שבעה מיתוסים על כסף
בטח גם אתכם תמיד לימדו שחיסכון הוא הדרך הבטוחה לעתיד טוב יותר, שהשקעה פסיבית תמיד משתלמת בטווח הארוך, שמגורים בשכירות הם בזבוז כסף. ובאופן כללי — שרק אם תעבדו קשה ותשחקו לפי הכללים, תגיעו לביטחון כלכלי. אבל מה אם הכללים עצמם השתנו? ואולי אתם כבר לא מחפשים רק ביטחון, אלא חופש כלכלי ממש?

רובּ דיקס, יזם פיננסי ומומחה להשקעות, מפרק בספר הזה כמה מהמיתוסים הפיננסיים הגדולים ביותר של זמננו: למה כסף בבנק עלול דווקא להישחק, מדוע ריבית דריבית כבר לא
מבטיחה את מה שהבטיחה פעם, ולמה אסטרטגיות שעבדו מצוין להורים שלנו כבר לא מתאימות לעולם של היום.

במקום המיתוסים המיושנים שניפץ, דיקס בונה מפת דרכים חדשה לעצמאות כלכלית, כזו שמתאימה למציאות של אינפלציה, חובות ושווקים תנודתיים.

זהו ספר על כסף, אבל גם על חופש וגמישות בעולם שמשתנה במהירות, שבו מי שלא מעדכן גרסה — מפסיד.
שם: שבעה מיתוסים על כסף
מחבר/ת: רוב דיקס
שפה: עברית
תחום: כלכלה
תת תחום: כלכלה
מק״ט: 010200595
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 102.00
						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-6" class="Subsplit">פרק 1</h2>
			<h2 class="Chapter"><span class="bold">מיתוס החיסכון</span></h2>
			<p class="firstspace">אין הבדל רב בין ספרי העזרה העצמית שנכתבו בעשור השלישי של המאה העשרים ובין אלה שנכתבים היום, מלבד ההתייחסויות להתנהגות נאותה בתקשורת טלגרף והיעדרן המוחלט של נשים. למעשה, מדהים לגלות כמה מעט השתנו העצות שהציעו הספרים האלה לאורך מאה השנים האחרונות: קבעו לעצמכם מטרות, חשבו חיובי, שפרו את המיומנויות החברתיות שלכם, הקפידו על הבריאות שלכם.</p>
			<p class="text">אולי זה לא אמור להפתיע אף אחד: אמנם האופנות והנורמות החברתיות שלנו השתנו, אבל פיזית ותודעתית אנחנו לא מאוד שונים מסבא רבא שלנו. אם תאמצו את תוכנית האימונים של צ'ארלס אטלס תהפכו לשריריים בדיוק כפי שיקרה בעקבות אימוני קרוֹספיט, ואם תִפנו למישהו בשמו — כפי שממליץ ספרו הקלאסי של דייל קארנגי משנת 1936, ״כיצד לרכוש ידידים והשפעה״ — זה יקסים את הנמען בדיוק באותה המידה שבה תפנו למישהו בשמו בשיחת וואטסאפ, וכמו במפגש פנים אל פנים שבו תיתנו לו את כרטיס הביקור שלכם.</p>
			<p class="text">אבל עולם הכסף והפיננסים הוא עניין אחר לגמרי. בעשור השלישי של המאה העשרים, הפדרל ריזרב עוד היה בחיתוליו, שיעורי המס על הכנסות מיגיעה אישית בארצות הברית עמדו על 4 אחוזים בלבד לעובד הטיפוסי, ורוב האנשים עבדו ואז פרשו בין חמש לעשר שנים לפני מותם. בשל ההבדלים האלה, ורבים אחרים, העצות הפיננסיות האישיות שניתנו לפני מאה שנה היו מיועדות לעולם מאוד שונה מזה שלנו.</p>
			<p class="text">הבעיה היא שהרעיונות שמעודדים אותנו ליישם היום לא השתנו באותה המידה. לדוגמה, עולם החסכונות. ב־1926 ראה אור לראשונה ספרו הידוע של ג'ורג' ס' קלאסון, ״האיש העשיר ביותר בבבל״ (<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">The Richest Man in Babylon</span>), ובו נכתב: ״על כל עשרה מטבעות שתשים בארנקך, הוצא לשימושך רק תשעה. ארנקך יתחיל לתפוח מייד, והעלייה במשקלו תשפר את תחושת מגעו בידך ותביא סיפוק לנפשך״ — שזאת דרך מאוד מליצית להגיד ״שימו בחיסכון 10 אחוזים״. אמנם הרעיון הזה התחיל הרבה קודם, אך הוא התפשט בתודעה הכללית רק סביב שנות ה־80 של המאה העשרים. בסוף האלף הקודם, הוא כבר היה בכל מקום. ״המיליונר האוטומטי״ (<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">The Automatic Millionaire</span>) מאת דייוויד באך, שהיה רב־מכר מטורף ב־2003, הוסיף וחיזק את קביעת היעד של 10 אחוזים, ובהמשך אותה השנה סִפרו של דייב רָמזי, ״מייקאובר טוטאלי״ (<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">Total Money Makeover</span>), השווה והעלה את השיעור ל־15 אחוזים.</p>
			<p class="text">הספרים האלה מעולם לא טענו שדי בחסכונות לבדם — אבל הם בהחלט נתנו לקורא הממוצע את הרושם שאם יחסוך סכום סביר ויבצע השקעות ישירות ושפויות, הוא יזכה לנחת כלכלית. אולי לפני עשרים שנה זה באמת היה נכון. אבל היום, אם תשמעו לעצות כאלה כנראה לא תהיו מרוצים. למעשה, מעטות התקופות בהיסטוריה שבהן היה פחות כדאי להיות אדם חסכן.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">לחסוך כסף זה </span><span class="bold CharOverride-1">להפסיד כסף</span></h6>
			<p class="firstspace">במאה השנים האחרונות הייתה האינפלציה עובדה כמעט קבועה בחיינו. בכל שנה עלו המחירים והערך של הכסף שלנו התכווץ. עם זאת, רוב הזמן הזה זאת לא הייתה בעיה משמעותית.</p>
			<p class="text">זאת לא הייתה בעיה משמעותית כי החל מהתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה ועד לשנת 2008 (למעט פרקי זמן קצרים בשנות השבעים), הריבית על חסכונות בארצות הברית וברוב המדינות המערביות הייתה גבוהה יותר משיעור האינפלציה.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-017-backlink">8</span></span> התוצאה: אמנם הכסף שלכם קנה פחות מדי שנה, אבל חשבון הבנק שלכם קיבל תוספת כסף שפיצתה, פחות או יותר, על הפער הזה.</p>
			<p class="text">אבל אחרי הקריסה הפיננסית של 2007, בניסיון לאתחל את הכלכלה העולמית, צנחו שיעורי הריבית כמעט לאפס: זאת הייתה דרכם של בנקים מרכזיים לעודד אנשים ועסקים להוציא ולהשקיע את כספם עכשיו במקום לשמור אותו בחיסכון לאחר כך. במצב זה, אפילו האינפלציה הנמוכה ביותר כבר הייתה גבוהה מהריבית על החיסכון; עכשיו, כסף ש״שכב״ בבנק התחיל לאבד מערכו, ופתאום החוסכים מצאו את עצמם נענשים — והם המשיכו לקבל על עצמם את העונש הזה במשך 15 השנים הבאות.</p>
			<p class="text">לפחות הפעם כולם הבינו שזה קורה: כשהבנק מציע אפס אחוז ריבית על פיקדונות וסל הקניות בסופר ממשיך להתייקר, זה משהו שאי אפשר לפספס. ואף על פי כן, בשנת 2022 התרחש צבר אירועים ערמומי: ראשית, חלה עלייה באינפלציה. המהומה שהתחוללה כתוצאה מהסגרים של מגפת הקורונה הובילה להפרעה משמעותית במסחר — ולגל של הדפסות כספים מצד בנקים מרכזיים, שהיו נואשים להניע מחדש את הכלכלה. אחרי שהסגרים הוסרו, העלייה בצריכה הגיעה לעולם שהיה מוצף בשטרות ובמזומן, והמחירים הסתחררו ויצאו משליטה. בבריטניה ובגוש האירו האינפלציה הגיעה לשיעור דו־ספרתי,<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"> </span>ובארצות הברית היא הגיעה בשיאה ל־9.1 אחוזים.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-016-backlink">9</span></span></p>
			<p class="text">בתגובה, הבנקים המרכזיים החליטו סוף־סוף להפסיק לנגב את הרצפה עם הריבית. העלאת שיעור הריבית הביאה לכך שהיה יקר יותר ללוות כסף. באופן תיאורטי, פעולה כזו הייתה אמורה לגרום לצרכנים להפסיק לבזבז כל כך הרבה, כי החזרי המשכנתאות והחובות שלהם יתפסו נתח גדול יותר מההכנסה שלהם. הביקוש וההיצע היו אמורים לחזור לאיזון בזכות המהלך הזה, והמחירים היו אמורים להפסיק להרקיע שחקים.</p>
			<p class="text">במרבית הכלכלות הגדולות בעולם שיעורי הריביות עלו מכמעט כלום ליותר מ־5 אחוזים בתוך קצת יותר משנה. הזינוק הזה היה נחשב למהיר בכל זמן בהיסטוריה — אבל אחרי יותר מעשור שכמעט לא נגעו בשיעורי הריבית, התוצאה הייתה שקולה לטיפול בהלם חשמלי שלא היה כדוגמתו זה יותר מחמישים שנה.</p>
			<p class="text">במבט ראשון, ההתפתחויות האלה נראו כמו חדשות טובות לחוסכים: אחרי שהתרגלו לרווחים מזעריים בבנק, פתאום הם היו צפויים לקבל עבור חסכונותיהם ריביות של 5 אחוזים ויותר. אבל היה כאן מלכוד: אמנם הריביות עלו משמעותית, אבל רוב הזמן הן עדיין היו נמוכות מהאינפלציה. אם בתחילת 2022 היו לכם 100 דולר בבנק ובסוף השנה היו לכם 105 דולר, לראשונה זה שנות דור אולי הרגשתם שאתם מצליחים להתקדם לאן שהוא עם הכסף שלכם; אבל אם הייתם מוציאים את הכסף מהחיסכון וקונים בו משהו, הייתם מגלים שהסכום המשודרג קונה פחות מכפי שקנה סכום החיסכון המקורי שהפקדתם.</p>
			<p class="text">שיעור הריבית פחות שיעור האינפלציה הוא הערך המוכר בתור שיעור הריבית ״האמיתית״. בין השנים 2008 ועד 2022 הריבית ״האמיתית״ הייתה שלילית רוב הזמן: במילים אחרות, כסף ש״שכב״ בבנק, גם אם היה בתוכנית חיסכון, היה משאיר אתכם עוד יותר מאחור. מאז ששיעורי הריבית התחילו לעלות ב־2022, היו אתנחתות שבהן הריבית ״האמיתית״ הפכה לחיובית לפרקים (כלומר החוסכים הרוויחו). ובאמת יש כלכלנים שסבורים שזהו העולם שאנחנו עתידים לחזור אליו.</p>
			<p class="text">אבל אני לא בטוח בזה. למעשה, אני טוען שאפשר להיות בטוחים שהחוסכים ימשיכו להיענש על דרכיהם גם בעתיד, משלל סיבות.</p>
			<p class="text">נתחיל מזה שריבית נמוכה היא הדרך היחידה שבה ממשלות יכולות לשלוט בגירעון שלהן. מאז הקמתו של הפדרל ריזרב בשנת 1923 ועד למועד כתיבת ספר זה, ממשלות ארצות הברית הובילו, בזו אחר זו, את החוב הלאומי לסך מצטבר של כ־33 טריליון דולר. אמנם זה סכום מפחיד למדי בפני עצמו, אבל נתון האימה האמיתי הוא זה: 20 טריליון דולר מתוך החוב הזה — כמעט שני שלישים — התווספו לגירעון ב־15 השנים האחרונות בלבד.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-015-backlink">10</span></span> זאת לא הייתה בעיה ממשית כל עוד שיעור הריבית העולמית היה בירידה. ב־2001, ארצות הברית שילמה ריבית ממוצעת של 6.5 אחוזים על החוב שלה; עד לשנת 2020 הריבית הזאת ירדה לשפל של 2.4 אחוזים.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-014-backlink">11</span></span> בדיוק כמו שהריבית הנמוכה יותר על המשכנתה שלכם אִפשרה לכם לקנות בית גדול יותר תמורת אותו החזר חודשי, כך גם ארצות הברית (ורוב מדינות העולם שמנהיגות כלכלה מתקדמת) הייתה יכולה ללוות יותר כסף בלי להגדיל את הנתח שההחזרים גבו מהכנסות המיסים שלה. אז הממשלה הגדילה את תקציב הבזבוזים שלה ונתנה לטריליונים להיאסף עוד ועוד. בין השנים 2004 ועד 2024, החוב של ממשלת ארצות הברית גדל כמעט פי חמישה — אף על פי שהתוצר בקושי הכפיל את עצמו. כך יחס החוב־תוצר גדל מ־55 אחוזים ל־123 אחוזים.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-013-backlink">12</span></span></p>
			<p class="text">זה לא מצב אידיאלי: הממשלה לוותה הרבה מאוד כסף בלי שהצליחה להגדיל את התוצר באותה המידה. אבל המצב הזה עדיין היה בר־ניהול כל עוד מחיר החוב נשאר נמוך. עם זאת, החל מ־2022 זה כבר לא היה המצב: שיעורי הריבית הגבוהים יותר הגדילו את עלותם של הכספים שנלוו עבור כולם, כולל הממשלות.</p>
			<p class="text">עידן ה״כסף בחינם״ נמשך כל כך הרבה זמן עד שההרגלים שלו הפכו לנורמה — והממשלות מצאו את עצמן תלויות בחובות הזולים שאליהם התרגלו. בין השנים 2022 ו־2023 לבדן, עלה חובהּ של ממשלת ארצות הברית בחצי טריליון דולר<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-012-backlink">13</span></span> — לא בגלל הוצאות על מותרות אלא רק כדי לוודא שהגג לא יקרוס מעל ראשה. בדומה לכלכלות אחרות, למשל בבריטניה ובגוש האירו, ארצות הברית הייתה מחויבת לרמה של הוצאות שלא הותירה לה ברירה אלא ללוות עוד ועוד כספים מדי שנה — גם כאשר הריבית על החובות האלה הלכה ותפחה.</p>
			<p class="text">מובן שזהו מעגל קסמים מרושע: ככל שתשלומי ההחזר על החוב גבוהים יותר, כך צריך ללוות עוד כסף רק כדי לעמוד בהחזרי הריבית על החוב. ככל שזה קורה, הממשלות נשארות עם פחות ופחות מימון עבור המחויבויות האחרות שלהן, אז הן לוות עוד כדי שיוכלו לשלם עבורן. ההלוואות האלה מגדילות את גובה ההחזרים על החוב... וחוזר חלילה.</p>
			<p class="text">אז מה יכולות הממשלות לעשות בנוגע לזה? בשורה התחתונה, לא הרבה: כמעט אי אפשר לדמיין תרחיש שבו הממשלות מסוגלות להעלות את המיסים או לקצץ בהוצאות במידה מספקת כך שיגיעו לעודף תקציבי שיאפשר להן לצמצם אקטיבית את חובותיהן. מפחיד לחשוב שהשירותים הציבוריים שאנחנו סומכים עליהם מתאפשרים רק כי מדינות לוות כספים נוספים מדי שנה, ויותר מכך מזעזעת המחשבה על החלק היחסי של המיסים שלנו שמוקדש לתשלום ריבית עבור חוב שכבר נלקח ושולם — אבל זאת המציאות. למעשה, בעת כתיבת שורות אלה, 39 סנטים מכל דולר שמשולם למס הכנסה בארצות הברית משמשים לתשלום הריבית עבור הגירעון.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-011-backlink">14</span></span></p>
			<p class="text">כל שנותר לממשלות לעשות הוא לנסות לשלוט במצב על ידי שמירה על עלות הלוואה נמוכה ככל האפשר. הגורם החשוב ביותר שיאפשר זאת הוא שיעור הריבית שקובע הבנק המרכזי ומשפיע משמעותית על עלויות ההלוואות במשק. השיעור הזה מכונה ״ריבית הבסיס״ או ״ריבית הבנק״ בבריטניה, ובארצות הברית זוהי ״ריבית הפד״ (או ״ריבית הקרנות הפדרליות״). מובן שלכאורה כל הבנקים המרכזיים הגדולים עצמאיים מהממשלות שלהם, וכל המעורבים מוכנים להישבע שאין שום התערבות פוליטית בהתנהלות שלהם. אבל... ההתערבות הפוליטית קיימת ועוד איך. אמנם כמעט בטוח ששיעורי הריבית העתידיים עדיין יהיו גבוהים יותר בעשור הקרוב מהשיעורים הנמוכים במידה חריגה שאליהם הגיעו בעשור השני של המאה ה־21, אבל גם אין זה סביר שיניחו להם לעלות עד כדי כך שיעפילו שוב למה שהיה נחשב ״נורמלי״ במאה העשרים.</p>
			<p class="text">במקביל, נראה שבעשורים הקרובים האינפלציה עתידה להוות בעיה הרבה יותר משמעותית משהייתה עד לאחרונה. יש אינספור סיבות שמובילות למצב הזה. ראשית, בשנים האחרונות עצם קיומה של אינפלציה גורם לאינפלציה: הכלכלנים מודאגים מ״סחרור אינְפְלָטוֹרי״, מצב שבו אנשים רואים שעלויות המחיה שלהם הולכות ועולות ודורשים לקבל שכר גבוה יותר, דרישה שמגדילה את האינפלציה עוד יותר. ב־2022 הנגיד של בנק אנגליה הציע שציבור העובדים ״ירסן״ את עצמו בעת בקשת העלאות בשכר, בדיוק מהסיבה הזאת.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-010-backlink">15</span></span> אמנם הצדק הכלכלי איתו — אבל בהתחשב בעובדה שהשכר שלו גבוה פי 18 מזה של הבריטי הממוצע, ההצעה שלו לא התקבלה יפה בציבור הרחב.</p>
			<p class="text">כדאי לשים לב גם לשבריריות ההולכת וגדלה של שרשראות האספקה העולמיות. הסגרים של מגפת הקורונה הוסיפו שמן למדורת האינפלציה, בעיקר כי נעשה יותר ויותר קשה להעביר את הדברים שהיינו צריכים ממקום למקום. עכשיו תחשבו על כל הדברים שיכולים לגרום למצב הזה לחזור על עצמו שוב, מחיכוכים כלכליים באירופה ועד המתחים הגאופוליטיים של המזרח התיכון. הכלכלה העולמית הופכת פחות ופחות יציבה — והעסקים פתאום חושבים שיהיה זה בטוח יותר לייצר קרוב יותר לבית, גם במחיר ייצור גבוה יותר מזה שנדרש בצידו האחר של העולם.</p>
			<p class="text">לצד אלה ישנו גם הרצון להימנע מצריכת דלקים מאובנים ולעבור לאנרגיה ירוקה ומתחדשת. בין אם אתם מסכימים שמדובר בצורך דחוף או לא, אי אפשר להכחיש את העובדה שמקורות אנרגיה חלופיים אלה עדיין לא יעילים כמו אלה שהם שואפים להחליף, והשימוש בהם כרגע כנראה יעלה את מחיר האנרגיה — ומאחר שהאנרגיה מניעה הכול, היא גם מניעה ומגדילה את האינפלציה.</p>
			<p class="text">ועוד עניין אחד. אמנם הבנקים המרכזיים חוששים, ובצדק, מהזינוק של האינפלציה ומדכאים אותה ככל יכולתם לאחר שכבר הגיעה לשיעור דו־ספרתי ברוב העולם בתחילת העשור השלישי של המאה ה־21, אבל אינפלציה מתונה היא דווקא דבר יעיל מבחינתם. אינפלציה כזאת עוזרת לבנקים להתמודד עם ערמות החוב הענקיות שכמעט כל הממשלות צברו לעצמן — חובות שרק הלכו ותפחו והגיעו לשיאים חדשים בשנות הקורונה. אם המחיר של הכול (כולל המשכורות) עולה, זה מגדיל את ההיקף הכולל של הכלכלה (התל״ג): אמנם הייצור לא גדל, אבל הערך הנומינלי של הייצור הקיים גבוה יותר. כתוצאה מכך, הערך המוחלט של החוב אמנם נשאר זהה, אבל חלקו היחסי מתוך התל״ג מתכווץ.</p>
			<p class="text">אולי שמתם לב שהמילה ״אינפלציה״ היא ביטוי מקוצר למצב שבו ״המחיר של הכול עולה״: כלומר, ממשלות רוצות <span class="bold">איזושהי</span> מידה של אינפלציה. ומה שממשלות רוצות, ממשלות לרוב גם מקבלות.</p>
			<p class="text">אני לא מבקש לטעון שארצות הברית, בריטניה וכל מדינה אחרת עומדות לסבול מהיפר־אינפלציה. אירוע כזה יהיה אסון לאומי מבחינת מהימנותן של ממשלות אלו ויהיו לו השלכות הרסניות על יכולתן ללוות כספים בזול. עם זאת, באופן כללי, יש לממשלה מניע ליצור תנאים שבהם הריבית נמוכה יחסית והאינפלציה גבוהה במידה שהציבור עדיין יכול לעמוד בה. למעשה, אני מוכן להתערב שזה יהיה הסממן המאפיין של העשורים שלפנינו. אם העידן שלפני 2008 ניחן בשיעורי ריבית כמעט אפסיים ובאינפלציה מינימלית, העשור השלישי של המאה ה־21 מתאפיין בשיעורי ריבית גבוהים מאלה שהתרגלנו אליהם, אבל עדיין לא גבוהים כפי שהם אמורים להיות — בהתחשב בשיעורי האינפלציה הגבוהים והנפיצים הרבה יותר שמתקיימים במקביל אליהם.</p>
			<p class="text">מה יהיו ההשלכות של המצב הזה על החוסכים? התשובה היא: שיעור אינפלציה שהוא רוב הזמן גבוה יותר משיעור הריבית, וכסף בחשבון הבנק שקונה פחות ופחות עם כל שנה שחולפת.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">איך להעביר</span><span class="bold CharOverride-1"> את החסכונות לשיוט אוטומטי</span></h6>
			<p class="firstspace">איך אנחנו אמורים להגיב לכך שהקלפים המצויים בידי החוסכים הולכים ונעשים גרועים יותר, גרועים במידה שאין לה שום תקדים היסטורי? אפשרות אחת היא לוותר לגמרי ולחיות את הרגע. אמנם זאת אפשרות מפתה מאוד, אבל אני־של־העתיד שלכם ראוי למשהו טוב מזה — במיוחד בהתחשב בעובדה שהממשלות עשויות להשית קיצוצים הולכים וגדלים על התמיכה שהן יציעו לכם אם תיקלעו לתקופות קשות יותר בעתיד.</p>
			<p class="text">לרוע המזל, גם העצות הפיננסיות המסורתיות יותר (והנהנתניות פחות) כבר לא ממש עוזרות. אם תמשיכו להשאיר את הכסף בחיסכון תמצאו את עצמכם מנסים להיאחז בסירה טובעת: נתח גדול יותר ויותר מאיכות החיים שלכם יוקרב בשביל משהו שבסופו של דבר לא ישאיר לכם תוצאות משמעותיות ביד. כן, אנחנו צריכים להמשיך לחסוך — אבל לא מתוך ציפייה שזה יוביל לשינוי משמעותי בחיים שלנו, או אפילו מתוך תקווה שיהיה בזה די כדי להבטיח את עתידנו. במילים אחרות, אנחנו צריכים להקדיש לחסכונות שלנו את תשומת הלב המינימלית שהם דורשים ולא יותר מזה — ואז להפנות את כל הקשב שמתפנה לנו לרעיונות האחרים שאעבור עליהם בספר זה.</p>
			<p class="text">הגישה שלי לחסכונות מחזירה אותנו לשאלה מדוע אנחנו מוציאים כסף מלכתחילה. בכל פעם שאנחנו מוציאים כסף, אנחנו אומרים — גם אם לא במפורש — שאנחנו מעריכים את הדבר שאנחנו קונים יותר מכפי שאנחנו מעריכים את הכסף שעליו אנחנו מוותרים תמורתו. אולי זה לא תמיד נראה כך (אף אחד לא מתענג על תשלום חשבון החשמל), אבל כל עוד אתם אלה שמקבלים החלטות על ההוצאות שלכם, הטענה הזאת תמיד תהיה נכונה (וכן, אתם מעדיפים לשלם כסף מאשר לשבת בחושך).</p>
			<p class="text">תיאורטית, בכל פעם שאנחנו מוציאים כסף אנחנו אמורים לחוות שיפור כלשהו באיכות החיים שלנו: אם זה לא המצב, לא היינו צריכים לעשות את העסקה שעשינו. זה נכון שאף אחד לא מכריח אתכם לקבל החלטות כלכליות בניגוד לרצונכם, אבל בטח שמתם לב שלעיתים קרובות אתם מוצאים את עצמכם מוציאים כסף בדרכים שלא משפרות את איכות החיים שלכם.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>אולי נראה שהדבר שקניתם יעשה אתכם מאושרים יותר, אבל אתם מתחרטים על הרכישה מייד כשהיא הושלמה.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>אולי זה הסב לכם אושר בעבר, אבל אתם כבר לא נהנים מהדבר הזה היום באותה המידה, ופשוט לא עצרתם כדי להעריך מחדש את ההחלטה על ההוצאה.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>אולי זה מסב אושר לאנשים אחרים, והנחתם שזה ישפיע עליכם באותה המידה, אבל אתם לא כנים עם עצמכם בנוגע לשאלה אם זה באמת קורה.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>אולי זה התחיל בתור פינוק אקראי שנהניתם ממנו, אבל עכשיו זה הפך להרגל שכבר לא מסב לכם את אותה הנאה רעננה כבעבר.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>אולי אתם לא משתמשים בזה יותר או ששכחתם שאתם עדיין משלמים על הדבר.</p>
			<p class="firstspace">אני פיתחתי תהליך בן שישה שלבים שמתוכנן לצמצם את ״טעויות״ ההוצאות האלה, ואת התוצר הסופי של התהליך הזה אני מכנה <span class="bold">בזבוז מודע</span>. כשאתם מוציאים כספים באופן מודע, אתם יכולים להיות בטוחים שהתשובה לשאלה ״האם הוצאת הסכום הזה באמת תעשה אותי מאושר יותר?״ תמיד תהיה חיובית.</p>
			<p class="text">אם תשאלו אותי, זאת דרך ממש מגניבה לרקוד על שתי חתונות. בשיטה הזאת אתם בעצם מקצצים רק בהוצאות של דברים שכבר החלטתם כי הם אינם תורמים לאושר שלכם, ולכן ההפחתה הזאת משפרת את העתיד שלכם בלי להשפיע באופן שלילי על ההווה שלכם.</p>
			<p class="text">אין סיכוי שמאזן ההוצאות שלכם אופטימלי ומושלם, אז תמיד יש משהו שאפשר לוותר עליו — ובכך תוכלו להגדיל את הסכום שאתם יכולים לחסוך בלי להדק את החגורה יותר מדי.</p>
			<p class="text">מוכנים להתחיל בבזבוז מודע? הנה ששת השלבים של התהליך.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">שלב 1: </span><span class="bold CharOverride-1">אל תגדירו תקציב</span></h6>
			<p class="firstspace">לא רע — רק שישה שלבים, והראשון בהם הוא <span class="bold">לא</span> לעשות משהו.</p>
			<p class="text">״הגדרת תקציב״ היא השלב הראשון בכל מאמר שאי פעם קראתם בנוגע להתנהלות פיננסית אישית, אבל אני חושב שיש לה כמה חסרונות משמעותיים — ותהליך הבזבוז המודע הופך את השלב הזה למיותר ולא נחוץ.</p>
			<p class="text">אחת המגבלות הגדולות של ניהול תקציב היא שההוצאות הגדולות ביותר שלכם קבועות. למשל, המשרד לסטטיסטיקה לאומית של בריטניה מדווח כי ההוצאות על דיור, מזון, בריאות, ביטוח ותחבורה מהוות ביחד 72 אחוזים מכלל ההוצאות של משפחה ממוצעת.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-009-backlink">16</span></span> בארצות הברית, הלשכה לסטטיסטיקת התעסוקה חישבה ומצאה ששם הנתח הזה קרוב יותר ל־82.5 אחוזים.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span id="footnote-008-backlink">17</span> <span id="footnote-007-backlink">18</span></span> אז כן, אתם יכולים להתפלפל ולחשוב אם לתקצב את הוצאות הקפה השבועיות שלכם ב־5 או ב־10 דולר, אבל ההוצאה המזערית הזאת מהווה אחוז כל כך קטן מכלל ההוצאות החיוניות שלכם, עד שניתן לומר שזאת סתם התעסקות בתפל.</p>
			<p class="text">זה גם בזבוז של אנרגיה. אלא אם אתם מאותם אנשים נדירים וקצת מוזרים שעבורם ההתעסקות בהתנהלות הפיננסית האישית היא תחביב, הזמן והכוח שיש לכם להשקיע בניהול הכספים שלכם מאוד מוגבלים.</p>
			<p class="text">כשלעצמה, הכנת תקציב איננה החלק התובעני של כל הסיפור, ולפעמים יש בה גם משהו מאוד מספק: היא יכולה להכניס סדר תיאורטי לחייכם ולגרום לכם להרגיש שאתם תופסים פיקוד על ההתנהלות שלכם. כל זה טוב ויפה — אבל אז אתם ממש צריכים לדבוק בתוכנית הזאת. בקרה מתמדת על כך שאתם באמת נצמדים לתקציב שהוגדר יכולה לשאוב את הקשב המועט ואת כוח הרצון המוגבל שאתם מוכנים להקדיש לתחום זה בחייכם. עדיף שתעניקו את הפניוּת הנפשית היקרה שלכם לפעילויות שמתגמלות אתכם הרבה יותר תמורת המטבע הקוגניטיבי המושקע בהן — כמו שיפור השכר שלכם והשקעה חכמה יותר.</p>
			<p class="text">יש גם סיכון מסוים בתקציב, כאשר הוא הופך להיות כל כך מעיק עד שאתם מתחילים לשנוא את כל התהליך ומוותרים על שיפור מצבכם הפיננסי בכלל — תוצאה שתהיה בהחלט מצערת, כי אתם יכולים לעשות דברים הרבה יותר מהנים ויעילים.</p>
			<p class="text">יכול להיות, כמובן, שאתם אנשים שצריכים מבנה של תקציב ברמה הרעיונית, או שאתם מוצאים שהוא עוזר לכם ברמה התפיסתית: אולי מבחינתכם התקציב משרה יותר רוגע מאשר דיכאון. יכול להיות שבשלב הזה של חייכם אין לכם ברירה אחרת: אתם צריכים להגדיר תקציב כדי להיות בטוחים שתוכלו לסגור את החודש. אם בניית תקציב חשובה לכם מסיבות אלה או אחרות, תרגישו חופשיים להתעלם מהשלב הזה בתוכנית. אני מניח אותו כאן כדי להציע נקודת מבט חלופית עבור חלק גדול מהאנשים, שחושבים שבניית תקציב ממש מבאסת.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">שלב 2: עקבו </span><span class="bold CharOverride-1">אחר ההוצאות היומיומיות שלכם</span></h6>
			<p class="firstspace">זה הנשק הסודי שלי לשמור על כך שההוצאות שלי יהיו סבירות באופן קבוע, בלי להגדיר תקציב ידוע מראש.</p>
			<p class="text">זה הולך ככה: בכל פעם שאתם מוציאים כסף, תרשמו את ההוצאה. אם אתם רוצים לקבל את האפקט הפסיכולוגי המרבי של הפעולה, תעשו את זה מייד אחרי ההוצאה ולא באופן מרוכז בסוף היום.</p>
			<p class="text">דרך התיעוד של ההוצאה לא חשובה: תוכלו אפילו להשתמש ביישומון רשימות בטלפון. אם תרצו, אפשר להשתמש ביישומון שסוכֵם את כל ההוצאות ומאפשר לכם להיות אשפי ניתוח נתונים לפי קטגוריות. זה לא ממש חשוב; מה שחשוב הוא שתעשו את זה באופן ידני. כל דבר שמתחבר באופן אוטומטי לחשבון הבנק שלכם ומנטר את מעשיכם לא יספק את האפקט הרצוי.</p>
			<p class="text">בכל פעם שאתם מוציאים כסף, כל סכום של כסף, תקדישו לא יותר מעשרים שניות כדי לכתוב את הפרטים הבאים:</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>תאריך</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>סכום ההוצאה</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>הקטגוריה של ההוצאה (אכילה בחוץ, קפה, בגדים, בידור, קניית מצרכים ועוד)</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>פירוט של מה שקניתם (לא חובה)</p>
			<p class="firstspace">הניחו כרגע להוצאות חוזרות כמו מינויים או הוצאות קבועות וגדולות כמו תשלומי משכנתה, חשבונות חשמל וגז, הוצאות תחבורה או חברוּת בחדר כושר: אתם תגיעו לרישום של כל אלה בשלב הבא. המטרה בשלב הזה היא לצמצם את הדליפה הקבועה של הוצאות יומיומיות על ידי הגברת המודעות אליהן.</p>
			<p class="text">אולי אתם מצפים לכך שבאחד השלבים הבאים תעברו על הרשימה הזאת ותראו מה הוצאתם ומתי. לא ולא. אתם יכולים לגרוס את הרשימה הזאת בסוף כל יום, אם תרצו, וזה לא ישנה כלום. זה היופי של כל התהליך: עצם הידיעה שתצטרכו לכתוב את ההוצאה יביא אתכם לצמצם בהוצאות בלי לנסות אפילו. לעיתים קרובות יתרחש תהליך לא מודע של מחשבה על הדקות שאחרי הרכישה, שבמהלכו תבינו שתיעוד ההוצאה לא יעשה לכם טוב — ולכן לא תוציאו את הכסף. (ניהול יומן אכילה בלי לקבוע מגבלה או ספירת קלוריות עובד באותו האופן.)</p>
			<p class="text">אם אתם חושבים שזה נשמע כמו מטרד... אתם צודקים — זה פחות או יותר כל הקטע. אבל זה לא הרגל שתצטרכו לתחזק עד אין קץ: אחרי שתעבירו שבוע או שניים במודעות גבוהה יותר להוצאות הספונטניות שלכם, תגלו שההשפעה של ההתנהגות הזאת תתקבע בכם גם אם תפסיקו עם הרישום. היא לא תישאר שם לעד — אז כדאי לחזור על התרגיל הזה בפעם הבאה שחשבון האשראי שלכם ייראה גבוה במידה מבהילה משום מה.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">שלב 3: היעזרו ב״חוק השבועיים״</span></h6>
			<p class="firstspace">שלב 2 עוזר לצמצם באופן טבעי את הדליפה היומיומית של רכישות קטנות, ואתם יכולים לשדרג אותו בעזרת תרגיל תקופתי שיבטיח שגם הרכישות הגדולות שלכם יהיו כאלה שישפרו משמעותית את החיים שלכם.</p>
			<p class="text">חוק השבועיים הוא פשוט. בכל פעם שאתם מחליטים שאתם ממש צריכים טלפון חדש, אביזר מהודר לאופניים שלכם, מסחטת מיץ חדשנית או כל דבר אחר שעולה יותר מ־30 דולר, תגידו לעצמכם את הדבר הבא: ״היי עצמי, אני לגמרי בסדר עם זה שנקנה את זה — אין שום בעיה! הבקשה היחידה שלי היא שנחכה עם זה שבועיים.״</p>
			<p class="text">תתפלאו כמה מהתשוקות הבוערות האלה לחידושים נוצצים מתפוגגות לגמרי אחרי המתנה בת שבועיים. זה קרה לי לאחרונה עם מכשיר <span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">iPad</span>: נעשיתי מטורף לדבר והייתי בטוח שזה ישדרג משמעותית את הקריאה שלי ואת היכולת שלי לכתוב לעצמי הערות, העמקתי וחקרתי מפרטים שונים, מאפיינים ואביזרים נלווים של כל דגם.</p>
			<p class="text">אבל שבועיים אחר כך? זה כבר לא העסיק אותי כל כך. הבנתי שהסתדרתי מצוין עם קריאה מהטלפון שלי — ובכל מקרה, האם באמת יש לי כוח לדאוג באופן קבוע לעוד מכשיר שצריך טעינה מתמדת?</p>
			<p class="text">אבל מה אם אחרי שבועיים אתם עדיין רוצים את הפריט משנה החיים הזה? זה לגמרי בסדר! לכו על זה, ואל תרגישו טיפה של אשמה. חשוב לזכור שבזבוז מודע הוא לא תרגיל בסגפנות: כל המטרה של התהליך היא לוודא שהרכישות שלכם לא מוּנעוֹת מתוך גחמה רגעית שתתחרטו עליה אחר כך.</p>
			<p class="text">עבורי, המתנה של שבועיים היא שיטה שעובדת מצוין: אני בהחלט מסוגל לתחזק תשוקה בוערת לגחמה במשך שבוע לכל היותר, וחודש נראה לי ארוך מדי שלא לצורך. אתם מוזמנים להתנסות עם פרקי זמן אחרים ולמצוא את משך הזמן שעובד הכי טוב עבורכם.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">שלב 4: ערכו ביקורת הוצאות חד־פעמית</span></h6>
			<p class="firstspace">זה הזמן לחתוך, חבר'ה! עכשיו אנחנו מגיעים לשלב הכיפי שבו אנחנו חותכים נתח משמעותי מההוצאות החודשיות שלכם — והחשוב מכול הוא שאנחנו עושים את זה בלי לוותר על שום דבר שבאמת חשוב לכם.</p>
			<p class="text">בשלב הזה תצטרכו לעבור על ההוצאות המופיעות בחשבון הבנק ובכרטיס האשראי שלכם מהחודשיים האחרונים, ולזהות הוצאות שאתם יכולים לצמצם או לוותר עליהן לגמרי.</p>
			<p class="text">כל דבר שאתם משלמים עליו מדי חודש — למשל מינויים — מושלם לקיצוץ בביקורת הזאת, כי בפעולה יחידה תוכלו לראות תועלת כל חודש וחודש מכאן והלאה. גם תשלומים שהיו חד־פעמיים יכולים לעמוד למבחן בשלב הזה: אולי תתפלאו לגלות כמה עלתה לכם ההופעה שהלכתם אליה בחודש שעבר (120 דולר לכרטיס, 50 דולר לארוחה לפני ההופעה, 50 דולר על חניה או על בייביסיטר) ותחליטו שאפשר לחיות עם פחות יציאות מהסוג הזה בעתיד.</p>
			<p class="text">אבל חשוב לזכור: תקצצו רק בהוצאות שלא גוררות שינוי משמעותי במידת האושר בחייכם. אנחנו מנסים לקצץ בשומן, לא להתנזר כליל מכל הנאות החיים.</p>
			<p class="text">אם נהניתם בהופעה והעברתם שבועות ארוכים בציפייה ובכיליון עיניים לאירוע, זה לגמרי בסדר. עם זאת, לכולנו יש הרגלי בזבוזים כאלה ואחרים שבעצם — כשאנחנו באמת חושבים עליהם — לא ממש מזיזים את מד ההנאה שלנו ימינה או שמאלה.</p>
			<p class="text">ככלל, אני חושב שתצליחו להוריד 10 אחוזים מההוצאות שלכם רק אם תתחילו להבחין בהן יותר. אתם יכולים לקבוע לעצמכם סכום יעד לקיצוץ אם זה יהפוך את התרגיל הזה לאתגר מהנה יותר עבורכם.</p>
			<p class="text">אני קורא לביקורת ההוצאות הזאת חד־פעמית, אבל היא אף פעם לא באמת חד־פעמית: דברים משתנים והוצאות לא רצויות תמיד מתגנבות לחשבון הבנק שלנו, אז כדאי לערוך את התרגיל הזה לפחות פעם בשנה. אולי אפילו ביום ההולדת שלכם, כדי שיהיה קל לזכור. (אני צוחק. אפילו אני לא עד כדי כך מוזר.)</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">שלב</span><span class="bold CharOverride-1"> 5: העריכו מחדש את ההוצאות הקבועות הגדולות ביותר שלכם</span></h6>
			<p class="firstspace">כמו שציינתי קודם, אצל רובנו ההוצאות הקבועות אחראיות לרוב המוחלט של ההוצאות בכלל.</p>
			<p class="text">לא קל לקצץ בהוצאות האלה, אבל ההשפעה של הקיצוצים האלה מאוד משמעותית. למשל, נניח שעלויות הדיור שלכם מהוות 30 אחוזים מההוצאה החודשית. זה אומר שאם תמצאו דרך לצמצם את עלויות הדיור בשליש, הורדתם את סך ההוצאות החודשיות שלכם ב־10 אחוזים בבת אחת. מדובר בהרבה מאוד כוסות קפה. אותו עיקרון אפשר להחיל על הוצאות של טיפול בילדים, תחבורה וכל הוצאה קבועה גדולה אחרת שרלוונטית להתנהלות החודשית שלכם.</p>
			<p class="text">כדאי לחשוב על השלב הזה כסיעור מוחות, לא כשלב שבו נדרשות פעולות קיצוניות מדי. הרעיונות הטובים ביותר מגיעים לעיתים קרובות מכך שהתחלנו באופן קצת מוגזם (״אני תמיד יכולה לישון מתחת לשולחן במשרד״) רק כדי לשחרר את עצמכם מהחשיבה התבניתית הנוכחית שלכם, ואז לקחת כמה צעדים לאחור ולחזור למשהו מתון יותר (״האמת היא שאם אוכל למצוא עבודה במרחק רכיבת אופניים מהבית, אוכל לחסוך 200 דולר בחודש על דלק״).</p>
			<p class="text">כשתסיימו עם השלב הזה, יכול להיות שתחליטו לנסות חלק מהדברים הבאים:</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>למחזר את המשכנתה למשכנתה זולה יותר, אם אפשר.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>לעבור לגור קרוב יותר לעבודה (או לעבוד במקום אחר, קרוב יותר לבית) כדי לצמצם את הוצאות הנסיעה.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>לחפש עבודה שמאפשרת לכם לעבוד מהבית לעיתים קרובות יותר.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>להתחיל לנסוע לעבודה באופניים במקום ברכב או ברכבת.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>לעבור לאזור או מחוז עם עלויות מחיה זולות יותר.</p>
			<p class="letterinspace"><span class="eng">	•	</span>לשנות את תבנית העבודה שלכם כדי שלא תצטרכו לשלם על כל כך הרבה שעות טיפול בילדים.</p>
			<p class="firstspace">בטח תחשבו על המון אפשרויות אחרות ברגע שתקדישו לזה רגע של מחשבה אמיתית. חשוב לי רק לוודא שלא תצפו שאף אחת מהאפשרויות שתחשבו עליהן תהיה קלה ליישום.</p>
			<p class="text">זכרו: מטרת התרגיל הזה היא לחתוך בהוצאות בלי להשפיע בצורה שלילית על ההנאה שלכם מהחיים. אמנם העתקת המגורים למחוז זול יותר יכולה לעזור לכיס, אבל היא גם עלולה לאמלל את הנפש — ובמקרה כזה, אל תעשו את זה. עם זאת, רובנו התגלגלנו לאורח החיים הנוכחי שלנו בטעות, אחרי שורה של אירועים אקראיים וניחושים מושכלים בנוגע לשאלה מהו הדבר הנכון לעשות ברגע שבו קיבלנו את ההחלטות האלה — אז זה לא רעיון רע לאתגר מחדש את המצב שלנו מעת לעת, להסתכל על ההוצאות הקבועות מחדש ולבנות רשימה של אפשרויות ששווה לכל הפחות לחשוב עליהן.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">שלב 6: שלמו קודם לעצמכם</span></h6>
			<p class="firstspace">כל עוד אינכם עופות מוזרים שעוד לפני קריאת הספר הזה ניהלו מאזן הוצאות מכויל ומושלם, אחרי שתסיימו את חמשת השלבים הראשונים של התהליך תגלו שיש לכם עכשיו יותר כסף זמין להשקעה. עכשיו זה הזמן להחיל מנגנוני אוטומציה על תהליך התיעול של הכספים העודפים האלה לחסכונות והשקעות — והכי חשוב הוא לדאוג לעשות את זה ברגע שהמשכורת שלכם נכנסת לעו״ש.</p>
			<p class="text">״שלמו קודם לעצמכם״ הוא רעיון כלכלי נפוץ במאה השנים האחרונות. העיקרון פשוט: קחו את הסכום שאתם רוצים לחסוך ותתעלו אותו באופן אוטומטי לחשבון חיסכון יִיעודי ברגע שהמשכורת נכנסת. רחוק מהעין, רחוק מהלב.</p>
			<p class="text">הסיבה הראשונה היא מעשית: אם תתייחסו לקרן החסכונות שלכם כעוד חשבון שעליכם לשלם ותשלמו לה לפני כל החשבונות האחרים שלכם, לא תהיה לכם ברירה אלא להגביל את ההוצאות שלכם למה שנשאר אחרי שהכסף לטובת החיסכון מנוכה מההכנסות. העיקרון הזה מונע מכם לפנק את עצמכם בבזבוזים מתירניים לקראת סוף החודש, כי הכסף המיועד לחיסכון בעצם כבר נסגר בתחילת החודש.</p>
			<p class="text">הסיבה השנייה היא פסיכולוגית. אם אתם משלמים לעצמכם בסוף מתוך הסכום שנשאר לכם בסוף החודש, אתם למעשה אומרים שהשימוש בכסף לחסכונות הוא השימוש הכי פחות חשוב מבחינתכם. זה משהו שנחמד שיהיה, רק אם מתאפשר. אם אתם משלמים קודם לעצמכם, אתם הופכים את המצב על פיו: כשאתם מפקידים לחיסכון (ואז משקיעים) לפני שאתם משלמים אפילו את הוצאות הדיור החיוניות שלכם, אתם בעצם אומרים שהעתיד הפיננסי שלכם ניצב בראש סדר העדיפויות שלכם.</p>
			<p class="text">מה שחשוב כאן הוא שתתחילו ממש להתלהב מלראות את הסכום הזה יורד מחשבונכם בכל חודש, כי הוא מייצג עבורכם עוד צעד לקראת העתיד שאתם שואפים אליו. רוב הבנקים יאפשרו לכם להוסיף תיאור להפקדות אוטומטיות כאלה — אז תוכלו גם לתת לתשלום הזה תווית מפוצצת כמו ״קרן החירות שלי״, ״מתנה לשדרוג החיים״, או כל דבר אחר שנשמע מלהיב ושיעודד אתכם להמשיך.</p>
			<p class="text">לשלם קודם לעצמכם הוא אחד מהטריקים התודעתיים שאמורים להפסיק לעבוד כשאתם מודעים אליהם, אבל מסיבה כלשהי זה לא ממש קורה. מבחינתי, המסגור התודעתי הזה לגמרי משנה את הדרך שבה אני תופש את ההשקעות שלי: הן אוטומטיות, הן בלתי נמנעות, וכל שאר ההוצאות שלי חייבות להתיישר לפיהן.</p>
			<p class="text">כמה אתם אמורים ״לשלם לעצמכם״? בשורה התחתונה, התשובה היא ״כמה שאפשר״, בלי שתתעללו בעצמכם. אמנם אתם יכולים להיות שאפתניים, ולשאוף לשים סכום משמעותי בצד מדי חודש, אבל אם תצטרכו אחר כך לפשוט על החסכונות ולפרוע אותם באופן קבוע רק כדי שתוכלו לסגור את החודש, זה רק יוריד לכם את המוטיבציה ויערער את היעילות של כל התרגיל הזה. אז כדאי שתתחילו בקטן — אפילו 10 דולר עדיפים מכלום — וכל חודש תעריכו מחדש אם אתם יכולים להגדיל את הסכום הזה. בשלב מסוים אולי תרצו להתחיל לכוון לְנֵתח עשרת האחוזים המפורסם שהוזכר בתחילת הפרק, ואולי אפילו ליותר מכך. אבל כפי שתראו בהמשך, גם אם זה ממש לא ישים עבורכם היום, יש שלבים קלים בדרך שיעזרו לכם להגיע לשם מוקדם יותר מכפי שאתם חושבים.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-3"><span class="bold CharOverride-1">שלושת המנופים הפיננסיים שלכם</span></h6>
			<p class="firstspace">אז חשבתם על זה והגעתם למסקנה שאתם לא יכולים לחיות בלי היאכטה, שהשף הפרטי שלכם מסב לכם אושר בלתי נלאה, ואוסף ציורי הרנסנס שלכם הוא הדבר שמאיר את יומכם בכל בוקר.</p>
			<p class="text">ואולי, בנימה יותר מציאותית, יש לכם כמה תחביבים שחיוניים לנפש ומהנים עבורכם, ובמקרה הם גם יקרים. או שאתם גרים באזור שעלות המחיה בו גבוהה, אבל כאן גם נמצאים החברים הכי טובים שלכם והמשפחה הקרובה. זה בסדר, כי אמנם החיסכון הוא צעד חיוני ראשון, אבל הוא גם המנוף החלש ביותר שאנחנו יכולים להפעיל כדי לשלוט טוב יותר בכסף שלנו.</p>
			<p class="text">למה? ובכן, בואו נניח שאתם מרוויחים 50,000 דולר בשנה ומוציאים כל סנט שהרווחתם. השאיפה שלכם היא שמדי שנה תוכלו להפנות 10,000 דולר להשקעות. בהנחה שההכנסה שלכם היא קבוע שאינו משתנה, המסקנה היא שתצטרכו לקצץ בהוצאות שלכם בכ־20 אחוזים. האם זה אפשרי? אולי, אבל זה לא ממש מהנה.</p>
			<p class="text">החלופה היא למצוא עוד 10,000 דולר שייכנסו ממקורות אחרים, ולשמור על ההוצאות שלכם בתור קבוע שאינו משתנה. יישום פתרון כזה יכול להיות קל — אולי תוכלו ללמוד מיומנות חדשה או למצוא עבודה שמרוויחים בה יותר — וכך תוכלו להגיע לסכום היעד של החיסכון שלכם בלי להקריב שום דבר מאיכות החיים שלכם. לא רק זאת, שום דבר לא מונע מכם (תיאורטית, לפחות) מלהמשיך לשדרג את חייכם כך עד שתגיעו להכנסה שנתית של 100,000 דולר. עכשיו אתם כבר יכולים לשים בצד 50,000 דולר בשנה, סכום שללא ספק היה בלתי אפשרי עבורכם אם לא הייתם משדרגים את ההכנסה שלכם: לא משנה על כמה בילויים הייתם מוותרים, כמה קופונים הייתם גוזרים מהעיתון וכמה שירותי סטרימינג הייתם מבטלים — תמיד יש גבול לסכום שאתם יכולים לצמצם בהוצאות שלכם.</p>
			<p class="text">מכאן שאם אתם יכולים למצוא דרך להמשיך ולדחוף את ההכנסה שלכם כלפי מעלה, אתם לא ממש צריכים לדאוג כל כך בנוגע לכמה אתם מצליחים לחסוך היום. למשל, נניח שאתם מרוויחים עכשיו 50,000 דולר בשנה ודבקים בעצה הסטנדרטית של חיסכון 10 אחוזים מההכנסה: 5,000 דולר. בשנה הבאה תבקשו העלאה בשכר, כך שתרוויחו 55,000 דולר בשנה — כלומר, אם הייתם ממשיכים לדבוק בעקרון עשרת האחוזים, הייתם מתחילים בשלב הזה להפקיד 5,500 דולר לחיסכון, וגם ההכנסה השנתית הפנויה שלכם תגדל ב־4,500 דולר.</p>
			<p class="text">ומה אם במקום זאת תחלקו את ההעלאה שקיבלתם לשניים, חצי להגדלת החיסכון וחצי להגדלת ההוצאות? עדיין יישארו לכם 2,500 דולר נוספים להוצאות על מה שתרצו — אבל עכשיו תשימו בצד 7,500 דולר לטובת השקעות, במקום ה־5,000 דולר שהפקדתם בשנה שעברה. החלק היחסי של החיסכון שלכם גדל מ־10 אחוזים ל־13.6 אחוזים — וכל זה בלי שתידרשו לקצץ בהוצאות, ולמעשה אפילו הגדלתם את תקציב ההוצאות. בפעם הבאה שההכנסה שלכם תגדל תוכלו לחזור על התרגיל הזה — ושוב תגדילו את חלקו היחסי הייעודי של החיסכון שלכם, תוך כדי שאתם עדיין מגדילים את הסכום המוחלט של כספי ההוצאות הזמינים לכם היום.</p>
			<p class="text">במבט ראשון זאת נראית כמו העצה הפיננסית הכי פחות מועילה שאפשר לתת, אבל ״תרוויחו עוד כסף״ — בשילוב עם גישת הבזבוז המודע — היא פחות או יותר תרופת הפלא המוצלחת ביותר לשיפור החיים הפיננסיים שלכם. זאת הסיבה לכך שהספר הזה לא באמת מתמקד באיך לחסוך כסף אלא באיך לייצר עוד ממנו.</p>
			<p class="text">בעיניי, התנהלות כלכלית של בני אדם מבוססת על הפעלת שלושה מנופים שאת כל אחד מהם צריך להרים ברגע הנכון. המנוף הראשון היה נושא הפרק הזה — חיסכון — והוא שלב ראשון וחיוני בהתנהלות שלכם, אבל כפי שראינו הוא גם המנוף הכי פחות יעיל. המנוף השני הוא השקעות, והוא זה שמעסיק את הדמיון שלנו יותר, כי הוא מאפשר לכסף לגדול בלי שתתערבו בו באופן פעיל: יצירת הכנסה מדיווידנדים או מהשכרת נכסים היא כמו עבודה במשרה נוספת אבל בלי הצורך המייגע להופיע לעבודה כדי להרוויח את השכר. אני לא אומר שהמסלול הזה מלא בקשתות בענן כל הזמן, אבל בסוף הוא מניב דברים חיוביים — והחל מפרק שלוש ואילך אנחנו נבחן מהי השקעה חכמה שאיננה דורשת רמה גבוהה ולא חיונית של סיכון.</p>
			<p class="text">אבל המנוף החזק מכולם — חזק בהרבה מהשקעות, אף על פי שלרוב מתעלמים ממנו ברוב ספרי הייעוץ הפיננסי האישי — הוא המנוף שאותו נרים בפרק הבא: הכנסה. ולמרבה השמחה, אף על פי שזוהי אחת התקופות הגרועות ביותר בהיסטוריה להיות אדם חסכן, מעולם לא הייתה תקופה טובה יותר להגדיל את ההכנסה שלכם.</p>
			
			<div class="_idFootnotes">
				<div id="footnote-017" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">8.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">www</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">longtermtrends</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">net</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">real</span>-interest-rate/</p>
				</div>
				<div id="footnote-016" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">9	הערה למהדורה העברית: שיעור האינפלציה בישראל הגיע ב־2022 ל־5.3 אחוזים. היה זה שיא של שני עשורים.</p>
				</div>
				<div id="footnote-015" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">10.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">fred</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">stlouisfed</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">org</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">series</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">GFDEBTN</span></p>
				</div>
				<div id="footnote-014" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">11.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">fiscaldata</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">treasury</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">gov</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">datasets</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">average</span>-interest-rates-treasury-securities/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">average</span>-interest-rates-on-u-s-treasury-securities</p>
				</div>
				<div id="footnote-013" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">12.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">fiscaldata</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">treasury</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">gov</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">americas</span>-finance-guide/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">national</span>-debt/</p>
				</div>
				<div id="footnote-012" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">13.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">fred</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">stlouisfed</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">org</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">series</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">GFDEBTN</span></p>
				</div>
				<div id="footnote-011" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">14.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">www</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">crfb</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">org</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">blogs</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">interest</span>-rates-surge-near-record-highs</p>
				</div>
				<div id="footnote-010" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">15.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">www</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">theguardian</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">com</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">business</span>/2022/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">feb</span>/04/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">bank</span>-of-england-boss-calls-for-wage-restraint-to-help-control-inflation</p>
				</div>
				<div id="footnote-009" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">16.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">www</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">ons</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">gov</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">uk</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">peoplepopulation</span><span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">andcommunity</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">personalandhouseholdfinances</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">expenditure</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">bulletins</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">familyspendingintheuk</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">april2022tomarch2023</span></p>
				</div>
				<div id="footnote-008" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">17.	<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">https</span>://<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">www</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">bls</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">gov</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">news</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">release</span>/<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">cesan</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">nr0</span>.<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">htm</span></p>
				</div>
				<div id="footnote-007" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="footnote">18	בישראל, לפי נתוני הלמ״ס ל־2025, שיעור ההוצאה על דיור, מזון, בריאות, תחבורה ותקשורת (ללא ביטוח) מתקרב ל־70 אחוזים.</p>
				</div>
			</div>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 81.60 ₪ מחיר רגיל 91.80 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
מועדון: 76.49 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 27.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות