האותיות הקטנות 1 דרימלנד 1

רואן
אני בעסקי האגדות.
פארקי שעשועים. חברות הפקה. מלונות חמישה כוכבים.
הכול יכול להיות שלי אם רק אשפץ את דרימלנד.
מבחינה תיאורטית, היה זה צעד נבון לשכור את זהרה, אלא שאז נישקתי אותה.
ומהרגע שהתחלתי להתכתב איתה תחת שם בדוי, המצב באמת יצא מכלל שליטה.
כשהבנתי שעשיתי טעות, כבר היה מאוחר מדי.
אנשים כמוני לא זוכים לסוף טוב.
לא כשנועדנו להרוס אותו.

זהרה
אחרי שהשתכרתי והגשתי הצעה שמבקרת את המתקן היקר ביותר בדרימלנד, הייתי אמורה לקבל מכתב פיטורים.
במקום זאת, רואן קיין הציע לי את עבודת החלומות שלי.
המלכוד? היה עליי לעבוד בשביל הבוס הקשה ביותר שאי פעם פגשתי.
רואן היה גס רוח ולגמרי מחוץ לתחום, אבל ללב שלי לא היה אכפת.
לפחות לא עד שגיליתי את הסוד שלו.
הגיע הזמן ללמד את המיליארדר שכסף לא יכול לתקן הכול.
במיוחד לא אותנו.
שם: האותיות הקטנות 1 דרימלנד 1
מחבר/ת: לורן אשר
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 017510109

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

				
  <div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
    <h1 class="kot-mispar" id="_idParaDest-2" xml:lang="he-IL">פרק 1:
    <span class="kot-perek _idGenCharOverride-5" xml:lang="">רואן</span></h1>

    <div class="_idGenObjectLayout-1 rakevet" id="_idContainer002"></div>

    <p class="text-poteach" xml:lang="he-IL"><span class="_idGenDropcap-1" xml:lang="">ב</span>פעם האחרונה שהייתי בלוויה, יצאתי ממנה עם זרוע שבורה. השלכתי את עצמי לתוך קברה הפתוח של אימי, והסיפור התפרסם בעיתונים. יותר משני עשורים חלפו מאז אותו יום, ואם כי אני אדם שונה לחלוטין, הסלידה שלי מאֵבל נותרה בעינה. אבל לאור מחויבותי כקרוב המשפחה הצעיר ביותר של סבי המנוח, כולם מצפים ממני לעמוד זקוף ולהישאר רגוע בטקס האשכבה שלו. דרישה כמעט בלתי אפשרית, מאחר שעורי מעקצץ כאילו אני לבוש בחליפת פוליאסטר זולה.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">סבלנותי דועכת ככל שהשעות נוקפות ומאות מהעובדים והשותפים העסקיים של חברת קיין מגיעים לנחם אותי. אם יש משהו שאני שונא יותר מלוויות, זה לדבר עם אנשים. אני מסוגל לסבול בני אדם ספורים בלבד, וסבא שלי היה אחד מהם.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="bold" xml:lang="">ועכשיו הוא איננו</span><span class="bold" xml:lang="">.</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">הכאב הצורב בחזי מחריף. אני לא יודע למה זה מפריע לי עד כדי כך. היה לי זמן להכין את עצמי כשהוא היה שקוע בתרדמת, אבל התחושה המשונה מעל כלוב הצלעות שלי בכל זאת חוזרת ביתר שאת בכל פעם שאני חושב עליו.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני מעביר יד בשיערי הכהה רק כדי שיהיה לי משהו לעשות.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"אני משתתף בצערך, בן." אורח אנונימי קוטע את מחשבותיי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"בן?" המילה נפלטת מפי בארס כה עז עד שהאיש נרתע ממני.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">הוא מסדר את העניבה שלו בתנועות ידיים מגושמות. "אני — טוב — אה."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"תסלח לאחי. קשה לו להכיל את הצער שהוא מרגיש." קאל מניח את ידו על כתפי ולוחץ אותה. ריח הוודקה־מנטה בנשימתו מכה בפרצופי, ואני מזדעף. אחי האמצעי אומנם נראה במיטבו בחליפה מגוהצת ושיער בלונדיני מעוצב בקפידה, אבל עיניו האדומות מספרות סיפור אחר לגמרי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">האיש ממלמל כמה מילים שאני לא טורח להקשיב להן ונפנה לעבר היציאה הקרובה.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"קשה לי להכיל את הצער?" אם כי מותו של סבי לא מצא חן בעיניי, לא <span class="bold" xml:lang="">קשה לי להכיל</span> שום דבר היום, פרט לצרבת לא נעימה במיוחד.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"תירגע. זה משהו שאומרים בלוויה." קאל נועץ בי את מבטו ושתי גבותיו הבלונדיניות מתכווצות.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"אני לא צריך שתתרץ את ההתנהגות שלי."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"לא, אבל אתה צריך סיבה לגיטימית לזה שאתה מבריח את המשקיע הכי גדול שלנו במלונות בשנחאי."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"פאק." אני לא סתם מעדיף להיות לבד. שיחות חולין דורשות יותר מדי מאמצים ודיפלומטיה לטעמי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"אתה יכול <span class="bold" xml:lang="">לנסות</span> להיות נחמד יותר רק עוד שעה אחת? לפחות עד שכל האנשים החשובים ילכו?"</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"אני <span class="bold" xml:lang="">מנסה</span>." השריר בעיני השמאלית קופץ ואני מהדק את שפתיי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"טוב, תשתפר. למענו." קאל מטה את ראשו לעבר התמונה שמעל האח.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני נאנח ברעד. התמונה צולמה בטיול משפחתי לפארק השעשועים דְּרימְלנד, כשהאחים שלי ואני היינו ילדים. סבא מחייך למצלמה, אף על פי שזרועותיי הקטנטנות כרוכות סביב צווארו באחיזת חנק. דקלן עומד לצד סבא — המצלמה לכדה אותו בעיצומו של גלגול עיניים — בזמן שקאל מרים שתי אצבעות מאחורי ראשו ועושה לו "קרניים". אבי מחייך חיוך מפוכח ונדיר וזרועו מקיפה את כתפיו של סבא. אם אני מתאמץ מספיק, אני יכול לשמוע את צחוקה של אמא כשהיא צילמה את התמונה. ואף כי פניה מעורפלות בזיכרוני, אם אני מתאמץ מספיק, אני יכול לראות את חיוכה בעיני רוחי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">עקצוץ משונה עולה בגרוני ומקשה עליי לבלוע.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="bold" xml:lang="">שאריות מהאלרגיה שלי לאביב בעיר</span><span class="bold" xml:lang="">. זה הכול.</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני מכחכח בגרוני המגורה. "הוא היה שונא את ההצגה הזאת." סבא אומנם היה בעסקי הבידור, אבל הוא לא אהב את אור הזרקורים. המחשבה שכל האנשים האלה נסעו עד לקצה של שיקגו למענו הייתה גורמת לו לגלגל את עיניו אילו היה עוד בחיים.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">קאל מושך בכתפיו. "הוא ידע מה מצופה ממנו, יותר מכל אחד אחר."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"אירוע נטוורקינג בהסוואה של לוויה?"</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">זווית שפתיו של קאל מתרוממת בחיוך קטן, ואז מתיישרת וחוזרת למקומה. "אתה צודק. סבא היה מזועזע כי הוא תמיד אמר שיום ראשון הוא יום של מנוחה."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"אין מנוחה לרשעים."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"והעשירים נחים אפילו פחות." דקלן נעמד מצידי השני. הוא מביט בקהל האנשים בזעף בלתי מתפשר. אחי הבכור יודע להפחיד אנשים ברמה של מדע מדויק, עד שכולם מסיטים את מבטיהם מעיניו השחורות כזפת. חליפתו תואמת את שיערו הכהה, שרק תורם לחזותו המסתורית.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני קצת מקנא בדקלן. אני בדרך כלל הראשון שניגשים לדבר איתו, כי אנשים טועים לחשוב שאני הבן הנחמד מבין השלושה משום שאני הצעיר ביותר. אומנם נולדתי אחרון, אבל בהחלט לא נולדתי אתמול. הסיבה היחידה שהאורחים טורחים לשוחח איתנו היא מפני שהם רוצים להתחנף אלינו. אבל היחס המזויף הזה צפוי, כמובן. במיוחד מאחר שהמצפן המוסרי של כל מי שאנחנו מתרועעים עימו תמיד מצביע לכיוון הגיהינום.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">זוג לא מוכר מתקרב אל שלושתנו. אישה שולפת ממחטה מתיק היד שלה ומוחה את עיניה היבשות בזמן שבן זוגה מושיט לנו את ידו ללחיצה. אני מסתכל על ידו כאילו הוא עלול להדביק אותי במחלה כלשהי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">סומק עולה בלחייו כשהוא מחזיר את ידו לכיס. "רציתי להציע את תנחומיי. אני משתתף בצערכם. סבא שלכם —"</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני נד בראשי ומתעלם ממנו. זה עומד להיות לילה ארוך להחריד.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="bold" xml:lang="">אני עושה את</span> <span class="bold" xml:lang="">זה בשבילך, סבא.</span></p>

    <p class="_--" xml:lang="he-IL">***</p>

    <p class="text-no-hazacha" xml:lang="he-IL">אני בוהה במעטפה הלבנה. שמי רשום עליה בכתב ידו האלגנטי של סבא. אני הופך אותה ומגלה שחותם השעווה — שנראה כמו הטירה של הנסיכה קארה בדרימלנד — עדיין לא נפתח.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">עורך הדין מעביר את שני המכתבים האחרים לאחים שלי. "אתם נדרשים לקרוא את המכתבים האישיים שלו לפני שאקרא את צוואתו של מר קיין."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">גרוני מתהדק כשאני שובר את החותם ושולף את המכתב. לפי התאריך, הוא נכתב בדיוק שבוע לפני התאונה של סבא לפני שלוש שנים, זו שבגללה הוא שקע בתרדמת.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">לרואן המתוק והקטן שלי,</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני מחניק צחוק. <span class="bold" xml:lang="">מתוק</span> <span class="bold" xml:lang="">וקטן</span> הן שתי המילים האחרונות שהייתי משתמש כדי לתאר את עצמי, מאחר שאני גבוה כמו שחקן כדורסל ורגיש בערך כמו אבן, אבל סבא לא היה מודע במיוחד לפרטים האלה. זה היה הדבר הכי טוב והכי רע בו, תלוי במצב.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">אתה</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">כבר אומנם גבר, אבל בעיניי תמיד תהיה אותו נער. אני</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">עוד זוכר את היום שאמא שלך ילדה אותך כאילו זה</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">קרה רק
    אתמול. היית התינוק הגדול ביותר מהשלושה, עם זוג</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">לחיים שמנמנות וראש מלא שיער כהה שלצערי התקנאתי בו. היו</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">לך זוג ריאות חזקות, ללא ספק, ולא הפסקת לבכות עד</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">שהרופאים העבירו אותך לאמא שלך. כשהיית בזרועותיה, היה זה כאילו</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">העולם היה מושלם.</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">קראתי את הפסקה פעמיים. מוזר לשמוע את סבי מדבר על אמא שלי בקלילות שכזאת. הנושא הפך לטאבו במשפחתי עד שכבר בקושי יכולתי לזכור את פניה או את קולה.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">אני יודע שהייתי עסוק בעבודה ושלא ביליתי אתכם מספיק</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">זמן. היה לי קל להאשים את החברה בריחוק הפיזי והרגשי</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">שנוצר בכל מערכות היחסים שלי. כשאמא שלך מתה, לא הייתי</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">בטוח מה עליי לעשות או איך לעזור. מאחר שאבא שלך</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">הרחיק אותי, שקעתי בעבודה כדי להקהות את רגשותיי. זה הצליח</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">כשאשתי נפטרה וזה הצליח כשאמא שלך מצאה את מותה באותה</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">דרך, אבל עכשיו אני מבין שזה פגע באבא שלך. ושבכך</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">אכזבתי גם את כולכם. במקום ללמד את סת' איך לחיות</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">את חייו אחרי אובדן משמעותי כל כך, הראיתי לו איך</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">להיאחז בייאוש, ובסופו של דבר רק פגעתי בך ובאחיך. אבא</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">שלכם היה לכם הורה בדרך היחידה שהוא הכיר, וזאת אשמתי.</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">מובן שסבא מתרץ את מעשיו של אבי. סבא היה עסוק מכדי להבחין בעובדה שבנו הפך למפלצת של ממש.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">אני כותב</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">את המילים האלה, אחרי שעברתי לגור בדרימלנד בניסיון להתחבר לעצמי</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">מחדש. משהו הטריד את שלוותי בשנים האחרונות ולא הבנתי מה</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">עד שהגעתי לפה כדי להעריך את חיי מחדש. פגשתי מישהי</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">שפקחה את עיניי והראתה לי איפה טעיתי. כשהחברה גדלה, איבדתי</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">קשר עם הסיבה שבגינה עשיתי את כל זה. הבנתי שהייתי</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">מוקף בכל כך הרבה אנשים שמחים, ובכל זאת מעולם לא</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">הרגשתי כה בודד. ואם כי שמי הוא מילה נרדפת ל</span><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">"אושר", אני אומלל לגמרי.</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">תחושה לא נעימה אוחזת בחזי, מתחננת לפרוץ לחופשי. הייתה תקופה אפלה בחיי שבה יכולתי להזדהות עם ההערה שלו. אבל נעלתי את החלק הזה במוחי מאחורי סורג ובריח ברגע שהבנתי שאף אחד לא יכול להציל אותי מלבדי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני נד בראשי ומתמקד שוב במכתב.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">הזדקנות היא דבר משונה</span><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">. היא מכניסה הכול לפרספקטיבה. הצוואה המעודכנת הזאת היא דרכי ליישר</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">את ההדורים לאחר מותי ולתקן את עוולותיי לפני שיהיה מאוחר</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">מדי. אני לא רוצה ששלושתכם תחיו את החיים שאני חייתי</span><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">. לעזאזל, אני גם לא רוצה שאביכם יחיה אותם. סבא שלכם</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">עומד לשחק את תפקיד המושיע, בדיוק כמו אחד הנסיכים מבית</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">היוצר של דרימלנד (או כמו אחד הנבלים, אבל זה כבר</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">תלוי בנקודת המבט שלכם, לא שלי).</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">לכל אחד מכם ניתנה</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">משימה שתצטרכו להשלים כדי לקבל את חלקכם בחברה לאחר מותי</span><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">. הרי מה עוד אפשר לצפות ממישהו שכותב סיפורי אגדות למחייתו</span><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">? אני לא יכול סתם</span> לתת <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">לכם את החברה. אז ממך</span><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">, רואן, בעל החלום שהפסיק לחלום, אני מבקש רק דבר אחד</span><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">...</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">שתהפוך למנהל של דרימלנד ותחזיר למקום את הקסם שלו.</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">כדי</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">לקבל את שמונה־עשר האחוזים שלך בחברה, מצופה ממך להפוך</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">למנהל ולהוביל למעני פרויקט ייחודי במשך שישה חודשים. אני רוצה</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">שתזהה את נקודות התורפה של דרימלנד ותְּפַתֵּח</span><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">ַ תוכנית התחדשות שראויה למורשת שלי. אני יודע שאתה הגבר</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">המתאים לתפקיד, מאחר שאין מישהו שאני סומך עליו שאוהב ליצור</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">יותר ממך, אף על פי שהתנתקת מהצד הזה שלך לאורך</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">השנים.</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="bold" xml:lang="">פעם</span> אהבתי ליצור. דגש על פעם, כי אין סיכוי שאצייר שוב, לא כל שכן אעבוד בדרימלנד מרצוני החופשי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">צד</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">בלתי תלוי יהיה איתך בקשר וייתן את דעתו על השינויים</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">שתיישם בפארק. אם הוא לא יאשר אותם, האחוזים שלך בחברה</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">יעברו לאבא שלך לצמיתות. בלי הזדמנות שנייה. בלי לקנות ממנו</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">את החלק שלו. כך דרכו של עולם, ילדון. אני נאלצתי</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">לעבוד כדי להפוך את השם "קיין" למה שהוא היום, ועכשיו</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">תורך ותור אחֶיך לוודא שהוא יחיה לנצח.</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">אוהב אותך</span> <span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">תמיד,</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="natuy _idGenCharOverride-6" xml:lang="he-IL">סבא</span></p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני בוהה בדיו עד שהמילים מיטשטשות ונמהלות אלה באלה. קשה לי להתרכז בעורך הדין כשהוא דן בפיצול הנכסים. שום דבר מזה כבר לא חשוב. המכתבים האלה העבירו את כל התוכניות שלנו למצב המתנה.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">דקלן מלווה את עורך הדין החוצה וחוזר לסלון.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"זה קשקוש מוחלט." אני מרים את בקבוק הוויסקי משולחן הקפה וממלא את הכוס שלי עד לשפה.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"מה אתה צריך לעשות?" דקלן מתיישב.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני מסביר לו את המטלה המאיימת שקיבלתי.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"הוא לא יכול לדרוש מאיתנו לעשות את זה." קאל קם מכיסאו ומתחיל להתהלך בחדר.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">דקלן מעביר את ידו על הזיפים שלו. "שמעת את עורך הדין. או שנשתף פעולה, או שהאפשרות שאהיה מנכ"ל בטלה ומבוטלת."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">מבטו של קאל הופך פראי יותר עם כל נשימה לא אחידה שלו. "פאק! אני לא יכול לעשות את זה."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"מה יכול להיות גרוע יותר מלאבד את האחוזים שלך בחברה?" דקלן מיישר את ז'קט החליפה שלו.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"לאבד את הכבוד העצמי שלי?"</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני מעביר עליו את מבטי. "עוד נשאר לך כבוד עצמי?"</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">קאל מרים לעברי אצבע משולשת.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">דקלן נשען לאחור בכיסאו ולוגם מכוס הוויסקי שלו. "אם יש למישהו מאיתנו זכות להתעצבן, זה לי. אני זה שצריך להתחתן עם מישהי ולהכניס אותה להיריון כדי להפוך למנכ"ל."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"אתה יודע שצריך לעשות סקס כדי להביא תינוק לעולם, נכון? זה משהו שהתוכנה הפנימית שלך מסוגלת ללמוד?" קאל פותח חזית בקרב שהוא לעולם לא ינצח בו. דקלן מתגאה במוניטין שלו כרווק הבלתי מושג ביותר באמריקה מסיבות שאין להן כל קשר להתפרפרות.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">דקלן מרים את המכתב של קאל מהרצפה ונותן בו מבט משועמם. "אלאנה? מעניין. אני תוהה למה סבא חשב שזה יהיה רעיון טוב לחבר ביניכם מחדש."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL"><span class="bold" xml:lang="">אלאנה?</span> לא שמעתי את שמה מזה שנים. מה סבא רוצה שקאל יעשה איתה?</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">אני מושיט את ידי כדי לקחת את המכתב מדקלן, אבל קאל חוטף אותו לפני שאני מספיק.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"לך תזדיין. ואל תדבר עליה שוב," קאל רותח.</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">"כשאתה משחק באש, תתכונן להישרף." דקלן מטה את כוסו לעבר קאל. מבטו מרפרף בינינו. "לא משנה מה דעתכם, אין לנו ברירה אלא למלא אחר התנאים של סבא. יותר מדי מוטל על הכף."</p>

    <p class="text" xml:lang="he-IL">לעולם לא אניח לאבא שלנו להניח את ידו על חלקינו בחברה. כל חיי חיכיתי להזדמנות להשתלט על חברת קיין עם אחיי, ואין לי כל כוונה לאבד אותה לאבא שלי. לא כשהכוח שמניע אותנו חזק יותר מכסף. כי אם סת' קיין לימד אותנו משהו, זה שאהבה אומנם באה והולכת, אבל שנאה היא נצחית.</p>
  </div>

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

מיריבים לאוהבים פער גילים רומנטיקה בעבודה רומנטיקה עכשווית רומנטיקה שנונה קרבה מאולצת מיליונרים שוברי לבבות גראמפי וסאנשיין בעירה איטית

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!