כמעט לנצח
הוא היה הגבר המרתק ביותר שפגשה בחייה... קלייר ווסטברוק התקשתה להאמין שמקס קונרוי מתעניין בה באמת ובתמים. ואז גילתה שהוא מתעניין אך ורק במידע אודות מעבידה. מקס בחן את החברה שלה לצורך השתלטות והחליט שהדרך המהירה ביותר לשם כך עוברת דרכה. עתה קלייר רוצה להתנער מאדם זה, המסוגל להונות אותה ללא כל חרטה. אבל מקס לא יעזוב את יוסטון בלי לרכוש את כל מה שהוא רוצה כולל אהבתה של קלייר...
שם: כמעט לנצח
מחבר/ת: לינדה הוארד
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
מק״ט: 011632338
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 39.00
				
<h2>1</h2>
<p class="noindent">אנסון אדוארדס ישב לבדו במשרדו הגדול והמפואר, אצבעותיו יוצרות פירמידה לפניו בזמן ששקל את כוחם של עוזריו, תוהה את מי מבין השניים עדיף לשלוח ליוסטון. כוחו שלו היה ביכולתו לנתח במהירות ובדייקנות, עם זאת, במקרה זה, הוא לא רצה לקבל החלטה חפוזה. סם ברונסון היה בבחינת חידה, אדם שהחזיק את הקלפים קרוב לחזהו; אסור להמעיט בערכו. האינסטינקט אמר לאנסון שניסיון השתלטות בוטה על חברת סגסוגת המתכת ברונסון ייכשל, שברונסון ערמומי דיו להחזיק נכסים מוצנעים. אנסון חייב לגלות מהם אותם נכסים, ומהו ערכם, בטרם יוכל לצפות באופן מציאותי ניצחון בניסיון להשתלט על סגסוגת ברונסון ולהכניסה אל מתחת למטריה התאגידית של ספנסר־נייל. הוא ידע שיוכל להשתלט על החברה בפשטות, אם יציע הרבה יותר מערכה הממשי של החברה, אבל זו לא הייתה דרכו של אנסון. הייתה לו אחריות כלפי מחזיקי המניות של ספנסר־נייל, והוא לא היה פזיז. הוא יעשה את הנדרש כדי להשתלט על ברונסון, אבל לא יותר.</p>
<p>הוא יוכל להציב צוות של חוקרים למשימה, אבל זה ידליק נורה אדומה אצל ברונסון, ואם ברונסון יקבל אזהרה מוקדמת, ייתכן שיוכל לנקוט פעולה חמקנית שעלולה לגרור אותם חודשים. אנסון לא רצה בזה; הוא רצה שהדברים יסתיימו במהירות. הכי טוב יהיה לשלוח אדם אחד, אדם בו יוכל לבטוח בכל מצב. הוא בטח ברום מתיוס ובמקס קונרוי לחלוטין, אבל מי מהם עדיף למשימה זו?</p>
<p>רום מתיוס היה היורש שבחר בעצמו; רום היה קשוח, חכם, הוגן וניצח תמיד בכל דבר שהחליט לעשות. אבל לרום היה מוניטין מפחיד. הוא היה מוכר מדי בחוגי העסקים, ויוסטון הייתה קרובה מדי לדאלאס מכדי שיוכל לקוות שאיש לא יכיר שם את רום. נוכחותו של רום עצמה עלולה להזהיר את הקהילה העסקית.</p>
<p>מנגד, מקס קונרוי לא היה ידוע כל כך. אנשים נטו לא להתייחס אליו ברצינות כפי שהתייחסו לרום; מראה הדוגמן שלו, כמו גם הדימוי העצל והמשועשע שהקרין הם שגרמו לכך. אנשים פשוט לא ציפו ממקס לעבוד קשה כרום. אבל הייתה במקס קונרוי פלדה, אכזריות שהצליח להסתיר באופן מיומן. הידידותיות המפורסמת שלו הייתה רק מסווה; הוא הצליח לשלוט ביד ברזל, בעוצמה המפחידה של אופיו. אלה שלא הכירו אותו הלכו שולל, מצפים שיהיה פלייבוי יותר מאשר מנהל בכיר.</p>
<p>כך שזה יהיה מקס, שיהיה לו סיכוי טוב יותר לאסוף מידע בצורה שקטה.</p>
<p>אנסון הרים שוב את התיק, עלעל בעמודי המידע אודות אנשי המפתח בסגסוגת ברונסון. אי אפשר היה ללמוד דבר מהמידע אודות ברונסון עצמו; האיש היה זהיר וגאון. אבל חוזקה של שרשרת נמדד על פי החולייה החלשה ביותר שלה, ואנסון היה נחוש בדעתו לגלות את החולייה החלשה של ברונסון.</p>
<p>הוא הגיע אל התצלום של מזכירתו של ברונסון ועצר. נראה שברונסון בטח כמזכירתו ללא סייג, אף שלא היה רמז לרומן ביניהם. אנסון הקדיר פנים שעה שבחן את הצילום; האישה הייתה בלונדינית יפה וכהת עיניים, אבל לא יפהפייה גדולה. בעיניה הכהות הייתה הבעה זהירה. היא הייתה נשואה לג׳ף הולסי, יורש של משפחה יוסטונית עשירה, אבל הם התגרשו לפני חמש שנים. היא בת שלושים־ואחת עכשיו, ולא נישאה שוב. אנסון הציץ בשמה: קלייר ווסטברוק.</p>
<p>הוא התרווח בכיסאו בהרהור. האם היא תהיה פגיעה לקסמו המפתה של מקס? את זה עוד נראה. ואז תופף על הצילום בהחלטה פתאומית. ייתכן שקלייר ווסטברוק היא החולייה החלשה בשרשרת הניהול של ברונסון.</p>
<p>קלייר החליקה דרך הדלתות הכפולות אל המרפסת ופסעה אל קיר האבן בגובה המותן שהפריד בין המרפסת לגינת הפרחים. היא הניחה את ידיה על האבן הצוננת והתבוננה בגינה בעיניים עיוורות, לא רואה את עשרות הפריחות שהודגשו על ידי מנורות שהוצבו בנקודות אסטרטגיות. איך יכלה וירג׳יניה להזמין את ג׳ף והלן, ביודעה שקלייר קיבלה את ההזמנה? היא עשתה זאת בכוונה, כמובן; היא נהנתה מההלם שקלייר לא הצליחה להסתיר, כאשר בעלה לשעבר הגיע למסיבה עם אשתו היפהפייה וההרה.</p>
<p>דמעות צרבו בעיניה של קלייר והיא מצמצה כדי לשלוט בהן. היא חשבה שתוכל להתמודד עם פגישה מקרית בשלווה, אבל אכזריותה המכוונת של וירג׳יניה היא שהכאיבה לה. היא ווירג׳יניה מעולם לא היו חברות קרובות, אבל בכל זאת, היא לא ציפתה לדבר כזה. כמה אירוני, שקלייר קיבלה את ההזמנה רק בגלל עידודה של אחותה, מרטין, שחשבה שיועיל לה לצאת קצת מהדירה ולהיפגש עם אנשים! טובה גדולה צמחה לה מכך, חשבה קלייר בציניות, שולטת בדחף לבכות. האפיזודה לא שווה בכי, והיא לימדה אותה לקח: לעולם לא לבטוח באף אחת מהחברות לשעבר של בעלך לשעבר. נראה שווירג׳יניה לא סלחה אף פעם לקלייר, על שהייתה אשתו של ג׳ף הולסי.</p>
<p>״האם העשן והמוסיקה הפריעו גם לך?״</p>
<p>קלייר הסתובבה, מתחלחלת לשמוע את המילים שנאמרו כה קרוב לאוזנה. היא הייתה בטוחה שאין אף אחד אחר על המרפסת. נחושה בדעתה שלא להסגיר את סודה, היא הרימה גבה אחת בשאלה אגבית.</p>
<p>האיש הוצלל באור שהגיע מאחורי דלתות הזכוכית הכפולות, והיא לא ראתה את תווי פניו, אבל היא הייתה בטוחה שאינה מכירה אותו. הוא היה גבוה ורזה, כתפיו רחבות מתחת למקטורן ערב לבן גזור היטב, והוא היה כה קרוב אליה עד שהיא הריחה את הניחוח הנקי והקלוש של מי הפנים שלו.</p>
<p>"אני מתנצל; לא התכוונתי להבהיל אותך," אמר וניגש לעמוד לצידה. "ראיתי אותך יוצאת הנה וחשבתי שגם אני אוכל ליהנות מקצת אוויר צח. לא הוצגנו זה בפני זה, נכון? מקסוול בנדיקט."</p>
<p>"קלייר ווסטברוק," מלמלה בתגובה. היא זיהתה אותו עכשיו; הם לא הוצגו זה בפני זה לפני כן, נכון, אבל היא ראתה אותו כאשר הגיע למסיבה. בלתי אפשרי היה לא להבחין בו. הוא נראה כמו דוגמן, עם שיער בלונדיני עבות ועיניים מלאות חיים; קלייר זכרה שחשבה שגבר עם פנים כאלה צריך להיות נמוך, רק כדי לאזן במקצת את הגורל. תחת זאת, הוא היה גבוה וצעדיו היו חינניים וגבריים באופן שמשך אליו כל עין נשית. למרות השלמות המסותתת של פניו, לא היה בו שום דבר נשי; המראה שלו היה גברי לעילא, וכל אימת שהתבונן באישה, מבטו אמר הערכה גברית. נשים יפות לא היו היחידות שזכו לעוצמה המושכת של קסמו; כל אישה, צעירה או מבוגרת, מכוערת או יפה, זכתה לתערובת של נימוס והערכה שהמיסה אותה כמו כדור שלג ביום שמש.</p>
<p>אם ציפה שהיא תתמוסס יחד עם כל השאר, חשבה בציניות, אז צפויה לו אכזבה. ג׳ף לימד אותה כמה שיעורים קשים בנוגע לגברים מקסימים ונאים, והיא זכרה כל אחד מהם. היא הייתה בטוחה מפני גבר זה, שקסמו היה כה עז עד שהיה כמעט גלוי לעין. הוא לא היה צריך אפילו לפלרטט! המראה המרהיב שלו וחיוכו המבהיק הדהימו, המבטא הבריטי התרבותי שלו עורר סקרנות, והבריטון השקט של קולו הרגיע. קלייר תהתה אם רגשותיו ייפגעו, אם היא לא תתרשם ממנו.</p>
<p>"חשבתי שנראית כועסת כאשר יצאת הנה," אמר לפתע, נשען על הקיר בלי לחשוב אפילו על המקטורן הלבן שלו. "קרה משהו?"</p>
<p>אלוהים, כל זה והוא גם חד אבחנה! קלייר משכה בכתפיה והזריקה קלילות לקולה כאשר ענתה, "לא ממש. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם מצב מביך."</p>
<p>"אם זו הבעיה, אז אולי תרשי לי לעזור?"</p>
<p>הצעתו הייתה רגועה, מנומסת וצוננת. קלייר עצרה לרגע, סקרנית במעורפל למרות רצונה. היא ציפתה שיהיה חלקלק ומתוחכם, אבל השליטה הראשונית בה חשה אצלו הייתה יוצאת דופן.</p>
<p>"תודה, אבל זו לא בעיה רצינית." כל מה שהיא צריכה לעשות זה למצוא דרך להסתלק משם בלי מבוכה, בלי שאיש יבחין בכך שהיא בנסיגה מלאה. זה לא ג׳ף; היא כבר התגברה עליו מזמן. אבל התינוק שהלן נשאה בחובה הזכיר לה את הכאב עליו לא הצליחה להתגבר מעולם, כאב התינוק שאיבדה. היא כל כך רצתה את התינוק שלה...</p>
<p>מאחוריהם, נפתחו הדלתות הכפולות שוב וקלייר נדרכה כאשר וירג׳יניה מיהרה לעברה, מלאה אהדה מזויפת. ״קלייר, מתוקה, אני כל כך מצטערת! באמת שלא היה לי מושג שג׳ף והלן יהיו כאן; לויד הזמין אותם, ואני הופתעתי בדיוק כמוך. מסכנה שלי, את נורא כועסת? אחרי הכול, כולנו יודעים עד כמה נפגעת, כאשר — "</p>
<p>מקסוול בנדיקט התיישר לצידה וקלייר הרגישה בעניין הרב שלו. צבע לוהט צרב את לחייה, כאשר שיסעה את דבריה של וירג׳יניה. "באמת, וירג׳יניה, אינך צריכה להתנצל. אני בכלל לא כועסת." הצינה האגבית בקולה הייתה משכנעת לגמרי, למרות שהייתה בגדר שקר מוחלט. היא מתה מעט בתוכה כאשר שמעה שהלן הרה, ומראה אשתו של ג׳ף, כה מלבבת וזוהרת וכה גאה בהריונה, הצליח לצבוט את ליבה. האובדן שלה עדיין רדף אותה; זה היה הכאב היחיד שלא הצליחה להתגבר עליו.</p>
<p>וירג׳יניה היססה, מוטרדת נוכח חוסר העניין שקלייר הציגה. "טוב, אם את בטוחה שהכול בסדר... כבר ראיתי אותך בוכה לך כאן לבדך."</p>
<p>"אבל היא בכלל לא לבדה," אמר מקסוול בנדיקט חלקות וקלייר התחלחלה כאשר זרועו החמה הונחה על כתפיה. היא החלה להתרחק באופן אוטומטי, אבל אצבעותיו נסגרו באזהרה על כתפה החשופה והיא אילצה את עצמה לעמוד בלי זיע. "היא גם לא בוכה, למרות שאהיה מאושר להציע לה את כתפי, אם היא תרגיש צורך בכך. נו, קלייר? מתחשק לך לבכות?"</p>
<p>חלק ממנה שנא את הקלילות בה הזכיר את שמה הפרטי, אחרי שזה עתה נפגשו, אבל חלק אחר ממנה הודה לו על שהעניק לה הזדמנות להציל את גאוותה מבלי להניח לווירג׳יניה לדעת שהמזימה שלה הצליחה, למרות שלא כפי שתכננה אותה. היא הטתה את ראשה לעברו כדרך שראתה את אחותה מרטין עושה כאשר היא מבקשת להקסים מישהו וחייכה אליו את חיוכה הזוהר ביותר. "אני חושבת שאני מעדיפה לרקוד."</p>
<p>״אז נרקוד, יקירתי. את תסלחי לנו, נכון?״ אמר לווירג׳יניה בנימוס והוביל את קלייר על פני המארחת המאוכזבת שלהם ובחזרה אל תוך הבית. לאחר השקט היחסי על המרפסת, המסיבה נראתה הרבה יותר הומה ורועשת. אדי האלכוהול התערבבו בעשן הסיגריות וחנקו אותה, אבל המוסיקה התגברה על שאון השיחות והצחוק והם הצטרפו לחבורת אנשים שניסו לרקוד באמצע החדר. המקום היה כה מוגבל עד שהם יכלו רק לנוע מעט במקום אחד. קלייר התחילה להציע שישכחו מהריקוד, אבל הוא אחז בידה ומשך אותה אליו בזרועו השנייה, והיא החליטה לרקוד את הריקוד הזה. הוא לא הצמיד אותה אליו למרות הצפיפות, ושוב היא חשה בשליטה המוקפדת שמשלה בו כנראה. אולי שפטה אותו שלא כהלכה, חשבה. היא הניחה אוטומטית שהוא לא יותר מפלייבוי רדוד, רק בגלל שיש לו פנים של אל יווני, אבל פלייבוי אינו שולט בעצמו בצורה כזו. אולי היא חשה באיפוק הבריטי שלו.</p>
<p>"כמה זמן אתה נמצא בארצות הברית?" שאלה, מתקרבת אליו מתוך כורח, כדי שיוכל לשמוע אותה.</p>
<p>חיוך גחמני למדי עיקל את פיו היפהפה. "איך ידעת שאני לא יליד טקסס?"</p>
<p>היא צחקה. "סתם ניחוש."</p>
<p>"למעשה, יש לי מבטא מעורב. כאשר אני נוסע הביתה בחגים או בחופשות, בני המשפחה שלי מתלוננים בלי הרף שאני מדבר לאט מדי."</p>
<p>הוא לא ענה על השאלה המקורית שלה, אבל היא הניחה לזה לעבור. היה רועש מכדי לפתח שיחה בכל מקרה. היא הניחה למחשבותיה לנוע אל מצבה הנוכחי, והיא שקלה דרכים כיצד לטפל בו באופן הכי פחות מביך לכולם. היא לא רצתה להביך את ג׳ף או הלן; הם היו קורבנותיה של המזימה הקטנה של וירג׳יניה, בדיוק כמו קלייר.</p>
<p>הריקוד הסתיים ומישהו קרא בשמו. קלייר ניצלה את ההזדמנות והסחת הדעת כדי להגיד בנימוס, "תודה על הריקוד, מר בנדיקט," והתרחקה בזמן שהוא היה לכוד על ידי האישה שתבעה את תשומת ליבו. פיה התעקל בהומור ציני. הוא ודאי סובל, כאשר נשים מטרידות אותו על ימין ועל שמאל; מסכן, קרוב לוודאי שהסבל בלתי נסבל... כאשר אינו מנצל אותו לטובתו האישית.</p>
<p>מזווית עינה, ראתה קלייר שווירג׳יניה עוקבת אחריה בעיון בעודה מנהלת שיחה עם אישה אחרת, שגם היא בחנה אותה בסקרנות גדולה. רכלניות! היא החליטה באותו רגע להתמודד עם המצב באופן ישיר. בראש זקוף וחיוך על שפתיה, היא ניגשה אל ג׳ף והלן.</p>
<p>שנייה לפני שהגיעה אליהם, היא ראתה את ג׳ף נדרך ואת הבעת הבהלה החולפת על פניו; הוא הבחין בניצוץ בעיניה ואולי תהה אם בכוונתה לעורר שערורייה באחת מהסצנות הרגשיות שזכר כה טוב. קלייר הדביקה את החיוך לפניה במאמץ ניכר. נראה שעשתה טעות, כאשר התרחקה מגברים במהלך חמש השנים האחרונות; אימהּ ואחותה חשבו שהיא עדיין מאוהבת בג׳ף, ונראה שגם ג׳ף חשב כמותן, יחד עם וירג׳יניה ושאר חברי המעגל החברתי שלהם. היא לא ידעה מה לעשות ביחס לזה עתה, חוץ מאשר לנסות ולהיות אגבית ומנומסת, להראות שזה חסר כל משמעות עבורה.</p>
<p>"שלום," אמרה במאור פנים, פונה בעיקר אל הלן. "אני חושבת שווירג׳יניה הזמינה את שלושתנו כדי לספק לאורחים בידור הערב, אבל אני לא מוכנה להשתתף במשחק שלה. שנהרוס לה את כל הכיף?"</p>
<p>הלן הייתה פקחית; היא מיהרה לחייך. "הייתי רוצה להרוס לה את הפרצוף; אבל בבקשה, בואי נהיה תרבותיות."</p>
<p>אנשים אחרים התקרבו כדי לשמוע את חילופי הדברים, וקלייר פצחה בתיעוד מסע קניות שערכה, בו הכול השתבש. הלן החזירה במעשיה אודות מסע קניות שלה, ועד שג׳ף התאושש די כדי לתרום לשיחה, הוא שאל מה שלום הוריה ומשפחתה של אחותה. זה היה כל כך תרבותי, עד שהיא רצתה לצחוק בקול, אבל בו זמנית, המתח החל לתת בה את אותותיו. כמה זמן הם יצליחו להחזיק מעמד? גאווה היא דבר אחד, אבל לעמוד שם ולדבר עם הלן, שהייתה עוד יותר יפה בהריונה, היה דבר אחר לגמרי.</p>
<p>ואז נגעה יד חמה בשיפולי גווה והיא הרימה את עיניה בהפתעה, כאשר מקס בנדיקט הופיע לצידה. "אני מצטער שהתעכבתי," התנצל חלקות. "את מוכנה לעזוב, קלייר?"</p>
<p>דבריו רמזו לתוכניות אחרות, וקלייר הייתה מוכנה להיאחז עתה בכל תירוץ כדי לברוח מהמקום. "כן, כמובן. מקס, אני רוצה שתפגוש את הלן וג׳ף הולסי."</p>
<p>הוא קלט הכול, כולו נימוס אדיב שעה שמלמל את שמו, הטה את ראשו מעל ידה של הלן ולחץ את ידו של ג׳ף. קלייר כמעט צחקה נוכח המבט הנדהם בעיניה הכחולות של הלן. היא אולי נשואה באושר ומאוד הרה, אבל זה לא עשה אותה חסינה לקסמו של מקס בנדיקט! ואז הוא הציץ בשעונו ומלמל, "אנחנו ממש חייבים לעזוב, יקירה."</p>
<p>"לעזוב," זה בדיוק מה שקלייר רצתה לעשות. היא שמרה על החיוך במאמץ שעה שהקשיבה למקס, שאמר את כל הדברים המנומסים; ואז ידו הפעילה לחץ קבוע על גבה בזמן שפסע עמה אל חדר השינה, שם הניחה את תיק הערב הקטן שלה. היא הוציאה אותו מבין שאר התיקים, הצעיפים והמעילים המהודרים. הוא עמד בפתח והתבונן בה; הוא לא אמר דבר, וקלייר לא יכלה לקרוא את הבעתו. למה הוא הציל אותה? אין ספק שזה היה מעשה מכוון מצידו, אבל היא לא יכלה למצוא סיבה לכך. אחרי הכול, הם היו זרים גמורים; שיחה קצרה שניהלו על המרפסת אין בה כדי לכנותם מכרים. היא קצת חששה ממנו, וכל ההגנות שלה התרוממו.</p>
<p>אבל ראשית, עליה לצאת מהמקום, והיציאה קדמה לכל דבר אחר ברגע זה. ואיזו יציאה עדיפה על עזיבה, כשהיא שעונה על זרועו של הגבר עוצר הנשימה ביותר שראתה מעולם? גברים נאים ומקסימים מועילים במקומות מועטים ביותר; הם לא נוהגים לשמור על קביעות, אבל הם נפלאים לצורך יצירת רושם.</p>
<p>חיוך ציני ומוזר נגע בשפתיו המושלמות, כאילו קרא את מחשבותיה. ״נלך?״ שאל, מושיט את ידו.</p>
<p>היא יצאה מהמסיבה כשהיא שעונה על זרועו, אבל ברגע שהדלת נסגרה מאחוריהם, היא נסוגה ממגעו. פנסי הרחוב הטילו את אורם הכסוף על המדשאה והמכוניות שחנו בשביל הגישה ולאורך הרחוב, מצניעים את אורם של הכוכבים שנצצו ממעל. הלילה האביבי היה חמים ולח, שעה שהעונה הצעירה חגגה את הולדתה בהתפרצות נועזת של חום, נחושה בדעתה להניס את שרידי צינת החורף. ציפור שרה בביישנות על עץ ואז נדמה כאשר צעדיהם על המדרכה קטעו אותה.</p>
<p>"האם הכלבה עשתה את זה בכוונה?" שאל בקול כה שליו ורגוע, עד שקלייר לא הייתה בטוחה לרגע ששמעה את הפלדה בקולו. היא הרימה את עיניה וגילתה שפניו אינם מכורכמים כלל מרגש, והחליטה שטעתה.</p>
<p>"זה היה מוזר, אבל לא טרגי," אמרה לבסוף, לא מוכנה לחלוק עם הזר הזה אפילו רמז למחיר ששילמה הערב. היא מעולם לא הצליחה לאפשר לאחרים לראות מה מתרחש בתוך מוחה; היא נסוגה תמיד אל מאחורי חיוך ומסכה, כאשר הכאב היה גדול מנשוא. זו הייתה תכונה אשר הרגיזה ותסכלה את אימהּ בתקופה בה קלייר הייתה ילדה, שכן אימהּ הייתה נחושה בדעתה לגרום לבתה הצעירה ביותר לצעוד בעקבות בתה האחרת, שהייתה מבריקה ויפהפייה ומוכשרת ויכלה למוסס אבן בצחוקה המאיר. אבל ככל שניסתה לאלץ את קלייר לצאת מתוך הקליפה שלה, כך קלייר נסוגה יותר פנימה, עד שלבסוף הרימה אלמה ווסטברוק את ידיה.</p>
<p>מודעת לפתע לשתיקה שנפלה ביניהם ולכך שמחשבותיה נודדות שוב, קלייר עצרה על המדרכה והושיטה את ידה. "תודה על עזרתך, מר בנדיקט. היה נחמד לפגוש אותך." נימת קולה הייתה מנומסת אבל סופית, מבהירה שהיא רואה בערב הזה סוף דבר.</p>
<p>הוא אחז בידה אבל לא לחץ אותה; במקום זאת, אצבעותיו נסגרו סביבה בחוזקה, בחמימות, מגע שאינו תובע דבר. "האם תסעדי אתי מחר בערב, קלייר?" שאל, ואז הוסיף, "בבקשה," כאילו הרגיש בסירוב שעמד על קצה לשונה.</p>
<p>היא היססה, נפרקת מנשקה בשל המילה "בבקשה", כאילו לא ידע שיוכל לזכות בחברתה של כמעט כל אישה בה יחפוץ, כאשר יחפוץ בה. כמעט. "תודה, אבל לא."</p>
<p>גבותיו התרוממו מעט והיא ראתה את הניצוץ בעיניו החיוניות. "את עדיין מאוהבת בבעלך לשעבר?"</p>
<p>"זה לא עניינך, מר בנדיקט."</p>
<p>"לא אמרת את זה לפני רגע. חשבתי שחשת הקלה נוכח ההתערבות שלי במשהו שעכשיו אינו ענייני כלל," אמר בצינה.</p>
<p>ראשה התרומם והיא נטלה את ידה מתוך ידו. "שעת התשלום? בסדר גמור. לא, אני לא מאוהבת בג׳ף."</p>
<p>"טוב מאוד. אני לא אוהב מתחרים."</p>
<p>קלייר התבוננה בו בחוסר אמון ואז צחקה. היא לא רצתה להתייחס להערה האחרונה באמצעות קריאת תיגר; מה הוא חושב שהיא, הכסילה הגדולה ביותר עלי אדמות? היא הייתה כזו פעם, אבל כבר לא. "להתראות, מר בנדיקט," אמרה בנימת קול מבטלת והלכה לעבר מכוניתה.</p>
<p>כאשר הושיטה את ידה כדי לפתוח את דלת המכונית, היא מצאה יד רזה ושזופה מושטת לשם לפניה. הוא פתח את הדלת בפניה וקלייר מלמלה מילות תודה כאשר נכנסה למכונית והוציאה מתיקה את המפתחות.</p>
<p>הוא הניח את זרועו על גג המכונית ונרכן לעברה, עיני הטורקיז שלו מצומצמות וכהות כמו הים. "אני אתקשר אלייך מחר, קלייר ווסטברוק," אמר, צונן ובטוח בעצמו כאילו לא הדפה את ההזמנה.</p>
<p>"מר בנדיקט, ניסיתי לא להיות גסת רוח, אבל אני לא מעוניינת."</p>
<p>"אני מופיע ברישום התושבים," ענה, השעשוע מעקל מעט את פיו, וקלייר התבוננה בשפתיו למרות רצונה, כמעט מכושפת בשל השלמות המפתה שלהן. "קיבלתי את כל החיסונים, ואני מנומס למדי. אני לא מבוקש על ידי הרשויות לאכיפת החוק, לא הייתי נשוי מעולם ואני נחמד לילדים. את זקוקה להמלצות?"</p>
<p>צחוק חמים בעבע מתוכה. ״האם אילן היוחסין שלך מרשים?״</p>
<p>הוא השתופף לצד המכונית וחייך אליה. "ללא רבב. רוצה שנדון בו מחר בארוחת ערב?"</p>
<p>התרככות קלה ומוזרה התרחשה בתוכה. בלי להרשות לעצמה לבחון אותה, התחוור לה שמזה זמן מה היא בודדה. איזה נזק ייגרם, אם תצא אתו לארוחת ערב? אין ספק שהיא לא תתאהב בו; הם ידברו ויצחקו, ייהנו מארוחה טובה ואולי היא תעשה לעצמה חבר.</p>
<p>היא היססה רגע ארוך לפני שנכנעה. "בסדר. כן, תודה."</p>
<p>הוא צחק בצורה ישירה, שיניו הלבנות נוצצות. ״איזו התלהבות! יקירתי, אני מבטיח שאתנהג למופת. איפה לאסוף אותך, ובאיזו שעה? שמונה?"</p>
<p>הם הסכימו על השעה וקלייר מסרה לו את כתובת הדירה שלה. מקץ רגע היא התרחקה משם בנהיגה, וכאשר עצרה מול התמרור הראשון, מצחה היה מקומט במחשבה. למה הסכימה לצאת אתו? היא נשבעה להימנע מהטיפוס הזה כמו ממגיפה, עם זאת, הוא הצליח לעקוף את כל ההגנות שלה, גרם לה לצחוק והיא החלה לחבב אותו. הוא לא נראה כמי שמתייחס לעצמו ברצינות יתרה, דבר שהיה גורם לה לברוח ממנו בכל המהירות. הוא גם גילה נדיבות, בהיחלצו להגנתה...</p>
<p>הוא היה מסוכן מדי לשלוות רוחה.</p>
<p>עם הגיעה לדירתה, היא החליטה לבטל את הפגישה, אבל כאשר סגרה ונעלה את הדלת, אפפה אותה הדממה בחדרים. היא סירבה לגדל חתול, מרגישה שהוא יהיה סמל הבדידות המזהרת שלה, אבל עכשיו ייחלה שהייתה לה חיית מחמד כלשהי, שתקדם את פניה בבואה לביתה. חתול או כלב לא היו עושים עניין, אם לא הייתה עונה על הציפיות; בטן מלאה ומיטה חמה, מישהו שיגרד מאחורי האוזניים, זה כל מה שחיה צריכה. אם כבר חושבים על זה, חשבה בעייפות, זה גם מה שכל בני האדם צריכים. מזון, מחסה וחיבה.</p>
<p>חיבה. היו לה מזון ומחסה, כל הצרכים החומריים של ילדות במעמד הבינוני הגבוה. היא אפילו זכתה בחיבה, אבל אלה היו פירורים של האהבה שהרעיפו הוריה על מרטין. קלייר לא יכלה אפילו להאשים אותם; מרטין הייתה מושלמת. יש אחיות שהיו יורדות על האחות הצעירה והמגושמת שלהן, אבל מרטין הייתה תמיד חביבה וסבלנית כלפי קלייר וגם עכשיו דאגה לה. על אף כל עיסוקיה האחרים במשרד עורכי הדין המשגשג שלה, הילדים הפופולריים שלה ובעלה העסוק באותה מידה, היא תמיד מצאה זמן להתקשר אל קלייר, לפחות פעמיים בשבוע.</p>
<p>עם זאת, משהו עמוק בפנים קמל כל אימת שהרגישה בהעדפה הבולטת של הוריה כלפי מרטין. היא זכרה שהתבוננה בעצמה בראי בהיותה ילדה ותהתה מה לא בסדר אצלה. אם הייתה מכוערת או בעלת מזג רע, אז לפחות הייתה יכולה למצוא סיבה לכך שלא הצליחה להשביע את רצון הוריה. אבל למרות שלא הייתה יפהפייה כמרטין, היא הייתה עדיין ילדה יפה, והיא ניסתה בכל כוחה לספק את כולם, עד שהתחוור לה שהמיטב שלה אינו מספיק והתחילה להיסגר. זה מה שלא היה בסדר אצלה: היא פשוט לא עמדה בתחרות. מרטין הייתה יפהפייה; קלייר הייתה סתם יפה. מרטין הייתה ילדה מוחצנת ומאירת פנים; קלייר התפרצה בבכי לעיתים קרובות והתרחקה מאנשים. מרטין הייתה פסנתרנית מוכשרת ומרהיבה ותלמידה מצטיינת לאומנות; קלייר סירבה ללמוד מוסיקה ולעיתים קרובות הסתתרה כשספר בידה. מרטין הייתה מבריקה ושאפתנית; קלייר הייתה מבריקה, אבל לא התאמצה. מרטין נישאה לעורך דין צעיר, נאה ושאפתן כמוה, פתחה עמו משרד והביאה לעולם שני ילדים מקסימים ומאושרים; קלייר נישאה לג׳ף — זו הייתה הפעם היחידה בחייה בה גרמה שביעות רצון לאימהּ — אבל הנישואים עלו על שרטון.</p>
<p>עתה, ממרחק של חמש שנים, קלייר ראתה את הנישואים האלה ואת הסיבות לכישלונם. בעיקר, זו הייתה אשמתה. היא כל כך פחדה שתיכשל בעמידה בציפיות ממנה כאשתו של ג׳פרסון הולסי, עד שהיא התרוצצה בלי הפסקה בניסיון להיות מארחת חברתית מושלמת, עקרת בית מושלמת, חברמנית מושלמת, ולבסוף כתשה את עצמה עד דק עד שלא נותר כמעט שום דבר עבור ג׳ף. בתחילה הוא סבל את זה; ואז התהום ביניהם התרחבה ועיניו החלו לנדוד... ונקבעו על הלן, שהייתה יפהפייה ומבוגרת מקלייר ובעלת ביטחון עצמי רב. אלא שהריונה הבלתי צפוי של קלייר מנע את הגירושים באותו זמן. לזכותו ייאמר שג׳ף היה עדין ורגיש כלפי קלייר, למרות שהריונה הביא לקץ יחסיו עם הלן. הוא אהב את הלן, אבל קלייר הייתה אשתו ונשאה את ילדו, והוא סירב להכאיב לה באמצעות בקשה להתגרש.</p>
<p>ואז היא הפילה את העובר. הוא המתין עד שהתאוששה גופנית ואז אמר לה שהוא רוצה להיפרד. הגירושים שלהם אכזבו ודאי חצי מיוסטון בשל היעדר הכיעור. קלייר ידעה שהם הסתיימו עוד לפני שאיבדה את התינוק. הם התגרשו בשקט, ג׳ף התחתן עם הלן במהירות האפשרית ותוך שנה, הלן העניקה לו בן. עכשיו היא הרה שוב.</p>
<p>קלייר שטפה את פניה וצחצחה שיניים, ואז נכנסה למיטה והרימה את הספר שעמד על שולחן הלילה שלה, מנסה לא לחשוב על התינוק שאיבדה. זה נחלת העבר, כמו נישואיה, ובאמת, הגירושים היו הדבר הטוב ביותר שקרה לה. הם אילצו אותה להתעורר ולהתבונן בעצמה בעיניים קשות. היא בזבזה את חייה בניסיון לרצות את כולם ולא את עצמה. היא תהיה עצמה, ובחמש השנים האחרונות, היא הייתה נאמנה לעצמה. ככלל, היא הייתה מרוצה מהחיים שבראה לעצמה. הייתה לה משרה טובה; היא קראה כאשר רצתה וכמה שרצתה. היא האזינה למוסיקה המועדפת עליה. היא הייתה קרובה עתה למרטין יותר מאי פעם בעבר, מפני שקלייר כבר לא חשה מאוימת על ידי אחותה הגדולה. היא הייתה אפילו ביחסים טובים יותר עם הוריה... לו רק אימהּ הייתה מפסיקה לדחוק בה למצוא בחור נחמד ולהתחתן.</p>
<p>קלייר לא יצאה הרבה; היא לא מצאה בזה טעם. היא לא רצתה להתפשר על נישואים פושרים המבוססים על תחומי עניין משותפים, והיא לא הייתה הטיפוס שיעורר השראה לתשוקה לוהטת. היא למדה לשלוט בעצמה ולהגן על עצמה באמצעות שליטה זו. אם זה הפך אותה לקרירה ומרוחקת, טוב שכך. מוטב כך מאשר להיות חשופה לכאב הנורא שמביאה עמה הדחיה.</p>
<p>אלה החיים שבחרה ובנתה לעצמה; אז מדוע הסכימה לצאת לארוחת ערב עם מקס בנדיקט? למרות חוש ההומור שלו, הוא היה ועודנו פלייבוי, ואין לו מקום בחייה. יהיה עליה לבטל את הפגישה שלהם, בעדינות ובתקיפות. קלייר סגרה את הספר, לא מסוגלת לקרוא בו למרות הכול; פניו הנאים של מקסוול בנדיקט חזרו והופיעו לנגד עיניה. עיניה החומות היו מוטרדות, כאשר כיבתה את האור במנורה והתכסתה בסדין. למרות כל האזהרות של חושיה, היא ידעה שלא תבטל את הפגישה.</p>
<p>מקס ישב בחדרו במלון, רגליו מורמות על שולחן הקפה, קנקן של קפה צמוד למרפקו. מצחו היה מקומט בזעף עז, בזמן שקרא את אחד הדו״חות העבים שקיבל בדואר. אצבע ארוכה ודקה אחת ליטפה את גבתו השמאלית בזמן שקרא; מהירות הקריאה שלו הייתה פנומנלית, והוא כמעט סיים. הוא הושיט את ידו אל קנקן הקפה בהיסח הדעת, והזעף הפך לקוצר רוח כאשר התחוור לו שהקנקן כמעט ריק. הוא הניחו על המגש והדף אותו הצידה. קפה! הוא נעשה מכור לחומר הזה, עוד הרגל אמריקני שרכש.</p>
<p>הוא סיים לקרוא את הדו״ח והשליך אותו מידו. עיניו הצטמצמו לכדי חרכים. אנסון ראה סימנים לכך שעוד חברה מבקשת להשתלט על סגסוגת ברונסון. זו הייתה התפתחות עוכרת שלווה כשלעצמה, אבל בעייתית עוד יותר בשל השמועות אודות הקשרים של החברה הזו במזרח אירופה. אם השמועות נכונות, אז נראה שמישהו שמע איכשהו שחברת ברונסון פיתחה סגסוגת קלה וכמעט בלתי ניתנת להריסה, טובה מכל הסגסוגות הנמצאות בשימוש במטוסי ריגול. עד כה, הסגסוגת עצמה הייתה בבחינת שמועה בלבד; דבר לא הוכרז, ואם היה פיתוח כזה, הרי שסם ברונסון שמר אותו לעצמו. ובכל זאת, השמועות פרחו.</p>
<p>הוא שב והרים את הדו״ח ועלעל בו, אבל הניח למחשבותיו לנדוד. האישה, קלייר ווסטברוק... היא לא ענתה על הציפיות שלו. אנסון חשב שהיא אולי החולייה החלשה, ומקס ציפה בקרירות שיצליח להקסים אותה בלי בעיות, כפי שקרה לו עם כל אישה. אלא שזה לא עבד ככה. היא הייתה צוננת ורגועה, כמעט מאופקת מדי, לא מגיבה; למרות שבסופו של דבר קיבלה את ההזמנה לארוחת ערב, הייתה למקס הרגשה שהיא עשתה זאת מסיבותיה שלה.</p>
<p>עיניו הוצרו. מרגע שהגיע לגיל הבגרות, היה המין הנשי לרגליו. הוא העריך נשים, נהנה מהן, חשק בהן, אבל נשים באו לו בקלות. זו הייתה הפעם הראשונה בה אישה התבוננה בו בהבעה צוננת וחתומה ואז פנתה ממנו בחוסר עניין משווע, והוא לא אהב את זה. הוא היה מוטרד ומאותגר, ואסור היה לו להרגיש את שני הרגשות הללו. מדובר בעסקים. הוא ישתמש בקסמו כדי להוציא ממנה את המידע הנחוץ ללא נקיפות מצפון; מלחמה תאגידית הנה בדיוק מה שהנה: מלחמה, למרות התרבותיות כלפי חוץ וחליפות שלושת החלקים וישיבות מועצת המנהלים. אבל פיתוי מעולם לא היה חלק מהתוכנית שלו, כך שהמשיכה הבלתי רצונית שלו אליה הייתה בלתי מבורכת עוד יותר. הוא לא יוכל להרשות לעצמו את הסחת הדעת הזו. הוא חייב להתרכז בעבודה, להוציא ממנה את המידע כמה שיותר מהר ולעשות את הצעד שלו.</p>
<p>הוא ידע שאופיו חושני מאוד, אבל בעבר, הצרכים והתגובות הגופניים שלו נשלטו על ידי כוחו של האינטלקט הקפוא שלו. הוא היה אדון לגופו, לא להיפך. זה היה חלק מאופיו; הטבע העניק לו תבונה מזהירה ותיאבון מיני שהיה משתלט על אדם בעל אינטלקט פחות משלו, אבל הוא היה מבריק והכישורים המנטליים שלו היו כה עזים וממוקדים, עד שהוא הצליח לשלוט בצרכים הגופניים שלו ומעולם לא התיר את רסן הכוח המניע של חלק זה באופיו. המשיכה הבלתי רצונית שלו לקלייר ווסטברוק הכעיסה ובלבלה אותו גם יחד; זה לא היה במקום, במצב זה.</p>
<p>היא הייתה יפה, אבל הוא כבש נשים הרבה יותר יפות. היא לא הגיבה אליו ולא פלרטטה עמו ולא אותתה בשום דרך אחרת שהיא נמשכת אליו. הדבר יוצא הדופן היחיד אצלה היו עיניה, ענקיות וחומות כקטיפה. לא הייתה לו סיבה לחשוב עליה, אבל הוא לא הצליח להוציא אותה ממחשבותיו.</p>




			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות