המלאכים מג’רזי 2 רפאל

דנה לוי אלגרוד
ארשת פניו שלווה, שרירי זרועותיו בולטים מבעד לגופייה הלבנה שהאדימה והוא מוקף בהילה אפלה. הנשימה שלי נעתקת. הוא נראה כמו שד רב־עוצמה.

במשך שנתיים חייתי בפחד.
עד שבלילה אחד לקחתי סכין לידיים – ודרשתי לעצמי את החיים שלי בחזרה.
רפאל פופוביץ היה המלאך שלי.
היחיד שהצליח להשתיק את הרעשים שבראשי ולגרום לי להרגיש בטוחה.
אבל מלאכים לא תמיד יודעים איך לאהוב בלי לכלוא.
אז ברחתי כדי להשיג שליטה על העתיד שלי, על הגוף שלי ועל הקול שלי.
עכשיו המלחמה מתקרבת, הסודות נחשפים, ואני כבר לא יודעת מה מסוכן יותר – העולם שמסביבנו, או הגבר עם העיניים הירוקות שגורם לי לרצות לחזור אליו.

רפאל הוא רומן פשע חושני וסוחף, והחלק השני בטרילוגיית המלאכים מג’רזי.
המלאכים מג’רזי, סדרת הבת לסדרה האייקונית התנגשות, מאפשרת לקוראים להיפגש שוב עם הפושעים הלוהטים מבוסטון.
ספריה הקודמים של דנה לוי אלגרוד היו כולם לרבי־מכר.
שם: המלאכים מג’רזי 2 רפאל
מחבר/ת: דנה לוי אלגרוד
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012070150
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page6" role="doc-pagebreak" aria-label="6" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הנשימה האחרונה של אנטוניו כאילו הסירה מעליי את הפחד שליווה אותי במשך השנתיים האחרונות. אני בוהה בכפות ידיי. הן נקיות, אבל נדמה לי שהדם שלו עדיין מכתים<span class="no-break"> אותן</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני שואפת בחוזקה ונושפת בזהירות. האוויר נעשה צלול והנוף נצבע בגוונים עזים יותר מהרגיל, כאילו הקצתי מתרדמת של<span class="no-break"> שנתיים.</span></p>
			<p class="textindent">רפה פותח את החלון ומדליק סיגריה, ואני מביטה בשלטים שמבשרים שנכנסנו לניו<span class="no-break"> ג'רזי.</span></p>
			<p class="textindent">"גוזל, את<span class="no-break"> עייפה?"</span></p>
			<p class="textindent">אני משפשפת עיניים<span class="no-break"> ומהנהנת</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"את רוצה שנדבר על מה שעשית?" הוא שואל<span class="no-break"> בזהירות.</span></p>
			<p class="textindent">אני נדה בראשי לשלילה, כפי שעשיתי בכל אחת מהפעמים שבהן הוא הציע זאת במהלך<span class="no-break"> הנסיעה.</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו בכל זאת נדבר על זה." הפעם הטון שלו תקיף. "לקחת חיים של מישהו. אם לא תדברי על זה, את עלולה ל<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"עלולה לשקוע בצער?" אני משלימה אותו בשאלה, "עלולה להתייסר מהמעשה שלי? עלולה לפחד<span class="no-break"> מההשלכות</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">רפה<span class="no-break"> מהנהן.</span></p>
			<p class="textindent">"סיימתי לפחד." אני נושמת נשימה עמוקה. "כשהרגתי בעצמי את אנטוניו קיבלתי שליטה על החיים שלי. שום דבר לא מפחיד אותי יותר. אני יודעת שאם אזהה סכנה לא אהסס להשתמש בסכין כדי לנטרל<span class="no-break"> אותה."</span></p>
			<p class="textindent">"את לא תשתמשי יותר בסכינים כדי להגן על עצמך," הוא <span id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak"></span>פוסק בקשיחות. "אם תזהי סכנה, תסתכלי עליי ואני אנטרל אותה<span class="no-break"> בשבילך."</span></p>
			<p class="textindent">"ואם לא תהיה<span class="no-break"> לידי</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני תמיד אהיה<span class="no-break"> לידך."</span></p>
			<p class="textindent">מבטי מטייל על פניו החזקות ועל זרועותיו השריריות. מהרגע שפגשתי אותו לראשונה לא ראיתי איש מלבדו. הוא היחיד שהצליח לחדור מבעד לאפלה שעטפה אותי, ועכשיו הערפל התפוגג וגופי משווע<span class="no-break"> למגעו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא פונה אל המחלף ומגניב אליי מבט בעיניים בורקות. אני נושכת שפה ותוהה מדוע הוא מעולם לא ניסה להוסיף ממד אינטימי ליחסים<span class="no-break"> בינינו.</span></p>
			<p class="textindent">"את רוצה ללכת<span class="no-break"> למסעדה?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא." עיניי ממשיכות לשוטט<span class="no-break"> עליו.</span></p>
			<p class="textindent">"טוב. אדאג שיכינו לך אוכל בבית." הוא מקליד הודעה<span class="no-break"> בטלפון.</span></p>
			<p class="textindent">"בבית<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא שולח אליי מבט<span class="no-break"> מופתע.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה תמיד מבקר אותי אצל גייב. אף פעם לא לקחת אותי לראות את הבית<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">"לא ידעתי שאת רוצה." הוא זע<span class="no-break"> באי־שקט.</span></p>
			<p class="textindent">"ואם אגיד שאני<span class="no-break"> רוצה?"</span></p>
			<p class="textindent">"אם תרצי, אני אקח אותך." הוא זורק את הסיגריה מהחלון. "אבל אין מה לראות בבית שלי. חדר השינה הוא החדר היחיד<span class="no-break"> שריהטתי."</span></p>
			<p class="textindent">הרמיזה המעורפלת שלו מעודדת אותי, ואני גולשת לעברו ומניחה את ידי על הירך שלו. הרגל שלו מקפצת בתגובה כאילו הכאבתי לו, והוא מרים את כף ידי ונושק<span class="no-break"> לה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מושכת אותה בעלבון ונצמדת אל<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">"גוזל, את צריכה לאכול ולישון." הוא מפנה אליי חיוך<span class="no-break"> קטן.</span></p>
			<div id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">אני שותקת ומפנה מבט אל החלון. המחשבות מסתחררות בראשי, וחזי מתכווץ. חסרונם של שני האנשים היחידים שבפניהם יכולתי לחשוף את רגשותיי מורגש יותר מתמיד. אבא כבר לא יחזור, אבל אולי אימא תרגיש כמה אני זקוקה לה ותחליט<span class="no-break"> להתעורר?</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה לבקר את<span class="no-break"> אימא."</span></p>
			<p class="textindent">רפה עוצר ליד המדרכה ושולח הודעה, ואני נוקשת בציפורניי על זגוגית החלון עד שלבסוף נשמע צליל של הודעה<span class="no-break"> נכנסת.</span></p>
			<p class="textindent">"איזבלה ביקשה שתחכי לה. היא תלווה אותך," רפה אומר<span class="no-break"> בהיסוס.</span></p>
			<p class="textindent">"אני צריכה לבקש אישור מאחותי כדי לבקר את אימא שלי?" אני פוערת עיניים<span class="no-break"> בתדהמה.</span></p>
			<p class="textindent">"את לא צריכה לבקש אישור מאף אחד, אבל הבנתי שלא ביקרת אותה מאז התאונה, ו<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה לבקר את אימא שלי<span class="no-break"> עכשיו."</span></p>
			<p class="textindent">"אם זה מה שאת רוצה, זה מה שנעשה." הוא משתלב שוב<span class="no-break"> בתנועה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מביטה החוצה מבעד לחלון בתחושת מועקה<span class="no-break"> גוברת.</span></p>
			<p class="textindent">רפה מחנה בחניון בית החולים ואנחנו יורדים מהרכב וצועדים יד ביד אל המבנה הגדול<span class="no-break"> והמאיים.</span></p>
			<p class="textindent">"את לא לבד. אני תמיד איתך," הוא אומר בקולו<span class="no-break"> המרגיע.</span></p>
