מים מסוכנים
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
הצטרפות למועדון ב-16 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-11.11.2026
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
מים מסוכנים

לורי ברייט
הגבר הסקסי חסר הבושה עם המבט העז וחיוך שודד הים שלו דרש את תשומת ליבה של קמיל הרטלי מהרגע שראתה אותו. רוגן ברודריק היה הטיפוס של ’אוהב אותך – זורק אותך’ ממנו התרחקה בכל מחיר, אבל הם חלקו יחדיו ירושה מסתורית, והיא לא יכולה לחמוק ממנו.
המורשת של רוגן הייתה אולי שווה מיליונים – או לא כלום. אבל מישהו כבר נרצח בגללה וקמיל עלולה להיות הבאה בתור. היפהפייה ירוקת העיניים מסרבת להאמין בסכנה – ולמרות שעוררה ברוגן, שאינו ממהר להתחייב, רגשות, גוברים האינסטינקטים שלו להגן עליה על רצונו להימלט מן התשוקה העזה שעוררה בו.
שם: מים מסוכנים
מחבר/ת: לורי ברייט
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
הוצאה לאור: שלגי
מק״ט: 011632322
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
				
<h2>1</h2>
<p class="noindent">האישה ידעה שהוא מתבונן בה — רוגן ברודריק היה בטוח בכך.</p>
<p>רוגן, שישב על שרפרף כשזרועו נשענת על הדלפק המוכתם מבירה וכוס ויסקי בידו, ראה אותה מייד כשהיא נכנסה.</p>
<p>עיניים ירוקות כאוקיינוס, מוקפות בריסים כהים, התנגשו לרגע בעיניו כאשר הביטה סביב. מבטה היה כשל חתול הנכנס למקום זר, בוחן אותו בחיפוש אחר כוונות עוינות. שתי סיכות זהב פשוטות החזיקו את מפל השיער החום הנוצץ, וחשפו פנים נשיות קלאסיות. רמז מסקרן לחוזק סביב קו הלסת שבר את הקימורים הענוגים והמבקשים נשיקה של הפה המלא.</p>
<p>כתפיה היו חשופות, פרט לשתי כתפיות צרות של שמלה קלילה ופשוטה למראה באותו צבע מסתורי ועמוק של עיניה. הבד הדק נצמד בקפלים סימטריים לשדיים מעוגלים בצורה נאה, למותניים ולאגן. הוא נע בצורה מגרה סביב ירכיה. יפהפייה מושלמת — נערה עירונית, ניחש. היא לא נראתה שייכת לפאב במלון ישן בחוף של האי הצפוני של ניו זילנד.</p>
<p>דג מחוץ למים. אולי אפילו בת ים.</p>
<p>לא, לא בת ים. היו לה רגליים — רגליים שנשים אחרות היו הורגות בשבילן, ארוכות וחלקות. צורתן המרהיבה הודגשה על ידי סנדלים בעלי עקב גבוה, שהיו בצבע כמעט זהה לצבע השמלה.</p>
<p>הוא שלח לעברה חיוך ידידותי וראה את ההתרחבות הקלה של עיניה לפני שמבטה הירוק המנוכר חלף על פניו. היא תחבה את ידה בזרועו של המלווה שלה, כאילו ביקשה הגנה, בזמן שעשו את דרכם לעבר שולחן פינתי שנעזב על ידי זוג אחר.</p>
<p>הוא לא יכול להאשים אותה, חשב רוגן, ושפשף בפרקי אצבעותיו את זיפי שלושת הימים שצמחו על לחייו. גברים אחרים נראו אולי מעניינים ואפילו זוהרים ללא גילוח, אבל הוא נראה פשוט חסר צורה ואפילו מאיים. השיער העבה, כמעט שחור שלו, היה בצבע החלודה בקצוות המסתלסלים וארוך מדי אחרי שבועות שלא ביקר במספרה. הים והשמש של המפרץ הערבי חספסו אותו והקשו על סירוקו וסידורו.</p>
<p>הוא הרים את הכוס כדי ללגום מהוויסקי שלו בלי להסיר את עיניו מהאישה, בזמן שבן לווייתה פילס דרך בין הדייגים הקשוחים והשזופים, בעלי היאכטות — המבקרים צרובי השמש והמקומיים סחופי הרוחות, שלבשו חולצות משובצות ומגפיים שחוקים.</p>
<p>לפעמים אהבו הנופשים מהיאכטות המפוארות להתחכך במקומיים ולספוג את האווירה המקומית, במקום לגשת לטרקלינים מכובדים יותר בחלק החדש יותר של הבניין. השניים האלה לא נראו לו כאותם מתחככים.</p>
<p>הגבר היה רזה, ודאי מבוגר בעשר שנים משלושים ואחת שנותיו של רוגן, עם שיער חום מסורק היטב ולחיים חלקות ולא שזופות. הוא לבש מכנסיים בצבע החול שהיו מגוהצים בצורה מושלמת ובלייזר שחור מעל חולצה לבנה מבהיקה. חולצת הטריקו של רוגן, שמזמן דהתה מאדום לוורוד לא לגמרי ברור, הייתה קמוטה, והג׳ינס שלו, שהתרככו מלבישה וכביסות, נצמדו לגופו בצורה נוחה. כאשר שמע על הזקן, הוא ארז את הדברים שלו בחופזה ובקושי הספיק להגיע אל הטיסה האפשרית הראשונה. הבגדים היו השיקול האחרון שלו.</p>
<p>לאחר שנטל את מפתח החדר, הוא דחה את המקלחת הארוכה שאותה תכנן לטובת משקה מחשל. ויסקי אחד, הבטיח לעצמו, ואז יעלה למעלה וישנה את הופעתו כדי שתהיה מכובדת. או לפחות מכובדת עד כמה שאפשר.</p>
<p>במקום זאת, הוא הזמין משקה נוסף כדי לאפשר לעצמו תירוץ לבהות באישה. דמו געש כאשר היא נרכנה לפנים לדבר מעל המולת הבר וחשפה את החלק העליון של שדיה ואת הצל הקטיפתי שביניהם. כאשר מלצר התקרב אל השולחן היא הרימה את פניה וחייכה. רוגן נע על השרפרף שלו. החיוך הזה יוכל לעורר לחיים אפילו פסל אבן.</p>
<p>הוא האריך בשתיית המשקה השני שלו עד שהיא ובן לווייתה קיבלו יין לבן. ידה הימנית נסגרה סביב בסיס הכוס שלה בזמן שידה השמאלית נחה על השולחן. שתיהן היו נקיות מטבעות.</p>
<p>זה לא אומר כלום — ייתכן שהיא נמצאת במערכת יחסים כלשהי. רוגן הפנה את תשומת ליבו אל הגבר, שטבעת זהב נצצה על אמת יד שלא ידעה מהי עבודת כפיים. הוא נראה כמו רואה חשבון או עורך דין. הוא הזכיר לו את אחיו ומדוע הוא כאן, חשב רוגן בזמן שגמע את שארית המשקה שלו ולא רצה לחשוב על הסיבה שבגללה חזר הביתה. קל יותר להתעסק בפנטזיות על אישה יפה.</p>
<p>הוא הניח את הכוס על הדלפק והמוזג שאל, "עוד אחת?"</p>
<p>"לא. תודה." עיניו חזרו אל האישה כאשר קם מהשרפרף והכתיף את התיק המתפקע שלו.</p>
<p>נראה שהתנועה לכדה את עינה. היא הרימה את עיניה וצבע קל הופיע על לחייה. היא מצמצה בעיניה הירוקות כים ופנתה להביט ביין שלה, בזמן ששערה המבהיק נפל על לחיה. גם המלווה שלה הרים את עיניו ומבטו בחן את הופעתו הסתורה של רוגן לפני שחזר אל בת לווייתו. הוא אמר משהו והאישה נענעה בראשה ואז הרימה לשפתיה את הכוס.</p>
<p>האיש שב והתבונן ברוגן וכאילו הדף אותו במבט כחול קפוא. רוגן הבזיק לעברו חיוך מלוכסן והרים את ידו בחצי ברכה לפני שיצא.</p>
<p>גרייג׳ר הגיע כדרכו בזמן. רוגן, מקולח ומגולח, לבוש בחולצת טריקו אפורה ובג׳ינס נקיים, מצא אותו בלובי, לצד עץ אשוח ענק, מעוטר בפתיתי צמר גפן לקראת חג המולד, מתוך התרסה לקיץ הניו זילנדי.</p>
<p>שני הגברים לחצו ידיים. רוגן הושיט את ידו, טפח על שכמו של אחיו והבחין באותות המתח בעיניו, שהיו בצבע כחול מלא חיים כצבע עיניו שלו. "אתה נראה די זוהר," אמר ונד בראשו לעבר החליפה ועניבת המשי.</p>
<p>גריינג׳ר הניח לעצמו לחייך במאולץ ועיניו נצצו. "אני מניח שאין לך אפילו חליפה. הבאתי איתי חליפה אחת בשבילך. אתה תהיה אחד מנושאי הארון, לא?"</p>
<p>"כן." זה המעט שיכול לעשות למען הזקן. "אני מקווה שלא הלבשת אותו בחליפה." הוא שיער שאביהם מעולם לא לבש חליפה בחייו.</p>
<p>גריינג׳ר נענע בראשו. "זה היה הורג אותו שוב."</p>
<p>צחוקו של רוגן נקטע באמצע. הוא חשק שיניים והשתררה ביניהם דממה קטנה ונבוכה. ואז אמר, "בוא נאכל."</p>
<p>קמיל הרטלי ראתה שני גברים גבוהים וכהי שיער, יפי תואר באופן עוצר נשימה ונושאים דמיון משפחתי שלא ניתן להכחיש, נכנסים לחדר האוכל. זה היה רגע לפני שזיהתה את הגבר בג'ינס כגבר שבהה בה מוקדם יותר בבר.</p>
<p>צל הזקן הפיראטי נעלם, וחשף מבנה עצמות חד ולסת עקשנית. הוא סירק ביסודיות את רעמת השיער הסוררת, והגלים המרגיזים היו רטובים ונוצצים תחת האור המלאכותי. היא דמיינה אותו לשנייה עומד במקלחת, כשהמים מחליקים על שערו וגולשים על גופו השזוף משמש. גוף נאה מאוד — הבגדים לא הסתירו את הכתפיים והחזה הרחבים, את האגן הצר ואת הרגליים החזקות. הוא נראה חזק להפליא, גבר שעבד פיזית למחייתו.</p>
<p>ראשו נע כאילו הרגיש במבטה. היא ראתה הבעה קודרת באופן מוזר בעיניו, העיניים הכחולות-ירוקות והמסנוורות. אחר כך התחלפה הבעתו בניצוץ של עניין, רמז לשאלה בוטה.</p>
<p>היא גרעה ממנו את מבטה וכיוונה את תשומת ליבה לדבריו של ג׳יימס דרמונד. ג׳יימס, מהפגישה הראשונה שלהם אתמול, גילה הערכה נדירה למוחה, ותשוקה אמיתית להכיר אותה לעומק. הם כבר הצליחו ליצור ביניהם קשר מהוסס. אבל היא הייתה עדיין מודעת באופן עוכר שלווה לגבר האחר, נשימתה הייתה זהירה, ליבה פעם מהר יותר ולחייה הסמיקו.</p>
<p>מוטרדת, היא נזפה בעצמה. היא לא רגילה להפשיט בראשה גברים זרים, וכבר מזמן הפסיקה להסמיק.</p>
<p>הוא לא היה הגבר הראשון שבוהה בה, למרות שמעטים היו כה גלויים במבטם. היא הייתה מודעת לכך שהאלים היו נדיבים כלפיה ולמדה כיצד להדוף גברים שלא היה להם שום עניין באישיותה, פרט לרצונם לנופף בה כאילו הייתה פרס כלשהו. היא הניחה שהזר עוכר השלווה הזה, עם המבט הבלתי מוסתר שלו והחיוך היודע, היה טיפוס רודף נשים, טיפוס ממנו נשמרה היטב.</p>
<p>"נסה להתרכז," יעץ אחיו בזמן שעיניו של רוגן נדדו מהתפריט שבידיו אל האישה</p>
<p>שעיניה הזוהרות היו נעוצות עכשיו בגבר שישב מולה.</p>
<p>גריינג׳ר הסתובב למחצה כדי לראות במי הוא מסתכל. "לא שאני מאשים אותך," הודה, "אבל אני רעב ויש כמה דברים שצריך לדבר עליהם. אני אוכל סטייק בפלפל." הוא סגר את התפריט.</p>
<p>"בשר חזיר בר," החליט רוגן. "ובירה."</p>
<p>גריינג׳ר הזמין בקבוק יין אדום, ורוגן לגם מהבירה שלו בזמן שחיכה. "תודה שהזמנת לי חדר," אמר. "יכולתי לישון על סיפון סי-רוג."</p>
<p>"חשבתי שתשמח לישון במיטה אמיתית. חוץ מזה, לא הייתי בטוח שהספינה תהיה פנויה. לקחתי את המפתח מתחנת המשטרה כמה דקות לפני שבאתי הנה. היית כבר ברציף?"</p>
<p>"הגעתי לפני פחות מחצי שעה," אמר רוגן בנענוע ראש. "האם סיימת עם כל העסקים שלך?״</p>
<p>גריינג׳ר אמר שיש לו דברים לעשות אבל שיגיע למלון לקראת ארוחת הערב.</p>
<p>"זה אחד הדברים שאני רוצה לדבר איתך עליהם," אמר גריינג׳ר. "קראתי את הצוואה של אבא."</p>
<p>מתאים לגריינג׳ר לחשוב על הצד המשפטי. טוב, מישהו חייב לחשוב על זה. "הוא כתב צוואה?" זה לא התאים לברני.</p>
<p>"לפני שנים. שכנעתי אותו לעשות את זה עם אחד העמיתים שלי. המשטרה רצתה לראות את הצוואה כדי להחזיר לי את הספינה." גריינג׳ר הפסיק לרגע. "אתה ואני ירשנו חצי מסי-רוג וכל מה שבתוכה."</p>
<p>"כל אחד מאיתנו ירש חצי?"</p>
<p>"חצי לשנינו יחד. הוא הוריש את השאר לטאף."</p>
<p>"זה הוגן," הסכים רוגן. טאף 'טאפרייל' מקאינדו היה חברו של ברני ושותפו להפלגות במשך למעלה מעשרים שנה.</p>
<p>"אבל טאף נפטר לפניו," המשיך גריינג׳ר, "וחלקו עובר ליורשיו החוקיים."</p>
<p>״טאף לא נשוי, והוא לא הקדים אותו — "</p>
<p>"הוא נפטר לפני חודשיים. גיליתי את זה רק אחרי שהשוטרים התקשרו בקשר לאבא."</p>
<p>כוס הבירה של רוגן הוטחה בשולחן. "טאף מת?" זה היה הלם גדול כמו הגילוי על מותו הפתאומי של אביו. "ממה?"</p>
<p>"מחלת כבד. הם היו במקום כלשהו באוקיינוס, ועד שאבא הצליח להביא אותו לבית חולים בררוטונגה, היה כבר מאוחר מדי."</p>
<p>רוגן עיכל את הדברים וגריינג׳ר הוסיף, "אתה יודע איך הוא שתה. פלא ששניהם החזיקו מעמד כל כך הרבה שנים."</p>
<p>"אבא לא שתה אף פעם בים."</p>
<p>"הוא פיצה את עצמו על היבשה. לדברי הפתולוג, היה בדמו מספיק אלכוהול כדי להטביע ספינה."</p>
<p>"הם ניתחו אותו?" קולו של רוגן הצטרד.</p>
<p>גריינג׳ר בחן אותו בעיניים מתונות. "הם היו מוכרחים לעשות נתיחה של הגופה בגלל מותו הפתאומי. פרט לכך, הוא היה מעורב בקטטה."</p>
<p>"לא סיפרת לי את זה!"</p>
<p>"היית מתבשל במיץ של עצמך בדרך הביתה. ייתכן שיוגש כתב אישום בעוון הריגה."</p>
<p>ידו של רוגן נסגרה סביב בקבוק הבירה שלו. "נגד מי?"</p>
<p>גריינג׳ר משך בכתפיו. "השוטרים חוקרים אבל אין להם עדים. הוא נמצא בסמטה קרוב לכאן, וקרוב לוודאי שנפטר בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון. אבל סיבת המוות הייתה התקף לב, לא המכות שחטף."</p>
<p>הוא חטף מכות? "אני בטוח שהם היו כמה." ברני ברודריק היה גבר גדול מידות, שהים הקשיח.</p>
<p>"אבא לא היה צעיר," הזכיר גריינג׳ר, "והוא היה שתוי לגמרי."</p>
<p>"הוא אף פעם לא סיפר כלום על הלב החולה שלו... נכון?"</p>
<p>"אתה יודע שהוא לא היה מודה בשום דבר מהסוג הזה." ברני טען שכל הרופאים הם רופאי אליל והוא השתמש בשירותיהם רק כאשר היה במצב נואש. "ייתכן שאפילו הוא לא ידע."</p>
<p>רוגן קיווה כך. והוא קיווה שברני לא ידע שהוא גוסס כאשר איזה בריון — או בריונים — תקף אותו והשאירו שם לבד כשהוא פצוע. ידו נסגרה חזק יותר סביב הבירה שלו. הוא היה רוצה להכות את הבריונים האלה.</p>
<p>"אני משוכנע שזה היה מהיר מאוד," הרגיעו גריינג׳ר. "כמו שהוא היה רוצה להיפרד מהעולם. בלי הרבה סיבוכים."</p>
<p>"כן." רוגן כילה את הבירה שלו וניסה להטביע את הצער הבלתי הגיוני. זו לא אשמתו, או אשמת גריינג׳ר, שהזקן חי ומת רחוק ממשפחתו. הם לא חייבים לו הרבה בכלל, פרט לגנים שהוריש לשניהם, ודאי בטעות — גנים שמהם ירש רוגן את החלק העיקרי של מראהו החיצוני.</p>
<p>הוא אותת למלצר שיביא לו בירה נוספת. "האם היו לטאף צאצאים כלשהם?״ שאל.</p>
<p>״ודאי עשרות״ — גריינג׳ר שלח לעברו חיוך נדיר — "מפוזרים ברחבי האוקיינוס השקט, ואיש מהם אינו חוקי."</p>
<p>המלצר הגיש את הבירה וכוס חדשה. רוגן מזג לעצמו את הנוזל המוקצף והתבונן באחיו בשאלה. ״אינך חושב שגם לזקן היו עוד כמה ילדים?״</p>
<p>"אני מקווה שלא. שלא לדבר על כך שאין בצוואה אזכור לאחים נוספים."</p>
<p>האוכל שלהם הגיע ורוגן הרים את הסכין והמזלג שלו. חזיר בר ניו זילנדי אמיתי עם רוטב וירקות צלויים. פיו התמלא ריר. הוא יניח לאחיו להתעסק בעניינים המשפטיים. גריינג׳ר, אחרי שנים של התמחות בדיני חברות במשרד עורכי דין בינלאומי, פתח כעת משרד עצמאי משלו באוקלנד.</p>
<p>המחשבה שיבלה את ימיו במשרד, ואין זה משנה עד כמה מפואר, דחתה את רוגן, אבל נראה שגריינג׳ר נהנה מכך.</p>
<p>גריינג׳ר מילא מחדש את כוסו ורוגן הגניב מבט נוסף אל האישה, שאותה כינה בינו לבינו 'עיני אוקיינוס', וראה כיצד הרימה את מזלגה אל פיה ופתחה את שפתיה המושלמות כדי להכניס פנימה את פירור המזון. רטט זעיר הרעיד את הקו החלק של צווארה וגרם לו לתהות כיצר ירגיש אם יניח שם את ידו, כנגד העור הרך. אולי כשאגודלו בשקע הקטן בבסיס...</p>
<p>היא הושיטה את ידה אל היין שלה ולגמה מעט, משאירה מעט מבוהק השפתון שלה על הכוס בזמן שחייכה אל בן לווייתה.</p>
<p>רוגן חש צורך עז ללגום את היין משפתיה ולטעום אותו על הפה הרך והחמים. ברק לוהט של תשוקה הכה בגופו, והתלווה בדקירת קנאה כלפי הגבר שזכה בחיוך שלה.</p>
<p>'זמן רב מדי ללא חברת נשים', חשב לעצמו והפנה את תשומת ליבו אל החזיר שלו, אותו חתך עכשיו במרץ בלתי נדרש. הבשר היה רך ונימוח והוא היה נחוש בדעתו ליהנות ממנו ולא לתת לשום דבר להפריע לו לספק את תאבונו.</p>
<p>הוא ידע מתי 'עיניי אוקיינוס' יצאה מחדר האוכל, אבל לא הרים את עיניו. באותו זמן, גריינג׳ר דיבר על סידורי ההלוויה, ומתוך כבוד רוגן ניסה לחסום כל דבר אחר ממחשבתו.</p>
<p>"הוא רצה שאפרו יפוזר בים," אמר גריינג׳ר, "מעל סיפון סי-רוג."</p>
<p>רוגן היה תוהה אם היה מבקש משהו אחר. ״באיזו שעה הטקס?"</p>
<p>"אחת-עשרה. כמה מחבריו לשתייה התנדבו לעזור בנשיאת הארון." רוגן גיחך. ״אתה חושב שהם יוכלו להישאר פיכחים עד אחרי הטקס? אנחנו עורכים טקס אשכבה, נכון?״</p>
<p>"זה התבקש. הבעלים כאן הציע לי תעריף מיוחד לבר הפרטי."</p>
<p>ודאי רצה לסוכך על כמה מהלקוחות המעודנים יותר שלו מפני כנס חבריו הקרובים של ברני ברודריק. ברני בילה את רוב חייו בים, אבל 'מוקוהינה' היה נמל הבית שלו. מהמפרצון המוגן בעל המים העמוקים והחוף הקטן התנשאה העיר הקטנה והעתיקה על הגבעות מעבר למפרץ. המקום, שהיה בעבר תערובת של קוטג׳ים של המתיישבים הראשונים, וילות צנועות, כמה בתי מידות שנבנו על ידי חוואים שפרשו וכמה בתי נופש מפוזרים — קופסאות שנשאו יומרות ארכיטקטוניות — התגלה בשנים האחרונות על ידי בעליהן של יאכטות יקרות הנעות באוקיינוסים ופליטים מחיי העיר.</p>
<p>מיני אחוזות התחילו לצוץ על המדרונות הגבוהים יותר. חנויות חדשות ומסעדות המיועדות לזרם התיירות הגובר הצטרפו אל החנויות הצנועות ששירתו את האזור במשך עשרות שנים. שני מוטלים וכמה צימרים דאגו לתיירי הקיץ, ובתי קפה אופנתיים נפתחו לאורך קו המים. התושבים הקבועים והמבקרים דוגמת ברני ברודריק נותרו נאמנים לאימפריאל הישן, שריד דו-קומתי מימי השלטון הקולוניאליסטי, שהורחב ושופץ לאחרונה והתנשא כעת עם מרפסת חורקת בקומה העליונה וקירות מחופים עץ בפנים.</p>
<p>הבעלים החדש בחוכמתו לא נגע בבר הישן. העץ הישן והמצולק שלו הדיף ניחוח של דורות של מלחים שתיינים, והיה במרחק הליכה קצר מהרציפים הישנים ומקום העגינה המועדף של סי-רוג.</p>
<p>גריינג׳ר הרים את בקבוק היין והגישו לאחיו. רוגן נענע בראשו. לאחר ויסקי ובירה עדיף לא להוסיף יין לתערובת. הוא התבונן באחיו, שרוקן את הבקבוק לתוך הכוס שלו, ואז שתה את מרבית המשקה. גריינג׳ר שתה לעיתים רחוקות בלבד, אם בכלל, ונראה שליין לא הייתה עליו השפעה רבה, גם כאשר יצאו מהמסעדה.</p>
<p>בלובי עצרו לרגלי המדרגות הרחבות. השעה הייתה מוקדמת מכדי לפרוש למיטה, והאוויר היה מעובה וחם מדי.</p>
<p>"אני חושב שאצא לטייל," אמר רוגן.</p>
<p>"רעיון טוב."</p>
<p>בחוץ, בלי לדבר, הם חצו את הרחוב ופנו לאורך העיקול של קו המים. רוגן הרכין את ראשו מתחת לחופה רחבה ועקף סירה קטנה שעמדה שעונה על עץ.</p>
<p>רצועת החול פינתה מקום לקיר שהמים הצליפו בו בלי הפסקה. כמה עשרות סירות התרוממו וירדו עם הגלים הרוגשים במפרץ. ירח גבוה השתקף במתכת פה ושם, והדגיש את הלובן של גופי הספינות והתרנים בזמן שצבעים כהים יותר נעלמו בחשכה.</p>
<p>שני הגברים ידעו לאן מועדות פניהם.</p>
<p>בתי הקפה הזולים, מאורות המזון המהיר, החנויות המוכרות מזכרות מקומיות, צעיפים ססגוניים וחולצות טריקו הנושאות את שם המקום, הוחלפו בספקי ציוד לספינות ודייג.</p>
<p>הם הקיפו עיקול והגיעו אל אזור החוף שבו פנסי הרחוב היו מעטים יותר. הספינות הקשורות אל הרציפים הסחופים היו סירות עבודה חבוטות ולא ספינות תענוגות מפוארות ונוצצות. הם חלפו על פני מחסן, חנות לתיקוני מנועים ימיים ומפעל לעיבוד דגים והגיעו אל המעגן שבו התנשאו התרנים העירומים של סי-רוג אל מול פני השמיים.</p>
<p>רוגן לא היסס אפילו כאשר זינק אל הסיפון התחתון כשגריינג׳ר בעקבותיו. הספינה התנדנדה מול הרציף. הצמיגים החבוטים שנתלו על דופן הספינה השמיעו קולות שכשוך קלים. רוגן ניגש אל החרטום והריץ את ידיו על מעקה העץ הישן, עצר כאשר גילה את מה שחיפש, ובאצבעותיו נגע באותיות שהיו חרוטות על העץ.</p>
<p>״עדיין שם?״ גריינג׳ר נעמד לצידו.</p>
<p>"׳כן." רוגן היה בן אחת-עשרה, גריינג׳ר בן שתיים-עשרה, כאשר הם חרתו את ראשי התיבות של שמותיהם באמצעות אולר. הם ציפו לכעס עז מצד אביהם ברגע שיגלה את הפגיעה בגוף הספינה, אבל הוא רק צחק וטפח להם על הגב בידיים גדולות וגסות.</p>
<p>המפרשים התנפחו מעט ברוח ורוגן הרים את עיניו אליהם. הוא זכר את ההתרגשות של הפעם הראשונה שבה הורשה לעזור להרים את המפרשים, את הרוח המנפחת אותם בעודה נושבת על פניו ומטיחה את הספינה בגלים קוצפים שהתיזו רסיסים של מים עליו בברכה מלוחה.</p>
<p>הוא התאהב בים באותו רגע. אהבה שמעולם לא נטשה אותו. רק דבר אחד עדיף על הפלגה בים, וזה להיות מתחת לפני המים — להפוך לחלק חי ונושם של האוקיינוס עצמו. בין חוזי הצלילה שלו הוא חכר לפעמים יאכטה עם חבר וחקר את אתרי הצלילה הנחשבים. או שבילה זמן באי זעיר באוקיינוס השקט, שם הוא וצוללנים מקומיים אחרים תמכו בבית הספר לצלילה המקומי וסיפקו לו סיוע פיננסי ומעשי.</p>
<p>"רוצה לרדת?" שאל גריינג׳ר.</p>
<p>"בטח." מחר הם יראו את גופת אביהם בבית ההלוויות לפני שיישאו את ארונו אל כנסיית המלחים, שברני ביקר בה לעיתים נדירות ביותר בחייו. אבל רוחו של ברני ריחפה בסי-רוג האהובה שלו. זוהי הפרידה האמיתית שלהם.</p>
<p>גריינג׳ר ירד אל תא הקברניט, במרחק כמה מטרים מההגה. הוא הוציא מכיסו צרור מפתחות ופתח את דלת התא, שהובילה לעבר כבש קצר ותלול, שהוביל למקום חשוך.</p>
<p>רוגן הלך אחריו. "האם היית על הסיפון מאז שהזקן...?"</p>
<p>"לא." גריינג׳ר נגע במתג האור אך דבר לא קרה. נראה שברני לא חיבר את הספינה לחשמל בחוף. "חכה שנייה." הוא הושיט את ידו אל המטבחון מאחורי התא הקטן.</p>
<p>להבה קטנה הודלקה ותוך שניות הוא הדליק את מנורת הנפט שנתלתה מהתקרה. האור הבהב, התבהר והתייצב. בוהק המהגוני נצץ בפנים. מסכה בעלת עיני חרכים מהפיליפינים התבוננה בהם בחיוך במרחק לא גדול מהמיטות.</p>
<p>"אני מניח ששום דבר לא השתנה," אמר גריינג׳ר.</p>
<p>השטיחים העשויים כפות תמרים נראו חדשים, אבל פרט לכך, הכול היה זהה למה שרוגן זכר מלפני שנים. הכול היה זהה.</p>
<p>המושבים, שיכלו לשמש כספסלים צרים, יצרו את האות נ׳ מסביב לשולחן, והכיסויים, שהיו פרחוניים בעברם, דהו ונשחקו. על שולחן הניווט עמדו מכשירים אחדים. מדפים נבנו עם מעקות ביטחון למזג אוויר קשה, והחזיקו כרכים ישנים שברני שמר, כמה ספרים בכריכה רכה ועוד חפצים קטנים, כמו צדפים ומזכרות מאיים ברחבי האוקיינוס השקט.</p>
<p>במטבח הייתה מגירת הסכו״ם פתוחה למחצה, ודלת הארון הייתה פתוחה.</p>
<p>גריינג׳ר אמר, "השוטרים ערכו חיפוש בספינה לצורך זיהוי ובחיפוש אחר כתובת של קרובי משפחה."</p>
<p>הוא נטל את המנורה בידו ופנה לעבר הירכתיים, לא לפני שעצר ליד דלת פתוחה בצד המסדרון הקצר. התא של טאף, עם צילומים צבעוניים גזורים מירחונים של 'נשיונל ג׳יאוגרפיק', אותם תלה על הקירות, וכובע מצחייה חבוט שתלה על וו. היה שם שק שינה מגולגל בקצה המזרן, ונראה כאילו הוא פשוט יצא לפני רגע אל הסיפון העליון.</p>
<p>גריינג׳ר המשיך הלאה אל המקום שברני קרא לו 'תאו האחורי של הבעלים'. התא היה מלא ספרים, ושולחן שנבנה לתוך נישה בקיר. הכיסא המחובר, בעל משענת מקומרת, ונצץ עכשיו באור חיוור. המושב שלו התרכך ונשחק עם השנים. רוגן חשב לפתע שאם היה מניח את ידו על המושב, הוא ודאי עדיין היה חם.</p>
<p>מפה ימית של האוקיינוס השקט עמדה פתוחה על השולחן, עם ערמה קטנה של טבלאות מסודרות וספרים. פריטי לבוש נקיים נערמו בתא המרווח יחסית, ומעליהם היו מדפים של ספרים.</p>
<p>רוגן נכנס לתוך התא, וגריינג׳ר הסתובב והרים בידו את המנורה לגובה. התמונה הממוסגרת של אימם עדיין הייתה תלויה מעל פתח החדר, במקום שבו ברני יכול היה לראותה מדי לילה כשהלך לישון.</p>
<p>רוגן בלע את הרוק ואז חזר אל התא המרכזי.</p>
<p>גריינג׳ר אמר בקול מדוד, "אני מניח שזהו." הוא תלה שוב את המנורה וכיבה את הלהבה עד שנעלמה.</p>
<p>בחשכה רוגן נאחז במעקה. הוא חזר אל הסיפון ונשם אל קרבו את אוויר הים המלוח ואת ריח הדגים והדיזל. "לא הגיע לו למות בצורה כזו," אמר בצרידות. כמו פיסת אשפה זרוקה, נטושה בקור ובאפלה.</p>
<p>"לאף אחד לא מגיע למות ככה," הסכים גריינג׳ר.</p>
<p>רוגן קפץ אגרופים, נשטף בזעם לוהט והולם. מי שאחראי לכך שליבו הפגום של אביו הפסיק לפעום — הוא יקרע אותו לגזרים, איבר אחר איבר, ברגע שיגלה מי האיש.</p>





			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 16 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות