה," הוא חייך, ומצב הרוח הטוב שלי נעלם מייד. החיוך</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלו היה יותר מדי... מפתה. "אני מציע שנמשיך את השיחה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שם. אחכה לך. בחוסר סבלנות." הוא פנה במהירות ועשה את</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> דרכו במורד המדרגות. זמן קצר לאחר מכן שמעתי את טריקת</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הדלת הראשית של</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הבניין.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">נשארתי לעמוד במקום והרהרתי באורח המוזר</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. על פי כל היגיון בריא, הדבר הנכון היה פשוט להוציא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותו מהראש. אבל משהו בו הצליח למשוך</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא לא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> היה מסוג האנשים שמבזבזים זמן על שטויות. כבר פגשתי אנשים</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כאלה בעבר — ממוקדים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ומחושבים.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">החלפתי במהירות למכנסי ג'ינס</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> וחולצה, סימסתי לחברתי שלא תבוא, תפסתי את תיק היד שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ורצתי לפגוש אותו. הוא באמת חיכה לי בבית הקפה, ישב</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ליד השולחן הקרוב לחלון עם רגליו הארוכות מתוחות מתחת לשולחן</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כשהוא מערבב בעצלתיים את הקפה שלו ובוחן את הכפית שבידו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כאילו היא הדבר הכי מעניין בעולם. לא אתפלא אם הוא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> עשה זאת לפי תנועת מחוגי השעון ובקצב</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מדויק.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">לבסוף כשהתקרבתי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לשולחן ראיתי אותו לוקח סיכון וטועם <span id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></span>את הקפה. הוא לגם</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לגימה קטנה, העווה את פניו וניגב את שפתיו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> במפית.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"נו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, כמו שאתה רואה, אני כאן," אמרתי והתיישבתי מולו. "מה תרצה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> להזמין</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בשבילי?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא הביט בי, ואז בכוס הקפה הלא מרשימה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שהונחה לפניו, באותו מבט שיפוטי. "ירושה," הוא ענה והרים את</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מבטו אליי. "מה דעתך? תרצי את הירושה של סבתא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלך</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">לא הצלחתי להסתיר את החיוך. "אני מעדיפה משהו יותר ממשי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. סלט, למשל. וגם לא אתנגד לכוס</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> תה."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">פניו התעוותו שוב</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. תהיתי כמה זמן הוא יצליח להחזיק את עצמו בידיים לפני</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שיישבר. הוא באמת חשב שאני תמימה? שאני אאמין לו שקיבלתי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ירושה? דברים כאלה קורים רק בסרטים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ובספרים.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"תזמיני מה שמתחשק</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לך," הוא ענה והעביר את ידו על תיק המסמכים שלו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כאילו היה הדבר הכי יקר בעולם. הוא פתח אותו, ואני</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> קפאתי לרגע, עוקבת כמו מהופנטת אחרי אצבעותיו הארוכות והיפות מדפדפות</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בין</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הדפים.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">משום מה, ברגע הלא מתאים הזה, עלתה לי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מחשבה על איך ארגיש אם הידיים האלה יטיילו על</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> גופי</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">...</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"תסתכלי בבקשה. את מזהה כאן מישהו?" נרתעתי, מייד שחררתי ממוחי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> את המחשבות המוזרות האלה ולקחתי בידי את התמונה הישנה בזהירות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> רבה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">החיוך הציני שלי נעלם כשבתצלום שאחזתי הופיעו חמישה בחורים</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> צעירים ושתי בחורות. הבחורה הבלונדינית הגבוהה עם החיוך המעוקם עמדה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אחרונה מצד שמאל, מחבקת נער יפה עם שיער בהיר. החלק</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> העליון של התצלום, עם הראש של <span id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></span>הבחורה, היה קרוע והודבק</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מחדש. אני אפילו לא רוצה לדמיין את הכעס של אימא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי אם הייתה רואה איך התייחסו לתמונה מימי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> צעירותה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">ונגיד שאני מבינה על מי אתה מדבר," עניתי, ממשיכה להחזיק </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">את התמונה בידיי. "מאיפה יש לך את התמונה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הזו?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"מסבתא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שלך."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"טוב," אמרתי והרמתי מבט אל התמונות הנוספות שבידיו. "אז</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> עכשיו אנחנו נתחיל לנתח את העבר של אימא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">כנראה," השיב, "למרות שקיוויתי שנסיים את העניינים מהר</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> יותר."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הגרמני </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">שלף שתי תמונות נוספות, הניח אותן לפניי, ואז חזר לערבב </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">את הקפה שלו בתנועה חסרת עניין. נדמה שהוא לא ראה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">שום תועלת אחרת בכוס הקפה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הזאת.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"מי הבחור הזה?" שאלתי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">תוך כדי שהתבוננתי בבחור שבתמונה. "אימא שלי יצאה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> איתו?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"כן."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הבחור בתמונה נראה דומה להפליא לאורח המוזר — אותו גובה, אותו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">מבנה גוף ואותו מבט יהיר שהביע כאילו הוא מושלם. איך </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">בכלל מישהו כמוהו הצליח להיות בזוגיות עם אימא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"נו," </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">משכתי בכתפיי וזרקתי את התמונות על השולחן. "כל אחד יכול </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לטעות לפחות פעם אחת בחייו." הבטתי בו ישירות ואמרתי בציניות, "</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אז עכשיו אתה רוצה להגיד לי שהוא אבא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי?"</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"ניחשת </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">נכון." הוא השיב ברוגע, כאילו חיכה בדיוק לשאלה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הזאת.</span></span></p>
			<div id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שאפתי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">עמוק. הרגשתי את העצבים מתחילים לבעבע בתוכי. הגרמני לגם לגימה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">נוספת מהקפה שלו, ככל הנראה מקווה שטעמו ישתפר באורח פלא. </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אבל לפי ההבעה על פניו, זה לא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> קרה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">בתנועה מוקפדת </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא סימן למלצר להתקרב, וכל אותו זמן הוא נשאר ממוקד </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">עליי. כאילו אני הייתי זו שביקשה להיפגש ולא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ההפך.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">מלצר </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">צעיר ונמרץ ניגש אלינו עם פנקס בידו. "תביא לנו קומקום </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">עם תה ירוק, ספל נוסף ו..." הגרמני נעץ בי מבט</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שואל.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"תביא לי משהו מתוק. אולי פרוסת עוגה," השבתי. החלטתי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לוותר על הרעיון של הסלט, לעזאזל עם הדיאטה, במיוחד כשהייתי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">עצבנית כל כך. כל כך רציתי משהו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מנחם.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"מייד." ענה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">המלצר ועזב אותנו. שילבתי את ידיי על החזה והבטתי בגרמני </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">בציפייה לסיפור דרמטי בסגנון טלנובלה, נוסח סנטה ברברה. ולא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> התאכזבתי</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"למעשה, הכול די פשוט," הוא החל בטון ענייני אך קפוא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. "אימא שלך הייתה קלת דעת ואימפולסיבית, וריצ'רד היה בחור</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> צעיר שנמשך לנשים כמוה. הם היו יחד עד שאימא שלך</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> נכנסה להיריון. תינוק לא היה בתוכניות שלו, ובהמלצת אימו הוא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> עזב את העיר ונסע ללמוד. אגב, הוא אפילו לא סיפר</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לה על</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ה'בעיה'."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"וכשאתה אומר 'בעיה', אתה מתכוון אליי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">?" שאלתי בכעס בדיוק כשהמלצר הניח את קומקום התה על השולחן</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. הבטתי בו לרגע, מדמיינת איך אני מנפצת אותו על הראש</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"בדיוק," הוא השיב ללא שום</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> היסוס.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא מזג תה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לספל שלו ולאחר מכן לספל שלי לפני <span id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></span>שהמשיך, "אם הלן</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, אימו של ריצ'רד, הייתה יודעת על קיומך, היא לא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הייתה חוסכת בכסף ועושה הכול כדי למצוא ולגדל אותך בעצמה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">.</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אבל..."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הייתי קרובה להתפוצץ. בעיניהם הכול כל כך פשוט? הם</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> חושבים שכל דבר אפשר לקנות בכסף? לאנשים החצופים האלה מגרמניה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> היה מותר לקרוא לאימא שלי זונה, ולי — להיחשב כחפץ? רק</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בגלל העובדה שהדם שלי הוא דם גרמני של בחור צעיר</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> וחסר אחריות, שברח ברגע שנודע לו על ההיריון? איך הטיפוס</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הדוחה הזה מעז להגיע למדינה שלי ולהתנהג כאילו הוא איזה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מלך או שליט עם נתינים עלובים סביבו? איך הוא מעז</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לומר לי שהוא מרחם עליי כי גדלתי עם אימא שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ולא עם סבתא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"אימא שלך מיהרה להינשא לגבר רוסי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שהיה מעורב בעסקים לא חוקיים. לאון אוספנסקי," הוא הצהיר</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בביטחון</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">התחלתי להשתנק. איך הגרמני הזה ידע כל כך הרבה עליי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ועל המשפחה שלי? איך הוא ידע על אבא שלי? והוא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מספר הכול כאילו זה משהו טבעי — כאילו הוא הכיר אותי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מאז ומעולם. לאישה תמימה זה היה יכול להיראות מאוד</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> משכנע</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"אביך החורג נהרג בתחילת שנות ה־2,000, ומאז את ואימא שלך</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> נותרתן לבד. למרות שלדעתי, היא מעולם לא הייתה לבד. בדיוק</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כמוך..."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">מבטו שוב בחן את שערי. מה אכפת לו? אם</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הייתי רוצה, הייתי צובעת אותו בצבע ירוק</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> זוהר.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"אז תן</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לי לנחש... אתה כאן כדי להציל אותי?" שאלתי בטון מתגרה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, מוסיפה חיוך. "כמו נסיך קסום מגרמניה שנוחת בדירה העלובה שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. ממש סיפור</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אגדה!"</span></span></p>
			<div id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"זה לא סיפור אגדה," הגרמני ענה בנחרצות ושלף</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> תמונה נוספת. "ואני לא נסיך. אני כאן לעבוד — מישהו שכר</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> את שירותיי כבלש, ואני מבצע את המשימה שלי.</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> קחי."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הושיט לי תמונה. בתצלום נראתה אישה בגיל שישים לערך — מטופחת</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, עם תסרוקת מסודרת ובגדים מכובדים. ולמרבה ההפתעה... הפנים שלה היו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כמעט זהות לשלי. ההבדל היה רק בגיל. האף שלה היה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> טיפה ארוך יותר, עצמות הלחיים שלה נמוכות משלי, אבל השפתיים</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, החיוך ואפילו ההטיה הקטנה של הראש, הכול היה מוכר בצורה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מטרידה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"גברת הלן," אמר הגרמני בטון יציב, "גרה לבד כיום</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, בכפר הנמצא לא רחוק מהעיר קלן. אביך, הבן שלה, נהרג</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לפני כמה שנים, ולא היו לו ילדים אחרים. לכן את</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> היורשת היחידה. בזמן האחרון היא מתבודדת, אבל לגמרי במקרה נודע</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לה על</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> קיומך."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"זה לא יכול להיות," לחשתי, לא מסירה</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> את עיניי מהתמונה של האישה שכל כך דומה לי, ובכל</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> זאת כל כך</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שונה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"יש לי תמונות נוספות שלה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אם תרצי," הוא הציע בקול רגוע. "מעבר לזה, את יכולה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">להתקשר לאימא שלך ולשאול מי זו הלן ליכטנשטיין. אני בטוח </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">שהיא לא תחסוך בפרטים ותספר שיש לך סבתא אמיתית, שמחכה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">מאוד להיפגש איתך. מאז שנודע לה עלייך, היא השתנתה לגמרי — </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">חזרה לחיים. אם תסרבי לפגוש אותה, זה עלול להשפיע עליה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לרעה, אבל ההחלטה כמובן בידייך, גברת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אוספנסקי."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"גם אם כל </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">זה נכון, אני לא יכולה פשוט לעזוב הכול ולטוס לקצה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">השני של העולם," השבתי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בחדות.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"קלן נמצאת במרחק של ארבע </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">שעות טיסה בלבד," הוא <span id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak"></span>קבע וקימט מעט את פיו, כאילו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">נדהם מחוסר הידע שלי. "כרגע את לא עובדת בשום מקום, </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">סיימת את הלימודים רק לפני חודש, ואין שום דבר שמחזיק </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אותך כאן. אימא שלך לא זקוקה לך ואת לא תלויה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">בה. הכרטיסים כבר הוזמנו. יש לך שעתיים להתארגן, לאסוף את </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">כל מה שאת צריכה ולעשות שיחה עם המצפון שלך. מכאן </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">הכול תלוי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בך."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">תחושת תסכול הציפה אותי. כעסתי. עליו, כי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא צדק. על אימא שלי, שנראה שהסתירה ממני את האמת. </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">על הסבתא הזאת שפתאום צצה לה בחיי. עליי, שבמקום לשלוח </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אותו לאלפי עזאזל ולשכוח מהכול נתתי לו לערער אותי ולהרגיש </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">שהוא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> צודק.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">התקשרתי לאימא שלי, נחושה לשים סוף לעניין. הקשבתי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לה מבעד לטלפון — היא קיללה ברוסית ועברה לגרמנית. התברר שבאמת </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">יש לי סבתא. היחס של אימא שלי כלפי האישה הזו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">היה רחוק מלהיות לבבי, אבל זה דווקא העניק לה נקודת </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">זכות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בעיניי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">שש שעות לאחר מכן, עזבנו את נמל התעופה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">שרמטייבו בדרכנו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לקלן.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אני הייתי נסערת לגמרי, בעוד שהגרמני התנהל </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">בנינוחות מוחלטת, תקע אוזניות באוזניו — לא היה לי ספק שהוא</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> האזין למוזיקה קלאסית — ואפילו הצליח להירדם במשך כל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הטיסה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אני, לעומת זאת, התקשיתי למצוא מנוחה מרוב</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> התרגשות.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">יש לי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">סבתא, ואני עומדת להכיר</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">כמו שהגרמני חזה, אימא שלי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לא הפסיקה לקלל אותה, אבל בכל זאת — איך אפשר לתת </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לאישה מבוגרת למות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בבדידות?</span></span></p>
		</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 38.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
לפי נושאים
גברי אלפא מיריבים לאוהבים אירוטיקה עכשווית רומנטיקה אפלה
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!