			<p class="textindent">"אני אפילו לא יודעת איפה אימא מאושפזת," אני<span class="no-break"> לוחשת.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודע." הוא מהדק את אחיזתו בכף ידי ומוביל אותי בביטחון<span class="no-break"> פנימה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתאימה את עצמי לקצב ההליכה שהוא מכתיב ומנסה להרגיע את פעימות ליבי. לאורך השנים, איזבלה הפצירה בי לבקר את אימא, אך סירבתי. תחושת הביטחון שלי מתפוגגת. אולי אני עדיין חלשה<span class="no-break"> מדי?</span></p>
			<p class="textindent">דלתות המעלית נפתחות אל המסדרון, אבל אני משתהה במקומי. </p>
			<div id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">רפה לא אומר מילה. הוא לא שואל אם התחרטתי ולא מפציר בי להתקדם. כמו תמיד, הוא מרגיש אותי ומעניק לי את מה שאני צריכה. אני שואפת עוד שאיפה עמוקה ומהנהנת לאישור, ורק אז אנחנו מתקדמים אל עמדת<span class="no-break"> האחיות.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מאמינה!" צעקה נרגשת גורמת לי לעצור ואני מביטה באישה במדי אחות. "את חייבת להיות מדלין! את כל כך דומה לאימא שלך." היא מניחה את כפות ידיה על לחייה. "איזבלה אמרה שאת יפה, אבל לא תיארתי לעצמי עד<span class="no-break"> כמה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מצליחה לעקל את שפתיי בחיוך מאולץ, ורפה מעודד אותי להמשיך עד שלבסוף הוא נעצר מול דלת<span class="no-break"> פתוחה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מציצה פנימה בתאורה החלשה ובוחנת את הדמויות הרדומות ששוכבות על המיטות עד שמבטי נתקל באגרטלים שלי, המונחים על אדן<span class="no-break"> החלון.</span></p>
			<p class="textindent">גניחת כאב נמלטת מגרוני. הנה אימא שלי, שוכבת במיטה תחת ערימת שמיכות. אלמלא הצינורות המחוברים לאפה ולזרועה אפשר היה לחשוב שהיא רק ישנה שינה<span class="no-break"> עמוקה.</span></p>
			<p class="textindent">אני ניגשת אליה ונוגעת בעדינות בכתפה. "אימא, זאת<span class="no-break"> אני."</span></p>
			<p class="textindent">האחות נכנסת אל החדר ומחייכת אליי. "אימא שלך בטח כל כך שמחה. איזבלה מבקרת אותה כל הזמן, אבל אין לי ספק שהיא חיכתה<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">אני בוהה באימא. גון עורה חיוור, לחייה שקועות והתלתלים הארוכים שלה חסרי<span class="no-break"> ברק.</span></p>
			<p class="textindent">"הברשתי לה את השיער ומרחתי לה לק הלילה," האחות ממשיכה לפטפט. "אני מספרת לה הכול. אפשר לומר שהיא החברה הכי טובה<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">אני מפנה מבט חד אל רפה והוא מייד<span class="no-break"> מבין</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"צאי, בבקשה," הוא מבקש<span class="no-break"> בשקט.</span></p>
			<p class="textindent">"אבל אולי למדלין יש שאלות," היא אומרת במבוכה. "אני מטפלת באימא שלה כבר<span class="no-break"> —"</span></p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"צאי, עכשיו." הוא חוזר על הבקשה<span class="no-break"> בתקיפות.</span></p>
			<p class="textindent">היא מהנהנת ופונה אל<span class="no-break"> היציאה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני מלטפת את ראשה של אימא ומעווה את פניי. "אימא, תתעוררי, זאת<span class="no-break"> אני."</span></p>
			<p class="textindent">היא לא<span class="no-break"> מגיבה.</span></p>
			<p class="textindent">אני זזה לאחור ומתנגשת בגבי באדן החלון. אגרטל נופל ומתנפץ על הרצפה. אני מביטה באימא בבהלה, אך היא לא מגיבה. שום תו בפניה לא<span class="no-break"> זז.</span></p>
			<p class="textindent">"אימא, איזבלה התחתנה והיא<span class="no-break"> בהיריון."</span></p>
			<p class="textindent">החזה שלה ממשיך לעלות ולרדת בקצב<span class="no-break"> אחיד.</span></p>
			<p class="textindent">"תמיד אמרת שאת רוצה להיות סבתא. אם לא תתעוררי, נעמי היקרה תהיה הסבתא היחידה של התינוק<span class="no-break"> שלה</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">אין<span class="no-break"> תגובה.</span></p>
			<p class="textindent">אני רוטנת בתסכול. "אתמול בלילה הרגתי בן אדם," המילים בוקעות מפי בלי<span class="no-break"> מחשבה.</span></p>
			<p class="textindent">אימא לא מגיבה, ורפה נעמד מאחוריי ומניח את כפות ידיו על<span class="no-break"> כתפיי.</span></p>
			<p class="textindent">"הרגתי את אנטוניו. שיספתי לו את הגרון," אני ממשיכה ודמעות זולגות<span class="no-break"> מעיניי.</span></p>
			<p class="textindent">פניה היפות לא<span class="no-break"> נעות.</span></p>
			<p class="textindent">"זה הגיע לו." אני מלטפת את ידה. "תמיד אמרת שלכל אחד יש זכות להגן על<span class="no-break"> עצמו."</span></p>
			<p class="textindent">הצליל היחיד שנשמע הוא רחש מכונת<span class="no-break"> ההנשמה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא באתי לבד, רפה הגיע<span class="no-break"> איתי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא לוחץ את<span class="no-break"> כתפיי.</span></p>
			<p class="textindent">"רפה הוא אח של גייב, אבל הוא גם הרבה יותר מזה, הוא... הוא..." אני משתתקת. איך אסביר לה שהוא הכול<span class="no-break"> עבורי?</span></p>
			<p class="textindent">רפה רוכן ונושק<span class="no-break"> לראשי.</span></p>
			<p class="textindent">"אימא, את לא רוצה להתעורר ולברך אותו<span class="no-break"> לשלום?"</span></p>
			<div id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">התגובה לא מגיעה ואני מרימה את כף ידה ובוחנת את הציפורניים הקצרות שצבועות בלק<span class="no-break"> סגול.</span></p>
			<p class="textindent">"סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן לבוא לבקר אותך." אני נאנחת. "הייתי שבורה כשאת ואבא נעלמתם לי, וקצת השתגעתי אחרי התקיפה שחוויתי. רק עכשיו אני סוף־סוף מרגישה מעט<span class="no-break"> שפויה."</span></p>
			<p class="textindent">רפה מחליק את כף ידו על שערי והמגע המגונן שלו מעודד אותי להמשיך<span class="no-break"> לדבר.</span></p>
			<p class="textindent">"במשך שנתיים הייתי שבויה של הפחד. הצלחתי למצוא שלווה רק כשהכנתי את האגרטלים שלי, אבל עכשיו אני מרגישה שקיבלתי את החיים בחזרה. אני כבר לא מפחדת, ומי שפגע בי לא יוכל לפגוע בי שוב. דאגתי לזה<span class="no-break"> בעצמי."</span></p>
			<p class="textindent">לרגע נדמה לי שכף ידה של אימא נרעדת, אך נראה שזאת רק משאלת<span class="no-break"> לב.</span></p>
			<p class="textindent">"רפה שומר עליי ומעניק לי ביטחון. והוא לא נבהל כשאני צורחת בניסיון להשתיק את הרעשים שבראש<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">כף ידו של רפה מלטפת ברוך את<span class="no-break"> לחיי.</span></p>
			<p class="textindent">"אימא, למה את לא מגיבה?" אני מרימה את<span class="no-break"> קולי.</span></p>
			<p class="textindent">הצליל החדגוני של מכונת ההנשמה ממלא את<span class="no-break"> אוזניי.</span></p>
			<p class="textindent">"היא לא מגיבה." אני מפנה אל רפה מבט<span class="no-break"> אומלל</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אני בטוח שהיא רוצה אבל לא מצליחה." הוא ניגש אל המיטה ומכסה את היד שלה<span class="no-break"> בשמיכה.</span></p>
			<p class="textindent">היא נראית שברירית כל כך ודמעות ממלאות את<span class="no-break"> עיניי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא רוצה להיות כאן יותר," אני<span class="no-break"> אומרת.</span></p>
			<p class="textindent">"אז נלך," רפה<span class="no-break"> מאשר.</span></p>
			<p class="textindent">אני משפילה מבט אל האגרטל השבור. אבא היה נוזף בי על חוסר הכבוד שאני מפגינה<span class="no-break"> כלפיה.</span></p>
			<p class="textindent">"סליחה, אימא. אכין לך אגרטל חדש." אני משליכה את השברים לפח וחוצה את<span class="no-break"> החדר.</span></p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">האחות מקדמת את פנינו בחיוך חומל שמצית את זעמי. באיזו זכות היא טוענת שאימא חברה<span class="no-break"> שלה?</span></p>
			<p class="textindent">"אימא לא אוהבת לק סגול. רק אדום," אני נוהמת לעברה וממשיכה אל<span class="no-break"> המעליות.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו הולכים אל הרכב בשתיקה, וכשרפה פותח עבורי את הדלת אני נצמדת אליו בחיבוק<span class="no-break"> נזקק.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מלטף בחטף את גבי ונסוג<span class="no-break"> לאחור.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתיישבת במבוכה. איך ייתכן שהוא לא מרגיש את המצוקה שלי? ברגע שהוא תופס את מקומו מאחורי ההגה הוא אוחז בכף ידי, אך אני מושכת אותה ממנו ועוצמת<span class="no-break"> עיניים.</span></p>
			<p class="textindent">כשהג'יפ עוצר מול הווילה של גייב, אני יוצאת בזריזות ורצה היישר אל הפטיו המואר. אני מתיישבת מאחורי האובניים, מניחה עליהם גוש חמר ומביטה בקערת המים<span class="no-break"> הריקה.</span></p>
			<p class="textindent">רפה נכנס בעקבותיי. הוא לוקח את הקערה, ממלא בה מים ומניח אותה מולי. כף ידו מרפרפת על ראשי וכעבור רגע הוא מתרחק ומתיישב על<span class="no-break"> הספה.</span></p>
			<p class="textindent">"גוזל, כדאי שתלכי לישון." הוא משפשף את<span class="no-break"> עיניו.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרטיבה את כפות ידיי ומלטפת את החמר. "אני צריכה להכין אגרטל<span class="no-break"> לדמיאנו."</span></p>
			<p class="textindent">"את מכירה אותו מהתקופה שבה אבא שלך עבד אצל אבא שלו?" הוא שולף סכין מהכיס ומקפיץ אותה<span class="no-break"> באוויר.</span></p>
			<p class="textindent">אני מחליקה את ידיי הרטובות על החמר. "אבא שלו היה אדם רע, אבל דמיאנו תמיד היה טוב<span class="no-break"> אליי."</span></p>
			<p class="textindent">"דמיאנו מנצ'יני הוא נחש ארסי." רפה מגחך. "אחרי שחיסלו את אבא שלו הוא שחט את כל מי שהיה עלול לאיים על הירושה שלו. אנטוניו הוא כמו כלבלב חמוד<span class="no-break"> לידו."</span></p>
			<p class="textindent">כלבלב חמוד שגזל שנתיים מהחיים<span class="no-break"> שלי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"היית צריכה לתת לי לשחוט אותו בשבילך." רפה מעווה את פניו. "הוא היה זוחל אלייך ומתחנן למחילה, ואז הייתי נועץ לו <span id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></span>את הסכין בין<span class="no-break"> העיניים."</span></p>
			<p class="textindent">אני מצטמררת כשדמותו של אנטוניו המוטל בשלולית הדם עולה לנגד<span class="no-break"> עיניי.</span></p>
			<p class="textindent">"את לא יכולה לפגוש את דמיאנו." רפה נעמד. "אסור שהוא ידע שחיסלת את בן הדוד<span class="no-break"> שלו."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה כועס שסיבכתי אתכם בנקמה<span class="no-break"> שלי?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא. אני גאה בך." הוא שוב מקפיץ את הסכין. "מדלין, עשית את מה שהיית צריכה לעשות, וכל מי שהיה בבר גאה<span class="no-break"> בך</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"יופי. אני גאה בעצמי. אולי גם דמיאנו יהיה גאה בי." אני לוחצת על דוושת האובניים ומביטה בחמר<span class="no-break"> מסתובב.</span></p>
			<p class="textindent">"אסור שהוא ידע." רפה נועץ את הסכין<span class="no-break"> בדלפק.</span></p>
			<p class="textindent">"למה?"</p>
			<p class="textindent">"חיסלת את בן הדוד שלו. דמיאנו מחויב לדרוש נקמה כראש<span class="no-break"> המשפחה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מביטה בכפות ידיי ולרגע רואה שוב את כתמי<span class="no-break"> הדם.</span></p>
			<p class="textindent">"אף אחד לא יסגיר אותך," רפה אומר בביטחון. "דמיאנו עומד לפתוח במלחמה נגד כל מי שהיה איתנו בבר של<span class="no-break"> הצארינה."</span></p>
			<p class="textindent">"אבל מישהו מהם עלול להיפגע.<span class="no-break"> בגללי."</span></p>
			<p class="textindent">"כולם יכולים להזדיין, רק את<span class="no-break"> חשובה</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">רעד חולף בי. איך יכולתי לסכן כך את<span class="no-break"> אחותי?</span></p>
			<p class="textindent">"מדלין, את מבינה מה אני מבקש ממך?" רפה מקשיח את קולו. "את לעולם לא תודי במה שעשית. בחיים לא יגלו מי מאיתנו חיסל את הזין<span class="no-break"> הזה."</span></p>
			<p class="textindent">המחשבות הופכות לקולות צורמים, ואני מתמסרת לדבר היחיד שמרגיע אותי. אצבעותיי מעצבות את החמר החלק, והרעשים הולכים<span class="no-break"> ודועכים.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרימה שוב את מבטי רק כשהחמר לובש צורה. רפה שוכב על הספה וזרועו מסוככת על עיניו. חמימות מתפשטת בקרקעית בטני, וירכיי מעקצצות מתוך צורך<span class="no-break"> במגעו.</span></p>
			<div id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">כמו מרגיש שאני מביטה בו, הוא מתיישב ומעניק לי חיוך<span class="no-break"> קטן.</span></p>
			<p class="textindent">"נאכל יחד צהריים?" הוא מעסה את<span class="no-break"> עורפו.</span></p>
			<p class="textindent">אני נזכרת כיצד הוא נרתע מהמגע שלי ברכב<span class="no-break"> ומתכווצת.</span></p>
			<p class="textindent">"אחכה שתניחי אותו לייבוש." הוא נעמד ויוצא<span class="no-break"> לחצר.</span></p>
			<p class="textindent">אני יודעת שברגע שאתנתק מהאובניים, הקולות הצורמים יטביעו שוב את המחשבות, וממשיכה לעצב את האגרטל במשך שעה ארוכה עד שרפה נוקש על הזגוגית ומצביע על השולחן הערוך<span class="no-break"> שבחצר.</span></p>
			<p class="textindent">אני קמה בחוסר חשק, מניחה את האגרטל בצד ומצטרפת<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">מינדי, אחת מעוזרות הבית, מביאה קערת מים ומגבת, וממתינה לידנו בדממה עד שאני מסיימת לשטוף את ידיי. ברגע שהיא עוזבת הוא מניח על השולחן סכין קטנה. אני מזהה<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תפחדי ממנה," הוא אומר<span class="no-break"> ברוך.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מפחדת ממנה, אני אוהבת אותה." אני מכניסה חתיכת פרגית לפי<span class="no-break"> ולועסת</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">החזה של רפה עולה ויורד<span class="no-break"> בחדות.</span></p>
			<p class="textindent">"לא לקחתי אותה איתי כי אני לא בטוחה שארצה להתמכר לתחושת הביטחון שהיא מעניקה לי." אני מקרבת אותה אליי. "זאת<span class="no-break"> מתנה?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני אתן לך כמה סכינים שרק תרצי, אבל זאת תישאר אצלי." הוא חוטף אותה ומסתיר אותה בגרב שלו. "בכל מקרה, את לא צריכה להגן על עצמך כשאני<span class="no-break"> איתך."</span></p>
			<p class="textindent">אני ממשיכה לאכול בשקט ומציצה לעברו. הרגשות שלו כלפיי תמיד גרמו לי להרגיש מוגנת כל כך במחיצתו, אבל עכשיו אני פתאום חשה חוסר<span class="no-break"> ודאות.</span></p>
			<p class="textindent">"התחרטתי. תן לי את הסכין." אני פורשת את כף<span class="no-break"> ידי.</span></p>
			<p class="textindent">"בשביל מה את זקוקה לה<span class="no-break"> עכשיו?"</span></p>
			<div id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"אולי לא תמיד תהיה לידי. אני רוצה להיות בטוחה שאצליח להגן על<span class="no-break"> עצמי."</span></p>
			<p class="textindent">"אמרתי לך שאני תמיד אגן עלייך," הוא משיב<span class="no-break"> בכעס.</span></p>
			<p class="textindent">"ארגיש טוב יותר אם תהיה לי סכין." אני<span class="no-break"> מפהקת.</span></p>
			<p class="textindent">"את צריכה לישון," קולו מתרכך. "לחיסול המפואר שלך יהיו השלכות, ועדיף שתהיי ערנית ומרוכזת בימים<span class="no-break"> הקרובים."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מוזג לי מים ואני בוהה בכף ידו הגדולה ומנסה לדמיין את מגע אצבעותיו המחוספסות והגסות על<span class="no-break"> עורי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"גוזל, לכי לישון. אני כאן, שומר<span class="no-break"> עלייך."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מלטף בחטף את שערי, והמועקה שורפת את קרקעית<span class="no-break"> בטני.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתרוממת ונכנסת לפטיו, אך במקום להמשיך אל חדרי אני מתיישבת מול האובניים וממשיכה<span class="no-break"> לעבוד.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">האור הטבעי מתחלף בתאורה מלאכותית ואני מפהקת ומחליקה את כפות ידיי הרטובות על האגרטל. שריריי תפוסים והעייפות מאיטה<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">רפה נכנס לפטיו. הטלפון צמוד לאוזנו ואני קולטת שברי משפטים על הידוק השמירה, היערכות למלחמה וגיוס בעלי ברית. הוא מוטרד מהתגובה הצפויה של דמיאנו, אבל אני מוטרדת מהספק שהתעורר בי לגבי המקום שלי בחיים<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מנתק את השיחה ונעמד מולי. "גוזל, בבקשה תלכי לישון. אני אדליק את הפנס ואישאר לישון בחדר<span class="no-break"> האורחים."</span></p>
			<p class="textindent">אני מעסה את רקותיי<span class="no-break"> ומפהקת.</span></p>
			<p class="textindent">"אלווה אותך לחדר שלך." הוא נסוג אל<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">אני נעמדת ומחליטה לאזור אומץ. "הלילה לא תישן בחדר האורחים. אתה תישן<span class="no-break"> איתי</span><span class="no-break">."</span></p>
			<div id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">הוא מעסה את עורפו<span class="no-break"> ושותק.</span></p>
			<p class="textindent">העלבון הולם בבטני ואני נוחתת לישיבה על הכיסא. כפות ידיי תרות אחר החמר. "אני צריכה להכין עוד<span class="no-break"> אגרטל."</span></p>
			<p class="textindent">"בואי," הוא נאנח. "אני אישן<span class="no-break"> איתך."</span></p>
			<p class="textindent">אני נעמדת ומקיפה את האובניים ואז קופאת במקומי. כפות ידיי מלוכלכות, השמלה שלי מטונפת והריח שלי לא<span class="no-break"> נעים.</span></p>
			<p class="textindent">"אני צריכה כמה דקות," אני<span class="no-break"> ממלמלת.</span></p>
			<p class="textindent">רפה מהנהן ואני ממהרת אל המקלחת בחדר הרחצה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">ההתרגשות מסלקת ממני את העייפות. אני חופפת בשמפו החדש שרבקה הביאה איתה בביקור הקודם ומסתבנת בריכוז. היא הסבירה לי בדיוק כיצד אמור להתנהל הלילה הזה, הלילה שבו סוף־סוף אהפוך להיות האישה של<span class="no-break"> רפה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתנגבת ומורחת בנדיבות קרם ריחני על גופי, בדיוק כפי שהיא המליצה לי. קול צעדיו של רפה נשמע מחוץ לדלת ואני ממהרת ללבוש את תחתוני התחרה ואת כותונת הסאטן<span class="no-break"> החדשה.</span></p>
			<p class="textindent">המחשבה על מגעו מציתה את גופי ואני פותחת את הדלת של חדר הרחצה וקופאת<span class="no-break"> במקומי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">רפה שוכב על המיטה במכנסי הג'ינס ובחולצת הטריקו הלבנה שלו. זרועו מקופלת ומונחת על פניו וגופו<span class="no-break"> דומם.</span></p>
			<p class="textindent">"נרדמת?" אני<span class="no-break"> לוחשת.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מרים מעט את זרועו ומביט בי. חיוך קטן עולה על שפתיי אך נמחק כשהוא שוב מניח את זרועו על<span class="no-break"> עיניו.</span></p>
			<p class="textindent">אני משפשפת את זרועותיי החשופות ומתקרבת בהיסוס אל המיטה. רבקה אמרה שברגע שהוא יראה אותי בכותונת הזאת הוא יתפוס פיקוד, אבל נראה שהוא מסרב להסתכל<span class="no-break"> עליי.</span></p>
			<p class="textindent">"לבשתי כותונת חדשה, היא יפה?" אני מנסה למשוך את תשומת<span class="no-break"> ליבו.</span></p>
			<p class="textindent">"אממ..." הוא מאשר בלי להביט<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<div id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">התגובה הקרירה שלו היא כמו אגרוף בבטן, אך אני נחושה לזכות ממנו במחמאה. "אתה חושב שאני<span class="no-break"> יפה?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא<span class="no-break"> שותק.</span></p>
			<p class="textindent">"רוצה להרגיש כמה העור שלי נעים לאחר שמרחתי עליו קרם<span class="no-break"> גוף?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא שותק, ואני נאנקת בכאב ונשכבת בגבי<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תכעסי." הוא מסובב אותי אליו. מבטו נראה<span class="no-break"> מוטרד.</span></p>
			<p class="textindent">"אני כבר לא רוצה שתישן איתי." אני מתפתלת בניסיון להפנות אליו שוב את<span class="no-break"> גבי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני אישאר לישון כאן." הוא לופת את מפרקי ידיי. "אל תכעסי.<span class="no-break"> בבקשה."</span></p>
			<p class="textindent">"לך מכאן." אני מצליחה לשחרר יד אחת וחובטת בו. "אני לא רוצה אותך במיטה<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא נושף בחדות וקם במבט מיוסר. "גוזל, אני<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מדברת איתך." אני מושכת את השמיכה מעל<span class="no-break"> ראשי.</span></p>
			<p class="textindent">"מדלין, תני לי<span class="no-break"> להסביר."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מדברת<span class="no-break"> איתך!"</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר, אדליק לך את הפנס," הוא אומר בתבוסה, ואז צעדיו מתרחקים והדלת<span class="no-break"> נסגרת.</span></p>
			<p class="textindent">דמעה נושרת על לחיי ואני מנגבת אותה ברוגז. מהרגע שעינינו נפגשו הרגשתי שאני שלו והוא שלי, אבל מתברר שטעיתי. הוא לא רואה בי<span class="no-break"> אישה.</span></p>
			<p class="textindent">מבחינתו אני רק גוזל חסר<span class="no-break"> אונים.</span></p>
		</div>

			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות