להציל אותך ממני 2

רומן ריגול סוחף, מותח ורווי רגש, שמפגיש בין שתי דמויות חזקות ומורכבות – אלכס גולדמן, קצינה מבריקה מיחידת 8200, ומייק קרטר, לוחם שטח בארגון סודי. כשהם נאלצים לשתף פעולה במבצע בינלאומי רגיש, הגבולות בין פקודה לרגש, בין סוד לתשוקה, מתחילים להיטשטש. המפגש ביניהם מצית סערה פנימית, ומעמיד את שניהם בפני שאלות של אמון, זהות ובחירה.

הספר ממשיך את סיפור האהבה והמתח שהחל ב”להציל אותי ממך”, ומעמיק את הקונפליקט בין עבר להווה, בין שליטה לחשיפה. זהו ספרה השבעה־עשר של יהודית צפורי, מהסופרות הבולטות בז’אנר הרומנטי-מותח בישראל. מתאים לקוראים שמחפשים עלילה חכמה, דמויות עוצמתיות, וקצב שקשה להניח מהיד.
שם: להציל אותך ממני 2
מחבר/ת: יהודית צפורי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011330075

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אלכס</span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">יומיים קודם</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> לכן</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">השעון על קיר החמ"ל מתקתק בקצב התואם את פעימות ליבי. השעה מאוחרת, אבל אם לא אבדוק את הפרטים הקטנים האחרונים, לא אוכל לצאת לדרך. המשימה הושלמה, ולמרות זאת, ידיי ממשיכות לרוץ על המקלדת, בנחישות לאתר את כל פרטי המידע והנתונים, ולוודא שאין שום חור<span class="no-break"> ברשת.</span></p>
			<p class="textindent">"היא עשתה את זה," מישהו לוחש מאחוריי, אבל אני לא עוצרת. אני צריכה לבדוק שוב, אולי פספסתי<span class="no-break"> משהו.</span></p>
			<p class="textindent">"אלכס, תראי מה השגת." סא"ל עמית, המפקד שלי, נשמע נרגש מאחוריי. אני מסתובבת אליו ואל המסמך שהוא מחזיק בידו. עיניו מוארות. "המידע הזה הולך לשנות את כל<span class="no-break"> התמונה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מושכת בכתפיי ומנסה לשמור על קור רוח. "זה עוד לא נגמר. צריך לוודא שהצוותים בשטח מסנכרנים את הפעולות שלהם לפי המידע שהעברתי. נתון שגוי אחד, והכול עלול<span class="no-break"> להתפרק."</span></p>
			<p class="textindent">"את חייבת להירגע." מילי, אחת האנליסטיות בצוות שלי וחברה טובה שלי, צוחקת מאחור. "אין פה מישהו שמתקרב ליכולות שלך, ואת עדיין חושבת שיש מקום<span class="no-break"> לשיפור."</span></p>
			<p class="textindent">אני לא טורחת להסתובב אליה, ברור לי שהיא צודקת. אני תמיד מחפשת את הסדק הקטן ואת השגיאה שיכולה לעלות למישהו בחיים. אני עושה זאת לא רק מכיוון שאני פרפקציוניסטית, אלא מפני שאני יודעת מה המחיר של הטעות<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<div id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">המחשב מצפצף וההודעה המיוחלת מתקבלת: <span class="bold _idGenCharOverride-2">המטרה נוטרלה. הצוותים יצאו</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> ללא נפגעים.</span> אני עוצרת לרגע ומביטה במסך. זהו זה. הגיע הרגע שחיכינו לו שבועות. המתח, העייפות והלילות הלבנים — הכול היה שווה את<span class="no-break"> המאמץ.</span></p>
			<p class="textindent">עמית מתקרב וטופח על כתפי. "עבודה מדהימה, אלכס. כרגיל. היית העיניים והלב של המשימה<span class="no-break"> הזאת."</span></p>
			<p class="textindent">"העיניים והאוזניים," אני מתקנת אותו, כי זה מה שאנחנו עושים: רואים, שומעים ומוודאים שהכול קורה בדיוק כמו שצריך. עמית מביט בי במבט מעריץ, כמו בכל פעם שבה אנחנו מצליחים, אבל אני לא זקוקה להערצה שלו או של מישהו אחר. אני זקוקה למקלחת, למיטה ולשקט. לצערי, זה לא יקרה היום כי אני חייבת להגיע לחתונה של<span class="no-break"> נטע.</span></p>
			<p class="textindent">אני קמה מהכיסא ומתעלמת מקולות הצחוק ומהמחמאות. הם חוגגים, ואני כבר חושבת על המשימה הבאה. בדרך החוצה אני זורקת מבט אחרון למסכים, ההשתקפויות שלהם זוהרות בחושך כמו תזכורת תמידית לְמה שאנחנו עושים פה, לְמה שאני עושה פה. עליי להיות תמיד דרוכה ולהישאר צעד אחד קדימה. אני תמיד חייבת לראות את מה שאחרים<span class="no-break"> מפספסים.</span></p>
			<p class="textindent">מגיע הרגע שבו אני מרשה לעצמי לחייך. רק רגע אחד של סיפוק לפני שאני חוזרת<span class="no-break"> למשחק.</span></p>
			<p class="textindent">אני מאיטה את הרכב מול שלט עץ קטן המצביע על הדרך הצרה למתחם הצימרים שנגלה לעיניי. המקום נראה כמו חלקת גן עדן קטנה ומבודדת בלב המדבר הדרומי, ולמרות המרחק הקטן שלו מביתי, יש לי תחושה שאני חוצה מרחק עצום לעולם<span class="no-break"> אחר.</span></p>
			<p class="textindent">אני עוצרת את הרכב במגרש חניה עמוס במכוניות, מחכה רגע נוסף לפני שאדומם את המנוע ואשלים עם העובדה שהגעתי ושאני עומדת להתערבב עם יותר מדי אנשים. בעיניים מעט עייפות, אני <span id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak"></span>בוחנת את ההרים שמקיפים את המתחם. השמש כבר החלה לשקוע והצללים הארוכים מרפדים את הנוף המדברי בזהב רך. אולי בכל זאת סוף השבוע ייטיב איתי, אני מנסה לעודד את<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">מבט חטוף במראה מבהיר לי שהשיער שלי עדיין אסוף בקוקו שמתחתי בבוקר, אבל עכשיו יש לי קצת זמן לסדר אותו כמו שאני אוהבת. אני מחלצת את השיער מהגומייה ונותנת לו ליפול בחופשיות על כתפיי. אני שולפת את שקית הבגדים שהבאתי מהתיק הגדול שנח על הכיסא לידי. הצצה מחלון המכונית מגלה לי שאין איש בסביבה ואני מחליפה בגדים במהירות. תיק האיפור הקטן שלי מכיל בדיוק את מה שאני צריכה, ותוך כדי זמזום המוזיקה שמתנגנת מרחוק, אני מתאפרת — עיפרון שחור סביב עיניי הירוקות, מסקרה שמבליטה את ריסיי, ולסיום, אני מורחת ליפסטיק אדום בוהק על<span class="no-break"> שפתיי.</span></p>
			<p class="textindent">רגע לפני שאני יוצאת מהמכונית, אני חושבת על נטע. אישרתי את הגעתי לסוף שבוע ארוך בחברת מעט אנשים שאני מכירה והרבה זרים מוחלטים, רק בשבילה. נטע לא הפסיקה לשלוח לי הודעות מאז שקיבלתי את ההזמנה לחתונתה לפני חודשיים. עם כל הודעה שהגיעה ממנה, תחושת אשמה הציפה אותי. אורח החיים שלי מקשה עליי לשמור על חברויות, והריחוק הפיזי והנפשי לא עוזרים. אם אמשיך באורח חיי המבודד, איאלץ לבסוף לנהל שיחות עם עצמי. לא שזאת בעיה גדולה, אבל אדם זקוק לגירוי אינטלקטואלי, וזאת תהיה טעות לוותר על כך לחלוטין. ייאמר לזכותה של נטע שהיא הייתה מספיק עקשנית, ולא היה לי לב לאכזב אותה. "תגיעי, את חייבת לראות את המקום. זה בדיוק מה שאת צריכה אחרי כל העבודה הזאת." היא כתבה לי, ונראה שצדקה. אני מתחילה להרגיש את תחושת החופש<span class="no-break"> והשחרור.</span></p>
			<p class="textindent">אני נוגעת קלות בלחיי במברשת הסומק כדי להוסיף גוון חיוני לפניי, ומבקשת ממערכת ההפעלה הטלפונית להתקשר למרינה. <span id="page19" role="doc-pagebreak" aria-label="19" epub:type="pagebreak"></span>צלצול אחד, שניים, והיא עונה. קולה חם ומרגיע<span class="no-break"> כתמיד.</span></p>
			<p class="textindent">"היי, דודה." הרגל של שנים לא משתנה וכנראה לעולם לא ישתנה. תמיד אקרא לה ככה בגלל החינוך שקיבלתי, וגם אם התמרדתי נגדו עשרות פעמים, הוא נטמע<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">"אלכס! חשבתי שלא אשמע ממך היום." אני בוחנת את עצמי שוב במראה. עיניי אדומות מעט, כתוצאה מחוסר שינה, אבל כמה כוסות יין יעירו אותי ללא ספק, כפי שקורה תמיד. אני מברישה את שערי הבהיר באצבעותיי שוב, ומנסה לרסן את הגלים שקופצים<span class="no-break"> פרא.</span></p>
			<p class="textindent">"לפני שעה סיימתי, וממש עכשיו הגעתי לחתונה של נטע ועידן. את זוכרת שאני נשארת לישון כאן, נכון?" אני יוצאת מהרכב כשהנייד צמוד לאוזני, נשענת עליו ומביטה בשקיעה המתרחבת מול<span class="no-break"> עיניי.</span></p>
			<p class="textindent">"נטע שהייתה איתך בטירונות? תמסרי לה מזל טוב<span class="no-break"> ממני."</span></p>
			<p class="textindent">"בטח. מה שלום<span class="no-break"> ליאם?"</span></p>
			<p class="textindent">"נסיך אמיתי. הוא השתולל בגינה עד שלא נשאר לי אוויר וקרסתי על הספסל." מרינה צוחקת. "הוא נרדם בידיים פרושות כמו מלאך קטן עוד לפני שסיימתי לקרוא את הפרק הראשון בספר." אני רק יכולה לדמיין איך זה נראה וחיוך מתעקל על שפתיי. ליאם הוא האור שלה, וגם<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"נשמע כמו יום מוצלח. היית מאמינה שצריך שלושה ימים כדי לחגוג חתונה? אני עדיין לא מאמינה שהסכמתי להשתתף בחגיגה המוגזמת הזאת." דעתי על חתונות ועל אהבה לכל החיים ידועה למרינה וגם לנטע, אבל הן מקוות שיום אחד אשנה את דעתי בנושא. הן<span class="no-break"> טועות</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"זה יעשה לך טוב. את חייבת קצת זמן לעצמך." מרינה נאנחת מעבר לקו ואני יכולה לדמיין את הפרצוף שהיא עושה, את הכיווץ של גבותיה ואת החזה הענק שלה עולה ויורד עם כל<span class="no-break"> אנחה.</span></p>
			<div id="page20" role="doc-pagebreak" aria-label="20" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"אני יודעת." אני עדיין מתלבטת אם אני מוכנה לשחרר לרגע את העול של החיים ואת הסחרור שבו אני חיה. "איך היה עם ליאם השבוע? לא היו בעיות?" אני נושכת את שפתיי. בגלל הפרויקט הגדול ששקעתי בו, לא הצלחתי לראות אותו בכלל, ובפעמים הבודדות שהגעתי הביתה, הוא כבר<span class="no-break"> ישן.</span></p>
			<p class="textindent">"הכול בסדר, אבל הוא מתגעגע אלייך." היא עוצרת לרגע ושתיקה משתררת בקו, עד שהיא מוסיפה לבסוף, "אבל תדאגי גם לעצמך, לא רק לנו." היא יודעת שהדאגה היא חלק מהטבע שלי. היא ממילא חושבת שאני משקיעה יותר מדי זמן ואנרגיות בעבודה שלי, ובזמן שנותר, אני מנסה להקל עליה ולעזור לה עם ליאם בן השש. אולי היא צודקת ואני לא באמת משאירה לעצמי מקום לחיות כמו נשים בגילי, אבל לא ידעתי איך להסביר לה שלהמשיך לזוז ולא לתת למחשבות להשתלט, זאת הדרך שלי<span class="no-break"> לשרוד.</span></p>
			<p class="textindent">"אני אנסה," אני אומרת לבסוף. השיחה מסתיימת ואני זוקפת את גבי, מעבירה את היד בשערי ונכונה לשכוח מהכול. אני לא מתכוונת לברוח עכשיו. הגיע הזמן להתרחק, לחייך קצת<span class="no-break"> ולרקוד.</span></p>
			<p class="textindent">לפני הכול, אני מתקשרת לסבתא שלי. לא משנה איפה אהיה ומה אעשה, ברור לי שאעצור הכול כדי לקיים את השיחה השבועית שלנו, אחרת היא תדאג. אני מספרת לה על מרינה וליאם ועל השבוע העמוס שהיה לי, בלי להיכנס לפרטים שלא באמת מעניינים אותה, ואז אני מקשיבה לה במשך עשר דקות כשהיא מדברת. היא מספרת לי את כל הרכילות שצברה על השכנים שלה ועל החברות שלה, ומעדכנת מי חלה ומי הבריא. כשהיא מסיימת לעבור על כולם, היא נאנחת ואומרת שלא נשאר לה עוד הרבה זמן ושהיא רוצה לראות אותי, ואני, כרגיל, מבטיחה שבחופשה הבאה אגיע<span class="no-break"> אליה.</span></p>
			<p class="textindent">אורות צבעוניים מנצנצים בין העצים והאוהלים הקטנים <span id="page21" role="doc-pagebreak" aria-label="21" epub:type="pagebreak"></span>שנפרשו במתחם הצימרים הענק שנגלה בפניי, מטילים גוונים רכים של כחול, של ורוד ושל צהוב על השבילים החוליים. כל פינה מקושטת בחגיגיות שמוסיפה לתחושת החופש והניתוק מהעולם החיצון. נטע תמיד ידעה לארגן חגיגות ברמה גבוהה. מרחוק נשמעים קולות צחוק של החוגגים, שכבר החלו את סוף השבוע שלהם<span class="no-break"> בגדול.</span></p>
			<p class="textindent">אני הולכת על השביל הצר שמואר במנורות קטנות וצבעוניות, ובוחנת את החוגגים שרוקדים ברחבה הגדולה במרכז המתחם. בודדים מהם מוכרים לי, ונראה שרובם כבר הספיקו לשתות לא מעט, משאירים מאחור את החיים הקדחתניים ומרשים לעצמם<span class="no-break"> להתפרק.</span></p>
			<p class="textindent">"אלכס! סוף־סוף!" נטע רצה לקראתי כמו רוח סערה ומחבקת אותי בחום שלא ניתן לעמוד בפניו, כיאה לכלה ששתתה קצת יותר<span class="no-break"> מדי.</span></p>
			<p class="textindent">"מצטערת על האיחור." אני מחבקת אותה, ורק כשהיא מסכימה לשחרר אותי אני בוחנת את השמלה הצהובה והקיצית שמתנופפת סביבה, שמשווה לה מראה של אלת השמש בכבודה ובעצמה. "לא הייתי בטוחה שאצליח<span class="no-break"> להגיע."</span></p>
			<p class="textindent">"לא היה לי ספק שתגיעי, ואת תודי לי על כך בהמשך." נטע קורצת ומצביעה סביבה. "אני מבטיחה לך, סוף השבוע הזה הוא בדיוק מה שאת צריכה. פה את תשכחי מהכול. אין משימות ואין דאגות, רק כיף." אני מרגישה את המבטים עליי ויודעת שבוחנים אותי. מעין צמרמורת שעוברת בגבי מאשרת לי שאני לא<span class="no-break"> טועה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא בטוחה שיש משהו בעולם שיכול לגרום לי לשכוח מהכול, אבל נראה," אני אומרת באיפוק ומזכירה לעצמי לא לגרום לכלה עוגמת נפש. זה סוף השבוע שלה ומגיע לה שתשומת הלב תהיה סביבה ולא סביב השטויות<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"בואי, יש לי תחושה טובה." היא תמיד מלאת אנרגיות חיוביות, <span id="page22" role="doc-pagebreak" aria-label="22" epub:type="pagebreak"></span>שלפעמים ייחלתי שחלק מהן ידבקו בי. נטע מלווה אותי אל תוך המתחם המואר כשידה סביב מותניי. אני חשה את העיניים מופנות אליי, ולפי הצחקוק הנלהב של נטע, גם היא מרגישה זאת. "את נראית מושלם, ונראה שלא רק אני חושבת ככה," היא לוחשת באוזני ומנידה בראשה לכיוון הבר. החיוך המסנוור שנמרח על פניי גורם לשני הגברים הצעירים שעומדים שם לחשוב שאני מתעניינת<span class="no-break"> בהם.</span></p>
			<p class="textindent">השמלה השחורה והפשוטה שמונחת על גופי מבליטה את קימוריי בדיוק כמו שאני אוהבת, והעקבים הגבוהים שהפכו לפריט בלתי נפרד ממני מאז שהייתי בת ארבע־עשרה, מוסיפים נופך סקסי להופעתי. מאז שאני זוכרת את עצמי התאמנתי שעות מול המראה, עד שהצלחתי להתהלך בהם בקלילות. זו הייתה הגישה שלי בכל דבר בחיי — נחישות והתמדה עד להצלחת<span class="no-break"> המשימה.</span></p>
			<p class="textindent">אני הולכת אחרי נטע, קלילה וזקופה. עיניי סוקרות את האנשים שצצים מולנו, את חלקם אני מכירה מהמעגלים הרחוקים יותר של החברים שלי ושל נטע, ואחרים הם זרים מוחלטים. המשותף לכולם הוא האושר שנשקף מפניהם. אני מנופפת בידי לקבוצת נשים שעומדות בקצה המרוחק של<span class="no-break"> המתחם.</span></p>
			<p class="textindent">"לכי לרקוד, זה היום שלך. אני אקח משהו לשתות." אני מדרבנת את נטע להמשיך בחגיגה שלה ומשדרת לה שהיא יכולה להיות רגועה ולא לדאוג לי יותר מדי, והיא מבטיחה לחזור לבדוק מה<span class="no-break"> איתי.</span></p>
			<p class="textindent">מלצר שמחזיק מגש שעליו כוסות יין עובר לידי ומגיש לי אחת. כוס יין אדום נראית כמו ההתחלה הנכונה לסוף השבוע שרק מתחיל. אני לוגמת באיטיות ומביטה באנשים שחולפים על פניי. בודדים עוצרים לידי ושואלים לשלומי, ואני מחזירה להם תשובה<span class="no-break"> מנומסת.</span></p>
			<div id="page23" role="doc-pagebreak" aria-label="23" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">לא עוברות עשרים דקות מהרגע שהגעתי, ואני מוצאת את עצמי מוקפת בחבורה של גברים, חברים של עידן, החתן. אני מדביקה לכל אחד מהם כינוי בראשי כדי שלא אתבלבל או אשכח עם מי מהם דיברתי, ומגיעה למסקנה שהם נראים כאילו הם לקוחים ישירות מתוך פרסומת לחיים הטובים. הם גברים בטוחים בעצמם שצוחקים בקול רם ושמחפשים ריגוש קליל ולא מחייב. אני משתלבת בשיחה בקלילות, מפלרטטת איתם במשפטים קצרים ובקריצות משועשעות ונכנסת לתפקיד המשני שלי בטבעיות — אלכס של חיי הלילה. אלכס של הלילה שונה לחלוטין מזו של שעות היום, והשמש השוקעת שצובעת את השמיים מעלינו בגוונים זהובים מבהירה לי שזה הזמן להיכנס<span class="no-break"> לנעליה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתיישבת על אחד הכיסאות הגבוהים ליד הבר, מניחה את כוס היין הריקה שלי על הדלפק ומזמינה עוד משקה. אני נשענת לאחור ונושמת עמוק אחרי עוד שיחה שהשאירה אותי חסרת עניין לחלוטין. אני מתחילה להשתעמם. המוזיקה ברקע, הצחוק הרועם והקולות הרועשים של כולם סביבי — כל אלו לא עוזרים לי לשכוח כמה חשוב הערב<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<p class="textindent">הברמן מניח מולי כוס יין נוספת, ואני לוגמת לגימה קטנה ונותנת לטעם להחליק בגרוני בעדינות. אני מניחה את הכוס על הבר ומעבירה את מבטי בין כל הנוכחים בחדר, עד שהוא נעצר על הגבר המרשים ביותר בסביבה. בחורה בעלת שיער חלק ושחור עומדת לצידו ומדברת אליו ללא הפסקה, אך אני בכלל לא בטוחה שהוא מקשיב לה. מדי פעם הוא מסב את פניו ממנה, ואני מחכה לראות אם הוא ישים לב שאני בוחנת אותו. לשנייה אחת מבטינו מצטלבים, אך דעתי מוסחת כשהטלפון הנייד שלי רוטט בתיק. אני מייד מוציאה אותו, קוראת את ההודעה שנשלחה אליי ממספר חסוי, בוחנת במהירות את התמונה של הגבר הזר שצורפה אליה ומחזירה אותו<span class="no-break"> לתיק.</span></p>
			<div id="page24" role="doc-pagebreak" aria-label="24" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">כשאני מרימה שוב את ראשי אני מבחינה שהוא מסתכל עליי בעניין. אולי המילה 'מסתכל' היא לא המילה הנכונה במקרה שלו. נראה שהוא לומד בעל־פה את תווי פניי, ולאחר מכן את שאר חלקי גופי. הבחורה שעומדת לצידו מניחה את ידיה על שרירי זרועותיו, שגם ממקומי אני יכולה להבחין שהם שערורייתיים. אני בהחלט מבינה<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מיישירה אליו מבט וסוקרת אותו מלמעלה למטה, באותה החוצפה שבה הוא סוקר אותי. הוא לא נראה שייך למתחם הזה, לאזור המדברי הזה או אפילו למדינה הזאת, ואני תוהה לגבי הסיבה שדמיאן בחר אותו כמטרה. הצעירה שלצידו מניחה את ידה על פניו ומנסה להפנות את תשומת ליבו, אבל עיניו נשארות מקובעות עליי. מעין זרם קטן וכמעט בלתי מורגש עובר בגבי, ואני לא מצליחה וגם לא ממש רוצה להשפיל את מבטי. מתחולל בינינו קרב ללא מילים, ואני נחושה לנצח בו. אני חייבת לנצח<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">ידו הגדולה נחה על מותניה ומחזיקה אותה צמודה אליו, על אף שברור לי שתשומת הלב שלו לא נתונה לה כלל. ללא בושה, ובהתעלמות מוחלטת מהעובדה שהוא צמוד לאישה אחרת, הוא מרים קלות את הכוס שבידו וקורץ לי. אני לא יודעת אם לצחוק או להפנות את מבטי ממנו, אבל אני מניפה את כוס היין שלי מעלה ומבהירה לו שאני ערה למבטים<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"את נראית כאילו את צריכה משהו חזק יותר מיין." מישהו נעמד לידי, ואני קולטת בזווית עיני שהוא מתיישב לצידי בלי לחכות להזמנה. "כדור הארץ קורא לך." הוא ממשיך, ואני נאלצת להפסיק את קרב המבטים עם הזר המרשים ולהסתובב לעבר מי שהתיישב לידי, על פניי חיוך לא ממש מזמין, אבל מנומס<span class="no-break"> מספיק</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"היין עושה את העבודה בשבילי, תודה," אני עונה. אין לי מושג מה הוא אומר, הפה שלו נע ללא הפסקה, ואני מוצאת את עצמי מהנהנת ופולטת מילים לא מחייבות. איבדתי אותו מזמן <span id="page25" role="doc-pagebreak" aria-label="25" epub:type="pagebreak"></span>ואני מתאמצת לא לפהק מול<span class="no-break"> פניו.</span></p>
			<p class="textindent">"אם לשעמם אותך היה ספורט אולימפי, הוא היה זוכה במדליית זהב." קול נמוך וצרוד נשמע מאחוריי, עוטף את עמוד השדרה שלי ומעביר בו צמרמורת נעימה. יש לי תחושה חזקה שאני יודעת למי שייך הקול, עוד לפני שאני מסתובבת. האנגלית שלו רהוטה, המבטא שלו מדויק, ואני תוהה אם הוא באמת הבין את כל השיחה שהתנהלה בעברית, או שהוא פשוט שלף את המשפט משלל משפטי הפתיחה ששינן לפני שהגיע<span class="no-break"> לכאן.</span></p>
			<p class="textindent">גופי נע כמו מעצמו כשאני מסתובבת, והמבט שלי ננעץ היישר בעיניו הכחולות והמתריסות של בעל השרירים הכי מזמינים שנתקלתי<span class="no-break"> בהם.</span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

רומנטיקה ישראלית אירוטיקה עכשווית קרבה מאולצת מיריבים לאוהבים רומנטיקה עכשווית אירוטיקה ישראלית מותחן רומנטי סודות מהעבר

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!