השבר הסורי אפריקאי

כולם ידעו שאמא של נופר לא אוהבת אותה.
גם נופר ידעה.
אבל רק שנים רבות אחר כך מצאה את המילים לתאר מה קרה בבית הגדול והמטופח בגולן, שבו גדלה עם הוריה המוצלחים ושלוש אחיותיה הקטנות.
בממואר אינטימי, אמיץ ונוקב חוזרת נופר סיני אל הבית, אל הזיכרונות, העדויות והסיפורים שסיפרה לעצמה כדי לשרוד, ובוחנת את השאלה שליוותה אותה מאז ילדותה: האם ילדה שאמהּ לא אהבה אותה יכולה בכל זאת לבנות לעצמה חיים טובים?
השבר הסורי אפריקאי הוא ספר חשוף, חכם ומלא חמלה, שנע בין כאב להשלמה, בין ספק לוודאות, בין הרצון להבין את העבר ובין הצורך לבנות עתיד. יש בו ניסיון לתת שם למה שבמשך שנים נחווה כבלתי ניתן לתיאור.
נופר סיני הייתה עיתונאית במשך עשרים שנה וכיום היא יזמת ומנכ״לית. השבר הסורי אפריקאי, ספרה הראשון, זכה בתמיכת
קרן רבינוביץ׳ לספרי ביכורים.
שם: השבר הסורי אפריקאי
מחבר/ת: נופר סיני
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 011375335

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<p id="_idParaDest-1" class="kot-mispar" lang="en-US" xml:lang="en-US">1. <span class="kot-perek CharOverride-1" xml:lang="he-IL">פיפי</span></p>
			<p class="text-no-hazacha">אני זוכרת מהנסיעה הזאת שני דברים: </p>
			<p class="text">שהיה לי פיפי.</p>
			<p class="text">שאימא אמרה לאבא שהיא לא תכין לי אוכל.</p>
			<p class="text">"אין לי כוונה לדאוג לה כשלא תהיה פה," אמרה לו בקול נמוך, מעובה מאדים של כעס. </p>
			<p class="text">"את סתם אומרת," ענה לה בשקט, "את פשוט כועסת."</p>
			<p class="text">הייתי בת שבע. מוצאי שבת. ערב חורפי. היינו בדרכנו חזרה מביקור משפחתי אצל סבתא מצד אבא, זמן קצר אחרי המעבר לגולן. אבא נהג. נסיעה ארוכה. יותר משעתיים. נצח. האוטו היה קפוא. בבוקר אבא יחזור לצבא לשבועיים.</p>
			<p class="text">"אתה לא מבין, אני לא מתכוונת לדאוג לילדה הזאת בכלל  כשלא תהיה פה. היא פשוט לא מעניינת אותי, אחרי איך שהיא התנהגה אצל אימא שלך. לא אתן לה אוכל. כלום היא לא תקבל ממני."</p>
			<p class="text">הלב שלי צנח לשלפוחית השתן. מה זאת אומרת לא תדאג לי? שבועיים זה המון זמן. אני לא אוכל שבועיים? אולי אאסוף חוביזה משולי השדה שליד הבית? טל לימדה אותי איך מקלפים את הפרי של החוביזה, וזה דווקא טעים, אבל לא ממש משביע.</p>
			<p class="text">הפחד מרעב לא הקהה את הדחף לעשות פיפי. פחדתי שאצטרך להתאפק עד הגולן ויברח לי. </p>
			<p class="_--" lang="en-US" xml:lang="en-US">***</p>
			<p class="text-no-hazacha">כמה שעות לפני כן ישבתי במקום הקבוע שלי בשולחן האוכל הארוך בבית של סבתא לארוחת צוהריים. היו שם שבעת האחים והאחיות של אבא, עם בני זוגם והילדים. התבוננתי בריכוז בציור שהיה תלוי על הקיר מולי. חבורת אנשים עליזים ונינוחים ישובה לשולחן אחרי ארוחה דשנה. האנשים בציור לא מדברים, אבל יש תחושה ששיחה ערה תלויה מעליהם. עוטפת אותם בחמימות. </p>
			<p class="text">בשתיקות הארוכות שהשתררו בארוחות אצל סבתא הייתי לומדת את הציור לפרטיו. בורחת אל תחושת הנינוחות שאופפת אותו. תמיד חשבתי שאחד האחים של אבא צייר אותו, ואולי שכן מוכשר מקזבלנקה, העיר שממנה באו. לימים, כשראיתי את אותו ציור בדיוק בבתים אחרים, התברר לי שזה ציור של רנואר, "סעודת השייטים".</p>
			<p class="text">השתיקות. אימי טענה שמשפחתו של אבא, אֶחיו ואחיותיו, אימו, משעממים כולם ודיכאוניים. היא צבעה את המרוקאיות שלהם, שאהבתי כל כך, בצבעים קודרים ועלובים. ואני — שראיתי במרוקאיות אוכל צבעוני ומוקפד טעים עד דמעות, צרפתית מתנגנת, תמונות יפות על הקירות — נעלבתי. </p>
			<p class="text">בנסיעות הארוכות לשם ומשם היא היתה מדברת אל אבא בקדחתנות. מסבירה לו למה קשה לה במפגשים האלה; שאצלם, האשכנזים הקיבוצניקים, האוכל אולי טעים פחות, אבל בזמן הארוחה מדברים וצוחקים, לא כמו במשפחה המרוקאית שלו, שבה כל אחד קובר את הראש בצלחת שלו ושותק. אבא לא היה עונה. הוא שתק.</p>
			<p class="_--" lang="en-US" xml:lang="en-US">***</p>
			<p class="text-no-hazacha">גם בארוחה ההיא סביב השולחן הארוך בבית של סבתא שררה שתיקה. האחים של אבא שתקו בגלל נימוסי השולחן שעליהם חונכו. אימי שתקה בגלל מסורת של התנשאות על האחר, שאותה ספגה בקיבוץ. הם נעלבו בִּדממה. היא התנשאה עליהם בשתיקה. המתח היה סמיך כמו מרק החרירה של סבתא, אבל שלא כמוהו — נתקע בגרון. </p>
			<p class="text">כשסיימנו לאכול עברנו לסלון הצפוף. מהמטבח הקטן עלה ריח משכר של קפה שהתבשל בפינג'אן. התרגשות. עוד מעט סבתא תגיש קינוח; עוגת השכבות המרהיבה שלה, קרמים בצבעים שונים המרוחים זה על זה בעידון. רציתי להפיג את המתח ששרר בין כל המבוגרים שאהבתי. הרגשתי שחיי תלויים בזה. שאם המתח יימשך עוד שנייה, אמות. נמות כולנו. רציתי להציל אותנו ממוות ודאי. לכפר על השתיקה של אימי, לשמח את סבתי, את דודיי, את אבא שלי. לא רציתי שישבו שם וינקרו בשתיקה בעוגה במזלג קטן. </p>
			<p class="text">רציתי להציל את המצב, אז פטפטתי בעליזות מזויפת. ניפחתי אירועים שקרו לי עם אחותי הקטנה, מעשיות שקרו לאימי, הרפתקאות שעברתי עם אבי. שמתי לב שככל שפוחתת נאמנותי למציאות, כך הצחוקים של הדודים ושל סבתא רמים יותר. האם אחת המעשיות המוגזמות היתה על אימא שלי? אני לא זוכרת. הסתנוורתי מצחוקו המתגלגל של הקהל. כמעט לא שמתי לב שאימי לא צוחקת. היא הקשיחה את שפתה העליונה בתנועה קטנה שקשה להבחין בה. ובכל זאת, הבחנתי.</p>
			<p class="_--" lang="en-US" xml:lang="en-US">***</p>
			<p class="text-no-hazacha">"אל תדאג, אבא," ניסיתי להרגיע את האווירה באוטו, "סבתא נתנה לי חבילת שוקולד, אני אוהבת שוקולד. אני אוכל מזה בשבועיים הקרובים, וכשתחזור מהצבא תיתן לי אוכל." </p>
			<p class="text">אימא הסתובבה בתנועה חדה והסתכלה אליי. הסתכלה ושתקה. עיניה האפורות כדלת ברזל. דבר לא עבר דרכן.</p>
			<p class="text">דקות ארוכות חלפו.</p>
			<p class="text">"אבא, יש לי פיפי," לחשתי. פניתי לאבא, לא לאימא. הרגשתי שהפיפי לוחץ במורד הבטן. זה היה פיפי שלא יודע לחכות לתורו בנימוס. פיפי פראי שעוד מעט יברח לי. אימא לא אמרה כלום, אבל אבא הרגיש את הכעס שלה. </p>
			<p class="text">"את לא יכולה להתאפק עד הבית?" שאל. </p>
			<p class="text">"לא," עניתי, "אני חייבת." </p>
			<p class="text">אימא ישבה במושבהּ מתוחה וכועסת. שותקת.</p>
			<p class="text">"אבא, בבקשה. כמעט בורח לי," ייבבתי, והיבבה הדהדה בחלל האוטו, כאילו בקעה מגרונה של ילדה אחרת במרחקים. ראיתי שאבא חצוי בין הרצון לעצור לבין הכורח לציית לפקודה האילמת של אימא ולהתעלם ממני. אחרי דקות ארוכות ומייסרות, בלי תחנת דלק באופק, הוא עצר בצד הדרך. </p>
			<p class="text">רציתי שאבא יגיד לאימא שלא תעז לממש את תוכניתה. רציתי שיגיד לה שאם אין ברירה, הוא יישאר בבית ולא ילך לצבא. רציתי שיגיד לה לטפל בי. אבל אבא שתק, ולרגע מבהיל אחד נפתח בתוכי חלון שמבעדו אפשר לראות דברים, ובעיקר להרגיש. </p>
			<p class="text">רוח קפואה נכנסה דרך החלון. </p>
			<p class="_--" lang="en-US" xml:lang="en-US">***</p>
			<p class="text-no-hazacha">אימא שלי לא אהבה אותי. היא לא הסתירה את זה. בקהילה הקטנה שבה התגוררנו היא נחשבה לאישה ישירה, אחת שאומרת את אשר על ליבה בלי פחד. חברים ובני משפחה העריכו אותה על כנותה. היא היתה מביעה בקול רם את תחושותיה הקשות כלפיי. בלי לייפות. </p>
			<p class="text">היתה אומרת לי: "אני שונאת אותך." "חבל שנולדת," היתה מטיחה. את הסביבה היתה משתפת בגרסה מרוככת יותר, אבל בשום אופן לא הפוכה. הכנות, שכמו נתנה תוקף לדבריה, לא הותירה מרחב לסיפור שלי. בכלל לא הבנתי שיש לי סיפור. עד שהבנתי. </p>
			<p class="text">הבנתי שזה שאימא שלי לא אוהבת אותי זה סיפור עצוב ונהדר. זה הסיפור שעיצב את ילדותי, את בגרותי, את עצם היותי. סיפור על ילדה, אחר כך נערה ואישה, שאימה לא אוהבת אותה. סיפור יוצא דופן, דרמטי, שבמובנים מסוימים יש לו סוף טוב. סיפור מעניין ויפה.</p>
			<p class="text">אני אוהבת סיפורים. לקרוא סיפורים, לשמוע סיפורים, לספר סיפורים. </p>
			<p class="text">אימא סיפרה עליי שאני ילדה קשה; שבגלל זה קשה לה להתחבר אליי. לא לגמרי הבנתי למה הכוונה בצירוף "ילדה קשה", אבל הבנתי שהסיפור של אימי רע, ושנאתי את דמותי כפי שהשתקפה ממנו. </p>
			<p class="text">האם באמת הייתי ילדה קשה? החיים שלי הם ניסיון להבין את הסיפור שלה. האם לא אהבה אותי כי הייתי ילדה קשה ודרמטית? ילדה שרוצה ללכוד את תשומת הלב של שומעיה, להצחיק, לרגש? אולי מרגע שנוכחתי בכוחו המשכר של קהל צוחק, הגזמתי? האם אני עושה את זה עד היום? עד כמה הסיפור שלי נאמן למציאות? </p>
			<p class="text">פעם שאלתי את אבי אם הוא זוכר את הנסיעה הזאת, שבה אימא אמרה שלא תיתן לי אוכל. "מה פתאום," ענה, "את מדמיינת, את ממציאה." האם בדיתי את הסיפור הזה? אולי הבדיה היא שנחקקה בזיכרוני? האם זה קרה? האם כך בדיוק קרה? </p>
			<p class="text">רציתי לגרד מעליי את תווית השקרנית שהודבקה לי; ואם לא לגרד, לפחות להסביר. אבל אולי רציתי גם לדבוק בה? אולי ריגש אותי החלק הזה בסיפור שלי? אולי אימצתי דווקא את החלקים הקשים בסיפור של אימי כי הם שירתו את הסיפור שלי? אולי מאז ומעולם רציתי להיות גיבורה של סיפור טוב, גם אם קשה, ולא דמות ראשית בסיפור משעמם ובנאלי?</p>
			<p class="_--" lang="en-US" xml:lang="en-US">***</p>
			<p class="text-no-hazacha">בניתי לעצמי חיים טובים. הקמתי משפחה יפה. מימשתי את עצמי. אני אדם שמח. האם כל אלו משמשים עדות לחוסר האמינות שלי? האם ילדה שאימה דחתה אותה יכולה לבנות לעצמה חיים טובים? האם סיפרתי לעצמי סיפור רומנטי מדהים על הצלחה כנגד כל הסיכויים — ממש כמו אן שרלי, גיבורת נעוריי מהספר <span class="bold">"האסופית"</span>? ילדה יתומה שבנתה לעצמה חיים של זוגיות טובה, קריירה אקדמית מצליחה והשפעה חיובית על אנשים? ואולי הייתי ילדה אהובה שמפריזה בדמיונה הפורה והופכת אירועים טריוויאליים לגוזמאות? </p>
			<p class="_--" lang="en-US" xml:lang="en-US">***</p>
			<p class="text-no-hazacha">כשנולדתי — בת בכורה להורים צעירים ומאוהבים — גרנו בקיבוץ שבו גדלה אימי, והיא סירבה לשכן אותי בבית התינוקות. טענה שאינה יכולה לשאת את הפרידה ממני. השאירה אותי איתה שבועות ארוכים. </p>
			<p class="text">אותה אימא.</p>
			<p class="text">אותה בת.</p>
			<p class="text">מה זה אומר? </p>
			<p class="text">שפעם אהבה אותי?</p>
			<p class="text">שאם אחזור אחורה בזמן ואחטט בקורות חיי, תוּשב לי אולי אהבתה?</p>
			<p class="text">האם אני רוצה באהבתה? </p>
			<p class="text">ואם איווכח שטעיתי ותמיד אהבה אותי בדרכה, </p>
			<p class="text">האם אצטרך להיפרד מהסיפור הטרגי היפה שלי? </p>
			<p class="text">האם אני אוהבת את אימא שלי? </p>
		</div>

			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות