שקרים הם שפת האהבה שלי

לומר את האמת מעולם לא היה חלק מהתוכנית. וגם לא להתאהב.

ג’יימי הייז משקרת כדי לשמור על חיים קלילים ולא מחייבים. זו שיטה בדוקה שמבוססת על קוקטיילים חזקים ועל אסטרטגיות יציאה עוד יותר חזקות.
עד שהיא פוגשת את לוק בחתונה בלב האאוטבק האוסטרלי, ומגלה פגם אחת בשיטה שלה: הוא לא מאמין לאף מילה שיוצאת לה מהפה.
לוק, יפה באופן הרסני ועקשן עד כדי התמוטטות עצבים, פשוט לא מושפע מהקסם העירוני שלה. כל כך לא מושפע, עד שהם מוצאים את עצמם יחד במיטה. פעמיים. אין ספק שיש ביניהם חיבור מחשמל, אבל מבחינתה זה רק עוד משחק.
עד שהחיים שלהם מתנגשים שוב, וג’יימי נאלצת להתמודד עם הדבר היחיד שתמיד נמנעה ממנו. האמת. אה, ואהבה. לעזאזל.
שקרים הם שפת האהבה שלי היא קומדיה רומנטית קצבית ושנונה, עם הומור חד, דיאלוגים מבריקים ולב גדול.
אוליביה סיימונס מתגוררת בניו סאות’ ויילס, אוסטרליה, ואפשר למצוא אותה באינסטגרם ב-@oliviarasimons
שם: שקרים הם שפת האהבה שלי
מחבר/ת: אוליביה סיימונס
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
הוצאה לאור: דיונה
מק״ט: 011325772

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div dir="rtl">
			<div id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak" />
			<h3 id="_idParaDest-1" class="perek_R">1</h3>
			<p class="runningtext_muchnas">"אז, את באה לפה הרבה?"</p>
			<p class="runningtext">הגבר שיושב מולי מטה לאחור את בקבוק הבירה שלו, מבטו מחליק בעצלתיים לאורך גופי כאילו הייתי מנת היום שהוא שוקל להזמין פעמיים. אני מתאפקת לא לגלגל עיניים — בקושי — ועונה בחיוך מזויף. הבר הזה, ברוקי'ס, נמצא במרחק חמש דקות הליכה מהדירה שלי, והאוכל כמעט שווה את המאמץ הכרוך בלזייף עניין במישהו שעובד בקריפטו. ג'וֹדי, הברמנית, מכירה את ההזמנה שלי בעל פה. גוואקמולי למנה ראשונה, סביצ'ה אינטיאס, צ'יפס בצד, כי אני מסרבת להתנצל על צריכת פחמימות, ומרטיני ליצ'י — או שניים, תלוי עד כמה הדייט עגום.</p>
			<p class="runningtext">"לא ממש," אני אומרת במשיכת כתף נונשלנטית. "אני יותר תולעת ספרים. לא יוצאת הרבה."</p>
			<p class="runningtext">שקר מספר אחת.</p>
			<p class="runningtext">הוא מהנהן בחיוך מתורגל, מפגין שיניים ישרות ושיער שטֵני פרוע, כאילו התגלגל הרגע מתוך פרסומת של ראלף לורן ישר לאפליקציית ההיכרויות שלי. הוא רוכן קדימה ונושך את שפתו התחתונה, כאילו המתח בינינו כבר בשיאו. זו בטח לא הפעם הראשונה שהוא משחק את המשחק הזה. למרבה הצער, זו גם לא הפעם הראשונה שלי. אנחנו שני גושים שמסתחררים באותה אסלה, מחכים שיורידו עלינו את המים. רומנטי, אני יודעת.</p>
			<p class="runningtext">"ראיתי בפרופיל שלך שאת בקטע של צ'ארלס דיקנס," הוא אומר, עיניו נוצצות מתקווה. "מה הספר האהוב עלייך?"</p>
			<div id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak" />
			<p class="runningtext">"'תקוות גדולות'," אני משיבה בלי למצמץ. "אני ממש מזדהה עם פיפ."</p>
			<p class="runningtext">שקר מספר שתיים. מעולם לא קראתי רומן של דיקנס, אלא אם כן תקציר מצ'אט ג'יפיטי נחשב.</p>
			<p class="runningtext">הוא מגחך ודוחף לפיו צ'יפס עמוס בגוואקמולי. "אה, כן? גם לך יש אהבה לא ממומשת?"</p>
			<p class="runningtext">אני לוקחת ביס מהסביצ'ה. "לא ממש. אני סתם מנסה לפשט את החיים."</p>
			<p class="runningtext">הוא מהנהן כאילו חשפנו הרגע איזו אמת אוניברסלית. "אני אותו דבר."</p>
			<p class="runningtext">לא, אנחנו ממש לא אותו הדבר. אתה עונד טבעת חותם, והביו שלך כולל את המילה "ספיוסקסואל". אבל אני פה, לא?</p>
			<p class="runningtext">הוא רוכן קרוב יותר, ידו מרפרפת על זרועי. "זה כאילו שאנחנו חיים בסימולציה שבה הון חברתי חשוב יותר מזהות אמיתית."</p>
			<p class="runningtext">אצבעותיו מלטפות את אצבעותיי שעל רגל הכוס, ואני ממצמצת לאט, מתאפקת לא לצרוח אל תוך הריק.</p>
			<p class="runningtext">"לגמרי," אני אומרת בלי להסס. "אני מסכימה לחלוטין." בפועל, זה לא היה יכול לעניין אותי פחות.</p>
			<p class="runningtext">"רוצה לעוף מפה?" הוא שואל, ועיניו נודדות אל השלולית הקטנה שנותרה בתחתית כוס המרטיני שלי.</p>
			<p class="runningtext">אני מחייכת, יודעת שזאת היתה המטרה מלכתחילה. "בטח." אני מחסלת את שאר המשקה שלי בלגימה אחת. מתוק, סירופי, ויקר מספיק כדי לטשטש את הנורות האדומות.</p>
			<p class="runningtext">ואז מגיע הטקס: ריקוד התשלום. אני שולחת יד אל הארנק, אבל הוא עוצר אותי בנונשלנטיות. "עזבי. זה עלי."</p>
			<p class="runningtext">אני עוצרת בדיוק לשלוש שניות — מספיק זמן כדי לשדר <span id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></span>אי־נוחות קלה, אבל לא מספיק כדי למחות באמת.</p>
			<p class="runningtext">הוא לוחץ קלות על זרועי, כאילו הוא מקריא מתסריט. "מה דעתך שאני אשלם את החשבון ואת תזמיני אוּבּר?"</p>
			<p class="runningtext">"סגור," אני אומרת, ומחזירה את הארנק לתיק כמו פמיניסטית קטנה וטובה, שאין לה שום בעיה לתת לפטריארכיה לשלם את החשבון, אם זה מגיע עם סביצ'ה בצד.</p>
			<p class="runningtext">הוא ניגש לבר. ג'ודי — קטנטנה, מקועקעת ותמיד מדיפה קרם הגנה בניחוח קוקוס — מגיחה כדי לפנות את הצלחות שלנו.</p>
			<p class="runningtext">"הוא הורס," היא לוחשת ומחייכת.</p>
			<p class="runningtext">"יותר טוב מהקודם," אני ממלמלת, וצופה בו נשען בקלילות על השיש, מפגין לראווה כתפיים רחבות ומבט מפתה.</p>
			<p class="runningtext">"איש הכספים?" היא שואלת.</p>
			<p class="runningtext">אני מהנהנת.</p>
			<p class="runningtext">"כן, ההוא היה גס רוח. הנוכחי לפחות מעמיד פנים שהוא מקשיב."</p>
			<p class="runningtext">ג'ודי מכירה את כל הדייטים שלי כי אני מביאה אותם לכאן. כל אחד ואחד מהם. יש אנשים שזה היה מביך אותם. אני לא אחת מהם. לא כשיש "האפי האוור" ואני במרחק של חיוך אחד מארוחת ערב חינם. דגים צריכים לשחות, ובחורה צריכה לאכול.</p>
			<p class="runningtext">"אעדכן אותך בשבוע הבא," אני אומרת ואוספת את התיק שלי.</p>
			<p class="runningtext">הוא מסתובב כשאני מגיעה אליו, ועיניו סורקות שוב במהירות את השמלה האדומה הקצרה שלי.</p>
			<p class="runningtext">"מוכן?" אני שואלת.</p>
			<p class="runningtext">הוא מחייך ומחווה לעבר הדלת כמו ג'נטלמן שכנראה בדרך לכאן חיפש בגוגל איך להתנהג כמו אחד. "אחרייך." ידו נוחתת <span id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></span>בעדינות על שקע גבי כשאנחנו יוצאים החוצה.</p>
			<p class="runningtext_muchnas_SB">קוראים לזה בדידות רק אם זה מגיע ממחוז בדידות בצרפת. אחרת זו סתם עצמאות מבעבעת. זה מה שאני אומרת לעצמי כשידו מחליקה לתוך שערי והפיות שלנו נצמדים כמו בפורנו צרפתי, שבו יש לו את הבגט האחרון ולי יש את... משולש הקממבר האחרון?</p>
			<p class="runningtext">"איפה חדר השינה שלך?" הוא ממלמל, שפתיו מרפרפות על שפתיי.</p>
			<p class="runningtext">אנחנו עומדים במסדרון הצר ביותר בעולם, שבמקרה הוא גם מבואת הפאר לדירת שני החדרים שלי. החברה הכי טובה שלי, אבּי, קוראת לה קופסת נעליים. היא לא טועה. אבל זו קופסת נעליים בקלוֹבְלי, מה שאומר שהיא עולה יותר ממכונית קטנה ויש לה שטח רצפה זהה. אני קוראת לזה מרושָשֶה, במבטא צרפתי — דרך שיקית להגיד שאני תפרנית באזור בורגני של העיר. החברה הכי טובה השנייה שלי, אלה, קוראת לי "באבלס", כי יש לי טעם של שמפניה עם תקציב של בירה. מה אני אגיד? כל אחד והשק שהוא סוחב.</p>
			<p class="runningtext">אני פותחת את הדלת, ואנחנו כושלים אל תוך חדר השינה — כש"חדר שינה" הוא מונח נדיב לפינה המלבנית שמאכלסת את המזרן שלי, שידה אחת ומתלה בגדים קטן. השמלה שלי והחולצה שלו יורדות מהר. הוא כבר חצי מחוץ לג'ינס שלו כשאני עוצרת אותו, חסרת נשימה.</p>
			<p class="runningtext">"יש לך קונדום?"</p>
			<p class="runningtext">הוא עושה את ההצגה הקבועה. אתם מכירים אותה: טפיחה מזויפת על הכיסים, הבעת תקווה מוגזמת, חיפוש בכיסים לא <span id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></span>קיימים כמו קוסם שאיבד את חפיסת הקלפים שלו. "שיט," הוא אומר, כאילו הוא מופתע. "חשבתי שיש לי."</p>
			<p class="runningtext">אה־הא. אני קולטת את העווית בזווית פיו. זה תמיד הפה שמסגיר את המיקרו־שנייה של האשמה, ממש לפני שהשקר יוצא.</p>
			<p class="runningtext">כבר ראיתי את זה קודם — פעם, פעמיים, שבע־עשרה פעמים. בפעם הראשונה, ניסיתי להיות קוּלית ולהחליק את זה. משחק המילים לגמרי לא מכוון. היתרון? לדלג על הביורוקרטיה של לראות אותו מסתבך עם הקונדום. החיסרון? שלוש דקות של פמפום בינוני ואחריהן מחלת מין וחרטה עמוקה ומנקרת.</p>
			<p class="runningtext">אז לא, אנחנו לא עושים את זה שוב.</p>
			<p class="runningtext">אני מושיטה יד אל השידה שלי, פותחת את המגירה ושולפת עטיפה כסופה קטנה בתנועת ניצחון.</p>
			<p class="runningtext">"אה," הוא אומר.</p>
			<p class="runningtext">כן. אה.</p>
			<p class="runningtext">עכשיו אני מרגישה קצת זולה, כי הוא ראה את כל קופסת הענק שבמגירה. אבל אם גברים <span class="bold">היו</span><span class="bold"> טורחים להביא איתם קונדומים,</span> לא הייתי צריכה לקנות אריזות משפחתיות. אני צודקת או שאני צודקת?</p>
			<p class="runningtext">כשהוא על הגב, ואחרי שווידאתי שלא נצטרך בדיקת אבהות בעוד תשעה חודשים, אני מטפסת עליו, שפתיי משרטטות את קו צווארו. ידיו נחות על ירכיי ואז חופנות את ישבני. הוא זקור. הוא מרים את האגן בחיפוש אחר חיכוך ואני יותר משמחה לספק לו אותו, שולחת יד אחת למטה כדי לכוון אותו פנימה —</p>
			<p class="runningtext">"היי," הוא אומר, בקול נבוך לפתע. "זה אולי יישמע מוזר, אבל... בא לך לקשור אותי?"</p>
			<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak" />
			<p class="runningtext">אני עוצרת. לצחוק? להגיד כן? להצטרף למנזר ולהגשים סוף־סוף את חלום חיי להיות ג'ולי אנדרוז ב"צלילי המוזיקה"? כל שלוש התגובות נראות לגיטימיות באותה מידה.</p>
			<p class="runningtext">אבל זה העניין: אחרי ששרדת שבוע של שיחות משוב בעבודה, ואת רוכבת על גבר שהוא חד־משמעית תשע, עם שרירי זרוע שפוסלו בידי האלים, החשמל במוח שלך מפסיק לעבוד ואינסטינקט הריצוי שלך תופס פיקוד.</p>
			<p class="runningtext">"בטח," אני אומרת, מתחזה לאישה שכבר עשתה את זה בעבר ושלא נכנסת לפאניקה שקטה מהשאלה אם כוויות מחבל מכוסות בביטוח הדירה. המציאות? אין לי שום ערכת בדס"מ למתחילים. לא עניבות משי, לא אזיקי עור, אפילו לא כיסוי עיניים — אלא אם כן סופרים את מסכת השינה שלי, שמדיפה ריח קל של לוונדר וייאוש. אז אני מאלתרת. שני זוגות טייץ של לולולמון, רגל אחת קשורה סביב מפרק כף ידו, השנייה קשורה למסגרת המיטה. פעילות גופנית פוגשת את "חמישים גוונים של תפרנות".</p>
			<p class="runningtext">הוא נראה מרוצה. גם אני — למשך שתים־עשרה שניות בערך. מה שאני באמת רוצה זה משהו פשוט. משהו מתוזמן בצורה מושלמת ומספק באופן הדדי. משהו, אם יורשה לי לומר, מיסיונרי.</p>
			<p class="runningtext">הוא מושך בטייץ, בוחן את טווח התנועה שלו. "בואי הנה," הוא לוחש.</p>
			<p class="runningtext">אני באה, מפזרת נשיקות לאורך קו הלסת שלו, מקווה להצית מחדש משהו שיעורר ולו במעט את החשק המיני שלי. הוא נאנח בקול עמוק וגרוני, ואני רועדת, ממקמת את עצמי מחדש מעליו. אני לא רטובה בטירוף, אבל אני לא מתכוונת לוותר לפני שנגיע לשלב הסופי. אני מעבירה את ידיי על גופי, אצבעותיי מקניטות <span id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></span>את פטמותיי, ואז נודדות למטה אל הדגדגן. עיניו נעולות על ידיי כאילו הן מחזיקות במפתח לכספת של אילון מאסק. הוא דוחף את האגן למעלה. אני מתחילה לנוע מעליו — במעגלים איטיים, מתחככים.</p>
			<p class="runningtext">"פאק," הוא אומר בקול מאומץ, ידיו מושכות בחוסר אונים בכבלי בגדי הספורט.</p>
			<p class="runningtext">אני רוכנת קדימה, מקווה שהוא ייקח את אחת מפטמותיי לפיו. הוא עושה את זה — טכנית — אבל זה רטוב ומרושל, כאילו הוא טועם רוטב מסתורי.</p>
			<p class="runningtext">אני עוצמת עיניים, מתמקדת בלחץ, ואצבעותיי עובדות שעות נוספות. המתח בתוכי מתחיל להיצבר, מתפתל, נמתח — כמעט שם, כמעט —</p>
			<p class="runningtext">טראח.</p>
			<p class="runningtext">צריבה חדה מצליפה בפניי. אני נרתעת הצדה, וידי עפה אל לחיי. אחת מרגלי הטייץ השתחררה, ובאקט אחרון של בגידה, סטרה על פניי והשאירה אותי עם עיניים דומעות.</p>
			<p class="runningtext">"אוי, פאק!" מר בא־לך־לקשור־אותי מתיישב, פניו מעוותות בייסורים כשהוא נאבק בעובדה שהוא גומר בזמן שאני קפואה במקום, אחרי שהותקפתי בידי בגדי הספורט שלי. כשנשימתו נרגעת, הוא מנסה להרחיק את ידי מפניי. "היי, את בסדר?" הוא מנסה לבלוע צחוק, אבל הצחוק בורח לו בכל זאת, מבעבע כמו שמפניה בלי גזים.</p>
			<p class="runningtext">אני מורידה את ידי ומנסה למצמץ כדי לעצור את הדמעות <span id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></span>הסוררות, מהרהרת בבחירות שעשיתי בחיי.</p>
		</div>
	


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות