המאפיונרים של הרפובליקה החמישית 2 המבתר

פנלופה סקיי
בשלב זה של חיי אני כבר עמוק במערכת יחסים עם בסטיאן, המאפיונר הכי גדול בפריז, האיש ששולט בכל הכנופיות ויד ימינו של נשיא צרפת. אם הייתי חכמה, הייתי עוזבת, אבל אני די בטוחה שאני כבר מאוהבת בגבר הזה... אדריאן ממשיך לחבל בתהליך הגירושים, עד שבסטיאן מחליט להתערב. וכמו תמיד, האיש פותר את כל בעיותיי. מאחורי גבי בסטיאן מזהיר את האקס שלי ש’האריסטוקרטים’ רוצים להרוג אותו, אבל אדריאן ממשיך להתעלם מהאזהרות. בסטיאן עושה זאת למעני, אבל אם אדריאן מתעקש למות, זכותו. זאת לא הבעיה שלי. אבל מתברר שטעיתי בגדול; זו כן הבעיה שלי. ’האריסטוקרטים’ תוקפים אותי, ולא את אדריאן, כי אנחנו עדיין נשואים, וכולם יודעים שהוא אוהב אותי. אני נלכדת ברשת של תככים ומזימות שאינה קשורה אליי, והאדם היחיד שיכול להציל אותי הוא ׳הקצב׳, הקיסר של צרפת, המנהיג של ’הרפובליקה החמישית’. האיש שיהרוג את כולם למעני.
שם: המאפיונרים של הרפובליקה החמישית 2 המבתר
מחבר/ת: פנלופה סקיי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/ פשע-מאפיה
מק״ט: 012020136
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00
קרא פרק ראשון
				
<div id="_idContainer003" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">

<p class="עימוד_chapter-no">1</p>
<p class="עימוד_chapter-headline">פְלֶר</p>
<p class="עימוד_indented-txt">כשהגעתי לבית המשפט ביום שני בבוקר, מזג האוויר היה מעונן ומדי פעם ירד גשם. בלב כבד, עליתי במדרגות ונכנסתי לבניין כדי להתחיל את תהליך הגירושים. בחרתי הבוקר בתלבושת שקניתי לעבודה - חצאית שחורה צמודה וחולצה מחויטת בצבע כחול כהה שתחבתי לחצאית.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הנישואים שלי הסתיימו עוד לפני שהגשתי את המסמכים וכבר המשכתי הלאה עם גבר שלא היה בליגה שלי. ובכל זאת, התקשיתי להתגרש מגבר שהאמנתי שיום אחד איקבר לידו. מישהו שהכרתי במשך שנים ולאחרונה התגלה כאדם זר לגמרי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הלכתי לאורך המסדרון ומצאתי את החדר שבו הייתי אמורה לפגוש את אדריאן ואת השופט, כשגבר בחליפה אפורה עם משקפיים ותיק מסמכים ביד עצר אותי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"פלר?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן, איך אני יכולה לעזור לך?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"שמי אנתוני," הוא אמר בשעה שלחץ לי את היד. "אני עורך הדין שלך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הו... לא ביקשתי עורך דין." הליך הגירושים שלנו אמור היה להיות פשוט. אחרי הכול לא רציתי את הכסף של אדריאן ולא היה לי על מה להתווכח איתו. לכן גם לא חשבתי שאני צריכה עורך דין. משפט הגירושים הזה היה אמור להיות הפשוט ביותר בהיסטוריה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בסטיאן דופונט ביקש ממני לייצג אותך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">סיפרתי לבסטיאן שהמשפט יתקיים היום, אבל לא שיתפתי אותו בפרטים, כמו למשל שלא היה לי עורך דין. הוא תמיד היה צעד אחד לפניי והשגיח עליי גם כשלא ביקשתי ממנו. "אני... אני לא חושבת שזה הכרחי–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא כבר שילם את שכר הטרחה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא ניגש לדלת ופתח אותה. "שנתחיל?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">מבעד לדלת הפתוחה ראיתי את עורפו של אדריאן. הוא ישב ליד גבר, כפי הנראה עורך הדין שלו. השופט ישב ליד השולחן שפנה לכיוון של אדריאן ולשולחן הריק שלצידו - זה שהייתי אמורה לשבת לידו עם אנתוני.</p>
<p class="עימוד_running-txt">עמדתי להתגרש עוד לפני שהגעתי לגיל שלושים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">פאקינג טיפשה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">נכנסתי לחדר בראש מורם, התיישבתי ליד השולחן ושילבתי רגליים בלי להסתכל על אדריאן. לקחתי איתי רק תיק קטן כי לא ידעתי מה עוד צריך להביא. לא הייתה לי רשימה של דברים שרציתי, לא שמרתי קבלות על קניות ולא היו לי שום ראיות מצולמות שיכולתי להשתמש בהן כנגדו במטרה לקבל סכום גדול יותר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנתוני התיישב לצידי. "אני מייצג את פלר לורן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">חשתי את מבטו של אדריאן בשעה שהביט בי בתקווה שגם אני אביט בו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בסדר גמור." השופט אלברטו ניגש ישר לעניין. "בואו נתחיל."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנתוני דיבר ראשון. "כיוון שהנישואים הסתיימו עקב הבגידות המרובות של מר לורן, פלר מבקשת מחצית מההון המשותף שהם הרוויחו במהלך תקופת הנישואים–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"רגע, לא אמרתי דבר כזה." התבוננתי בעורך הדין שלי. "אני לא רוצה כלום."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את זכאית–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא רוצה כלום."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנתוני המשיך להביט בי, כאילו בסטיאן נתן לו הוראות והוא היה חייב לציית להן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אולי כדאי שתדבר עם הלקוחה שלך בפרטיות," הציע השופט אלברטו. "נצא להפסקה–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">הסתכלתי על השופט. "אני לא רוצה כלום - רק את הבגדים והחפצים האישיים שלי שנשארו בבית. התחתנתי איתו כי אהבתי אותו, והעונש שלו הוא הידיעה שהוא בגד באישה היחידה שבאמת אהבה אותו בזכות מי שהוא. הכסף שלו לא מעניין אותי - ואוכיח את זה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנתוני נאנח בתסכול, כאילו כבר ידע שבסטיאן ינזוף בו כשהכול יסתיים. </p>
<p class="עימוד_running-txt">השופט אלברטו פנה לאדריאן ולעורך הדין שלו. "אם אתם מסכימים לתנאים, הנושא סגור."</p>
<p class="עימוד_running-txt">שררה שתיקה ארוכה. עורך הדין נעץ מבט בלקוח שלו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אדריאן בהה בשולחן ונראה כאילו עמד להקיא. "היא תקבל חצי מההון."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה?" שאלתי בתדהמה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אדריאן לא הביט בי. "אני מתנגד לדרישות שלכם. קחי חצי מההון."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה נראה לך שאתה עושה?" נעצתי בו מבט כי לא הבנתי מה קרה. "אמרתי שאני לא רוצה את הכסף שלך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודע," הוא אמר בשקט. "אבל אני רוצה שתקבלי אותו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל אני לא רוצה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">השופט שילב ידיים ונאנח. "אני עוסק בתחום כבר כמעט ארבעים שנה ועדיין לא פגשתי מקרה כזה - נישואים שהסתיימו בגלל בגידה ואף שהבעל רוצה לתת לה את הכסף, האישה לא מוכנה לקבל אותו. לדעתי, עדיין יש כאן אהבה, אולי כדאי לתת עוד הזדמנות לנישואים האלה..."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא." אין שום פאקינג סיכוי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אדריאן נאנח.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא אקח את הכסף שלו." התעקשתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">השופט הביט באדריאן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא מקבל את התנאים שלה," הוא אמר בשקט.</p>
<p class="עימוד_running-txt">השופט סגר את התיקייה והצמיד את כפות ידיו זו לזו. "אז נקבע דיון נוסף בעוד שלושה שבועות. אולי עד אז תצליחו להחליט איך אתם רוצים לחלק את הנכסים. הפגישה הזו הסתיימה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה?" הגעתי לכאן כדי לסיים את תהליך הגירושים, להשתחרר מאדריאן לנצח ובאופן רשמי להסיר את שם המשפחה שלו ולהחזיר לי את שם נעוריי. לא רציתי שהתהליך ייבלם ואמשיך להיות תלויה באוויר. "איזה טמטום."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנתוני הניח את ידו על כתפי כדי להשתיק אותי בשעה שאדריאן ועורך הדין שלו יצאו מהאולם.</p>
<p class="עימוד_running-txt">התנשפתי בכבדות כדי לאלץ את עצמי לכלוא בתוכי את הזעם שלא יכולתי לבטא בנוכחות השופט והאבטחה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"קחי את הכסף," אנתוני אמר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אמרתי שאני לא רוצה אותו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את לא מבינה מה הוא עושה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">קפאתי במקומי והסתובבתי אליו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא יודע שלא תיקחי את הכסף והוא משתמש בזה כדי להאריך את הדיונים בבית המשפט."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"למה שהוא יעשה את זה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה לא ברור?" הוא נעץ בי מבט. "כדי להישאר נשוי לך."</p>
<p class="עימוד_stars">***</p>
<p class="עימוד_indented-txt">כשיצאתי מבית המשפט וירדתי במדרגות, הבחנתי באדריאן שעמד על שפת המדרכה. מספיק היה לי להביט בו לרגע כדי להבין שהוא חיכה לי. הוא לבש מעיל שחור ארוך, על צווארו היה כרוך צעיף וידיו היו תחובות בכיסי המעיל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">זעם שקט בעבע בתוכי. ניגשתי אליו ונעצתי בו מבט. משום שהייתה זאת כבר שעת צהריים, מעט מאוד אנשים היו בסביבה. רובם כבר עזבו את בית המשפט כדי לקנות קרואסונים במאפייה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">עיניו נראו עייפות ומובסות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתה פאקינג צוחק עליי?" למרות המילים הכועסות, דיברתי בנימה רגועה, כאילו היינו בארוחת ערב חגיגית, יושבים סביב שולחן עם אנשים נוספים. "ובדיוק כשחשבתי שלא תצליח להכעיס אותי יותר, הצלחת לעצבן אותי עוד קצת."הוא המשיך לבהות בלי להיכנע לזעם שלי. "קחי את הכסף–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא רוצה אותו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אז כנראה שנדבר על זה שוב בעוד שלושה שבועות."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הפעם הזאת הייתה בין הפעמים הבודדות שהתחשק לי לצעוק באמצע הרחוב. "אולי אנחנו נשואים על הנייר, אבל אנחנו לא נשואים בשום מובן אחר. יש לי מישהו, ואני בטוחה שהמחליפה שלי כבר מחכה לך במיטה שלך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא הייתי עם אף אחת מאז שעזבת אותי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אז הפכת להיות נאמן לי רק אחרי שעזבתי?" שאלתי בתדהמה. "ממש פאקינג הגיוני."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא בהה בי למשך זמן מה וחשב מה לומר. "בואי נשב בבית קפה ונדבר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני מעדיפה לעמוד פה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"שנינו קתולים–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אלוהים לא יעניש אותי על זה שהחלטתי לעזוב בן זונה שקרן ובוגדני."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא השפיל את עיניו במבוכה. ובצדק. "אולי לא יזיק לנו להיפרד לתקופה. אולי את צריכה לחיות את החיים שלך, לחוות חוויות, ואחר כך אולי נוכל לעבוד על הזוגיות. אני מבין שאת כועסת עליי ושוכבת עם מישהו אחר כדי לענות אותי–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">צחקתי בזדוניות. "אתה חושב שאני מזדיינת עם בסטיאן כדי שתקנא? הו, מותק. אני איתו כי הגבר חתיך בטירוף. בהתחלה רק הזדיינו, אבל הוא כבר מזמן הגבר שלי ואני האישה שלו. המשכתי הלאה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא שוב הרים את עיניו, רק שהפעם התבוסה התפוגגה. הופיע בהן רמז לכעס שהסתתר מאחורי כאב וקנאה. "נפרדנו לפני חודשיים ואת כבר בזוגיות–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"וואו." אמרתי בלעג, כי הוא נשמע מגוחך. "כל הכבוד, אדריאן. פשוט כל הכבוד."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הנשים ההן היו חסרות משמעות."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בדיוק כמוני. <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">ברור</span>." השיחה השקטה שלנו הפכה לקרב צעקות באמצע הרחוב. "אתה ממש צבוע, אתה יודע את זה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"עשיתי טעות."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כלבה אחת, פעם אחת - זו טעות. טעות שיכולתי לסלוח עליה אם היית מתוודה. אבל שכבת עם שתים<span class="CharOverride-6">‏</span>־עשרה נשים שונות, אדריאן. והיו יכולות להיות עוד הרבה נשים אם ססיליה לא הייתה מלשינה עליך - שאלוהים יברך את האישה הזאת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני מבטיח לך שלעולם לא אחזור על השטות הזאת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני מקווה שאתה באמת מתכוון לזה, בשביל האישה הבאה שלך. באמת. כי אף אישה לא צריכה לסבול את מה שעשית לי. אהבתי את ההורים שלך כמו את ההורים שלי, אהבתי את אח שלך כאילו הוא היה אחי, ועכשיו איבדתי את כולם. נשארתי לבד ואתה לא איבדת כלום."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ההורים שלי עדיין אוהבים אותך, פלר. אימא שלי צועקת עליי כל יום ודורשת שאסדר את העניינים בינינו. אבא מעולם לא היה מאוכזב ממני כל־כך. תאמיני לי, מאז שזה קרה הם אוהבים אותך הרבה יותר מאשר אותי. אמרתי להם שאתקן את זה ושאחזיר אותך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה לעולם לא יקרה, אדריאן<span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">. לעולם</span>."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את עדיין אוהבת אותי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אהבה לא נעלמת מהר כל־כך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"היא נעלמת ברגע שבוגדים בה. תשאיר את הכסף שלך לעצמך, כי אני לא רוצה אותו. אתה יכול למשוך את זה שנים, אבל שום דבר לא ישתנה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא תוכלי להתחתן עם אף אחד אחר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">כיווצתי עיניים בתגובה. כעסתי כל־כך שפשוט שתקתי. כשדיברתי שוב, קולי היה רגוע להחריד. "אז אחרי שבגדת בי והרסת את הנישואים שלנו, אתה מתכנן לחבל באושר שלי? זה הבן אדם שאתה, אדריאן? כי אם כן, אני ממש שמחה שבגדת בי, כי אני נמצאת עם גבר שלעולם לא יתייחס אליי ככה." לא ידעתי מה יקרה בהמשך עם מערכת היחסים של בסטיאן ושלי. האם היא תחזיק מעמד למשך חודשים או שנים, או האם היא תתפוגג בעוד כמה שבועות, אבל ידעתי בוודאות שבסטיאן היה איש הרבה יותר מכובד מאדריאן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא הסיט מבט, כאילו הצטער מייד על מה שאמר. "פלר, אני מצטער. אני פשוט אוהב אותך, וברגע שאיבדתי אותך הבנתי כמה אני אוהב אותך. אני מדוכא, כאילו מתת או משהו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הנישואים שלנו מתו," הכרזתי. "והגיע הזמן להמשיך הלאה. אם תעכב את התהליך, שום דבר לא ישתנה, אדריאן. אני כבר עם מישהו אחר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני דואג לך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא ידעתי למה הוא התכוון, לכן חיכיתי שהוא ימשיך לדבר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"את לא מכירה אותו, פלר. את לא מכירה אותו כמו שאר האנשים בעיר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודעת טוב מאוד מי הוא ומה הוא עושה למחייתו. כי להבדיל ממך, הוא לא שיקר לי. הוא אמר לי את האמת בלי לחשוב אם היא תמצא חן בעיניי או לא. וזה מרענן מאוד." בלי לייפות את המציאות. בלי מניפולציות רגשיות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל את לא מבינה את ההשלכות של העבודה שלו. הרבה אנשים רוצים להרוג אותו - וכתוצאה, הם ירצו להרוג גם אותך. אם את רוצה להתקדם בחיים, להתחתן וללדת ילדים, בחרת באפשרות הכי גרועה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא מחפשת כרגע שום דבר רציני. המחשבה הזאת מבחילה אותי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בכל מקרה, את צריכה להתרחק ממנו. פלר, אני לא מדבר מתוך קנאה. אני רק מנסה להגן עלייך." נראה שהקנאה והכעס שלו התפוגגו ובעיניו נותר רק ייאוש אמיתי, כאילו הוא באמת התכוון למה שאמר. "הוא בחור מסוכן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בסטיאן לעולם לא יפגע בי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל הרבה אנשים רוצים לפגוע בו. יש לו הרבה אויבים. יש לו מטרה על הגב. אני לא מתעסק בפשעים מסוכנים ואני לא מבין יותר מדי בעולם שלו, אבל אני כן יודע שהעולם שלו מסוכן בטירוף. הוא לא בטוח בשבילך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מצחיק שאתה אומר את זה - כי הוא לעולם לא יפגע בי כמו שאתה עשית."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אדריאן עטה הבעה מובסת להחריד, כאילו המילים שלי הכו בו חזק יותר מאגרוף באף. "לא סתם קוראים לו 'הקצב', פלר. את בחורה חכמה, לא צריך להיות יותר מדי חכמה כדי להבין שהעולם שלו מסוכן. אם יהרגו אותך בגללו, אצטרך להרוג את עצמי כי לא אוכל לחיות עם הידיעה שהטיפשות שלי הובילה לתוצאה הזאת." קולו נשמע נמוך יותר בגלל הכנות הכאובה, כאילו הוא התחנן אליי. "יש מיליוני בחורים בעולם. את סקסית בטירוף ותוכלי להשיג את מי שתרצי. אם לא תהיי איתי, בבקשה תבחרי במישהו אחר. מישהו עם חיים רגילים, משעממים ובטוחים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">כל הכעס שחשתי כלפיו נעלם לרגע קצר והתרכזתי בייאוש שבקולו. הוא דיבר אליי כמו חבר, כמו איש סוד ולא כמו אקס שניסה להחזיר אותי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני רק רוצה שתהיי בטוחה, פלר."</p>
<p class="עימוד_stars">***</p>
<p class="עימוד_indented-txt"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">אבוא בעוד כמה דקות, מותק.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">ישבתי ליד שולחן האוכל, עדיין לבושה באותה חצאית צמודה וחולצה מחויטת כי מייד אחרי שסיימתי בבית המשפט חזרתי לעבודה - חברת השקעות יוקרתית ומפוארת במשרד משופץ שעוצב בסגנון עכשווי, אף על פי שהיה בבניין ישן. היועץ שעבדתי אצלו היה נשוי עם שני ילדים ובסך הכול היה בחור נחמד. לא דיברתי עם בסטיאן כל היום, וההודעה שהוא שלח הייתה ללא ׳שלום׳ או ׳היי׳ או ׳צהריים טובים׳. הוא פשוט אמר את מה שרצה בלי לחשוב אם רציתי את אותו הדבר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מובן שרציתי, אבל עדיין חשתי מועקה בלב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מן הסתם, בגלל האזהרה שלא הייתי אמורה להתייחס אליה - העובדה שיצאתי מזוגיות גרועה אחת ונכנסתי לזוגיות גרועה יותר, פשוט מסיבות אחרות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">גם אם אדריאן צדק, לא ידעתי אם יהיה לי את הכוח לעזוב. בסטיאן היה יחיד במינו, וכל גבר שיגיע אחריו לא ישווה לו, והמחשבות עליו ירדפו אותי עד סוף חיי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כעבור רגע קצר הוא נכנס לדירה שלי בחולצה שחורה עם שרוולים ארוכים, שהבליטו את שריריו. הוא לבש מכנסי ג'ינס ונעל מגפיים, שערו הבלונדיני היה פרוע מעט בגלל הרוח שבחוץ. הוא נראה כמו ענק בתוך הדירה שלי. אך כשעיניו הכחולות ננעצו בי והוא חייך אליי בעדינות, ליבי פרפר בתוכי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">מוחי וליבי נאבקו זה בזה, ובסופו של דבר ליבי ניצח בתחרות, לכן קמתי ונצמדתי לחזה שלו. נעלי העקב העניקו לי עוד שנים־עשר סנטימטרים ולכן הצלחתי לכרוך את זרועותיי סביב צווארו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא נישק אותי בלהיטות עם הלשון, הרים את החצאית שלי כשידיו החשופות נדדו לישבני ולפתו אותו. הוא הוליך אותי לכיוון הספה שבפינה תוך כדי שהמשיך לנשק אותי, השכיב אותי עליה והתמקם מעליי. הוא משך למטה את תחתוני החוטיני בלי לחלוץ ממני את נעלי העקב. ולבסוף פתח את כפתורי מכנסי הג'ינס שלו ומשך אותם למטה כדי לשקוע בתוכי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">השתנקתי כאילו זאת הייתה הפעם הראשונה, וכאילו אף פעם לא היה בתוכי זין גדול כל־כך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא זיין אותי בפינת הספה כשהוא עדיין לבוש במכנסי ג'ינס. גם החולצה נשארה עליי, כאילו הוא רצה אותי יותר מדי ולא היה לו זמן להפשיט אותי עד הסוף. נדמה היה שהוא קיבל זקפה רק מלהביט בי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"חשבתי על הכוס הזה כל היום." אף אחד לא דיבר מלוכלך כמוהו. אף פעם לא הייתי עם גבר שדיבר בזמן סקס והצליח להישמע לוהט כל־כך ללא שום מאמץ. והכול בזכות קולו העמוק, הביטחון שלו והאופן שבו הוא אמר את המילים כאילו הוא אמר אותן מאות פעמים. גם אם הוא דיבר ככה לכל האחרות, עדיין נדלקתי בטירוף.</p>
<p class="עימוד_running-txt">שילבתי את קרסוליי סביב מותניו ותפסתי בכתפיו. הייתי קבורה מתחת לחזה השרירי שלו בזמן ששכבתי שם ונהניתי מהזיון המושלם. היה לי יום ארוך ומדכא, אבל הוא הדליק אותי מהר יותר ממכונית שהאיצה לשיא המהירות תוך שבריר שנייה. דקרתי את גבו בציפורניי, הצמדתי את פניי לכתפו ונעצתי את שיניי בעורו בזמן שגמרתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא פלט אנחה גברית והאט את הקצב, שנינו גמרנו יחד, בזמן שקרסוליי נצמדו לגבו וציפורניי שרטו את כתפיו. האיפור שלי נהרס בגלל הדמעות שזלגו, והמסקרה נרטבה ונמרחה מתחת לעיניי העצומות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסטיאן התרחק ממני, קם מהספה ורכס את כפתורי מכנסי הג'ינס, כאילו התכוון ללכת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתה הולך?" החזרתי את החצאית למקומה, התיישבתי והשתדלתי להתעשת, כאילו לא זיינו אותי לפני רגע בפינה של הספה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני צריך לעשות כמה דברים." הוא סידר את החולצה והביט בי. "רק רציתי לקפוץ לכמה דקות. כשאמרתי שחשבתי על הכוס הזה כל היום, התכוונתי לזה." הוא הסתכל עליי בדיוק כמו שהסתכל בשנייה שנכנס לדירה - כאילו הוא יכול לזיין אותי שוב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">התיישבתי על עקביי, מאוכזבת מעט שהוא עמד לברוח. הוא אף פעם לא התנהג ככה בעבר. בכל פעם שהוא הגיע אליי, הוא תמיד נשאר לפחות ללילה. ועדיין, הדבר האחרון שרציתי היה להיות תלותית.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הנהג שלי יאסוף אותך בשמונה וחצי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"באמת?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"נאכל ארוחת ערב. אפגוש אותך שם."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא אף פעם לא עשה את זה בעבר. "למה שלא תאסוף אותי בעצמך?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כי יש לי פגישה במסעדה. אסיים את הפגישה ונאכל ארוחת ערב."</p>
<p class="עימוד_running-txt">נראה שהוא תכנן את הכול מראש והחלטתי לשתף פעולה. "אם אתה עסוק, נוכל לאכול ארוחת ערב מחר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את שוב עושה את זה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">סגרתי את פי במהירות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני אף פעם לא עסוק מדי בשבילך." הוא התקרב אליי, נישק אותי בזריזות והלך בלי לומר מילה נוספת. צעדיו הכבדים נשמעו על השטיח שבמסדרון עד שנעלמו, יחד איתו.</p>
<p class="עימוד_stars">***</p>
<p class="עימוד_indented-txt">כפי שהוא הבטיח, הנהג אסף אותי בשעה שמונה וחצי בדיוק. הוא עצר ליד שפת המדרכה, שם חיכיתי לו לבושה בשמלה, נעלי עקב ומעיל. הוא פתח בשבילי את הדלת ונסענו לכיוון מגדל אייפל. ככל שהתקרבנו למגדל, הבנתי שאנחנו נוסעים לדירה של בסטיאן, אבל כשהגענו אליה חלפנו על פניה והמשכנו לכיוון המגדל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא היה לי מושג לאן נסענו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הנהג עצר מול האייפל, לידו חיכתה קבוצה של גברים, כולם היו לבושים בשחור ונראו כמו יחידת לוחמה מיוחדת, אף שלא ראיתי כלי נשק. כשהנהג פתח לי את הדלת הצטרפתי לארבעת הגברים, שקיבלו את פניי בדממה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לכאן." אחד מהבחורים הלך ראשון, כששלושת האחרים הקיפו אותי מכל הכיוונים וליוו אותי כאילו הייתי נשיאת המדינה עם אבטחה צמודה. התקרבנו לבסיס המגדל, חלפנו על פני השומרים מבלי שיבדקו אותנו והובלתי למעלית פרטית. שלושת הבחורים נשארו מאחור, בעוד שהבחור שהלך ראשון הצטרף אליי למעלית, שהיטלטלה באוויר כשהכבלים משכו אותה לצדדים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">במגדל אייפל היו שתי מסעדות, לכן הנחתי שנאכל באחת מהן, משהו שעוד לא הספקתי לעשות, אף על פי שנולדתי וגדלתי בפריז. כשהמעלית עצרה והדלתות נפתחו ציפיתי לשמוע את קולות הסועדים, אבל במקום זה שררה דממה והמקום היה ריק.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הבחור יצא ראשון וסימן לי ללכת אחריו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">חלפנו על פני שולחן המארחת ופנינו לכיוון החדר הראשי, עם חלון גדול שהשקיף על העיר שלמטה. עשרות השולחנות כוסו במפות שולחן לבנות, אבל רק אחד מהם היה תפוס.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסטיאן ישב ליד שולחן לארבעה עם שלושה גברים נוספים, ששתו ועישנו. גבו של בסטיאן היה מופנה אליי לכן הוא לא ראה שנכנסתי למסעדה. "לונדון היא פאקינג בדיחה. אחרי שבריאן איבד את הראש, נוצר שם בלגן אחד גדול ואני עסוק מדי בשביל החרא הזה. אם אתה רוצה להתעסק בזה, אין בעיה. אבל המיסים עדיין בתוקף."</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא הייתי שייכת לכאן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הגבר שליווה אותי למגדל הוביל אותי לצד השני של החדר, אל שולחן ערוך לשניים שניצב בצמוד לחלון, ונעלם בשנייה שהתיישבתי. כעבור רגע קצר הגיעה מלצרית, עם כוס מים ובקבוק יין. היא פתחה את הפקק, מילאה לי את הכוס, הניחה את הבקבוק על השולחן ונעלמה גם היא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הבחורים המשיכו לדבר בצידו השני של החדר, אבל בגלל המרחק בין השולחנות לא יכולתי לשמוע את פרטי העסקה. ובכל זאת, היה לי ברור שבסטיאן היה זה שניהל את העניינים בעוד שהאחרים שיתפו פעולה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כעבור מספר דקות, נראה שהפגישה הסתיימה כי כולם קמו, לחצו ידיים והלכו לדרכם. בסטיאן הניח את הסיגר במאפרה, הסתובב אליי וחצה את החדר. עיניו ברקו בשובבות ברגע שהוא הבחין בי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא ניגש לשולחן, רכן לנשק אותי והתיישב מולי. "אני מת מרעב."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"למה אין פה אנשים?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כי הזמנתי את כל המסעדה." הוא הסתכל בתפריט שהמלצרית הביאה קודם, הביט מעבר לכתף וקרא לכיוון המטבח. "בואו נתקדם." הוא שוב התבונן בי בזמן שמזג לעצמו כוס יין. "איך עבר עלייך היום?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">עדיין הייתי המומה מכל מה שקרה - העובדה שאכלתי ארוחת ערב ב'ז'ול ורן', אחת מהמסעדות המוכרות ביותר בפריז, ושהגבר שיצאתי איתו הזמין את כולה בשביל פגישה. הייתה לי תחושה כאילו חלף שבוע שלם מאז הדיון בבית המשפט. "לא היית חייב לשכור לי עורך דין."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אנשים לא אמורים לייצג את עצמם במשפט."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא מואשמת ברצח."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"עדיין מדובר בעניין משפטי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא חשב שרציתי חצי מהנכסים שלו, אפילו שאני לא רוצה כלום. כנראה הוא קיבל את המידע הזה ממך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסטיאן לא הגיב להאשמה שלי. "מתוך עיקרון, את צריכה לקחת חצי. גם אם הוא הרוויח אותו, הכסף שייך גם לך. הכי חשוב, התהליך הזה ייגמר הרבה יותר מהר אם פשוט תסכימי לתנאים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">כיווצתי עיניים. "אז אתה יודע שאדריאן רוצה שאקח חצי?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אנתוני אמר לי שזה מה שכתוב במסמכים שהוא מילא. הוא בבירור מנסה למשוך את המשפט."</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסטיאן אפילו לא היה בבית המשפט והבין הכול. הוא לא הכיר את בעלי, ועדיין ידע מה הוא תכנן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את לא צריכה את הכסף שלו, לא כשיש לך גבר הרבה יותר עשיר. אבל את צריכה לסחוט ממנו הכול כנקמה על מה שהוא עשה לך. הכסף בבירור חשוב לו יותר ממך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל הכסף לא היה חשוב לי, אדריאן היה חשוב לי - וזו הנקודה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את מעדיפה להיות צדקנית מאשר לנקום?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן. אתה לא?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא נעץ בי מבט למספר רגעים ולבסוף עיקל שפתיים בחיוך. "אם מרגיזים אותי, אני הופך למניאק הכי נקמן בעולם. במקומך, הייתי לוקח ממנו הכול. הייתי גם מחכה שהוא ימצא בת זוג רצינית ואז מספר לה שהוא בוגד ושקרן. והייתי עושה ככה גם עם הבחורה הבאה... וזו שאחריה... עד שהוא ימות בודד."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא לא איים עליי, אבל המתח בזרועותיי רמז אחרת. הוא אמר את הכול עם חיוך, ובדיוק בגלל זה המילים נשמעו מפחידות עוד יותר. אדריאן הזהיר אותי שבסטיאן מסוכן, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי עדה לסכנה הזו. "מה תעשה לי אם אעצבן אותך?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">החיוך מייד נעלם מפניו והגבות שלו התקרבו בהבעה זעופה בתגובה לשאלה. "את חסינה לזעם שלי. כל הנשים חסינות."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל מה אם אבגוד בך? אתה תעשה דבר כזה?" מילא לקחת חצי מההון, אבל פגיעה באושר העתידי של אדריאן הייתה חסרת רחמים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אהרוג את הבחור שייגע בך, אבל לך - לא אעשה כלום."</p>
<p class="עימוד_running-txt">התשובה שלו הגבירה את תחושת אי הנוחות. הסטתי את עיניי לעבר החלון, אוויר הערב הקר הסתנן מבעד לחריצים ופגע בעורי החשוף. המלצרית הביאה את המנה הראשונה שלנו בתזמון מושלם, כי הייתי זקוקה לרגע כדי להבין את התחושות שלי בנוגע לכל מה שאירע כאן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסטיאן נעץ בי מבט נוקב בזמן שהמלצרית הגישה את המנה. הוא לא הודה לה לפני שהיא הלכה. הוא פשוט נעץ בי מבט נוקשה, ועיניו נראו כמו כדורי אקדח. הוא התחיל לדבר מייד אחרי שהיא עזבה. "העצבתי אותך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">המשכתי להביט בחלון והתעלמתי מהמרק שמולי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה אמרתי?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">למרות הקור שזלג מהחלון, הסמקתי מהחום הלוהט שהבעיר את לחיי. זאת הייתה הפעם הראשונה שפחדתי ממנו, כי זאת הייתה הפעם הראשונה שצפיתי בגרסה שלו שהעדפתי לא לראות. "אני רוצה ללכת, בבקשה." קולי נשמע שקט ורגוע, בניגוד מוחלט לרגשותיי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא פשוט בהה בי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">קמתי, לקחתי את המעיל ממשענת הכיסא ולבשתי אותו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא המשיך לשבת. "את מתכוונת לענות לי?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני... אני לא חושבת שנוכל להמשיך להיפגש."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא הטה מעט את ראשו, הלהבות בעיניו התלהטו. "שבי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אמרתי שאני רוצה ללכת–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"שבי מייד." הוא הטיח אגרוף בשולחן, ובתגובה הצלחות והסכו"ם קרקשו בקולניות. "עכשיו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">צנחתי על הכיסא, פי התייבש בגלל תחושת חוסר הנוחות. "ביקשתי ללכת–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תוכלי ללכת אחרי שנדבר," הוא אמר. "ועכשיו, תגידי לי מה, לעזאזל, אמרתי שהעליב אותך כל־כך?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">עיניי הוסטו למרק והיה לי חם בגלל המעיל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תסתכלי עליי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הכרחתי את עצמי להרים את העיניים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תורידי את המעיל."</p>
<p class="עימוד_running-txt">צייתּי, רק כי היה לי חם מדי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תסבירי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">ראיתי את הדגלים האדומים וחשתי את סימני האזהרה בחזה שלי. פחדתי כל־כך להיפגע שוב שניסיתי להתרחק מכל סיכוי לחרטה. "אתה מסוכן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא הטה מעט את הראש כאילו לא הבין. "אני מסוכן בטירוף, מותק. אבל אני לא מסוכן בשבילך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הרגע אמרת שתהרוג מישהו אם אזדיין איתו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן, נכון." הוא הודה, לא נסוג ולא ניסה לומר שדמיינתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מישהו ימות בגללי... ואצטרך לחיות עם האשמה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אל תזייני אף אחד אחר ותצילי חיים. את גיבורת־על."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא בכלל לא הצחיק אותי. "אני רצינית."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את לא טיפוס בוגדני ואין טעם לחשוב על המצב הדמיוני הזה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל כל מה שאמרת... מראה לי מי אתה באמת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא נעץ בי מבט לזמן ממושך, עיניו מכווצות וקטלניות. "תני לי לספר לך מי אני, מותק. אני לא מאמין במחילה ובהזדמנות שנייה. אלה שחושבים שהם יכולים להתחכם איתי ולבגוד בי, אני חותך אותם לרצועות בייקון וזורק אותם לכלבי רחוב. אני ידוע בזכות חוסר הרחמים שלי, והמוניטין שלי הוא אימפריה בפני עצמה. אבל יש קווים שאפילו אני לא מוכן לחצות. לעולם לא אפגע באישה או בילד, לא משנה מה יקרה. ולעולם לא אפגע בך, לא רק כי את שייכת לקטגוריה הזו, אלא כי את ממש חשובה לי." הוא המשיך לבהות בי במבט לוהט למשך מספר רגעים. "זה מי שאני. את האחרונה בעולם שצריכה לפחד ממני."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הסתכלתי שוב לעבר החלון.</p>
<p class="עימוד_running-txt">למרות העובדה שהוא היה מורעב, הוא המשיך להתרכז בי ונתן לאוכל להתקרר. "מותק."</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא הייתי מוכנה להביט בו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני עדיין לא מבין מה הבעיה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הסתובבתי אליו. "אתה מסוכן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא מסוכן בשבילך." הוא התחיל לכעוס. "כמה פעמים אני צריך להגיד את זה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל הקשר איתך מסוכן. מה יקרה אם מישהו ירצה לנקום בך כי הפכת מישהו לחתיכות בייקון? ירדפו אחריי וישתמשו בי כדי לנקום בך. אם אתה בצמרת, כל אלה שתחתיך רוצים להפיל אותך. המטרה שיש לך על הגב נמצאת גם על הגב שלי. כן, אתה מסוכן בטירוף, בסטיאן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא הביט בי בדממה, הבעת פניו נעשתה נוקשה כמו של פסל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הכול קרה מהר מאוד. לא ציפיתי שארוחת הערב תתפתח ככה. "אני נכנסת למסעדה ריקה ואתה סוגר עסקה בקצה השני של החדר." המילים של אדריאן רדפו אותי, אבל לא העזתי לומר אותן בקול.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסטיאן שתק למשך זמן רב. "יש לנו כלל לא רשמי - המשפחות חסינות. אנחנו לא הורגים נשים וילדים. זה חוסר כבוד ואף אחד לא רוצה לעבוד עם איש חסר כבוד, כי הוא עלול להתהפך ולעשות לך את אותו הדבר. העובדה שאת איתי לא מסכנת אותך. וגם אם מישהו ינסה לעשות משהו כזה," הוא הביט בעיניי "לעולם לא אתן לשום דבר לקרות לך. אני אמות בשבילך. אתן לגופי לספוג מאה כדורים לפני שכדור אפילו ישרוט אותך. אשסף לעצמי את הגרון כדי לחסוך ממך אי־נעימות." עיניו נדדו בין עיניי. "את מבינה אותי?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">שוב הסטתי את המבט.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תסתכלי עליי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">נאנחתי והתבוננתי בו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה לא הפריע לך, ועכשיו זה כן מפריע לך. מה קרה פתאום?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא התכוונתי לספר לו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא המשיך לבחון את פניי בניסיון למצוא תשובה. "המניאק הקטן הזה, נכון?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">איך, לעזאזל, הוא עשה את זה?</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא פירש כנראה את השתיקה שלי כאישור כי הוא אמר, "אף פעם לא שמעתי שטויות צבועות כל־כך. היית בסכנה הרבה יותר גדולה כשהיית איתו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא גונב יצירות אומנות. הוא לא סוחר בסמים או בכלי נשק."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא נשף בבוז. "אף אחד לא מעריך יין ואומנות כמו העשירים. ובין אם אנחנו מרוויחים את הכסף מסחר בהרואין או ממכירת רובים לפושעים, העובדה הזו לא משתנה. והם לא מרוצים שהאקס שלך גונב יצירות של מונה, פיקאסו ודה וינצ'י מאנשים ומכניס אותן לבתים של מניאקים עשירים. הוא עצבן הרבה אנשים וברגע שהם יגלו מי הוא, הוא ימות."</p>
<p class="עימוד_running-txt">נשמתי בשקט, אך הרגשתי איך פרץ של אדרנלין מציף אותי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זאת עוד עובדה שהוא הסתיר ממך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">למשך כל הזמן הזה, חשבתי שהייתי בטוחה לגמרי, אך באותו הרגע הבנתי שגם לבעלי הייתה מטרה על הגב בזמן שהוא ישן לידי על המיטה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">דממה ארוכה שררה בינינו, נראה שבסטיאן נתן לי רגע כדי להפנים את כל המידע. הוא לא הפסיק להביט בי, העזות האופיינית נעלמה מעיניו והן התקדרו. "אמרתי את מה שרציתי. את יכולה ללכת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">המשכתי לשבת, האיום שבמילים שלו נצמד לי לגרון כמו סכין.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא הביט מעבר לכתפו. "לורנזו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">האיש שליווה אותי הגיח מעבר לפינה וניגש לשולחן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"קח אותה הביתה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כמובן." הוא הנהן וזז הצידה כדי לתת לנו הזדמנות להיפרד.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסטיאן שוב הביט בי וחיכה שאקום.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני אישאר–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני רוצה שתלכי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הייתה לי תחושה שחבטו בי מאחור עם אלת בייסבול, צלעותיי נשברו, הריאות נחבלו והדם זרם לאזורים לא נכונים. הנזק היה בלתי הפיך - בדיוק כמו מערכת היחסים שהרסתי לפני רגע.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בסטיאן לא מצמץ. הוא נעץ בי מבט נוקב כאילו הייתי אחת מאותם האנשים הטיפשים שהעזו לבגוד בו. "לכי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">נותרתי ללא מילים וללא יכולת להיאבק. לבסוף נעמדתי, לקחתי את המעיל והתרחקתי מהשולחן. הסתובבתי כדי להביט בו רגע לפני שהקפתי את הפינה לכיוון המעלית.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא הטה מעט את הראש כדי להסתכל החוצה מהחלון, והבעת פניו הזועמת השתקפה ממנו.</p>

</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 49.90 ₪ מחיר רגיל 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
השקה
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 36.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
הנמכרים ביותר

ימינה
שמאלה