כאחרית הימים
מאז הקמתה מתמודדת ישראל כנגד אויבים שכל רצונם הוא הכחדת הכוח היהודי המסרב להיכנע, ומנצח בכל קרב ובכל מלחמה. ניצחונותיה של ישראל הפכו אותה למעצמה ששום כוח לא מסוגל להתמודד מולה.

מעצמות העל, ארה”ב ורוסיה, המשיכו במאבק השליטה בעולם. ארה”ב היא בעלת ההון המאפשר לה השגת כל מטרה. רוסיה שאיבדה את מעמדה כמעצמת על עושה ככל יכולתה לחזור לימי הזוהר, ולכן העמידה לצידה את אויבות ישראל.

התעצמותה של אירן העניקה לה עושר המאפשר לה להכתיב את רצונה כנגד כל מתנגדיה. אירן מנסה זה עשרות שנים להשיג את נשק יום הדין, ובאמצעותו להשמיד את ישראל. אך מולה עומדת ישראל שלעולם לא הצהירה שיש ברשותה פצצות אטום,
אך תעשה הכול כדי להגן על אזרחיה.

רפאל מלול נולד וגדל בקריית שמונה, להורים שעלו ארצה מתוניס בשנות ה־50. בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר והתגייס דרכה לגרעין נח”ל בקיבוץ ברעם. כיום הוא מתגורר בשווייץ. הוא גרוש בפעם השנייה ואב לשתי בנות ובן. ”כאחרית הימים” הוא ספרו השלישי.
שם: כאחרית הימים
מחבר/ת: רפאל מלול
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 011400506
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					 
	
			<p class="drop"><span class="drop::first-letter">ר</span>כב אל על החל נוסע במהירות על מסלול ההטסה. הנהג דופק גז, ומביט לצדדים כדי לוודא שאין שום רכב או מטוס על המסלול.</p>
			<p class="text">הנהג נוסע על מסלול נחיתה 26, המכונה "המסלול השקט", שאורכו 3,657 מטרים.</p>
			<p class="text">מסלול זה נבחר, כי עליו מצוי מטוס איירופלוט שהגיע במיוחד ממוסקווה כדי לאסוף את אנשי המודיעין הרוסי שגורשו מישראל בתגובה לרצח איש השב"כ נמרוד אלקבץ.</p>
			<p class="text">רצח אלקבץ על ידי בונו עורר זעקה איומה בשירותי המודיעין הישראלי.</p>
			<p class="text">נמרוד היה חברם לנשק, שנרצח בעת מילוי תפקידו, כשהוביל רכב, יחד עם גבריאל מנסדורף, בתו של מרגל העל ריימון מולר, בדרכם לבית חקירות השב"כ בחיפה. </p>
			<p class="text">הרוסים לחצו על ראש ממשלת ישראל לעשות ויתורים שכמעט גרמו להתפטרותם של כל ראשי המודיעין בישראל.</p>
			<p class="text">ראש השב"כ וכל פקודיו וראש המוסד וכל פקודיו, איימו בהתפטרות אם הרוצח איגור בוגדונוביץ ישוחרר על ידי ראש הממשלה. </p>
			<p class="text">בוגדונוביץ היה סוכן קג"ב, שעבר לישראל בסתר כנער ובמשך שנים שהה בה בזהות בדויה כ"שמעון אמסלם", או בכינויו "בונו". </p>
			<p class="text">ראש הממשלה התנצל, והסביר שאין לו ברירה, הוא חייב לשחרר את שני הסוכנים הרוסיים שנתפסו – בונו, ומפקדו גרגורי זבינסקי, ששהה בישראל כנספח התרבות הרוסי.</p>
			<p class="text">בתמורה לשחרור, הרוסים הסכימו לבטל עסקאות מכירה של נשק מתקדם לסוריה ואירן, וכמו כן לעצור את פרויקט הכור הגרעיני באירן.</p>
			<p class="text">ראש הממשלה הסביר שמדובר בצעדים שמסכנים את קיומה של ישראל כמדינה חופשית, ועליו לעשות הכול כדי לעצור אותם. ראשי המודיעין הבינו זאת, גם הם היו מודעים לסכנות אלו, אך לא היו מוכנים להמשיך בתפקידיהם כאילו לא קרה מאום ולהסכים לשחרורו של רוצח מתועב שרצח את חברם.</p>
			<p class="text">כמו כן ראש הממשלה חשש גם מנזק מדיני – רוסיה עלולה לנתק את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל, שהתחדשו רק לפני שנים מועטות. היחסים נותקו כבר ב־1967, לאחר מלחמת ששת הימים, וחודשו רק לאחר 24 שנים, דהיינו ב־1991, סמוך לפירוק ברית המועצות. </p>
			<p class="text">ראש הממשלה נכנס ללחץ אימים.</p>
			<p class="text">הוא הבין בשיחתו עם שר החוץ הרוסי, שהרוסים מרגישים מאוד פגועים מכך שישראל לא מכבדת את רצון המעצמה, שדורשת דבר די מקובל במישור היחסים הדיפלומטיים בין מדינות.</p>
			<p class="text">ראש הממשלה כינס מייד את יועציו הבכירים וביקש לשמוע את עצתם.</p>
			<p class="text">הרוסים דורשים את שחרורם של שני סוכנים שפעלו שנים בישראל. סוכנים שגרמו לנזק עצום לישראל במשך שנים. סוכנים שרצחו סוכן שב"כ ותיק ונאמן. </p>
			<p class="text">מפקדיו הודיעו לראש הממשלה בשיחתם שהם מתנגדים לשחרור רוצחי סוכן שב"כ ישראלי.</p>
			<p class="text">הם איימו שאם הוא יעשה זאת, הם יפרשו ויחשפו את כל האירוע המביש בתקשורת. מנגד, ביטחון ישראל ומצבה המדיני מונח על הכף. מה עושים?!</p>
			<p class="text">היועצים, שלושה במספר, הקשיבו בקשב רב וענו שלושתם שראש הממשלה חייב להיענות לדרישת הרוסים.</p>
			<p class="text">דחיית בקשתם תסכן את מדינת ישראל, כי נשק מתקדם זה עלול להעניק לאויבנו יתרון איכותי עלינו, שיבוא לידי ביטוי בעימות הבא.</p>
			<p class="text">ודאי שהקמת כור גרעיני באירן מהווה סכנת קיום ממשית למדינת ישראל.</p>
			<p class="text">מנגד, גם איום ראשי המודיעין היה רציני, וראש הממשלה עצמו הבין אותם, גם הוא לא שמח כל כך לשחרר רוצחים מתועבים, שרצחו איש מודיעין ישראלי. אך עם כל הכאב שבדבר, המשך היחסים הפוריים עם הרוסים ועמידתם לצידנו הם נכס אדיר שאסור לוותר עליו.</p>
			<p class="text">על כן קבעו היועצים, שעל ראש הממשלה להסכים לבקשת הרוסים ולשחרר שני רוצחים רוסים, שיגורשו מישראל. </p>
			<p class="text">אחרי הגירוש הכול יירגע ויחזור לקדמותו.</p>
			<p class="text">ראש הממשלה חש הקלה עצומה. הוא שמח שדעתו התקבלה גם על ידי כל יועציו, ושהחלטתו היא ההחלטה הנכונה עבור מדינת ישראל.</p>
			<p class="text">זבינסקי ואיגור בוגדונוביץ שוחררו, וראש הממשלה ביקש מראשי המודיעין שלו להבין את מצוקתו ואת מצוקת ישראל.</p>
			<p class="text">לישראל אין ברירה. אי־הסכמה לבקשת הרוסים עלולה לעלות באלפי הרוגים, ועם כל הכאב על רצח סוכן ישראלי – </p>
			<p class="text">מדובר בחיי אדם, אחד מול אלפים.</p>
			<p class="text">ראשי המודיעין ביקשו כמה שעות לשבת ולדון בנושא.</p>
			<p class="text">ראש המוסד וראש השב"כ כינסו את אנשיהם באולם הישיבות בבית השב"כ שבתל אביב.</p>
			<p class="text">אנשי השטח זעמו, ואיימו שידאגו לחסל בעצמם את שני הסוכנים הרוסים, אם אכן ישוחררו.</p>
			<p class="text">אבל כאן הודיעו ראש השב"כ וראש המוסד שביטחון ישראל כאומה, חשוב מכל דבר אחר, ועם כל הצער שבדבר – הם מבינים שאין לנו ברירה אלא להסכים, "עלינו לעמוד לצידו של ראש הממשלה ולהסכים לשחרור!" סיכמו השניים.</p>
			<p class="text">שמעון, איש השב"כ, קם ממקומו והחל לדבר.</p>
			<p class="text">"ובכן, חבריי היקרים, נמרוד אלקבץ היה חברי לצוות במשך שנים. אני חנכתי אותו, ואני הדרכתי אותו. רציחתו גמרה אותי. הרגשתי זעם רב, וכשחקרתי את הרוצח המתועב, הבונו הזה, אחזתי באקדחי, טענתי אותו וכיוונתי אל ראשו.</p>
			<p class="text">באמת התכוונתי ללחוץ על ההדק, אבל אז עצר אותי חברי משה, הביט אל תוך עיניי ואמר:</p>
			<p class="text">'הבן זונה הזה לא שווה את הפיכת חייך לגיהינום, בכך שתשב בכלא בשל רציחת רוצח מתועב. אנו אנשי חוק, אנשי ביטחון. גם אם קשה, ומאוד קשה, אסור לנו להפר את החוק. הנח לו, עונשו בוא יבוא.'</p>
			<p class="text">אז חבר'ה, האמינו לי, אין מישהו שרוצה יותר ממני לחסל את הבן זונה הזה, אבל כאנשי חוק עלינו לשמור על החוק ולקבל החלטות מאוד קשות שמטלטלות את חיינו ומייסרות אותנו. </p>
			<p class="text">כל איש שיושב כאן, הסכים לקבל על עצמו תפקיד כפוי טובה. זהו שירותנו, הוא מצריך תשלום מחיר כבד מאוד. </p>
			<p class="text">אנו מתמודדים מדי יום ביומו כנגד רוצחים מחבלים, שכל רצונם הוא חיסול ישראלים ויהודים.</p>
			<p class="text">יש לנו המון הישגים, מנענו ואנו מונעים ניסיונות לרצח המוני על ידי אנשים מתועבים, והישגים אלה גורמים לכולנו המון סיפוק והנאה. </p>
			<p class="text">אנחנו הטובים שבטובים. אנחנו אוהבי המולדת, נלחמים כל חיינו כדי להעניק שקט וחיים טובים לאזרחינו.</p>
			<p class="text">אבל ישנם גם מקרים שבהם איננו מצליחים למנוע כל פיגוע, ולצערנו אנו קוברים בנים ובנות שנרצחו, למרות כל המאמצים שאנו משקיעים כדי להגן עליהם, וישנם גם זמנים שבהם עלינו לשלם מחיר אישי כבד. </p>
			<p class="text">אובדן נמרוד הוא מחיר איום, אבל מלחמה ברוצחים עלולה גם לפגוע בנו, כי אנו רק בני אנוש. לכן אני אומר חבריי – עם כל הצער, אין לנו ברירה, אלא להסכים לבקשת הרוסים ולעמוד לצידו של ראש הממשלה."</p>
			<p class="text">שמעון התיישב ושקט מוחלט השתרר. איש לא דיבר, רק ראש השב"כ התלחש עם ראש המוסד, ואחר כך נעמד.</p>
			<p class="text">"ובכן, חבריי היקרים, אם כך כולנו מקבלים את החלטת ראש הממשלה. אנו נמשיך בתפקידנו – להגן על אזרחינו, אך אני מבטיח כאן לכולכם – הבן זונה הזה שרצח את חברנו ישלם את המחיר, יומו בוא יבוא.</p>
			<p class="text">אני מסיים כאן ישיבה חשובה זו, ישיבת פרידה מחבר יקר. חזרו כולם לעבודתכם, ואנא שמרו על שיחה זו בינינו."</p>
			<p class="text">ראש השב"כ נכנס אל משרדו, ואחריו נכנס ראש המוסד.</p>
			<p class="text">"ובכן ידידי, שמעת מה חושבים חברינו. כולם פגועים ורוצים בחיסול הרוצח הזה. כעת עלינו לשבת ולתכנן את חיסולו של הבונו הזה." </p>
			<p class="text">"מה? סליחה, מה אמרת?"</p>
			<p class="text">"עלינו לשבת ולתכנן את חיסולו של בונו."</p>
			<p class="text">"אתה מבין שאנו יוצאים כנגד החוק ומסתכנים בכליאה ארוכה מאחורי הסורגים, אם העסק יתגלה."</p>
			<p class="text">"מבין," ענה ראש המוסד, "אך אני כמוך חושב שעלינו לחסל את הרוסי הבוגד הזה. הוא בגד בנו במשך עשרות שנים, והגיע הזמן לתשלום."</p>
			<p class="text">"ידידי, יש בעיה מאוד רצינית בחיסול הזה. אתה מבין בדיוק כמוני שהחיסול של הרוצח הזה יכניס את מדינתנו לבעיה רצינית.</p>
			<p class="text">הרוסים יאשימו את ישראל ברצח סוכנם על אדמתנו. אנחנו מכניסים את מדינתנו ואת עצמנו, כראשי סוכנויות הביון, לצרה איומה.</p>
			<p class="text">אנו הרי נתבקש לחקור את הרצח ולמצוא מי עומד מאחוריו. כיצד נחקור את עצמנו? מה נספר לראש הממשלה?"</p>
			<p class="text">"כן," ענה ראש השב"כ. "אתה צודק. רוסיה תלחץ, וראש הממשלה ייכנס לפאניקה ויצרח שעלינו למצוא את המפגע. וכך נעשה, אנו נחפש את המפגע. זו לא הפעם הראשונה שבה חקירה מסתיימת באי־הצלחה. אחרי 'חקירה מאומצת', נתוודה שנכשלנו ולא עלה בידינו למצוא מי חיסל את בונו. נקודה."</p>
			<p class="text">רכב הטויוטה נעצר ליד מבנה המשמש לאחסון מזוודות. הנהג החנה את הרכב מול המבנה, כך שאיש לא יבחין בו.</p>
			<p class="text">הוא הוציא מכיסו פנקס נייר ועט, והחל רושם.</p>
			<p class="text">הרכב נלקח מהחניון שמול יציאת כלי הרכב, מחוץ לשדה התעופה.</p>
			<p class="text">על הבניין שממול היה כתוב בניין האופרה.</p>
			<p class="text">המבנה היה ריק, איש לא נמצא במקום. מהרכב ירד בחור צעיר הלבוש במדי איש תחזוקה של אל על, ובידו תיק שחור מאורך.</p>
			<p class="text">על ידיו כפפות גומי.</p>
			<p class="text">הבחור הוציא מפתח ופתח את המבנה. הוא טיפס לקומה השנייה, שם היה משרד, פתח את התריס קמעה והביט קדימה.</p>
			<p class="text">1,500 מטר ממנו עמד לו מטוס איירופלוט. </p>
			<p class="text">הוא פתח את תיקו והחל מרכיב במיומנות רובה צלפים CheyTac M200. </p>
			<p class="text">זהו רובה אמריקאי קטלני, שהקליבר (קוטר הכדור) שלו 0.408 אינץ', והוא פותח במיוחד לפגיעה ביעד שנמצא במרחק של עד שני ק"מ מהיעד. </p>
			<p class="text">הבחור סיים להרכיב את הרובה והניחו על אגן החלון, הפתוח קמעה. </p>
			<p class="text">הוא הציץ מבעד לעדשת הטלסקופ וצפה במדרגות המטוס הפתוחות. מולו עמדו שתי דיילות רוסיות ששוחחו ביניהן. הוא כיוון לראשה של אחת, לא בשביל לירות בה, אלא בשביל לחדד את הטלסקופ למצב אופטימלי. </p>
			<p class="text">הוא עמד במרחק של כק"מ וחצי מהמטרה, אך היא נראתה לו כמו שני מטרים בלבד.</p>
			<p class="text">כעת יש לחכות.</p>
			<p class="text">הוא הוציא חפיסת מרלבולו והדליק סיגריה. עיניו בטלסקופ, פיו מעשן סיגריה והרגשתו נפלאה.</p>
			<p class="text">שני רכבים שחורים מגיעים, והסיגריה נזרקת. כעת הבחור מרוכז כולו בטלסקופ.</p>
			<p class="text">הוא הוציא מכיסו קליע די ארוך, שנראה אימתני, הכניסו אל בית הבליעה, והיה מוכן לפלח באמצעותו את ראשו של הנידון למוות. </p>
			<p class="text">דלת הרכב השני נפתחת, ומתוכה יוצאים שלושה גברים בחליפות שחורות.</p>
			<p class="text">היו אלה אנשי השב"כ, שעל פי התדרוך ליוו את הנידון למוות. </p>
			<p class="text">"נראים טוב," הוא חשב לעצמו.</p>
			<p class="text">או אז הם הוציאו שני אנשים. </p>
			<p class="text">"הראשון הוא נספח התרבות, שבו אסור לי לנגוע," חשב לעצמו.</p>
			<p class="text">הוא הביט אל הדמות השנייה וקבע: "זהו הנידון למוות." </p>
			<p class="text">כדי לוודא זאת הציץ שוב בתמונה שהייתה מונחת לרגליו. </p>
			<p class="text">אכן, התמונה תואמת את המטרה.</p>
			<p class="text">המטרה נראתה מחויכת. </p>
			<p class="text">"הוא רוקד הבן זונה. ממש טוב לו!"</p>
			<p class="text">ברגע זה החל נספח התרבות לטפס במדרגות המטוס. </p>
			<p class="text">"הייתי דופק גם לבן זונה הזה כדור בכיף, אבל אסור לי." </p>
			<p class="text">זבינסקי נכנס פנימה. </p>
			<p class="text">"הוא במטוס, יופי. כעת עליי להתמקד בבונו."</p>
			<p class="text">הבחור החל מלטף את הדק הרובה וחש באצבעותיו את המתח ששורר בגופו.</p>
			<p class="text">חיסול של אדם תמיד עורר בו מתח מרגש כזה. מתח שעשה לו טוב. הוא אהב ללחוץ על ההדק.</p>
			<p class="text">חיסול חולירות היה עיסוק אהוב עליו. </p>
			<p class="text">"הבן זונה הזה הוריד איש שב"כ צעיר, אבא לשתי ילדות. ילדות שאיבדו את אביהן."</p>
			<p class="text">הבן זונה אומר משהו לאחד ממלוויו. המלווה מרים את ידו, והופ, חברו עוצר אותו. </p>
			<p class="text">"הא, הוא עמד להוריד לו אגרוף, אך נחסם. גם רוצח וגם מגדף את מלוויו. כדור בראש יעשה לנו טוב."</p>
			<p class="text">בונו החל לטפס במדרגות המטוס, בעוד הדיילות נראות מחויכות משהו... </p>
			<p class="text">עכשיו הוא באמצע גרם המדרגות. </p>
			<p class="text">בונו מסתובב ונראה שאומר שוב משהו למלוויו. עכשיו הבן זונה מסמן להם בידיו "תזדיינו". </p>
			<p class="text">"תודה בונו," אומר הבחור, "כעת פניך מולי, אדפוק לך את הכדור הזה בין עיניך בדיוק כפי שדפקת לסוכן השב"כ בין עיניו."</p>
			<p class="text">הוא לחץ על ההדק במיומנות וראה כיצד מטרתו נופלת ארצה.</p>
			<p class="text">פגיעה ישירה בראש החולירע.</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer002">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">המלווים נשכבו על הרצפה. </p>
			<p class="text">הוא צחק. חבר'ה, למה על הרצפה? אני לא יורה עליכם. </p>
			<p class="text">המשימה בוצעה. הוא החל מפרק את הרובה במיומנות. תוך 20 שניות הרובה על כל חלקיו היה בתוך התיק.</p>
			<p class="text">הוא אסף אל כיסו את תמונתו של בונו, אסף גם את בדלי הסיגריה מהרצפה, ניקה את האפר, סגר את התריס וירד למטה.</p>
			<p class="text">הוא יצא ונעל את הדלת. נכנס אל הטויוטה, התניע וטס משם לכיוון היציאה.</p>
			<p class="text">הרכב הגיע אל המחסום שלפני היציאה.</p>
			<p class="text">מאבטח ניגש, הביט ושאל: "שלום אדוני, לאן?"</p>
			<p class="text">"סיימתי הרגע טיפול במטוס, ועליי להמשיך הלאה," אומר האיש.</p>
			<p class="text">המאבטח זורק מבט נוסף, ואז אומר: "שיהיה יום יפה."</p>
			<p class="text">המחסום הורם מעלה, והאיש עזב את השדה.</p>
			<p class="text">הבחור נסע לכיוון תל אביב.</p>
			<p class="text">הוא עצר את הרכב בתחנת דלק, הביט שאיש לא צופה בו, ובקלילות הסיר מעליו את מדי אל על וזרק אותם לאחור.</p>
			<p class="text">הוא נשאר עם מכנסי הג'ינס וחולצתו האדומה, שלף את מפתחות הרכב והניחם בתוך שמשיית המגן.</p>
			<p class="text">אחר כך אסף את התיק השחור ועזב את הרכב. הוא ניגש לפח הזבל שליד טלפון ציבורי והשליך לתוכו את כפפות הגומי שעל ידיו.</p>
			<p class="text">אחר כך הרים טלפון וחיכה לתשובה.</p>
			<p class="text">"שמע ידידי, השארתי את רכב אל על בתחנת דלק ברחוב יגאל אלון 108.</p>
			<p class="text">המפתח נמצא בשמשיית המגן, אנא דאג שמישהו יאספו במיידית ויחזירו למקום החניה בו אספתי את הרכב. דיר באלק שמישהו יבחין שהרכב נגנב ונשאר בתחנת הדלק, ואנא החנו את הטויוטה בדיוק באמצע החניה, מול הכתובת בניין האופרה, שאיש לא יבחין שהרכב חנה במקום אחר, ואנא שימו כפפות על ידיכם. אל תשאירו שום טביעת אצבע."</p>
			<p class="text">"אין בעיה, ידידי, אנשיי כבר בדרך לשם, הם יחזירו את הטויוטה למקומה."</p>
			<p class="text">"תודה."</p>
			<p class="text">לפניו נעצרה מונית שהרגע הגיעה והורידה נוסע.</p>
			<p class="text">הוא רץ ופנה אל הנהג. </p>
			<p class="text">"תל אביב?"</p>
			<p class="text">בדרך לתל אביב הוא פנה אל הנהג ואמר, "לדיזנגוף פינת גורדון בבקשה."</p>
			<p class="text">הנהג עצר, הבחור הוציא מאייה מהכיס ושילם. </p>
			<p class="text">"שמור את העודף," הוא אמר בחיוך ויצא.</p>
			<p class="text">הוא נבלע בין ההמונים, כעבור דקות אחדות נכנס לתא טלפון ציבורי, מהאחרונים שנותרו בסביבה, וחייג. </p>
			<p class="text">"הבית האדום. כיצד אוכל לעזור לך?"</p>
			<p class="text">"אשמח לדבר עם איש חוצות, הוא מחכה לשיחה ממני."</p>
			<p class="text">"ומה שמך, אדוני?"</p>
			<p class="text">"איש הגשם."</p>
			<p class="text">"אני מקשרת."</p>
			<p class="text">"כן?" נשמע קול מצידו השני של הקו.</p>
			<p class="text">"ובכן, ברצוני לדווח שמחיקת המטרה המהלכת הרוסית יצאה אל הפועל. המטרה הפכה לפסיבית, היא לא תהיה פעילה לעולם."</p>
			<p class="text">"נהדר. האם היו קשיים כלשהם? האם היו נפגעים נוספים?"</p>
			<p class="text">"הכול זרם כפי שתוכנן. שום קשיים, שום נפגעים נוספים. מה אני עושה עם הרובה שברשותי, להשליכו לפח?"</p>
			<p class="text">"לא ידידי, כפי שסגרנו אתה תגיע לדיזנגוף..."</p>
			<p class="text">"אני עכשיו בדיזנגוף."</p>
			<p class="text">"אז תגיע להצטלבות דיזנגוף־אבן גבירול, כנס אל הרחוב, ולאחר כמאה מטרים תבחין בעגלת מתכת גדולה. העגלה מסומנת באיקס אדום. השלך לתוכה את הרובה והיעלם, אנו נאסוף אותו. תאר לך מה יקרה אם זה יגיע למשטרה."</p>
			<p class="text">"הבנתי."</p>
			<p class="text">"תודה, נתראה מתישהו, ביי."</p>
			<p class="text">הבחור יצא מתא הטלפון ונעצר ליד דוכן שווארמה.</p>
			<p class="text">"מנת שווארמה בבקשה, עם קולה."</p>
			<p class="text">הוא התיישב על ספסל הבטון והביט על ההמון שמולו.</p>
			<p class="text">"איזה יום נפלא! שמש זורחת, חום באוויר, זהו יום לים וזיון של כוּסית שחומה."</p>
			<p class="text">הוא סיים לאכול, לקח את תיקו והמשיך ללכת. הוא התהלך לתומו עד הצומת שנאמר לו. </p>
			<p class="text">שם הביט כדי לוודא שאין איש. אכן, הרחוב ריק, שום איש לא מביט.</p>
			<p class="text">הוא פנה, צעד כמאה מטרים והחל מחפש עגלת מתכת. מולו אכן הייתה עגלת מתכת ענקית.</p>
			<p class="text">הוא בחן אותה ומצא את האיקס האדום.</p>
			<p class="text">"זוהי עגלתי!"</p>
			<p class="text">הוא השליך את התיק עם הרובה אל תוך פח הזבל הענקי, ועזב את המקום במהירות.</p>
			<p class="text">אחר כך חזר להלך בדיזנגוף והגיע אל הלוקר שבו השאיר את מזוודתו באחסון.</p>
			<p class="text">הוא ניגש לתא, הקיש את הקוד, התא נפתח והוא הוציא את המזוודה. </p>
			<p class="text">הוא פסע על סף הכביש, והניף את ידו למונית שנסעה מולו.</p>
			<p class="text">"לשדה התעופה בבקשה."</p>
			<p class="text">הם הגיעו לשדה, הבחור אמר, "תודה, יום נעים," שילם ויצא מהרכב.</p>
			<p class="text">הוא החל גורר את מזוודתו על גלגליה ונכנס אל השדה, עד שהגיע אל דלפק הביטחון והחל בבדיקה הכוללת את השאלות הישראליות המעצבנות, "ארזת לבד?" וכו'...</p>
			<p class="text">"דרכון בבקשה וכרטיס טיסה."</p>
			<p class="text">"הינה, דרכון אמריקאי. וכרטיס לניו יורק."</p>
			<p class="text">"מה עשה אדוני בישראל?" שאל המתשאל באנגלית מושלמת.</p>
			<p class="text">"ביקרתי בארץ הקודש. טיילתי בה שבוע, רוב הזמן בירושלים, העיר הקדושה. אני אדם מאמין. וביקור בעיר זו הפכני למאושר שבאדם."</p>
			<p class="text">המאבטח הביט אל פניו והחל מחייך.</p>
			<p class="text">"האם אמרתי משהו מצחיק?" שאל הבחור.</p>
			<p class="text">"סטיב, זהו שמך?" </p>
			<p class="text">"אכן, זהו שמי."</p>
			<p class="text">"אני מחייך כיוון שאני שומע תשובה זו מדי יום, רק מה – בדרך כלל מאנשים מבוגרים. ואתה בחור צעיר שנראה נהדר, אחד שיודע ליהנות מהחיים, ודת ואמונה הן דבר כה רחוק ממנו.</p>
			<p class="text">לכן, אם לומר את האמת, צברתי המון ניסיון בעבודתי, ותשובתך לא תואמת את מראך."</p>
			<p class="text">"אלוהים הוא של כולנו. האם אני חשוד בדבר מה?"</p>
			<p class="text">"לא," מחייך שוב הבודק, "אינך חשוד. אתה אמריקאי, עבורי זה כמו ישראלי. רק מה, היה מתאים יותר אם היית אומר 'באתי ליהנות מהשמש והזיונים עם הנשים הישראליות היפות.' זה היה מתאים יותר למי שאתה."</p>
			<p class="text">"הממ, מעניין..." אמר סטיב, "האם אוכל להמשיך בדרכי?"</p>
			<p class="text">"בשמחה," אמר הבודק, "מאחל לך טיסה נעימה סטיב."</p>
			<p class="text">"בני זונות, הם יודעים הכול, החארות האלו," מלמל לעצמו.</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer003">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">ראש ממשלת ישראל ישב במשרדו ושוחח עם יועציו על בעיות שדורשות פתרון.</p>
			<p class="text">הטלפון צלצל, הוא התנצל וענה לשיחה.</p>
			<p class="text">במשך כמה דקות ראש הממשלה הקשיב, אך לא אמר מילה.</p>
			<p class="text">היועצים הביטו בו בפליאה. למה הוא לא אומר דבר?</p>
			<p class="text">ראש הממשלה הניח את השפופרת, נעמד והחל ממלמל.</p>
			<p class="text">"מה קורה," שואלים יועציו, "הכול בסדר?"</p>
			<p class="text">"לא, הכול לא בסדר. אנחנו נכנסים לצרה איומה. קיבלתי הרגע הודעה מראש השב"כ –</p>
			<p class="text">איגור בוגדונוביץ, או בכינויו "בונו", היה בדרכו למטוס מיוחד ששלחו הרוסים לאוספו חזרה הביתה.</p>
			<p class="text">בעלותוֹ במדרגות המטוס, הוא חטף ירייה ישירה לראשו ונרצח.</p>
			<p class="text">לא שכואב לי על הכלב הזה, אבל הוא נרצח על אדמתנו, בשדה התעופה שלנו. הרוסים יראו בנו אחראים לרצח, הם יטענו שאנחנו חיסלנו אותו כנקמה על רצח איש השב"כ. קיבינימט, סגרנו את העסק הכואב הזה, אנשינו הסכימו לדרישת הרוסים, וכל כך שמחתי שזהו, הגענו להסכמה, ועכשיו חיסול בתוך ישראל?"</p>
			<p class="text">בעודו מדבר צלצל הטלפון האדום.</p>
			<p class="text">כולם ישבו והמתינו במתח. </p>
			<p class="text">הטלפון האדום???</p>
			<p class="text">בצידו השני של הקו – נשיא רוסיה.</p>
			<p class="text">ראש הממשלה הנבוך אמר "שלום" חלושות.</p>
			<p class="text">"ידידיי. הגענו להסכמה. ושמחתי שהצלחנו לסגור סוף סוף את העסקה המסובכת הזו, והגענו להסכמה שעצרה כל ויכוח, ריב או החרפת היחסים בין מדינותינו. </p>
			<p class="text">הסכמתי גם לדרישתכם לחתום על ההסכם כראש מדינתי, בצד חתימת נשיא ארצות הברית וחתימתך.</p>
			<p class="text">הדבר לא היה כל כך פשוט, היו לי המון מתנגדים, אך הסכמתי כי רציתי לגמור את הסיפור הזה בינינו, אבל מסתבר שאתם לא כל כך התכוונתם לעמוד בהסכמות אלו.</p>
			<p class="text">איגור בוגדונוביץ, אזרח רוסי, חוסל על ידיכם בעלותו למטוס ששלחתי במיוחד לאסוף אותו, ואת נספח התרבות שלנו מר זבינסקי."</p>
			<p class="text">"אדוני הנשיא, כולי צער על מה שקרה, אך אני מבטיח לך שאין אנו מעורבים בנושא. אין לנו שום קשר לחיסול הנוראי שבוצע על אדמתנו. קיבלתי את ההחלטה להסכים לבקשתכם מכיוון שיחסינו איתכם מאוד חשובים. לעולם לא הייתי נותן הוראה לחסל מישהו שכבר קיבל שחרור והיה בדרכו חזרה אל ביתו.</p>
			<p class="text">והיה אם הייתי רוצה בחיסולו של מישהו מעובדיך, שהרי לא הייתי מאפשר לו לעזוב, הייתי משאירו להירקב בכלא עד יום מותו. אתה חייב להאמין לדבריי, אין לנו שום חלק בחיסול הנוראי הזה.</p>
			<p class="text">נתתי הוראה לראשי זרועות הביטחון שלי, לעשות הכול כדי להגיע אל המחסלים. אנו נמצא אותם ונביא אותם לדין. אנו נדאג שהם ישלמו את המחיר."</p>
			<p class="text">"מילים יפות, אדוני ראש הממשלה, אך לצערי החיסול נעשה על אדמתכם. אנו רואים בכם אחראים ישירים לחיסול מתועב זה."</p>
			<p class="text">השיחה נותקה.</p>
			<p class="text">ראש הממשלה הביט אל אנשיו ואמר, "זה היה נשיא רוסיה. הוא מאשים אותנו בחיסולו של בונו. קיבינימט, היה עדיף להתנגד לבקשתם ולכלוא את החרא הזה עד יומו האחרון, זה היה פחות חמור מהמצב שאליו נקלענו. יש סיכוי כלשהו שמישהו מאנשינו אחראי לחיסול זה?" </p>
			<p class="text">שקט השתרר בחדר.</p>
			<p class="text">"אדוני," ענה אחד היועצים, "העברנו את הוראתך הברורה – שני הסוכנים הרוסים, ובהם רוצח איש השב"כ, זכו לחנינה והורשו לעזוב את ישראל. אנשינו שהתנגדו למהלך זה ביקשו זמן לשוחח ולהחליט כיצד הם מגיבים, אך לבסוף הם הבינו שאין ברירה, והם נתנו את הסכמתם לשחרור השניים.</p>
			<p class="text">לכן קשה לי להאמין שמישהו מאנשינו דאג לחיסול, קשה לי להאמין שמישהו מאנשינו יֵצא כנגד ראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, חיסול זה לא נעשה על ידינו."</p>
			<p class="text">"אז על ידי מי?!" תהה ראש הממשלה.</p>
			<p class="text">"האמריקאים די פגועים מהסיפור הזה," השיב היועץ, "לכן הם בעיניי נחשבים לחשודים פוטנציאליים, וגם הרוסים בעצמם חשודים בעיניי."</p>
			<p class="text">"הרוסים?" שאל ראש הממשלה בפליאה. מדובר בסוכן רוסי, שהרוסים יורידו אותו בעצמם?"</p>
			<p class="text">"אדוני, הנשיא התקשר אליך להביע את זעמו, אבל האמן לי שהוא מאושר מכך שבונו חוסל.</p>
			<p class="text">זהו סוכן שריגל שנים כנגד ישראל. הוא ידע המון, יש לו שמות של אנשים וסוכנים שפעלו איתו.</p>
			<p class="text">לו היה אי פעם 'מזמר', הרוסים היו נקלעים לצרה רצינית. אם אתה שואל אותי, הם עצמם דאגו שבונו ייעלם מן העולם. בונו קשקש ללא הפסקה. הוא אהב להתרברב, הוא סיכן את מולדתו. חיסולו הוא מתנה עבור הרוסים."</p>
			<p class="text">"הבנתי, אבל נשיא רוסיה הבהיר לי שהוא רואה בנו אחראים. שמח או לא, אנחנו בחרא רציני."</p>
			<p class="text">ראש הממשלה צנח אל כיסאו, פניו נפולים. "מה עושים?!"</p>
			<p class="text">"אדוני," המשיך יועץ אחר, "נצטרך לפתוח בחקירה כדי למצוא מי התנקש בבונו. כולנו מאושרים שהחולירע חוסל אך הרוסים לא יניחו לנו. עליך ליצור קשר עם ראש השב"כ ולהורות על חקירת המקרה."</p>
			<p class="text">ראש הממשלה הנהן ומייד הרים את הטלפון.</p>
			<p class="text">"אנא קשרי אותי מייד עם ראש השב"כ."</p>
			<p class="text">"כן?" ענה ראש השב"כ, "במה אוכל לעזור, אדוני ראש הממשלה."</p>
			<p class="text">"ובכן, קיבלתי הרגע טלפון מנשיא רוסיה. הוא זועם, מאשים אותנו בחיסול אחד מאנשיו.</p>
			<p class="text">אנו מואשמים בחיסול, כי החיסול בוצע בתוך שטחנו, ולכן גם אני ממש זועם. כיצד זה ייתכן?!"</p>
			<p class="text">"ובכן אדוני, לידיעתך, לבונו היו מספיק אויבים. יש את האמריקאים שחמים עליו, ויש את הרוסים שמעוניינים שהוא ייעלם. הוא יודע יותר מדי, זה מסוכן עבורם. ואולי ישנם עוד אויבים שהיו שמחים לראות אותו נעלם."</p>
			<p class="text">"האם ייתכן שמישהו מאיתנו, ישראלי, ביצע זאת?"</p>
			<p class="text">"אדוני, אתה הבהרת לנו בבירור שאתה רוצה שהוא ישוחרר. התנגדנו, אבל לבסוף קיבלנו את החלטתך כי לא הייתה ברירה."</p>
			<p class="text">"מה עם משפחתו של ריימון?"</p>
			<p class="text">"משפחתו של ריימון?"</p>
			<p class="text">"כן, מה עם העמוס ברדה הזה? הוא עשה לכם את המוות. אולי הוא ביצע זאת?"</p>
			<p class="text">"אינני מאמין שעמוס היה עושה דבר כזה. הוא אכן לא חיבב את בונו ואת מפעיליו הרוסים, אבל אינני מאמין שיש לו יד בדבר."</p>
			<p class="text">"לא מעניין אותי, אני רוצה שתחקרו מי עשה זאת והעמידו אותו לדין. יחסינו עם רוסיה עומדים בפני סכנת ניתוק. אנו זקוקים לרוסים, כי הם שולטים למעשה בכל אויבינו, והם מעצמה שלא נוכל להתעלם מדרישותיה."</p>
			<p class="text">"קיבלתי, אדוני ראש הממשלה, אורה במיידית על הקמת צוות חקירה שיחקור."</p>
			<p class="text">השיחה התנתקה מבלי שנאמר שלום. </p>
			<p class="text">הו הו, מישהו בכאסח, חשב ראש השב"כ, ואחר כך צרח למזכירתו, "השיגי לי את משה מיידית."</p>
			<p class="text">"כן," ענה משה, "במה אוכל לעזור?"</p>
			<p class="text">"קיבלת שהחרא בונו נורה למוות?!"</p>
			<p class="text">"קיבלנו את ההודעה המשמחת הזו, וכולנו מאושרים. אנו נשמח לארח את המחסל להרמת כוסית."</p>
			<p class="text">"כוסית בתחת שלי! תקים מייד צוות חקירה, אני רוצה שתמצאו מי חיסל את בונו."</p>
			<p class="text">"השתגעת?! צוות חקירה עבור רוצח חברנו?"</p>
			<p class="text">"משה, גם אני שמח שהוא חוסל, אבל הרוסים הכניסו את ראש הממשלה שלנו לפאניקה. הוא צרח עליי בטלפון, הוא בלחץ, פוחד מהם פחד מוות, והוא הפיל עליי את ההוראה לפתוח בחקירה. אז מה לעשות, מאושרים או לא – הוא הבוס, ואם הוא דורש אנו חייבים לעשות זאת."</p>
			<p class="text">"נהדר, ואם נמצא את המחסל, מה אז?"</p>
			<p class="text">"נשפוט אותו על רצח."</p>
			<p class="text">"נשפוט אותו על חיסול בן זונה שחיסל את אחד מפקודיי?"</p>
			<p class="text">"כן, ידידי, זוהי הוראה של ראש ממשלת ישראל, ואותה יש לכבד. הקם צוות והחל לבדוק, עדכן אותי בכל התקדמות."</p>
			<p class="text">השיחה נותקה.</p>
			<p class="text">"נהדר," חשב משה, "אנחנו הולכים למצוא מי חיסל ת'בן זונה שכל איש שב"כ רצה בחיסולו." </p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer004">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">ראש השב"כ הרים את הטלפון וחיכה.</p>
			<p class="text">"כן?"</p>
			<p class="text">"היי דן. זה אני, אבנר. אני יוצר איתך קשר מיידי לאחר קבלת ההוראה מראש הממשלה ליידע אותך."</p>
			<p class="text">"הוראה?"</p>
			<p class="text">"כן, יש לפתוח בחקירה מיידית ולמצוא מי חיסל את בונו. הרוסים ישבו עליו חזק, והוא בפאניקה. שמע, הוא חלשלוש, וקטע כזה הוא גדול עליו."</p>
			<p class="text">"נו ידידי, כפי שחשבתי, הרוסים יאשימו אותנו, כי זה קרה בשטחנו."</p>
			<p class="text">"אוקיי, תודה על ההודעה ונסה להיות רגוע. הביצוע שלנו היה מושלם, לאיש אין שום מידע מי מתי ואיפה.</p>
			<p class="text">שאנשיך יחקרו, ישברו את הראש, לבסוף הם יאמרו ובשמחה, 'מצטערים, לא מוצאים מי חיסל.'</p>
			<p class="text">ואם תצטרך עזרה כלשהי, הרם טלפון."</p>
			<p class="text">"תודה ידידי, אך כאן עליי להודיע לך שהעסק מסתבך כבר עכשיו."</p>
			<p class="text">"מה קרה?"</p>
			<p class="text">ראש הממשלה צרח עליי, ושאל – מה עם עמוס ברדה?"</p>
			<p class="text">"מה איתו?"</p>
			<p class="text">"הוא שאל – האם יכול להיות שעמוס חיסל את בונו?"</p>
			<p class="text">הוא מכיר את כל הסיפור, הוא יודע מה עמוס עשה, איך הוא קירקס אותנו, ושעמוס הוא בעל יכולת לחיסול שכזה, לכן עלינו לבדוק האם עמוס הוא שחיסל. עמוס הפך לחשוד."</p>
			<p class="text">"שיט. אוקיי, אני אדאג שמיכאל ייצור קשר עם עמוס ויזהיר אותו."</p>
			<p class="text">"מזה חששתי. עמוס לא פראייר, הוא חכם. אני חושש שהוא עלול להבין שאולי אנחנו עומדים מאחורי הסיפור הזה."</p>
			<p class="text">"אל תדאג, אבקש ממיכאל שיעשה זאת בדרך יעילה." </p>
			<p class="text">"רגע, מה מיכאל?! רק אני אתה והסגן שלך יודעים שאנחנו חיסלנו."</p>
			<p class="text">"כן, ידידי. אני אסביר לו שיזהיר את עמוס בדרך חברית, שידע שראש הממשלה רואה בו חשוד, זה הכול. אל תדאג, יהיה בסדר."</p>
			<p class="text">"אני מאוד מקווה. אם הסיפור הזה יוצא החוצה, אנחנו גמורים."</p>
			<p class="text">"מבין, יהיה בסדר."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer005">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">נשיא רוסיה ישב במשרדו והחל זועם. הוא צרח אל תוך הטלפון למזכירתו:</p>
			<p class="text">"תדאגי שאנטולי, ראש הסו"ר, יתייצב מיידית במשרדי, והעבירי אליי אספרסו חזק. ללא סוכר."</p>
			<p class="text">הוא לגם מהכוס והחל מהרהר –</p>
			<p class="text">נתתי את ההוראה לחסל את איגור בוגדונוביץ במיידית, הבחור מהווה סכנה איומה ומיידית.</p>
			<p class="text">הבחור מזמר חופשי, הוא פעל שנים בישראל, בידיו המון ידע על מקומות, סוכנים, ידענים וגם על חפרפרת שלנו במודיעין הישראלי. </p>
			<p class="text">והיה ויפתח את פיו, אנחנו בצרה איומה. חיסולו על אדמת ישראל יעניק לנו הזדמנות בלתי חוזרת לסחוט את הישראלים, ויעניק לנו שקט ורוגע מאזור שלא מפסיק לרתוח. הבחור חוסל, ואני שומע זאת משגרירנו בישראל ולא מראש שירותי הביון שלי? על מה אנו משלמים לו? וביקשתי אותו שיעביר אליי כל מידע חשוב במיידית."</p>
			<p class="text">דפיקה על הדלת.</p>
			<p class="text">"היכנס," נשמעה הצעקה.</p>
			<p class="text">אנטולי, ראש המודיעין הרוסי, הסו"ר, נכנס אל החדר.</p>
			<p class="text">הוא ניגש ללחוץ את יד הנשיא, אך הנשיא הורה לו באצבעו, "שב בכיסא שממול."</p>
			<p class="text">"ביקשת שאגיע מיידית, אדוני. למעשה הייתי בדרכי אליך להעביר אליך ידיעות חשובות."</p>
			<p class="text">"ידיעות חשובות??? אולי חיסולו של איגור בוגדונוביץ?"</p>
			<p class="text">"מאין שמע על כך אדוני? ידיעה זו נשמרה בסוד, לא העברתי אותה לאיש."</p>
			<p class="text">"האם אתה מאמין או חושב, שאני זקוק למידע ממך כדי לדעת מה קורה בעולם?"</p>
			<p class="text">"אדוני הנשיא, אני מודע שיש לך מקורות מידע אחרים. לצערי מישהו הקדים אותי ויידע אותך לפניי."</p>
			<p class="text">"שגרירנו ישראל, אלכסנדר בובין, התקשר אליי בבהילות והודיע לי – 'סוכננו איגור בוגדונוביץ' נורה על מדרגות המטוס.' יותר מכך אינני יודע. הוריתי לך לחסלו מיידית ובישראל, ואני שמח לפחות שעשית את עבודתך."</p>
			<p class="text">"המממ, אדוני הנשיא, הייתי בדרכי אליך כדי ליידע אותך, אך לצערי לא הספקנו לבצע את פקודתך."</p>
			<p class="text">"סליחה?!"</p>
			<p class="text">"בוגדונוביץ חוסל, אך לא על ידינו. המחסל שנשלח למשימה הגיע אל השדה, אבל אז הוא הבחין בשניים שהחלו צועדים לכיוונו. הוא קלט שהם עקבו אחריו, הוא ראה אותם בתל אביב בעודו שותה קפה.</p>
			<p class="text">הוא הבין שהוא נשרף ועליו להיעלם לפני שהוא נתפס. ואכן, הוא פעל במהירות ונעלם בין אלפי המתגודדים. הוא נמלט בטקסי הראשון שהוא ראה, ועל פי ההוראות הוא עזב את ישראל, אבל בדרך הים ולא בדרך האוויר, ידע שהם מחכים לו בשדה התעופה. בקפריסין הוא עצר והודיע שהוא חמק.</p>
			<p class="text">הישראלים ידעו על בואו, זה אומר שיש להם מודיעין עמוק בתוך סוכנויות הביון שלנו. נצטרך לתופסו במהירות, אחרת אנחנו בצרות.</p>
			<p class="text">"אין לי כרגע אישור שיש חפרפרת כלשהי בשירותנו אך אינני מאמין שמדובר בצירוף מקרים.</p>
			<p class="text">איך הם עולים על אחד הטובים שבסוכננו כשהוא עדיין לא עשה מאום?"</p>
			<p class="text">"שאבין משהו," נבח הנשיא, "בוגדונוביץ חוסל, אך לא על ידינו???"</p>
			<p class="text">"אכן אדוני, שעה לפני החיסול המחסל שלנו כמעט היה בידי הישראלים, אני יודע זאת מהמודיע שלנו בשירות הישראלי. הוא יידע אותי במיידית, כי הוא ידע כמה חשובה הייתה משימה זו. לשמחתנו הסוכן פעל במקצועיות והצליח להימלט. לו היה נתפס, היינו מסתבכים.</p>
			<p class="text">כעת לישראלים אין כלום ביד, אין להם דבר כנגדנו. תוכל להמשיך להאשימם בחיסול שנעשה על אדמתם ולראות בהם אשמים."</p>
			<p class="text">"אז הישראלים הבני זונות חיסלו את בוגדונוביץ?"</p>
			<p class="text">"איננו יודעים, המודיע שלנו מסר שלא התקבלה שום הוראה מראש ממשלת ישראל לחסל את בוגדונוביץ.</p>
			<p class="text">אם הוא חוסל על ידי הישראלים, אז ללא ידיעת ראש הממשלה."</p>
			<p class="text">"דיברתי עם ראש הממשלה לפני חצי שעה, הוא נשבע שלא נתן שום הוראה לחיסול. מה קורה כאן?</p>
			<p class="text">הישראלים מחסלים סוכן שלנו שרצח סוכן שלהם, למרות שראש הממשלה הישראלי הודיע שהם משחררים אותו?"</p>
			<p class="text">"יכול להיות, אבל אל נא תשכח שגם האמריקאים עמוק בסיפור. גם להם יש את היכולת והרצון לשדר נוכחות."</p>
			<p class="text">"מדוע שהאמריקאים יחסלו את בוגדונוביץ? הוא פעל נגד ישראל. לא נגדם."</p>
			<p class="text">"לא בדיוק, אדוני הנשיא. בוגדונוביץ היה מעורב בכמה סיפורים לוהטים שהאמריקאים ניסו להריץ בישראל. כמומחה לצבא הישראלי, הוא השיג חומר רב על מערכות נשק, שאותן העברנו לידידותינו.</p>
			<p class="text">האמריקאים כמובן רצו לקבל מידע על עסקאות אלו, והוא העביר אליהן מידע שגוי שגרם להם לנזקים עצומים.</p>
			<p class="text">ביום שהמודיעין הישראלי חשף אותו והתגלו כל מעשיו, גם האמריקאים קיבלו את כל המידע, וכפי שאתה בוודאי יודע, האמריקאים הגישו בקשת הסגרה כנגד איגור בוגדונוביץ, הם דרשו מידידיהם הישראליים את הסגרתו. לאמריקאים יש חשבון פתוח עם בוגדונוביץ, וייתכן בהחלט שהם עומדים מאחורי החיסול."</p>
			<p class="text">"אוקיי, מה עושים כעת? רציתי לסחוט את הישראלים, אבל הם יודעים כעת שמישהו אחר עשוי להיות מעורב בחיסולו של בוגדונוביץ."</p>
			<p class="text">"המשך להאשים את הישראלים, מבחינתנו ההתנקשות בוצעה בשטחם ובמהלך העברת בוגדונוביץ לרוסיה. מכאן שהם אחראים לרצח. רוסיה תגלה עוצמה אך גם הבנה, ותבקש את זכויותיה."</p>
			<p class="text">"אבל אין בידינו כלום כדי לסחוט אותם."</p>
			<p class="text">"אני מציע – המשך ההידברות ובניסיון להגיע להסדר שיספק אותנו. מבחינתנו בוגדונוביץ' חוסל, הוא לא יוכל להזיק לנו יותר. זו הייתה בקשתך, והיא מולאה. </p>
			<p class="text">לא על ידינו, אבל מולאה."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer006">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">במפקדת הסי־איי־אי לאנגלי שבווירג'יניה זומנה ישיבה חשובה.</p>
			<p class="text">רוברט, מפקד המבצעים במקום, נעמד והביט אל תוך עיני עובדיו.</p>
			<p class="text">"ובכן, ידידיי, קיבלנו הרגע הודעה חשובה מאנשינו בישראל.</p>
			<p class="text">ראש ממשלת ישראל החליט לחון את איגור בוגדונוביץ, שרצח את איש הביטחון שלהם, ועימו את גרגורי זבינסקי, נספח התרבות הרוסי בישראל. קיבלנו מידע זה ישירות ממשרדו של ראש ממשלת ישראל. תפיסתו של ריימון, ששיטה בנו כה ארוכות, התבצעה כולה על ידי המודיעין הישראלי שעמד לצידנו ועזר לנו. עבור מסירת המסמכים החשובים שהיו בידו, הסכמנו לשחרר את ג'ונתן פולארד מהכלא, כתודה עבור עזרתם של הישראלים.</p>
			<p class="text">הסיפור הקשה הזה נרשם בספרי הסי־איי־אי ככישלון שנמשך מעל 20 שנה. בסוכנויות אחרות החלו מתבדחים כיצד סוכן קשיש עושה מאיתנו פורפרות.</p>
			<p class="text">בוגדונוביץ היה סוכן רוסי שפעל בישראל במשך שנים ארוכות. הוא סיפק מידע רב ערך עבור הרוסים.</p>
			<p class="text">סוכן זה הערים גם עלינו והעביר אלינו מידע שגוי שהסב נזק רב בסוכנות שלנו.</p>
			<p class="text">כמה מסוכנינו אף נתפסו, חלקם נכלאו וחלקם אף הוצאו להורג.</p>
			<p class="text">יש לנו חשבון ארוך עם הבוגדונוביץ הזה. </p>
			<p class="text">ביקשנו בזמנו את הסגרתו לידינו מידידנו הישראלים, כשהם חשפו אותו כסוכן. אך הישראלים הבהירו שהרוסים מאיימים בסנקציות חריפות אם לא יקבלו את סוכניהם חזרה. ישראל החליטה לבסוף להיענות לבקשת הרוסים ולשחרר את שני הסוכנים האלו, אף שרצחו סוכן מודיעין ישראלי.</p>
			<p class="text">לצערנו פספסנו הזדמנות לסגור חשבון עם אויב שפגע בנו קשות, לכן החלטנו לקחת את העניינים לידיים ולנסות לחסל את הבוגדונוביץ הזה בעצמנו. חיסול בישראל לא בא בחשבון, כי אז היינו מסבכים את ידידתנו הטובה ומעמידים אותה במצב קשה מול הרוסים.</p>
			<p class="text">הרוסים יפילו את האשמה על ישראל ויטענו: 'הרצח בוצע על אדמתכם, אתם האחראים,' או שאפילו יאשימו את ישראל ישירות בחיסול. אנו יודעים שראשי המודיעין הישראלי התנגדו לשחרורם של השניים ועשו לראש הממשלה את המוות, עד שהם התרצו והסכימו לשחרור השניים. מכאן שהרוסים יטענו, שישראל חיסלה את בוגדונוביץ כנקמה על רצח סוכן מודיעין ישראלי.</p>
			<p class="text">התוכנית הייתה לחסל את בוגדונוביץ על אדמת רוסיה, אבל בינתיים קיבלנו הודעה מידידינו הישראלים, שבוגדונוביץ חוסל על מדרגות המטוס שהיה אמור להטיסו. מישהו עשה עבורנו את העבודה, ואני מודה לו על כך.</p>
			<p class="text">על פי מה שידוע לנו ממקורותינו, המודיעין הישראלי לא קשור לחיסול זה. מכאן שאנו מעריכים שהרוסים חיסלו בעצמם את בוגדונוביץ. כעת הם יסחטו את ישראל ויאשימו אותה בחיסול אחד מסוכניה, כי החיסול נעשה על אדמת ישראל. אני מבקש מכם לקחת נושא זה ברצינות ולהתחיל לאסוף מידע, מי חיסל את בוגדונוביץ?</p>
			<p class="text">כך נוכל לעזור לידידה שנמצאת במצב קשה מול הרוסים, ואם אנו צודקים, נוכל להעניש את הרוסים על כל מעלליהם. אז חבר'ה, לעבודה, מסתבר שהסיפור הזה נמשך ללא סוף."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer007">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">עמוס ישב מול המחשב ושתה את האספרסו מס' 3 שלו.</p>
			<p class="text">הוא הביט בפרויקט הבא שלו – עבודה עם חברות הביטוח הגדולות בישראל, יצירת מגן עבורם ולקוחותיהם. צלצול נשמע מהטלפון הנייד שלו. </p>
			<p class="text">"כן?" ענה עמוס.</p>
			<p class="text">"היי עמוס, זה מיכאל רייכמן."</p>
			<p class="text">"היי מיכאל, מזמן לא שמעתי ממך, למעשה הפעם האחרונה בה התראינו הייתה בהלווייתו של ריימון."</p>
			<p class="text">"אכן. מה שלומך? "מה שלום גבריאל?"</p>
			<p class="text">"אני בסדר, גבריאל מרגישה טוב, אם כי די קשה לה בלי אביה, והיא עדיין בוכה כשהיא נזכרת כיצד הוא התפוצץ כדי להציל את כולם."</p>
			<p class="text">"כן, סיפור קשה. אני נורא מצטער ושולח המון חיבוקים ונשיקות."</p>
			<p class="text">"תודה מיכאל, אבל אני מניח שאם התקשרת, זה לא רק כדי לדעת מה שלומי?!"</p>
			<p class="text">"אתה חד כתער. התקשרתי כי רציתי ליידע אותך במשהו חשוב.</p>
			<p class="text">משהו ומישהו שאתה נלחמת בו כל כך חזק. אתה יודע על ההסכם שעשה ראש הממשלה עם הנשיא הרוסי?"</p>
			<p class="text">"הסכם?"</p>
			<p class="text">"שחרורם של נספח התרבות זבינסקי ושל בונו. ראש הממשלה היה חייב לשחררם, בתמורה הסכימו הרוסים לבטל את עסקאות הנשק עם סוריה ואירן, ואת הקמת הכור אטומי עבור אירן."</p>
			<p class="text">"כן הסיפור החרא הזה... כך חמקו להם שני רוצחים מזוינים שהיו צריכים להימחק מהעולם."</p>
			<p class="text">"אכן. אז לידיעתך, שניהם היו בדרכם אל המטוס שחיכה לאוספם. זבינסקי עלה למטוס ונעלם בתוכו, ואילו בונו נעמד על מדרגות המטוס, והחל מסמל לעובדי השב"כ שליווהו 'זין' בידיו, כלומר 'תזדיינו'.</p>
			<p class="text">ובכן, הזין הזה נכנס בו בחזרה. מישהו השחיל לו כדור בין העיניים, בדיוק כפי שהוא השחיל לנמרוד אלקבץ. כעת מאשימים הרוסים את ישראל ברציחת בונו כנקמה על רצח נמרוד."</p>
			<p class="text">"נהדר, אז הכלב הזה חוסל. וואו, תודה על ההודעה! אני איידע את גבריאל. היא תשמח, הכלב כמעט אנס אותה. כדור בין העיניים בדיוק כפי שהוא דפק לנמרוד... אם כך, זו עבודה שלנו?"</p>
			<p class="text">"לא ידידי. אני הייתי ואני עדיין בורג מאוד חשוב בסיפור הזה. אנחנו, אנשי השב"כ והמוסד, התנגדנו לשחרורם, והודענו לראש הממשלה שאם הוא משחרר אותם, כולנו מתפטרים.</p>
			<p class="text">או אז הוא הפציר בנו – 'אנא הבינו, אין לי ברירה. גם אני לא מאושר מכך, אבל תפקידי הוא להגן על מדינת ישראל. אם לא נעשה זאת, הרוסים יענישו אותנו קשות.'</p>
			<p class="text">התכנסנו בתל אביב – אנשי המוסד והשב"כ – והחלטנו שראש הממשלה צודק, אנו עומדים לצידו ומאשרים את שחרור הזונות. לכן ידידי, אנחנו לא אומרים 'כן אדוני מקבלים את דעתך,' ואחר כך מחסלים את הזבל ויוצאים נגד ראש הממשלה וישראל. שתבין, הרוסים מאשימים את ישראל ברצח והם שוב מאיימים בסנקציות. לא היינו מביאים את ארצנו למצב שכזה."</p>
			<p class="text">"אז מי חיסל?"</p>
			<p class="text">"אין לנו מושג, אך אנו חושדים באמריקאים וברוסים. לאמריקאים חשבון עם בונו, הוא רימה אותם, גרם להם המון נזקים."</p>
			<p class="text">"אני מבין, אבל למה שהרוסים יתנקשו בסוכן שלהם?"</p>
			<p class="text">"ידידי עמוס, הוא ידע המון על קשרים עם סוכנים, שמות של סוכנים, פרשיות ריגול שעדיין לא נחשפו.</p>
			<p class="text">הרוסים חוששים, הוא היה מסוגל לפתוח את הפה, ואז הם היו בבעיה. וכמו שהבנתי, בונו קשקש הרבה, הוא אהב לדבר ולהפגין נוכחות. לכן אני אישית מאמין שלרוסים עשה החיסול הזה רק טוב. הם בטח שלא מצטערים על מותו, ובאותה הזדמנות הם ינסו לסחוט את ישראל, מקווה שאנשינו יעמדו בלחץ."</p>
			<p class="text">"תודה שאתה מיידע אותי, אך לומר את האמת – אינני מבין למה. אינני עובד שלכם, אינכם חייבים לי כלום. מה הקטע?!"</p>
			<p class="text">"תמיד אהבתי לשוחח איתך. אתה יודע לפרש ולהבין דברים בצורה מדהימה."</p>
			<p class="text">"תודה, אבל למה באמת אתה מיידע אותי?"</p>
			<p class="text">"שמע ידידי, אני יוצר איתך קשר כי ראש המוסד התקשר אליי והביע דאגה. ראש הממשלה הורה על חקירת החיסול, הוא רוצה לשפוט את המחסל כי הרוסים יושבים עליו חזק. הוא בפאניקה."</p>
			<p class="text">"כן, אני יכול לתאר לעצמי שישראל בבעיה. החיסול התרחש על אדמת ישראל, והרוסים יאשימו אותנו, זה ברור, אבל איך אני קשור לכך?"</p>
			<p class="text">"ראש הממשלה ביקש מראש השב"כ, שיבדקו אם עמוס ברדה יכול להיות המחסל. לכן אני מיידע אותך, שבקרוב כנראה יגיעו אליך ויתחילו לחקור. זה יהיה מאוד לא נעים, ואני יודע שאינך מחסלו של בונו."</p>
			<p class="text">"הייתי מחסל את הכלב הזה בכיף, האמן לי, אבל כיום אני דואג רק לבת זוגי, לכן התרחקתי מכל החרא הזה."</p>
			<p class="text">"כן, מבין אותך, אך ראש המוסד וראש השב"כ נורא מעריכים אותך. והם רצו ליידע אותך, שלא תיכנס לדיכי כשתגלה שחוקרים אותך."</p>
			<p class="text">"תודה ידידי, אתם עושים לי את החשק להתחיל לבדוק מה קורה כאן. מיכאל, בזמנו רציתי לדבר איתך אך החלטתי שעדיף שלא, כי גבריאל נקרעת מהסיפור הזה ולא רציתי שהיא תחזור לימי הבכי והצרחות, אבל שמע, אני לא קונה את הסיפור על התאבדות של מחבל פלשתינאי במסעדה ישראלית.</p>
			<p class="text">למה שמתאבד יפוצץ עצמו על שולחן של חמישה אנשים שחוגגים, כשממול ישנם שולחנות של עשרות?</p>
			<p class="text">לפי דעתי זו הייתה התנקשות מתוכננת בריימון, מישהו רצה לחסל אותו ואולי גם אותי, כי אני והוא דפקנו להרבה ארגונים את החשק לחיות."</p>
			<p class="text">"כן עמוס, אני מבין לאן אתה חותר, אבל אני מציע – הנח לזה, ידידי. תחיה את חייך עם גבריאל ואל תחזור אל ימי המרדפים. גם אם אתה צודק, ריימון כבר לא בין החיים, אתה וגבריאל חיים את חייכם, אז אל תיכנס אל התחום הזה יותר."</p>
			<p class="text">"תודה מיכאל, אחשוב על כך, אבל אתם מחזירים אותי לעניין...</p>
			<p class="text">בכל אופן, מודה לך על המידע, מיכאל!"</p>
			<p class="text">"בשמחה ידידי, אשמח לשבת לאספרסו איתך מתישהו."</p>
			<p class="text">"בשמחה ידידי."</p>
			<p class="text">"ביי, עמוס."</p>
			<p class="text">"ביי, מיכאל."</p>
			<p class="text">עמוס יצא ממשרדו וניגש לקפיטריה. </p>
			<p class="text">"חייב עוד אספרסו!" חשב לעצמו, "אני חשוד בחיסול?!"</p>
			<p class="text">"היי עמוס," נשמע קולו של גלבוע.</p>
			<p class="text">"היי גלבוע."</p>
			<p class="text">"הכול בסדר?"</p>
			<p class="text">"כן."</p>
			<p class="text">"אם אתה שותה עוד אספרסו, אז מסתבר שלא כל כך."</p>
			<p class="text">"האמת שכן... חייב להירגע קצת, נזכרתי ברגעים האחרונים של ריימון, וזה עדיין כואב."</p>
			<p class="text">"וחוץ מזה, הכול בסדר?"</p>
			<p class="text">"כמעט, חוץ מזה שכרגע קיבלתי הודעה מאיש המוסד שליווה אותי בכל תהליך חזרתו של ריימון לחיים נורמליים. הוא הודיע שבונו, הבחור שהיה יעאני החבר של גבריאל, החולירע הזה שרצח סוכן שב"כ – הוא קיבל יחד עם המפעיל שלו חנינה מראש הממשלה והותר לו לעזוב את ישראל לרוסיה. אבל בדיוק בעלותו על מדרגות המטוס, מישהו השחיל לו כדור בין העיניים. מישהו חיסל אותו, ולדברי מיכאל, זה לא אנחנו הישראלים. אז הקטע הזה החזיר אותי לרגעים ההם, והראש מתחיל לדפוק."</p>
			<p class="text">"איך לדפוק?"</p>
			<p class="text">"תמיד ידעתי וריימון אמר זאת כל הזמן – 'הם לעולם לא יניחו לי, הם יעשו הכול כדי לחסלני.'</p>
			<p class="text">והוא אכן חוסל. אמרו שזה יעאני מתאבד פלשתינאי, אבל אף פעם לא קניתי זאת."</p>
			<p class="text">"נו עמוס, באמת, הרי יכול בהחלט להיות שמתאבד פלשתינאי רצה לרצוח כמה ישראלים."</p>
			<p class="text">"כן, גלבוע?! התוכל להסביר לי מדוע מתאבד שרק רוצה להרוג כמה שיותר יהודים מפוצץ את עצמו על שולחן של חמישה איש, כשכמה מטרים משם יושבים כ־20 איש בשולחן אחד?</p>
			<p class="text">כפי שהבחור הילך לכיווננו, וראיתי זאת בעיניו – הוא היה ממוקד בריימון, וריימון קלט והבין שעליו לעוצרו, אחרת הוא יפוצץ גם את בתו.</p>
			<p class="text">שמע, הבני זונות חיסלו אותו, אבל לא רצו להסתבך לאחר שחתמנו על הסכם שבו הם התחייבו שריימון יהיה חופשי לעולם ולא ייפגע – לכן סיפור על מתאבד פלשתינאי אמור לכסות על מי שעומד מאחורי זה. משהו כאן מסריח. ריימון נרצח, ואני הכרתי אותו, הוא החזיק משהו בידיו שגרם להירצחו.</p>
			<p class="text">הוא תמיד אמר לי, 'סופי קרב, הם יחסלו אותי. הסכם או לא הסכם – יומי יגיע.'"</p>
			<p class="text">"המממממממ... אז?!"</p>
			<p class="text">"אז הראש שלי מתחיל לתקתק שוב."</p>
			<p class="text">"הו הא, עמוס, ומה עם גבריאל?! יש לכם את השקט, את מה שרציתם. בא לך שוב להתכסח עם חצי עולם?"</p>
			<p class="text">"לא גלבוע, אני רק רוצה שהחארות שרצחו את ריימון ישלמו על כך."</p>
			<p class="text">"נהדר! אז שוב הרפתקאות, שוב להיעלם מהעבודה?! אני זקוק לך כאן איתנו, עמוס."</p>
			<p class="text">"גלבוע, לא אמרתי שאני מתחיל הרפתקה חדשה, רק אמרתי שהראש שלי מתחיל לתקתק שוב."</p>
			<p class="text">"כן, וזו הבעיה! כשהראש שלך מתחיל לתקתק, אז סלמאת. פתיחת הנושא הכאוב הזה, מותו של ריימון, שוב תהרוס לך ולגבריאל את החיים. שמע לי, עזוב. מה שהיה היה, עם כל הכאב –  הנח לזה, ושיהיה לך יום נפלא."</p>
			<p class="text">עמוס עצם את עיניו והרים ראשו מעלה.</p>
			<p class="text">"לא בזין שלי להיות פה, זה הזמן לנסוע הביתה, אל אהובתי."</p>
			<p class="text">עמוס עזב את משרדו, נכנס אל מכוניתו והחל בנסיעה צפונה. הוא הגיע אל כפר ורדים ונכנס ישירות אל ביתו. השער האוטומטי נפתח, והוא החנה את רכבו.</p>
			<p class="text">עם כניסתו קפצה עליו באבגי, כלבת הזאב שקנה לגבריאל כמתנת יום הולדת.</p>
			<p class="text">"היי," בירך אותה וליטפהּ.</p>
			<p class="text">"כל כך מוקדם?" נשמע קול אהוב.</p>
			<p class="text">"היי מאמי," אמר ונשק לה.</p>
			<p class="text">"כן, התגעגעתי אז החלטתי להיות איתך."</p>
			<p class="text">"המממ, נשמע טוב."</p>
			<p class="text">הוא ניגש אל מכונת האספרסו והוציא אחד.</p>
			<p class="text">"גם לי," אמרה גבריאל.</p>
			<p class="text">הם התיישבו.</p>
			<p class="text">"הכול בסדר?" שאלה גבריאל.</p>
			<p class="text">"למה השאלה הזו?"</p>
			<p class="text">"כי אני מכירה אותך. משהו מעסיק אותך, ובנוסף הגעת מוקדם."</p>
			<p class="text">עמוס שתה, הביט עליה ולא אמר דבר.</p>
			<p class="text">"אני מקשיבה, יקירי," היא אמרה.</p>
			<p class="text">עמוס נראה די מיוסר ולא מיהר לענות.</p>
			<p class="text">"מה קרה, עמוס?"</p>
			<p class="text">"ובכן, אם את מרגישה אותי אז עליי להשיב. קיבלתי היום הודעה מאיש הקשר שלי במוסד – בונו נורה למוות בהיותו על המטוס שנשלח לאוספו. מישהו השחיל לו כדור בין העיניים."</p>
			<p class="text">גבריאל נראתה חרדה, ולפתע פרצה בבכי.</p>
			<p class="text">עמוס ניגש לחבקהּ.</p>
			<p class="text">"הֵיי מאמי, מצטער, חשבתי שאת צריכה לדעת."</p>
			<p class="text">"כן, תודה. אינני בוכה כי כואב לי על האיש המבחיל הזה. העסק פשוט צץ החוצה. כל העניין עם אבי."</p>
			<p class="text">"כן, גבריאל, אני מבין, גם אצלי הכול צץ החוצה והתחיל להעסיק אותי שוב."</p>
			<p class="text">"להעסיק אותך שוב, מה זאת אומרת?!"</p>
			<p class="text">"גבריאל, זהו סיפור די קשה, במיוחד עבורך, כי זה היה אביך. גם אני אהבתי אותו, כולנו היינו שם יחד, ומישהו רצח אותו."</p>
			<p class="text">"כן, מתאבד פלשתינאי."</p>
			<p class="text">"יקירתי, מצטער אם אגרום לך לצער נוסף, אך מעולם לא האמנתי שפלשתינאי פוצץ שם את עצמו כדי להרוג ישראלים. אני חושב ומאמין שמישהו החליט לרצוח דווקא את אביך, למרות ההסכם עליו הוא חתם. אביך תמיד אמר לי: 'עמוס, הם לא יניחו לי, הם לא ישקטו עד שהם יחסלו אותי.'</p>
			<p class="text">ואני חשבתי שהוא במצב כל כך קשה עד שהוא ממש מאבד את הראש.</p>
			<p class="text">יקירה, מדוע שמתאבד פלשתינאי שרק רוצה להרוג כמה שיותר יהודים, יפוצץ עצמו על שולחן של חמישה איש, כשממול ישנם שולחנות עם 20 איש ומעלה? מישהו החליט לחסל את אביך, ובידיעה שאם הדבר ייוודע זה יעלה לו ביוקר, בגלל ההסכם שנחתם בין אמריקה, רוסיה וישראל, הוא ארגן כיסוי –</p>
			<p class="text">מתאבד פלשתינאי. אביך, כמו תמיד, היה הראשון להבחין, והזריז מבין כולם. הוא ידע שמדובר בניסיון לחסלו, והקריב עצמו כדי להציל את בתו ואותי, ואני מאמין שאביך עמד לחשוף מידע חשוב עבור מדינת ישראל, לכן הוא חוסל.</p>
			<p class="text">הוא דיבר איתי כשישבנו לשולחן, הביט בעיניי ואמר לי, עמוס, אני חייב לספר לך משהו חשוב, אבל בוא נהנה קודם מהארוחה וניתן גם לגבריאל ליהנות, אחר כך נשב ונדבר, אתה חייב לפעול. כלומר, הוא עמד לספר לי במה הוא מחזיק, ולצערנו הוא נרצח לפני כן."</p>
			<p class="text">גבריאל פרצה בזעקות שבר.</p>
			<p class="text">עמוס חיבקה וניסה להרגיעה.</p>
			<p class="text">"מאמי, אנא, אנא, הייתי חייב להגיד לך מה אני חושב. מצטער, לא יכולתי להמשיך לרמותך.</p>
			<p class="text">כעת, כשנודע לי על בונו, הבנתי שלא אוכל להמשיך לשתוק." </p>
			<p class="text">"אז מה זה אומר? כמו שאני מכירה אותך, אתה תרצה לדעת מי חיסל את אבי, נכון? אז אנו חוזרים אל מצב הנרדפים?"</p>
			<p class="text">"אינני יודע, גבריאל. מצד אחד אני רוצה לדעת מי חיסל את אביך ולהענישו, אך מצד שני אני חושש שבכך אני מסכן אותך. אבל מה שבטוח – אביך רצה ליידע אותי במשהו חשוב, משהו שעליי לדעת ולפעול כנגדו. אז כן, אני מרגיש שאני חייב לבדוק מה היה לו להגיד. פשוט רציתי לספר לך את האמת שלי. אינני יכול להמשיך לרמותך, אינני ישן בלילות, אני מרגיש חרא, ומאוד הוקל לי בכך שסיפרתי לך את מה אני חושב."</p>
			<p class="text">"אז סיפרת לי את מה שאתה חושב ובמה שאתה מאמין – אבי חוסל. ועכשיו, מה?!" </p>
			<p class="text">"לא יודע, יקירתי, אני מאמין שאם אחפש, אמצא מי עומד מאחורי החיסול, והכי חשוב – אגלה מה אביך עמד להוציא החוצה. השאלה היא, האם את רוצה שאני אחפש?"</p>
			<p class="text">"זה תלוי בי???"</p>
			<p class="text">"לא הייתי מגדיר זאת 'תלוי בך', אך את כל עולמי, אשת חיי. אין בכוונתי לעשות דבר כלשהו שעלול להזיק לך או לפגוע בך. מדובר כאן ברוצחים מקצועיים שלא יהססו לחסל את שנינו אם אנו נתקרב אליהם, לכן אם תתנגדי – אני אניח לזאת."</p>
			<p class="text">"תודה יקירי, תן לי זמן לעכל את זה, אני צריכה לחשוב."</p>
			<p class="text">"בהחלט יקירתי, חשבי וחשבי היטב, לא אעשה שום צעד ללא הסכמתך."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer008">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">אלדד נחת בשדה התעופה ג'יי־אף־קיי, יצא החוצה ונסע במונית לרחוב ברודוויי 24. </p>
			<p class="text">"בבקשה," אמר אלדד לנהג והגיש לו את התשלום כולל טיפ.</p>
			<p class="text">הוא יצא מהמונית ונכנס לבית דירות ענקי. לחץ במעלית על קומה עשירית ועלה.</p>
			<p class="text">הוא פתח את הדלת ונכנס פנימה אל דירתו המרווחת – דירת לופט מדהימה עם כל המותרות.</p>
			<p class="text">הוא ניגש אל מכונת הקפה והוציא אספרסו, התיישב ולחץ על לחצן המשיבון הקולי. </p>
			<p class="text">כ־20 הודעות.</p>
			<p class="text">הוא החל מריץ את ההודעות עד להודעה: "היי מאמי, מאוד מאוד מתגעגעת, מתה לזיון."</p>
			<p class="text">טלי.</p>
			<p class="text">"המממ. כן, גם אני זקוק לזיון, טלי."</p>
			<p class="text">הוא חייג וחיכה.</p>
			<p class="text">"כן?" הוא שמע את קולה הסקסי.</p>
			<p class="text">"היי מאמי. נחַתִי, אני בבית, אז תגיעי."</p>
			<p class="text">"בשמחה, בדרכי אליך."</p>
			<p class="text">הוא ניתק והמשיך להאזין להודעות.</p>
			<p class="text">"איש הגשם, אנא תן צלצול כשתגיע. איש חוצות."</p>
			<p class="text">הוא ניתק והתיישב.</p>
			<p class="text">החיסול של הבן זונה הזה עשה לו טוב.</p>
			<p class="text">זבל בן זבל שמחסל סוכן שלנו עם כדור בין העיניים.</p>
			<p class="text">אבא לשתי ילדות...</p>
			<p class="text">אלדד התפשט ונכנס אל המקלחת. הוא נעמד תחת המים החמים ועצם את עיניו.</p>
			<p class="text">עוד שנה של עבודה מחוץ לישראל, ואז חוזרים הביתה. הוא יצא ושׂם עליו תחתון בלבד. </p>
			<p class="text">הוא ידע שטלי מטורפת על גופו החסון, אז שיהיה לה בכיף...</p>
			<p class="text">צלצול נשמע בדלת. הוא פתח, וטלי זינקה עליו. היא החלה מנשקת אותו בפראות, הוא השכיבה על הרצפה והחל להפשיטה, בעוד היא, כולה אקסטזה, נושפת וגוהרת מעליו. הוא אחז בתחתונה, הסיטוֹ וחדר אליה בפראות.</p>
			<p class="text">היא החלה מפרפרת. הוא החל לרכוב עליה והגביר את הקצב.</p>
			<p class="text">צריחה קולנית נשמעה.</p>
			<p class="text">אם טלי צורחת, היא גומרת כמו שהיא אוהבת!</p>
			<p class="text">אלוהים, שבועיים היא חיכתה.</p>
			<p class="text">כעת הוא הרשה לעצמו לשחרר, וגם הוא פלט צעקת רווחה.</p>
			<p class="text">שניהם היו מוטלים על הרצפה, מותשים לחלוטין.</p>
			<p class="text">"אלוהים, שבועיים בלעדיך, יא מניאק. מה בכלל עשית בישראל? התגעגעת להוריך?"</p>
			<p class="text">"כן מאמי, מה לעשות, צריך לבקר אותם לפעמים."</p>
			<p class="text">"בעוד שנה אתה מסיים עבודתך ב־GSN Equities – אחזקה ומקרקעין."</p>
			<p class="text">"נכון, ואז אני חוזר ארצה יקירה."</p>
			<p class="text">"ארצה? ועוזב את העיר המדהימה הזו?!"</p>
			<p class="text">"כן מאמי, חאלס. אני מתגעגע לישראל, לא יכול יותר."</p>
			<p class="text">"ומה איתי?"</p>
			<p class="text">"מה איתך?"</p>
			<p class="text">"אתה עוזב אותי?"</p>
			<p class="text">"מזמין אותך להצטרף אליי, מאמי. גם את סוגרת שש שנים מחוץ לישראל, הורייך ישמחו."</p>
			<p class="text">"כן. אבל אני מאושרת כאן, טוב לי."</p>
			<p class="text">"מאמי, יש לנו עוד שנה, עד אז אלוהים גדול."</p>
			<p class="text">"אללה כארים."</p>
			<p class="text">טלי נעמדה ושמה עליה את התחתונים האדומים והסקסיים.</p>
			<p class="text">אלדד היה מטורף על התחתונים האלו, ועל גופה המטריף ממילא. היא ידעה זאת, לכן שמה אותם עליה.</p>
			<p class="text">היא פתחה את המקרר והוציאה ממנו קולה דיאט.</p>
			<p class="text">"מתי אתה חוזר לעבודה?"</p>
			<p class="text">"בעוד יומיים, לא התחשק לי לחזור מיידית."</p>
			<p class="text">"נהדר, אז נבלה עוד יום ביחד, איזה כיף." </p>
			<p class="text">טלי נכנסה אל המקלחת, ואלדד הוציא את הנייד וחייג. </p>
			<p class="text">"כן?" ענה קול.</p>
			<p class="text">"זה אני, איש הגשם, נחַתִי."</p>
			<p class="text">"נהדר," אמר איש חוצות, "תגיע מחר לשיחה בתשע."</p>
			<p class="text">השיחה נותקה. אלדד הניח את הנייד ונכנס אל המקלחת.</p>
			<p class="text">הוא הביט בטלי.</p>
			<p class="text">"אלוהים, אישה מדהימה, גוף מטריף, יופי אלוהי."</p>
			<p class="text">הוא אחז בה כשגבה אליו והחל לוחץ את שדיה.</p>
			<p class="text">היא סובבה את ראשה אליו ונישקה אותו בפראות, אחזה את איבר מינו בידה והחלה מלטפת.</p>
			<p class="text">"הוא עדיין רדום, מה?!"</p>
			<p class="text">"מאמי, הרגע שכבנו. מה לעשות, לוקח לו זמן."</p>
			<p class="text">"כן, אבל לי אין את הזמן."</p>
			<p class="text">היא ירדה על ברכיה והחלה מוצצת, הוא עצם את עיניו והחל לרעוד.</p>
			<p class="text">הוא כל כך אהב שהיא מוצצת לו.</p>
			<p class="text">"אלוהים, היא מדהימה!"</p>
			<p class="text">הרבה נשים מצצו לו, אבל כפי שהיא מצצה – זה היה דבר מטורף, מלא להט והמון פראות, בהשקעה מדהימה. הוא החל מפרפר, והיא בולעת את הזרע החם, כאומרת: "תן לי עוד תן לי עוד."</p>
			<p class="text">אלוהים, זה הטריף אותו!</p>
			<p class="text">"תודה," היא אמרה וחייכה.</p>
			<p class="text">"תודה?!" הוא שאל.</p>
			<p class="text">"כן. תודה על שאתה גומר כך, זה עושה לי טוב, זה עושה אותי מאושרת לדעת שאני מספקת אותך דרך פי."</p>
			<p class="text">"תודה לך, מאמי. לא אני בולע את הזרע, אלא את."</p>
			<p class="text">היא חייכה ויצאה את המקלחת.</p>
			<p class="text">הוא עצם את עיניו ואמר: "תודה."</p>
			<p class="text">"תודה שטוב לי כל כך."</p>
			<p class="text">טלי ניגשה אל הטלוויזיה והחלה מחפשת סרט.</p>
			<p class="text">"או, 'אישה יפה' עם ג'וליה רוברטס, מתאים לי."</p>
			<p class="text">אלדד הוציא פיצוחים ושתייה והתיישב לצידה.</p>
			<p class="text">הם צפו בסרט ונהנו מכל רגע.</p>
			<p class="text">למוחרת אלדד יצא מהדירה והחל צועד לעבר כיכר טיימס, עשר דקות הליכה מברודוויי.</p>
			<p class="text">הוא נכנס אל בניין דירות והחל עולה במדרגות עד לקומה השנייה. הוא נעמד ליד דלת וצלצל.</p>
			<p class="text">הדלת נפתחה, ומולו עמד איש כבן 60.</p>
			<p class="text">"היי אלדד, היכנס."</p>
			<p class="text">אלדד נכנס, ובפנים ישב עוד גבר.</p>
			<p class="text">"שלום אלדד," אמר האיש. </p>
			<p class="text">אלדד נתן בו מבט שכולו התפעלות, ואמר: "שלום אדוני."</p>
			<p class="text">"נפגשנו כבר כמה פעמים, אתה כבר מכיר אותי. הפסק עם התדהמה הזו שלך בכל פעם שאתה רואה אותי."</p>
			<p class="text">"ובכן, כשראש המוסד עומד מולך, אז כן, יש תדהמה."</p>
			<p class="text">"ובכן ידידי, עשית עבורנו עבודת קודש וברצוני להודות לך בשם המוסד והשב"כ, שביקשו שאעביר את תודתם האישית אליך. קיבלת משימה סודית שכמוה לא הייתה בעברנו עתיר המלחמות. </p>
			<p class="text">קיבלת משימת חיסול כה רגישה, כה חשובה! משימה ששחררה את המוסד והשב"כ מתסביך שעמד לפרק אותם.</p>
			<p class="text">"חיסלת אדם שחיסל סוכן שלנו בדם קר, אבא לשתי ילדות קטנות. רוצח מתועב שזכה לחנינה מראש ממשלת ישראל, למרות שהתנגדנו לשחרורו. אך לצערנו, לראש הממשלה לא הייתה ברירה.</p>
			<p class="text">הוא היה חייב לשחרר את הרוצחים, אחרת רוסיה הייתה מענישה את ישראל, אך הבטחנו לסוכנינו שהכלב ישלם את המחיר.</p>
			<p class="text">המשימה אליה יצאת היא משימה כה סודית, שרק אני כראש המוסד, ידידנו שעומד כן לצידנו וראש השב"כ הישראלי – רק אנו יודעים שהיא התבצעה על ידינו. החלטתי, יחד עם ראש השב"כ, שאנחנו מחסלים את הכלב, וללא ידיעתו של ראש הממשלה. אתה מבין שאם משהו מזה יוצא החוצה – אזי אנחנו גמורים. הרוסים כבר מאשימים את ישראל, וראש הממשלה נדרש על ידי הנשיא הרוסי למצוא את המפַגעים, אחרת רוסיה תעניש את ישראל. לפיכך לאיש אסור לדעת על משימה זו.</p>
			<p class="text">אתה נבחרת למשימה כי אתה נחשב למחסל הטוב ביותר שעומד לרשותנו בכידון. כמו כן לא לקחנו סיכון ובחרנו במחסל שאינו מתגורר בישראל, כי לאחר החיסול יתחילו לבדוק מי חיסל, ומדינת ישראל הבטיחה לרוסים שאנו נמצא את המפגעים.</p>
			<p class="text">אני אישית לקחתי את הטיפול בעניין וחיפשתי את האיש המתאים, והאיש הוא אתה. כמעט לאיש מאנשיי במוסד אין מושג מה קרה ואיך. רק אני, סגני שעליו אני סומך וראש השב"כ יודעים מה קרה ומי מעורב. ראש הממשלה נתן כבר את ההוראה לחקור ולנסות להגיע למפגעים, הוא הבטיח זאת לרוסים. והרוסים ודאי גם יחקרו.</p>
			<p class="text">לכן מחסל שמתגורר בישראל זו סכנה. חיפשתי מישהו משלנו, שחי ועובד מחוץ לישראל. לשמחתי שמך קפץ מייד כמתאים למשימה. החיסולים שלך ברחבי העולם הם חיסולי מופת, ואני גאה שיש לי אדם שכמוך, אלדד."</p>
			<p class="text">"תודה," אמר אלדד בבושת פנים.</p>
			<p class="text">"האם הכול עבד כשורה? בעיות?"</p>
			<p class="text">"לא, הכול הלך כמו שתוכנן. החיסול היה מהיר, ואיש לא הבחין בי. כשנכנסתי לשדה הצלחתי להתגנב אל המסוע ללא בעיה, שם הצלחתי להיצמד לרכב אחזקה של אל על, דבר שאִפשר לי להתנועע בקלות בתוך השדה. לשמחתי איש לא הבחין שחסר רכב, וזה מנע ממני לחץ מיותר. כשיצאתי, מאבטח החל שואל מה ומי, אבל זה הסתדר ושוחררתי ללא שום בעיות.</p>
			<p class="text">החניתי את הטויוטה בתחנת דלק והנחתי את המפתחות בשמשיית המגן. התקשרתי למפעיליי וביקשתי מהם לאסוף את הטויוטה חזרה ולהחנותה במקום החניה שלה, וכן להשאיר את המפתח בסוויץ', שם הוא היה."</p>
			<p class="text">"כן, מפעיליך ציינו זאת בהדגשה. מזל שאתה קלטת, כי אנחנו לצערי לא חשבנו שרכב אל על גנוב שיישאר בתחנת הדלק עלול היה להוביל לחקירות. שמע, אתה מדהים, אני כל כך מאושר שאתה האיש שלנו!</p>
			<p class="text">הקטע הזה יכול היה לעלות לנו בהרבה כאבי ראש. תודה רבה לך גם על כך, אלדד."</p>
			<p class="text">"זה לא חיסול ראשון שלי אני כבר מנוסה ויודע מה חשוב. איש לא צריך לומר לי מהו תפקידי."</p>
			<p class="text">"כן, מאוד מרשים. אני חייב לציין שאתה ממש מושלם. עכשיו, כשיתחילו לחקור מי חיסל את בונו, לא ימצאו שום טויוטה נטושה שעלולה להוביל הלאה את החוקרים. שוב תודה שהבנת זאת, אף שאנחנו לא הבנו."</p>
			<p class="text">"את הרובה," הזכיר אלדד, "השארתי כפי שציווית עליי. מקווה שהוא ברשותכם."</p>
			<p class="text">"כן, אספתי אותו בעצמי," אמר ישראל, סגן ראש המוסד. "אל דאגה, הוא ברשותנו."</p>
			<p class="text">"נהדר, שמח לשמוע! רובה שכזה להשליך אל הפח היה מעשה פשע... יצאתי מישראל שעה לאחר החיסול, אין צ'אנס שמישהו קלט שמשהו לא בסדר."</p>
			<p class="text">"נהדר ידידי, שימחת מדינה שלמה. כל עובדינו וכל עובדי השב"כ מרגישים נהדר, ושוב – אני מעביר אליך את תודתם של כולם, אף שאינם יודעים שאנו הישראלים חיסלנו את הזבל הזה. כפי שאמרתי, רק אני (ראש המוסד), ראש השב"כ וישראל סגני שיושב כאן יודעים זאת, וכך יישאר הדבר לנצח.</p>
			<p class="text">אנא ודא ששום דבר לא רצוי יקרה. אתה מבין שפעלנו כנגד רצונו של ראש הממשלה?</p>
			<p class="text">בתכלס אנחנו למעשה פושעים שיצאו כנגד החוק, וכל מידע על פעולה זו יגרום לכליאתנו למשך שנים בבית הכלא, ומיותר לציין שאם הרוסים ידעו שאנו המחסלים, אזי מדינת ישראל כולה תשלם מחיר כבד.</p>
			<p class="text">הם כבר לוחצים על ראש הממשלה, הכלבים האלה. מעצם העובדה שהחיסול קרה על אדמתנו, הם דורשים פיצוי. אז ידידי, הכול נשאר בינינו."</p>
			<p class="text">"בהחלט, אני מבין זאת, וכך יהיה."</p>
			<p class="text">"לכן אני שואל שוב – האם יש סיכוי שמישהו שראה אותך יכול לחשוד שאולי אתה הוא המחסל?"</p>
			<p class="text">"כפי שאמרתי, לא נתקלתי באיש, איש לא הבחין בי. היחידי שראה אותי לאחר החיסול היה המאבטח בשער, אך אני ישראלי דובר עברית, שלבוש במדים של עובד אל על ונוהג רכב של אל על. אני מאמין שאין חשש שמא מישהו יהפכני למחסל."</p>
			<p class="text">"נהדר. אני מבין שנשארה לך עוד שנה עד חזרתך ארצה?"</p>
			<p class="text">"כן, אני מחכה בקוצר רוח, מתגעגע למולדתי."</p>
			<p class="text">"תיהנה עוד שנה, וכשתגיע נשב ונדבר על תפקיד מתאים לך, גם כתודה על הביצוע המבריק."</p>
			<p class="text">"רוב תודות לך, מורי, אשמח לעבוד איתכם בארצי." </p>
			<p class="text">"אז אלדד, חזור לעבודת הכיסוי שלך כאיש נדל"ן וחכה למשימה הבאה שלך, שוודאי תגיע."</p>
			<p class="text">"תודה מורי, שמחתי לפגוש אותך, כבוד גדול עבורי."</p>
			<p class="text">אלדד לחץ את יד הראש ואת ידי הסגן ועזב את הדירה.</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer009">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">"ובכן ישראל, הבעיה הגדולה שלנו ושל השב"כ נפתרה, כעת עלינו להיות מאוד זהירים.</p>
			<p class="text">כל הנוגעים בדבר יתחילו לשלוח חוקרים מטעמם כדי לבדוק מה קרה, ומי חיסל – הרוסים, האמריקאים וגם אנחנו.</p>
			<p class="text">על אבנר, ראש השב"כ, להיות זהיר בדיוק כמונו, איש בשב"כ מלבדו לא יודע על החיסול.</p>
			<p class="text">מובן שכולם בשב"כ מאושרים, אבל הם יתחילו לערוך בדיקות מי עומד מאחורי החיסול, זוהי דרישתו של ראש הממשלה והם חייבים למלאה.</p>
			<p class="text">גם אנו ניתן כמובן את טובי חוקרינו למשימה זו, אבל חיסולו של בונו יישאר חידה בלתי פתורה, ולשמחתי מלבדנו גם הרוסים וגם האמריקאים חשודים בביצוע החיסול, כך שגם להם יש אינטרס שמקרה זה יישכח כמה שיותר מהר. אני הבטחתי לאנשיי – הכלב ייענש, יומו בוא יבוא, ואת שלי עשיתי."</p>
			<p class="text">"דן," שאל ישראל בעניין, "איך קיבלתם את ההחלטה לחסל את בונו, נגד ידיעתו של ראש הממשלה?"</p>
			<p class="text">"ובכן ידידי, כשהבנו שראש הממשלה מתכוון לחון את הרוצחים, הבענו את התנגדותנו.</p>
			<p class="text">איימנו – גם השב"כ וגם המוסד – שאנו כולנו מתפטרים ויוצאים למאבק אזרחי. ראש הממשלה נלחץ למוות וביקש – אנא מכם, הבינו אותי, אין לי ברירה. ואז, כפי שאתה יודע, ביקשנו זמן לחשוב על כך, ובשיחה של המוסד והשב"כ עלו כל ההתנגדויות.</p>
			<p class="text">עובדינו החלו ממש להשתולל, ואיימו שהם יחסלו את בונו בעצמם. אז אבנר לקח את רשות הדיבור והחל לשכנע שאין ברירה.</p>
			<p class="text">לאחר מכן הוא הביט אל תוך עיניי ואמר, 'בוא נדבר אני ואתה לבד.' התנצלנו בפני עובדינו, אמרנו, 'המשיכו לדבר, לצערנו נקראנו על ידי ראש הממשלה, אנו חייבים לעזוב.' נכנסנו לקפה בדיזנגוף, הזמנו אספרסו והבטנו זה בעיניו של זה, ואז אבנר הימם אותי: 'אני מציע שנחסל את הבן זונה הזה בעצמנו.</p>
			<p class="text">מכיוון שראש הממשלה מתנגד, נצטרך לבצע פעולה זאת כנגד רצונו וללא ידיעתו. אני לא מוכן שהבן זונה הזה שרצח אחד מעובדיי ישוחרר כאילו לא קרה מאום. מצטער, אינני יכול לעצום עין, עובדיי נקרעים, אני חייב לחסל את הכלב הזה.' </p>
			<p class="text">'אבל ידידי, אם זה יתגלה אנחנו גמורים.'</p>
			<p class="text">'זה לא יתגלה, זהו חיסול שרק אני ואתה ניקח בו חלק.'</p>
			<p class="text">'אבל אבנר, זה לא פשוט, אינני יכול לבד לארגן מבצע שכזה, אני זקוק לעזרה.'</p>
			<p class="text">'יש מישהו שאתה סומך עליו?'</p>
			<p class="text">'בוודאי, על סגני, ישראל.'</p>
			<p class="text">'אז שתף אותו ומצא מחסל טוב של יחידת כידון. יש לכם מספיק מוכשרים. לי אין מחסלים טובים כמו שיש לך, ידידי, ואני מציע שתמצא מישהו שמתגורר בחו"ל, לא בישראל, כדי לצמצם את הסיכון למינימום.'</p>
			<p class="text">'אז אתה מציע שאני ואתה, ראשי המודיעין הישראלי, נוציא את רוצח סוכנך להורג???'</p>
			<p class="text">'כן ידידי, רק כך נשתיק את המהומה שעומדת להחריב את ארגוננו. האמן לי, אני מכיר את אנשיי.</p>
			<p class="text">אם לא נעשה זאת, הם יחסלו אותו בעצמם, ואז ישראל מסתבכת עוד יותר. אנו עושים כמו תמיד – שירות עבור מדינתנו.'</p>
			<p class="text">'אוקיי ידידי, מסכים איתך.'</p>
			<p class="text">"כך סגרנו על החיסול הזה – על אספרסו בית בקפה קטן."</p>
			<p class="text">"מדהים," התפעל ישראל, "שניכם מדהימים. מה שעשיתם הוא שירות חסד עבור ישראל. אני גאה להיות חלק ממשימת קודש זו."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer010">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace"><span class="bold">משרדי השב"כ בתל אביב.</span></p>
			<p class="text">בתשע בבוקר, יום ראשון, כינס משה לשיחה חשובה את אנשי צוותו – שמעון, יוני ושלושה סוכנים חדשים.</p>
			<p class="text">"ובכן, חבריי, אנו נפגשים שוב לשיחה אחרי תקופה די ארוכה. אנא התכבדו בקפה טוב וקרואסונים.</p>
			<p class="text">קיבלתי אתמול מאבנר הוראה חדשה וחשובה – כפי שכולם כבר שמעו, הכלב בונו חוסל בהיותו על מטוס שהיה אמור להטיסו חזרה לרוסיה.</p>
			<p class="text">כולנו שמחנו על חיסול זה, כי מדובר ברוצח מתועב אשר רצח את חברנו הטוב, נמרוד אלקבץ, אבל לצערנו הוא היה סוכן רוסי, והרוסים החלו לוחצים. הם הכניסו את ראש הממשלה שלנו ללחץ ופאניקה, ודורשים שהמחסל יימצא וייענש. ראש הממשלה מת מפחד מהרוסים, הוא חושש שהם יפגעו בנו, לכן קיבל את דרישתם והורה על פתיחת חקירה למציאת הרוצח. עלינו הוטלה משימה זו – למצוא מי חיסל את הכלב שבכלבים ולהעמידו לדין. כמובן שהקטע מאוד לא מתאים לי, אך הובהר לי שזו הוראה ישירה מראש הממשלה ועלינו לבצעה. אז חבר'ה, אתם נבחרתם להיות אלו שימצאו מי חיסל את בונו, ויש לנו כבר שם של חשוד עיקרי – עמוס ברדה."</p>
			<p class="text">"מה???" צרח שמעון. "עמוס ברדה? אתם מטורפים? עשו טובה, אל תכריחו אותנו להתעסק עם הברדה הזה, הוא עשה מאיתנו פורפרות. הבחור הזה מוכשר, הוא 'אלוהים', אין לנו צ'אנס נגדו, וחוץ מזה – הוא האחרון שיחסל עכשיו מישהו, גם אם מדובר ברוצח נתעב. מצטער, זו טעות."</p>
			<p class="text">"כן," הסכים משה, "גם אני אמרתי זאת לאבנר, אבנר הסכים איתי, אך הוא הבהיר שההוראה באה מראש הממשלה, אז אנחנו חייבים לחקור. אז שמעון, אתה מרכז את צוות החקירה ומתלבש על עמוס ברדה.</p>
			<p class="text">יוני – אתה, דוד, יוחנן ומאיר נוסעים לשדה התעופה ועולים על מנחת הטיסה בו הורידו את בונו. תבדקו את הצריף ממנו נורה בונו ותראו אם אתם משיגים אלו שהם ראיות. חבר'ה, עשו זאת, ואנא ידעו אותי על כל גילוי. תודה ויום יפה."</p>
			<p class="text">שמעון לגם מהקפה, הסתכל על חבריו והחל לרטון.</p>
			<p class="text">"חבר'ה, אנחנו הולכים לאכול חרא. הברדה הזה הוא סוכן על, הוא הולך לזיין לנו ת'צורה, ואני כל כך שמחתי שנפרדנו ממנו לשלום."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer011">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace"><span class="bold">יום ראשון, שמונה בבוקר. תל אביב. </span></p>
			<p class="text">עמוס נכנס למשרד, הדליק את המחשב וניגש לקפיטריה.</p>
			<p class="text">אספרסו של בוקר.</p>
			<p class="text">"בוקר טוב," אמר גלבוע, והכין גם לעצמו אספרסו.</p>
			<p class="text">"נו, הכול בסדר?"</p>
			<p class="text">"עם מה?"</p>
			<p class="text">"עם הקטע שלך – בירור מותו של ריימון."</p>
			<p class="text">"אה, לא יודע... סיפרתי לגבריאל מה אני חושב. היה לה קשה עם זה, היא בכתה."</p>
			<p class="text">"נו, ברור שיהיה לה קשה, זה מה שאמרתי לך."</p>
			<p class="text">"כן, אז הוצאתי הכול החוצה, ולומר את האמת – לא בא לי לחזור לימים האלו."</p>
			<p class="text">"נהדר, חדשות טובות."</p>
			<p class="text">"מצטערת להפריע," אמרה שרית שנכנסה לחדר, "אך לעמוס יש מבקרים."</p>
			<p class="text">"מבקרים?"</p>
			<p class="text">"בחור בשם שמעון."</p>
			<p class="text">עמוס הניח את הספל ויצא למשרד הקבלה.</p>
			<p class="text">"אלוהים, שוב אתה?"</p>
			<p class="text">"שוב אני, ועלינו לדבר ביחידות."</p>
			<p class="text">"היכנס למשרדי."</p>
			<p class="text">עמוס מביט אל גלבוע ונותן לו סימן, "אני נעלם."</p>
			<p class="text">"כן," שואל עמוס, "במה אוכל לעזור?"</p>
			<p class="text">"אולי אספרסו," אומר שמעון.</p>
			<p class="text">עמוס חזר לקפיטריה והביא לשמעון ספל אספרסו מהביל.</p>
			<p class="text">"תודה." </p>
			<p class="text">"על לא דבר, שמעון. מה קורה, השב"כ התגעגע אליי?"</p>
			<p class="text">"כן, מסתבר שכן... עכשיו ברצינות, עמוס. אתה יודע שבונו נורה בעלותו למטוס שהגיע לאוספוֹ."</p>
			<p class="text">"כן, שמעתי, וזה עשה לי טוב."</p>
			<p class="text">"כן, זה עשה טוב לכולנו, אבל לראש הממשלה זה לא עשה טוב, הוא הורה על חקירה למציאת המתנקש."</p>
			<p class="text">"אני מבין, וכיצד אוכל לעזור?"</p>
			<p class="text">"יש סיכוי שאתה הורדת את הכלב?"</p>
			<p class="text">עמוס הביט אליו בתדהמה.</p>
			<p class="text">"סליחה?!"</p>
			<p class="text">"אנחנו חוקרים כנגד רצוננו מי הוריד את הכלב, ושמך עלה כאחד שמאוד רצה במותו של בונו."</p>
			<p class="text">"אה, אז אני חשוד?"</p>
			<p class="text">"מצטער, ידידי. אני חושב שזו טעות, אך ראש ממשלת ישראל רואה בך חשוד עיקרי. הוא מחפש פראייר שיוציא אותו מהתסבוכת עם הרוסים."</p>
			<p class="text">"הבנתי. אז אני מניח שתתחילו לחקור ולוודא שאני הוא המתנקש... אם כך, מה אתם רוצים עכשיו?"</p>
			<p class="text">"לדעת היכן היית במועד ההתנקשות. האם יש לך אליבי? היית עם מישהו?"</p>
			<p class="text">"ובכן, עבר זמן מאז ההתנקשות, אני לא זוכר מה עשיתי."</p>
			<p class="text">"עמוס, אנא השתדל, נסה לעזור לנו, לא רוצים שתהיה מואשם בדבר שכזה, אבל עלינו לחקור, זה מגיע מלמעלה."</p>
			<p class="text">"שמע שמעון, חשבתי לאחרונה להתחיל לברר מי התנקש בידידי ריימון, אך בשל דאגה לאשתי החלטתי לרדת מזה, אז אתם מכניסים אותי בעל כורחי אל העסק הזה בחזרה??? טוב, מאחל לכם המון הצלחה בתחקור."</p>
			<p class="text">עמוס קם ממקומו והצביע לשמעון על היציאה.</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer012">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">ג'לאל חאמזי החל לקרוא את אשר על צג מחשבו – חיסול מדען אירני נוסף, בכיר שעסק בפרויקט הגרעין. </p>
			<p class="text">"כוס אמק, הישראלים האלו מחסלים אותנו חופשי."</p>
			<p class="text">הוא הרים טלפון וחיכה לתשובה.</p>
			<p class="text">"אהלן אחוי, מדבר ג'לאל חאמזי. אנחנו כאן באיסוף מודיעין על החיסול של מהנדס הגרעין. האם יש פרטים חדשים כלשהם? כיצד קרה החיסול? כמה מחסלים? יש חשודים?"</p>
			<p class="text">"החיסול קרה כשיוסוף ישב ברכבו ונסע לכיוון מקום עבודתו. הוא נורה בראשו בידי אופנוענים.</p>
			<p class="text">מדובר בשלושה אופנוענים. הראשון חסם את הרכב והפריע לו להמשיך בנסיעתו; השני נצמד אל המאבטח שישב במושב הקדמי וחיסל אותו בירייה לראשו; השלישי היה בחלק האחורי, היכן שישב מסעוד המדען, והוא הוריד לו שני כדורים לראשו. הכול קרה מהר, והאופנוענים נעלמו. אין בידינו שום חשודים."</p>
			<p class="text">"מדובר במקצוענים, כנראה אנשי מוסד. תודה אחוי." אמר ג'לאל וניתק.</p>
			<p class="text">"הגיע הזמן להכות בחארות האלו, חייבים לנקום. הבוסים שלי לוחצים לתגובה, מה תהיה התגובה ואיפה?"</p>
			<p class="text">"חיסול ישראלים באירופה?"</p>
			<p class="text">"חיסול חיילים ישראלים דרך חיזבאללה?"</p>
			<p class="text">"חיסול ישראלים דרך חמאס או הג'יהאד האסלאמי?"</p>
			<p class="text">"חייבים הפעם תגובה שתבהיר שאירן היא המכה ולא גרורותיה."</p>
			<p class="text">"איך?"</p>
			<p class="text">ג'לאל הרים שוב טלפון. </p>
			<p class="text">"שמע ידידי, אני רוצה שתצא לרחוב שבו נורה המדען מסעוד אל מוחמדי, רחוב בנדר אמן חומי.</p>
			<p class="text">בדוק כל סמטה, שאל כל אדם מה הוא ראה. האם יש זיהוי כלשהו? האם נוכל למצוא מידע שיוביל אותנו למחסלים?"</p>
			<p class="text">ג'לאל ניתק ושקע במחשבות. </p>
			<p class="text">"אני חייב להירגע..."</p>
			<p class="text">הוא מזג לו תה חם והחל שותה אותו לאט.</p>
			<p class="text">"צריך לפגוע בבני זונות האלו פגיעה קשה וישירה."</p>
			<p class="text">בעודו חושב, רצה מול עיניו תמונה של אוניית משא אירנית שהוקרנה על סרט במחשבו.</p>
			<p class="text">הספינה הותקפה וניזוקה.</p>
			<p class="text">"הינה התשובה! אנחנו נפציץ את אחת הספינות בבעלות ישראלית ששטות להן באזורנו.</p>
			<p class="text">נהדר!"</p>
			<p class="text">הוא התקשר לעוזרו והורה לו להגיע מייד. העוזר נכנס, כולו רועד. למה מייד???</p>
			<p class="text">"כן בוס," אמר מוסטפא, "במה אוכל לעזור?"</p>
			<p class="text">"אני רוצה רשימה של כל הספינות שבבעלות ישראלית ומובילות משא כלשהו באזורנו."</p>
			<p class="text">"כן בוס, אני אעשה זאת מייד."</p>
			<p class="text">לאחר שעתיים הקיש מוסטפא שוב על דלת הבוס, נכנס והגיש לו דף עם רשימה. </p>
			<p class="text">"תודה מוסטפא," אמר ג'לאל והחל קורא.</p>
			<p class="text">"הליוס ריי. ספינה בבעלותו של מר רמי אונגר. מי אתה, רמי אונגר?"</p>
			<p class="text">ג'לאל נכנס לגוגל והחל מחפש מה ידוע על רמי אונגר.</p>
			<p class="text">"רמי אונגר נולד ב־1947, איש עסקים ישראלי.</p>
			<p class="text">נולד למשפחה מבוססת בצפון תל אביב.</p>
			<p class="text">החל ללמוד משפטים באוניברסיטת אוקספורד אך לא השלים את לימודיו.</p>
			<p class="text">בשנת 1971 סיים לימודי משפט באוניברסיטת תל אביב.</p>
			<p class="text">הוא אפילו מכר לנו, האירנים, מערכות אוורור ללולים. </p>
			<p class="text">הבן זונה קיבל מאיתנו מיליונים!</p>
			<p class="text">ב־1980 נכנס לעסקי ספנות ונדל"ן, וכמו כן לעסקי יבוא מכוניות."</p>
			<p class="text">מה שהדליק את ג'לאל היה הקטע הבא –</p>
			<p class="text">"אונגר היה חבר מאוד קרוב של ראש המוסד הישראלי!</p>
			<p class="text">אז הבן זונה בקשר עם זה שמפציץ אותנו? אנו נפציץ אותו חזרה."</p>
			<p class="text">ג'לאל החל בודק את יעדיה של הליוס ריי.</p>
			<p class="text">"היא אמורה לצאת מסעודיה לכיוון סינגפור</p>
			<p class="text">יש עליה 28 אנשי צוות."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer013">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace"><span class="bold">כפר ורדים, יום שישי. </span></p>
			<p class="text">גבריאל סיימה להכין את ארוחת השבת, ארוחה שעמוס אוהב כל כך.</p>
			<p class="text">היא הוציאה לה אספרסו, התיישבה על הספה והחלה לבכות.</p>
			<p class="text">"אבי נרצח, ולא על ידי פלשתינאי. הוא נרצח למרות ההסכם ולמרות שהוא מסר את כל מה שהיה ברשותו.</p>
			<p class="text">ועמוס ידע זאת כל הזמן, ורק כעת הוא מודיע לי זאת? והוא מתלבט האם לחקור מי רצח את אבי?"</p>
			<p class="text">"היי מאמי," נשמע קולו של עמוס.</p>
			<p class="text">הוא נישקהּ והביט אל תוך עיניה.</p>
			<p class="text">"מה שלומך יפה שלי? למה הדמעות?"</p>
			<p class="text">"כי אני חושבת על אבא ועל מה שסיפרת לי."</p>
			<p class="text">"מאמי, לא אעשה דבר אם את לא בעניין. את אשתי, אהבת חיי, ואני רוצה רק את הטוב עבורך."</p>
			<p class="text">"כן, אני יודעת. חשבתי והחלטתי – מצא את הבני זונות שעשו זאת!!!"</p>
			<p class="text">"מאמי, לידיעתך, כנראה שמדובר ברוסים, או באחד מעושי דברם. אם אני מסתבך איתם, אז ביטחוננו לא יהיה מובטח."</p>
			<p class="text">"כן, יודעת. חייתי את זה, הם רצחו את אבא שלי ורוצה שהם ישלמו."</p>
			<p class="text">עמוס נישקהּ שוב, והיא נשכבה עליו והחלה מפשיטה אותו. היא ירדה אל בין רגליו והחלה מוצצת.</p>
			<p class="text">הוא עצם את עיניו ונהנה. הוא "מת" שהיא מוצצת לו – כזו יפה ופה מדהים שכזה.</p>
			<p class="text">היא מצצה במהירות ועיסתה את איבר מינו. הוא השפריץ אל תוך פיה וצרח את צריחתו, שהבהירה – "אני בשמיים."</p>
			<p class="text">היא קמה, חייכה לעברו וחזרה אל האספרסו שלה.</p>
			<p class="text">"אספרסו עם זרע שלי. איך הטעם?"</p>
			<p class="text">"מתוק," היא צחקה.</p>
			<p class="text">"אוקיי, מאמי, מאז הרצח אני לא מצליח להירדם בלילות. אם אינך מתנגדת, אז אני אתחיל לברר, בסדר?!"</p>
			<p class="text">"כן, יקירי רק הֱיה זהיר!!! "בוא נשב לקבלת שבת."</p>
			<p class="text">עמוס שם כיפה לראשו והחל בתפילת השבת.</p>
			<p class="text">הם התיישבו לאכול.</p>
			<p class="text">"נורא אהבתי את אבא שלך, הוא היה עבורי אב."</p>
			<p class="text">"אני יודעת, עמוס. גם הוא אהב אותך. הוא אמר לי בזמנו – תמיד ייחלתי לבן, לא לבת, אך קיבלתי אותך והייתי למאושר באדם. והינה, עכשיו יש לי גם בן."</p>
			<p class="text">"כך הוא אמר לך???"</p>
			<p class="text">"כן עמוס, הוא אהב אותך."</p>
			<p class="text">עמוס החל דומע.</p>
			<p class="text">"בואי ניסע מחר יחד לרמת הגולן, קצת בילוי."</p>
			<p class="text">"מתאים לי," אמרה גבריאל.</p>
			<p class="text">השבת עברה, ועמוס שוב יצא לתל אביב.</p>
			<p class="text">הוא נכנס, הלך לקפיטריה והכין אספרסו.</p>
			<p class="text">"הופ'לה, מי כאן," אמר גלבוע.</p>
			<p class="text">"היי, גלבוע."</p>
			<p class="text">"איך עברה השבת... לפי החיוך אני יודע, היה לך אחלה זיון."</p>
			<p class="text">"ולפי הפרצוף שלך, אני יודע, אשתך לא נתנה לך?!"</p>
			<p class="text">"נו ידידי, אשתי כבר לא צעירה כמו הגבריאל שלך."</p>
			<p class="text">"ידידי, לזיון אין קשר לגיל."</p>
			<p class="text">"לא, אין קשר, אבל לגיל יש קשר לחשק."</p>
			<p class="text">"אה, יש לכם בעיית חשק?"</p>
			<p class="text">"נו, מה קורה? יש חדש בפרויקט?"</p>
			<p class="text">"לא, עדיין על אותם הנושאים, כשיהיה אודיע לך."</p>
			<p class="text">"אז לך חפש משהו חדש."</p>
			<p class="text">"בדרכי," אמר עמוס, ועזב את הקפיטריה.</p>
			<p class="text">הוא נכנס אל משרדו והתיישב.</p>
			<p class="text">"אוקיי ריימון, אני יודע שאינך אוהב זאת, אבל אני ובתך החלטנו שאנחנו בדרך למצוא מי הם רוצחיך."</p>
			<p class="text">עמוס פתח את יומנו והחל מחפש מספרי טלפון.</p>
			<p class="text">"כן?" ענה שמעון.</p>
			<p class="text">"היי שמעון, זה עמוס ברדה."</p>
			<p class="text">"עמוס ידידי, יש לך מידע עבורנו?"</p>
			<p class="text">"לצערי לא אני יריתי בבונו, אך אני זקוק למידע ממך."</p>
			<p class="text">"המממ... איזה מידע?"</p>
			<p class="text">"מיהו הפלשתינאי שעצרתם כרוצחו של ריימון?"</p>
			<p class="text">"ולמה זה חשוב?"</p>
			<p class="text">"כי הוא רצח את חברי, ואני רוצה לדעת מי הוא."</p>
			<p class="text">"עמוס, זה סיפור מאוד מסווג, אסור לי לתת מידע שכזה, ועברה שנה מאז. למה עכשיו?!"</p>
			<p class="text">"כי אתם החזרתם אותי לסיפור הזה. העסק דופק לי חזק בראש והחלטתי שברצוני לדעת מי רצח את חברי."</p>
			<p class="text">"עמוס, אתה היית במקום וברגע הרצח. ראית במו עיניך שהבחור רצח את ריימון. שניהם התפוצצו למוות."</p>
			<p class="text">"כן, ראיתי, אך מעולם לא שאלתי מי הוא היה – שמו, גילו, מי הם הוריו, במה הוא עסק." </p>
			<p class="text">"כשעמוס ברדה שואל כאלו שאלות, אז עלינו להיכנס לכוננות."</p>
			<p class="text">"שמע ידידי, לא בקטע של להתכסח איתכם שוב, זקוק רק למידע."</p>
			<p class="text">"אוקיי, תן לי לברר. אני חייב להודיע לממונה עליי. אם יסכים, אעביר אליך הכול."</p>
			<p class="text">"תודה," אמר עמוס, והרים טלפון למיכאל.</p>
			<p class="text">"היי מיכאל, זה עמוס."</p>
			<p class="text">"היי עמוס, מה קורה?"</p>
			<p class="text">"בסדר, הכנסתם אותי שוב לסיפור של ריימון, אז אני בפנים."</p>
			<p class="text">"בפנים?"</p>
			<p class="text">"החלטתי לברר מי הבחור שרצח את ריימון."</p>
			<p class="text">"ולמה זה חשוב?"</p>
			<p class="text">"כי אני רוצה לדעת מי החארות שחיסלו אותו. ריימון הודיע לי לפני שהוא נרצח, שהוא מעביר אליי נושא מאוד חשוב לטיפול. איך הוא הגדיר זאת? 'גורלה של ישראל!' אז אני בודק מי רצח ולמה, ומהו גורל ישראל."</p>
			<p class="text">"אוי עמוס, ראבק, אל תתחיל עם זה. יש לך את גבריאל, תראה כמה היא מאושרת עכשיו."</p>
			<p class="text">"ובכן ידידי, גבריאל ביקשה ממני לברר מי רצח את אביה."</p>
			<p class="text">"שיט, ואיך אוכל לעזור?"</p>
			<p class="text">"ביקשתי את עזרת השב"כ שייתנו לי את שם הרוצח, והם התחילו עם העברת הנושא למעלה.</p>
			<p class="text">אז אם אתה מספיק גבוה, נסה שהם יעבירו אליי את מה שביקשתי."</p>
			<p class="text">"הבנתי, אנסה ליצור קשר אך לא מבטיח דבר."</p>
			<p class="text">"תודה. ביי, מיכאל."</p>
			<p class="text">מיכאל הרים טלפון ישר לדוד.</p>
			<p class="text">"כן מיכאל?" </p>
			<p class="text">"לידיעתך דוד, עמוס ברדה החל לחקור מי רצח את ריימון, הוא ביקש את עזרתנו."</p>
			<p class="text">"שיט, איזה עזרה?"</p>
			<p class="text">"הוא רוצה לדעת מי רצח את ריימון." </p>
			<p class="text">"נו, הפלשתינאי שהתפוצץ איתו, הוא ראה זאת בעיניו."</p>
			<p class="text">"כן, אך הוא מאמין שהפלשתינאי רק נשלח על ידי ארגון עוין, או ארץ עוינת."</p>
			<p class="text">"שיט, אם עמוס חוקר, אז אנחנו נכנסים לבעיה. הרי ברור לנו שהפלשתינאי היה רק מבצע. מי שלח אותו – רוסיה? אירן? אבל מיכאל, לא מתאים לי מלחמה נוספת שעמוס מוביל אותה. נו, ראש הממשלה רואה בו חשוד מרכזי."</p>
			<p class="text">"סלח לי, אבל אנשינו הם שהחזירו את עמוס לעניינים. הוא לא עשה דבר, אבל התחיל כי אנחנו החזרנו אותו."</p>
			<p class="text">"כן, ראש הממשלה הוא אידיוט, מקווה שלא יישאר איתנו לנצח."</p>
			<p class="text">"אוקיי דוד, נסה להרגיע."</p>
			<p class="text">"להרגיע?"</p>
			<p class="text">"עמוס טוען שריימון עמד לספר לו משהו חשוב לגורל ישראל, אך הוא נרצח, והוא נרצח כי הוא עמד לספר זאת, ולא בגלל מסמכים גנובים... דוד, עמוס מתחיל לחקור, וכמו שאני מכיר אותו – הוא יושב על משהו מאוד חשוב."</p>
			<p class="text">"אוקיי מיכאל, היכנס לעניינים, ראה מה קורה ותעדכן."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer014">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">שמעון החנה את רכבו והחל עולה לעבר המשרד.</p>
			<p class="text">הוא פנה אל המזכירה ואמר, "חייב לדבר עם הראש ועכשיו."</p>
			<p class="text">"תן לי לבדוק אם הוא זמין... אוקיי, היכנס אליו, הוא מחכה לך."</p>
			<p class="text">"כן שמעון," אמר אבנר, "מה אוכל לעשות עבורך?"</p>
			<p class="text">"עמוס ברדה חוזר לעניינים."</p>
			<p class="text">"סליחה?!"</p>
			<p class="text">"הוא התקשר וביקש ממני את שם הרוצח של ריימון, מקום מגוריו, משפחתו, כל מידע עליו."</p>
			<p class="text">"ולמה זה חשוב?"</p>
			<p class="text">"הוא אומר שהוא רוצה לדעת מי רצח את ריימון."</p>
			<p class="text">"נו, הוא היה שם כשהוא התפוצץ, הוא ראה מי."</p>
			<p class="text">"כן, אבל הוא רוצה לדעת מי שלח את זה שהתפוצץ."</p>
			<p class="text">"שמע שמעון, עם עמוס אי־אפשר לשחק, ראית מה הוא עולל לנו, תן לו את מה שהוא רוצה."</p>
			<p class="text">"אבל זה יכול להסתבך."</p>
			<p class="text">"כן, ראש הממשלה רואה בו חשוד מרכזי... שיסתבך."</p>
			<p class="text">"אוקיי, אודיע לו."</p>
			<p class="text">"ושמעון, ידע אותי בכל דבר שמתרחש עם הברדה הזה, שלא תכניסו אותנו שוב לכאסחים איתו, לא מתאים לי עכשיו ברדה."</p>
			<p class="text">שמעון יצא, והראש הרים את השפופרת וחייג.</p>
			<p class="text">"כן?" ענה לו קול.</p>
			<p class="text">"ובכן ידידי, אולי אנחנו מסתבכים שוב."</p>
			<p class="text">"במה?"</p>
			<p class="text">"עמוס ברדה יצר קשר, והוא רוצה פרטים על רוצחו של ריימון –  שם משפחה מגורים, הכול."</p>
			<p class="text">"נהדר, תן לו. הרי ראש הממשלה רואה בו חשוד עיקרי. אז בוא נהפוך אותו לחשוד, הוא יברר, ואנחנו נוכיח שאולי יש לו קשר לרציחת בונו."</p>
			<p class="text">"השתגעת? הרי שנינו נתנו את הפקודה לחיסולו של בונו, שנינו יודעים שלא עמוס רצח."</p>
			<p class="text">"כן, אבל זה ייתן לנו קצת אוויר וזמן למצוא סיפור שירגיע את ראש הממשלה ויוריד מאיתנו את הלחץ של החקירה. אנחנו לעולם לא נאשים את עמוס, אך הוא מעניק לנו הזדמנות נדירה למרוח את הפעולה שלנו."</p>
			<p class="text">"הבנתי. כמו כן הבנתי שהוא פנה גם אל מיכאל שלכם לעזרה. אז תעזרו לו. לא רק השב"כ מסובך, גם אתם."</p>
			<p class="text">"יהיה כך," חתם ראש המוסד.</p>
			<p class="text">השיחה הסתיימה.</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer015">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">בינתיים שמעון חייג אל עמוס.</p>
			<p class="text">"אוקיי, ידידי, דיברתי עם הראש והודעתי לו שאתה זקוק למידע. הוא מאוד מעריך אותך והורה לי למסור לידיך כל מידע שתצטרך."</p>
			<p class="text">"נהדר, תודה. נשב, לאספרסו?"</p>
			<p class="text">"כן, בשמחה, אני במשרד. בעוד חצי שעה, קפה גרג בסנטר."</p>
			<p class="text">עמוס התיישב והזמין אספרסו.</p>
			<p class="text">שמעון נכנס והתיישב. "אספרסו בבקשה."</p>
			<p class="text">"ובכן, מה שם המפגע?"</p>
			<p class="text">"שמו יוסוף אבו עלפיה."</p>
			<p class="text">"מהיכן הוא?"</p>
			<p class="text">"חאן יונס, רצועת עזה."</p>
			<p class="text">"במה הוא עסק?"</p>
			<p class="text">"היה סטודנט לרפואה, למד בירדן והגיע לביקורים בעזה."</p>
			<p class="text">"רופא רוצח?"</p>
			<p class="text">"שמע, הם רופאים, עורכי דין, פרופסורים – כולם 'אוהבי ישראל'."</p>
			<p class="text">"משפחתו?"</p>
			<p class="text">"אביו איסמעיל אבו עלפיה ואמו ג'נאב. בני 65, לא עובדים, חיים על סעד. שני אחיו. סמיר וכארים, בני 22 ו־23, גם ללא עבודה, חיים על סעד. אחות בת 16, סעידה."</p>
			<p class="text">"משפחה שחיה כולה על סעד?"</p>
			<p class="text">"כן, מסתבר."</p>
			<p class="text">"והאם יש עליהם האשמות כלשהן מצד השב"כ?"</p>
			<p class="text">"לא, הם לא מוכרים לנו."</p>
			<p class="text">"הבנתי. אוקיי, ידידי, ארצה לשוחח עם מודיע שלכם מחאן יונס, אחד שמכיר ויכול לתת לי פרטים."</p>
			<p class="text">"הראש הבהיר לי שאתה זכאי לכל עזרה שלהּ תזדקק. אז בסדר, יש לנו עצור משתף פעולה שימסור לך כל מידע שתצטרך."</p>
			<p class="text">"ואיך אפגוש את העצור הזה?"</p>
			<p class="text">"תן לי זמן להתארגן, אקח אותך עימי לפגישה."</p>
			<p class="text">"אוקיי, ידע אותי מתי."</p>
			<p class="text">"בשמחה."</p>
			<p class="text">"תודה שמעון," אמר עמוס, לחץ את ידו ויצא מהקפה.</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer016">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">שמעון הרים טלפון לראש.</p>
			<p class="text">"נפגשנו הרגע, הוא קיבל את הפרטים וביקש פגישה עם חאסם, המודיע שלנו מחאן יונס.</p>
			<p class="text">הוא עצור אצלנו כדי להגן עליו מפני החמאס, אנו חוששים שבחמאס יודעים שחאסם איש שלנו.</p>
			<p class="text">בעיני בני עמו הוא גיבור שנעצר על מעשי רצח כנגד ישראלים. חאסם חשוב מאוד עבורנו, הוא מכיר כל רוצח וכל גורם בארגון הטרור."</p>
			<p class="text">"אז אני משער שעמוס ירצה ללמוד מי עמד מאחורי רצח ריימון?"</p>
			<p class="text">"שמע ידידי, אמרתי את דעתי בזמנו – שאנחנו חייבים לחקור מי עמד מאחורי הרצח. אך אתה וראש המוסד התנגדתם ואמרתם: 'נגמר הסיפור אין מה לחקור.' עכשיו עמוס יחקור, והוא ימצא. וכשהוא ימצא, ניכנס כולנו לבלגנים. האיש מחולל בלגנים מוכשר."</p>
			<p class="text">"כן, אתה צודק, אך לידיעתך אני וראש המוסד התנגדנו, כי ראש הממשלה הורה לנו לסגור את החקירה.</p>
			<p class="text">הוא פחד שאם יתגלה מי רצח את ריימון, אזי יתגלה שהופר הסכם ששתי מעצמות וישראל חתומות עליו, והדבר ייצור תסבוכת כלל עולמית, אז ביצענו רק פקודה שקיבלנו."</p>
			<p class="text">"כן הבנתי, עכשיו תקבלו תסבוכת כלל עולמית דרך עמוס ברדה."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer017">
					
				</div>
			</div>
			<p class="fspace">עמוס חזר למשרדו והדליק את מחשבו. </p>
			<p class="text">"הגיע הזמן לעבוד, אחרת גלבוע יציק לי."</p>
			<p class="text">הוא קיבל על עצמו פרויקט ליצירת שבב שיגן על חברות הביטוח נגד רמאים שסוחטים מיליונים.</p>
			<p class="text">כל לקוח חדש יקבל מספר מיוחד שיונפק לו.</p>
			<p class="text">כל עבודה שהיא תתבצע רק על פי רשימה שתונפק על ידי התוכנה שעמוס יפתח. שום רמאי או סחטן לא יוכל להתחבר למערכת זו, שתדרוש סיסמאות שרק עמוס ינפיק. נגמרה תקופת העבודה על מחשב. כל מי שיצטרך לעבוד על תוכנה זו יצטרך להוכיח יכולות שידרשו הוכחות.</p>
			<p class="text">בעודו מהרהר צלצל הנייד. </p>
			<p class="text">"כן?" ענה עמוס.</p>
			<p class="text">"היי, זה שמעון." </p>
			<p class="text">"היי שמעון, מה קורה?"</p>
			<p class="text">"מחר בעשר, כלא גלבוע. יודע איפה זה? אתה צפוני, זה לא רחוק ממך."</p>
			<p class="text">"כן, יודע. הכלא מול הרי גלבוע. אהיה שם מחר בעשר, תודה."</p>
			<p class="text">עמוס יצא ממשרדו וניגש אל גלבוע.</p>
			<p class="text">"בוא. אזמין אותך לצוהריים."</p>
			<p class="text">"אני לא רעב, עמוס."</p>
			<p class="text">"אתה תהיה רעב כשתשמע מה יש לי לספר לך."</p>
			<p class="text">"שיט, מת על הסיפורים שלך."</p>
			<p class="text">הם עזבו את המשרד והחלו צועדים לעבר כיכר דיזנגוף.</p>
			<p class="text">"שווארמה או פלאפל?"</p>
			<p class="text">"לא בא לי על הזבל הזה."</p>
			<p class="text">"משהו איטלקי? פיצה?"</p>
			<p class="text">"מתאים לי." </p>
			<p class="text">הם נכנסו לפיצה אראלה והתיישבו.</p>
			<p class="text">המלצרית הגיעה והניחה תפריט.</p>
			<p class="text">"אשמח לבירה קרה," אמר עמוס.</p>
			<p class="text">"עבורי מים קרים," אמר גלבוע.</p>
			<p class="text">"נו, מה יש לך לספר לי?"</p>
			<p class="text">"החלטתי לחפור ולגלות מי רצח את ריימון."</p>
			<p class="text">"שיט, מטורף! ומה עם גבריאל? אתה לא חושב עליה?"</p>
			<p class="text">"אני עושה זאת כי זאת בקשתה של גבריאל."</p>
			<p class="text">"מה?!"</p>
			<p class="text">"כן, היא בכתה ואמרה שהיא רוצה שרוצחי אביה ישלמו את המחיר. 'מצא אותם, עמוס,' אמרה לי."</p>
			<p class="text">"אלוהים ישמור, היא דפוקה יותר ממך."</p>
			<p class="text">"אז אני עובד שוב עם השב"כ. מחר אני בכלא גלבוע כדי לתשאל אישיות בכירה שעובדת עם השב"כ.</p>
			<p class="text">הוא מכיר את הרוצח וימסור לי פרטים שאני צריך."</p>
			<p class="text">"עמוס, אתה מטורף. הרי ברור לך שמי שחיסל את ריימון זה לא איזה פראייר. מדובר במדינת אויב עם אמצעים אדירים של כסף, כוח ורוצחים, ואתה כולה עמוס ברדה."</p>
			<p class="text">"כן. צודק, גלבוע, רק עמוס ברדה, אבל הם רצחו לי אבא, ואני אמצא אותם."</p>
			<p class="text">"אז עליי לקחת בחשבון שתיעדר מהעבודה שלך?"</p>
			<p class="text">"אשתדל למלא את תפקידי, אבל כן, יהיו לי היעלמויות."</p>
			<p class="text">המלצרית הגיעה, עמוס הזמין פיצה עם פירות ים, גלבוע הזמין פיצת טונה. הם החלו לנגוס בפיצות, בעוד גלבוע מביט אל עמוס.</p>
			<p class="text">"אתה האיש הדפוק ביותר שהכרתי בחיי."</p>
			<p class="text">"תודה על המחמאה," ענה עמוס.</p>
			<p class="text">הם סיימו לאכול, עמוס שילם והשאיר טיפ מכובד.</p>
			<p class="text">"בוא, אזמין אותך לאספרסו," אמר גלבוע.</p>
			<p class="text">הם נכנסו לקפה קרוב והורידו אספרסו.</p>
			<p class="text">"אני אגיע מחר קצת מאוחר, יש לי את השיחה עם המודיע של השב"כ בעשר בכלא גלבוע."</p>
			<p class="text">"מסור ד"ש," אמר גלבוע ונכנס אל משרדו.</p>
			<p class="text">עמוס סגר את המחשב ויצא ממשרדו.</p>
			<p class="text">"הגיע הזמן הביתה."</p>
			<p class="text">הנסיעה צפונה ארכה כשעה וחצי. </p>
			<p class="text">"סופרטרמפ" על הדיסק, ועמוס הרגיש את האקשן בדמו.</p>
			<p class="text">הוא החנה את רכבו, ובאבגי רצה אליו.</p>
			<p class="text">"היי יפה," בירך וחיבק אותה. "מה שלומך?"</p>
			<p class="text">"טוב, מרגישה טוב," נבחה באבגי.</p>
			<p class="text">"המממ... גבריאל עדיין בעבודה, נחכה לה."</p>
			<p class="text">בשבע וחצי היא נכנסה.</p>
			<p class="text">"היי מאמי, סליחה על האיחור. היה לי מה לעשות."</p>
			<p class="text">הוא נישקהּ והזמינהּ לשולחן. על השולחן הייתה פיצה.</p>
			<p class="text">"אכלתי עם גלבוע פיצה, אז החלטתי לקנות לך את הפיצה שלך – פיצת ארטישוק."</p>
			<p class="text">"וואו. תודה מאמי, אני באמת רעבה."</p>
			<p class="text">"מחר אני מתשאל מסייע של השב"כ, שייתן לי פרטים על רוצח אביך. שמו של הרוצח הוא יוסוף אבו עלפיה. הוא מחאן יונס והיה סטודנט לרפואה שלמד בירדן."</p>
			<p class="text">"רופא רוצח?"</p>
			<p class="text">"כן, מסתבר שלרצוח יהודי זה עסק טוב עבור כל ערבי."</p>
			<p class="text">"אבי לא היה יהודי, עמוס."</p>
			<p class="text">"כן, אבל הוא אהב יהודים. זה מספיק טוב עבור רצח."</p>
			<p class="text">"מאמי, עשה לי טובה, הֱיה זהיר, כן?!"</p>
			<p class="text">"כן יקירה. אל תדאגי, אני מאוד זהיר."</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer018">
					
				</div>
			</div>
		

			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 40.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות