הצעת הנישואים המשונה 141

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הצעת הנישואים המשונה 141

הלן ביאנצ’ין

טאשה אומנם שמחה לגלות שהרתה, אולם הצורך לספר לאיש העסקים האוסטרלי ג’ארד נורת’ שהוא האב היה הדבר הקשה ביותר שעשתה בחייה. במשך שלוש שנים הם ניהלו מערכת יחסים לוהטת ואינטימית, אבל נישואין מעולם לא עמדו על הפרק. והנה, לפתע מדהים ג’ארד את טאשה בהצעת נישואין וכל החוקים משתנים! משוכנת שהוא מציע לה נישואין מתוך חובה בלבד, טאשה אינה ממהרת במתן תשובה. האם יסכים ג’ארד להמתין עד אין סוף?
שם: הצעת הנישואים המשונה 141
מחבר/ת: הלן ביאנצ’ין
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011632331

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

				<h2>1</h2>
<p>הפתעה והלם היו שני הרגשות היחידים שהסתחררו בראשה של טאשה פטרסון כאשר יצאה ממשרדו של הרופא והתיישבה מאחורי הגה המכונית שלה.</p>
<p>במשך דקות ארוכות, היא ישבה ובהתה קדימה שעה שהמילים הדהדו במוחה שוב ושוב.</p>
<p>בשבוע השמיני להריונך.</p>
<p>איך היא יכולה להיות בהיריון, לכל הרוחות?</p>
<p>בועה קטנה של צחוק היסטרי עלתה אל פני השטח. היא ידעה איך בדיוק... אבל היא לא הבינה למה, אחרי שבלעה בקביעות את הגלולה ואף פעם לא החסירה.</p>
<p>שום דבר אינו מוחלט, הודיע לה הרופא כאשר הזכיר כמה סייגים. אחד מהם נגע אליה ישירות, מצביע על שפעת בטן קשה, שהשכיבה אותה למשך כמה ימים, בהם לא הצליחה להפסיק להקיא.</p>
<p>כולל את הגלולה, מן הסתם. די כדי לאבד את ההגנה שסיפקה לה למשך חודש אחד.</p>
<p>אלוהים אדירים. הגניחה האילמת הדהדה במוחה. מה היא תעשה?</p>
<p>היא הייתה בת עשרים־ושבע, עורכת דין מסחרית. טובה. היו לה קריירה ושותף. חייה תוכננו בקפידה...</p>
<p>היריון לא היה על סדר היום.</p>
<p>היא עצמה את עיניה ושבה ופקחה אותן.</p>
<p>ג׳ארד. ליבה זינק בקצב אחד עם בטנה. מה תהיה התגובה שלו?</p>
<p>דבר אחד בטוח... ההפתעה שלו תעלה בקנה אחד ואפילו תעלה על התגובה שלה.</p>
<p>איך יסכים לקבל את האבהות?</p>
<p>כמה תסריטים שונים חלפו במוחה, מהתלהבות וחום, תמיכה, עד הצד השני של הקשת.</p>
<p>לא, זעק קול אילם בתוכה. הפלה לא באה בחשבון. בלי לחשוב, היא הניחה את ידה על קו המותן שלה, במחווה מגוננת ומרגיעה.</p>
<p>אין ספק שהילד הוא של ג׳ארד... אבל הוא גם הילד שלה. והיא החליטה ללדת אותו, תהיה דעתו של ג׳ארד בעניין אשר תהיה. החיים כאם חד הורית אינם פשוטים כלל, אבל היא תסתדר.</p>
<p>ואם ג׳ארד יציע נישואים? כן, בטח. וחזירים עפים ופרות קופצות מעל הירח!</p>
<p>הוא התייחס אל היחסים שלהם כאל משהו קבוע... טוב, קבוע ככל שיכול להיות קשר אינטימי. מחויבות, בלי קדושת הנישואים.</p>
<p>עד עכשיו, ההסדר הזה התאים לה.</p>
<p>אלא שעתה נכנס למשוואה גורם שלישי, שיש לקחת בחשבון את חייו. יש לקבל החלטות חדשות. רק אז היא תדע לאיזה כיוון יתנהלו חייה.</p>
<p>היא הושיטה את ידה אל תיקה בלי לחשוב, הוציאה את הטלפון הנייד ועצרה בזמן שעמדה להקיש את הספרה הראשונה, וניתקה.</p>
<p>ג׳ארד צריך להופיע בשעות הצהריים בבית המשפט, והטלפון הנייד שלו יועבר למשרדים שלו. כל קשר ישיר יצטרך לחכות עד הערב.</p>
<p>מלבד זאת, אין אלה מסוג הבשורות שמגיעות דרך הטלפון, אלא נמסרות באופן אישי!</p>
<p>היא יכלה, החליטה, לתכנן ארוחת ערב מיוחדת לאור נרות, ללבוש שמלה קטנה ופרובוקטיבית, להיות מפתה בגלוי במהלך המנה העיקרית, ולבשר את החדשות בזמן הקינוח.</p>
<p>אבל לא הערב. קללה בלתי נשית בעליל החליקה מבין שפתיה, כאשר נזכרה לפתע שהם צריכים לסעוד בחוץ. אירוע של הקרן המשפטית, אחד מרבים שאורגנו במהלך השנה, מסיבות שונות ומשונות.</p>
<p>טאשה חשבה בהומור שחור שתבשר את החדשות לג׳ארד בעודם מתרועעים עם אושיות המשפט החזקות בעיר במבואה של מלון מפואר. אולי תוכל ללחוש את המידע באופן דרמטי, בין המרק והמנה הראשונה?</p>
<p>הוא ייחנק, ומישהו יבצע עליו את תמרון היימליך... ואסור שדבר כזה יקרה.</p>
<p>אולי עדיף להיות חשאית יותר. היא תוכל להתקשר לבוטיק לבגדי תינוקות, לקנות זוג נעליים סרוגות ולהניח אותן על הכרית שלו. איך זה בתור עידון?</p>
<p>מוחה של טאשה נע באופן לא מודע אל הגבר שגרם לה לייסורים כה רבים... ולא ידעה אם לחייך או לבכות נוכח המחשבה.</p>
<p>ג׳ארד נורת׳ היה אחד מעורכי הדין הנודעים והמבוקשים ביותר בבריסביין. הוא היה בשנות השלושים המאוחרות שלו, מבריק בשטח בו בחר לעסוק בעזרת הכישורים המילוליים שלו, שאפשרו לו להפוך את הפושע הקשוח ביותר ליצור מגמגם וחסר ביטחון באולם בית המשפט ולקרוע את עדויות פרקליט ההגנה לגזרים.</p>
<p>היא פגשה אותו לראשונה לפני שלוש שנים, בארוחת ערב שנערכה על ידי האחווה המשפטית. המוניטין שלו הלך לפניו, ואף שהיא ראתה צילומים שלו בעיתונים ובירחונים, שום דבר לא הכין אותה לפגישה עם האיש עצמו.</p>
<p>הצצה אחת מעבר לחדר עמוס אנשים הייתה כל מה שנדרש לה, וקרביה התמוססו. הוא היה גבוה, רחב כתפיים, והאופן בו החליפה ישבה עליו העמיד אותו הרחק מכל שאר הגברים בחדר. תווי פנים חדים שסותתו בידי הטבע העניקו לו לסת חזקה, עצמות לחיים רחבות ואף סימטרי באופן מושלם. שרירים ועור יצרו מראה לטיני, עדות למוצא האנדלוסי של אימו. אבל עיניו, כהות ויודעות הכול, הן שמשכו נשים אליו. הייתה בהן הבטחה של חושניות פנימית ותשוקה בלתי מרוסנת מתחת לחזות המתוחכמת. ועוד משהו שזיהתה ברמה הבסיסית בלבד, אבל לא רצתה להגדיר לעצמה.</p>
<p>אותו ערב, דומה שהחדר וכל יושביו נעלמו לשולי הראיה שלה. היה רק גבר אחד, ומודעות שהסעירה את דמה והדהירה את ליבה בקצב מטורף.</p>
<p>הוא חצה את החדר, פילס את דרכו באיטיות לעברה, עצר לשנייה כאשר עמית או אחר ביקשו את קרבתו. אבל מבטו היה נעוץ בה, ותשומת ליבו הייתה ברורה כאשר המתינה לו שיצטרף אליה.</p>
<p>לאחר מכן, היא לא זכרה את שיחתם. תחת זאת, היא שמעה רק את הרטט העמוק של קולו, את הנגינה שרמזה על לימודים בחוץ לארץ. פיו הקסים אותה, יחד עם העיקול החושני של שפתו התחתונה והחמימות שקרנה ממנו כאשר חייך.</p>
<p>הוא היה גבר נבון, חד אבחנה ומסוכן, חשבה, מודעת כבר אז לכך שתהיה לו השפעה ממשית על חייה.</p>
<p>לאחר שלושה חודשי בילוי משותף, הציע ג׳ארד שתעבור לגור איתו. טאשה רצתה לחכות שישה חודשים, שכן לא רצתה לקפוץ מוקדם מדי למערכת יחסים מחייבת, בה התאווה היא אחד היסודות העיקריים.</p>
<p>עתה, שנתיים לאחר מכן, הם גרו יחד בדירתו המפוארת באחת השכונות היוקרתיות ביותר במרכז בריסביין, הצופה אל הנהר.</p>
<p>החיים היו טובים. הרבה יותר מטובים. הם הקדישו זמן רב לקריירות שלהם, ואיש לרעהו, ולעיתים יצאו לבלות באירועים חברתיים. הייתה דירה בחוף הזהב, מרחק של פחות משעה נסיעה דרומה, לשם נמלטו לעיתים קרובות לסוף שבוע. שמש, חול ורוגע סיפקו להם סגנון חיים אחר מזה שניהלו כל השבוע.</p>
<p>המילה חתונה לא הוזכרה אף פעם.</p>
<p>טאשה לא רצתה שהמילה תוזכר, אלא רק מהסיבה הנכונה... אהבה. מהסוג התמידי, הנצחי.</p>
<p>הביפר שלה צפצף, צורם באוזניה, והיא הושיטה את ידה אליו וקראה את ההודעה להתקשר למשרדה. היא נטלה את הטלפון הנייד בידה.</p>
<p>מקץ דקות, היא התניעה את הב.מ.וו. ויצאה מחניון המרכז הרפואי ועלתה על עורק התחבורה המוביל לעיר.</p>
<p>זה היה יום מרהיב, השמיים היו בבחינת מסך תכלת עם רמז לעננים בלבד. מדשאות ירוקות ועשירות, פרחי אביב סיפקו צבע ובאוויר עמדה הבטחה של קיץ.</p>
<p>קו הרקיע של בריסביין נישא לפניה במרחק. ארכיטקטורה במיטבה בצורת בנייני משרדים ומגדלי דירות עשויים בטון, זכוכית ופלדה. הנהר הרחב היה מוקד משיכה, יחד עם האוניברסיטה, מרכז האומנויות והגדה הדרומית ההומה, על האטרקציות הרבות שבה.</p>
<p>תוך דקות, פנתה טאשה אל החניון הפרטי הנפתח באמצעות מפתח בלבד, ואז נסעה אל מקום החנייה שהוקצה לה ועלתה במעלית אל הקומה החמש־עשרה.</p>
<p>פקידת הקבלה שאיישה את השולחן הקדמי דמתה לדוגמנית מווג. המראה היה חזות הכול, ואין ספק שאמנדה סייעה ליצור את התדמית הנכונה.</p>
<p>"הפגישה של שתיים וחצי מתעכבת; יש לך הודעה על השולחן."</p>
<p>"תודה." טאשה העלתה חיוך על פניה בזמן שחלפה דרך הקבלה בדרכה אל משרדה.</p>
<p>העבודה הסיחה את דעתה והיא בדקה את הפגישות הצפויות לה, וידאה שמזכירתה קיבלה את החומר והכינה לה את הניירת המתאימה, וחילקה הוראות בקשר לשלוש שיחות טלפון משלימות.</p>
<p>שתי התייעצויות עם לקוחות ופגישה מאוחרת הביאו את יום העבודה לסיומו. טוב שכך, שכן היא לא הצליחה להתרכז במדובר במשרדה.</p>
<p>היו רגעים בהם הייתה מרוכזת לגמרי, ואחרים בהם התמונה הצבעונית של העובר הזעיר בדפי הספר של הרופא הסיחו את דעתה בלי רחם.</p>
<p>כל כך זעיר, כל כך חי.</p>
<p>לרגע היא עמדה בלי נוע, שקועה כולה בצורך להגן, שהדף כל מחשבה אחרת.</p>
<p>ואז משכה את תיק העבודה שלה מתוך מגירה, הניחה בתוכו כמה דפים שנזקקו לבחינה לקראת פגישה למחרת היום, נטלה את המחשב הנישא שלה ויצאה אל המבואה. היא ירדה במעלית אל החנייה.</p>
<p>הדבר הטוב ביותר שאפשר היה להגיד על התנועה בשעת הערב המוקדמת היה שהיא זזה... הערב, מד המהירות של המכונית שלה גילה לה שהיא נעה במהירות של עשרה קילומטרים לשעה בתוך העיר.</p>
<p>הטלפון הנייד שלה צפצף, מאותת על הודעת טקסט, והיא הפעילה אותו בזמן שישבה וחיכתה לשינוי האור ברמזור.</p>
<p>ג׳ארד... יאחר בשעה.</p>
<p>טאשה לא ידעה אם לכעוס או להרגיש הקלה. אף שחלק ממנה רצה לקבל כבר את התגובה של ג׳ארד, הרי שחלק אחר חש חוסר רצון.</p>
<p>שום דבר לא נשמע לה הגיוני, החליטה בזמן שהחנתה את המכונית שלה ועלתה במעלית אל הדירה שלהם.</p>
<p>הדירה, שהייתה בקומה גבוהה, הייתה אחת משני הפנטהאוזים בבניין הדירות היוקרתי המשקיף אל הנהר ואל העיר.</p>
<p>היו שם רצפות שיש בצבע שמנת, חלונות זכוכית מן המסד ועד הטפחות, שטיחים מזרחיים, רהיטים מודרניים בצבעי שמנת ובד, ונגיעות צבע בדמות עבודות אומנות מודרניות, שקישטו את הקירות.</p>
<p>הטרקלין וחדר האוכל היו גדולים, המטבח והכלים שבו מודרניים, וחדר השינה המרכזי היה חלום עם המיטה הגדולה וחדר הרחצה הצמוד. מבין שלושת חדרי השינה הנותרים, בחר לו ג׳ארד חדר אחד והפך אותו לספרייה משפטית, עם שולחן, מחשב וציוד אלקטרוני לשימושו האישי. חדר אחר החזיק מיטה ושולחן, כדי שטאשה תוכל לעשות בו שימוש לצרכיה. החדר השלישי יועד לאורחים.</p>
<p>טאשה נכנסה למטבח, הוציאה מתוך המקרר בקבוק מיץ ומזגה מתוכו לכוס, שתתה מעט ואז פרסה לעצמה גבינה, הניחה אותה על קרקר ואכלה.</p>
<p>בשבוע או בשבועיים האחרונים, דומה שנטתה לנשנש אוכל במרווחי זמן קבועים. עוד אחד מתסמיני ההיריון?</p>
<p>היא תצטרך לקנות ספר וללמוד אותו, חשבה בזמן שנכנסה לחדר השינה המרכזי.</p>
<p>בחירת הלבוש לא היוותה בעיה גדולה, והיא הניחה על המיטה חליפת ערב שחורה אלגנטית, ואז ניגשה למקלחת.</p>
<p>חלף זמן מה בטרם יצאה, יבשה, כשמגבת כרוכה סביב גופה הדקיק, היא החלה לייבש את שערה. השיער, שהיה בצבע שוקולדי כהה, התנחשל בגלים על כתפיה.</p>
<p>לאחר מכן התאפרה. היא בחרה גוונים שקטים שידגישו את עיניה החומות המנומרות זהב, ואז לבשה תחתונים נקיים ונכנסה לחדר השינה.</p>
<p>היא התלבשה ונעלה נעלי עקב גבוהות ושחורות, שהוסיפו עשרה סנטימטרים לדמותה הקטנטנה.</p>
<p>ג׳ארד נכנס לחדר בזמן שהיא בחרה לעצמה תכשיטים ובדיוק ענדה על עורפה שרשרת.</p>
<p>מבטה פגש את מבטו ובטנה פרפרה נוכח החמימות שראתה בעיניו האפורות הכהות, שהיו לעיתים שחורות ממש.</p>
<p>המקטורן שלו היה תלוי על כתף אחת, והוא שחרר את עניבתו והתיר את הכפתור העליון של חולצתו והוריד את החפתים.</p>
<p>על לחייו הייתה חתימת זקן של גבר שזקוק לגילוח פעמיים ביום, וזו העניקה לו הילה מסוכנת.</p>
<p>קטלנית, תיקנה את עצמה כאשר הרגישה כיצד גופה מזהה את משיכתה אליו.</p>
<p>תשוקה, גם בצורתה המתונה ביותר, הצליחה למוסס את עצמותיה. הוא היה צריך רק להתבונן בה והיא הייתה אבודה.</p>
<p>פיו התעקל לכדי חיוך מהורהר כאשר ניגש אליה.</p>
<p>"תני לי לענוד את זה עלייך."</p>
<p>הוא היה קרוב, קרוב מדי. היא חשה כיצד גופה רוטט כאשר אצבעותיו נגעו בעורה, והיא הייתה מודעת לכל נשימה שלה, לחושניות המועצמת שחשה כאשר הריחה את ניחוח מי הגילוח שלו, את הלהט הגברי שהיה ייחודי לו.</p>
<p>טאשה הרגישה את ידיו על כתפיה, את נגיעת פיו בעיקול הרגיש של צווארה.</p>
<p>"יפהפייה."</p>
<p>היא שמעה את הצרידות בקולו ונסוגה במכוון. "אם לא תתקלח ותחליף בגדים, אנחנו נאחר."</p>
<p>היה רגע של שתיקה, ואז הוא נע והפך אותה אליו. "יום רע?" השאלה נאמרה בקול שקט והיא פגשה את עיניו המוצרות בלי למצמץ. "משהו כזה."</p>
<p>"רוצה לדבר על זה?"</p>
<p>טאשה נענעה בראשה. "אין לנו זמן."</p>
<p>ג׳ארד אחז בסנטרה בין אצבעו ואגודלו והרים אותו. "נוכל למצוא את הזמן."</p>
<p>לא, לא נכון. כדי לעשות את זה כמו שצריך, היא זקוקה לזמן. ואסור שיהיו דברים שיסיחו את הדעת או מגבלות זמן.</p>
<p>היא ידעה שאם תגיד מילה, הוא ידחה את יציאתם כמה שתרצה. וחלק ממנה רצה בכך, מאוד.</p>
<p>נוכחותו באירוע הערב הייתה צפויה. היעדרות ללא סיבה טובה לא תעלה על הדעת.</p>
<p>היא הצליחה לחייך קלושות. "זה יכול לחכות."</p>
<p>הוא שלח לעברה מבט מהורהר, לא מסוגל לפענח את הבעתה.</p>
<p>"באמת," הבטיחה.</p>
<p>"אחר כך."</p>
<p>זו הייתה כניעה, והיא פלטה אנחה שקטה של הקלה כאשר הוא השליך את המקטורן שלו על המיטה, הסיר את עניבתו והחל להתפשט.</p>
<p>מקץ חצי שעה, היא התיישבה לצד ג׳ארד ביגואר החדישה שלו ושתקה בזמן שהוא יצא אל הרחוב, ואז השתלב בתנועה המובילה העירה.</p>
<p>היא זכתה בהפוגה. אבל זמנית בלבד. בסוף הערב, יהיו כל העובדות בידיו של ג׳ארד והיא תהיה מודעת לאפשרויות העומדות לפניה.</p>


			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות