המתנה

כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬העולם‭ ‬טוב‭ ‬יותר‭.‬
כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬עצמכם‭ ‬טובים‭ ‬יותר‭.‬
כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬היום‭ ‬יפה‭ ‬יותר‭.‬
מה‭, ‬אתם‭ ‬פראיירים‭?‬
לא‭. ‬מי‭ ‬אמר‭ ‬פראיירים‭?!‬
הספר‭ ‬הזה‭ ‬חושף‭ ‬סוד‭ ‬עתיק‭: ‬נתינה‭ ‬היא‭ ‬העִסקה‭ ‬הכי‭ ‬כדאית‭, ‬הכי‭ ‬משתלמת‭. ‬הרבה‭ ‬יותר‭ ‬ממה‭ ‬שנדמה‭ ‬לכם‭.‬
כי‭ ‬יש‭ ‬ספר‭ ‬על‭ ‬כל‭ ‬דבר‭ ‬בחיים‭.‬
ויש‭ ‬מתנה‭ ‬לכל‭ ‬אירוע‭ ‬בחיים‭.‬
ויש‭ ‬הספר‭ ‬הזה‭.‬
ספר‭ ‬משנה‭ ‬חיים‭.‬

תגיות: השראה,השראה,רעיונות לספרי מתנה,רעיונות לספרי מתנה,מודעות,מודעות,נתינה,נתינה
שם: המתנה
מחבר/ת: שניאור כהן
שפה: עברית
תחום: ספרי מתנה
תת תחום: ספרי מתנה
הוצאה לאור: כנרת זמורה ביתן
מק״ט: 011373672

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 84.00

				﻿
    <p class="kot0" id="_idParaDest-1">1.</p>

    <p class="tat">פרזיטים, לכו לעבוד</p>

    <p class="natui"><span class="italic _idGenCharOverride-1">הוא נוכח שם, בשקט, בכל יום שישי ומדי פעם גם</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">באמצע השבוע, נראה כבן 50 עם סיפור חיים של בן</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">80, נטול שם וכתובת. הוא יושב על כיסא נמוך ליד</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">תחנת הרכבת, לצדו תיבה מרופטת, ובידיו כלי העבודה: מברשת וכמה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שפופרות קטנות בצבעים שונים: חום, שחור, אפרפר. עד שראיתי אותו,</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">הייתי בטוח שהמלאכה הזאת כבר עברה מן העולם. הרי מי</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">בימינו מצחצח נעליים ברחוב? אבל האיש חסר השֵם נמצא</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שם ומציע את שירותיו לעוברים ושבים. רק מעטים ניגשים, וגם</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">הם כנראה עושים זאת מתוך חמלה, ולא משום שהם באמת</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">זקוקים לצחצוח הגון של נעליהם.</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">שלומי ורינת, בני זוג</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">, נעמדים לרגע במרחק ביטחון ממנו. "תראה אותו, מסכן, אולי תיתן</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">לו לצחצח לך את הנעליים?" רינת מציעה.</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"שימצא עבודה נורמלית</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">," רוטן שלומי. "הרי ברור שאם מישהו מנסה להתפרנס מצחצוח נעליים</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">של אנשים ברחוב, הוא רק מבקש רחמים בדרך מתוחכמת יותר</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">. בגילו הוא עדיין יכול לעבוד במקצוע מכובד. בואי נלך מפה</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">, אני לא רוצה שיצחצח לי את הנעליים, זה ממש מביך</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">."</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"למה אתה מדבר ככה, שלומי? אתה זוכר את נגן הכינור</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שראינו ברחבת המשביר לצרכן בירושלים?"</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"הקבצן ההוא," הוא זורק בנימה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">מזלזלת, "זה שניגן ברחוב?"</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"כן, 'הקבצן ההוא'."</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"נו?</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">זה בדיוק אותו הדבר. בן אדם שבמקום לעבוד, יושב ברחוב</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">ומנגן ופשוט פונה לרחמים שלנו," הוא אומר. "מה, אני נראה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">לך פראייר?"</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"אתה יודע, קוראים לו ולדימיר, לנַגָן ההוא. עברתי</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שם לפני כמה ימים ולא ראיתי אותו. מישהו סיפר לי</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שהוא היה כנר בתזמורת גדולה ברוסיה, ואחרי שעלה לארץ, התחיל</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">לעבוד בתור מורה למוזיקה," משיבה רינת. "אבל הוא לא הרוויח</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">מספיק, ונאלץ להשלים הכנסה באמצעות נגינה ברחוב. כמעט כל יום</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">הוא היה יושב שם, עד שלפני כמה שבועות מצאו אותו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">מת. הוא קפא מקור, בזמן שכל מה שהוא רצה היה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">להתפרנס מהמקצוע שלו."</span></p>

    <p class="lelo">כולנו נתקלים ברחוב בבעלי מקצועות שעברו מהעולם כגון אלה. הסיבה שהם שם פשוטה עד כאב: הם חלק ממעגל העוני, ואין להם אפשרות לצאת ממעגל זה.</p>

    <p class="esber">האדם הסָביר לא יתיישב מיוזמתו ברחוב, לעיני כול, וישפיל את עצמו עד עפר. ברור שגם ולדימיר וגם מצחצח הנעליים מתחנת הרכבת היו מעדיפים להתפרנס בכבוד ולא להשפיל את עצמם. אבל הם לא יכולים. צחצוח הנעליים והנגינה בכינור הם המקצועות שלהם, בין שיש להם "תעודת הסמכה" ובין שלא. הם משלימים הכנסה ברחוב כדי שיוכלו לספק מזון לילדיהם.</p>

    <p class="esber">המהירות המסחררת שבה העולם מתקדם השאירה לא מעט אנשים מאחור. הם לא נתקעו מאחור משום שעשו משהו רע, אלא משום שהרכבת עברה בתחנה והם לא הצליחו לעלות עליה. הם נותרו מאחור, בין השאר, משום שבחייהם ובעולם חלו שינויים ותמורות.</p>

    <p class="esber">קחו, למשל, את חברת "בלוקבסטר", זו שהציפה את העולם בחנויות להשכרת סרטי וידיאו. בעבר היא נחשבה פורצת דרך, ובעליה הרוויחו מיליארדים. והיום, האם מישהו שוכר בכלל קלטות וידיאו או די־וי־די? החברה פשוט נעלמה מהאופק כאילו מעולם לא התקיימה.</p>

    <p class="esber">תהליך דומה עבר על חברת "נוקיה", מהמובילות ומהמצליחות בתחום התקשורת הסלולרית. עשרות אלפי עובדים בכל רחבי העולם התפרנסו מהחדשנות שלה, עד שלתמונה נכנסו "אפּל", "סמסונג", "גוגל" וחברות נוספות, שהתקדמו והביאו לעולם משהו חדש, מכשיר טאץ'. "נוקיה" פשוט נותרה מאחור, ואלפי עובדים מסורים נשלחו הביתה. החברה שלהם לא היתה רלוונטית עוד, ונאלצה לבנות את עצמה מחדש.</p>

    <p class="esber">ויש גם מי שעסקיהם כשלו. הם יכולים להיות האנשים המוכשרים והחכמים ביותר. כאלה שעובדים יום ולילה וחושבים איך לחדש ואיך לספק את צורכיהם המשתנים של הלקוחות. אבל מה לעשות אם לאיש לא בא להיכנס לחנות החדשה והיפה שהם פתחו בקניון, או לאכול מנת פלאפל בדוכן שלהם בדיזנגוף? יותר מזה, הם יכולים אפילו להצליח ואז להיפצע חלילה בתאונה. ומה אז? מי אמור לדאוג להם? ממה הם אמורים להתפרנס?</p>

    <p class="esber">מיטב מומחי הכלכלה מתכנסים מעת לעת לוועידות ולכנסים, טוחנים בורקסים ומדברים גבוהה־גבוהה בנושא "איך לסייע לחלשים", שם קוד לניסיונותיהם לנקות את מצפונם. לכל מומחה מטעם עצמו או מטעם אוניברסיטה כזו או אחרת יש פתרון משלו למצב, אבל בשורה התחתונה, מעגל העוני ממשיך להתרחב ולהתרחב, ולבלוע גם את מי שלא חלמו שיהיו אי־פעם חלק ממנו.</p>

    <p class="esber">מישהו צריך לעזור להם.</p>

    <p class="text-3"></p>

    <p class="natui"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"בסדר," אומר שלומי לרינת, "אז המצב</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">של ולדימיר לא היה טוב, וגם הבחור הזה מהרכבת כנראה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">לא חי ברווחה כלכלית, אבל לא מזמן קראתי בעיתון מאמר</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שטוען שבישראל אין עוני אמיתי, שהנתונים מנופחים. כמו שאמר שר</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">בממשלה, 'בישראל אף אחד לא מת מרעב.'"</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"איזה קשקוש פופוליסטי,"</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">מתעצבנת רינת. "אולי אף אחד לא גווע פיזית ברעב, אבל</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">בישראל יש עשרות אלפי ילדים שהולכים לישון רעבים. או־קיי,</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">אז אולי הם לא ימותו עד הבוקר, אבל איכות החיים</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שלהם נמוכה באופן ניכר, ויש לזה השפעות לטווח ארוך. אבל עזוב,</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">דמיין לרגע את הבן שלנו הולך לישון רעב. הלב שלך</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">לא נצבט?"</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"בסדר־בסדר," יורה שלומי בציניות. "תגדירי את זה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">איך שאת רוצה. תכל'ס, אף אחד לא מת מרעב</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">בישראל."</span></p>

    <p class="lelo">גם שלומי וגם רינת צודקים. בישראל אף אחד לא מת מרעב ברחוב, בין השאר, משום שיש כאן לא מעט אנשים טובים — עמותות, ארגוני חסד וארגונים פרטיים — שמסייעים ככל שהם יכולים למי שזקוק לסיוע. אז אפשר להתגאות באותה ערבות הדדית, ואפשר פשוט לקרוא לה בשמה — נתינה. אבל בטווח הארוך אנחנו לא עושים מספיק למען אלה שאיכות חייהם תיפגע פגיעה אנושה.</p>

    <p class="esber">בחברות שבהן אדם לאדם זאב, כאלה שדוגלות ב"שימצאו עבודה ויעזבו אותנו״, העניים באמת מתים ברחובות. הם מתים משום שלאף אחד לא באמת אכפת. הביטוי "ערבות הדדית" פשוט לא נמצא בלקסיקון שלהן, לא כל שכן המושג "נתינה" במובנו הטהור: סיוע לאדם אחר משום שלנו יש ולו אין. בחברה כמו שלנו, לעומת זאת, יש אחריות למצבו של האחר.</p>

    <p class="esber">אך גם אם בישראל המצב טוב יותר, זה עדיין לא מספיק. יש כאן מאות אלפי ילדים רעבים, ומשנה לשנה מספרם רק גדל והולך. תעשו סיבוב בשכונות המצוקה בפריפריה, בשיכונים, ברחובות. זה לא נראה טוב. כדי למנוע מהם פגיעה מתמשכת וכדי שתהיה להם איכות חיים סבירה — נדרשת התערבות שלנו.</p>

    <p class="tat">אבל חולבים אותנו</p>

    <p class="natui"><span class="italic _idGenCharOverride-1">במשך שנים</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שירת גבי בצה"ל כקצין בכיר. הוא מילא כמעט כל</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">תפקיד פיקודי בצבא: מפקד כיתה, מפקד מחלקה, מפקד פלוגה, מפקד</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">גדוד, מפקד חטיבה. הוא היה אחד הלוחמים המעוטרים בצה"ל</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">. לא פעם שרקו סביבו כדורים, והוא הצליח לצאת שלם ובריא</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">, מינוס כמה שריטות, מהקרב ההוא, כשטיל נגד טנקים הדף אותו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">למרחק כמה עשרות מטרים והשאיר לו צלקת יפה בין השכמות</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">.</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">בבורסת ההימורים של אותם ימים צפו לו עתיד מזהיר. היו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שניבאו כי בעוד שנים יהיה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל, אבל</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">הוא פרש בשיא. "תרמתי מספיק במשרד," הוא היה צוחק. "עכשיו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">תנו לי להשתחרר ולעשות כסף כמו כולם, בהתאם למעמד וליכולות</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שלי, ולא בהתאם לתקציב הביטחון."</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אמר — ועשה. יומיים לאחר השחרור</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">כבר החל לעבוד כיועץ בכיר לחברה ביטחונית, ואחר כך כמנכ</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">"ל חברת ביו־טכנולוגיה, ששמחה להשתמש בשמו כדי לגייס תורמים</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">. כשהחברה נמכרה והוא קיבל דיווידנד שמנמן לכיס, הוא מצא את</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">עצמו מנהל בכיר בחברת ספנות.</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">וכל הזמן הזה, באזרחות כמו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">בצבא, מקפיד גבי "להיות בסדר" עם המדינה ולהפריש מהמשכורת שלו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">כל קנס אפשרי: מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, ביטוח</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">בריאות, ביטוח לרכב, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, מה לא. "כשהמדינה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">מבקשת</span> <span class="italic CharOverride-2">—</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">אני נותן," הוא אומר. "ולא שאני חושב שזה מוצדק</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">, אבל זה החוק, ואני אזרח שומר חוק."</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic CharOverride-2">גבי באמת נותן</span> <span class="italic CharOverride-2">ונותן ונותן, אבל כשהוא נכנס לסוּפּר ונתקל שם</span> <span class="italic CharOverride-2">בעוד מבצע התרמה של עמותות כמו "לתת" — זו שהוא מכנה</span> <span class="italic CharOverride-2">"לקחת" — הוא מאבד את הסבלנות ומתחיל לנהום על הצעירים החביבים</span> <span class="italic CharOverride-2">שעומדים בכניסה ומתרימים מוצרי מזון או כסף. "אני תורם יותר</span> <span class="italic CharOverride-2">מ־40% מהמשכורת שלי למדינה," הוא נוזף. "שהמדינה תיקח על</span> <span class="italic CharOverride-2">עצמה לטפל בכל המסכנים והעניים."</span></p>

    <p class="lelo">הטיעון של גבי נשמע סביר. אנחנו באמת משלמים לא מעט מסים. על פי הנתונים, המסים העקיפים בישראל (מע"מ, למשל) הם מהגבוהים בעולם המערבי, אז למה שנעניק עוד ועוד משלנו לאחרים? די במה שאנו מעניקים למדינה כדי שתדאג למי שלא יכול לדאוג לעצמו.</p>

    <p class="esber">כיום כבר ברור שעם הגישה, המוכרת בשמה הבינלאומי "קפיטליזם קיצוני״, אף חברה אנושית לא תוכל להתקיים לאורך זמן. מובן שגם השיטה ההפוכה — סוציאליזם, או בגרסתו המוקצנת יותר, קומוניזם — נכשלה בהצגת חלופה. הפתרון מצוי במציאת איזון מוסרי: אי אפשר לצפות מאיתנו לדאוג לכל מוכי הגורל בחברה, אבל גם אסור להטיל את כל האחריות לרווחתם על המדינה או על הממשלה.</p>

    <p class="esber">בשורה התחתונה, אף אחד לא רוצה לראות מיליארדי אנשים רעבים ללחם, ומנגד קומץ בני מזל שמחזיקים בידיהם יותר מ־80% של ההון העולמי. כלכלה חופשית, כשמה כן היא, חופשית ולא מפוקחת, ויוצרת פערים כלכליים ניכרים ביותר. הפערים הללו לא נוצרים בגלל בטלנות וחוסר מעש של המעמד הכלכלי הנמוך.</p>

    <p class="esber">ברוב המקרים וברוב המדינות בני המעמד הכלכלי הנמוך עובדים בלי הפסקה, מצאת החמה עד צאת הנשמה. בדרך כלל הם אפילו עובדים הרבה יותר מכל האחרים, משום שההכנסה הבסיסית שלהם נמוכה, והם צריכים להשלים אותה. בדיוק כמו מצחצח הנעליים מהרכבת או הכנר מרחבת המשביר בירושלים.</p>

    <p class="esber">אין ספק, המדינה חולבת מאיתנו נתח גדול יחסית מההכנסה וגם מהזמן — בדמות שירות צבאי או לאומי. כמו כן אי אפשר להתווכח עם העובדה שהחיים כאן יקרים: מה שלא הולך לרשות המסים — הולך לכיסם של הטייקונים שמוכרים הכול ביוקר. אבל הנתינה היא משהו גדול ומשמעותי, ואין "להפיל" אותה על המדינה בלבד.</p>

    <p class="esber">כל אדם יכול לתת משהו, וכל אדם גם מקבל בסופו של דבר תמורה, במקרים רבים גם חומרית, לנתינה הזאת שלו. אי אפשר לקחת אדם חסר כול — ועל פי דוח העוני האחרון, בישראל חיו בשנת 2013 יותר מ־1.7 מיליון עניים — ולומר "שהמדינה תטפל בו". המדינה צריכה את עזרתנו, ואנחנו יכולים לעזור. אם נמשיך לחכות לסיועה של המדינה, אנשים כמו מצחצח הנעליים שלנו יגמרו באיזו תעלה בצד הכביש, ועד שהסירחון יאפוף את כל האזור, איש לא יבחין בהיעלמותו.</p>

    <p class="tat">מה אתם הייתם עושים?</p>

    <p class="natui"><span class="italic _idGenCharOverride-1">ירון, אזרח טוב לב ושומר חוק, חזר בשעות הערב לביתו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">מהעבודה כשהוא רכוב על אופניו. בדרך, כשנסע על גשר השלום</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">, ראה מישהו מטפס על הגדר ומתכוון לקפוץ מטה. הוא מיהר</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">לעצור בצד, ואז חשב בינו לבין עצמו לרגע: למה שאני</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">אכנס לזה ואקח על עצמי את האחריות? אם הבנאדם מרגיש</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שאין טעם לחייו והוא רוצה לקפוץ — שיקפוץ. ואם זו רק</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">קריאה לעזרה, שהמשטרה או רשויות הרווחה יגיעו.</span></p>

    <p class="lelo">במקרה הזה התשובה לשאלה של חיים הכט, "מה אתם הייתם עושים?" די ברורה, לא?!</p>

    <p class="esber">והנה דוגמה לישראלי היפה, שלא חושב פעמיים לפני שהוא מסייע לזולת:</p>

    <p class="text-3"></p>

    <p class="natui"><span class="italic CharOverride-2">אזרחי ישראל נתקלים בשוטרים, לובשי המדים הכחולים,</span> <span class="italic CharOverride-2">בעיקר כשהם מקבלים דוחות תנועה או לאחר פריצה לביתם, אך</span> <span class="italic CharOverride-2">מתברר כי ישנם מקרים שבהם דווקא השוטרים נחלצים לעזרת הזקוקים</span> <span class="italic CharOverride-2">לעזרה.</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">לפני חודשים אחדים הוזעקו שוטרי תחנת אופקים לטפל בתלונה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">של שכנים על קולות בכי וצעקות העולים מאחת הדירות. השוטרים</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">הגיעו לבית המשפחה וגילו לחרדתם דירה מזוהמת, ארבעה ילדים מצטנפים</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">במיטה אחת, וזוג הורים נכים היושבים זה לצד זה ובוכים,</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">לאחר שרבו ביניהם על כך שאין להם במה להאכיל ולהלביש</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">את ילדיהם.</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">השוטרים הרגיעו את בני המשפחה, ובו בזמן הזעיקו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שוטרים נוספים כדי לטכס עצה כיצד ניתן לשפר, ולו במעט,</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">את רמת חייהם של בני המשפחה ולהעלות להם חיוך</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">על הפנים.</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">אחד השוטרים מיהר לכתוב פוסט בדף הפייסבוק שלו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">וביקש מחבריו להיות שותפים לנתינה: "חברים יקרים. אתם יודעים שאני</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">משרת כקצין מודיעין במשטרה. היום במהלך המשמרת שמעתי על אירוע</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">מריבה במשפחה, ניידת שהגיעה למקום דיווחה על מצב קשה מאוד,</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">זוג הורים נכים המתגוררים עם ארבעת ילדיהם ומקבלים קצבה של</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">2,500 שקל בחודש, ונושא המריבה היה שהילדים מבקשים אוכל, ואין במה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">להאכיל אותם!!! מבקשים בגדים, ואין במה להלביש אותם!!!</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">"אף ילד</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">לא אמור להישאר רעב או ללא בגדים בישראל", הוא כתב</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">והוסיף שמי שמעוניין לתרום להם מזון או בגדים, יכול לפנות</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">אליו.</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">חבריו של השוטר מיהרו להתגייס. אחד נתן מזון, שני —</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">בגדים, ואחרים תרמו כסף שבו קנה השוטר מצרכים לבני המשפחה.</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">עוד באותו היום הם קיבלו משלוח ותלושים לקניית מזון לשבועות</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">הבאים.</span></p>

    <p class="lelo">הביטוי הכל כך ישראלי "למה מה קרה, אני פראייר?" פשוט לא רלוונטי למקרה הזה. בדיוק כשם שאנחנו היינו רוצים שמישהו יסייע לנו בעת צרה, כך גם אנחנו צריכים להירתם לעזרת אנשים בעת צרה. נכון, לא בכל המקרים נוכל לסייע, אבל מוטל עלינו לנסות.</p>

    <p class="tat">למה העולם מקולקל?</p>

    <p class="natui"><span class="italic _idGenCharOverride-1">שלומי, שקיבל שטיפה מרינת בתחילת הפרק, מרגיש פתאום קצת לא</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">נעים. הוא מנסה לצאת מהבור שאליו הכניס את עצמו. "נניח</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שבאמת יש עניים מרודים בארץ, ושגם אנשים עובדים עלולים ליפול</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">למעגל העוני, ושאפילו המדינה לא יכולה לעזור," הוא מקשה. "אם</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">העוני כל כך נורא, למה העולם נוצר בכזה חוסר איזון</span><span class="italic _idGenCharOverride-1">? אולי זו דרכו של עולם?"</span></p>

    <p class="n2"><span class="italic _idGenCharOverride-1">רינת צוחקת. "אם לא היה</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">חוסר צדק בעולם, מה היינו עושים כאן? לא היתה לנו</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">שום מטרה בחיים," היא אומרת. "בעולם הזה, שיש בו כל כך</span> <span class="italic _idGenCharOverride-1">הרבה דברים מקולקלים, יש לנו תפקיד — לתקן עד כמה שאפשר."</span></p>

    <p class="lelo">הדברים של רינת מדויקים לגמרי. לשיטת הנתינה כגורם מחולל־איזון יש יתרונות רבים שאין לפתרונות האחרים, ובראשם העובדה כי הנתינה מתבססת על רצונו הטוב והאישי של התורם לתת משלו, ללא מנגנון פיקוח או גבייה שנכנס לו עמוק לכיס. שיקול הדעת אם לתת או לא הוא שלו בלבד.</p>

    <p class="esber">נתינה מתוך רצון טוב לא רק משלימה את החיסרון הכספי של הנצרך ומקרבת את העולם לאיזון הנכסף, אלא גורמת הרבה יותר מכך — היא משנה את המרקם החברתי. הנתינה גם מחברת בין הפרטים ומאחדת אותם לכדי חברה אחת.</p>

    <p class="esber">הנתינה הישירה מנתקת אותנו לרגע מהחיים המודרניים, שסובבים אך ורק סביב הכסף, וגורמת לנו להרים את הראש ולהסתכל גם זה על זה. ערבות הדדית, כבר אמרנו?</p>

    <p class="esber">בהקשר החברתי אפשר לקחת דוגמה מארגונים, כמו "אור ירוק", זק"א, "זיכרון מנחם" ואחרים. כל אחד מהם החל לפעול בתחומים שבהם היה ואקום: בטיחות בדרכים, כבוד המת, טיפול משלים בחולים במחלה הנוראית מכול. הם לקחו על עצמם את תפקידו של נחשון בן עמינדב — לקפוץ ראשונים למים. וראו זה פלא, בכל אחד מהתחומים הללו המדינה "קפצה" בעקבותיהם, וכיום מטפלת בעצמה בכמה מאותם חסרים.</p>

    <p class="esber">נניח לרגע שארגון "אור ירוק" לא היה קיים. מישהו באמת מאמין שמשרד התחבורה היה מקבל על עצמו לנהל את מלחמת החורמה בתאונות הדרכים? הצחקתם את כבוד השר. "אין תקציב," הוא היה אומר לכם. הדברים אמורים גם לגבי ארגון כמו ער"ן. מבחינת המדינה, שאנשים יתאבדו, זאת לא הבעיה שלנו. אבל ברגע שיש מי שלוקח על עצמו את המשימה, המדינה מתגייסת ולוקחת אחריות (ולו מסוימת) לבעיה.</p>

    <p class="esber">אז לא, בזה שאנחנו נותנים אנחנו לא הפראיירים של המדינה. להפך. כשאנחנו משתתפים ב<span class="bold _idGenCharOverride-3">מעגל הנתינה</span>, אנחנו מעניקים משהו גם לעצמנו: חברה צודקת, חינוך הוגן וטוב לכולם, חברים טובים לנו ולילדינו וביטחון שגם אם ניקלע למצוקה, יהיה מי שיושיט לנו יד.</p>

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

השראה רעיונות לספרי מתנה מודעות נתינה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

השראה רעיונות לספרי מתנה מודעות נתינה

ביקורות