לאבד שליטה

הזדמנות שנייה * סודות ושקרים * אהבה בלתי נשכחת

”אם הלב טועה, אז לפחות אני יודעת שניסיתי באמת. טעויות כואבות, אבל הן גם מזכירות לי שאני חיה. שאני מרשה לעצמי להרגיש.”

הייתי בטוחה שהחיים שלי סוף סוף במקום הנכון.
אני נשואה, מנהלת עסק מצליח, והעבר הוא בדיוק המקום שבו הוא אמור להישאר.
עד שהוא חוזר.
פעם הוא היה האדם שהכי אהבתי. ואז, בלי אזהרה ובלי הסבר, הוא נעלם מחיי והשאיר אחריו חלל שלעולם לא נסגר באמת. שנים אחר כך, דווקא כשנדמה לי שהמשכתי הלאה, החזרה שלו מטלטלת את כל מה שחשבתי שאני יודעת על העבר שלנו.
ככל שאני מנסה להמשיך בחיי, כך הסודות שנקברו צפים מחדש, והמפגש איתו מאלץ אותי להתמודד עם זיכרונות, רגשות ואמיתות שמעולם לא נעלמו באמת.
יש אהבות שנגמרות.
ויש אהבות שרק מחכות לרגע שבו יחזרו לחיים.

לאבד שליטה מאת הסופרת ספיר בל הוא רומן עכשווי עוצמתי על אהבה שלא באמת הסתיימה ועל העבר שתמיד מוצא את הדרך לחזור כשאנחנו הכי פחות מוכנים אליו.
שם: לאבד שליטה
מחבר/ת: ספיר בל
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
הוצאה לאור: סול
מק״ט: 012011021

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 109.00

					 
	
			<h2 id="_idParaDest-3" class="chaptersplit">פרק 1</h2>
			<p class="fspace">אם אמרו לכם פעם שהזמן מרפא הכול - הם שכחו לספר על הצלקות שהוא משאיר.</p>
			<p class="text">אלף סיפורי אהבה התחילו בבתי קפה, אבל אף אחד מהם לא היה הסיפור שלי - עד שהכרתי אותו.</p>
			<p class="text">היה זה אחר צהריים רגוע, כזה שהשמש מתחילה לשקוע לאיטה והעולם קצת נרגע. מאותם ימים שבהם אני מרגישה צורך לצאת מהבית, לנשום אוויר ולעבוד מרחוק.</p>
			<p class="text">נכנסתי לבית הקפה הקטן שליד הבית שלי.</p>
			<p class="text">פתחתי את הלפטופ והתחלתי לסכם את כל המפגשים שהיו לי היום עם המטופלים שלי. </p>
			<p class="text">לא היו הפתעות, ולא ציפיתי לשום דבר מיוחד. ואז, הוא ניגש אליי.</p>
			<p class="text">"את יושבת כאן כבר חצי שעה ושותה רק מים?"</p>
			<p class="text">הרמתי את מבטי, מוכנה לענות בחצי חיוך, אבל אז ראיתי אותו. המילים נעתקו מגרוני.</p>
			<p class="text">הוא היה גבוה, כמעט מטר שמונים, עם שיער שחור מעט ארוך שנפל בחן על מצחו, כאילו מסתיר סודות קטנים. היה בו קסם שקשה היה להסביר. משהו בתנועות הגוף, בחיוך הקטן שבצד הפה, שגרם לשגרה שלי להרגיש פתאום זרה. והעיניים שלו... ירוקות, חודרות, כאילו הן מחזיקות סיפור שלם שטרם נכתב. היה בו מבט כזה שגורם לך לשכוח מה רצית להגיד. </p>
			<p class="text">"אני... חייבת לסיים את היום עם שלוש כוסות מים לפני קפה נוסף," הצלחתי למלמל, מנסה להסתיר את הבלבול שגאה בי. "תנסה את זה, זה בריא," הוספתי. </p>
			<p class="text">הוא נשען קדימה על הכיסא, חיוך קל נמתח בזווית פיו. "כשתרצי קפה משובח - אני כאן," אמר בקול נמוך, כזה שמרגיש כמו ליטוף. המשפט היה פשוט, אבל משהו בקולו, במבט שלו, הדליק בי ניצוץ של סקרנות. העיניים שלי עקבו אחריו כשפנה למלצרית אחרת, ופתאום מצאתי את עצמי תוהה: <span class="italic">בן </span><span class="italic">כמה הוא? מה הוא עושה כשהוא לא כאן, משגע לקוחות </span><span class="italic">תמימות?</span> שלוש שנים עברו מאז שהייתי מלצרית כדי לממן את הלימודים. בגיל 24, חשבתי שכבר ראיתי הכול. אבל הוא... הוא היה שונה. משהו בו גרם לי לרצות לדעת עוד. לא התאפקתי. קמתי והתקרבתי לדלפק. </p>
			<p class="text">"אז... יש לך המלצה?" שאלתי, משתדלת להישמע קלילה. </p>
			<p class="text">הוא הטה את ראשו, מבטו מהורהר. "תלוי. את מחפשת משהו מתוק, או משהו שיעיר אותך?"</p>
			<p class="text">"משהו שיגרום לי להישאר," עניתי לפני שהספקתי לחשוב, והופתעתי מהנועזות שלי. הוא הרים גבה, חיוך קטן התגנב לשפתיו. </p>
			<p class="text">"אז את צריכה את הקפה שלי. יש כאלה שאומרים שהוא ממכר." </p>
			<p class="text">"נשמע כמו הבטחה גדולה," אמרתי, משלבת ידיים כדי להסתיר את הלב שהתחיל לפעום מהר מדי.</p>
			<p class="text">הוא קרץ קלות. "אני טוב בלשמור על הבטחות," זרק לעברי ואני חזרתי לשולחן. כשחזר, הניח לפניי כוס קפה עם קצף מושלם, ועליו ציור של לב קטן בקפה. "אבל תני לזה צ'אנס לפני שאת צוחקת."</p>
			<p class="text">הרמתי את הכוס אל שפתיי ולגמתי בזהירות. הוא חיכה, והרגשתי את מבטו הסקרן נעוץ בי... </p>
			<p class="text">"נו, מה? זה לטעמך?" </p>
			<p class="text">בלעתי לאט, נותנת לטעם החלק של הקפה להתפשט, ואז חייכתי. "ממכר. בדיוק כמו שהבטחת." הוא צחק, נשען קלות על השולחן, קרוב מספיק כדי שארגיש את הנוכחות שלו. </p>
			<p class="text">"יופי. עכשיו את חייבת לחזור." </p>
			<p class="text">"או שאולי תצטרך לשכנע אותי," עניתי, משתדלת להישמע קלילה למרות הדופק שעדיין הרגיש מהיר. </p>
			<p class="text">"אל תדאגי," הוא אמר וקולו שידר ביטחון. "יש לי כמה טריקים בשרוול." כמעט סיימתי את כוס הקפה, והבחנתי שהוא עדיין לא זז מהשולחן שלי. הוא הטה את ראשו, מבטו מחזיק את שלי. "אז, אני משכנע אותך לחזור, או שיש דרך מהירה יותר לגרום לך להישאר עוד קצת?" החום שעלה בלחיי לא היה מהקפה. משהו בדרך שבה אמר את זה - חצי מתגרה - חצי רציני, גרם לי להרגיש כאילו הגוף שלי כבר יודע את התשובה. </p>
			<p class="text">"תמליץ לי על משהו נוסף?" שאלתי, משחקת עם הכפית בידי, קולי שקט אבל נועז. הוא רכן מעט קרוב יותר, עיניו הירוקות נוצצות. </p>
			<p class="text">"מה את מחפשת?" </p>
			<p class="text">"משהו... חם," עניתי, נותנת למילה להתגלגל עם רמז ברור. חיוכו התרחב, זווית שפתיו מסגירה שהוא קלט בדיוק למה אני מתכוונת. </p>
			<p class="text">"אני מסיים בעוד שעה." </p>
			<p class="text">השעה זחלה לאט להחריד. סיימתי את כוס הקפה השנייה שלי, גללתי חסרת מנוחה בטלפון, וניסיתי לא לבדוק את השעון בכל שתי דקות. כשהוא סוף סוף הופיע לידי, הסינר הוחלף בז'קט דק והרגשתי את הלב שלי מחסיר פעימה. "אז את עדיין כאן," הוא אמר, קולו נרעד מהפתעה קלה, אבל החיוך שלו הסגיר שהוא מרוצה. "אמרת לי להישאר," עניתי. הוא צחק, צחוק קל שגרם לי לחייך. "אז... הולכים?" שאל והגיש לי את ידו.</p>
			<p class="text">הדרך לדירה שלי הייתה קצרה, החשמל באוויר הפך כל צעד לטעון במתח. ברגע שהדלת נסגרה מאחורינו, הוא משך אותי אליו בלי היסוס. השפתיים שלו היו חמות, רעבות, ואני השבתי לו באותה תאווה, כאילו שנינו חיכינו לרגע הזה מההתחלה. הוא הצמיד אותי לדלת בעדינות, אבל עם ביטחון של מי שיודע מה הוא רוצה. הנשיקות שלו היו עמוקות, מלאות הבטחה ששלחה רעד בגופי. החולצה שלו נשרה איפשהו בדרך לסלון, והאצבעות שלו טיילו במעלה גבי, מציתות אש בכל נקודה שבה נגע. הוא חקר אותי לאט, האצבעות שלו נעו במיומנות, כמו מישהו שנהנה מהציפייה לא פחות מהמגע עצמו. הבד שבינינו הפך למטרד, והידיים שלו מצאו את חולצתי, מושכות אותה מעלה, חושפות עור חם ונשימות קטועות. כשנפלנו יחד אל המיטה, הוא עצר לרגע, מבטו ננעץ בי כאילו רצה לחרוט את התמונה הזו בזיכרונו. ואז, בלי לומר מילה, המשיך לגלות כל סנטימטר בי, כל עיקול. המגע שלו היה מדוד אך רעב, כל נשיקה השאירה אותי מסוחררת יותר. הוא ידע בדיוק איך לגרום לי להיאנח, להתמסר תחתיו, להגיב לכל תנועה. הקצב בינינו התגבש לשלמות, והתשוקה והחום התערבבו בטבעיות בלי צורך במילים.</p>
			<p class="text">וכשהגענו יחד אל השיא, הרגשתי לרגע שהעולם נעלם, נשארנו רק אנחנו, שני זרים שכבר לא היו זרים כלל. שכבנו זה לצד זה, הנשימות שלנו היו עדיין כבדות, והסדינים סביבנו מבולגנים.</p>
			<p class="text">החדר שקע בשקט עמוק. בחוץ כבר היה חושך. האור היחיד הגיע מפנס רחוב רחוק חדר מבעד לווילון וצייר צללים על הקירות. הלב שלי עדיין הלם קצת מהר מדי. לא מההתרגשות של מה שקרה עכשיו, אלא מהקרבה המהירה הזו. </p>
			<p class="text">"אני יודעת שזה משהו מוזר להגיד," התחלתי, המילים נרעדות קלות על השפתיים שלי, "אבל זה... לא משהו שאני עושה בדרך כלל." הרגשתי את הלחיים שלי מתחממות, כאילו חשפתי משהו גדול מדי, מוקדם מדי. הוא הפנה אליי מבט, וחיוך קטן ושובב התגנב לזווית שפתיו. </p>
			<p class="text">"אה, אז זה אני?" הוא אמר בקול נמוך ומתגרה. "אולי בגלל העיניים היפות שלי?" הוא הרים גבה, והעיניים הירוקות שלו נצצו לאור המנורה החלשה, כמו יער אחרי הגשם. צחקתי, והרגשתי מעט משוחררת. </p>
			<p class="text">"לא," שיקרתי, מגלגלת עיניים אבל לא מצליחה למחוק את החיוך מהפנים. "אני פשוט לא ממהרת ככה עם גברים. לא יודעת למה, איתך זה הרגיש... נכון." המילה האחרונה יצאה בשקט, כמעט כמו סוד. הרגשתי חשופה, אבל לא פחדתי. לא איתו. הוא הביט בי לרגע ארוך, והמבט שלו היה רך אבל חודר. ואז הוא הפנה את הראש לתקרה, כאילו הוא מחפש שם תשובה. </p>
			<p class="text">"אם לומר את האמת," הוא אמר, "גם אני לא בדיוק רגיל לזה." </p>
			<p class="text">"מה, שבנות נופלות לרגליך?" שאלתי, מרימה גבה בספקנות. הוא צחק, צחוק עמוק שבקע מהחזה שלו והדהד בחדר. </p>
			<p class="text">"לא, לזה אני רגיל," הוא חייך וגרם לי לצחוק שוב. ואז החיוך שלו התרכך למשהו כן יותר. "אני אולי מקצוען במיטה," הוא קרץ לי, "אבל אני עובד כמעט כל יום, חוסך כמה שיותר... אז חיי האהבה שלי לא בדיוק בשיאם." </p>
			<p class="text">הסתובבתי לעברו, משעינה את הראש על מרפקי, הגוף שלי שקוע במזרן הרך. </p>
			<p class="text">"מעניין," אמרתי, קולי סקרן אבל עדין. "אז... למה אתה חוסך?" </p>
			<p class="text">הוא העביר יד בשערו, השיער שלו נפל על המצח, והיה שם רגע של מבוכה, כאילו הוא לא רגיל לחשוף את החלק הזה בו. </p>
			<p class="text">"ללימודי רפואה," הוא אמר לבסוף. "זאת אומרת, כבר התחלתי לימודים, אבל עשיתי הפסקה קצרה. עכשיו אני חוסך עוד כדי להמשיך. זה די קשוח." </p>
			<p class="text">מצמצתי, מופתעת. "רופא?" המילה נפלטה ממני עם תערובת של התפעלות וסקרנות. "זה לא הדבר הראשון שהייתי חושבת עליך. רציני?" </p>
			<p class="text">הוא צחק שוב, אבל הפעם הצחוק היה רך יותר, כמעט מריר. "תתפלאי, אבל כן. אני לא רק חתיך בלי תוכן," הוא אמר, והעיניים שלו נצצו בשעשוע. "מגיל קטן רציתי להיות רופא. כרגע אני חוסך, עובד במשמרות, ובקרוב אחזור ללימודים בצורה אינטנסיבית יותר. בסוף אני אהיה רופא. את תראי." הוא אמר את זה בביטחון, אבל מתחת היה משהו פגיע, כאילו הוא לא תמיד האמין בעצמו כפי שהוא רוצה שאני אאמין. הקשבתי לו, והדמות שלו התחילה להשתנות בעיניי. הוא כבר לא היה רק המלצר עם החיוך הממכר שגרם לי להסמיק, לא רק הבחור עם הבדיחות הקלילות והמבט שגורם ללב לדפוק מהר יותר. הוא היה מישהו עם חלומות, עם מטרות, מישהו שקם כל בוקר ונלחם על משהו גדול יותר.</p>
			<p class="text">"זה מדהים," אמרתי בשקט, והמילים יצאו כנות, כמעט שבירות. "אני בטוחה שתצליח." </p>
			<p class="text">"אולי אני צריך שתישארי בסביבה כדי להזכיר לי את זה," הוא אמר, והקול שלו היה רך אבל מכוון, כאילו הוא באמת מתכוון לזה. משהו בדרך שבה אמר את זה גרם ללב שלי להחסיר פעימה. הסתכלתי עליו, על הקמטים הקטנים ליד העיניים שלו כשחייך, ולא יכולתי להימנע מהתחושה שזה יותר מסתם רגע. זה הרגיש מעבר למבטים, לצחוק, למגע - הכול היה רק תחילתו של משהו גדול יותר. "כשאתה מציע את זה ככה, אני עלולה לשקול את זה," אמרתי ואז הוספתי, "אבל ברצינות, אני בטוחה שתצליח לעשות את זה." הושטתי יד וליטפתי את כף ידו בעדינות. האצבעות שלי השתהו על העור החם שלו. הוא לא ענה מייד, רק הסתכל לי בעיניים. </p>
			<p class="text">"תמיד רציתי מישהי שתאמין בי," הוא אמר לבסוף, כמעט לוחש את המילים. זה הרגיש כמו דבר שהוא לא מרשה לעצמו להגיד בקול רם לעיתים קרובות. אחרי רגע, הוא התקרב אליי שוב בתנועה עדינה. היה שקט בין המילים, רק הנשימות שלנו, שהפכו סדירות יותר ומרגיעות, נשמעו. הוא נשען לאחור, אבל ידו לא עזבה את שלי, האצבעות שלו השתלבו בשלי בתנועה טבעית, כאילו זה תמיד היה אמור להיות ככה. </p>
			<p class="text">"זה לא קל, כל העניין הזה של ללמוד רפואה," הוא המשיך, כאילו הוא מדבר בכלל לעצמו. "המשמרות הארוכות, הלחץ, הידיעה שיום אחד מישהו יסמוך עליי עם החיים שלו... זה מפחיד לפעמים." </p>
			<p class="text">"אני בטוחה," עניתי בשקט. "אבל אם תצליח בזה, תוכל להצליח בכל דבר, אתה פשוט צריך להאמין בעצמך וללכת עם זה עד הסוף." </p>
			<p class="text">הוא חייך חיוך רחב, מלא בהערכה, והעיניים שלו נצצו כמו כוכבים בחושך. "תודה," הוא אמר, "זה אומר הרבה." </p>
			<p class="text">השתתקנו, כל אחד היה שקוע במחשבותיו. הרגשתי שהרגע הזה היה שונה מכל שיחה אחרת שהייתה לי עם גברים. הלב נפתח ולא היו כאן משחקים או מסכות. הוא היה אמיתי, והרגשתי שאני יכולה להיות אמיתית איתו. בכל אופן זה מה שקיוויתי. היד שלו עדיין החזיקה את שלי, וחום המגע שלו היה כמו עוגן, משהו ששמר אותי כאן, ברגע הזה, בלי לברוח למחשבות על מה יהיה אחר כך. </p>
			<p class="text">"אז מה עכשיו?" שאלתי, חצי בצחוק, חצי ברצינות. "אתה מתכנן להציל את העולם, ואני... מה, אהיה אחת מלהקת המעודדות שלך?" הוא צחק, והצחוק שלו מילא את החדר כמו אור. "תהיי מה שאת רוצה," אמר, והמבט שלו התרכך. "רק תישארי בסביבה, בסדר?" </p>
			<p class="text">ולרגע, רק לרגע, הרגשתי שזה אפשרי. שהוא ואני, ומה שקרה בינינו, זה לא סתם סקס מזדמן. זה היה משהו שיכול לגדול ולהפוך למשהו אמיתי. הסתכלתי עליו, והרגשתי משהו שלא הרגשתי הרבה זמן. </p>
			<p class="text">"אז מה איתך? מה את עושה בחיים?" הוא שאל לפתע, קולו רך כמו משב רוח קליל.</p>
			<p class="text">"אני יועצת רגשית," אמרתי, "אני עוזרת לאנשים, באופן כללי..." הוא הנהן, כמעט בלתי מורגש, אבל בעיניו ניצוץ של הבנה. </p>
			<p class="text">"זה נשמע... חשוב," אמר, וקולו היה כן וחף מכל ציניות. </p>
			<p class="text">"כן," עניתי, "אני באמת אוהבת את מה שאני עושה. תמיד הרגשתי שאני מסתכלת מעבר, שאני יכולה להבחין במה שהאדם עצמו לא רואה. החברות שלי תמיד אמרו לי שהעצות שלי והשיחות איתי הצילו אותן." </p>
			<p class="text">"ואיך הגעת לזה? המעבר משיחות בין חברות לייעץ לאנשים - זה משהו שרצית לעסוק בו כל יום?" </p>
			<p class="text">הנחתי את ראשי על הכרית, הבד הרך ליטף את עורי, ונשמתי עמוק, מנסה להיזכר. "זה תהליך ארוך," התחלתי. "אבל אני חושבת שהגעתי לשם כי אני מאמינה בעזרה הדדית. אין דבר טוב יותר מלראות מישהו משפר את חייו, פשוט כי היית שם בשבילו, כי הקשבת, כי נתת לו לראות את האור שבתוכו. הבנתי שאני יכולה גם להרגיש סיפוק וגם להרוויח כסף." המילים זרמו ממני החוצה כאילו היו שם תמיד. הוא שתק שוב. </p>
			<p class="text">"את נשמעת אדם מיוחד, אני חייב לציין," אמר לבסוף בקול מרגיע. החום שהיה בינינו התפשט לי בחזה, כמו אש שקטה ולא כובשת, אלא מלטפת, כזו שמחממת בלי לשרוף. הרגשתי את הדופק שלי מאט, כאילו הגוף שלי נרדם לתוך הרגע הזה. הוא נשען לאחור, אבל עיניו נשארו נעוצות בי, כאילו הוא מנסה לפענח משהו שלא נאמר. ואז, כמעט בהיסוס, הוא פתח את פיו. </p>
			<p class="text">"קוראים לי אדם, אגב. למקרה שזה מעניין אותך." השם שלו, פשוט כל כך ועם זאת עמוק, נשמע כמו צליל שנוצר בדיוק בשבילו. כאילו השם הזה לא היה רק תווית, אלא חלק מהמהות שלו. לא ידעתי למה, אבל הרגשתי שאדם פתח משהו חדש בינינו. "אדם," חזרתי על השם בשקט, המילה התגלגלה על לשוני כמו טעם של משהו מוכר וחדש גם יחד. "ומה השם שלך? או שאת מעדיפה להישאר מסתורית?" </p>
			<p class="text">"שירה," הוא חייך. "זה מתאים לך," הוסיף אחרי רגע.</p>
			<p class="text">הרמתי גבה. "מה זאת אומרת מתאים לי?" </p>
			<p class="text">"לא יודע," הוא משך בכתפיים, "יש בשם שלך משהו ש... מרגיש נכון, כאילו הוא נכתב עלייך."</p>
			<p class="text">"את יודעת," הוא הוסיף, "אנחנו לא בוחרים את השם שלנו - השם בוחר אותנו." פניתי אליו, עיניי מופתעות. </p>
			<p class="text">"מה זאת אומרת?" </p>
			<p class="text">הוא שקע במחשבותיו, אצבעו משרטטת קווים דמיוניים באוויר מולו, כאילו הוא מצייר את המחשבות שלו. "זה כאילו, כשאתה גדל עם שם כזה, הוא מלמד אותך משהו על עצמך. אולי השם שלי התאים לי עוד לפני שנולדתי." </p>
			<p class="text">"שירה," אמרתי, השם שלי הרגיש פתאום מלא במשמעות. חשבתי על השירה שבי, על המילים שתמיד חיפשתי כדי לבטא את מה שבלב, על המקצב שמלווה אותי גם ברגעים השקטים ביותר. הוא חייך אליי, מבטו חם ורך, כאילו הוא רואה אותי באור חדש, כמו נר שמאיר חדר חשוך. </p>
			<p class="text">"שירה," הוא אמר, והפעם השם נשמע כמו הבטחה. "את כל מה שהשם שלך אומר."</p>
		
			

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות