משפחת מקנזי 4 הקסם של מקנזי 154

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

משפחת מקנזי 4 הקסם של מקנזי 154

לינדה האוארד

מריס מקנזי היא מאמנת סוסים מוכשרת שמבוקשת על גניבת סוס, אך מכיוון שמריס איבדה את זיכרונה, אפסיים הם סיכוייה להוכיח שהיא חפה מפשע או לברוח מהפושעים שאחראיים להיעלמותו המסתורית של הסוס האלוף. תקוותה היחידה היא הזר שנמצא במיטתה, אותו היא לא מכירה אך הוא יודע עליה הכול....
שם: משפחת מקנזי 4 הקסם של מקנזי 154
מחבר/ת: לינדה האוארד
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011632344

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

				<h2 class="noindent">1</h2>
<p>ראשה כאב.</p>
<p>הכאב חבט בתוך גולגולתה, הכה בגלגלי עיניה. בטנה התהפכה, כאילו כל המהומה עוררה אותה.</p>
<p>"כואב לי הראש." מריס מקנזי ביטאה את התלונה בטון נמוך, תמוה מעט. היא מעולם לא סבלה מכאבי ראש. למרות הופעתה העדינה, היא התברכה בחוסן של בני מקנזי. החריגות של מצבה היא שדחפה אותה לדבר בקול.</p>
<p>היא לא פקחה עיניים, לא טרחה להביט בשעון. השעון המעורר לא צלצל, כך שעוד לא הגיע הזמן לקום. אולי אם תחזור לישון, ייעלם כאב הראש.</p>
<p>"אביא לך אספירין."</p>
<p>עיניה של מריס נפקחו בבת אחת, והתנועה גרמה לפעימה מעוררת בחילה בראשה.</p>
<p>הקול היה גברי, אבל מפתיע יותר לגלות שהדובר היה ממש לצידה. למעשה, כה קרוב עד ששנייה אחרי שמלמל האיש את המילים, ליטף הבל פיו החם את אוזנה. המיטה זזה כשהוא התיישב.</p>
<p>קליק שקט נשמע כשהוא הדליק את מנורת הלילה, והאור התפוצץ בראשה. היא מיהרה לעצום שוב עיניים בחוזקה, אבל לא לפני שראתה גב גברי רחב, שרירי, חשוף, וראש יפה בצורתו מכוסה בשיער כהה סמיך וקצר.</p>
<p>פאניקה מבולבלת אחזה בה. איפה היא? וחשוב מכך, מי הוא? היא לא הייתה בחדר השינה שלה – מבט אחד לימד אותה זאת. המיטה שמתחתיה הייתה קשה, נוחה, אבל לא שלה.</p>
<p>מאוורר התעורר לחיים בזמזום עם הדלקת האור בחדר הרחצה. היא לא העזה לפקוח שוב עיניים, אבל במקום זה הסתמכה על חושיה האחרים כדי לנסות לגלות היכן היא נמצאת. מוטל, כנראה. בזה מדובר. קול החבטה המשונה ששמעה עכשיו היה המפוח של יחידת בקרת האקלים של החדר.</p>
<p>היא ישנה במוטלים רבים, אבל מעולם לא עם גבר. מדוע היא נמצאת בכלל במוטל, ולא בביתה הקטן והנוח הקרוב לאורוות? היא התאכסנה במוטלים אך ורק כשנסעה בענייני עבודה, ומאז שהתמקמה בקנטקי לפני מספר שנים, הנסיעות היחידות שלה היו כשחזרה הביתה לבקר את המשפחה.</p>
<p>החשיבה הייתה מאמץ. היא לא הצליחה למצוא סיבה להימצאותה במוטל עם גבר זר.</p>
<p>אכזבה מרה מילאה אותה, מפלחת רגע את הטשטוש שבמוחה. היא מעולם לא התפרפרה בעבר, והיא נגעלה מעצמה על שעשתה זאת עכשיו, אפיזודה שהיא לא זכרה עם גבר שהיא לא הכירה.</p>
<p>היא ידעה שעליה לעזוב, אבל לא הצליחה לגייס את האנרגיה הדרושה כדי לקפוץ מהמיטה ולברוח. לברוח? היא התפלאה בטשטוש על הבחירה המשונה במילה. היא חופשייה לעזוב ברגע שתרצה... אם רק תצליח לזוז. גופה היה רגוע וכבד, והיא שמחה לשכב בלי לזוז. היא הייתה צריכה לעשות משהו, היא הייתה משוכנעת, אבל היא לא הצליחה להבין מה בדיוק. גם ללא כאב הראש, מוחה היה מעורפל ומחשבותיה היו מטושטשות ומפוזרות.</p>
<p>המזרן התנועע שוב כשהוא התיישב לצידה על המיטה, הפעם על הצד הקרוב לקיר, הרחק מהאור המכאיב. מריס הסתכנה בזהירות כשפקחה את עיניה מעט, אולי זה היה מפני שציפתה לכאב, אבל הפעימה שהרגישה הייתה חלשה יותר. היא צמצמה את עיניה אל הגבר הגדול, שישב כה קרוב אליה עד שחום גופו חדר אל הסדין שכיסה אותה.</p>
<p>פניו היו מופנות אליה עכשיו. היא יכלה לראות את כולו, לא רק את גבו. עיניה התרחבו.</p>
<p>זה היה הוא.</p>
<p>"הנה," אמר והושיט לה את כדורי האספירין. קולו היה בריטון חלק ושקט, ואף שהיא האמינה שמעולם לא דיברה איתו, משהו בקולו היה מוכר באופן משונה.</p>
<p>היא לקחה בסרבול את גלולות האספירין מידו והכניסה אותן לפיה, עושה פרצוף גם בגלל הטעם המר של הגלולות וגם בגלל טיפשותה. מובן שקולו היה מוכר! אחרי הכול, היא בילתה איתו את הלילה, והיא הניחה שדיברה איתו לפני כן, גם אם לא זכרה שפגשה אותו, או איך הגיעה לכאן.</p>
<p>הוא הושיט לה כוס מים. מריס ניסתה להתרומם על מרפקה כדי לקחת את הכוס, אבל ראשה פעם בפראות כה רבה עד שהיא צנחה בחזרה על הכרית, מעווה את פניה כשהניחה יד על מצחה. מה קרה לה? היא אף פעם לא הייתה חולה, אף פעם לא הייתה מסורבלת. חוסר שיתוף הפעולה הפתאומי הזה של גופה היה מבהיל.</p>
<p>"תני לי לעשות את זה." הוא הניח זרוע תחת כתפיה והרים אותה לתנוחת ישיבה ללא מאמץ, תומך בראשה בעיקול זרועו וכתפו. הוא היה חם וחזק, הדיף ריח מושק, והיא רצתה להיצמד אליו יותר. הצורך הפתיע אותה, כי היא מעולם לא הרגישה כך כלפי גבר. הוא קירב את הכוס אל שפתיה, והיא שתתה בצמא ובלעה את הכדורים. כשסיימה לשתות, הוא השכיב אותה בחזרה והסיר את זרועו. היא הרגישה דקירת צער על איבוד המגע ונדהמה מעצמה.</p>
<p>היא ליוותה אותו בעיניה בטשטוש כשהקיף את המיטה. הוא היה גבוה, שרירי, וגופו הצביע על חוזק של אדם שעסק בעבודה פיזית במקום לשבת במשרד כל היום. הקלה ואכזבה הציפו אותה בו־זמנית על כך שהוא לא היה עירום לגמרי – הוא לבש תחתוני בוקסר אפורים כהים, והבד נצמד אל ישבנו וירכיו השריריים. שיער כהה כיסה את חזהו הרחב, וזיפים הכהו את לסתו. הוא לא היה נאה, אבל הייתה לו נוכחות גופנית שמשכה את העין. לפחות את העין שלה, מאז שראתה אותו לראשונה לפני שבועיים, גורף חציר באסם.</p>
<p>תגובתה באותו הזמן הייתה כה לא אופיינית לה עד שהיא הדחיקה אותה והתעלמה ממנה, או לפחות ניסתה. היא הקפידה לא לדבר איתו כאשר דרכיהם נפגשו, היא שתמיד התאמצה להכיר את כל מי שעבד עם הסוסים שלה. הוא איים עליה באיזה רובד בסיסי שהקפיץ את כל ההגנות הפנימיות שלה. הגבר הזה היה מסוכן.</p>
<p>הוא גם עקב אחריה בעיניו. היא הסתובבה מדי פעם וגילתה שמבטו נעוץ בה, הבעתו זהירה, אבל למרות זאת הרגישה בחום הגברי של תשומת ליבו. הוא סתם היה עובד זמני, נווד שנזקק למשכורת של כמה שבועות בכיסו לפני שיחזור לנדוד, ואילו היא הייתה המאמנת בחוות הסוסים <b>סולומון גרין</b>. התפקיד היה יוקרתי בשביל כל אדם, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שאישה מילאה את התפקיד. המוניטין שלה בעולם הסוסים הפך אותה לסוג של סלבריטאית, מעמד שהיא לא נהנתה ממנו במיוחד. היא העדיפה לבלות עם הסוסים מאשר ללבוש שמלה יקרה ולקשט מסיבה בנוכחותה, אבל משפחת סטוניצ׳ר, ש<b>סולומון גרין </b>הייתה שייכת לה, ביקשה תכופות את השתתפותה. מריס לא הייתה סנובית, אבל תפקידה בחווה היה שונה לחלוטין מתפקידו של נווד שנשכר לנקות את האורוות.</p>
<p>עם זאת, היא שמה לב לכך שהוא התמצא בסוסים. הוא הרגיש בנוח עם החיות הגדולות, והסוסים חיבבו אותו, דבר שמשך את תשומת ליבה עוד יותר, בניגוד לרצונה. היא לא רצתה לשים לב איך מכנסי הג׳ינס שלו נמתחו על ישבנו כשהתכופף או השתופף, פעולות שהוא עשה אלף פעמים ביום במהלך עבודתו. היא לא רצתה לשים לב לשרירים שמתחו את תפרי הכתפיים של חולצותיו כשהרים אתים עמוסים או קלשונים. היו לו ידיים טובות, חזקות וגדולות, גם אליהן לא רצתה לשים לב, או לאינטליגנציה שבעיניו הכחולות. אולי הוא היה נווד, אבל הוא נע ונד מסיבותיו האישיות, לא מפני שלא היה מסוגל לבנות לעצמו חיים יציבים יותר.</p>
<p>היא מעולם לא מצאה זמן בשביל להכניס גבר לחייה, לא הייתה מעוניינת במיוחד. כל תשומת ליבה הייתה ממוקדת בסוסים ובבניית הקריירה שלה. בפרטיות מיטתה בלילה, כשלא הצליחה להירדם וכשגופה חסר השקט סבל מהחום, הודתה בינה לבינה שזה אירוני שההורמונים שלה התעוררו סוף־סוף במלוא עוצמתם על ידי גבר שקרוב לוודאי יעזוב בתוך שבועות, אם לא ימים. האפשרות הטובה ביותר, החליטה, תהיה להמשיך להתעלם ממנו ומהתחושות הלא נוחות שהתעוררו בה מהרצון להיות קרובה אליו.</p>
<p>מתברר שהיא לא הצליחה.</p>
<p>היא הרימה את ידה כדי להגן על עיניה מפני האור כשצפתה בו מחזיר את כוס המים לחדר הרחצה, ורק אז שמה לב מה היא לבשה. היא לא הייתה עירומה – היא לבשה את התחתונים שלה, וחולצת טי גדולה שנפלה ברפיון מכתפיה. ליתר דיוק, חולצת טי שלו.</p>
<p>האם הוא הפשיט אותה, או שמא עשתה זאת בעצמה? אם תביט מסביב, האם תמצא את בגדיה זרוקים באקראי? המחשבה שהוא הפשיט אותה שיבשה את תפקוד הריאות שלה, מכווצת את החזה שלה ועוצרת את זרימת האוויר שלה. היא רצתה לזכור – חשה צורך לזכור – אבל הלילה היה חלל ריק. היא הייתה צריכה לקום להתלבש, חשבה. היא הייתה צריכה, אבל לא יכלה. היא יכלה רק לשכב במיטה ולהתמודד עם הכאב שבראשה בזמן שניסתה למצוא היגיון בדברים לא הגיוניים.</p>
<p>הוא התבונן בה כשחזר למיטה, עיניו הכחולות מוצרות, צבע הקשתיות שלו ברור גם באור העמום. "את בסדר?"</p>
<p>היא בלעה את רוקה. "כן." זה היה שקר, אבל מסיבה מסוימת היא לא רצתה שהוא ידע שהיא מוגבלת כל כך. מבטה חלף על חזהו השעיר ועל בטנו השטוחה, ומשם אל הבליטה הגברית שמתחת לאותם תחתוני בוקסר צמודים. האם הם באמת...? איזו עוד סיבה הייתה להם להיות יחד במיטה במוטל? אך אם כן, מדוע שניהם לבשו תחתונים?</p>
<p>משהו בתחתוני הבוקסר המתוחכמים שלו לא התיישב כל כך עם בחור שעשה עבודה שחורה בחוות סוסים. היא הייתה מצפה לתחתונים לבנים פשוטים.</p>
<p>הוא כיבה את המנורה והשתרע לצידה, חום גופו נעטף סביבה כשכיסה את שניהם בסדין. הוא שכב על צידו, פניו מופנות אליה, זרוע אחת מעוקלת תחת הכר שלו והאחרת נחה על בטנה, מחזיקה אותה קרוב אליו בלי לעטוף אותה ממש בחיבוקו. התנוחה נראתה לה זהירה מעט, קרובה בלי להיות אינטימית.</p>
<p>היא ניסתה להיזכר בשמו ולא הצליחה.</p>
<p>היא כחכחה בגרונה. לא היה לה מושג מה הוא יחשוב עליה, אבל היא לא יכלה להמשיך לשאת את הערפול הזה שבמוחה. היא הייתה מוכרחה להכניס סדר לבלבול הזה, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת הייתה להתחיל עם הדברים הבסיסיים. "אני מצטערת," אמרה ברוך, כמעט בלחש, "אבל אני לא זוכרת איך קוראים לך או... או איך הגענו לכאן."</p>
<p>הוא קפא וזרועו נמתחה על בטנה. הוא לא זז רגע ארוך. אחר כך הזדקף לישיבה בגידוף עמום, והתנועה טלטלה את ראשה וגרמה לה להיאנח. הוא שב והדליק את מנורת הלילה, והיא עצמה עיניים נגד האור המפלח.</p>
<p>"לעזאזל," רטן כשרכן מעליה. הוא שיקע את אצבעותיו הארוכות בשערה ופישק את המשי הסתור כשקצות אצבעותיו מיששו את גולגולתה. "למה לא אמרת לי שנפגעת?"</p>
<p>"לא ידעתי שנפגעתי." זו הייתה האמת. מה הכוונה שהיא נפגעה?</p>
<p>"הייתי צריך לנחש." קולו היה קודר, פיו חשוק לקו דק. "ידעתי שאת חיוורת, ולא אכלת הרבה, אבל חשבתי שזה רק בגלל המתח." הוא המשיך לבדוק, ואצבעותיו נגעו בנקודה בצד ראשה שגרמה לה להתנשם כשפעימת כאב מעוררת בחילה פילחה את רקותיה.</p>
<p>"אה." הוא סובב אותה אליו בעדינות והשעין אותה על כתפו בזמן שבחן את הפציעה. אצבעותיו כמעט לא נגעו בקרקפתה. "יש לך פה גולה נחמדה."</p>
<p>"יופי," מלמלה. "לא הייתי רוצה שזו תהיה גולה לא נחמדה."</p>
<p>הוא נתן בה עוד מבט מכווץ־עיניים, משהו שהוא הביא לידי אומנות. "את סובלת מזעזוע מוח, לעזאזל. יש לך בחילה? איך הראייה שלך?"</p>
<p>"האור מכאיב לי," הודתה. "אבל הראייה שלי לא מטושטשת."</p>
<p>"מה עם בחילה?"</p>
<p>"קצת."</p>
<p>"ואני נתתי לך לישון," נהם לעצמו בלחש. "את צריכה להיות בבית חולים."</p>
<p>"לא," אמרה מייד, בהלה השמיעה בקולה צליל צורם. הדבר האחרון שהיא רצתה היה ללכת לבית חולים. היא לא ידעה למה, אבל האינסטינקט אמר לה לשמור מרחק ממקומות ציבוריים.</p>
<p>"כאן בטוח יותר."</p>
<p>הוא אמר בקול מרוסן מאוד, "אני יכול לדאוג לביטחון שלך. את צריכה להיבדק על ידי רופא."</p>
<p>היא הרגישה שוב את התחושה הבלתי מרפה שדבריו וקולו מוכרים לה, אבל לא הצליחה להבין בדיוק ממה היא נובעת. עם זאת, היו לה דאגות אחרות, רציניות יותר, לכן היא הניחה לעניין. היא בחנה את מצבה הגופני, כי זעזוע מוח עלול להיות רציני, ואולי היא אכן צריכה להיות בבית חולים. היא סבלה מכאב ראש, מבחילה... מה עוד? הראייה הייתה טובה, הדיבור ברור. זיכרון? היא עברה במהירות על בני משפחה, נזכרת בשמותיהם ובתאריכי יום ההולדת שלהם, חושבת על כל הסוסים שאהבה במהלך השנים. הזיכרון שלה היה בסדר פרט ל... היא ניסתה להתמקד בזיכרון האחרון שלה. הדבר האחרון שהיא זכרה היה שאכלה ארוחת צהריים וניגשה אל האורוות, אבל מתי זה היה?</p>
<p>"אני חושבת שאהיה בסדר," אמרה בהיסח הדעת. "אם לא אכפת לך, תענה לי על כמה שאלות. ראשית, איך קוראים לך, ושנית, איך מצאנו את עצמנו במיטה יחד?"</p>
<p>"קוראים לי מק׳ניל," אמר ובחן אותה בריכוז.</p>
<p>מק׳ניל. מק׳ניל. הזיכרון חזר אליה במהירות, והביא עימו גם את שמו הפרטי. "אני זוכרת," לחשה. "אלכס מק׳ניל." שמו נחרט בזיכרונה כששמעה אותו לראשונה, כי הוא דמה כל כך לשמו של אחד האחיינים שלה, אלכס מקנזי, בנו השני של אחיה ג׳ו. לא זו בלבד ששמם הפרטי היה זהה, אלא גם שמות המשפחה שלהם הצביעו על אותה מורשת.</p>
<p>"נכון. ולגבי השאלה השנייה שלך, אני חושב שמה שאת באמת שואלת זה אם שכבנו. התשובה היא לא."</p>
<p>היא נשמה לרווחה ואז קימטה מצחה קלות. "אז למה אנחנו כאן?" שאלה בהשתוממות.</p>
<p>הוא משך בכתפיו. "עושה רושם שגנבנו סוס," אמר.</p>



			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות