האתגר השני לקחת האתגרים 2

מרתה אל.אן קלייר

אראבלה גריי

תלמידה חרוצה. ילדה טובה. שקרנית.
הזהרתי אותה. אמרתי לה שאשבור אותה אם תישאר.
מי ידע שצפייה בה מתנפצת תהיה מתוקה כל כך?

איליי טראברס

מנודה. אמן. מפלצת.
הוא נשבע לגרום לי לשלם - להרוס אותי.
רק שעכשיו זה החטא שלי שיהרוס אותי.

המפלצת של אקדמיית צ’רצ’יל בראדלי מתעוררת, וסכנות קטלניות רודפות את המסדרונות.

במשחק החדש הזה של חתול ועכבר, מאהבים סודיים ואתגרים חוטאים - האם כל התמימות תאבד?
בפעם הראשונה, המוחות המעוותים של אל. אן וקלייר מרתה מתאחדים כדי להביא לכם את סדרת האתגרים. הסדרה מכילה רומן בריונות, סטוקרים ואתגרים שהופכים לאכזריים יותר ויותר בחלוף הזמן. הסדרה תסחרר אתכם ותתיר אתכם תוהים במי אתם יכולים לבטוח.

אנא שימו לב לטריגרים המופיעים בתחילת הספר.

כל ארבעת הספרים עוקבים אחרי אותו זוג, מובטח סוף שמח בספר הרביעי.
שם: האתגר השני לקחת האתגרים 2
מחבר/ת: מרתה אל.אן קלייר
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/צעירים פלוס
מק״ט: 011230055

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">איליי</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"השמועות שרצות בבית הספר מטורפות. למה לעזאזל השארת את הטלפון הזה בארונית שלך?" התהפכתי על הגב ובהיתי בתקרה, הטלפון צמוד לאוזני בעוד שקאלן עדכן אותי איך עבר השבוע הראשון בבית<span class="no-break"> הספר.</span></p>
			<p class="textindent">"זה לא הייתי אני. הם מצאו את הטלפון <span class="italic _idGenCharOverride-2">שלה</span>, לא את שלי. מישהו בטח הניח אותו בארונית שלי." לא הצלחתי לומר את השם שלה, בקושי הצלחתי לחשוב עליה בלי<span class="no-break"> להתכווץ.</span></p>
			<p class="textindent">"שלה?"</p>
			<p class="textindent">"כן. כנראה היא השאירה אותו בחדר. מישהו מצא אותו וקרא<span class="no-break"> הכול."</span></p>
			<p class="textindent">הדבר החיובי היחיד הוא שאף אחד לא זיהה את הבחור שמוצצים לו את הזין בסרטון. האם זה הפך אותי לבר מזל? אולי, אבל לא יכולתי לומר אותו הדבר עליה. אותה ראו שם בבירור. המבט, הפנים, כל תנועה – הכול חשוף לעיני בית הספר. נאנחתי. <span class="italic _idGenCharOverride-2">תפסיק לחשוב על זה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כבר.</span></span></p>
			<p class="textindent">"היא חזרה?" השאלה של קאלן קטעה את המחשבות<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">נאנחתי שוב. "לא. ייאמר לזכותה של אלינה שהיא מאבדת את זה. אבא שכר חוקר פרטי לנסות למצוא אותה. הכול באשמתי, כמובן." הטון שלי נשמע רגוע, אבל זו באמת הייתה אשמתי. אני דחפתי אותה לזה. לפני כמה חודשים הייתי חוגג את העובדה שהיא ידועה כזונה עכשיו, פרוצה, <span class="italic _idGenCharOverride-2">מוצצת זין</span>. כל <span id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></span>התוכניות שלי להרוס אותה<span class="no-break"> התממשו.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אלא שהתוכניות</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> האלה התאיידו ביום שבו טעמתי את המתיקות שלה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לראשונה.</span></span></p>
			<p class="textindent">באותו רגע, המשחקים שבהם שיחקתי איתה הפכו למשהו אחר לגמרי. הם הפכו לרצון נואש להגשים את הפנטזיות שהיא כתבה עליהן ביומן שלה, לצורך לראות אותה מחייכת באמת. רציתי לגרום לה לגמור, לראות אותה מתפתלת מהנאה. <span class="italic _idGenCharOverride-2">וזה</span> הפך לאובססיה מסוכנת – צורך נואש לשמוע את השם האמיתי שלי על השפתיים שלה, ולא את הדמות שגילמתי<span class="no-break"> באפלה.</span></p>
			<p class="textindent">צליל קולה כשהיא גונחת את השם שלי בזמן שהיא גומרת רדף אותי בחלומות, יחד עם אשמה על מה שגרמתי. זרקתי יד על הפנים כדי לחסום את התמונות שלה מתפתלת מתחתיי, נצמדת אליי וצורחת כמה שהיא שונאת אותי בזמן שהיא סוחטת מהזין שלי כל מה שיש<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה מקשיב לי?" קולו של קאלן<span class="no-break"> חד.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, לא באמת,"<span class="no-break"> הודיתי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה חושב שיתנו לך לחזור? כולם אומרים שאין סיכוי אחרי מה<span class="no-break"> שקרה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא יודע. אבא לא עוזב את המנהל בשקט, רודף אחריו כל יום. הוא תרם הרבה כסף לאקדמיית צ'רצ'יל בראדלי, אז אולי זה יעזור – אבל הוא כבר התחיל לזרוק איומים על בית ספר<span class="no-break"> צבאי."</span></p>
			<p class="textindent">אומנם כבר חגגתי שמונה־עשרה ומבחינה חוקית יכולתי לומר לו ללכת להזדיין, אבל היה לי נוח לגור בבית ולקחת ממנו כסף, כך שאם הוא יחליט לשלוח אותי לבית ספר צבאי, אני אשלים עם<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">"איליי, בוא לכאן." האיש עליו בדיוק דיברנו קרא מחוץ לדלת החדר<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">נשפתי החוצה אוויר. "אני חייב ללכת. אבא צועק. הוא <span id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></span>החליט שעכשיו זה הזמן להתחיל להתנהג כמו<span class="no-break"> אבא."</span></p>
			<p class="textindent">קאלן צחק. "טוב, דפקת את הבת החורגת<span class="no-break"> שלו."</span></p>
			<p class="textindent">"הוא לא יודע את זה." <span class="italic _idGenCharOverride-2">פאקינג תודה לאל.</span> "תעדכן אותי. אדבר איתך מאוחר יותר." ניתקתי את השיחה והתגלגלתי<span class="no-break"> מהמיטה.</span></p>
			<p class="textindent">אבא שלי עמד במסדרון כשפתחתי את הדלת. העיניים שלו סרקו אותי, והוא הניד בראשו. "אני מאשים את עצמי בזה. לא הייתי צריך לתת לך לעשות מה שבא לך במשך כל כך הרבה<span class="no-break"> זמן."</span></p>
			<p class="textindent">עיסיתי את העורף שלי. "חייבים לדבר על זה שוב?" חזרנו על אותה שיחה בכל יום במשך השבועיים האחרונים. התווכחנו בלי הפסקה אבל זה לא הוביל אותנו לשום<span class="no-break"> מקום.</span></p>
			<p class="textindent">"אני מנסה להבין, איליי. אני באמת מנסה. מה גרם לך לעשות את<span class="no-break"> זה?"</span></p>
			<p class="textindent">"אמרתי לך. לא עשיתי את זה. מישהו שתל את הטלפון הזה בארונית<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה להאמין לך, בן.<span class="no-break"> באמת."</span></p>
			<p class="textindent">"אז תאמין לי כבר. אני אומר לך שלא העליתי את הסרטון. הטלפון לא היה<span class="no-break"> אצלי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא שתק בזמן שהלכנו במסדרון לכיוון המדרגות. היד שלו נגעה בזרועי רגע לפני שהנחתי את הרגל על המדרגה הראשונה. "למה היית בחדר שלה באותו<span class="no-break"> בוקר?"</span></p>
			<p class="textindent">"החזרתי לה משהו." זה לא היה<span class="no-break"> שקר.</span></p>
			<p class="textindent">"את היומן שלה. זה שקראת בקול רם מול כל<span class="no-break"> הכיתה?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא. משהו<span class="no-break"> אחר."</span></p>
			<p class="textindent">הוא נאנח. "אוי,<span class="no-break"> איליי."</span></p>
			<p class="textindent">משכתי בכתפיים. "רציתי לדעת אם היא הייתה מודעת לתוכנית של אלינה להתחתן<span class="no-break"> איתך."</span></p>
			<p class="textindent">"ומה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">גילית?"</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">נשמה הנואשת לכך שיראו אותה, שייגעו בה, שירצו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותה.</span></span></p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"לא משהו שקשור<span class="no-break"> אליך."</span></p>
			<p class="kohavit"><span class="bold _idGenCharOverride-2"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אראבלה</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא נישק אותי ברעב, האצבעות</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלו שקעו בשיער שלי כדי להחזיק את הראש שלי במקום</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. משכתי אותו קרוב יותר, אחזתי בחולצת הטי שלו בכוח, ונישקתי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותו חזק ככל האפשר. היה לו טעם של מנתה, והריח</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הגברי שלו היה מוכר ומנחם. הזרועות החזקות שלו הקיפו אותי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">, בזמן שהפה שלו טרף את</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">הראש שלי הסתחרר מרוב</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> תשוקה. השפתיים שלו נדדו לאורך הצוואר שלי בזמן שהוא הרים</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותי מהמותניים. כשהוא הצמיד אותי אליו, הידיים שלו אחזו בישבן</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי ואילצו את הרגליים שלי להיכרך סביב המותניים שלו. בערתי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מהצורך שלו לגעת בי כמו שאני רציתי. לא יכולתי לחכות</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שהגוף שלו יתאחד עם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">יד החליקה מתחת לחולצת הטי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלי ואחזה בשד שלי. הוא נשם בכבדות ליד האוזן שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. הוא נע קדימה וחיכך את הזין שלו על הפתח שלי</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">. הכול בתוכי התכווץ, ונעצתי את אצבעותיי בכתפיו בדרישה חרישית</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ליותר</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">"תגידי את השם שלי. תני לי לשמוע את השנאה בקול</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלך,</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> נסיכה."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">פקחתי את עיניי ופגשתי מבט ירוק</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בוער...</span></span></p>
			<p class="textindent">התעוררתי בבהלה והסתכלתי סביב, הלב שלי הלם בפראות. איליי לא היה כאן. הייתי לבד בחדר השינה. <span class="italic _idGenCharOverride-2">איך יכולתי לשנוא אותו כל</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כך עד שזה כאב, אבל באותו זמן לרצות לקרוע ממנו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> את הבגדים ולזיין אותו? כנראה יצאתי</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מדעתי.</span></span></p>
			<p class="textindent">נפלתי בחזרה על המיטה הצרה וכיסיתי את עיניי עם ידי כדי לחסום את אור השמש שנכנס דרך הרווח בווילונות. בזמן שנאבקתי להאט את קצב פעימות הלב שלי, ניסיתי להתעלם מהדקירה הנואשת והלוהטת בין הרגליים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<div id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">עברו שבועיים מאז שברחתי מהבית בהמפטונס – ארבעה־עשר יום מאז שהחיים שלי הפכו לסיוט שלא נגמר, למדורה שבערה ללא שליטה. לא יצרתי קשר עם אף אחד. אחרי שהסרטון ההוא יצא, פחדתי מדי להפעיל את הטלפון<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">ואם המצב לא היה חמור מספיק, איחר לי המחזור. ידי החליקה לבטן שלי, ופאניקה הציפה אותי. לקחתי גלולת הבוקר שאחרי ברגע שבו מצאתי בית מרקחת, אבל מה אם זה לא עזר? מה אם אני<span class="no-break"> בהיריון?</span></p>
			<p class="textindent">לפני כמה חודשים החיים שלי היו מתוכננים לפרטים, אבל אז איליי טראברס נכנס לתוכם והרס הכול. טלטל את העולם השקט והבטוח שלי. הכול השתנה. אני השתניתי. הגעתי למבוי סתום, ולא ידעתי איך להמשיך<span class="no-break"> קדימה.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">בבקשה, שאני לא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> בהיריון.</span></span></p>
			<p class="textindent">הייתי באותו גיל שבו אימא שלי הייתה כשנכנסה איתי להיריון. לא רציתי להיות כמוה. לא רציתי שההיסטוריה תחזור על עצמה. <span class="italic _idGenCharOverride-2">רשמית הגעתי לשפל – וגם לשיא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ההשפלה.</span></span></p>
			<p class="textindent">דפיקה רכה נשמעה בדלת. "אראבלה, יקירתי, למה שלא תבואי לאכול איתי ארוחת צהריים? את רוצה להתקשר לאמנדה ולבדוק אם היא פנויה להצטרף<span class="no-break"> אלינו</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">החברה הכי טובה שלי.</span> בקושי ראיתי אותה מאז שהגעתי. היא הייתה עסוקה מדי עם החבר שלה ועם חברים חדשים מכדי לבלות איתי. ניסיתי לספר לה מה קרה, אבל כפי שהתברר, היא כבר לא הייתה מעוניינת לשמוע את הבעיות שלי. <span class="italic _idGenCharOverride-2">ממש חברות טובות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לנצח.</span></span></p>
			<p class="textindent">גברת גולדמן קראה לי שוב וגררה אותי החוצה מהמחשבות המדכאות והמלנכוליות שלי. "אני באה. אני חושבת שאמנדה קבעה ללכת לקניון עם דרן." היה קל יותר לומר את זה מאשר לספר לה שנראה שאמנדה לא רצתה לדבר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">איתי.</span></p>
			<p class="textindent">זרקתי את השמיכה הצידה, זחלתי מהמיטה ולבשתי את <span id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></span>הקפוצ'ון שלי. לאחר שמצאתי את נעלי הספורט שלי, תחבתי את הרגליים שלי פנימה, ופסעתי לכיוון הדלת. היא חיכתה לי מחוץ לדלת עם חיוך חביב על הפנים המקומטות שלה, עיניה הכחולות חדות וסקרניות. "נחמד כל כך שהגעת לבקר, אבל את לא צריכה לחזור לבית הספר היקר הזה שאלינה שלחה אותך<span class="no-break"> אליו?"</span></p>
			<p class="textindent">"כמו שהסברתי לך, אני לוקחת הפסקה מהמקום הזה לזמן מה,"<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שיקרתי.</span></p>
			<p class="textindent">"אה, נכון. באמת אמרת את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">היא הובילה אותי במורד המדרגות, דרך הקומה הראשונה עד שהגענו למטבח. כוס חלב וצלחת עוגיות שוקולד צ'יפס חיכו לי על השולחן. לא יכולתי שלא לחייך, מצב הרוח שלי התבהר מהזיכרונות של כל הפעמים שבהן גברת גולדמן שמרה עליי כשהייתי<span class="no-break"> קטנה.</span></p>
			<p class="textindent">התיישבתי ולגמתי מהחלב בשקט, המחשבות שלי כבדות מפחדים ומספקות. הכסף שהחבאתי למקרי חירום כבר התחיל לאזול. האם זה אומר שאצטרך למצוא עבודה? מקום לגור? ואם הייתי בהיריון... מה אעשה<span class="no-break"> אז?</span></p>
			<p class="textindent">גברת גולדמן התיישבה על הכיסא לידי. "את יודעת שאת יכולה להישאר כאן כמה<span class="no-break"> שתרצי."</span></p>
			<p class="textindent">חייכתי אליה חיוך קטן וייחלתי שזה היה אפשרי. "זה נחמד מאוד מצידך, אבל אני לא יכולה להישאר כאן<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לנצח."</span></p>
			<p class="textindent">"רבת עם אימא שלך?" הבעת החמלה וההבנה שהופיעו בפניה ערערו את השליטה העצמית השברירית<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני..."</p>
			<p class="textindent">היא ליטפה את היד שלי. "זה בסדר אם רבת איתה. אני כמעט גידלתי אותך בזמן שאלינה הסתובבה בחוץ, ואני מקווה שאת יודעת שאת יכולה לסמוך עליי. אני מחכה שתדברי איתי מאז שהגעת לכאן." עמד לי על קצה הלשון לספר לה את האמת, <span id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></span>אבל המילים התמוססו לפני שהצליחו לצאת. מה היא תחשוב עליי לו תדע מה עשיתי? איך נתתי לזה לקרות? הרכנתי את הראש מכובד הבושה והאשמה שהציפו<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, רבנו," אמרתי לה, והעיניים שלי צרבו<span class="no-break"> מדמעות.</span></p>
			<p class="textindent">גברת גולדמן נאנחה. "האישה הזאת תמיד הייתה פזיזה ואנוכית. בורחת כי איזה גבר חייך אליה. תודה לאל שאת לא דומה לה. בניגוד אליה, את בחורה<span class="no-break"> חכמה."</span></p>
			<p class="textindent">הדמעות זלגו על לחיי, ומחיתי אותן בידיים רועדות. התברר שאני דומה לאימא שלי יותר ממה שחשבתי. אפשרתי לעצמי ליפול, להתמכר לתשוקה מסוכנת – טעות ששילמתי עליה ביוקר. כל החלומות והתוכניות שלי לעתיד נהרסו. כל התקוות הבוהקות שלי נשרפו עד אפר. איליי טראברס ואקדמיית צ'רצ'יל בראדלי לימדו אותי כמה אמיתות אכזריות על<span class="no-break"> החיים.</span></p>
			<p class="textindent">סיפורי אגדות לא קיימים במציאות. הנסיך יפה התואר מת, והעולם נשלט על ידי<span class="no-break"> נבלים.</span></p>
		</div>


			

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות