יחסים מסוכנים

יש עיניים שקשה לשכוח, לא בגלל היופי שלהן – אלא בגלל מה שקרה כשהביטו בי.
אנהי לא בחרה במי להתאהב - זה פשוט קרה.
בלילה אחד, חיבור מסוכן מדליק ניצוץ שלא היה אמור להתלקח.
ניצוץ ששינה את חייה, ואת חייהם של שלושה אנשים אחרים.

עיניים ירוקות שלא מרפות.
זיכרון שמסרב להיעלם.
ואמת כואבת המסתתרת עמוק בחשיכה.
שני אחים.
אהבה אחת.
וסוד אפל המאיים לפרק את הכול -
אמת שמסתתרת מאחורי אותן עיניים ירוקות שהיא לא מצליחה לשכוח.
תמיד אהבתי לכתוב.
התחלתי כי לא הצלחתי לשתוק – הרגש ביקש לצאת, והלב חיפש קול.
הסיפור הזה חי בי זמן רב, בעוצמה שקטה שלא הרפתה. עכשיו הוא יוצא אל העולם.
אני לא כותבת כדי להרשים – אלא כדי לגעת. ואם זה ייגע גם בך – זה שווה הכול.
שם: יחסים מסוכנים
מחבר/ת: ויקטוריה חן
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
הוצאה לאור: ספרי ניב
מק״ט: 011400698

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 86.00

					 
	
			<h2 id="_idParaDest-3" class="chaptersplit">פרק 1</h2>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer004">
					
				</div>
			</div>
			<p class="yad"><span class="bolditalic">"חזרתי!"</span><span class="italic"> </span>הכרזתי מאושרת. </p>
			<p class="yad">השמש של מקסיקו נגעה בי כמו חיבוק ישן, כזה ששכחתי כמה התגעגעתי אליו. </p>
			<p class="yad">שלוש שנים שבהן התגעגעתי לריחות, לאוכל, לרחובות, לאנשים, לצחוקם המוכר של הזרים - לכל הדברים הקטנים שגורמים לי להרגיש בבית. </p>
			<p class="yad">העיר הזאת, מקסיקו סיטי, לא השתנתה כלל, רק אני השתניתי. וכבר לא נותר בי דבר מהילדה שהייתי כשעזבתי. </p>
			<p class="yad">לקח לי זמן להבין שלא משנה כמה רחוק אלך, יש מקומות בלב שאי אפשר לעזוב באמת. </p>
			<p class="yad">עם מזוודה ביד הגעתי לחנייה הקבועה, לבית הקפה הקבוע. האופנוע הישן בחנייה התחלף בחדש.</p>
			<p class="fspace">"אני לא מאמינה שחזרת לכאן, אלינו," קול עדין נשמע מאחוריי. </p>
			<p class="first">כשהסתובבתי ראיתי אותה עומדת שם, סול. אותה סול, רק יותר בוגרת, שמכירה אותי היטב.</p>
			<p class="first">"שלוש שנים, אנהי!" לחשה סול, מחבקת אותי חזק, מפחדת ששוב איעלם לה. </p>
			<p class="first">"סול, אני פה. מבטיחה לא להיעלם שוב!" אמרתי לה, כשהבנתי שהחיבוק שלה חונק אותי. סול שיחררה אותי. עמדנו בכניסה לבית הקפה הקבוע שלנו.</p>
			<p class="first">"תני לי להסתכל עלייך רגע..."</p>
			<p class="first">לבשתי חזיית תחרה לבנה, שורט ג'ינס ובלייזר ארוך שעטף אותי באלגנטיות נינוחה. </p>
			<p class="first">סול סובבה אותי. </p>
			<p class="first">"את לא אותה אנהי," לחשה לי, "משהו בך השתנה. משהו שאני לא מצליחה לזהות..."</p>
			<p class="first">לפתע הרגשתי שמסתכלים עלינו, הסתובבנו וראינו את דון מיגל. בעל המקום חייך חיוך לבבי כשראה אותי. </p>
			<p class="first">"אנהי! אני לא מאמין שחזרת!" אמר בהתלהבות וחיבק אותי חזק. </p>
			<p class="first">"אין מצב שאתן הולכות מבלי לשתות אצלי קפה!" אמר דון מיגל ותפס את ידי ואת ידה של סול והוביל אותנו לבית הקפה שלו למקום הקבוע שלנו ליד החלון, דרכו יכולתי להסתכל על האופנוע החדש שעמד בחנייה.</p>
			<p class="first">"דון מיגל, מה קרה לאופנוע הישן שתמיד היה שם?" שאלתי אותו.</p>
			<p class="first">"לצערי, נאלצנו לזרוק אותו, הוא היה חלוד," הוא השיב. </p>
			<p class="first">"אנהי, זוכרת כמה אהבת לדגמן עליו? רוצה להצטלם על החדש?" הציעה סול.</p>
			<p class="first">הסתכלתי עליה מופתעת, "השתגעת? ואם פתאום יופיע בעל האופנוע?"</p>
			<p class="first">"בנות, לפני שאתן חוזרות לשיגעונות שלכן, רוצות שאביא לכן את השתייה הקבועה שלכן?" שאל דון מיגל.</p>
			<p class="first">"אתה עדיין זוכר את השתייה האהובה עלינו?" שאלתי אותו, מתרככת מבפנים.</p>
			<p class="first">"בטח שאני זוכר, אנהי וסול. השוקו והקפוצ'ינו שלכן בדרך!" הכריז ופנה במהירות לכיוון הדלפק ולמתקן הקפה כדי להכין לנו את השתייה.</p>
			<p class="first">סול שיחקה עם הספל שבידה, מסובבת אותו בין אצבעותיה, כאילו מחפשת בו  תשובות, ומסתכלת עליי.</p>
			<p class="first">"תקשיבי, אנהי..." היא התחילה לאט, "כל מה שאני הולכת לספר לך כאן ועכשיו – חייב להישאר בינינו!" </p>
			<p class="first">"ברור," השבתי מיד והרגשתי איך הסקרנות גוברת עליי, "סול..." נשענתי מעט קדימה, "מה קרה?" </p>
			<p class="first">"מאז שעזבת קרו דברים שהשפיעו על כולנו, ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל..." לחשה.</p>
			<p class="first">היא הרימה אליי מבט, "תגידי, אנהי? את זוכרת את מייקל?"</p>
			<p class="first">הרמתי גבה. "כן, בערך... למה?"</p>
			<p class="first">"תקשיבי, כי אם הוא לא היה שם עם דניאל-" היא עצרה לרגע, "הדברים היו נראים אחרת לגמרי."</p>
			<p class="first">הבטתי בה, מחכה שתמשיך. </p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"אנהי..." </span>היא נשמה עמוק,<span class="bold"> </span><span class="bolditalic">"דניאל לא הפסיק לדבר עלייך. על הילדונת הזאת שהייתה </span><span class="bolditalic">לה אהבה מטורפת לאופנועים, בדיוק כמוהו." </span>המשיכה סול, וחייכה חיוך קטן ועצוב בזמן שהסתכלתי עליה במבט מהוסס. </p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"דניאל ממש </span><span class="bolditalic">התלהב ממך!"</span> אמרה סול. </p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"ועזיבתך... שברה לו את הלב. </span><span class="bolditalic">הוא לא הצליח להתרכז בעבודה. התרחק  מכולם. כאילו משהו בו </span><span class="bolditalic">נכבה" </span></p>
			<p class="first">השתיקה בינינו נמשכה לרגע.</p>
			<p class="first">"מי שכן שם לב לזה- היה מייקל," המשיכה לבסוף. "הוא הבין שמשהו עובר אליו, ומיד דיווח לכריס, שתפס פיקוד על החברה והציל אותה מפשיטת רגל."</p>
			<p class="first">הרמתי את ראשי מופתעת. לא ידעתי מה לענות לה, או איך להגיב.</p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"אנהי?" </span>שאלה סול בקול שקט אך חד,<span class="bolditalic"> </span><span class="bolditalic">"את רוצה להגיד לי שאף פעם לא שמת לב שדניאל</span><span class="bolditalic"> היה מאוהב בך?"</span></p>
			<p class="first">"תראי, שמתי לב, אבל..." מלמלתי בשקט מבלי להסתכל עליה, "דניאל היה בוגר ממני בכמה שנים, ותמיד חשבתי שאולי מדובר בחיבה מוגזמת מצידו, לא חשבתי שזה אמיתי!"</p>
			<p class="first">ואני... הרגשתי איך לחץ כבד מתפשט לי בחזה. הלם.</p>
			<p class="first">"סול, אני מצטערת לשמוע שזה מה שקרה לדניאל, זאת לא הייתה הכוונה שלי." בלעתי רוק. "הייתי כולה ילדונת בת ארבע עשרה כשעזבתי." </p>
			<p class="first">סול חייכה אליי, נראה שהבינה אותי. </p>
			<p class="first">"אני מצטערת, אנהי, רק רציתי שתדעי שכאב לי לראות את אחי הגדול נשבר ככה!" השיבה סול. </p>
			<p class="first">"האמת שאני לא מבינה למה באמת עזבת פתאום... המחויבות לדניאל הלחיצה אותך?" סול שאלה, כאילו מנסה להוציא ממני מידע.</p>
			<p class="first">לקחתי נשימה עמוקה. </p>
			<p class="first">"עזבתי, כי קיבלתי הצעת לימודים ועבודה בחו"ל שלא יכולתי לסרב לה!" עניתי בעודי משקרת לסול.  </p>
			<p class="first">"תקשיבי, אנהי, יש לי בשורות טובות... למרות הכול," הוסיפה סול, חיוך קטן מתגנב לשפתיה.</p>
			<p class="first">"בשורות טובות?"</p>
			<p class="first">"כן!" השיבה מאושרת. "בקרוב אחי התאום, מאט, חוזר למקסיקו!"</p>
			<p class="first">"מה?" קפאתי במקומי. "מאט? אחיך התאום?" רק אחרי כמה שניות הצלחתי לנשום שוב.</p>
			<p class="first">"כן, אנהי, אחי התאום שמעולם לא פגשת," המשיכה סול, מבטה ננעץ בי. "אבל תפסתי אותך מסתכלת על התמונות שלו כשהיית באה אלינו... ואז נעלמת לך עם דניאל!"</p>
			<p class="first">הלב שלי דילג פעימה. לא ידעתי מה להגיד לה. חיוך קטן, מאולץ, התגנב לשפתיי. מתי היא קלטה אותי? תהיתי לעצמי, מביטה בה בהלם. </p>
			<p class="first">בזמן שסול דיברה, לא הצלחתי להישאר מרוכזת.</p>
			<p class="first">המבט שלי נמשך שוב ושוב אל האופנוע שחנה לא רחוק מאיתנו, כאילו משהו מסתורי מושך אותי אליו.</p>
			<p class="first">"טוב, אנהי, אני רואה שאת לא איתי!" סול תפסה את ידי וקמה בבת אחת, מושכת אותי אחריה. "דון מיגל, אנחנו כבר חוזרות! קראה מעבר לכתף.</p>
			<p class="first">יצאנו החוצה לכיוון החניה. </p>
			<p class="yad">"תני לי את הנייד שלך," דרשה סול בהתלהבות, "אני רוצה שתדגמני על האופנוע הזה כאילו הוא שלך!"</p>
			<p class="yad">הרוח שנשבה בחניון הפתוח למחצה הרימה בעדינות את שולי הבלייזר שלי. עמדתי מול האופנוע השחור-מט, תופסת את הקסדה בידיי, מסתכלת עליו, בוהה באופנוע, ואז באופק, נזכרת ברגעים שלי עם דניאל על הגבעה ההיא.</p>
			<p class="yad">החזרתי את הקסדה למקום, על גבי מיכל הדלק. </p>
			<p class="yad">התיישבתי על האופנוע באיטיות, רגל אחת על הדוושה והשנייה על הקרקע, נשענתי קדימה, המרפקים על הכידון, ועצמתי עיניים לרגע- הפלאשבק חזר. הרוח על הגבעה – הידיים שלו מעל שלי. הקול שלו, שקט ובטוח, "אל תפחדי... אני כאן."</p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"וואו אנהי, תמונות</span><span class="bolditalic"> מושלמות!"</span> קולה של סול החזיר אותי בבת אחת למציאות. </p>
			<p class="first">פקחתי עיניים.</p>
			<p class="first">העבר נעלם! ההווה חזר. </p>
			<p class="first">סול התקרבה אליי, מושיטה לי את הנייד, חיוך רחב על פניה. מראה לי את התמונות עם הרגעים הקסומים שקלטה העדשה: שערי מתנופף ברוח, מביטה על הקסדה ואל האופק, פניי חצויות בין אור השמש לצל העץ הסמוך. </p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"אנהי, את יכולה להיות הפנים החדשות שלנו..." </span></p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"סול!" </span>קול גברי שחתך את האוויר גרם לה להזדקף מיד, ואני – שעדיין ישבתי על מושב האופנוע – קפצתי ממנו בבהלה. </p>
			<p class="first">הלב שלי דפק בפראות<span class="italic">.</span></p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"למה הרשית למישהי שאני לא מכיר </span><span class="bolditalic">להצטלם על האופנוע שלי? את יודעת שאני שונא שנוגעים לי </span><span class="bolditalic">באופנוע!"</span></p>
			<p class="first">עמדנו במקום, וראיתי אותם מתקרבים אלינו. אחד מהם חייך אלינו. והשני, גברי, קשוח, לא מחייך, שיערו מתנופף ברוח, עיניים חדות וזקן מטופח, הסתכל עליי עצבני.</p>
			<p class="first">הוא לבש ז'קט עור שחור, חולצה לבנה שהבליטה את שריריו ומכנסי ג'ינס כהים ומעט מאובקים שנחו עליו בצורה מושלמת.</p>
			<p class="first">מבלי לחשוב, דחפתי את סול קלות במרפק. "סול!" לחשתי בכעס, "למה לא אמרת לי שהאופנוע הזה שייך לזעפני הזה?"</p>
			<p class="first">"אאוץ', אנהי!" היא לחשה בחזרה, כשחיוך קטן כבר התגנב לשפתיה.</p>
			<p class="first">לקחתי נשימה, מרימה את הראש אליו.</p>
			<p class="first">"תקשיב... זועם מסתורי וחתיך," אמרתי מנסה לשמור על קור רוח, "סליחה. אבל האופנוע שלך פשוט- בלתי אפשרי להתעלם ממנו."</p>
			<p class="first">ברגע שהעיניים שלנו נפגשו- הוא קפא. הצבע ירד מפניו. כאילו ראה... רוח רפאים. </p>
			<p class="first">הדופק שלי האיץ.</p>
			<p class="first">למה הוא מסתכל עליי ככה?</p>
			<p class="first">"אנהי, מה את מתנצלת בכלל?" סול לחשה. "הוא לא יעשה לך כלום."</p>
			<p class="first">ואז- קלטתי שאחד הבחורים שעמדו מולנו הוא אחיה הגדול של סול, כריס.</p>
			<p class="first">"דניאל, זאת אנהי." </p>
			<p class="first">המילים נאמרו בשקט, לפני שהם התרחקו מטווח השמיעה שלי אבל פגעו בי כמו מכה.</p>
			<p class="first"><span class="italic">דניאל.</span></p>
			<p class="first">לא יכולתי להאמין למראה עיניי. הסתכלתי עליו שוב.</p>
			<p class="first">השינוי היה ברור- אבל המבט... אותו מבט.</p>
			<p class="first">לפני שהספקתי להגיב- הקסדה נשמטה מידו, ובתנועה מהירה- הוא כבר היה מולי.</p>
			<p class="first">ידיו נכרכו סביב מותניי, והוא הרים אותי כאילו לא חלפו השנים.</p>
			<p class="first">"דניאל-!" נשימתי נעצרה כשהוא סובב אותנו. </p>
			<p class="first">לרגע העולם נעלם. רק הוא ואני.</p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"דניאל! מה אתה חושב שאתה עושה</span><span class="bolditalic">?"</span> קול נשי עצבני חתך את הרגע. הוא קפא לשבריר שנייה. היא התקדמה לעברנו בצעדים חדים. </p>
			<p class="first">דניאל הוריד אותי לאט. רק אז שמתי לב- היד שלי עדיין על הכתף שלו. </p>
			<p class="first">הסתכלתי עליה בהלם – היא הייתה בחורה גבוה ממני בקצת, לבושה כמוני, במכנסיים קצרים דמויי עור, חזיית תחרה סקסית וז'קט דמויי עור.</p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"תעזבי אותו, ילדונת! הוא הגבר שלי!"</span> היא צווחה עליי, בעודי צמודה לדניאל. </p>
			<p class="first">לרגע קפאתי במקומי, יכולתי להרגיש את המתח בגופו של דניאל, הבחורה נראתה יותר ממוכנה לזנק עליי בכל רגע נתון.</p>
			<p class="first">נשמתי עמוק, שילבתי ידיים והסתכלתי לה בעיניים,<span class="bolditalic"> "באמת? כי לא נראה לי שהוא ממש שלך!"</span> השבתי בקור רוח, למרות שבתוכי ליבי הלם במהירות מטורפת. </p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"מספיק</span><span class="bolditalic">,"</span> קולו של דניאל היה נמוך וחד,<span class="bolditalic"> "אף אחת מכן</span><span class="bolditalic"> לא קובעת עליי!" </span></p>
			<p class="first">הבחורה פערה את פיה מנסה לעכל את דבריו של דניאל. </p>
			<p class="first">"מקווה שלא תשכח את מי שעזרה לך בשנים בהן היית אבוד וזקוק לתמיכה," היא אמרה כשהעלבון נצץ בעיניה ואגרופיה התהדקו. </p>
			<p class="first">"דניאל, אני מבטיחה לך שאתה תצטער על זה!" היא לחשה, הסתובבה על עקביה בחדות והתרחקה מאיתנו.</p>
			<p class="first">"אנהי, את בסדר?" שאל, וקולו היה שקט ורגוע עכשיו שהיא הלכה. </p>
			<p class="first">לא הצלחתי להגיב, והנהנתי לעברם. "מי זאת? ולמה היא כעסה עליו?" שאלתי סקרנית.</p>
			<p class="first">סול חייכה אליי, <span class="bolditalic">"זאת ונסה, אחת</span><span class="bolditalic"> הדוגמניות שלנו ו..."</span></p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"היא לא חברה שלי!"</span> דניאל הקדים את סול. כשהוא מדבר בקול נמוך וחד, מתקדם לעברי עם מבט חודר, שובר הגנות.</p>
			<p class="first">הלב שלי דפק חזק מדי.</p>
			<p class="first">"לא חשבתי שדווקא את תדגמני על האופנוע שלי," אמר בקול חנוק, "אחרי מה שנשאר ממנו, כי בניתי אותו מחדש!" הוא המשיך להסתכל עליי. </p>
			<p class="first">"אנחנו צריכים לדבר!" אמר דניאל בקול יציב. </p>
			<p class="first">פסעתי לאחור, עד שגבי נצמד אל הקיר הקר. דניאל המשיך להתקרב, מצמצם את המרחק בינינו עד שיכולתי לחוש את חום גופו קרוב מדי כמעט נצמד אליי.</p>
			<p class="first">ידיו נשלחו אל הקיר, כולאות אותי בין זרועותיו, מונעות ממני כל אפשרות בריחה. </p>
			<p class="first">"מה אתה רוצה ממני?" לחשתי רועדת אבל לא מוכנה לוותר.   </p>
			<p class="first">"את האמת, אנהי!" ענה דניאל בפשטות, מבטו ננעץ בי כאילו מנסה לחשוף את המילים שסירבו לצאת מפי, מילים שהחבאתי עמוק בתוכי. </p>
			<p class="first">"אני יודע איך לגרום לך לדבר," לחש דניאל, קולו נמוך ומתגרה. </p>
			<p class="first">לפני שהספקתי להבין מה קורה, הוא הרחיק אותי מהקיר בתנועה חדה, ובלי שום אזהרה הרים אותי בקלילות על כתפו.</p>
			<p class="first">"דניאל! תוריד אותי! מה אתה עושה?" התפתלתי, מחיתי, מכה קלות על גבו בזמן שהוא מהדק את אחיזתו בירכיי והתחיל לצעוד בנחישות לעבר האופנוע.</p>
			<p class="first">"אולי ככה תתחילי לדבר. אולי הגוף שלך יזכור את מה שהפה שוכח," זרק לעברי בלי לעצור.</p>
			<p class="first">"כריס! סול!" קראתי בתקווה, מסובבת את ראשי אליהם במהירות, "תעזרו לי!" </p>
			<p class="first">מבטו של דניאל נשלח אליהם, חד, חותך ומלא באזהרה. "שלא תעזו להתערב. זה בינינו."</p>
			<p class="first">באותה קלות שבה הרים אותי, כך הוא הושיב אותי על המושב האחורי של האופנוע, תחב לידי קסדה וקרץ אליהם.</p>
			<p class="first">"כדאי שתיאחזי חזק," אמר וחייך, "זאת הולכת להיות נסיעה בלתי נשכחת." </p>
			<p class="first">כשהגענו, דניאל ירד קודם והושיט לי יד לעזרה. </p>
			<p class="first">היססתי אבל קיבלתי את עזרתו. הורדנו את הקסדות. ברגע שראיתי לאן הגענו, ליבי החסיר פעימה. </p>
			<p class="first">המקום הקבוע שלנו - אותה גבעה קטנה שמשקיפה על העיר, עם העץ הקבוע שנהגנו לשבת לצידו. </p>
			<p class="first">"חשבת ששכחתי?" שאל כמעט לוחש. </p>
			<p class="first">ואני לא ידעתי מה לענות. </p>
			<p class="first">רק רציתי לברוח, להתרחק לפני שהלב שלי נכנע. </p>
			<p class="first">אבל דניאל היה מהיר ממני תפס אותי במהירות והצמיד אותי לחזהו, מבטנו הצטלב  ובתנועה מהירה נפלנו על הדשא הלח, כשדניאל מעליי. </p>
			<p class="first">"כן, אנהי?" שאל בעודו מסתכל לתוך עיניי. "אני עדיין מחכה להסבר, מדוע ברחת ממני?"</p>
			<p class="centerspace">***</p>
			<p class="fspace">נותרנו סול ואני לעמוד מול בית הקפה של דון מיגל. המומים. דניאל פשוט חטף את אנהי מול העיניים שלנו.</p>
			<p class="first">"דניאל..." לחשה סול, כמעט בלי קול.</p>
			<p class="first">הבטתי בה, זועם.</p>
			<p class="first">"סול, למה לא אמרת לאנהי שזה האופנוע של דניאל?" שאלתי.</p>
			<p class="first">היא הסיטה מבט. "אני כבר חוזרת," מלמלה ונעלמה. </p>
			<p class="first">כשחזרה אחרי כמה דקות, לא התאפקתי. "יופי של התחמקות, סול!" השבתי לה בציניות, ונסענו משם.</p>
			<p class="centerspace">***</p>
			<p class="fspace">הוא המשיך לשכב מעליי, מסרב לשחרר אותי. "אני מצטערת שברחתי," השבתי בקול רועד. </p>
			<p class="first">"מצטערת שברחת? זה כל מה שיש לך להגיד לי?" הוא שאל פגוע. </p>
			<p class="first"><span class="bolditalic">"אנהי! ברחת לשלוש שנים!" </span>הוא אמר בנשימה אחת,<span class="bolditalic"> "שלוש שנים שבהן חיפשתי אותך, אחר כך שנאתי אותך, </span><span class="bolditalic">ועכשיו אני כבר לא יודע אם אני מתגעגע למה שכבר </span><span class="bolditalic">לא יחזור..."</span><span class="bold"> </span>קולו רעד בין כעס לכאב. עיניו נעוצות בי, מחפשות רמז בין אמת לשקר.</p>
			<p class="first">"ואת, כמו תמיד... שותקת!" הוא התרומם לאט, אחז בידי ומשך אותי מהדשא.</p>
			<p class="first">נעמדתי מולו. "תגידי משהו, תסבירי, תצעקי, תני לי עוד סיבה לשנוא אותך!" כל נשימה בנינו רעדה, קולו נשמע קלוש, אך מבטו יציב.</p>
			<p class="first">בולעת את הדמעות. רציתי לצעוק, להסביר, אבל שום מילה לא יצאה מפי. </p>
			<p class="first">רק דממה שהלכה והתעצמה בנינו. </p>
			<p class="first">בשקט, עם חיוך שובבי, שלפתי מכיסו את מפתחות האופנוע. </p>
			<p class="first">הכנסתי לו ברכיה עדינה אבל חדה מספיק כדי להפתיע אותו. </p>
			<p class="first">הוא התכופף מעט, נשף בכאב קצר והרים אליי מבט, חצי כועס וחצי נדהם. הסתובבתי ורצתי לכיוון האופנוע.</p>
			<p class="first">"בפעם הבאה תשמור יותר טוב על המפתחות שלך... במיוחד כשאני לידך," וחייכתי.</p>
			<p class="first">"אנהי! שלא תעזי!" הוא קרא אחריי.</p>
			<p class="first">עצרתי לרגע והבטתי בו מעבר לכתף, הוא הזדקף מעט ונאנח.</p>
			<p class="first">"כן... זאת האנהי שאני זוכר."</p>
			<p class="first">"אל דאגה, אני רק לוקחת את האופנוע לסיבוב קטן – בלי רשותך. כמו שאתה עשית לי."</p>
			<p class="first">סובבתי את הראש – והוא כבר יישב מאחוריי.</p>
			<p class="first">במקום לחבק את מותניי, ידיו נסגרו על ידיי, מכוונות, משתלטות.</p>
			<p class="first">הוא סובב את המפתח. </p>
			<p class="first">האדרנלין עלה, וליבי החל לפעום בקצב מטורף. </p>
			<p class="first">חזרנו לבית הקפה ולא היה שם אף אחד. </p>
			<p class="first">לא הבנתי לאן נעלמה המזוודה שלי או התיק שלי.</p>
			<p class="first">הנייד של דניאל לא הפסיק לצלצל. </p>
			<p class="first">הוא ענה בעצבים: "מה קרה, סול?" ושם את השיחה על רמקול.</p>
			<p class="first">"דניאל, אחיה של אנהי לא הפסיק להתקשר אליה," היא אמרה במהירות. "עניתי... ובגללכם נאלצתי לשקר לו."</p>
			<p class="first">ליבי החסיר פעימה.</p>
			<p class="first">לפני שחשבתי שלחתי יד וחטפתי ממנו את הנייד.</p>
			<p class="first">"היי!" הוא מלמל בהפתעה, אבל לא הספיק לעצור אותי.</p>
			<p class="first">"סול, מה כבר אמרת לו?" שאלתי חוששת.</p>
			<p class="first">"שאת אצלנו. ישנה," היא ענתה.</p>
			<p class="first">"תודה רבה ששיקרת למעני, סול," אמרתי בקול רגוע מדי, "מבטיחה לפצות אותך." וניתקתי. </p>
			<p class="first">שתיקה.</p>
			<p class="first">הרמתי אליו מבט. דניאל הסתכל עליי המום לשנייה- "יפה," אמר לאט, "לא הכרתי את הצד החצוף הזה שלך!" וחייך. </p>
			<p class="first">"אז אנהי, מה עושים עכשיו?" שאל דניאל, וקולו השלו מקבל גוון שובבי. </p>
			<p class="first">"כלום!" עניתי, מחייכת חיוך מאולץ. "תקפיץ אותי לביתך, אאסוף את חפציי, ותחזיר אותי הביתה." </p>
			<p class="first">כעבור זמן קצר עצרנו מול הבית שלי.</p>
			<p class="first">כשהאופנוע עצר והוא כיבה את המנוע, ירדתי, הורדתי את הקסדה שלי ונעמדתי מולו. </p>
			<p class="first">דניאל המשיך לשבת על האופנוע, הסיר את הקסדה שלו והביט בי ברוך.</p>
			<p class="first">"אנהי, תסלחי לי על מה שקרה מקודם, על כל מילה, על כל מעשה." לחש לאוזני, ומבטו נשאר עליי. "תאמיני לי, אני כל כך שמח שחזרת". </p>
			<p class="first">ידיו החליקו אל מותניי, משכו אותי אליו, ולפני שהספקתי להגיב, שפתיו כבר נושקות לשלי, נשיקות קטנות, מלאות געגוע ואהבה.</p>
			<p class="first">"דניאל, די," לחשתי מנסה להרחיק אותו בין נשיקה לנשיקה, עד שעיניי קלטו את ליסה עומדת בחוץ, בוהה בנו.</p>
			<p class="yad">ליבי צנח. </p>
			<p class="yad">במהירות סידרתי את שערי, יישרתי את הבלייזר ובלעתי רוק. </p>
			<p class="yad">דניאל קלט אותה ושיחרר אותי. </p>
			<p class="yad">תפסתי את התיק שסול הביאה לי עם בגדיי, רצתי לביתי ונכנסנו פנימה. </p>
			<p class="yad">מהחלון ראינו את דניאל מחייך, חובש קסדה, מתניע את האופנוע ונעלם באופק.</p>
		
			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 40.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות