מתג השמדה 3 ליל השטן 3

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

מתג השמדה 3 ליל השטן 3

פנלופה דאגלס

”רומן שלישי בסדרת רבי המכר האפלים ””ליל השטן””, שבה הפחדים הכי גרועים מתעוררים לחיים…
שם: מתג השמדה 3 ליל השטן 3
מחבר/ת: פנלופה דאגלס
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 017510164

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 116.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h1 id="_idParaDest-1" class="kot-mispar">פרק 1. <span class="kot-perek _idGenCharOverride-2">וינטר</span></h1>
			<p class="text-no-hazacha"><span class="zikaron">נעלי הבלט שלי מברישות את רצפת העץ כשאני </span><span class="zikaron">פוסעת לאט במסדרון הארוך. זוהר הנרות בפמוטים מרצד על הקירות </span><span class="zikaron">ואני מניעה את אצבעותיי בעצבנות, מביטה ימינה ושמאלה בכל דלת </span><span class="zikaron">שאני חולפת על פניה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני לא אוהבת את הבית הזה. </span><span class="zikaron">מעולם לא אהבתי להיות כאן.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל לפחות המסיבות נערכות רק </span><span class="zikaron">פעמיים בשנה — ביוני, אחרי הרסיטלים של הקיץ, ובדצמבר, אחרי המופע </span><span class="zikaron">השנתי של מפצח האגוזים. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">מדאם דלובה אוהבת בלט, וכפטרונית התורמת </span><span class="zikaron">לבית הספר היא מחשיבה אותו כ'מתנה להמונים, שמפעם לפעם </span><span class="zikaron">היא מצניחה ממגדל השן שלה כדי לבדר את הכפריים ולאפשר </span><span class="zikaron">לנו להיכנס אל ביתה'.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">או כך לפחות שמעתי את אימי </span><span class="zikaron">אומרת פעם.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הבית כל כך גדול שאני לא חושבת שאי </span><span class="zikaron">פעם אראה את כולו, והוא מלא בדברים שכולם תמיד משתפכים </span><span class="zikaron">ומתלחשים עליהם, אבל זה מלחיץ אותי. אני מרגישה שאני עלולה </span><span class="zikaron">לשבור משהו בכל פעם שאני מסתובבת. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">וגם חשוך מדי. היום </span><span class="zikaron">עוד יותר, כשהבית מואר רק באור נרות. אני מניחה שזאת </span><span class="zikaron">דרכה של מדאם לגרום לכך שהכול ייראה כמו חלום, קצת </span><span class="zikaron">כמו שהיא נראית בעצמה: סוריאליסטית, מושלמת מדי ועשויה חרסינה עדינה. </span><span class="zikaron">לא ממש אמיתית.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מכווצת את שפתיי, עוצרת וקוראת בקול, "</span><span class="zikaron">אימא?"</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">איפה היא?</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני צועדת ברכות, לא בטוחה היכן אני </span><span class="zikaron">או איך אחזור אל המסיבה, אבל אני יודעת שראיתי את </span><span class="zikaron">אימי עולה לקומה השנייה. אני חושבת שיש גם קומה שלישית, </span><span class="zikaron">אבל אני לא יודעת היכן נמצא גרם המדרגות הבא, שמוביל </span><span class="zikaron">לשם, אליה. למה היא עלתה לכאן? כולם למטה.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מהדקת </span><span class="zikaron">את הלסת חזק יותר עם כל פסיעה שמרחיקה אותי מהמסיבה. </span><span class="zikaron">האורות, הקולות והמוזיקה מתפוגגים, ואפלת המסדרון הדוממת מתחילה אט־אט לבלוע </span><span class="zikaron">אותי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני צריכה לחזור. בכל מקרה היא תכעס שעקבתי אחריה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"</span><span class="zikaron">אימא?" אני קוראת שוב, מגרדת את הרגל מבעד למכנסי הטייטס, </span><span class="zikaron">והבגד שאני לובשת מאז הבוקר משפשף את עורי. "אימא?"</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"מה </span><span class="zikaron">לעזאזל הקטע שלך?" מישהו צועק.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מזנקת. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"כולם מרגישים לא </span><span class="zikaron">בנוח לידך," הגבר ממשיך. "מה זה רק לעמוד שם! כבר </span><span class="zikaron">דיברנו על זה."</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מבחינה בפס אור מציץ מבעד לסדק </span><span class="zikaron">בפתח הדלת ומתקרבת בגנבה. אני בספק שאימא שלי נמצאת שם. </span><span class="zikaron">עליה לא צועקים. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל אולי היא שם?</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"מה עובר בראש </span><span class="zikaron">הזה שלך?" האיש שואג. "נגמרו לך המילים? בכלל? אף פעם?" </span><span class="zikaron">אבל אין תגובה. על מי הוא כועס?</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני נשענת על </span><span class="zikaron">משקוף הדלת ומציצה מבעד לחריץ, מנסה לראות מי בחדר. בתחילה </span><span class="zikaron">אני מבחינה רק בזהב. הזוהר הזהוב של המנורה המוזהבת נוצץ </span><span class="zikaron">על ערכת כלי הכתיבה המוזהבים. אבל אז אני פונה שמאלה </span><span class="zikaron">והדופק שלי הולם בחזי למראה בעלה של מדאם, מר טורנס, </span><span class="zikaron">החוצה את שדה הראייה שלי מאחורי שולחן העבודה שלו. הוא </span><span class="zikaron">נעמד, מתנשם בכבדות בלסת קפוצה ומשפיל את מבטו אל מי </span><span class="zikaron">שנמצא מעברו השני.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"אלוהים," הוא פולט בסלידה. "הבן שלי. היורש </span><span class="zikaron">שלי… משהו יכול לצאת מהפה הדפוק הזה שלך? מה ביקשתי? </span><span class="zikaron">בסך הכול 'שלום' ו'תודה שבאת'. אתה אפילו לא יכול </span><span class="zikaron">לענות על שאלה פשוטה שמישהו שואל? מה לעזאזל לא בסדר </span><span class="zikaron">איתך!" </span>הבן שלי. היורש שלי. </p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מתכופפת מעט ואז מתרוממת, </span><span class="zikaron">מנסה לראות מעבר לקצה הדלת, אבל אני לא יכולה לראות </span><span class="zikaron">את האישה. למדאם ולמר טורנס יש בן. אבל אני כמעט </span><span class="zikaron">לא רואה אותו. הוא בן גילה של אחותי, אבל לומד </span><span class="zikaron">בבית ספר קתולי. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"דבר!" אביו שוב מתפרץ.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני עוצרת את </span><span class="zikaron">נשימתי, ופוסעת צעד מתוך רפלקס. אבל בטעות אני מתקדמת במקום </span><span class="zikaron">לסגת, ופוגעת בדלת. הצירים חורקים, הדלת נפתחת לאיטה סנטימטר אחר </span><span class="zikaron">סנטימטר, ואני נסוגה.</span></p>
			<p class="text">הו, לא.</p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני ממהרת לאחור, הרחק מהדלת, </span><span class="zikaron">וסבה על עקביי, מוכנה לברוח. אבל לפני שאני מספיקה להימלט </span><span class="zikaron">הדלת נפתחת, אור זורם לאורך רצפת העץ הכהה, וצל ארוך </span><span class="zikaron">מתנשא מעליי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מהדקת את ירכיי, הכאב הצלול שורף כאילו </span><span class="zikaron">אני עומדת להשתין במכנסיים. אט־אט אני מפנה את ראשי ורואה </span><span class="zikaron">את מר טורנס עומד שם בחליפה כהה. הבעת הזעף על </span><span class="zikaron">פניו מתרככת והוא פולט אנחה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"היי," הוא אומר כשחיוך קל </span><span class="zikaron">על שפתיו, נועץ בי מבט מגבוה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">מתוך אינסטינקט אני נסוגה </span><span class="zikaron">צעד אחד. "אני… הלכתי לאיבוד." אני מלעלעת ומרימה את מבטי </span><span class="zikaron">אל עיניו הכהות. "אתה יודע איפה אימא שלי? אני לא </span><span class="zikaron">מצליחה למצוא אותה."</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל בדיוק אז, מי שנמצא בחדר פותח </span><span class="zikaron">את הדלת בתנופה כזאת, שהידית פוגעת בקיר, והוא יוצא בסערה </span><span class="zikaron">מהחדר וחולף על פניי ועל פני אביו.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">שיער שחור שמוט </span><span class="zikaron">על עיניו, ראש מורכן, ועניבה רפויה תלויה סביב צווארו, הוא </span><span class="zikaron">חולף על פניי במהירות בלי להביט בי, נחפז במורד המדרגות.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">צעדיו נעלמים ואני חוזרת ומסתובבת, מביטה במר טורנס. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הוא מחייך </span><span class="zikaron">ומתכופף כדי להביט בעיניי. אני נסוגה מעט. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"את הבת של </span><span class="zikaron">מרגו," הוא אומר. "וינטר, נכון?"</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מהנהנת ומניחה את כף </span><span class="zikaron">רגלי מאחור, מוכנה לעשות עוד צעד לכיוון ממנו באתי. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל </span><span class="zikaron">הוא שולח יד ומניח אותה מתחת לסנטרי. "יש לך את </span><span class="zikaron">העיניים של אימא שלך."</span> אין לי. אף אחד לא אומר את זה אף פעם<span class="zikaron">. אני מרימה את הסנטר כדי שלא</span><span class="zikaron"> ייגע בכף ידו.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"בת כמה את?" הוא שואל.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הוא אוחז</span><span class="zikaron"> שוב בסנטרי, מטה את ראשי ימינה ושמאלה, ועיניו אומדות אותי</span><span class="zikaron">. ואז מבטו צונח מעיניי, יורד לאורך בגד הגוף הלבן וחצאית</span><span class="zikaron"> הטוטו אל הגרביונים ועד כפות רגליי. מבטו שב ומרחף מעלה</span><span class="zikaron">, מצטלב במבטי, אבל עכשיו החיוך שלו נעלם. משהו שונה מתרחש</span><span class="zikaron"> מאחורי עיניו כשהוא נועץ בי את מבטו, ואני לא יודעת</span><span class="zikaron"> אם זאת השתיקה שלו, ממדיו, או העובדה שאני כבר לא</span><span class="zikaron"> שומעת יותר את המסיבה, אבל אני מסיימת את הצעד ומתרחקת</span><span class="zikaron"> כמה סנטימטרים נוספים.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"אני בת שמונה," אני ממלמלת ומשפילה את</span><span class="zikaron"> עיניי. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני לא צריכה את עזרתו כדי למצוא את אימא</span><span class="zikaron"> שלי. אני רק רוצה להסתלק עכשיו. הוא היה כל כך</span><span class="zikaron"> מרושע לבן שלו. ההורים שלי לא מושלמים, אבל הם מעולם</span><span class="zikaron"> לא צרחו עליי כך.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"יום אחד את תהיי מאוד יפה</span><span class="zikaron">," הוא מוסיף כמעט בלחישה. "כמו אימא שלך." אני מתאמצת ולבסוף</span><span class="zikaron"> מצליחה לבלוע את הגוש שתקוע לי בגרון.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"בפעם הראשונה שראיתי</span><span class="zikaron"> את אשתי," הוא ממשיך, "היא לבשה בגד מאוד דומה לזה</span><span class="zikaron"> שאת לובשת." אני לא צריכה לדמיין איך מדאם נראית בתלבושות</span><span class="zikaron">. צילומים וציורים שלה תלויים בכל הבית ובסטודיו.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">מר טורנס נשאר</span><span class="zikaron"> שם לרגע, גובהו ועיניו נישאים מעליי וגורמים לי לאי־נוחות.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">לבסוף</span><span class="zikaron"> הוא שומט את ידו ושואף, כמו מתעשת. "רוצי לשחק," הוא</span><span class="zikaron"> אומר לי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני סבה על עקביי אל המקום ממנו באתי</span><span class="zikaron">, אבל חייבת להציץ מעבר לכתפי פעם נוספת, כדי לוודא שהוא</span><span class="zikaron"> רחוק ולא עוקב אחריי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אך כשאני מסתכלת אני רואה אותו</span><span class="zikaron"> ממשיך ללכת לאורך המסדרון, פותח את הדלת שניצבת ממש מולו ומשתהה</span><span class="zikaron"> לרגע, כאילו ראה מישהו. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני כמעט סבה לאחור כדי להמשיך</span><span class="zikaron"> ללכת, אבל הוא זז מפתח הדלת, מסתובב לסגור אותה ואני</span><span class="zikaron"> רואה אותה.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אימא שלי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מכווצת את עיניי, ממצמצת כדי</span><span class="zikaron"> לוודא שזאת היא. שמלה לבנה, שיער ארוך שצבעו כצבע שערי</span><span class="zikaron">, חיוך משועשע על שפתיה…</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הדלת נסגרת, חותכת את דמותה המתקדמת</span><span class="zikaron"> לעברו, ואני עומדת במסדרון השחור, נקישת המנעול מהדהדת סביבי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני</span><span class="zikaron"> צריכה ללכת. אני לא יודעת מה מתרחש, אבל אני לא</span><span class="zikaron"> חושבת שכדאי שאטריד אותה. אני סבה לאחור ורצה במורד המדרגות</span><span class="zikaron">, עוברת שוב במבואה לעבר ירכתי הבית והמסיבה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הדלתות האחוריות פתוחות</span><span class="zikaron">, מלצר חולף דרכן עם מגש ואני חומקת החוצה, חוצה במהירות</span><span class="zikaron"> את מרפסת האבן דרך ים של מבוגרים. פטפוטים מקיפים אותי</span><span class="zikaron">, אנשים צוחקים, שותים ואוכלים, והרחק מימיני חלילנית בשמלה תכולה חולקת</span><span class="zikaron"> פינה עם רביעיית מיתרים. הם ממלאים את המרפסת בארבע העונות</span><span class="zikaron"> של ויוולדי, יצירה שאני מכירה היטב מהריקוד. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">המלצרים מפנים את</span><span class="zikaron"> הסכו"ם, כוסות נוקשות אלו באלו, ואני מגניבה מבט מעלה</span><span class="zikaron"> אל השמיים המחשיכים ורואה את העננים מכסים את השמש ומטילים</span><span class="zikaron"> צל על המסיבה. מושלם לאור הנרות. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מבחינה בקבוצה בל</span><span class="zikaron">ָבָן ורואה את חברותיי, כולן לבושות כמוני, מכיוון שהופענו</span><span class="zikaron"> ברסיטל שלנו מוקדם יותר, והן רצות אל מאחורי הגדר החיה</span><span class="zikaron">. הן מצטופפות יחד, מצחקקות, ואחותי, המבוגרת ממני בשלוש שנים, עומדת</span><span class="zikaron"> במרכז. אני מהססת רק לרגע ואז פוסעת והולכת אחריהן.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני</span><span class="zikaron"> מקיפה את הגדר החיה ורצה אל הדשא, ולפתע עוצרת ושואפת</span><span class="zikaron"> את משב האוויר העובר בין העצים ומכה בי. צמרמורת מתפשטת</span><span class="zikaron"> במעלה זרועותיי, ואני מציצה לאחור, אל עבר הבית וחלונות הקומה</span><span class="zikaron"> השנייה, שבה הייתי. אולי אימא תבוא לחפש אותי. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל המסיבה</span><span class="zikaron"> משעממת, והחברות שלי רחוקות.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">מעבר לבית ולמסיבה, השטח הופך למדשאה</span><span class="zikaron"> רחבת ידיים, מרופד ומנוקד בערוגות פרחים מימיני ומשמאלי, בעצים ובגבעות</span><span class="zikaron"> משתפלות מרחוק. הוא משתרע למרחקים ונראה כאילו יצא מתוך אגדה</span><span class="zikaron">. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מביטה ורואה את אחותי עם קבוצה צפופה של חברותיה</span><span class="zikaron"> לכיתה. מה הן עושות? היא מביטה לעברי, מגחכת, ואז אומרת</span><span class="zikaron"> להן משהו במהירות וכולן רצות אל מבוך הצמחים, ונעלמות מאחורי</span><span class="zikaron"> הגדר החיה הגבוהה.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"חכי!" אני צועקת. "ארי, חכי לי!"</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני</span><span class="zikaron"> אצה במדרון הקטן לעבר המבוך ונעצרת רק לרגע בכניסה, מעיפה</span><span class="zikaron"> מבט אל הגדר החיה משני הצדדים. השביל נראה רק למרחק</span><span class="zikaron"> מטרים ספורים נוספים לפני שאני נאלצת לפנות, אבל לא ראיתי</span><span class="zikaron"> לאן הן הלכו. ואולי הן הלכו לאיבוד?</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מנידה בראשי</span><span class="zikaron">. לא. זה לא מסוכן. אם זה היה מסוכן, היו חוסמים</span><span class="zikaron"> את המבוך, נכון? קבוצת ילדות נכנסה ממש עכשיו. יהיה בסדר</span><span class="zikaron">.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מזיזה את כף הרגל ופותחת בריצה כשהרוח עוברת בין</span><span class="zikaron"> הברושים, מראה השמיים האפורים והעננים המתנשאים גורמים לשערות זרועי לסמור</span><span class="zikaron">. אני פונה ימינה סביב העצים בעקבות השביל ומאבדת את דרכי</span><span class="zikaron">, כשהכניסה למבוך מתרחקת ממני ככל שאני מעמיקה ללכת. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני שואפת</span><span class="zikaron"> אוויר וריח האדמה ממלא את ריאותיי, ואף שהאדמה מכוסה בדשא</span><span class="zikaron">, בוץ מלכלך את נעלי הריקוד שלי, ואני נעה באי־נוחות. עכשיו</span><span class="zikaron"> הן ייהרסו. אני יודעת. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל מדאם התעקשה שנישאר בתלבושת מלאה</span><span class="zikaron"> גם אחרי המופע. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">צחוק ויללות מהדהדים במרחק, ואני מטה מעלה</span><span class="zikaron"> את ראשי בחדות, ומתחילה ללכת מהר יותר אל עבר הקול</span><span class="zikaron">. הן עדיין כאן.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל כעבור דקה הקולות דועכים ואני עוצרת</span><span class="zikaron">, מתאמצת לשמוע היכן אחותי והחברות שלי עשויות להיות. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"ארי?" אני</span><span class="zikaron"> קוראת.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל אני לגמרי לבד. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני פוסעת בחשש על השביל</span><span class="zikaron">, ומגיעה לחלקה ירוקה שבמרכזה ניצבת מזרקה גדולה. המקום כמעט כפול</span><span class="zikaron"> בגודלו מחדר השינה שלי. הוא מוקף ברושים גבוהים, ושלושה שבילים</span><span class="zikaron"> נוספים מובילים אליו משטח פתוח ורחב ידיים. זה מרכז המבוך</span><span class="zikaron">? </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">המזרקה גדולה, עם אגן מאבן אפורה בתחתית ואגן קטן יותר</span><span class="zikaron"> למעלה. מים זורמים מהפִּיות כמו מפל סמיך אל האגן</span><span class="zikaron"> התחתון. זה יוצר את הסאונד הכי יפה. כמו מפלים גועשים</span><span class="zikaron">. כה שלֵו.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל אני לא מסתכלת לאן אני הולכת</span><span class="zikaron">, מתנגשת במישהו ומועדת לאחור. זרועותיה של אישה מתרוממות, כפות ידיה</span><span class="zikaron"> פונות מעלה ומתרחקות ממני, כאילו אני מלוכלכת והיא לא רוצה</span><span class="zikaron"> לגעת בי. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני רואה את עיניה המופתעות של מדאם מתרככות</span><span class="zikaron">, כמו גם חיוכה, וגופה חינני וגמיש כאילו זהו תיאטרון והיא</span><span class="zikaron"> תמיד על הבמה.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"שלום, מתוקה." קולה ספוג מתיקות. "את נהנית</span><span class="zikaron">?" </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני צועדת לאחור, משפילה את עיניי ומהנהנת.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"ראית את הבן</span><span class="zikaron"> שלי?" היא שואלת. "הוא אוהב מסיבות, ואני לא רוצה שהוא</span><span class="zikaron"> יחמיץ.״ </span></p>
			<p class="text">הוא אוהב מסיבות? <span class="zikaron">אני מכווצת את הגבות, מבולבלת. נראה</span><span class="zikaron"> שאבא שלו לא מסכים עם זה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני עומדת לומר לה</span><span class="zikaron"> 'לא', אבל אז משהו מימיני לוכד את תשומת ליבי ואני</span><span class="zikaron"> מפנה את מבטי, ומצמצמת את עיניי מול הדמות הכהה.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הדמות</span><span class="zikaron"> הכהה בתוך המזרקה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הוא יושב באגן התחתון, מאחורי המים, מוסתר</span><span class="zikaron"> כמעט לגמרי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">דיימון. הבן שלהם, שבדיוק צעקו עליו למעלה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני</span><span class="zikaron"> מהססת לרגע, והשקר נפלט ממני עוד לפני שאני מספיקה לעצור</span><span class="zikaron"> אותו. "לא." אני מנידה בראשי. "לא, לא ראיתי אותו, מדאם</span><span class="zikaron">. מצטערת."</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני לא יודעת למה אני לא אומרת לה שהוא</span><span class="zikaron"> נמצא ממש שם, אבל אחרי שאבא שלו צעק עליו כך</span><span class="zikaron">, אני מניחה שהוא נראה כאילו הוא רוצה שיניחו לו. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני</span><span class="zikaron"> מתחמקת מעיניה של מדאם כאילו היא תוכל לדעת שאני משקרת</span><span class="zikaron">, ובוהה לפניי. השמלה השחורה שלה גולשת עד אמצע השוק, נוצצת</span><span class="zikaron"> מתכשיטים קטנים ופנינים, החלק העליון חובק את גופה הצנום, והחלק</span><span class="zikaron"> התחתון מתנופף כשהיא נעה. שערה השחור והארוך גולש במורד גבה</span><span class="zikaron">, חלק ונוצץ כאילו היה פלג מים. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אף פעם לא שמעתי</span><span class="zikaron"> את אימא אומרת עליה משהו נחמד, אבל על אף שאנשים</span><span class="zikaron"> מפחדים ממנה, הם בהחלט נחמדים אליה כשהם עומדים מולה. היא</span><span class="zikaron"> לא נראית מבוגרת בהרבה מהבייביסיטר שלי, אבל יש לה בן</span><span class="zikaron"> גדול ממני. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">בלי לומר דבר, היא עוברת אותי בתנועה חלקה</span><span class="zikaron"> והולכת לעבר הכניסה, ולרגע אני נשארת קפואה במקומי, תוהה אם</span><span class="zikaron"> אני צריכה ללכת אחריה ופשוט להסתלק. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל אני לא.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני</span><span class="zikaron"> יודעת שהוא ודאי לא רוצה לראות אף אחד, אבל אני</span><span class="zikaron"> קצת מרחמת עליו כי הוא לבד. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">לאט, אני מתקרבת אל</span><span class="zikaron"> המזרקה.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מביטה מבעד לזרמי המים הניגרים ומנסה לראות אותו</span><span class="zikaron">, כשהוא מתחבא בשקט. זרועות מכוסות בז'קט שחור, נחות על</span><span class="zikaron"> ברכיו, ושיער שחור תלוי מעל עיניו ונדבק לעצמות הלחיים החיוורות</span><span class="zikaron">. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">למה הוא בתוך המזרקה?</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"דיימון?" אני אומרת בקול מבויש. "אתה</span><span class="zikaron"> בסדר?"</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הוא לא אומר דבר, ומבעד למים הזורמים אני רואה</span><span class="zikaron"> שהוא לא זז. כאילו הוא לא שומע אותי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מכחכחת</span><span class="zikaron"> בגרוני ומגבירה את קולי. "למה אתה יושב שם?" ואז מוסיפה</span><span class="zikaron">, "אני יכולה גם?"</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">לא התכוונתי להגיד את זה, אבל התלהבתי</span><span class="zikaron">. זה נראה כיף, ומשהו בתוכי רק רוצה לגרום לו להרגיש</span><span class="zikaron"> טוב יותר.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הוא מפנה את ראשו, מבטו מזנק הצידה, אבל</span><span class="zikaron"> אז הוא חוזר ומסתובב.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני ממצמצת אל תוך חרכי האוויר</span><span class="zikaron"> הצרים שבין המים הזורמים, ורואה את ראשו מורכן ואת השיער</span><span class="zikaron"> הרטוב תלוי על פניו. אני מבחינה בהבזק צבע אדום, ורואה</span><span class="zikaron"> דם על היד שלו. הוא מדמם?</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אולי הוא רוצה פלסטר</span><span class="zikaron">. אני תמיד רוצה את אימא שלי ופלסטר כשאני נפצעת. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"אני</span><span class="zikaron"> רואה אותך בקתדרלה לפעמים. אתה אף פעם לא לוקח את</span><span class="zikaron"> לחם הקודש, נכון?" אני שואלת אותו. "כשכל השורה הולכת לקבל</span><span class="zikaron"> אותו, אתה נשאר לשבת שם. לבדך."</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">הוא לא זז מאחורי</span><span class="zikaron"> המים. ממש כמו בכנסייה. הוא רק יושב שם כשכל האחרים</span><span class="zikaron"> מתקדמים במעבר, אף שהוא כבר גדול. אני זוכרת שהוא היה</span><span class="zikaron"> אחד התלמידים בשיעור ההכנה הראשון לטקס אכילת הלחם הקדוש של</span><span class="zikaron"> אחותי.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני נעה בעצבנות. "טקס אכילת לחם הקודש הראשון שלי</span><span class="zikaron"> מתקרב," אני אומרת לו. "זאת אומרת, אני אמורה לעבור אותו</span><span class="zikaron">. אבל קודם צריך ללכת לווידוי, ואת החלק הזה אני לא</span><span class="zikaron"> אוהבת."</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אולי משום כך הוא נשאר לשבת בחלק הזה של</span><span class="zikaron"> הטקס. אסור לקחת לחם קודש או יין אם לא התוודית</span><span class="zikaron">, ואם הוא שונא את החלק הזה כמוני, אולי הוא פשוט</span><span class="zikaron"> נשאר לשבת בצד במשך כל הטקס. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מחפשת את עיניו</span><span class="zikaron"> מבעד למים. רסס המפלים פוגע בעורי ובתלבושת שלי, והשערות על</span><span class="zikaron"> זרועי מזדקרות. גם אני רוצה להיכנס למים. אני רוצה לראות</span><span class="zikaron">. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל הוא לא משדר ידידותיות. אני לא בטוחה מה הוא</span><span class="zikaron"> יעשה אם אטפס ואכנס למזרקה. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"אתה רוצה שאלך?" אני מטה</span><span class="zikaron"> את ראשי הצידה ומנסה ללכוד את עיניו. "אני אלך, אם</span><span class="zikaron"> זה מה שאתה רוצה." אני לא ממש אוהבת להיות כאן</span><span class="zikaron"> בחוץ. אחותי הטיפשה הורסת הכול. </span></p>
			<p class="text">היא הסתלקה עם החברות שלה וברחה ממני, ואימא שלי… עסוקה. כשאני רואה לראשונה איך זה להיות בתוך המזרקה, זה נראה לי כיף.</p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל הוא לא</span><span class="zikaron"> נראה כאילו הוא רוצה אותי כאן. או כל אחד אחר</span><span class="zikaron">, לצורך העניין. </span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">"אני אלך," אני אומרת לבסוף ונסוגה, משאירה אותו</span><span class="zikaron"> לבדו.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אבל כשאני מסתובבת, צליל המים משתנה לפתע, וכשאני מביטה</span><span class="zikaron"> אני רואה שהם פוגעים עכשיו בידו.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">לאט, הוא שולח אליי</span><span class="zikaron"> את ידו מבעד למים, ומזמין אותי להיכנס.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מהססת לרגע</span><span class="zikaron"> ומנסה לראות את פניו, אבל הן עדיין מכוסות בשערו הרטוב</span><span class="zikaron">.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני מציצה סביבי ולא רואה איש, ואימא שלי בטח תכעס</span><span class="zikaron"> אם אירטב, אבל... אני רוצה.</span></p>
			<p class="text"><span class="zikaron">אני לא יכולה שלא לחייך</span><span class="zikaron"> כשאני מושיטה את ידי ואוחזת באצבעותיו הצוננות, מרימה רגל ונכנסת</span><span class="zikaron"> אל תוך המזרקה.</span></p>
			<p class="_--">***</p>
			<p class="text-no-hazacha">לפני זמן רב.</p>
			<p class="text">זה אירע לפני זמן רב, אבל היום ההוא נצרב בתודעתי, כי זה היה היום האחרון שבו ראיתי את פניה של אימי. היום האחרון שבו ראיתי את חדר השינה שלי, שהיא שיפצה ועיצבה מחדש. הפעם האחרונה שיכולתי לרוץ לאן שאני רוצה, כשאני יודעת על פי התמונה הבהירה מולי שהשביל לפניי לא צופן סכנות, הפעם האחרונה שאנשים לא היו לחוצים לידי, או שהוריי אהבו אותי יותר משהרגישו שאני נטל.</p>
			<p class="text">זאת הייתה הפעם האחרונה שכללו אותי בלי לשאול שאלות, או שיכולתי ליהנות מסרט, ממחול או מהצגה כפי שהם נועדו שייהנו מהם.</p>
			<p class="text">זה היה היום האחרון שהייתי אני כפי שהכרתי, והיום הראשון של המציאות החדשה, שלעולם אי אפשר יהיה לבטל. אני לא יכולה לחזור לאחור. לא יכולה להריץ לאחור את הזמן ולא להיכנס אל המבוך. לא יכולה לבטל את הכניסה למזרקה.</p>
			<p class="text">כי, אלוהים, הלוואי שמעולם לא הייתי נכנסת. יש שגיאות שלעולם לא מחלימים מהן.</p>
			<p class="text">ועכשיו, שלוש־עשרה שנים אחרי, כשאימי ואני עמדנו ליד אחותי הגדולה ביום חתונתה, מריחה את הבושם שלה ושומעת את הכומר ממלמל את ברכת טקס הנישואים, התאמצתי לא להירתע או לזכור כיצד לרגע חטוף, רגע יפהפה, המזרקה ההיא, לפני כל כך הרבה שנים, הייתה באמת מקום מסתור נפלא. וכמה חבל שאני לא שם עכשיו.</p>
			<p class="text">הטבעות, הנשיקה, הברכות…</p>
			<p class="text">וזהו זה. היא הייתה נשואה. </p>
			<p class="text">הבטן שלי צנחה, ועיניי הצורבות נעצמו. לא.</p>
			<p class="text">עמדתי שם, שומעת את הלחישות וקולות הדשדוש, וחיכיתי לידה של אימי שתדריך אותי בירידה במדרגות בדרך החוצה מהקתדרלה הריקה.</p>
			<p class="text">הייתי זקוקה לאוויר. הייתי מוכרחה לברוח.</p>
			<p class="text">אבל קולותיהן של אימי ושל אחותי התרחקו ממני.</p>
			<p class="text">ואותן אצבעות צוננות שאליהן הושטתי את ידי במזרקה לפני כל כך הרבה זמן, התחככו עכשיו באצבעותיי.</p>
			<p class="text">"עכשיו…" בעלה הטרי של אחותי לחש באוזני. "עכשיו את שייכת לי."</p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 49.90 ₪ מחיר רגיל 104.40 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 26.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!