ההסכם 1 הסכם מפוקפק

אחח אחח, סטלה מה את עושה ללב שלנו?

הסופרת שמפילה אותנו לרגליה מטילה עוד גיבורה שלה לרגליו של גבר קשוח, וקושרת אותם יחד בעסקה מפוקפקת… אליסיה ניקולס קשרה עסקה עם הבוס שלה, תומס מתיסון, מתוך אהבה לאחותה. תומאס מתיסון - כריש מבטן ומלידה, חושב שהוא מכיר בחורות כמו אליסיה. אין לו מושג כמה הוא טועה, וכשהוא יגלה - יהיה מאוחר מדי!
שם: ההסכם 1 הסכם מפוקפק
מחבר/ת: סטלה גריי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011970002

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אליסיה</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> ניקולס</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הנייד שבתיקי צלצל כמעט דקה, מנסה למשוך את תשומת ליבי. הוצאתי את המכשיר והתכוונתי לענות ולהגיד שלא נוח לי לדבר עכשיו, אבל אז שמתי לב לשם שהופיע על<span class="no-break"> הצג.</span></p>
			<p class="textindent">"לעזאזל," קיללתי והסתכלתי סביבי. "רק זה חסר לי<span class="no-break"> עכשיו."</span></p>
			<p class="textindent">עניתי לשיחה ושמעתי קול<span class="no-break"> מוכר.</span></p>
			<p class="textindent">"שלום, מיס ניקולס, מדברת המזכירה של חברת 'אריקסון וְבין', אריקה בקינג. רציתי להזכיר לך שנשארו כמה דקות עד פגישתך עם המנכ"לית, גברת לייבלאנט. כדאי לך למהר אם את עדיין מעוניינת להיפגש איתה. יום<span class="no-break"> טוב."</span></p>
			<p class="textindent">קולה של המזכירה היה מרגיז לא פחות מצליל<span class="no-break"> הנייד.</span></p>
			<p class="textindent">פשוט מושלם. הנה, הצלחתי להוכיח את עצמי כעובדת<span class="no-break"> '</span><span class="no-break">אמינה'.</span></p>
			<p class="textindent">בכל מקרה, זאת הייתה אשמתי הבלעדית שהתעכבתי, נוסף לכך שהיו גם פקקים. הפקקים הארורים של ניו<span class="no-break"> יורק.</span></p>
			<p class="textindent">בבוקר ביקרתי את אחותי בבית החולים. שוב הייתה הידרדרות במצבה. סיבוב נוסף של כימותרפיה לא עזר, והגידול... בצילום שעשו ראו שהכתם המכוער במוח של אחותי הקטנה הפך לגדול יותר. הרופאים לא אמרו שום דבר ברור לגבי מצבה, אבל כן הזכירו את התשלום שנותר עבור סבב הטיפולים האחרונים של הכימותרפיה. הבטחתי להם שאביא את הכסף, אבל זאת הייתה בעיה רצינית. כל כספי אזל בגלל הטיפולים שהיא כבר עברה. מכרתי כבר את כל מה שהיה לנו. הדבר הכי הגיוני שנותר לי לעשות היה למצוא עבודה מכובדת בשכר גבוה. אבל מי צריך אשת מקצוע בלי ניסיון וקשרים? הלכתי להרבה חברות תעסוקה, הייתי בהרבה ראיונות עבודה, אבל עדיין לא התקבלתי לשום מקום. כל מה שנשאר לי היה לצפות לנס או<span class="no-break"> למזל.</span></p>
			<p class="textindent">והנה היה לי ראיון עבודה בחברה מכובדת חדשה. עבודה במקום כזה הייתה יכולה לעזור לי ולאחותי לשרוד את התקופה<span class="no-break"> הזו.</span></p>
			<p class="textindent">אבל איחרתי. רצתי בכל כוחי לבניין הענק של החברה כדי להספיק להגיע לראיון העבודה בזמן. לא היה לי זמן להתפעל מממדי הבניין העצומים שבו ממוקמת חברת "אריקסון ובין", ורק עצרתי לשנייה להסדיר את הנשימה, לסדר את החצאית ולהשתדל להיכנס פנימה כמה שיותר<span class="no-break"> בביטחון.</span></p>
			<p class="textindent">באולם הענק כבר חיכה לי הסגן של גברת לייבלאנט, תומאס מתיסון, שהיה גבר גבוה עם שיער שחור ששידר ביטחון עצמי רב. חליפתו השחורה הייתה מונחת עליו באופן מושלם והדגישה את כתפיו הרחבות ואת הירכיים הצרות. הרגשתי כאילו הסתכלתי על דוגמן ממגזין אופנה. אני בטוחה שהוא תופר את בגדיו בהזמנה אצל חייט מקצועי. לא כמוני, שאת הבגדים הצנועים שלי אני יכולה להרשות לעצמי לקנות רק במבצעי סוף העונה או במכירת יד שנייה. הגבר הזה היה כל כך יפה, שאפילו כתם הלידה הזעיר שהיה לו בפינת העין לא הרס את היופי שלו, אלא רק העצים<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">"מיס ניקולס, את מאחרת," הוא פנה אליי<span class="no-break"> בכעס.</span></p>
			<p class="textindent">"סליחה, מר מתיסון," התחלתי לדבר בשקט וניסיתי להסביר, "מיהרתי לכאן ככל יכולתי. אבל<span class="no-break"> הפקקים..."</span></p>
			<p class="textindent">"כל העובדים שלנו כבר נמצאים במקום העבודה למרות הפקקים," הוא קטע את<span class="no-break"> דבריי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני מבטיחה שזה לא יקרה יותר. אני מקווה שגברת לייבלאנט תקבל אותי בכל זאת," אמרתי בשקט, הורדתי את מבטי לעבר הרצפה ושמעתי את תומאס<span class="no-break"> נאנח.</span></p>
			<p class="textindent">"אם לא נמהר, המקסימום שתוכלי לקבל זו רק החתימה שלה. איזידורה לא סובלת בזבוז זמן. חוץ מזה, היום היא צריכה להיפגש עם עוד כמה מועמדות<span class="no-break"> לתפקיד."</span></p>
			<p class="textindent">"אבל חשבתי..." דבריו הפילו אותי לתהום. במשרד כוח האדם הבטיחו שאקבל את המשרה, ושנותר לי רק לעבור ראיון אחרון עם<span class="no-break"> המנכ"לית.</span></p>
			<p class="textindent">"תקשיבי, התלבטנו לפני שהזמנו אותך לראיון ובסוף החלטנו לא לקחת סיכון, אז יצרנו קשר עם עוד כמה<span class="no-break"> מועמדות."</span></p>
			<p class="textindent">"אני מבינה," אם כך, הסיכוי היחיד שלי להתקבל לתפקיד היה להיות צייתנית ומנומסת... וכמובן לא תזיק גם טיפת מזל. "זה לא יחזור על עצמו<span class="no-break"> לעולם!"</span></p>
			<p class="textindent">"נראה," הוא כיווץ את שפתיו לפני שענה, התקדם לכיוון המעלית ורק ברגע אחרון אִפשר לי להיכנס לפניו. "אנחנו עולים לקומה העשרים<span class="no-break"> וחמש."</span></p>
			<p class="textindent">הדלתות נסגרו לפני שהמעלית טסה למעלה במהירות שיא, וחשתי לחץ עצום. ברגע ההוא הכה בי פחד שהיה קבור עמוק בתוכי. פחד שחזר מדי פעם בפעם ותמיד השתדלתי לשלוט בו. אבל באותם רגעים התחושה הזו הייתה חדה מאוד, בעיקר אחרי השיחה עם הרופא בבית החולים והאיחור לראיון העבודה. הגעגוע להוריי והריקנות הנוראית שהרגשתי התעצמו והתקף חרדה טיפס במורד גרוני. האם הם הספיקו להבין שזה<span class="no-break"> הסוף?</span></p>
			<p class="textindent">בדיוק כשהמחשבה עלתה במוחי, המעלית נתקעה. האור החל להבהב ותאורת החירום בגוון הכתום<span class="no-break"> נדלקה.</span></p>
			<p class="textindent">עטפתי את עצמי בידיי בעל כורחי. לא סבלתי מקלאוסטרופוביה, מקומות סגורים לא הפחידו אותי, אבל הידיעה שהייתי לכודה במעלית לא תקינה בגובה של כמה עשרות מטרים מעל האדמה והכבלים יכלו להיקרע בכל<span class="no-break"> רגע...</span></p>
			<p class="textindent">תומאס מתיסון הסתכל עליי במבט אדיש, ואז שאל כאילו במקרה, "מה, את<span class="no-break"> מפחדת?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא," ניסיתי לשקר, אבל הבנתי במהירות שזה היה טיפשי כי ראו את הפחד על פניי ובאצבעותיי שרעדו בבוגדנות והסגירו אותי. שיניתי את תשובתי מייד ואמרתי את האמת. "כן, יש לי פחד גבהים. במקרה שאתקבל לעבודה, אני מקווה שהשולחן שלי יהיה ממוקם במרחק רב<span class="no-break"> מהחלונות."</span></p>
			<p class="textindent">"אם תתקבלי, נשקול את זה," תומאס חייך אליי בפעם ראשונה מאז שנפגשנו וזה קצת עודד<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא פסע צעד אחד קדימה לעברי, נגע בידי וליטף באגודלו את הצד החיצוני של כף ידי. קפאתי לרגע מהפתעה. תחושת המגע שלו הייתה נעימה והלהיטה את דמי. אפילו נשימתי נעצרה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בחזי.</span></p>
			<p class="textindent">באותו רגע נשמע צליל מוזר, אור נדלק מעל ראשנו והצלחתי לנשום לרווחה. המעלית המשיכה לעלות, וכמה שניות לאחר מכן יצאנו בקומה<span class="no-break"> המיועדת.</span></p>
			<p class="textindent">הגענו למשכן הרשע ולגיהינום של כל הפקידים והמנהלים<span class="no-break"> הזוטרים.</span></p>
			<p class="textindent">החלל היה פתוח, ארוך והתחלק לתאים. בכל תא ישב מנהל זוטר מול מסך המחשב<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">כולם היו עסוקים. חלק התעסקו בניירת, אחרים הדפיסו מסמכים או הקלידו על המחשב. טבעתי בשפע הצלילים סביבי בהבנה שלא באמת רציתי לעבוד בחלל פתוח מול כולם, אבל אם יתמזל מזלי היום, זה בדיוק המקום שאעבוד בו. תעתועי<span class="no-break"> גורל.</span></p>
			<p class="textindent">אלא שבמקרה שלי זה לא היה חשוב בכלל. העיקר היה שאתקבל<span class="no-break"> לעבודה.</span></p>
			<p class="textindent">תומאס שחרר את ידי ופסע קדימה. רק אז הבנתי שהוא המשיך להחזיק את ידי בעידוד ומנע ממני להיכנס לבהלה במשך כל הזמן<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<p class="textindent">"בואי אחריי, מיס ניקולס," אמר מתיסון ביובש והוביל אותנו דרך כל התאים הקטנים האלה פנימה לתוך מסדרון ארוך. רק שם נרגעתי קצת והפסקתי להרגיש את מבטיהם הסקרניים של העובדים. מר מתיסון נעצר ליד הכניסה למשרד של גברת לייבלאנט וביקש ממני לחכות ליד ספת עור ענקית ושולחן משרדי, שאף אחד לא ישב בכיסא<span class="no-break"> מאחוריו.</span></p>
			<p class="textindent">חיכיתי בצייתנות ובסבלנות כמעט חצי שעה עד שתומאס מתיסון יצא מהמשרד. משהו השתנה במראה שלו, אבל לא הצלחתי להבין מה בדיוק. אולי שערו נראה פרוע, או שהעניבה לא הייתה מסודרת? לא, זה לא ייתכן. על מה חשבתי בכלל? הוא עדיין נראה<span class="no-break"> מושלם.</span></p>
			<p class="textindent">"היכנסי, מיס<span class="no-break"> ניקולס."</span></p>
			<p class="textindent">הוא פתח את הדלת למעני, אִפשר לי להיכנס פנימה ומייד סגר אותה מאחוריי. כששמעתי את הדלת נסגרת הבנתי שנשארתי לבד עם המנכ"לית, שהתעסקה כנראה במשהו חשוב עד כדי כך שהיא אפילו לא הסתכלה<span class="no-break"> לכיווני.</span></p>
			<p class="textindent">במשך כמה דקות עמדתי בלי תזוזה וחיכיתי שהיא תשים אליי<span class="no-break"> לב.</span></p>
			<p class="textindent">"ובכן," לפתע נשמע קול רם מהצד השני של המשרד. רעד חלף בגופי. "הגעת<span class="no-break"> באיחור."</span></p>
			<p class="textindent">"אני..." ניסיתי לומר משהו להגנתי, אבל האישה סימנה לי<span class="no-break"> לשתוק.</span></p>
			<p class="textindent">"קיבלתי מועמדת אחרת לתפקיד," גברת לייבלאנט אמרה בחדות ולא הוסיפה דבר. הידיעה הזו ערערה אותי, לא ידעתי מה היה עליי<span class="no-break"> לעשות.</span></p>
			<p class="textindent">"סליחה," נשמתי עמוקות, הסתובבתי ופניתי לכיוון<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">"לא נתתי לך רשות ללכת, מיס ניקולס." כל מה שנותר לי לעשות היה להסתובב חזרה לכיוונה של האישה השתלטנית. הרגשתי שוב ניצוץ של תקווה. אולי בכל זאת יהיה לי סיכוי להתקבל<span class="no-break"> לעבודה?</span></p>
			<p class="textindent">"תומאס סיפר לי שהאיחור לא היה באשמתך, שאיחרת לראיון בגלל תקלה במעלית, ולכן אני רוצה לתת לך אפשרות נוספת ולהציע לך תפקיד אחר בתור העוזרת האישית של מר<span class="no-break"> מתיסון."</span></p>
			<p class="textindent">תומאס מתיסון יהיה הבוס שלי? וואו, איזו הפתעה, זה הדבר האחרון שיכולתי לצפות לו. הרגשתי אושר עילאי. הייתי זקוקה לעבודה ולכסף<span class="no-break"> נואשות.</span></p>
			<p class="textindent">"כמובן, אעסיק אותך לתקופת ניסיון של שלושה חודשים," הוסיפה המנכ"לית. איזידורה לייבלאנט לא התעניינה בהסכמתי לתפקיד, אלא פשוט העמידה אותי בפני העובדה שמאותו הרגע הייתי עובדת מן המניין בחברה שלה. ידעתי שאשתדל ככל יכולתי להוכיח את עצמי ולהישאר לעבוד במקום<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<p class="textindent">"לאחר תקופת הניסיון מר מתיסון ואני נחליט אם תישארי לעבוד כאן," היא שתקה במשך כמה שניות ואז הוסיפה, "או שדרכינו<span class="no-break"> ייפרדו."</span></p>
			<p class="textindent">שוב נלחצתי, אבל הפעם לא היה אף אחד שיתפוס את ידי בעידוד. הייתי חייבת לשלוט בעצמי ולהירגע, אחרת יפטרו אותי כבר ביומי<span class="no-break"> הראשון.</span></p>
			<p class="textindent">"את יכולה לצאת, מר מתיסון יסביר ויראה לך כל מה שנחוץ," אמרה גברת<span class="no-break"> לייבלאנט.</span></p>
			<p class="textindent">"תודה רבה!" הודיתי לה מקרב לב. בקושי שלטתי בעצמי והרגשתי את ההתרגשות והאושר עומדים לפרוץ החוצה. "אעשה הכול כדי לא לאכזב אותך ואת מר<span class="no-break"> מתיסון."</span></p>
			<p class="textindent">המנכ"לית עיקמה מעט את פניה ואמרה בקור רוח, "המשך יום<span class="no-break"> טוב."</span></p>
			<p class="textindent">התאפסתי על עצמי, אמרתי 'שלום' ויצאתי ממשרדה כשטון סרקסטי גרם לי לקפוא במקומי. "ברכות על המשרה המפוספסת," אריקה בקינג, המזכירה שהתקשרה אליי בבוקר, אמרה בצמצום עיניים. "הזהרתי אותך שאסור<span class="no-break"> לאחר."</span></p>
			<p class="textindent">הכלבה הבלונדינית ישבה ליד השולחן המשרדי הארוך, נשענה על גב הכיסא, וסידרה את ציפורניה בפצירה<span class="no-break"> בעצלתיים.</span></p>
			<p class="textindent">"איך את כבר יודעת?" למרות הטון שלה ניסיתי לדבר בנימוס. ידעתי שאצטרך לעבוד איתה בחברה הזו, ולכן לא רציתי שיהיו לי אויבים<span class="no-break"> כאן.</span></p>
			<p class="textindent">"רואים הכול על הפנים שלך," היא ענתה בלעג. "להראות לך את כיוון היציאה מכאן או שתסתדרי<span class="no-break"> לבד?"</span></p>
			<p class="textindent">צורת הדיבור שלה הייתה מעצבנת אבל הצלחתי לשלוט ברגשות שלי ועניתי ברוגע, "התקבלתי לתפקיד אחר. מעכשיו אהיה העוזרת האישית של מר<span class="no-break"> מתיסון."</span></p>
			<p class="textindent">"באמת?!" היא ממש הופתעה, הזדקפה במקומה והניחה את הפצירה בצד.<span class="no-break"> "מעניין..."</span></p>
			<p class="textindent">"מה בדיוק?" שאלתי בגאווה, למרות שתחת מבטה הבטוח של אריקה הרגשתי כמו חרק<span class="no-break"> קטן.</span></p>
			<p class="textindent">מבט אחד בבלונדינית הספיק לי כדי להבין איזה הבדל עצום היה בינינו. היא, בניגוד אליי, קנתה את בגדיה בחנויות<span class="no-break"> מותגים.</span></p>
			<p class="textindent">"לא משנה," משהו השתנה בקול שלה, כאילו נוספה לו טיפת כבוד למרות המבט הקר ויהיר. "תמשיכי ישר, מיס ניקולס. משרדו של מר מתיסון נמצא בצידו השני של<span class="no-break"> המסדרון."</span></p>
			<p class="textindent">"טוב, תודה," מלמלתי וברחתי משם הכי מהר שרק<span class="no-break"> יכולתי.</span></p>
			<p class="textindent">באמת שאי אפשר היה למצוא מילה אחרת חוץ מבריחה. השפלתי את ראשי, נכנסתי למסדרון ורק אחרי שהתרחקתי מספיק, הרמתי את עיניי והתחלתי לקרוא את השמות על הלוחיות של הדלתות לאורך המסדרון כדי למצוא את שמו של הבוס החדש<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">בזמן שפסעתי ניסיתי לעכל את המציאות<span class="no-break"> החדשה.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">דבר ראשון, מעכשיו אני עובדת בחברת "אריקסון</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">ובין".</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">דבר שני, בצירוף מקרים מוזר, תומאס מתיסון הוא הבוס </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">החדש</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">דבר שלישי, יש לי תחושה שהספקתי ביומי הראשון </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לעבודה למצוא אויבת, המזכירה של</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> המנכ"לית.</span></span></p>
			<p class="textindent _idGenParaOverride-1"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אבל הכול לטובה, </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">הגיע הזמן להפסיק עם הפסימיות. היום נפתחה לפניי דלת זהב. </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">בתקווה שהנמרים שנמצאים בפנים לא יקרעו אותי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לגזרים.</span></span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 38.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

רומנטיקה אפלה רומנטיקה בעבודה רומנטיקה מרגשת רומנטיקה עכשווית אירוטיקה עכשווית alphaholes

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!