האני ואני

מילה והאני הן החברות הכי טובות מאז ומעולם.
מילה מקנאה בביטחון העצמי של האני, בכריזמה שלה ובמשפחתה הגדולה והכאוטית, שמנוגדת כל כך למשפחה הקטנה והשקטה של מילה. בקהילה היהודית המלוכדת שלהן, שתי הבנות עושות הכול יחד – התנדבות, קניות בחנות יד שנייה, חגים ומסיבות בת-מצווה ראשונות.
אז למה לא הכול הולך נהדר כשהאני מצטרפת לבית הספר של מילה? האם ידידותן תשרוד את כל העליות והמורדות שצפויים להן השנה? והאם מילה תמצא אי-פעם את האומץ להפסיק לחסות בצלה של האני ולזכות באור זרקורים משל עצמה?
האני ואני, זוכה פרס ספר הנוער היהודי הטוב ביותר לשנת 2022 ופרס סידני טיילור לשנת 2023, הוא סיפור התבגרות קלאסי ומקסים, אותנטי וחכם.
שם: האני ואני
מחבר/ת: מאירה דרייזין
שפה: עברית
תחום: נוער צעיר
תת תחום: נוער צעיר
מק״ט: 011325614

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 88.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="chaptersplit ParaOverride-9"><span class="CharOverride-10">פרק 1</span></h2>
			<h2 class="chapter">בית הכנסת שלנו</h2>
			<p class="firstspace">"את הולכת לבקש ממנו יָאם־יָאם?" אני לוחשת להָאני. שבת בבוקר, ואנחנו ממהרות דרך הלובי של בית הכנסת שלנו בדרך לאיש הממתקים. מר אייזנר נותן יאם־יאם, הסוכריות על מקל הכי שוות, רק לילדים שהוא באמת אוהב.</p>
			<p class="text">"לא מגיע לנו הכי טוב?" אומרת האני בקריצה כשאנחנו מגיעות לדלת של אולם התפילה המרכזי שבו מתפללים הגברים.</p>
			<p class="text">"אתן שתיכן חושבות שאתן כאלה מיוחדות, נכון?" מישהי קוראת לעברנו. אנחנו מסתובבות. אחותה הקטנה של האני, מרים, יושבת על דלפק המלתחה וצופה בנו כשהיא מחזיקה סוכרייה על מקל — מהסוג הגרוע. מרים בת עשר ומעצבנת מאוד.</p>
			<p class="text">"אני לא חושבת, אני <span class="bold _idGenCharOverride-1">יודעת</span>," האני עונה לה, כורכת את זרועה סביבי ומוציאה למרים לשון. אני לא מרגישה מיוחדת כמו האני, אבל אני מחייכת בכל זאת ומחבקת את החברה הכי טובה שלי. ואז כל אחת מאיתנו משתמשת בידה הפנויה כדי לפתוח את הדלתות הכפולות של אולם התפילה המרכזי.</p>
			<p class="text">כשהדלתות נסגרות מאחורינו ברכּות, אני שואפת לריאות את הריח המוכר של טליתות צמר, חליפות כהות, אפטר שייב וסידורים ישנים. המתפללים שלפנינו עומדים ומתנועעים קלות, והטליתות של רבים מהם פרושות על ראשיהם. האני תופסת את מבטי ואני מהנהנת: נחכה כאן ליד הדלת עד שתפילת עמידה תסתיים.</p>
			<p class="text">"הַיי, מילה!" אחי הקטן, מקס, צועק־לוחש כשהוא מבחין בי מהמקום הקבוע של אבא שלי, בערך בשליש בית הכנסת. מקס מנופף וזז הצדה על ספסל העץ המרופד קטיפה כדי לפנות לי מקום.</p>
			<p class="text">"ששש." כמה גברים עטופים בטליתות מפוספסות מסתובבים. אני מסמיקה. האם הם נועצים בי מבט עוד רגע נוסף לפני שהם שבים ומפנים את גבם? אבא שלי מרים את עיניו מהסידור לרגע כדי לחייך אלי, לפני שהוא משפיל שוב את מבטו אל ספר התפילה וממשיך להתפלל. אני מנופפת בחזרה למקס בתנועה קטנה ומצביעה לכיוון מר אייזנר כדי לסמן שאני רק קופצת לקחת ממתק.</p>
			<p class="text">כשהייתי בגילו של מקס גם אני נהגתי לבוא לבית הכנסת מוקדם בכל שבת בבוקר עם אבא שלי. הייתי יושבת איתו כאן באולם התפילה המרכזי, צופה בשקט בכל הגברים המתפללים, ועיני נמשכו באופן בלתי נמנע למקום שבו נהג לשבת אביה של האני. היא והאחים שלה היו בדרך כלל מצטופפים, שניים או שלושה בכיסא אחד, דוחפים זה את זה ואומרים "ששש" בקול רם, עד שבסופו של דבר מר וַיין היה מרשה להם ללכת לתפילת הילדים. למען האמת, סביר יותר שהם נהגו לרוץ למלתחה, או לקומה התחתונה, או למדרגות המובילות לעזרת הנשים, או לכל אחד מהמקומות האחרים שילדי בית הכנסת שלנו אוהבים להסתובב בהם. זה היה הרגע שבו הייתי לוחשת לאבא שלי שאני הולכת עם האני, ולפני שהוא אפילו הספיק להנהן בהסכמה, כבר הייתי בדרכי החוצה.</p>
			<p class="text">"קדימה, קדימה." האני מושכת בזרועי עכשיו, כשהתפילה מסתיימת והקהל מתיישב. "שבת שלום, מר אייזנר," היא אומרת ברגע שאנחנו מגיעות למקום שלו, ומושיטה יד ללחיצה.</p>
			<p class="text">"שבת שלום, גבירותי," אומר מר אייזנר, לוחץ את ידה של האני ואז את ידי. "כל כך טוב לראות את שתיכן שוב." האני ואני היינו יחד בקייטנה עם לינה בשבעת השבועות האחרונים.</p>
			<p class="text">"בשנה הבאה נשלח לך גלויה," אומרת האני בחיוך רחב.</p>
			<p class="text">"נפלא!" אומר מר אייזנר ועיניו נוצצות. "אולי אשלח גלויה בחזרה."</p>
			<p class="text">"עדיף שתשלח לנו ממתקים," אומרת האני, ואני מכסה את פי בכף ידי. אני לא מבינה איך היא יכולה להיות כל כך נועזת, כל כך חצופה — ועוד עם מבוגר!</p>
			<p class="text">אבל מר אייזנר מוחא כפיים וקורן מאושר. "זאתי תמיד מנהלת משא ומתן," הוא אומר. "את מתמקחת קשוחה, גברתי הצעירה. אבל עשינו עסק."</p>
			<p class="text">האני צוחקת ומושיטה שוב את ידה למר אייזנר כדי ללחוץ יד ולסגור עסקה, והוא עושה זאת. הוא מושיט את ידו גם אלי, ואני לוחצת אותה בחוזקה.</p>
			<p class="text">"אז —" אומרת האני, "יש יאם־יאם היום?"</p>
			<p class="text">"בבקשה," אני מוסיפה.</p>
			<p class="text">"בשביל שתיכן, ברור," עונה מר אייזנר בקורת רוח. "אתן יודעות שאני שומר אותם לילדים האהובים עלי."</p>
			<p class="text">"תודה!" שתינו לוחשות בהתלהבות כשהוא מגיש לנו את הסוכריות על מקל. ואז האני מושכת שוב בזרועי ואנחנו רצות החוצה מאולם התפילה.</p>
			<p class="text">"אה, הַיי, מרים," אומרת האני, פותחת בזריזות את עטיפת הסוכרייה על המקל שלה כשאנחנו חולפות על פני המלתחה. מרים עדיין ישובה על הדלפק, צופה בחבורת בנות בגילה משחקות משחק מחיאות כפיים מתחת למתלי המעילים.</p>
			<p class="text">"טוב, לא תקבלו כאלה עוד הרבה זמן!" מרים קוראת אחרינו. "עוד מעט אתן תשבו ליד אָגינֵני ותקוו שהיא לא תציע לכן שמן דגים." מרים צוחקת.</p>
			<p class="text">אגינני היא אישה זקנה שיושבת בשורה הראשונה של עזרת הנשים, ביציע, בכל שבת וחג, בכיסא שתפסה לעצמה עוד לפני שההורים שלנו נולדו.</p>
			<p class="text">"לפחות אני לא מפחדת ממנה," האני עונה בקריאה. "כמו מישהי שאני מכירה."</p>
			<p class="text">כאילו לפי סימן, שתינו משתעלות לתוך אגרופינו ואומרות, "מרים." כמובן, גם אני מתה מפחד מאגינני — כולם מפחדים, אולי חוץ מהאני — אבל שתינו נקרעות מצחוק כשאנחנו שוב מפנות למרים את הגב.</p>
			<p class="text">כשאנחנו מגיעות למדרגות המובילות לקומה התחתונה, אני אומרת, "אבל זה נכון מה שהיא אמרה על מר אייזנר. כלומר, הבת־מצווה שלך במרץ." אני לא מוסיפה ששלי ביוני. שתינו יודעות שברגע שהאני תהיה בת שתים־עשרה וגדולה מדי בשביל אולם התפילה של הגברים, אין סיכוי שאני אלך למר אייזנר לבד.</p>
			<p class="text">"אז יש לנו עד מרץ," עונה האני, קופצת על המעקה ומחליקה בישיבת צד.</p>
			<p class="text">"אני לא מאמינה שאנחנו עולות לחטיבת ביניים," אני אומרת כשאני פוגשת אותה בתחתית המדרגות. "אמא שלי סיפרה לי שכל הבנות בכיתה ו' מכינות מצגת בת־מצווה בסוף השנה. גם בבית הספר שלך עושים משהו?"</p>
			<p class="text">האני עדיין יושבת על עיקול המעקה התחתון ומנדנדת את רגליה, אבל הבעה מוזרה עולה על פניה. "הא?"</p>
			<p class="text">"בבית הספר שלך יש מצגת בת־מצווה או משהו?" אני חוזרת על השאלה. האני ואני לא לומדות באותו בית ספר.</p>
			<p class="text">"אה, הממ, אולי," היא אומרת.</p>
			<p class="text">אני מרימה גבה. תשע שנות הניסיון שלי בתור החברה הכי טובה של האני ויין אומרות לי שזה משהו שהיא היתה אמורה לדעת.</p>
			<p class="text">"מה לא בסדר?" אני שואלת.</p>
			<p class="text">"כלום," היא אומרת. ואז ההבעה הנבוכה נעלמת מפניה ומתחלפת בחיוך המוכּר שלה. "קדימה, בואי נראה אם נצליח להתגנב למטבח ולקחת קצת אוכל מהקידוש." היא קופצת מהמעקה ומשלבת את זרועה בזרועי.</p>
			<p class="text">הפה שלי מתמלא רוק למחשבה על קוגל תפוחי אדמה חם, אולי עם הרינג מלוח על קרקר בצד. אני מחייכת אליה בחזרה ולוחצת קלות את זרועה.</p>
			<p class="text">הכול תמיד טוב יותר כשהאני לצדי.</p>
		</div>
	

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 70.40 ₪ מחיר רגיל 79.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 65.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 38.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה