להציל אותי ממך 1

החיים של אמה שטיין החלו בגיל שש, לאחר תאונת דרכים שמוחקת את זיכרונה ואת השנים שקדמו לה. יש לה הורים אוהבים ותומכים והיא נמצאת במסלול מאתגר להגשמת חלומה להיות מפקדת לוחמות ביחידת עוקץ. היתקלות עם מחבלים מביאה לפציעתה של אמה, והיא מחליטה לטוס לצד השני של העולם, לעיירה שאותה פגשה רק בחלומותיה.

אית’ן אוונס הוא בוגר היחידות המיוחדות ובעליו של מלון קטן. המגורים בעיירה הקרה והנידחת בקנדה, שממנה הוא יוצא למשימות מסוכנות במסגרת השתייכותו לארגון סודי, מאפשרים לו להישאר מבודד ולא להניח לאיש להיכנס לביתו ולליבו. עולמם של אית’ן ושל אמה מיטלטל כשהם נפגשים, למרות פער הגילים ביניהם ומאמציו הרבים שאית’ן להתעלם מאמה וממשיכתו כלפיה. סיפור קצבי, חושני וסוחף שמשאיר את הקורא מרותק וחסר נשימה עד לדף האחרון.
שם: להציל אותי ממך 1
מחבר/ת: יהודית צפורי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011330060

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="dow -tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אמה</span></h3>
			<p class="paragraph- o-hazaha"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ברוכים הבאים לדלרון.</span> שלט גדול קבוע בכניסה לעיירה. אני עוצרת את המכונית השכורה מול השלט, יוצאת מהמכונית ומסתכלת עליו. משהו בו מוכר לי, כאילו ראיתי אותו בעבר, אבל אני יכולה להישבע שזאת הפעם הראשונה שאני רואה<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="texti de t">אני חוזרת למכונית ונוסעת בכביש הארוך שמוביל לעיירה, גומעת בעיניי את המראות שעד לפני כמה ימים ראיתי רק באינטרנט, כשחקרתי את<span class="no-break"> המקום.</span></p>
			<p class="texti de t">אני בוחנת את המבנים. הם קטנים ובעלי גגות רעפים. אני נחושה לעורר את הזיכרון שלי, אבל דבר לא קורה. אני לא מזהה את המקום, אך תחושה נעימה פושטת בגופי ומפתיעה<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="texti de t">"היי," אני עוצרת מול גבר צעיר שעומד לצד אופניו מול מעבר חצייה. "איך מגיעים לסאנשיין?" אני שואלת אותו והוא מכוון אותי בחיוך מסביר פנים. "תודה." אני נוסעת בהתאם להוראות שהוא נתן לי, ומגלה שחציתי בכמה דקות את כל הרחוב הראשי של<span class="no-break"> העיירה.</span></p>
			<p class="texti de t">אני מגלה בית קפה אחד או שניים לאורך הכביש הראשי, ואפשר גם לספור את מספר המסעדות שמפוזרות משני צידי הכביש. "פאק." אני בולמת במהירות. סוס שעליו רוכב, דוהר במרכז הכביש כאילו היה באיזה שטח פתוח, וזה מצחיק אותי. הייתי בכל־כך הרבה מקומות בעולם כשהצטרפתי לאבא בנסיעות העסקים שלו, אבל מעולם לא נתקלתי במחזה כזה. אולי אני צריכה להבין שהמקום הקטן ושכוח האל הזה רחוק מלהיות עיר, או אפילו עיירה. זה לגמרי<span class="no-break"> כפר.</span></p>
			<p class="texti de t">עוברים ושבים מתנהלים באיטיות ומפנים בסבלנות את הדרך לסוס ולרוכבו. מימין יש פארק קטן, ללא גדרות או צמחייה סביבו. אני מאיטה, ושלוש נשים מבוגרות שיושבות על ספסל וסורגות, מרימות את מבטן אליי, מנופפות לי לשלום ומחייכות. כן, זה<span class="no-break"> כפר.</span></p>
			<p class="texti de t">"היי, אימא," אני עונה כשהנייד שלי מצלצל, "אני בסדר. הגעתי כבר לעיירה, או לכפר המוזר הזה. הדרך לא הייתה קשה במיוחד," אני מדווחת<span class="no-break"> לה.</span></p>
			<p class="texti de t">"יופי, אני<span class="no-break"> שמחה."</span></p>
			<p class="texti de t">"יש לי הרגשה שהמקום הזה לא ממש התפתח בשנים האחרונות, הכול נראה מיושן ומתאים לתקופה אחרת. אני בספק אם יש כאן <span class="english _idGenCharOverride-3">Wif</span><span class="english CharOverride-5">i</span> או טכנולוגיה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מתקדמת."</span></p>
			<p class="texti de t">"זה לא הגיוני, אין היום מקום שאין בו <span class="english _idGenCharOverride-3">Wif</span><span class="english CharOverride-5">i</span>." היא לא ראתה לאן הגעתי, אבל אני לא מנסה להתווכח איתה או לתקן אותה. "עכשיו אני דואגת יותר. לא הייתי בעד הטיול הזה, וקשה לי שאת נמצאת לבד בסוף העולם, שלא לדבר על כך שקטעת את תהליך השיקום שלך." היא שוב מדברת על החששות שלה. מהרגע שהחלטתי להגיע לכאן, היא ניסתה כל דבר אפשרי כדי לשכנע אותי להישאר<span class="no-break"> בישראל.</span></p>
			<p class="texti de t">"אני אסתדר, אל תדאגי," אני מרגיעה אותה. אחרי ויכוחים רבים בינינו הצלחתי להבין את החששות שלה לבתה היחידה, לי. "וואו, אני רואה אותה. אימא, היא מולי, אני ממש רואה אותה." צריחי הכנסייה מולי. "אני לא מאמינה שפספסתי את זה, היא גדולה וגבוהה כל־כך. אני רואה אותה, את מבינה מה אני<span class="no-break"> אומרת?"</span></p>
			<p class="texti de t">"אני שומעת את ההתרגשות<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="texti de t">"אני חייבת לראות אותה מקרוב." המבנה נראה מרשים יותר ככל שאני מתקרבת. "אני חייבת לעצור, אדבר איתך אחר כך." אני לא ממש שומעת את התשובה שלה, מנתקת את השיחה ועוצרת מול הכנסייה. "וואו." אני יורדת מהמכונית ונעמדת על המדרכה<span class="no-break"> מולה.</span></p>
			<p class="texti de t">אני עוצמת את עיניי בניסיון לזמן לראשי את התמונות מהחלום, כדי להבין מאיזה זווית ראיתי אותה בחלומות שלי, אבל לא ממש מצליחה. אף פעם לא באמת הצלחתי לשחזר את התמונות שראיתי אחרי שהתעוררתי. החלום שלי תמיד הסתיים בפיצוץ ובאש גדולה, שעל־פי הפסיכולוגית שלי כנראה נלקחו מהתאונה שעברנו כשהייתי ילדה. כתוצאה מהתאונה עפתי מהמושב האחורי דרך החלון הקדמי, ונחבלתי קשות בראש. המכה העלימה מזיכרוני את שנותיי הראשונות בעולם הזה, והן נמחקו לחלוטין. נאדה, זירו, שום שביב של זיכרון, נזק בלתי הפיך, לדברי<span class="no-break"> הרופאים.</span></p>
			<p class="texti de t">התאונה אילצה אותי ללמוד הכול מחדש בגיל שש בערך — איך הולכים ואיך מדברים ואיך בכלל, לעזאזל, מחזיקים עיפרון או טוש ביד. למדתי על חיי מתוך אלבומי התמונות המשפחתיים שלנו, והודות לגילי הצעיר הצלחתי לצמצם פערים במהירות, אבל את השנים שאבדו לא קיבלתי חזרה. חיי התחילו בגיל שש, ולא מינקות כמו אצל<span class="no-break"> אחרים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="texti de t"> </p>
			<p class="texti de t">אני עוצרת את המכונית השכורה במגרש חנייה קטן בהתרגשות מטורפת. הוא כמעט ריק וליד ניצב השלט <span class="bold _idGenCharOverride-2">סאנשיין</span>. יש לי כל־כך הרבה תוכניות לחופשה הזאת, שאני חסרת סבלנות לחקור כל פינה במקום הזה ולהתרכז במיזם<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="texti de t">אני מוציאה את המזוודה מתא המטען, עולה את שלוש המדרגות בכניסה ונכנסת היישר למבואה חמה ונעימה. הקירות מחופים בלוחות עץ חומים, מולי ניצב דלפק מעץ תואם שעליו מחשב בצד החלל הרחב, ותמונות נוף תלויות על<span class="no-break"> הקירות.</span></p>
			<p class="texti de t">"אפשר לעזור לך?" גבר מבוגר בעל זקן עבות ניגש אליי בחיוך. "אני ג'ייקוב." הוא מייד מושיט את ידו ואני לוחצת אותה בחום. "הידיים שלך קפואות," הוא לא מפסיק לחייך. "שרה, תביאי כוס תה, יש כאן מישהי שזקוקה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לזה."</span></p>
			<p class="texti de t">"אמה שטיין." אני מציגה את עצמי כשאישה בעלת שיער שיבה לבן יוצאת מתוך חדר קטן וצדדי. היא לבושה בשמלה אפורה וצעיף צבעוני כרוך סביב צווארה. היא מניחה בידי כוס תה<span class="no-break"> חמה.</span></p>
			<p class="texti de t">"אני שרה, מה מביא אותך אלינו?" היא נעמדת לצד<span class="no-break"> הגבר.</span></p>
			<p class="texti de t">"הזמנתי<span class="no-break"> מקום."</span></p>
			<p class="texti de t">"את בטוחה?" שרה מקמטת את מצחה, "לא ראיתי הזמנה על השם שלך. זה מוזר, אנחנו מסודרים מאוד." היא מחליפה מבטים עם ג'ייקוב בזמן שאני שולפת את הנייד שלי<span class="no-break"> מהתיק.</span></p>
			<p class="texti de t">"אני בטוחה. כבר אמצא את ההזמנה שלי ואראה לך." אני מחפשת במיילים שלי את אישור ההזמנה ומוצאת אותו במהירות. "מצאתי." אני מבינה במהירות את הבלבול של האישה שמולי. "הנה, פשוט ההזמנה על שם לילי ברמן." אני מושיטה לה את<span class="no-break"> המכשיר.</span></p>
			<p class="texti de t">"אמרת שקוראים לך אמה, או שאני<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מבולבלת."</span></p>
			<p class="texti de t">"לא, לא, את לא מבולבלת. אני אמה, אבל חברה שלי עשתה את ההזמנה עבורי. היא שכחה לרשום שאני האורחת ולא היא,<span class="no-break"> כנראה."</span></p>
			<p class="texti de t">"אני צריכה לבדוק, אבל קודם תשתי ותתחממי. אל תדאגי, יהיה בסדר." אני לוגמת מהתה החם ונושמת לרווחה. ההחלטה לעזוב את הכול ולטוס לכאן התגבשה בתוכי במשך זמן מה, אבל לילי היא זאת שעודדה אותי לאזור אומץ ולהפסיק לפחד. הייתי בטיפול בבריכה כשהגעתי להחלטה, וביקשתי ממנה להזמין את החדר עבורי. היא שילמה מהכרטיס שלה, ולאחר מכן העברתי לה את הכסף שגבו עבור<span class="no-break"> החדר.</span></p>
			<p class="texti de t">"אני מודה לכם כל־כך," ג'ייקוב לוקח את המזוודה שלי ומניח אותה בצד<span class="no-break"> החדר.</span></p>
			<p class="texti de t">"מאיפה את באה? מה מביא אותך לכאן?" שרה שואלת, בזמן שהיא נעמדת ליד הדלפק ומציצה<span class="no-break"> במחשב.</span></p>
			<p class="texti de t">"תפסיקי להיות חטטנית, היא הרגע הגיעה." ג'ייקוב מתערב וחוסך ממני את המענה על השאלות<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלה.</span></p>
			<p class="texti de t">"תן לי להתרגש, אתה יודע שאני אוהבת אורחים שמגיעים לכאן בפעם הראשונה. זה לא קורה הרבה." היא מרימה אליי חיוך<span class="no-break"> מתנצל.</span></p>
			<p class="texti de t">"אל תתרגשי מאשתי, היא אוהבת לחקור את כולם. את לא חייבת לענות לה," הוא גוער באשתו, אבל הקריצה והחיוך שהוא שולח אליה מעידים על החיבה העמוקה ביניהם. היא רק מושכת בכתפיה, כלא ממש מתרגשת מהעקיצות<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="texti de t">"במקום לבלבל את המוח, תסביר לה קצת על המקום." שרה מדרבנת אותו, ואני מביטה בהם בשעשוע<span class="no-break"> ומחייכת.</span></p>
			<p class="texti de t">"בואי, אראה לך," ג'ייקוב מניח יד על כתפי ומושך אותי אחריו כמה צעדים, "זה חדר האוכל." חדר האוכל בגודל של הסלון בבית החדש של הוריי, אבל תחושה חמימה שוב פושטת בי כשאני סורקת את המקום. חלונות גדולים מקיפים את החדר, ודרכם משקיפים על גינה קטנה ומטופחת ואל הרחוב הראשי של העיירה. "העיירה שלנו קטנה מאוד. יש שני בתי קפה ומסעדות מועטות, אבל יש לנו צרכנייה שמוכרת כל מה שתרצי." הוא ממשיך להוביל אותי חזרה לשרה במבואת הכניסה. "יש לנו חדר כושר משוכלל מאוד, והוא גדול יותר מחדר האוכל שלנו. הוא ממוקם בקומת המרתף ליד<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הבריכה."</span></p>
			<p class="texti de t">"זה נפלא," אני מתלהבת. כך אוכל לבצע את התרגילים שאני חייבת להמשיך ולתרגל במקום נוח<span class="no-break"> ומסודר.</span></p>
			<p class="texti de t">"אני חייב להגיד שאנחנו שומרים על המקום הזה כפרי ופחות מודרני. אין טלוויזיה בחדרים, ואינטרנט יש בחלקים מסוימים במלון, לא בכל החדרים. הדבר המשוכלל היחיד שיש לנו זה חדר<span class="no-break"> הכושר."</span></p>
			<p class="texti de t">"זה לא ממש בזכותנו, צריך להודות על כך לאית'ן," שרה ממלמלת ממקומה, עדיין ליד<span class="no-break"> המחשב.</span></p>
			<p class="texti de t">"מעולה. אני אשמח להכיר את אית'ן, הוא נשמע בחור כלבבי." אני מחייכת, ושרה מחניקה שיעול מוזר שפורץ<span class="no-break"> מגרונה.</span></p>
			<p class="texti de t">"את יכולה לתת לי את הדרכון שלך?" היא מבקשת ואני מוציאה אותו מייד מהתיק, ומניחה אותו על הדלפק לידה. "אני בטוחה שנוכל לתקן את בעיית הרישום שלך באתר שלנו." היא לא נשמעת ממש משוכנעת ואני מתחילה<span class="no-break"> להילחץ.</span></p>
			<p class="texti de t">"אני יכולה להתקשר ללילי. תדברי איתה, היא תסביר לך שהיא עשתה את ההזמנה<span class="no-break"> בשבילי."</span></p>
			<p class="texti de t">"אני מבינה, אבל אני חייבת לבדוק את זה עם הבעלים. יש לו מדיניות בנוגע לאורחים ולהזמנות, אנחנו מקפידים מאוד על הפרטים הקטנים. גם באתר מצוין שמבצע ההזמנה צריך להיות האורח שמגיע אלינו, או לציין שההזמנה נעשתה עבור מישהו אחר." היא נושכת את שפתיה בחוסר נוחות, "אבל אולי בינתיים תשוטטי בעיירה ותכירי את המקום. האמת היא, שבסך הכול לוקח שעה וקצת כדי להכיר את דלרון הקטנה שלנו." היא באמת אוהבת לפטפט, אבל זה מסביר פנים ולא מעיק כלל. "אני אדבר עם הבעלים ונראה מה אפשר<span class="no-break"> לעשות."</span></p>
			<p class="texti de t">"אני ממש מתנצלת, לא חשבתי שזאת בעיה. אני מגיעה ממרחק רב מאוד, בבקשה, תדברי איתו. אם את רוצה אסביר לו בעצמי." אני פותחת את האתר שדרכו לילי הזמינה את המקום, ומחפשת את ההערה שהיא מדברת עליה בעמוד של מדיניות<span class="no-break"> המלון.</span></p>
			<p class="texti de t">"הנה, מר אית'ן אוונס מגיע," ג'ייקוב אומר כשקול צעדים כבדים נשמע במדרגות מאחוריי, ואני מסתובבת<span class="no-break"> במהירות.</span></p>
			<p class="texti de t">"קראת לי?" קול צרוד ועמוק נשמע. הגבר שמופיע בראש גרם המדרגות יורד, נעצר שתי מדרגות מהסוף ומשתתק כשהוא מבחין<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="texti de t">החיוך גווע על שפתיי כשאני פוגשת עיניים שחורות קרות כקרח, שגורמות לי להשפיל במהירות את מבטי ולסגת לאחור. דממה משתררת בחדר. אני בוחנת את הנוכחים ומחזירה את מבטי לגבר המאיים שעומד מולי ולא<span class="no-break"> זז.</span></p>
			<p class="texti de t">האוויר הידלדל בחדר מהרגע שהוא הופיע, כאילו נוכחותו שאבה את כל החמצן ממנו. איש לא מדבר, ואני מנצלת את השניות הבודדות הללו כדי לבחון את הגבר מולי, בדיוק כמו שהוא בוחן אותי. אין לי ספק שהוא בשנות הארבעים לחייו, למרות הדבר היחיד שמסגיר את גילו — כמה אניצי שיער לבנים השזורים בשערו הפרוע והשחור כפחם. הוא בנוי להפליא, חטוב וחזק למראה. שרירי זרועותיו מתפרצים משרוולי החולצה הקצרה שלגופו. אני מאלצת את עצמי להרים את עיניי, וכשמבטינו מתלכדים נדמה לי שרוח פרצים חדרה לחדר החמים והקפיאה אותו<span class="no-break"> ברגע.</span></p>
			<p class="texti de t">"שרה," הוא לא מנתק את מבטו ממני, אבל בהחלט מתעלם ממני בהפגנתיות ונותן לי הרגשה שהוא מביט דרכי. רעד מוזר עובר בגבי. הוא מצליח להוריד את הטמפרטורה במקום, הרבה מתחת לגבול האפשרי. "מה קורה פה?" עווית קטנה מסיטה את קצה שפתיו, והוא מפגין אי־שביעות רצון מהסיטואציה. הוא לא טורח לרדת את שתי המדרגות האחרונות, וממשיך לעמוד בביטחון ובעליונות. אם אהיה כנה עם עצמי, החזות שלו והנוכחות שלו משדרות איום, אולי סכנה. מה שבטוח, הוא שכל עווית קטנה וכמעט בלתי מורגשת בפניו מאותתת לכל מי שברדיוס שלו לברוח,<span class="no-break"> ומהר.</span></p>
			<p class="texti de t">"שלום," אני מגייסת את האומץ שנזקקתי לו אלפי פעמים במהלך השירות הצבאי שלי, ומחזירה את מבטי אל עיניו, על אף העובדה שהוא מצליח לזרוע בי פחד לא<span class="no-break"> מובן.</span></p>
			<p class="texti de t">אית'ן מתעלם ממני<span class="no-break"> לחלוטין.</span></p>
			<p class="texti de t">הוא יורד, סוף־סוף, את שתי המדרגות האחרונות ונעמד ליד שרה, מתנשא מעליה. הוא בטח מטר ושמונים וחמישה סנטימטרים, אם לא יותר, וגופו הגדול גורם לה להיראות קטנה לידו. "מה הבעיה?" הוא שואל אותה, ואני כמעט מזנקת ממקומי מחשש שהוא יכעס על המבוגרת<span class="no-break"> המקסימה.</span></p>
			<p class="texti de t">"אין שום בעיה," היא מדברת בקול רגוע. אין ספק שהיא מכבדת אותו מאוד. "תכיר את גברת אמה שטיין." הוא ממשיך לעמוד במרחק קטן מאוד ממני ולא מסב לעברי את פניו, אפילו לשבריר שנייה. "היא הזמינה חדר לחודש דרך האתר," היא מסבירה לו<span class="no-break"> בסבלנות.</span></p>
			<p class="texti de t">"לא ראיתי הזמנה על שמה, או שלא שלחת לי?" הוא שואל בקול נמוך מאוד, כאילו לא מעניין אותו כלל אם שומעים אותו או<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="texti de t">"לא. ההזמנה לא על שמה, חברה שלה הזמינה את<span class="no-break"> החדר."</span></p>
			<p class="texti de t">"הבנתי. הסברת לה את הכללים הפשוטים שכתובים באתר בנוגע להזמנות ולאורחים שלנו?" הוא מפנה את מבטו<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="texti de t">"כן, אבל היא לא ידעה, והיא עברה דרך ארוכה. היא מגיעה מרחוק," שרה מנסה להסביר, אבל לא נראה שזה מזיז לו<span class="no-break"> במיוחד.</span></p>
			<p class="texti de t">הוא סוף־סוף מסתובב אליי ונועץ בי מבט ישיר. "כפי שאת מבינה, הטעות היא שלך. לא נוכל לקבל אותך אצלנו." הוא לא מתנצל, מפנה לי את גבו ויוצא במהירות מהמלון, משאיר אותי לעמוד שם חסרת<span class="no-break"> אונים.</span></p>
			<p class="texti de t">"רגע, לאן הוא הלך?" אני מסתכלת על שרה, שנראית המומה לא פחות<span class="no-break"> ממני.</span></p>
			<p class="texti de t">"יהיה בסדר, הוא תכף יחזור," היא מתלחשת עם ג'ייקוב, "אולי תעשי סיבוב<span class="no-break"> בעיירה?"</span></p>
			<p class="texti de t">"אני לא זזה מכאן. אני אחכה לו, גם אם זה ייקח כל היום." גם כך אין לי לאן<span class="no-break"> ללכת.</span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

מיריבים לאוהבים סודות מהעבר פער גילים רומנטיקה בעיירה קטנה רומנטיקה עכשווית alphaholes

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!