נבחרי העתיד

שנת 2200.
אחרי שנים של מלחמות וכאוס עלה ג’ורג’ הופסטטר לשלטון והקים ארגון חדש שהבטיח סדר וביטחון לעולם, אך במהרה הפך את הארגון לאמצעי שלטון דיקטטורי בכדור הארץ ומינה את עצמו למנהיג העליון.
כאשר השלטון מגלה כוכב לכת חדש, קבוצה קטנה של בני נוער בעלי יכולות יוצאות דופן נשלחת לחקור אותו.
מרי בלום, נערה בת שבע־עשרה עם עבר מורכב וסוד שהסתירה כל חייה, נשלחת כחלק מקבוצת הנבחרים.
בעולם של אימונים קפדניים ופיקוח אכזרי ומתמיד הם מתכוננים למשימה שעשויה לשנות את עתיד האנושות,
אך ככל שהמשימה מתקדמת הם מגלים שהשליחות שלהם היא רק ההתחלה, ושמאחורי ההבטחות לעתיד טוב יותר מסתתר סוד שעלול לשנות הכול.

עמית דבש היא סופרת שמאז ומתמיד אהבה מדע בדיוני.
נבחרי העתיד הוא ספרה הראשון שנולד מתוך אהבתה לעולמות אחרים, שונים, מוזרים ומיוחדים.
שם: נבחרי העתיד
מחבר/ת: עמית דבש
שפה: עברית
תחום: מדע בדיוני ופנטזיה
תת תחום: מדע בדיוני ופנטזיה
מק״ט: 011400632

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					 
	
			<h2 id="_idParaDest-3" class="chaptersplit"><span class="bold">פרק </span><span class="bold">1</span></h2>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer003">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">הרבה אנשים הגיעו להלוויה, אולי יותר מדי. </p>
			<p class="first">הם עמדו בדממה מכובדת, לבושים בבגדים כהים ונושאים מבטים מרוחקים, כאילו ניסו לשכנע את עצמם שידעו מי היה האיש בשקית הפלסטיק שנשאה את גופתו. </p>
			<p class="first">אמא לא הורידה את משקפי השמש השחורים, שהתאימו לשמלה ולנעלי הבובה שלה. </p>
			<p class="first">היא תמיד הייתה מוקפדת. גם בימים שלא יצאה בהם מהבית שערה היה מסורק בקפידה, חום מבריק וישר כסרגל. על פניה איפור מדויק, שפתיים אדומות וסומק עדין בלחיים. בגדים יקרים עטפו את גופה הדק, כאילו ביקשה להרחיק כל כתם זיכרון. </p>
			<p class="first">אני לעומתה הייתי בדיוק ההפך; שערי גלי בצבע שחור ומגיע עד כתפיי, עורי חיוור, נטול איפור, ובגדים פשוטים וישנים מונחים על גופי הרזה. </p>
			<p class="first">הידיים שלי שיחקו בקצה השרוול, מושכות ומרפות, מושכות ומרפות, כאילו משהו בי רצה להיעלם לתוך הבד. </p>
			<p class="first">סטיב התכנס בכיסא הפינתי בשורה הראשונה, שקט כמו צל, רק כשמישהו לחש, "משתתפים בצערך," הרים את עיניו ולא הגיב. </p>
			<p class="first">סטיב בן השבע, שערו חום בהיר ומתולתל, לחייו תמיד סמוקות וגופו רזה. הוא לא אוהב לדבר הרבה ולא אוהב שמדברים אליו, ילד חכם, בוגר, שקט, שונה. </p>
			<p class="first">כשבהיתי במצבה חיפשתי מילה שתאמר עליו משהו אנושי, אבל היו שם רק תאריכים ושם משפחה. כאילו גם אחרי מותו אף אחד לא ידע מי היה באמת. </p>
			<p class="first">"הרבה אנשים הגיעו לחלוק כבוד אחרון לאבא שלך," אמרה אמא בעודה עומדת לידי. </p>
			<p class="first">"כן, אני מניחה שרובם בכלל לא הכירו אותו," הציניות צרבה בגרוני. </p>
			<p class="first">"מרי," היא לחשה בכעס, "אני יודעת שהחיים עם אבא שלך לא היו קלים, אבל בסופו של דבר הוא היה אבא שלך. אז תראי קצת עצב ונסיים עם הקרקס הזה." היא פנתה ממני בהפגנתיות והלכה לשבת ליד אחיותיה בשורה הראשונה. </p>
			<p class="first">"החיים עם אבא שלך לא היו קלים." המשפט הזה ליווה אותי כל ההלוויה. איך היא מעיזה להמעיט בכל מה שהוא עשה לנו? בכל מה שעשה לה? </p>
			<p class="first">בדרך חזרה הביתה אמא נהגה ואני ישבתי לצידה, סטיב ישב מאחור ומבטו קפוא אל החלון. </p>
			<p class="first">"חמוד שלי, אתה רעב?" אמא שאלה. סטיב הניד בראשו וחזר לבהות מבעד לחלון הרכב. </p>
			<p class="first">כשהגענו הביתה, סטיב רץ לחדרו וסגר אחריו את הדלת. אני התיישבתי על הכורסה השחורה בסלון בזמן שאמא מזגה לעצמה כוס יין במטבח. </p>
			<p class="first">"אם את רעבה יש עוף במקרר," היא אמרה בדרכה לחדר. </p>
			<p class="first">"החיים עם אבא שלך לא היו קלים." המשפט הזה לא עזב אותי, רתחתי מעצבים. </p>
			<p class="first">"לא קלים באיזה מובן, אמא? המכות שגרמו לצלקות של סטיב או המכות ששיתקו אותי לחצי שנה? או שאולי בעצם אלה היו המכות שגרמו לך לאבד את הרחם? מה מכל זה היה לא קל אמא?!" צעקתי והיא סגרה את דלת חדר השינה מאחוריה בשקט. </p>
			<p class="first">הלילה ירד.</p>
			<p class="first">המשכתי לשבת שם, על אותה כורסה שחורה עם ריפוד בלוי שהוא ישב בה כל ערב עד לפני שנה. </p>
			<p class="first">מדי פעם אמא יצאה מהחדר, מזגה לעצמה כוס יין חדשה וחלפה על פניי כשראשה שמוט מטה. </p>
			<p class="first">קמתי לכיוון החדר שלי ופתאום נשמעה דפיקה בדלת. </p>
			<p class="first">הצצתי בעינית וראיתי שני בחורים לבושים בחליפות שחורות עם משקפי שמש – סוכנים. </p>
			<p class="first">"משפחת בלום?" שאל אחד הבחורים כשפתחתי את הדלת. </p>
			<p class="first">"אם באתם להשתתף בצערנו אז תבואו מחר. כבר מאוחר, לילה טוב," אמרתי והתחלתי לסגור את דלת הכניסה, אך רגל בלמה אותה. הבחור דחף את הדלת כל כך חזק שהיא נפתחה באחת ואני נפלתי לאחור. </p>
			<p class="first">גופי התרסק אל הרצפה. </p>
			<p class="first">הגב נחבט, המרפק שפשף את המרצפות, אבל הכאב האמיתי היה אחר. </p>
			<p class="first">זו הייתה החדירה, העלבון. </p>
			<p class="first">זר, בבית שלי, דוחף אותי כאילו אני לא קיימת. </p>
			<p class="first">לרגע לא הצלחתי לנשום, רק שכבתי שם, קפואה, עד שהרגליים שלי התרוממו מעצמן.</p>
			<p class="first">"אתם לא יכולים להיכנס לפה, אני מבקשת שתצאו או שאני מתקשרת למשטרה!" צעקתי. </p>
			<p class="first">"אין צורך," הוא אמר בזמן שהם התיישבו בספת הסלון.</p>
			<p class="first">"מה זה הצעקות האלה?!" אמא נכנסה לבושה בחלוק, כשראתה את הסוכנים סגרה אותו בעדינות וחייכה, "מרי, לא ידעתי שהזמנת חברים." </p>
			<p class="first">"כן אמא, הזמנתי חברים, זה בדיוק מה שקורה פה."</p>
			<p class="first">היא זרקה לעברי מבט חד ושאלה, "מי אתם בבקשה?" </p>
			<p class="first">"נעים מאוד. אני 204 והבחור שאיתי הוא 225." </p>
			<p class="first">פניה של אמא החווירו. "קפה?" </p>
			<p class="first">"אנחנו נשמח." </p>
			<p class="first">"תרגישו בנוח," היא אמרה והלכה למטבח. </p>
			<p class="first">"אמא, אני מתקשרת למשטרה," אמרתי בשקט בזמן שהלכתי אחריה.</p>
			<p class="first">"אל תעשי את זה, הם שליחיו של הופסטטר. המשטרה לא תעזור לנו במצב כזה." </p>
			<p class="first">"אז מה את רוצה לעשות?" </p>
			<p class="first">"הכל בסדר, פשוט תשתקי ותני לי לדבר. רק הפעם." </p>
			<p class="first">אמא הגישה את הקפה והתיישבה מולם.</p>
			<p class="first">"ובכן," אמרה בשקט אבל בטון ברור ויציב, "איך אפשר לעזור לכם?" </p>
			<p class="first">ואני ישבתי שם, גבי נוקשה, כפות הידיים שלי לחוצות זו בזו עד שכמעט כאבו. </p>
			<p class="first">הם נראו כמו פסלים. שני גברים בחליפות כהות, נקיות מדי, נוקשות מדי. שיער מסודר בצורה מוגזמת, תווי פנים חדים. </p>
			<p class="first">ואף על פי שלא החזיקו נשק גלוי, משהו באופן שבו ישבו, בצורה שבה הביטו בנו, היה ברור <span class="bold">שהם לא </span><span class="bold">הגיעו לכאן כדי לשוחח. </span></p>
			<p class="first">העיניים שלהם זזו מעט מדי, כאילו כל תנועה נבחנת ונמדדת. </p>
			<p class="first">הם הסתכלו על אמא ואז עליי. </p>
			<p class="first">בזווית העין ראיתי אחד מהם מציץ על הסלון שלנו כאילו מנסה להבין מי אנחנו באמת. </p>
			<p class="first">הלב שלי דפק, לא בקצב מהיר אלא עמוק, יציב מדי, כמו פטיש שנבנה למכה אחת מדויקת. </p>
			<p class="first">למה הם כאן? </p>
			<p class="first">האם זה קשור לאבא? </p>
			<p class="first">למה הם לא אמרו מילה מאז שנכנסו? </p>
			<p class="first">המחשבות התרוצצו לי בראש, אבל הכל היה עטוף בשכבה של ערפל שמנעה ממני לחשוב בבהירות. </p>
			<p class="first">לא הבנתי מה קורה, רק ידעתי שזה רע. </p>
			<p class="first">הם לא באו לשאול לשלומנו. </p>
			<p class="first">הם באו לקחת משהו. </p>
			<p class="first">ואני פחדתי שהמשהו הזה, זאת אני. </p>
			<p class="first">הם לא ענו מיד. </p>
			<p class="first">רק הרימו את הספלים שלהם באיטיות מדודה, כאילו יש להם את כל הזמן שבעולם. </p>
			<p class="first">שלוק אחד. </p>
			<p class="first">שתיקה. </p>
			<p class="first">עוד שלוק. </p>
			<p class="first">המבט של אחד מהם נח עליי, לא חודר, לא בוטה, אבל ברור. </p>
			<p class="first"><span class="bold">הוא</span><span class="bold"> ידע. </span></p>
			<p class="first">אמא שמרה על הבעת פנים של שלווה מתורגלת, אבל ראיתי את היד שלה מתכווצת על הידית של הספל. </p>
			<p class="first">ואז אחד מהם דיבר, בקול חלק ויציב כמו שַׁיש, "אנחנו כאן בשביל מרי." </p>
			<p class="first">העולם נעצר לרגע. </p>
			<p class="first">לא נשמעו צפצופי מכשירים, לא קול של מכונית בחוץ, רק השם שלי. </p>
			<p class="first">מרי. </p>
			<p class="first">מתגלגל מפיו של מישהו זר ומפיל עליי את כל הפחד בבת אחת. </p>
			<p class="first">"ג'ורג' הופסטטר מוציא משלחת לצורך מחקר ומרי היא אחת מהאנשים שנמצאים ברשימה."</p>
			<p class="first">"באיזה מחקר מדובר?" </p>
			<p class="first">"אשמח אם נוכל לדבר על כך בפרטיות," אמר 204.</p>
			<p class="first">"מרי, תעלי בבקשה למעלה." </p>
			<p class="first">"אני לא הולכת. תסבירו לי בבקשה מה קורה כאן." </p>
			<p class="first">"מרי תעלי למעלה, עכשיו!" </p>
			<p class="first">עליתי למעלה וליבי הלם, משהו כאן לא בסדר, מה הם רוצים ממני? </p>
			<p class="first">דפקתי על דלתו של סטיב. </p>
			<p class="first">"אפשר להיכנס?" </p>
			<p class="first">"כן." </p>
			<p class="first">חלונות החדר היו סגורים, מנורת הלילה פיזרה אור כתום על פוסטרים של דרקונים ורובוטים שכיסו את הקירות, וריח של גרביים ישנים הציף את החדר. </p>
			<p class="first">סטיב שכב במיטה מכוסה בשמיכת הדרקונים שלו ואחז בצעצוע הדרקון האהוב עליו. </p>
			<p class="first">"אתה מתכונן לשינה?" </p>
			<p class="first">"כן." </p>
			<p class="first">"אתה רוצה שאקרא לך סיפור?" </p>
			<p class="first">"לא, תודה." </p>
			<p class="first">נשכבתי לידו וליטפתי את שערו. </p>
			<p class="first">"מי האנשים האלה בסלון?" הוא שאל.</p>
			<p class="first">"אני לא יודעת." </p>
			<p class="first">"מה הם רוצים ממך?" </p>
			<p class="first">"אני לא יודעת." </p>
			<p class="first">"לאן הם רוצים לקחת אותך?" </p>
			<p class="first">"הקשבת לשיחה שלנו?"</p>
			<p class="first">"תעני לי," הוא דרש.</p>
			<p class="first">"אני לא יודעת." </p>
			<p class="first">"מה את כן יודעת?" </p>
			<p class="first">"שאתה חמוד," אמרתי וחיוך קטן עלה על שפתיו. </p>
			<p class="first">"את תלכי איתם?" </p>
			<p class="first">"מה פתאום, אני לעולם לא אעזוב אותך." </p>
			<p class="first">"את מבטיחה?" </p>
			<p class="first">"אני מבטיחה," אמרתי ולחצנו ידיים. </p>
			<p class="first">האצבעות שלו היו קטנות כל כך בתוך שלי, חמות, בוטחות. </p>
			<p class="first">הוא לא שאל הרבה, רק רצה לדעת שאני לא עוזבת, לא עכשיו. </p>
			<p class="first">"אני עייף." </p>
			<p class="first">"לכבות את מנורת הלילה?" </p>
			<p class="first">"לא, רק תישארי כאן איתי," הוא אמר ועצם את עיניו, כעבור כמה דקות אמא קראה לי בחזרה לסלון. </p>
			<p class="first">ירדתי למטה, היא עמדה שם ודמעות בעיניה. </p>
			<p class="first">"מרי שלי, את יודעת כמה אני אוהבת אותך, נכון?" </p>
			<p class="first">"מה קורה פה, אמא?" </p>
			<p class="first">"הם הסבירו לי הכל, הלילה את נוסעת איתם למפקדה ומשם את תקבלי את המשימה שלך." </p>
			<p class="first">"על איזו משימה את מדברת?" </p>
			<p class="first">"המחקר שהם מדברים עליו הוא חשוב. אין לי אפשרות להסביר לך כרגע, בהמשך יסבירו לך הכל אבל את צריכה לסמוך עליי וללכת איתם." </p>
			<p class="first">"למה חשוב לאדון ג'ורג' הופסטטר שאני אחקור דברים בשבילו?" שאלתי בעצבים. </p>
			<p class="first">"המנהיג ג'ורג' הופסטטר בשבילך!" צעק 204 וידיי החלו לרעוד.</p>
			<p class="first">אמא תפסה את כפות ידיי ואחזה בהן בחוזקה.</p>
			<p class="first">"סליחה, המנהיג ג'ורג' הופסטטר," אמרתי והשפלתי את מבטי. </p>
			<p class="first">אמא הרימה את ראשי ואמרה, "ילדה שלי, תקשיבי לי. את צריכה ללכת איתם, עכשיו." </p>
			<p class="first">"למה אני?" </p>
			<p class="first">"את יודעת למה." </p>
			<p class="first">"הם יודעים?" העיניים שלי נפערו.</p>
			<p class="first">"הם יודעים הכל." </p>
			<p class="first">נשימתי נעתקה ואמא חיבקה אותי. </p>
			<p class="first">"אל תדאגי, יהיה בסדר. אצור איתך קשר ברגע שאוכל." </p>
			<p class="first">"רגע, מה עם סטיב? מה תגידי לו? הבטחתי לו שלא אעזוב אותו." </p>
			<p class="first">"אני אדבר איתו, הוא יבין. עכשיו לכי." </p>
			<p class="first">"מה עם בגדים? אני צריכה לארוז תיק." </p>
			<p class="first">"אין צורך, אנחנו נספק לך כל מה שאת צריכה," אמר 204. </p>
			<p class="first">תמיד סמכתי על אמא, אבל עכשיו לא ידעתי מה לחשוב. </p>
			<p class="first">הכל קרה כל כך מהר. </p>
			<p class="first">רגע אחד ישבתי בסלון וברגע הבא אני יוצאת מהבית מלווה בסוכנים שבחיים לא פגשתי כדי לבצע משימה שאין לי מושג מהי. </p>
			<p class="first">יצאתי מפתח הבית מבולבלת ומפוחדת, התיישבתי במושב האחורי של הרכב השחור שלהם בזמן שאמא עמדה בשביל הגישה ונופפה לי לשלום. פחדתי שזו הפעם האחרונה שאראה אותה. </p>
			<p class="first">דמעות זלגו מעיניי. </p>
			<p class="first">נופפתי בחזרה ודלת הרכב נסגרה. </p>
		

			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 40.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות