פילגש לרווק 135

קיי ת’ורפ
לאחר ליל בילויים באתר הנופש מיורקה, מתעוררת ג’סיקה מחלום ארוטי – ומוצאת לצידה במיטה גבר זר. הגבר, זאק פרסקוט, מופתע אף הוא מהמצב המביך. הוא עוזב את חדרה של ג’סיקה, לבקשתה, ונעלם מחייה. כאשר הם נפגשים שוב, לאחר זמן מה, מפתיע אותה זאק בהצעה משונה. הוא מבקש ממנה לשחק את תפקיד ארוסתו כלפי משפחתו. האם סידור משונה זה יגרום לשניהם אושר ופרץ של רגשות שלא חלמו עליהם?
שם: פילגש לרווק 135
מחבר/ת: קיי ת’ורפ
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011632335
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
				<h2>1</h2>
<p class="noindent">הנשיקה, קלה כמשק כנפיים של פרפר, נגעה בעור הרגיש של עורפה והעלתה חיוך חולמני על שפתיה של ג׳סיקה. היא נעה אינסטינקטיבית אל הגוף הגברי הקשה שהיה צמוד אל גבה, ומלמלה עמוק בגרונה בזמן שיד החליקה סביבה כדי לחקור את האורך הדקיק שלה במגע דמוי אש, שנגע בכל חיטוב, חיפש כל נקיק אינטימי, עורר אותה לכדי כמיהה כבירה פעם נוספת.</p>
<p>פול צחק חרישית וגלגל אותה על גבה כדי למצוא את שפתיה בנשיקה שדוגמתה לא חוותה מעולם. היא החליקה את זרועותיה על כתפיו הרחבות והתמסרה לחיבוק, מתענגת על רטט השרירים תחת אצבעותיה.</p>
<p>ממתי יש לפול שרירים כאלה? עלתה המחשבה הפתאומית והעירה אותה מהחלום וזרקה אותה למציאות המנפצת.</p>
<p>בהלה נוראה גרמה לה לצאת מהמיטה. "מי אתה, לעזאזל?" תבעה במפגיע.</p>
<p>"אני רוצה לשאול בדיוק את אותה שאלה," עלתה התשובה, בנימה מופתעת יותר מאשר מודאגת. "מה קרה לליאוני?"</p>
<p>ג׳סיקה התנשמה בניסיון לייצב את עצמה. הוא היה זר לה, אבל נראה שלא לליאוני. "היא לא כאן."</p>
<p>הגבר במיטה התרומם על מרפק אחד והושיט את ידו כדי להדליק את מנורת הלילה, מרעיד את מיתרי ליבה בצורה שונה לגמרי כאשר התבוננה בתווים הגבריים האסרטיביים ונוקשי הלסת מתחת לרעמת השיער הכהה והעבותה.</p>
<p>"את זה הבנתי," אמר ביובש. "זה לא מסביר את מעשייך בדירה שלה."</p>
<p>״הייתי יכולה להגיד בדיוק אותו הדבר לגבי — " ג׳סיקה השתתקה כאשר הוא הרים גבה אירונית. סיבת היותו שם הייתה ברורה לחלוטין.</p>
<p>ניצוץ האור על כתפיו החשופות הזכיר לה שגם כל שאר גופו עירום. נשימתה התקצרה שוב כאשר נזכרה מה הייתה ההרגשה להיות כה קרובה אל הגוף השרירי הזה — איזה תחושות יצר בעזרת ידיו המשוטטות. היא הייתה צריכה לזהות את ההבדל ברגע שנגע בה. למעשה, פול מעולם לא הצליח לגרות אותה ברמה כזו.</p>
<p>מבטו האפור־פלדה הזכיר לה לפתע שגם גופה שלה אינו מוסתר במיוחד מאחורי כתונת הלילה השקופה למחצה שלה. חלוק הכותנה בו השתמשה ברחבי הדירה נח בקצה המיטה. היא הושיטה את ידה אליו וחישלה את עצמה להתעלם מהטיית שפתיו בעת שלבשה אותו.</p>
<p>"ליאוני הציעה לי להשתמש בדירה שלה במהלך החופשה שלה," אמרה במתיחות. "מאחר שיש לך מפתח לדירה שלה, אז הייתי מצפה ממך לדעת היכן היא נמצאת."</p>
<p>משיכת הכתף הייתה קלילה. "אין בינינו סידור חד משמעי. עברתי פה במקרה וראיתי את המכונית השכורה בחניה שלה. היא בדרך כלל לא נותנת לאנשים אחרים להשתמש בדירה."</p>
<p>"הפעם, היא עשתה את זה." ג׳סיקה לא ראתה סיבה להיכנס לפרטים נוספים. "אני אודה לך אם תעזוב," הוסיפה, בניסיון להישמע מכובדת. "תוכל להשאיר את המפתח בדרכך החוצה. ליאוני תוכל להחזיר לך אותו כאשר היא תחזור."</p>
<p>"בסדר." הוא הזדקף ושפתיו התעקלו שוב נוכח ההבעה על פניה בזמן שעמד להשליך מעליו את השמיכה. "הדברים שלי על הכיסא ההוא."</p>
<p>"אני אמתין בחדר ההסבה," אמרה במהירות.</p>
<p>היא ניגשה אל הדלת וסגרה אותה ביניהם בהקלה זמנית. לפני כמה דקות, היא עמדה להציע את עצמה בצורה מופקרת ביותר לגבר שלא הכירה! בהתחשב בתגובה שלה אליו, ובגירוי הברור שלו, הרי שהוא גילה חוש הומור מפותח למדי ביחסו למצב כולו, הניחה.</p>
<p>החדר המרוהט ומעוצב להפליא הואר ברכות על ידי שתי מנורות. נראה שהוא הדליק אותן בדרכו לחדר השינה. היא ראתה את עצמה בראי על הקיר ממול והעוותה את פניה בציניות. כששערה המתולתל והחום סבוך וסתור כתמיד, ופניה נוצצים מקרם הלילה שמרחה עליהם, לא פלא שהתשוקה שלו גוועה ומתה במהירות.</p>
<p>מה שהתקשתה להבין היה מדוע ליאוני לא הזכירה את העובדה שלעוד מישהו יש מפתח לדירה. אלא אם כן שכחה מזה באמת.</p>
<p>ג׳סיקה התקשתה להאמין בכך, בחושבה על הגבר שהיה מעברה השני של דלת חדר השינה.</p>
<p>השעה עוד לא הייתה אחת, ראתה על שעון הקיר. היא ישנה שעה בלבד. במיטה של מי יימצא פול הלילה? אין זה סביר שיישן במיטה שלו.</p>
<p>היא הדפה את המחשבה ממוחה שעה שהדלת מאחוריה נפתחה שוב ונעה בחדות כדי לפנות ולעמוד מול הגבר שניצב בפתח. הוא לבש עתה חליפה אפורה בהירה וקלה וחולצה שחורה, שהייתה פתוחה בצווארון וחשפה צוואר שזוף וחזק. שנות השלושים המוקדמות, חשבה, מוחצת את התחושות שחזרו ודהרו בתוכה כאשר נזכרה בגוף שנחבא מתחת לבגדים.</p>
<p>"נראה שאני חייב לך התנצלות," אמר בלי רמז לחוסר נוחות. "אני מניח שהייתי צריך לדעת."</p>
<p>"אבל בחשכה כל הנשים הן אותו הדבר," הציעה ג׳סיקה בציניות.</p>
<p>"רק כאשר צורת הגוף שלהן מאוד דומה," הגיעה התשובה החלקלקה. "את וליאוני יכולות להיות תאומות!"</p>
<p>הוא צחק ממנה גם אם לא הראה את זה, חשדה ג׳סיקה. עיניה הפכו ירוקות קפואות כאשר אמרה, "את המפתח שלך, בבקשה!"</p>
<p>"כמובן." הוא הוציא מכיסו צרור מפתחות ושחרר מתוכו אחד, מניח אותו על המשטח הפנוי הקרוב ביותר. "עכשיו, אחרי שסילקנו את העניין הזה מדרכנו, מה דעתך על משקה לפני שאצא שוב לדרך?" אמר בצורה שנשמעה לה חצופה ביותר, נוכח הנסיבות.</p>
<p>"ברור לי שאתה ודאי רגיל לכך שנשים עושות מאמצים ניכרים כדי להימצא בחברתך,״ התיזה, ״אבל אני רוצה שתצא מכאן! אתה יודע איפה הדלת."</p>
<p>"שמי זאק פרסקוט," אמר ולא עשה שום צעד למלא אחר מצוותה. "ואת?"</p>
<p>״שמי חסר משמעות. ולא מעניין אותי מי אתה! אתה מוכן לעזוב — או שאזעיק את המשטרה?"</p>
<p>פיו הנוקשה התעקל לאיטו, בחושניות, שולח עוד רטט לאורך עמוד שדרתה. ״בעוון מה? לא נגרם כאן שום נזק."</p>
<p>ייתכן דווקא שכן, עלתה המחשבה הבלתי קרואה, אם לא הייתה מתעוררת בזמן. הרגש ששטף אותה לרגע היה קרוב מדי לצער מכדי שתוכל לחיות איתו בשלום.</p>
<p>"אלמלא התחוור לי שאתה אינך מי שחשבתי שאתה, אז אני בטוחה שהיית מגיע למסקנה משלך תוך זמן קצר," ענתה.</p>
<p>"אולי," הסכים. "זה לא אומר שהיה לי כוח רצון לעצור בעצמי. מי שחשבת שאני הוא בחור בר מזל. את גברת מאוד חמה."</p>
<p>ג׳סיקה הרגישה בסומק העולה בלחייה. "זה לא משהו חדש בשבילך, אני בטוחה!״</p>
<p>"תלוי בסוג התגובה שאנחנו מדברים עליה. את..." הוא השתתק בחיוך שגרם לה להחוות בחריפות לעבר הדלת. "אני מניח שאת צודקת. אני לא רוצה להישאר במקום בו אני לא רצוי."</p>
<p>ג׳סיקה הצטדדה כדי לאפשר לו לעבור אל הדלת. היא הופתעה כליל כאשר משך אותה אליו והדביק על שפתיה נשיקה מהירה.</p>
<p>"פה שאי אפשר לעמוד בפניו," הכריז ושחרר אותה. "חלומות מתוקים, עיניים ירוקות!"</p>
<p>הוא נעלם עוד לפני שהספיקה למצוא מענה הולם. הדלת נסגרה מאחוריו וידה התרוממה באופן לא רצוני אל שפתיה, במקום בו נותר עדיין עקצוץ קל. היא הריחה עדיין את ניחוח מי הפנים שלו, הרגישה עדיין בלחץ גופו. עזיבתו הותירה בתוכה חלל גדול.</p>
<p>תאווה, לא יותר, אמרה לעצמה בתיעוב עצמי. המשיכה הגופנית שלו אינה ניתנת להכחשה. היא הניחה שהייתה צריכה להיות אסירת תודה על כך שלא החליט לנצל לטובתו את החולשה הרגעית שלה. החוויה הייתה מטלטלת כרעידת אדמה, אבל הכלימה הייתה רודפת אחריה לעולמי עד.</p>
<p>מאחר שידעה שלא תוכל להירדם שוב עד שעצביה יירגעו מעט, היא הכינה לעצמה ספל קפה ולקחה אותו אל המרפסת. הים נצץ כסוף לאור הירח, אות החיים היחיד היו האורות במרחק. ספינת נוסעים בדרכה לנמל פלמה, אולי.</p>
<p>בעוד חודש לערך הטמפרטורות ינסקו, אבל עכשיו אוויר הלילה היה חמים על עורה. היא קיבלה רשות להישאר בדירה כמה שתרצה, כך אמרה ליאוני כאשר הציעה לה להשתמש בה. היא לא תוכל לבלות בה בחודש הקרוב.</p>
<p>ג׳סיקה ניצלה את ההזדמנות בהכרת תודה. מעט זמן לעצמה היה בדיוק מה שנזקקה לו, כדי לעשות סדר במחשבותיה ולהחזיר את עצמה לחיים. במבט לאחור, היא תהתה כיצד יכלה אי פעם להאמין שפול מסוגל לקיים מחויבות כלשהי. גברים אינם משנים הרגלים שהיו טבועים בהם מלידה.</p>
<p>תם ונשלם, אמרה לעצמה בנחישות והעלימה את דקירות הכאב. ברגע שתעזוב את המקום הזה, היא תתחיל מחדש. היה לה מספיק כסף כדי שתוכל לחיות עד שתמצא עבודה ומקום לחיות. דירת חדר תספיק לה, עם כל הרכוש הדל שאספה עם השנים. היא לא תנצל את נדיבותה של ליאוני למעלה מן הנדרש באמת.</p>
<p>היא שבה אל המיטה ועדיין גילתה שהיא מתקשה לישון. הניחוח הגברי לא נעלם כליל מהסדינים ועורר זיכרונות שהייתה מעדיפה לשכוח.</p>
<p>היו מעט מאוד מקומות בגופה שהאצבעות הגמישות האלה לא הגיעו אליהם לפני שההכרה המוחצת נחתה עליה.</p>
<p>זאק פרסקוט. ליאוני לא הזכירה אותו. היא תהתה כמה זמן נמשך הרומן. נראה לה שזהו סידור מזדמן. לא שליאוני הייתה מעולם מסורתית בהתבוננות שלה בחיים. גברים, אמרה לעיתים קרובות, היו שם כדי שאפשר יהיה ליהנות מהם כמו שהם, בלי לדרוש מהם מה שאינם מסוגלים לספק. אולי כדאי גם לה, חשבה ג׳סיקה בציניות, לאמץ גישה זו לחיים.</p>
<p>למרבה המזל, לא סביר שתתראה שוב עם גבר מסוים זה. המחשבה על פגישה מחודשת עם העיניים העוקצניות והאפורות האלה מילאה אותה בחששות.</p>
<p>היא נרדמה בסופו של דבר, והתעוררה בשבע עם אור השמש, אליו החלה להתייחס כאל מובן מאליו. ארוחת הבוקר על המרפסת הייתה מותרות שלא שבעה מהם. לאור היום, הנוף לאורך קו החוף היה מרהיב, הפרטים כה ברורים וחדים בשעה זו, עד שהאוויר עצמו היה כיין משובח.</p>
<p>מלבד שתי נסיעות לפלמה, היא כמעט לא ניצלה את המכונית השכורה במהלך הימים האחרונים. מאחר שטיסתה חזרה נקבעה למחרתיים, הגיע הזמן להפסיק לשוטט ברחבי הדירה ולבקר באי כל עוד היא יכולה. יעבור עוד זמן רב עד שתוכל להרשות לעצמה לצאת לחופשה מהסוג הזה.</p>
<p>היא יצאה מבניין הדירות הקטן והיוקרתי בשעה תשע ופנתה אל החוף. לאחר שבחנה את המפה שמצאה במגירת שולחן הכתיב,ה היא תכננה לנסוע עד ולדמוסה, ואז לנסוע לאורך המסלול המסומן בתוך האי ולחתוך חזרה אל הכביש המהיר. החום התגבר כבר עתה, והיא שמחה על ששכרה ג׳יפ מכוסה בד במקום מכונית קטנה.</p>
<p>בתקופה מוקדמת זו היו עדיין יחסית מעט תיירים על הכביש. ג׳סיקה לא מיהרה, ועצרה בכל מקום אפשרי כדי לצלם את נופי החוף וההרים. כאשר הגיעה לוולדמוסה, השעה הייתה כבר שתים־עשרה וחצי. מקום מצוין לארוחת צהריים, החליטה, תאבונה ער בשל האוויר הפתוח.</p>
<p>הכפר ההררי המלבב, שנבנה במקום גבוה מאוד, בין פרדסים של תפוזים ולימונים, התגאה בקירות לבנים מעוטרים בוורדים ובוגנוויליות מטפסות, והמלון בו נראה בדיוק כפי שהובטח. היא החנתה את הג׳יפ בפינת חניון קטן ועשתה את דרכה על פני המבואה המרוצפת שיש וצמחים אל מרפסת האוכל הצופה אל הנוף המרהיב.</p>
<p>גם בתקופה מוקדמת זו בעונה נותרו במקום רק שלושה שולחנות פנויים. ג׳סיקה בחרה שולחן קרוב אל המעקה כדי שתוכל לראות את הנוף באין מפריע והרכיבה את משקפי השמש שלה נגד בוהק השמש. זה, חשבה, בזמן שלגמה מיץ תפוזים קר, בעודה בוחנת את התפריט, מה שנקרא לחיות את החיים! חיים שהייתה שמחה לחיות, בהינתן לה ההזדמנות לכך.</p>
<p>בלי להרים את עיניה מן התפריט, היא הייתה מודעת לכך שהיא זוכה למבטיו של הגבר שעמד להתיישב ליד שולחן סמוך. המבט שלו גרם לה אי נוחות. היא הרימה את עיניה בתקווה שיש בהן מידה הולמת של קפור כאשר הוא ניגש אליה, מרגישה כיצד בטנה נופלת כאשר קלטה שאלה הפנים שחשבה שלא תראה עוד לעולם.</p>
<p>זאק פרסקוט השיב על מבטה הנדהם ברוגע שהייתה שמחה לחקות.</p>
<p>"את מופיעה במקומות הכי פחות צפויים," אמר.</p>
<p>"לא ידעתי שאתה שוהה כאן!" הכחישה ג׳סיקה, מייחלת שהייתה סוכרת את פיה שעה שהומור הופיע בעיניו.</p>
<p>"הייתי אומר שאם היית יודעת, היית מתרחקת מהמקום הזה כמו מאש. אבל מאחר שאת כאן״ — הוא הצביע על אחד הכיסאות הפנויים לידה — "אולי אוכל להצטרף אלייך?"</p>
<p>ג׳סיקה התמהמהה רגע ארוך, נקרעת בין מצוותו של הנימוס והדחף להגיד לו ללכת לעזאזל. הנימוס ניצח לא בהרבה וגם אז, רק בגלל ליאוני. "בסדר," הסכימה בחוסר רצון.</p>
<p>הוא משך את אחד הכיסאות והתיישב. מבטו היה פולשני מדי. "אני מרגיש שיש לך יתרון עליי. את יודעת את שמי, אבל אני עדיין לא יודע את שמך."</p>
<p>"ג׳סיקה סונדרס," אמרה, לא מסוגלת להמציא סיבה שתניאהּ ממסירת שמה לגבר הזה.</p>
<p>"שם חיבה ג׳ס?"</p>
<p>"לא אם אתה רוצה לשמור על בריאותך!"</p>
<p>זאק צחק. "אני ארשום זאת לפניי." הוא בחן אותה שוב, סוקר כל פרט בפניה, עם העיניים הירוקות המרוחקות זו מזו, האף הקטן והישר והפה המלא והרך. "הייתי אומר שאת צעירה מליאוני בשלוש או ארבע שנים לפחות. כך שאת צריכה להיות בסביבות... עשרים־וחמש?"</p>
<p>"כמעט." היא הרימה גבה בחיקוי נאמן לסגנון החוקר שלו. "ואתה?"</p>
<p>הוא צחק שוב. "שלושים־ושלוש. מה היחסים?" הוסיף. "את וליאוני, אני מתכוון."</p>
<p>"למה?"</p>
<p>"תקראי לזה סקרנות גרידא. ברור שאת לא חייבת לענות."</p>
<p>איזו סיבה יש לה להסתיר את זה ממנו? שאלה ג׳סיקה את עצמה. "אנחנו בנות דודות," אמרה.</p>
<p>"ואתן עובדות באותו מקצוע?"</p>
<p>עכשיו היה תורה של ג׳סיקה לצחוק. "לא בדיוק. אני סתם מזכירה צנועה."</p>
<p>"אולי מזכירה, אבל צנועה, לא נראה לי," החזיר ביובש.</p>
<p>הוא הציץ בשעונו כאשר המלצר הופיע לצידו, ואז התבונן בתפריט, שעוד לא פתח אפילו. "תזמיני את," אמר.</p>
<p>"את פלטת פירות הים, בבקשה," אמרה. "ומים מינרליים."</p>
<p>זאק התמהמה בקריאת התפריט. שערו העבות, שהיה מסוגנן היטב, נצץ בבריאות באור השמש. עומק שזפונו העיד על כך שבילה זמן רב מאוד באקלים חם.</p>
<p>היום הוא לבש מכנסי ג׳ינס קלים וחולצת טריקו לבנה והשפעתו על חושיה הייתה לא פחותה; השרוולים הקצרים הדגישו את המבנה השרירי של זרועותיו באופן שגרם לה לרטוט עמוק בפנים. אמש הזרועות האלה נסגרו סביבה, והידיים ארוכות האצבעות האלה ליטפו אותה. היא רעדה שוב כאשר נזכרה בכך.</p>
<p>היא שמחה שהרכיבה משקפיים כהים על עיניה כאשר הביט בה שוב באותו אופן, אחרי שהמלצר עזב עם ההזמנה שלהם. להרגיש כמו שהרגישה כאשר הסתכל עליה, זה דבר אחד, אבל לחשוף רגשות אלה, זה כבר היה דבר שונה לגמרי.</p>
<p>"אתה מבלה כאן הרבה?" שאלה.</p>
<p>"מפעם לפעם," ענה. "זה הביקור הראשון שלך, נכון?"</p>
<p>ג׳סיקה הנהנה. "זה מאוד שונה ממה שציפיתי למצוא כאן."</p>
<p>"חשבת שהמקום יהיה עמוס תיירים מקיר לקיר?"</p>
<p>"משהו כזה."</p>
<p>"את תמצאי תיירים רבים בחוף המזרחי, אבל הצד הזה פראי מדי לטעם הרוב."</p>
<p>ג׳סיקה שלחה מבט לעבר הנוף הפתוח. ״כל כך יפה כאן! אני מבינה למה ליאוני בחרה לקנות כאן את הדירה. לא שהיא משתמשת בה לעיתים קרובות כפי שהייתה רוצה, בימים אלה."</p>
<p>"זה מחיר ההצלחה," הטעים זאק. "לכמה זמן באת?"</p>
<p>"שבוע," אמרה. "נשארו לי רק עוד יומיים."</p>
<p>"את חושבת שהזמן הזה יספיק לך לקלוט מה קורה איתך?"</p>
<p>היא הביטה בו בחריפות, פוגשת עיניים חדות אבחנה מדי. "מה קורה איתי באיזה עניין?״</p>
<p>"בעניין ממנו ברחת. האם ייתכן שזה הגבר שעליו חלמת, כאשר הגעתי אמש?"</p>
<p>ג׳סיקה עשתה מאמץ גדול להישאר צוננת ומאופקת, ולו רק על פני השטח. "האם זה באמת עסקך?"</p>
<p>"לא," ענה בלי להיטרד, "אבל נראה שפגעתי בעצב פתוח. הוא היה טיפוס לא חיובי במיוחד, נכון?"</p>
<p>"האם יש טיפוס אחר?"</p>
<p>כתפיים רחבות הורמו. "אל תשפטי את כל החבית, בגלל תפוח רקוב</p>
<p>אחד. טעמי אחר."</p>
<p>"חשבת על מישהו?" שאלה במתיקות וראתה כיצד פיו מתרחב באיטיות.</p>
<p>"לא הייתי עונה בשלילה."</p>
<p>אי אפשר היה להתכחש לפיתוי המתלהט. ג׳סיקה לקחה את עצמה בידיים. גם אם הגבר הזה לא היה מאהבה של דודניתה, הרי שהיענות לדחף המיני הצרוף לא הייתה הדרך המקובלת עבורה.</p>
<p>"כמה זמן אתה מכיר את ליאוני?" שאלה בכוונה גדולה.</p>
<p>השאלה לא בלבלה אותו כלל. "עברו שנתיים מאז נפגשנו בפעם הראשונה, למרות שאנחנו מתראים רק בהזדמנויות נדירות ביותר, ואף פעם לא לפי קביעה מראש. אמש נסעתי בדרך הארוכה מפלמה בכל מקרה. רציתי להפתיע אותה."</p>
<p>ג׳סיקה לא שינתה את נימת קולה. "מצטערת שאכזבתי אותך."</p>
<p>״זו לא הייתה אכזבה אלא דווקא מניעה,״ אמר. ״היית כל כך — " "אני לא רוצה לדעת!" שיסעה אותו במהירות. "תשכח מזה!" זאק נאנח בצורה מעושה. "זה קשה, אבל אעשה כמיטב יכולתי." בואו של האוכל השתיק את השיחה למשך כמה דקות. ג׳סיקה התענגה על מבחר פירות הים — אבל תמורת המחירים שהופיעו בתפריט, היא לא הייתה מצפה למשהו אחר! חשבה. אין ספק שמדובר בארוחת שחיתות.</p>
<p>"אז מה אתה עושה למחייתך?" שאלה בקלילות.</p>
<p>"אני עובד בחברה ששוקלת להוסיף את המקום הזה לחוברת הפרסום שלה," אמר.</p>
<p>"ההחלטה תלויה בהערכה שלך?"</p>
<p>"אין ספק שההערכה שלי מהווה גורם."</p>
<p>ג׳סיקה הביטה במרפסת הרחבה והמוצלת על ידי עצים נאים. "זה מקום מלבב במיקום מצוין, אף שחשבתי שהוא קצת יקר מדי לקבוצות תיירים."</p>
<p>"נכון." זאק בחן אותה בעניין מחודש. "האם עבדת בעסקי תיירות?"</p>
<p>"לא במובן הזה של המילה. הוריי ניהלו מלון בקוסטוולדס."</p>
<p>"ניהלו?"</p>
<p>"הם התגרשו לפני שלוש שנים."</p>
<p>״ואת הצטרפת אל הדודנית ליאוני בעיר הגדולה?״</p>
<p>"לא אז. עברתי לעיר הגדולה רק אחרי..." היא השתתקה, מודעת לכך שאמרה הרבה יותר מכפי שרצתה להגיד. "אתה שוקל המלצה?"</p>
<p>"אולי." הייתה שתיקה ואז שינוי נימה. "תוך הסתכנות בכך שתגידי לי לא לדחוף את האף לעניינים שאינם שלי, האם את עדיין עובדת כרגע?"</p>
<p>ג׳סיקה בחנה אותו בסקרנות. "למה אתה רוצה לדעת את זה?"</p>
<p>"ייתכן שאוכל להעמיד בפנייך הצעה."</p>
<p>"אתה תמיד מציע הצעות לאנשים שזה עתה פגשת?" שאלה אחרי רגע.</p>
<p>"לא," ענה.</p>
<p>"אז למה אני?"</p>
<p>"את דודנית של ליאוני, כך שפתרתי את עניין הרקע שלך, ואני זקוק בדחיפות למישהו שיהיה פנוי בלי הודעה מראש." הוא הציץ שוב בשעונו והעווה פנים. "אני חושש שעליי ללכת. נדבר על זה בפרוטרוט בארוחת הערב."</p>
<p>הוא הדף את כיסאו לאחור, קם, מטר ושמונים של גבריות קשוחה שנועדה להרתיח דמה של אישה. "אני אאסוף אותך בשמונה."</p>
<p>הוא התרחק עוד לפני שג׳סיקה הספיקה לנשום כדי לענות. לא שהייתה כל כך בטוחה שידעה מה רצתה להגיד. ההצעה הייתה כה מפתיעה.</p>
<p>הצעה מעניינת, נאלצה להודות. מה גורם לגבר כזה להציע עבודה למישהי על בסיס יחסים מזדמנים למדי, במקרה הטוב?</p>
<p>אלא שהאזנה לדברים שיש לו להציע אינה מחייבת אותה לכלום, אמרה לעצמה. למעשה, היא תחסוך לעצמה עוד ערב לבד. היא הפנתה התעלמה מהקול שהזהיר אותה כנגד קשרים נוספים עם גבר שלא רק שהלהיט את דמה, אלא שאף ראה בה אישה מושכת.</p>
<p>המלצר נד בראשו כאשר ביקשה את החשבון. סניור פרסקוט, אמר, כבר טיפל בעניין. ג׳סיקה תהתה אם האיש יודע מדוע היה זאק במקום.</p>
<p>היא בילתה את שארית שעות הצהריים בביקור באזורים נידחים ופחות מתויירים באי וחזרה אל נקודת ההתחלה שלה, רואה את מיורקה האמיתית, שכמעט לא הושפעה מתנועת התיירים.</p>
<p>היא שבה אל הדירה בחמש, הכינה לעצמה קפה ובילתה את השעה הבאה בניסיון להחליט אם להתקשר אל ליאוני או לא. ליאוני הייתה עדיין במשרדה כאשר התקשרה אליה.</p>
<p>"עוד רגע והיית מפספסת אותי," הכריזה דודניתה. "אני בדרך החוצה. אז, מה קורה?"</p>
<p>"הכול בסדר," הרגיעה ג׳סיקה. "האי מוצא חן בעיניי מאוד. לפחות, מה שראיתי עד עכשיו. פגשתי ידיד שלך," המשיכה. "השם הוא זאק פרסקוט?"</p>
<p>השתררה שתיקה לפני שליאוני הגיבה. "איך בדיוק פגשת אותו?"</p>
<p>ג׳סיקה כבר החליטה שלא תחשוף את פרטי הלילה הקודם, גם לא בעד שום הון שבעולם, אף שידעה שליאוני תמצא בזה שעשוע בלבד. "בוולדמוסה. במלון מירדור. נראה שהוא עובד בחברה שמעוניינת לרכוש את המלון."</p>
<p>"עובד בחברה?" ליאוני צחקה. "מותק, הוא החברה. לפחות, בעל המניות הגדול ביותר. שמעת על אורביס?״</p>
<p>"במעורפל." ג׳סיקה נדהמה. "אז איך זה שהוא בודק מקומות חדשים?״</p>
<p>"זאק הוא אדם שאוהב לעבוד בשטח. הוא לא אוהב להימצא כל היום במשרד. אורביס היא אחת מחברות־הבת של תאגיד פרסקוט. היא משרתת את הקהל העשיר יותר בשוק המטיילים. החברה מצליחה עוד יותר מאז שזאק השתלט על הדירקטוריון."</p>
<p>ג׳סיקה היססה. "הוא הציע לי עבודה."</p>
<p>"באמת?" ליאוני נשמעה המומה. "איזו בדיוק?"</p>
<p>"אני עוד לא יודעת. אני סועדת איתו הערב, כדי לדון בזה."</p>
<p>התגובה התמהמהה לרגע או שניים. "לא נעים לי לקלקל לך את החלומות, אבל זה נשמע לי קצת כמו עסק דמיוני."</p>
<p>"אני יודעת." ג׳סיקה דיברה בקלילות. "אבל אין סיבה שלא אנצל את ההזמנה לערב מחוץ לבית, לא?"</p>
<p>"רק אל תאבדי את הראש, זה הכול. לטכניקת הפיתוי של זאק אין מתחרים."</p>
<p>"אין לי שום כוונה לאבד את הראש," הרגיעה ג׳סיקה. "בעיקר," הוסיפה בכוונה רבה, "בגלל גבר שאת מנהלת איתו רומן מזה שנתיים."</p>
<p>"לאף אישה אין חזקה על זאק פרסקוט," הגיעה התשובה היבשה. "הוא רוח חופשית לגמרי. אז תשמרי על עצמך. עברת מספיק עם פול."</p>
<p>ג׳סיקה השיבה את השפופרת אל כנה ולא הרשתה לעצמה לחזור אל המחשבות אודות פול. הצעת העבודה של זאק הייתה אולי דמיונית, אבל ייתכן גם שלא. יש רק דרך אחת לגלות מה כוונותיו.</p>
<p>הוא הגיע בשמונה על הדקה. הוא לבש מכנסיים בצבע לבן וחולצה חומה כהה, וגרם לדופק שלה להשתולל מרגע שחצה את הפתח. לפתע הייתה לה תחושה מבשרת רעות, שהיא נכנסת למשהו שתתחרט עליו בכל מאודה.</p>
<p>הם נסעו לפלמה, למשקאות באחד מהברים על חוף הים ליד הקתדרלה ועברו לאחר מכן למסעדה שהשקיפה אל כיכר מוצלת עצים.</p>
<p>הלקוחות היו מהסוג העשיר, עם פיזור נאה של אנגלים ביניהם, אם לשפוט לפי פירורי השיחה שהגיעו לאוזניה של ג׳סיקה. אף שהחליפה שלה הייתה עשויה מפשתן מאיכות טובה, הרי שלדעתה היא בלטה בין כל בגדי המעצבים שלבשו הנשים האחרות במקום.</p>
<p>אם זאק חשב כמוה, הרי שהוא לא חשף זאת. הוא לא הסתיר את משיכתו מוקדם יותר באותו יום, ולא עשה ניסיון להסתיר זאת גם עכשיו. הערב התקדם בלי אזכור להצעת העבודה שלו, והיא החלה להאמין, כליאוני, שההצעה הייתה אמצעי להגיע למטרה מסוימת.</p>
<p>חלק ממנה, הודתה ג׳סיקה, כמה ללכת עם הזרם וליהנות מחוויה שלא תשכח לעולם, כפי שאמרו לה חושיה. רוב האנשים בגילה התייחסו לחופש המיני כאל דרך חיים. למה ללכת נגד הזרם?</p>
<p>מפני שהיא לא דומה לרוב האנשים, הייתה התשובה. אם זאק באמת מתכנן תוכניות בכיוון הזה, אזי הוא עומד בפני אכזבה גדולה.</p>
<p>בעיקר אם היא תוליך אותו שולל לפני כן, חשבה בנקמנות. מגיעה לו בעיטה בשיניים.</p>
<p>"התקשרתי אל ליאוני אחרי הצהריים," אמרה בזמן שהתענגה על הקינוח. "היא סיפרה לי שאתה יושב ראש חברה."</p>
<p>זאק התבונן בה בשאלה. "האם זה משנה?"</p>
<p>חיוכה היה איטי. "מי אמר שכוח הוא שיקוי אהבה?"</p>
<p>"דומני שקיסינג׳ר." העיניים האפורות נצצו באופן מסוים. "את חושבת שהוא צודק?״</p>
<p>"זה תלוי, אני מניחה, באופן בו הדברים מנוהלים," אמרה. "יש גברים שנולדו לזה."</p>
<p>"בעוד שהכוח מושלך על אחרים. או שמא מדובר בגדולה?" הניצוץ הזדכך לכלל שעשוע. "את מתכוונת לפתות אותי?"</p>
<p>״בטח!״ קראה, נוטשת את המשחק. "השתמשת בתירוץ שקרי כדי להביא אותי הנה!״</p>
<p>השעשוע פינה דרך למשהו אחר, פחות ברור. "אם את מתכוונת להצעת העבודה, אז את צודקת באופן חלקי," הודה. "מה שאני רוצה ממך זה — "</p>
<p>"מה שזה לא יהיה, אין לי עניין בכך," שיסעה ג׳סיקה. "אתה יכול להישאר בן זוגה של ליאוני."</p>
<p>"ליאוני איננה כאן," השיב. "והיא גם לא מתאימה לתפקיד."</p>
<p>ג׳סיקה הרימה את גבותיה. "לתפקיד?"</p>
<p>"נכון." הוא עצר לרגע ועיניו האפורות לא משו ממנה. "אני זקוק לארוסה."</p>



			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות