רומן ספרדי 147
ספרים נוספים:

הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
רומן ספרדי 147

הלן ברוקס
ג’ורג’ינה עבדה זמנית בלבד בחברה של אחיה, אבל כאשר גילתה כי מאט דה קפיסטרנו היהיר משתלט על העסק, הא חיפשה מוצא מיידי! היא לא תוכל לעבוד עבור אדם מסוגו. אלא שזה לא היה צעד נבון במיוחד לומר למאט מה דעתה עליו ללא כחל וסרק. הוא איים מייד למשוך את הצעת הקניה שלו, אלא אם ג’ורג’ינה תשמש לו עוזרת אישית ותשוב איתו לביתו בספרד. ג’ורג’ינה נדחקה לפניה, ומאט החל בתהליך הבלתי נמנע...
שם: רומן ספרדי 147
מחבר/ת: הלן ברוקס
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
מק״ט: 011630004
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 39.00
קרא פרק ראשון
				<h2>1</h2>
<p>"המצב באמת כל כך גרוע? אבל למה לא סיפרת לי, לכל הרוחות?" עיניה הירוקות כים של ג׳ורג׳י היו רחבות מהלם כאשר הביטה בפניו המוטרדים של אחיה. "יכולתי לעזור באופן כלשהו."</p>
<p>״איך?״ רוברט מילט נענע בראשו הבלונדי באיטיות. "לא יכולת לעשות דבר, ג׳ורג׳י, אף אחד לא יכול, ועדיין הייתה תקווה לפני שהחוזה האחרון נלקח מאתנו ושמט את הקרקע תחת רגלנו. סנדרסון הזקן באמת עשה שמיניות באוויר כדי להשיג אותו. אבל, כפי שהוא כל כך אוהב להגיד, הכול הוגן באהבה ובמלחמה."</p>
<p>מצחה החלק של ג׳ורג׳י התקמט בזעף כעוס. מייק סנדרסון היה זקן רשע והיא לא הייתה בוטחת בו בשום דבר והייתה שמחה להשליכו הרחק ממנה, אף שוודאי לא הייתה מצליחה להרחיקו יותר מדי, מאחר שהייתה זעירה וגובהה מטר שישים בלבד מול המטר שמונים המוצקים של מייק. "הוא נוכל לפני ולפנים," הכריזה בקול מהודק. "אני פשוט לא יודעת איך הוא יכול לישון בלילה, עם כל התכסיסים שהוא מפעיל."</p>
<p>"ג׳ורג׳י, ג׳ורג׳י, ג׳ורג׳י." רוברט משך את אחותו אל בין זרועותיו וחיבק אותה למשך רגע, לפני שהדף אותה מעליו והביט בפניה הסמוקים. "שנינו יודעים שאי אפשר להאשים את מייק בבלגן שאני מצוי בו. הייתי צריך לבחור בחודשים האחרונים, כאשר סנדרה הייתה כל כך חולה, וגם עכשיו אני יודע שקיבלתי את ההחלטות הנכונות. אני לא מתחרט על שום דבר. אם העסק ייפול, שייפול."</p>
<p>"אוי, רוברט." זה היה כל כך לא הוגן. כאשר רוברט גילה שאשתו האהובה, סנדרה, סובלת ממחלת דם נדירה שפירושה שנותרו לה רק כמה חודשים לחיות, הוא התמסר כל כולו להפיכת ימיה האחרונים למאושרים ולטיפול בתאומים בני השבע שלהם, דיוויד ואנני, ובניסיון לגונן עליהם עד כמה שאפשר מפני הכאב שבגוויעתה האיטית של אימם. סנדרה ורוברט לא סיפרו לאיש על מצב העניינים הזה — אפילו ג׳ורג׳י לא ידעה שמחלתה של סנדרה סופנית, עד כמה שבועות לפני מותה.</p>
<p>זה היה לפני שישה חודשים, והיא הבינה מיד מה קורה. ג׳ורג׳י ארזה את מטלטליה ועזבה משרה נפלאה ומשתלמת מאוד בשטח הפרסום וחזרה אל בית המשפחה כדי לשאת בחלק מהנטל שלקח רוברט על עצמו בשבועות הטראומטיים והאחרונים לחייה של סנדרה.</p>
<p>היא לא הייתה צריכה לחשוב פעמיים על נקיטת צעד זה — רוברט וסנדרה פתחו בפניה את זרועותיהם כאשר, כילדה קטנה בת עשר שזה עתה התייתמה, היא נזקקה לאהבה ודאגה. עתה, שלוש־עשרה שנים מאוחר יותר, היה תורה להחזיר להם על העדינות והחום שהרעיפו עליה, רגשות שלא פחתו כאשר ילדיהם שלהם נולדו.</p>
<p>״מה עם עסקת דה קפיסטרנו? הם כבר הציעו לנו חוזה, לא? והתגמולים יהיו מצוינים." סנדרה ניהלה את הצד העסקי של חברת הבנייה של רוברט לפני שחלתה, ולאחר סדרה של עובדות זמניות, לקחה ג׳ורג׳י את הנושא על עצמה בחודשים האחרונים, כדי לעשות קצת סדר בניירת. לא עזרה העובדה שרוברט נסוג לתוך עולמו שלו מיד אחרי ההלוויה, ושהמתח שבטיפול בסנדרה ובילדים החל לתת בו את אותותיו סוף סוף.</p>
<p>"דה קפיסטרנו?" רוברט הריץ יד לאה בשיערו, שמיד חזר להיות סתור.</p>
<p>ג׳ורג׳י הבחינה, בצביטה קטנה בלב, ששיער שיבה נשזר עתה בצבע הזהוב־דבש. אבל הרי זה לא היה מפתיע אחרי מה שאחיה הגדול עבר, חשבה בכאב. דיוויד, אנני והיא התגעגעו מאוד אל סנדרה, אבל סנדרה הייתה אהובת הנעורים של רוברט וצערו של אחיה היה כביר.</p>
<p>"נצטרך לשכור עוד אנשים לעבודה ועוד ציוד כדי לעמוד בחוזה, והבנק כבר מקים צעקות. סמכתי על הרווח מהעבודה האחרת, שיממן את דה קפיסטרנו."</p>
<p>"אבל נוכל ללכת לדבר איתם ולשאול, לפחות?" סנטרה הקטן של ג׳ורג׳י התרומם בתוקפנות, כאילו כבר נלחמה בעדת לובשי החליפות. "הם לא טיפשים. הם יראו את הפוטנציאל, לא?״</p>
<p>"חשבתי שאת מתנגדת לעסקת דה קפיסטרנו, אחרי כל העבודה שלך למען ׳הירוקים׳ באוניברסיטה," הטעים רוברט בשקט. "זכויות החיות, הצילו את יערות הגשם, גרינפיס... את היית בכל החזיתות האלה, לא?"</p>
<p>ג׳ורג׳י בהתה בו ועיניה כבדות הריסים הצטמצמו. רוברט היה בן שש־עשרה כאשר היא נולדה, לאחר שהוריהם כבר לא האמינו שיצליחו להביא עוד ילד לעולם. בעקבות כך, יחסו אליה היה תמיד אבהי, עוד לפני שתאונת דרכים גזלה מהם את הוריהם, והיא התמרדה לעיתים קרובות נגד סמכותו ודעותיו הפרוזאיות במיליוני נושאים שהיו יקרים לליבה. אבל עכשיו זה לא הזמן להיכנס לזה, הזכירה לעצמה, כאשר הביטה בתכלת עיניו המודאגות.</p>
<p>"זה נושא נפרד," אמרה בהחלטיות. "אם מדובר בלקיחת החוזה של דה קפיסטרנו או פשיטת רגל מוחלטת, אז אני בעד החוזה."</p>
<p>"אם הם היו יכולים לשמוע אותך עכשיו..." רוברט העלה חיוך על פניו — החיוך הראשון שלו מזה ימים — וג׳ורג׳י ראתה בזה סימן טוב.</p>
<p>״הם לא יכולים.״ תשובתה הייתה קצרה. ״אז, מה דעתך על פניה לבנק?״</p>
<p>"אין טעם." ניכר היה שרוברט השתנה לבלי היכר. "דה קפיסטרנו בכבודו ובעצמו יגיע הנה מאוחר יותר הבוקר, והוא לא יגלה עניין בחברת בנייה שעומדת על כרעי תרנגולת."</p>
<p>ג׳ורג׳י חשבה בקדחתנות. "טוב, מה דעתך לבקש מדה קפיסטרנו לממן את האנשים והמכונות בטווח הקצר?" הציעה במאור פנים. "ברגע שנתחיל לעבוד נוכל להחזיר לו די מהר, וכולם יודעים שהוא יזם עשיר להחריד."</p>
<p>"בדיוק, והוא לא נעשה עשיר כזה בגלל שעשה טובות לאנשים," אמר רוברט בציניות. "המוניטין שלו מפחיד כמו האיש עצמו, כך הבנתי, ודה קפיסטרנו מעוניין רק בהכנות מהירות עם רווח ענק. אין ברירה, ג׳ורג׳י, את חייבת להבין שהוא יכול ללכת למקום אחר, בלי בעיות. סוף סיפור."</p>
<p>אחיה מתח את גופו הארוך והשדוף על כיסא העור הגדול מאחורי שולחנו, שהיה עמוס במכתבי הבוקר, ועיניו הכחולות נשמטו אל מכתב גורלי שניצב פתוח לפניו. נכתב שם שהסנדרסונים — לא המילטים — זכו בחוזה לבניית מבנה בידורי חדש בעיר. חוזה שיכול היה לספק שולי רווח שיממנו את המשכורות הנוספות ואת שכירת הציוד הנוסף, לצורך השלמת העבודה של דה קפיסטרנו.</p>
<p>״אבל, רוברט — "</p>
<p>"בלי אבלים." רוברט הרים את ראשו כדי לבחון את עמידתה התוקפנית של אחותו. "דה קפיסטרנו הוא הטיפוס של סנדרסון, ג׳ורג׳י. הוא מכיר את כל האנשים הנכונים ואת כל הזוויות הנכונות. תסתכלי על העסקה עליה עמדנו לדבר הבוקר: הוא הצליח לקנות את פיסת האדמה המשובחת הזו במחיר מגוחך לפני כמה שנים, והוא החזיק בה עד שהגיע הזמן לבנות עליה בתים. הוא ירוויח עשרות מונים, בזכות מגורי היאפים שהוא מתכנן."</p>
<p>"כן, טוב..." ג׳ורג׳י קימטה את אפה הישר, אותו ירשה מאימהּ, בתיעוב, לא מסוגלת להסתיר עוד את דעתה האמיתית. "אני מצטערת, אבל אני חייבת להגיד שהרס האדמה היפה הזו הוא חילול הקודש! אנשים נהנו מהפארק הזה בקיץ, מאז שאני זוכרת את עצמי, וחיות הבר שם נפלאות. אתה זוכר את הפרפר הנדיר שנמצא שם, בשנה בה התחלתי ללמוד באוניברסיטה?"</p>
<p>"פרפרים אינם יכולים לעשות עסקים." רוברט משך בכתפיו בהשלמה פילוסופית. "וגם פרחי בר ודומיהם לא, אם כבר מזכירים את זה. וגם אנשים שמעמידים את משפחתם בראש סדר העדיפויות שלהם ונוהגים בצורה לא אכזרית בעסקים. אולי אם הייתי דומה יותר לדה קפיסטרנואים של העולם, הילדים שלי לא היו עלולים לאבד את הגג שמעל לראשיהם."</p>
<p>"אל תגיד את זה," אמרה ג׳ורג׳י בעוז ועיניה נצצו כלהבות ירוקות. "אתה האב והבעל והאח הנפלא ביותר בעולם. כבר הודית שאין לך שום חרטות על שהעמדת את סנדרה מעל הכול ואין לי ספק שנהגת נכון. אתה פי עשרה — פי מאה — יותר גבר מאשר דה קפיסטרנו יהיה אי פעם ו—"</p>
<p>״האם נפגשנו? "</p>
<p>הראשים הבלונדיניים סבו כאילו היו מחוברים על ידי חוט חשמל אחד וזוג עיניים ירוקות נחרדות וזוג עיניים כחולות מבועתות בחנו את הגבר הגבוה והכהה שעמד בפתח בניין הלבנים הקטן שהחזיק את משרדו של רוברט. הקול היה קפוא, וגם אם המבטא הקל לא היה חושף את זהותו כדה קפיסטרנו, הרי שהיא הייתה מזהה אותו בכל מקרה. חליפת המעצבים המהודרת וחולצת המשי והעניבה ישבו על הגוף התמיר והרזה באופן שזעק עושר בלתי נדלה, והאישה היפהפייה והמתוחכמת שעמדה לצד הדמות החזקה הייתה לבושה בהידור דומה. והייתה מוטרדת באותה מידה, אם ניתן היה לשפוט משהו על פי הבעת פניה. מזכירתו? אולי אשתו?</p>
<p>ואז התרכזו מחשבותיה הדוהרות של ג׳ורג׳י בגבר לבדו, כאשר הוא אמר שוב, "האם נפגשנו?" והפעם קולו היה רך כתער.</p>
<p>"מר דה קפיסטרנו?" קולה הצלול בדרך כלל של ג׳ורג׳י דמה עתה לצווחה חלשה, וכאשר כחכחה בגרונה בעצבנות נד הראש הכהה באיטיות והעיניים העמוקות והאפורות כפלדה פילחו את פניה. "אני מצטערת... לא ידעתי..." היא התנשמה עמוקות לפני שהמשיכה בצורה צלולה יותר, "לא, מר דה קפיסטרנו, לא נפגשנו, ואין לי הסבר לגסות הרוח שלי."</p>
<p>"כך." הזעם הרוחש בפנים הקפואים לא התפוגג.</p>
<p>"מר דה קפיסטרנו." רוברט התרומם מכיסאו וחצה את החדר. הוא הושיט לפנים את ידו בזמן שאמר, "אנא, תבין. מה ששמעת לא נועד להביע דעה ביחס אליך, אלא ניסיון לשובב את רוחי. לא היה בזה שום דבר אישי. דרך אגב, אני רוברט מילט, וזוהי אחותי, ג׳ורג׳י."</p>
<p>הייתה שתיקה שנדמתה לג׳ורג׳י כאילו ארכה נצח, ואז היד נלחצה. "מאט דה קפיסטרנו." הוא דיבר בתמציתיות. "וזוהי מזכירתי. פפיטה וילסקה."</p>
<p>ג׳ורג׳י ניגשה אל האחרים ובזמן ששני הגברים לחצו ידיים, היא הושיטה את ידה שלה אל הדמות המושלמת שעמדה לצד מר דה קפיסטרנו. הפעם, השתיקה הייתה ארוכה יותר והפנים המלבבים היו קרים שעה שהמזכירה הגבוהה והרזה הושיטה את ידה אל ג׳ורג׳י ומשכה אותה כמעט מיד בתנועה יהירה, שאמרה בבירור שהיא עושה לג׳ורג׳י טובה מאין כמותה. פפיטה. ג׳ורג׳י הביטה בעיניים השחורות המאופרות בקפידה, שדמו לאבן שחם ממורקת. נשמע לה כמו תרופה לצרבת!</p>
<p>ואז, שעה שרוברט ניגש ללחוץ את ידה של המזכירה, נאלצה ג׳ורג׳י להרים את עיניה אל המבט הכהה שהיה נעוץ בפניה ולהכיר במציאות של הדברים שאמרה כמה רגעים לפני כן. הוא היה... יפה תואר? לא, לא יפה תואר, תיקן מוחה בשנייה הבאה. גברי. הוא היה גברי עד כדי השתאות. גברי בצורה תוקפנית וכובשת. מסוג הגברים שמקרינים כל כך הרבה גבריות ראשונית, עד שמעטה התרבותיות כמעט אינו מסתיר את הפרימיטיביות שלהם.</p>
<p>הגוף השרירי והרזה, השיער השחור כעין העורב, קצוץ ללא פשרות, היופי הקשה —</p>
<p>"את תמיד... מעודדת את אחיך באמצעות רצח אופי של זרים גמורים, מיס מילט?" שאל מאט דה קפיסטרנו בנימוס ארקטי, קוטע את חוט מחשבותיה של ג׳ורג׳י ומאלץ אותה להכיר בעובדה שהיא בוהה בו בלי בושה.</p>
<p>היא האדימה. הצילו, חשבה. שמישהו יחלץ אותי מזה. הוא הושיט אליה את ידו וכאשר אילצה את עצמה ללחוץ אותה, היא הרגישה שאצבעותיה העצבניות והקרות נלפתות באחיזת ברזל שהרעידה את גופה ברטטים חמימים. פיה נפער ונסגר כאילו הייתה דג זהב בתוך קערת מים לפני שהצליחה להגיד בקוצר נשימה, "לא, לא, אני לא. כמובן שלא."</p>
<p>"אז למה היום ולמה אני?"</p>
<p>קולו היה עמוק מאוד והיה לו מרקם כמעט מחוספס, ומבטא קל התלווה לעוצמה הצרופה שבו, חשבה ג׳ורג׳י באופן בלתי הולם. "אני... לא היית צריך לשמוע את זה," אמרה במהירות לפני שהתחוור לה עד כמה טיפשית נשמעת התשובה שלה.</p>
<p>"את זה, הצלחתי להבין בכוחות עצמי," אמר בחריפות.</p>
<p>אלוהים, איך היא יכלה להיות כל כך בוטה בצורה בלתי נסלחת? ליבה של ג׳ורג׳י נפל לנעליה. נעליה השטוחות. והדבר לא עזר לה כלל מול מלאך הנקמה שקומתו הגיעה למטר ושמונים, שהתנשא מעל קומתה הזעירה — ואולי המילה מלאך לא תיארה אותו נכון. "זה היה סתם ביטוי," אמרה בחולשה. "לא היה בזה שום דבר אישי, בדיוק כפי שרוברט הסביר."</p>
<p>"וזה רק הופך את זה לגרוע יותר, מיס מילט." הדברים חתכו בבשרה. ״כאשר — או שאולי עליי לומר אם — למישהו יש את העוז להעליב אותי, אני מצפה שזה יהיה מעשה במחשבה תחילה ועם סיבה מוצקה."</p>
<p>טוב, חכה שנייה ואני בטוחה שאמצא הרבה סיבות, חשבה ג׳ורג׳י בזעף, מאלצת את עצמה להנהן בכבוד בזמן שאמרה בקול, "כל מה שאני יכולה לעשות הוא להתנצל שוב, מר דה קפיסטרנו." וזה בדיוק מה שאתה רוצה, לא? את ליטרת הבשר שלך.</p>
<p>״את עובדת כאן?״</p>
<p>ג׳ורג׳י חשבה בקדחתנות. אם תגיד כן, ייתכן שזו תהיה מכת מוות לעסקה שרוברט קיווה לסגור עם האיש הזה, כדי שיוכל לממן את עלות המכונות החדשות וכוח האדם הנוסף, אבל אם תגיד לא, והעסקה תיסגר, הוא יידע במהרה שהיא חסכה בעובדות!</p>
<p>"זמנית," התפשרה בהיסוס.</p>
<p>״זמנית.״ העיניים הקטלניות תבעו הסבר, אבל רוברט — שהיה עייף מהעובדה שהושאר בצד — כחכח בגרונו לצידם ותבע את תשומת ליבם. מאט דה קפיסטרנו לא התייחס אליו כלל. "האם פירוש הדבר שתהיי כאן בעתיד הנראה לעין, מיס מילט?״</p>
<p>בלי חוזה אין עתיד. מחשבה זו היא שאפשרה לג׳ורג׳י להזדקף ולהגיד, בזמן שפגשה את מבטו האפור המקפיא בלי פחד, "לא אם תרגיש שזה לא ראוי, אחרי הדברים שאמרתי, מר דה קפיסטרנו."</p>
<p>הוא מצמץ. רק פעם אחת, אבל היא ראתה שהפתיעה אותו. ואז הוא הסתובב לעבר רוברט, ההילה האפלה שלו משחררת אותה בזמן שמבטו המפלח נטש את פניה הלוהטים. "באתי הנה היום כדי לדון בעסקה המוצעת," אמר בקור, "ואני אדם עסוק מאוד, מר מילט. האם הפרטים העסקיים שמזכירתי ביקשה ממך מוכנים?"</p>
<p>רוברט בלע אוויר. ״כן, מר דה קפיסטרנו, אבל — "</p>
<p>"אז כבר בזבזנו כמה דקות יקרות מזמני, ואני מציע שניגש ישר לעסקים," אמר מאט דה קפיסטרנו בקול מהודק וקטע את קולו המהסס של רוברט.</p>
<p>איזה אדם יהיר, בור ומתנשא — שטף המילים נעצר במוחה של ג׳ורג׳י, כאשר העיניים האפורות בחנו אותה שוב. "אני מניח שאין לך התנגדות לזה, מיס מילט?״ שאל ברכות ודבר מה בפניו הבהיר לג׳ורג׳י שהוא יודע בדיוק על מה היא חושבת. ״אני מבין שאת... המזכירה הזמנית של אחיך?״</p>
<p>איכשהו, והיא לא יכלה להניח על זה את האצבע באותו רגע, אבל איכשהו, מפיו זה נשמע מעליב. "כן," הגיבה בחריפות.</p>
<p>"כמה... נוח," לאט חלקות.</p>
<p>״נוח?״ זה היה מוזר.</p>
<p>"לקבל משרה מוכנה, במקום להילחם על מעמדך בעולם הגדול והרע ולהוכיח את עצמך," הייתה התשובה המדהימה.</p>
<p>איך הוא מעז? האם הוא מעז להעלות השערות כאלה, רק מפני שהיא הצליחה לטלטל מעט את נוצותיו העשירות והכבירות? ההערה האחרונה הייתה מרושעת בצורה בוטה. ג׳ורג׳י הזדקפה כמו נמרה קטנה, וכל המחשבות על פיוס טסו החוצה בזמן שאמרה בקול נשכני, "במקרה, אני מזכירה טובה מאוד, מר דה קפיסטרנו." היא עבדה קשה כמזכירה זמנית בתקופת חופשותיה מהאוניברסיטה כדי לא להכביד כלכלית על רוברט — אחד הקורסים שלמדה היה הדפסה ועיבוד תמלילים במחשב לפני שקיבלה את התואר בעסקים, אנגלית, אומנות ועיצוב — וכל חברה בה הוצבה רצתה שתחזור אליה.</p>
<p>"באמת?" הטרדה הניכרת שלה כמו הפחיתה את הטרדה שלו. "למדת מזכירות בקולג׳?״</p>
<p>"לא בדיוק." היא לטשה בו עיניים זועמות.</p>
<p>"אחותי סיימה את לימודיה באוניברסיטה לפני שנתיים, עם תואר באומנות ועיצוב," אמר רוברט בחופזה, חש בכך שג׳ורג׳י עומדת להתפרץ.</p>
<p>"אז למה את מבזבזת את הכישורים הנערצים האלה על עבודה אצל האח הגדול?" הוא דיבר אליה כאילו רוברט ומזכירתו לא היו שם, ורק תוכן דבריו העיד ששמע את רוברט. "היעדר שאיפות? הסתפקות במצב הקיים? עצלות? מה?"</p>
<p>ג׳ורג׳י לא יכלה להאמין למשמע אוזניה. ״תשמע, אתה — "</p>
<p>רוברט שיסע אותה שוב, פניו ישרים וקולו חריף בעת שאמר, "ג׳ורג׳י עזבה משרה מצוינת לפני כמה חודשים, מר דה קפיסטרנו, בעולם הפרסום — משרה בה זכתה על פני כמה מועמדים מצטיינים אחרים, עליי להוסיף. היא עשתה את זה למעני ואין כאן שום שאלה של שכר חינם, אם זה מה שאתה מציע. אשתי ניהלה את המשרד אבל — "</p>
<p>"אתה לא צריך להסביר לו שום דבר." ג׳ורג׳י כבר לא חשבה על החוזה או על שום דבר אחר, שכן כעסה השתלט עליה.</p>
<p>״אבל היא נפטרה לפני שישה חודשים. בסדר?״ סיים רוברט את דבריו בצורה רגועה יותר.</p>
<p>השתררה דממה במשך עשר שניות תמימות וג׳ורג׳י התקרבה אל רוברט והניחה את ידה על זרועו. היא הבחינה בכך שהמזכירה נהגה כך עם מאט דה קפיסטרנו, דבר שהעיד על קרבה מסוג כלשהו, אם לא על דברים אחרים.</p>
<p>"אני לא יודע אם התנצלות תוכל אי פעם לפצות אותך על חוסר הרגישות שלי, מר מילט, אבל אני אהיה אסיר תודה לך אם תקבל אותה בכל מקרה," אמר הגבר הכהה שניצב לפניהם. "לא היה לי מושג ביחס לנסיבות, כמובן."</p>
<p>"לא יכולת לדעת." קולו של רוברט היה כנוע כמעט. הייתה לו תחושה שמאט דה קפיסטרנו להוט לצאת מהמקום כמה שיותר מהר — ובאופן סופי.</p>
<p>"אולי לא, אבל באופן בלתי מתחשב, הוספתי לכאבך בשעה קשה זו וזה בלתי נסלח." המבטא הפך את המילים למיושנות כמעט, אבל לאור המצב — ולנוכח הדמות הגדולה והתמירה שהביעה אותן — לא היה שום דבר נעים בתסריט ששוחק במשרד הקטן.</p>
<p>"תשכח מזה." רוברט נופף ביד מבטלת. "אבל האמת היא שאני נמצא כרגע בנסיבות משתנות. גילינו הבוקר שאיבדנו עבודה חיונית, עבודה שהנחתי שתממן את כוח האדם הנוסף ותאפשר לי לשכור עוד מכונות להן אזדקק לעבודה שלך, מר דה קפיסטרנו."</p>
<p>"בכוונתך להגיד שהאומדן ששלחת לי אינו רלוונטי כבר?" הקול העמוק הפך ענייני לעילא עתה, וג׳ורג׳י — שעמדה לצד שני הגברים — הרגישה לפתע שקופה. זו לא הייתה הרגשה נעימה.</p>
<p>"לא בדיוק," ענה רוברט בזהירות. "אני מסוגל עדיין לבצע את העבודה במחיר הנקוב, אם הבנק שלי יסכים לממן את המכונות וכו', אבל — "</p>
<p>"הבנק לא מוכן," סיים מאט דה קפיסטרנו במקומו. "אתה רוצה להגיד לי שהעסק שלך נמצא בקשיים כלכליים, מר מילט?"</p>
<p>"אני למעשה נמצא בפשיטת רגל."</p>
<p>ג׳ורג׳י לא יכלה לבלוע את התנשפות ההלם שלה כאשר שמעה את הדברים נאמרים בצורה כה בוטה, וכאשר ראשי הגברים סבו לעברה, היא אמרה במהירות, בלי לחשוב על כך, "בגלל שהוא התמסר לאשתו כאשר היא והילדים נזקקו לו, מר דה קפיסטרנו, לא בגלל שהוא לא קבלן טוב. הוא קבלן נפלא, הכי טוב שתוכל להשיג, והוא אף פעם לא מעגל פינות, כמו אחדים שאוכל להזכיר. אתה יכול לבחון כל עבודה שהוא עשה בעבר ו —״</p>
<p>"ג׳ורג׳י, אנא." רוברט היה אדום ממבוכה. "זה ביני לבין מר דה קפיסטרנו."</p>
<p>"אבל אתה קבלן מעולה," השיבה ג׳ורג׳י בייאוש. "אתה יודע את זה ואינך אומר את זה — "</p>
<p>"ג׳ורג׳י." קולו של רוברט לא היה גבוה, אבל איכות הנימה אמרה לה שהרחיקה לכת עד כמה שאפשר.</p>
<p>"אני חושב שאולי יהיה עדיף אם תמתיני במשרד שלך, מיס מילט," הציע מאט דה קפיסטרנו חלקות ונד בראשו לעבר הדלת שהובילה אל המשרד הזעיר שלה.</p>
<p>ג׳ורג׳י רצתה להתנצח איתו — היא מעולם לא כמהה כך למשהו בחייה — אבל דבר מה בעיניו של רוברט אילץ אותה להיענות בלי לפצות את פיה.</p>
<p>בפעם הראשונה מאז ילדותה, היא מצאה את עצמה כוססת ציפורניים בזמן שישבה ליד שולחנה העמוס בניירת, כשהדלת למשרדו של רוברט סגורה עתה. היא שמעה מלמול של קולות נמוכים מבפנים, אבל השיחה הממשית לא הגיעה לאוזניה, וחששה גבר ככל שהזמן נקף.</p>
<p>כמה זמן לוקח לקרוע חוזה ולהיפרד לשלום? חשבה בכאב. לא ייתכן שמאט דה קפיסטרנו יכניס את הסכין עמוק יותר, רק בגלל הדברים הנמהרים שאמרה. אותן דקות ספורות שם הבהירו שהוא לא שמע דברים כאלה אודותיו מימיו, ושגבר כמותו אינו סופג עלבונות בלי להגיב. לא שדיברה ישירות אליו כאשר העליבה אותו, היא רק דיברה עליו. היא גנחה חרש. היא והפה הגדול שלה. למה, למה הוא היה צריך להגיע בדיוק באותו רגע ולמה היא השאירה את דלת המשרד פתוחה, כך שהוא שמע כל מילה? ורוברט. למה הוא לא אמר לה עד כמה המצב קשה?</p>
<p>פתיחת הדלת הפתאומית הפתיעה אותה והיא הרימה עיניים ירוקות מודאגות ופגשה את מבטו של מאט דה קפיסטרנו. בעיניו היה ניצוץ קשה וחוקר. "חולמת בהקיץ, מיס מילט?"</p>
<p>נימת קולו יכלה לרמוז לידידותיות, שכן הייתה משועשעת קלות באורח מקניט ונעים, אבל ג׳ורג׳י הביטה בפניו — שלא כמו השניים שמאחוריו — והיא ידעה את ההבדל. "כמובן. מה עוד עושות מזכירות זמניות?" ענתה במתיקות ועיניה הירוקות הצטמצמו בזמן שהביעו את סלידתה ממנו.</p>
<p>הוא חייך וניגש לעמוד ליד שולחנה בזמן שאמר, "בכוונתי להתקשר אל אחיך הערב מסקוטלנד, אחרי שייערכו כמה בדיקות. השיחה תהיה בעלת חשיבות עליונה, אז את מוכנה לדאוג לכך שהקו יהיה פנוי?"</p>
<p>"בוודאי." היא ידעה בדיוק למה הוא רומז ועתה הוסיפה, "אני אודיע לכל החברים ולספר שלי לא להתקשר הנה, בסדר?" נימת קולה הייתה מלאת רצון לעזור.</p>
<p>פיו התהדק; ניכר היה שלא לעיתים קרובות הוא זוכה למענה מהסוג הזה. "בסדר גמור." הפנים הקשים כמו סותתו מאבן. "אני אעבוד על פי לוח זמנים צפוף מאוד, כך שהזמן יקר."</p>
<p>"בהחלט, מר דה קפיסטרנו."</p>
<p>מבטו האפור החזיק את מבטה עוד רגע אחד ואז הוא חלף על פניה, כשהמזכירה ורוברט בעקבותיו, וכאשר הדלת נסגרה מאחוריהם, קרסה ג׳ורג׳י על כיסאה ופלטה אנחה ענקית. אדם מחריד! אדם מחריד, מחריד! היא התעלמה מריח מי הגילוח היקרים שהשאיר אחריו ומהאופן בו חושיה רטטו והתרכזה בתיעובו.</p>
<p>היא יכלה לשמוע את הקולות מחוץ לבניין והניחה שהם עומדים בחצר הקטנה, ולאחר שקמה מכיסאה, היא הציצה בזהירות דרך הצלון שכיסה על החלון.</p>
<p>מאט דה קפיסטרנו ומזכירתו נכנסו לתוך מכונית מרצדס כסופה נהוגה בידי נהג, וגם ממרחק זה הוא היה מפחיד. לא שהוא הפחיד אותה, אמרה ג׳ורג׳י לעצמה בנחישות ברגע הבא, בכלל לא, אבל הוא היה מאותם גברים שהיו גבריים בצורה לא נוחה. היה סביבו ענן של עוצמה אפלה, חיוניות תוקפנית שאי אפשר היה להתעלם ממנה, והיא הייתה... ג׳ורג׳י חיפשה את המילה המתאימה ומצאה אותה. מעצבנת. הוא היה מעצבן. אבל הוא עזב עכשיו, ועם מעט מזל היא לא תצטרך לראותו יותר.</p>
<p>אבל לפתע התחוור לה מה היא חושבת והיא התפללה למחילה. כל העסק של רוברט, כל פרנסתו, הכול תלוי במאט דה קפיסטרנו ובחוזה הזה; איך היא יכולה — אפילו לשנייה אחת — לייחל שלא יעניק להם אותו? אבל היא לא ייחלה לזה. היא רק רצתה לא לראות שוב את מאט דה קפיסטרנו, הרגיעה את עצמה מקץ רגע. אבל אם רוברט יזכה בחוזה — בדרך נס כלשהי — מובן שהיא תצטרך לראותו, אם תמשיך לעבוד שם. "אוה..." נאנחה שוב, בקול רם ומוטרד. האיש הזה הכניס אותה למצב כזה בו אינה יודעת כבר מה היא חושבת!</p>
<p>"נו!" רוברט פתח את הדלת וחייך. "ייתכן שנוכל שוב לעלות על הסוס."</p>
<p>"באמת?" ג׳ורג׳י שכחה את כל סלידתה האישית ממאט דה קפיסטרנו בזמן שהתקווה החשופה בפניו של אחיה צבטה את מיתרי ליבה. "הוא יעזור?"</p>
<p>"אולי." נראה שרוברט ניסה לכבוש את האופטימיות שלו, אבל הוא לא הצליח להסתיר את ההקלה שלו כאשר אמר, "הוא לא ביטל את כל העניין לחלוטין. הכול תלוי בשיחת הטלפון שתגיע הערב, ואז נדע כך או אחרת. הוא יערוך כמה בדיקות. אני לא יכול להאשים אותו; גם אני הייתי פועל כמותו, לו הייתי במקומו."</p>
<p>"בדיקות?" ג׳ורג׳י הרימה גבות מקומרות. "אצל מי?"</p>
<p>"אצל כל מי שהוא ירצה, לעזאזל," ענה רוברט ביבושת. "נתתי לו רשימת שמות ומספרים — של מנהל הבנק, של רואה החשבון שלי, של החברות עימן עבדנו לאחרונה וכו׳ — ואמרתי לו שאתקשר אליהם ואגיד להם למסור לו כל מידע שיבקש. זו תקוותי האחרונה, ג׳ורג׳י. אם האיש יגיד לי לקפוץ מהגג, זה מה שאעשה."</p>
<p>"אוי, רוברט." היא לא רצתה שהוא יאבד הכול, היא לא רצתה בזה, אבל הצלה מידיו של מאט דה קפיסטרנו! ורק באותו רגע, הבינה בדיוק את מידת ההתנגדות שהתעוררה לחיים ברגע בו נעצה את עיניה בפנים הגבריים והנאים האלה. היא לא הכירה אותו, היא החליפה איתו לא יותר מתריסר מילים, אבל היא סלדה ממנו יותר מאשר כל אדם שפגשה בחייה. טוב, כמעט כל אדם. מחשבותיה חזרו אל גלן לפני שסגרו את הדלת הספציפית הזו במוחה.</p>
<p>"אז, הצליבי אצבעות ידיים ורגליים וכל מה שאפשר להצליב," אמר רוברט, שקט יותר עכשיו, ונימה עצבנית הזדחלה לדבריו כאשר הביטו איש ברעהו. "אם התשובה תהיה שלילית, אנחנו גמורים, ג׳ורג׳י; אפילו הבית ממושכן עד אימה, כך שלילדים לא יהיה אפילו גג מעל לראשיהם."</p>
<p>"יהיה להם." קולה של ג׳ורג׳י היה עז. "אנחנו נדאג לכך ואנחנו נישאר יחד." אבל דירה זעירה במקום כלשהו לא תדמה לבית הדו־משפחתי הנעים של רוברט, עם הגינה הגדולה ובית העץ שבנה לילדים לפני כמה שנים. הם איבדו את אימם ואת הביטחון שגילמה; האם יאבדו גם את ביתם?</p>
<p>"אולי." ואז, כאשר ג׳ורג׳י בחנה אותו בנחרצות, רוברט חייך ואמר, "בהחלט! אבל בואי נקווה שלא נגיע לידי עקירת הילדים מביתם, ג׳ורג׳י. תשמעי, תשיגי את הבנק בטלפון, בסדר? אני צריך להבהיר להם ולכולם מה קורה ומדוע יקבלו טלפונים מהאנשים של דה קפיסטרנו. אני לא רוצה שמישהו אחר ידרוך על בהונותיו העשירות והחזקות מאוד."</p>
<p>ג׳ורג׳י הביטה ברוברט כאשר אמר את הדברים האלה וחשה הקלה בראותה שהוא צוחק. "אני מצטערת על מה שאמרתי," אמרה בחולשה. "לא ידעתי שהוא שם. כמעט ומתּי, כאשר ראיתי אותו."</p>
<p>"גם אני." רוברט נענע בראשו באיטיות. "שכחתי שלצידך, אין רגע משעמם, אחות קטנה."</p>
<p>"אויש, באמת."</p>
<p>שארית היום עברה ביעף בשיחות טלפון, פקסים ומכתבים שהודפסו בחופזה, ולקראת שעות אחר הצהריים המאוחרות, ג׳ורג׳י חשה ששמו של מאט דה קפיסטרנו היה לה לזרא. אתמול חייה היו קשים — היא ליהטטה בין תפקידה החדש כאם מחליפה, בישול וטיפול בבית, עבודתה כמזכירתו של רוברט והיותה כתף לבכות עליה — אבל היום, זר גבוה ובלתי נסבל הפך אותם בלתי אפשריים לגמרי, חשבה בזעף רגע לפני חמש. רוברט היה כמו חתול על גג פח לוהט כל אותו יום ואיש מהם לא הצליח לאכול ארוחת צהריים.</p>
<p>דבר אחד התברר בתוך כל שעות הצהריים הרוגשות. אם מאט דה קפיסטרנו יחליט להציל אותם אז היא תעזוב את העבודה ברגע שתמצא לרוברט מזכירה טובה. היא תוכל להרוויח הון תועפות בתפקיד מזכירה זמנית בכל מקום אחר, וכל פרוטה תעזור לתקציב המשפחה בזמן הקרוב. ועבודה זמנית פירושה שתוכל להיות עם הילדים אם אחד מהם יהיה חולה, בלי לחשוש לרוברט במשרד, והיא תוכל לבחור את שעות העבודה שלה. ייתכן אפילו שתוכל לעבוד בפרסום, אם תיקח לעצמה כמה ימים ותציג את עבודותיה וקורות החיים שלה בפני אנשים בסביבה.</p>
<p>עבודתה הקודמת כמעצבת דרשה עמידה בלוח זמנים הדוק מאוד וביצוע דברים במהירות גדולה בעבור סטודיו לעיצוב עצמאי שהיה בצפון ווטפורד, מן העבר השני של לונדון — ביתו ועסקו של רוברט היו בסבנאוקס — אבל היו משרדי עיצוב אחרים.</p>
<p>לא משנה, היא תרחיק את עצמה מכל פגישה אפשרית עם מאט דה קפיסטרנו. ג׳ורג׳י הנהנה למחשבה וידיה עצרו על המקלדת של מעבד התמלילים שלה כאשר השקיפה אל חלל האוויר, רק כדי לקפוץ בצורה אלימה, כאשר הטלפון על שולחנה צלצל.</p>
<p>היא הציצה בשעונה והושיטה את ידה אל השפופרת. חמש. בדיוק. זה הוא! היא התעלמה מהתהפכות בטנה המגוחכת והתנשמה עמוקות, קולה יציב וקריר כאשר אמרה, "מילט קבלנים. במה אוכל לעזור לך?"</p>
<p>"מיס מילט?" הקול העמוק נגע בעצביה המתוחים בעדינות, אבל היה בו די משקל כדי לגרום להם לקפץ קלות. "מאט דה קפיסטרנו. האם אחיך נמצא?״</p>
<p>"כן, מר דה קפיסטרנו, הוא המתין לשיחת הטלפון שלך," אמרה ג׳ורג׳י בצורה עניינית.</p>
<p>"תודה."</p>
<p>אלוהים, עם קול כזה הוא יכול להיות פיצוץ על מסך הכסף — שון קונרי היה אוכל את הלב! חשבה ג׳ורג׳י בזמן שזמזמה אל רוברט והעבירה אליו את השיחה. עמוק וצרוד ועם שמץ של מבטא שהפך אותו לסקסי באופן מסעיר — ואז תפסה את עצמה, נחרדת בשל הדרך בה מוחה פעל. הוא היה גבר שנוא, מעורר קבס. סוף סיפור.</p>
<p>היא שמעה את הטלפון מוחזר אל כנו במשרד השני ומקץ רגע, הדלת המחברת בין המשרדים נפתחה בתנועה שהכירה. פניו הזורחים של רוברט גילו לה עוד לפני שדיבר מה גילו הבדיקות של מאט דה קפיסטרנו. הם על הסוס.</p>


			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
נצפו לאחרונה
התעניינת גם ב...
ימינה
שמאלה