אהבה זה לא צחוק
פארלי ג’ונס היא סטנדאפיסטית רועשת ופרועה עם קראש שנמשך כבר יותר מדי זמן על המנהל החתיך שלה. מאייר הריגן הוא כוכב סטנד־אפ לשעבר שעזב את הבמה כדי להעניק לבתו החירשת הייזל את הנוכחות שהיא זקוקה לה, והוא לא מתכוון לתת לקסם שחדר לחייו כרוח סערה בדמותה של פארלי להסיח את דעתו ממה שחשוב באמת.

אבל כשההזדמנות הגדולה ביותר בקריירה של פארלי מגיעה, היא מאלצת את הצמד להעמיד פנים שהם בזוגיות. האם זה ייגמר בצחוק, או בבכי?

רומן מחברים לאוהבים קלאסי, קומי ונוגע ללב.
שם: אהבה זה לא צחוק
מחבר/ת: טארה דוויט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 015500358
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="מספר-פרק-">1</p>
<p class="center1"></p>
<p></p>
<p class="מוטו">"ניתן לך רק ניצוץ קטן של טירוף. אסור לך לאבד אותו."</p>
<p class="מוטו">– רובין ויליאמס</p>
<p></p>
<div class="_idGenObjectLayout-1">
<div id="_idContainer010">

</div>
</div>
<p class="מאייר-ופארלי">פארלי</p>
<p class="טקסט-שוטף-ללא">הבדיחה על השלשול מתפוצצת.</p>
<p class="טקסט-שוטף">ידעתי שהקטע הזה היה הימור, רוב הקומיקאים יודעים. לפעמים אתה בטוח לחלוטין שקטע מסוים יפגיז, ובמקום זאת הוא מתפוגג בקול ענות חלושה — כמו כרית פלוצים שמתעופפת בחדר עד שמתרוקן לה האוויר. ויש קטעים שנדמה לך שרק נועדו למלא חוסרים, להרים להנחתה למשהו אדיר שיגיע בהמשך, ודווקא הם אלה שנותנים עבודה. למדתי את זה מניסיון, אבל אני עדיין חוששת מתגובת הקהל. רק קצת, לפני שאני ממשיכה הלאה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">כנראה היה מוגזם לערוך השוואה רבת תובנות בין תוצאותיה של זלילה שגויה של מוצרי חלב ליצירותיו של ג'קסון פולוק. הצחוקים היחידים שאני זוכה להם נובעים ממבוכה, יש ראשים שמונפים לאחור בסלידה, ועיניים שנעצמות בחלחלה. לכן הכנתי עוד קטע של זלזול עצמי, משהו שמביע "אוי, הבחורה המצחיקה המסכנה, כמה עצוב. אבל תראו! היא צוחקת על זה, אז מותר לי לצחוק. כן, אני צוחק, כי מותר לי לצחוק עליה. בשביל זה שילמתי." זה גם אחד מהקטעים האלה שמבוססים מאוד על האמת האישית שלי, אז... כן, אלה נוטים לרצוח את האווירה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הבדיחה המחורבנת (חחחח) שלי נשכחת במהירות, ואני חוזרת לנצח על יצירת המופת שלי. זו סימפוניה של צחוק סביבי, שאני מובילה ודוחפת ומעודדת. אני מפעילה צד אחד של האולם עם הגמלוניות המוזרה והעצובה שלי. אני מספרת סיפור על גברים אדישים להפליא (ולא קיימים) שיצאתי איתם, ועל ההרפתקאות המצערות בחיי המין שלי, לפני שהסיפור שלי מפנה את מקומו לחיקוי שגורם לי ללכת כמו קוף לצד השני של הבמה ומעורר באולם צחוק איטי וממושך.</p>
<p class="טקסט-שוטף">זה יפהפה, מרהיב, מטלטל. זה חמים וזה ממלא אותי, מתדלק אותי. אני מרגישה כמו ניצוץ שהתחנן לפתיל, והאולם הזה הוא כמו מפוח ישן, שנושף ומלבה אותי עד שאני עולה בלהבות.</p>
<p class="טקסט-שוטף">עם כל קרשנדו אני חושבת <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">יש מצב שבאמת אצליח</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">, אני מ־צ־ח־י־ק־ה.</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">מחיאות הכפיים סוערות. ואז הכול נגמר.</p>
<p class="טקסט-שוטף">מתרסק.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מתרוקנת.</p>
<p class="טקסט-שוטף">כל צעד שאני פוסעת אל צידי הבמה גורם לי לגלוש במורד הר של אדרנלין, והחוויה מערערת ואיומה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הדבר היחיד שעוזר — מכוש החירום שלי בצלע ההר הזה — הוא פניו של מאייר. הכול סביב מבולבל ומטושטש. טכנאי הסאונד מוחים דמעות מעיניהם, המנחה רכונה בשיכול רגליים הדוק, כנראהמתאפקת לא להשתין מרוב צחוק. אבל מאייר רגוע ושלֵו כהרגלו. זרועותיו שלובות, ידיו תחובות בבתי השחי שלו כשאצבעותיו מזדקרות החוצה. הוא מצליח להרים את האגודלים האלה לעברי בברכה. יחסית אליו זה מרשים במיוחד. פיו מתוח, מצחו זעוף כהרגלו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הנרגנות האיתנה של מאייר היא העוגן שלי. היא מחברת אותי למציאות, מחזירה אותי לגופי ולהווה, במקום לרחף בתוך הראש שבו אני תמיד מנסחת תגובה או אומדת את הקהל ומזינה אותו. הוא לא הסלע האיתן שלי, הוא הערסל. הוא מחזיק ומערסל אותי בצל ביום קיץ. לא שהוא ממש מודע לזה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הוא גם המנהל. המנהל שלי שבמקרה הפך לחבר הכי טוב שלי, מאז שנכנס לחיי לפני שלוש שנים. אף על פי שבפועל הוא חלק מחיי קצת יותר זמן. לא בטוחה אם הוא מודע גם לזה או אם הוא בכלל מחבב אותי, אבל האמת היא משהו באמצע.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הוא אוהב להעמיד פנים שאני מרגיזה אותו בלי סוף, אבל ראיתי את זוויות השפתיים האלה מתרוממות מפעם לפעם. אני תופסת אותו על חם בכל פעם שאני מספרת את הקטע על הבחור ההוא באוניברסיטה. הבחור שהרים את הברכיים שלי לרקות כאילו אני איזה שק שינה אנושי שהוא ניסה לקפל — <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">כאן נכנסת פנטומימה נלהבת של הפעולה </span>— ואחרי כשישים שניות של חדירות נטולות השראה, הוא לחש לי באוזן בצעקה, <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אני רוצה שתגמרי </span>ואני הגבתי לו בבעתה, <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אוקיי?! </span>וזקרתי אגודל. אחר כך עשיתי מה שזה לא יהיה שהוא ההיפך הגמור מאורגזמה, תוך כדי תפילה ליושב במרומים שלא אפליץ על האיש הזה ואהפוך לסיפור המצחיק <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שלו</span>.</p>
<p class="טקסט-שוטף">רק פעמים ספורות הצלחתי להוציא ממאייר את החיוך הכי רחב ויפה שלו, מלווה בדרך כלל בצחוק חד־הברתי. מדובר בחיוך וקול שמטלטלים אותי לגמרי. חיוך עם שיניים וגומות, ועיניים מכווצות ועליזות. בפעם הראשונה שראיתי אותו השתנקתי בקול, לפני שהוא כבש את החיוך והעלים אותו, כמעט שאב אותו מפניו. התאריך רשום אצלי בלוח השנה ויינצר בליבי לעד.</p>
<p class="טקסט-שוטף">פשוט משמח אותי להצחיק עוד קומיקאי — בעיקר מישהו מוצלח וחד כמו שמאייר היה בעברו. כמו שלדעתי מאייר עדיין מסוגל להיות. הוא היה ענק למשך תקופה. הוא הופיע בתוכנית מיוחדת בטלוויזיה, שהציגה חבורה נהדרת של קומיקאים מבטיחים בתחילת דרכם, ואפילו היה מופע פתיחה של כמה שמות מפורסמים. הסטנד־אפ שלו מהסוג שחודר עמוק לקרביים. הביצוע הוא טיפה יותר ממונוטוני — כמעט משועמם, אדיש, אבל תמיד מפתיע. סטנד־אפ שפוגע מייד, אבל ככל שאתה חושב עליו יותר ויותר, כך הוא נעשה מצחיק יותר. הוא לא היה צריך הבעות פנים נלהבות או להצחיק ברמה הפיזית, ורק לעיתים רחוקות ניבל את הפה, מה שהפך אותו להרבה יותר אפקטיבי כקומיקאי. כל קטע זרם בטבעיות לקטע הבא, כאילו סיפר לך סיפור אחד ארוך.</p>
<p class="טקסט-שוטף">כשחושבים על זה, זה בדיוק ההיפך ממני.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אמרתי לך שזו הייתה בדיחה מחורבנת,״ הוא אומר, ושמחה נשקפת מעיניו הכחולות כשאני מכבה את המיקרופון והאוזנייה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״הרגע התבדחת על בדיחה, מאייר?״ התגובה היחידה שלו היא גלגול עיניים, כשהוא מסתובב להמשיך ללכת איתי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״איפה הייזל?״ אני שואלת ומחפשת את הבת שלו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״מריסה לקחה אותה הערב. היא הייתה אמורה לכתוב חיבור, אבל לא עשתה את זה.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״חיבור בגיל עשר? בחיי, לאיזה בית ספר רשמת אותה? אני בצד שלה.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">הוא נאנח בעייפות ומגלגל את עיניו שוב. ״בית הספר עם תוכנית הלימודים והמורים הכי טובים לתלמידים חירשים. בית ספר יקר במיוחד. בית ספר שאשמח להמשיך לממן את העלויות שלו, אז אולי כדאי שתימנעי מבדיחות צואה בעתיד.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״<span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">יפה. </span>אז אתה אומר שאם אני אכלול עוד בדיחות פסולת פסולות בסטנד־אפ, היא תוכל לחזור לבלות איתנו כל הזמן?״ אני שואלת, מצטטת את הכותרת מהביקורת האחרונה והשלילית ביותר שקיבלתי. ״וכמו שאמרתי לך שוב ושוב, מאייר, גם בנות שוות חוטפות קלקולי קיבה.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אני חושב שהשיא שלי היה כשנשפטתי על זה שאני מביא ילדה למופע סטנד־אפ שכולל מופע הדגמה מפורט של אוסף צעצועי המין שלך, ג’ונסי.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">הוא נמנע מלהתייחס לקטע האחרון.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״הקטע הזה הוא תשדיר שירות ארוך ומייגע. אני מנצלת את הפלטפורמה שלי בתבונה.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״קיבלתי איומים מהרווחה פעמיים.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״רק <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">לפני</span> שהסברת שהיא לא באמת <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שומעת</span> מילה ממה שאני אומרת.״ אני מרימה את ידיי כדי לפייס אותו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״שלהזכירך, גרם להם רק לשפוט אותי בחומרה רבה יותר.״ ואני לא מצליחה לכבוש את הצחוק המתגלגל שפורץ ממני כשהוא אומר את זה, כי הייזל <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מתה</span> על זה. היא אוהבת להיות באולם מלא צחוק, אף שהיא לא שומעת. ואני חושבת שזו הסיבה שהתאהבתי בה, כי היא מרגישה את זה, היא מרגישה את האנרגיה סביבה ומכורה לה לא פחות ממני.</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא גם לא מודעת לחלוטין לכל הסיבוכים שהדבר גורם לאבא שלה והוא מתכוון שזה יישאר ככה, וזו אולי הסיבה שאני גם קצת מאוהבת בו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״את חושבת שזה מצחיק ששופטים אותי?״ הוא מגחך וזוקר אליי גבה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אה, לא, אבל כשמתרגלים לזה...״ אני מושכת בכתפיי והבעת פניו מרצינה. שנינו יודעים ששיפוטיות היא חלק מהמקצוע הזה, מהסיכונים שמתלווים לחומרים מסוימים. ולמרות שאני תמיד מנסה ללכת עד הסוף בביקורת על החֶברה, אני מסרבת לעשות זאת על חשבון האנושיוּת של מישהו אחר. אני מעדיפה לספר בדיחות פלוצים מחורבנות ולעשות מעצמי צחוק, מאשר לצאת מניאקית רק כדי להיות מגניבה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אבל אף על פי שאני מרגישה שהקריירה שלי צוברת תאוצה, אני לא מרגישה שהצלחתי מספיק כדי לא להישאב למערבולת הטוקבקים. תסמונת המתחזה לשבוע זה היא בחסות הטוקבק <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">״לא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אכפת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">לי</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אם</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">היא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">קצת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שווה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">כשהיא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מדברת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">כמו</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">בן</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אדם</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שפוי.</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אני</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">לא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">סובל</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">את</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">האישה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">הדוחה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">הזאת.</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">היא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מתלוננת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">על</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">החוצפה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">של</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">הגברים</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">ובכל</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">זאת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">(אם</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">הקשקושים</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שיוצאים</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">לה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מהפה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מלמדים</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">משהו),</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אני</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מוכן</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">להתערב</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שמספר</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">ההשכבות</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שלה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">גבוה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">יותר</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מהאיי־</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">קיו</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שלה.</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">הכלבה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">הזאת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מופרעת,</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">ואם</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">היא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">לא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">הייתה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">רוקדת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">וצורחת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">כמו</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מטורפת,</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שום</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">דבר</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שהיא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אומרת</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">לא</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">היה</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">נשמע</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">מצחיק</span><span class="מודגש-דק CharOverride-13"> </span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">בכלל.״</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">לפני שתשאלו, כן, למגיב קראו צ’אד, וכן, הפרופיל שלו היה אוסף תמונות שלו בכובעים של נהג משאית — שוודאי הסתירו קו שיער נסוג — ובידיו כל הטעמים של משקה האנרגיה מונסטר. הוא חבש כובע אוקלי לבן הפוך על הראש. כמה צפוי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אבל האם בזכות צ’אד נאלצתי לחפש מה פירוש מונח הסלנג ״השכבות״? כן, כן, בהחלט. הנחתי שהוא מתכוון לתרגיל בג’ודו. מתברר שלא, חברים.</p>
<p class="טקסט-שוטף">ואז התחלתי לתהות אם מישהו שאל אותי אי־פעם כמה השכבות צברתי ומה עניתי לו. מאייר הרגיע אותי שלא, לפחות לא שידוע לו. והוא פחות או יותר יודע כל דבר שקשור אליי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מסתכלת לעומק בצדודית שלו עכשיו. איך יש לאיש הזה זמן למכון כושר? אין לי מושג. אבל ברור שיש לו. והוא כנראה צורך איזה נסיוב פלא במנות קטנות. אם כי הוא האפיר מאוד מאז שנפגשנו לראשונה. הזיפים על קו הלסת שלו זרועים שיבה, ומה שפעם הופיע באקראי בשערו, עכשיו מקבל נוכחות בולטת. הוא בן שלושים וחמש, כלומר מבוגר ממני בעשור, אבל רק עכשיו הוא מתחיל להיראות בגילו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">עולה בדעתי שאולי זה בגללי. בגלל החיים שגררתי אותו לתוכם. שהעובדה שהוא אב יחידני שצריך לנהל בת חירשת ולקוחה קומיקאית (מקסימה אך מתישה), עם כל השעות והנסיעות שכרוכות בדבר... זה בטח גובה ממנו מחיר.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אתה מתחרט שהחלטת לייצג אותי?״ אני שואלת, לפני שאני מספיקה לחשוב פעמיים על השאלה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הוא עוצר ומסובב את ראשו אליי במהירות ובפרצוף מבולבל —בניגוד לזעף הקבוע והאדיש שלו. המוח שלי מייד עושה רוורס, ולמרבה האימה, ידי נשלחת ונוגעת בו בין הגבות, עושה לו <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">בופ</span> בקפל שבין הגבות.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״כי חבל מאוד אם כן. אתה יודע את כל הסיסמאות שלי והמנוי לסטרימינג שלי הוא בכלל שלך, ואני לא יכולה בלי בינג’. הי, בוב!״ אני ניגשת למאבטח האהוב עליי. ״אתה נראה מעולה, גבר. בחיי, אני נשבעת שבכל פעם שאני רואה אותך יש לך פחות צוואר.״ אני לוחצת בזריזות על שרירי הזרועות הבולטים שלו. ״עוד מעט תוכל להאשים רק את האישיות שלך, כשנשים ידחו אותך.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״את יודעת שהמופע שלך הסתיים, נכון?״ בוב צוחק אליי. ״חוץ מזה אני בסך הכול מנסה לעמוד בקצב של מאייר.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">אבל לפני שאני מצליחה לחשוב על תגובה עוקצנית ולהמשיך בסבב הירידות הקבוע שלנו, ידו של מאייר לופתת את המרפק שלי ואני קופצת. אנחנו יחד חלק ניכר מהזמן שלנו, אבל אני טורחת להימנע מעודף מגע אקראי בכל מה שקשור אליו. פעמיים בערב אחד נחשב לשיא.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״פארלי.״ אני מרימה את מבטי אליו ואז עוקבת אחרי עיניו. <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אלוהים. אדירים.</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">קארה וו כאן.</p>
<p class="טקסט-שוטף">במופע שלי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">המופע שהפגיז.</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא מחייכת לכיווני.</p>
<p class="טקסט-שוטף">הקומיקאית האהובה עליי, אחת הסטנד־אפיסטיות המפורסמות בארצות הברית — שכתבה להמון תוכניות מצליחות בטירוף, והנחתה את סאטרדיי נייט לייב — נמצאת כאן ומחייכת לכיוון <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שלי.</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">ולכן מטבע הדברים, אני מתנהגת כרגיל, ועושה את מה שאף בחורה מגניבה לא עושה בחיים — בודקת אל מי באמת היא מחייכת, כי לא יכול להיות שזה אליי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">כשאני קולטת מה עשיתי, אני עוצמת את עיניי ונאנחת, מתאבנת ואז מסתובבת אליה בחיוך רועד.</p>
<p class="טקסט-שוטף">כשהיא כבר ממש לידי, אני מרימה שוב את המבט אל מאייר ומוודאת שאני לא הוזה. הוא פשוט שולח אליה חיוך בהידוק שפתיים ומעיניו נשקף מבט משועשע מאוד.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני מתיקה את המבט, ומסתכלת שוב על קארה וו, שעדיין מחייכת בציפייה. אני גם קולטת במעורפל את בוב בשולי שדה הראייה שלי, צוחק בשקט ומרים את הטלפון שלו כדי לצלם תמונה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״פארלי?״ אומרת קארה וו.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״קארה וו?״ אני מצייצת. המילים נשמעות כמו האשמה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא צוחקת. ״’קארה’ זה מספיק. איזה מופע מדהים.״</p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אומייגאד,</span> אני מתה עליה. היא אמא שאין לה מעצורים ברמת ניבולי הפה במופע, וכנראה גם לא בחיים השגרתיים. פראית, מציאותית, משתלחת וקורעת מצחוק בלי להתאמץ. אני רוצה שהיא תהיה חברה שלי. אני אלך אחריה לכל מקום ואחצה ענבים בשביל הילדים שלה, אדבר איתה בטלפון, אני... לא יודעת, הקטע של הלדבר בטלפון עשה לי קצר במוח.</p>
<p class="טקסט-שוטף">מאייר תוקע בי מרפק, אבל מדבר בשמנו כשאני ממשיכה לאתחל שוב את המוח שלי. ״קארה. עברו כמה שנים מאז שנפגשנו.״ הוא שולח יד ללחוץ את ידה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אה, אני זוכרת אותך, נכון. מהתקופה שעשיתי סיבוב הופעות עם מרשל. זה לא פרצוף ששוכחים.״ היא מרימה אליו את המבט מבעד לריסיה בחיוך מתפעל. אי אפשר להאשים אותה — הוא באמת מעורר התפעלות. גבוה, שרירי, מחוספס, עם שיער וזקן בצבע חום אפרפר. השכן שהפך לגבר מהמם. אבל כשהיא ממשיכה ללפות לו את היד קצת יותר מדי זמן, זיק של רכושנות משתלט עליי, ומכריח אותי להתקדם עם האתחול.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״תודה, אני לא מאמינה שאת כאן,״ אני אומרת ומושיטה את היד שלי ללחיצה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אז תאמיני. את על הרדאר שלי לא מהיום, וזה מה שמביא אותי לעניין הבא.״ היא מסמנת למישהו לגשת. ״זה המנהל שלי, קליי. קליי, מאייר, תדברו ביניכם. אני הולכת לשוחח עם פארלי שם.״ <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אוי</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">. אני מתה. אוקיי. זה קורה. זה באמת קורה.</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">אנחנו מתרחקות כמה צעדים לפני שהיא מסתובבת אליי. ״אני פשוט אשים את הקלפים על השולחן. אני רוצה שתהיי מופע הפתיחה שלנו בסיבוב ההופעות.״</p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אל תפרצי בדמעות אושר סוערות, פי. לא. ל</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">פחות בינתיים. </span>״שאהיה מופע הפתיחה. שלכן. שלך ו —״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״שלי ושל שונה קופר. אנחנו מתות עלייך, ולמרות שיש עוד כמה אפשרויות, את הבחירה הראשונה שלנו. פשוט רציתי לבדוק איתך כמה דברים קודם.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">נחישות פלדה מתפשטת בי וליבי הולם באוזניי. זה המקום <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">שלי</span>. ״מה אני צריכה לעשות?״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״טוב, למען האמת, אין באמת משהו שאת יכולה לעשות מבחינה מקצועית. הסטנד־אפ שלך מדבר בעד עצמו. את הבחירה הראשונה שלנו, כי אנחנו רוצות את הקומדיה הכי חדה שיש, מההתחלה ועד הסוף. ומובן שעל הנייר את תהיי תוספת מושלמת לסגור לנו את הפינה. יש לנו ייצוג מוצלח בינינו מבחינת גיל, מיניות ומוצא אתני, ואנחנו לא מפחדות מדיבור מלוכלך. את תביאי את הקטע ההזוי, אני מביאה את האמהוּת, ושונה מביאה את כל הדיבור על האקלים הפוליטי־חברתי. אבל אנחנו עדיין סיבוב הופעות נשי קומי, וזה עדיין תחום שמובל על ידי גברים בתעשיית הבידור. ואני רוצה שזה יתפוצץ בענק, פארלי. אני רוצה את כל ההייפ שבעולם. אנחנו צריכות לעשות סיבוב יחסי ציבור פסיכי לפני שהכול יתחיל, וזה אומר שאנחנו צריכות לצבור תשומת לב תקשורתית. לכן אנחנו מדברות עכשיו.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אוקיי. אין לי בעיה, אני לגמרי בעניין.״ זה נשמע מעולה. מספר הספיישלים בנטפליקס שיש בהם קומיקאיות באמת קטן עד כדי השתאות. אני רועדת מרוב התרגשות ומוטיבציה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״זה גם אומר אולי ראיונות, ולצערי אנשים יתעמקו בחיים <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">האישיים</span> שלך — ללא ספק. כשאנשים מרגישים שהם מבינים או יודעים מאיפה מגיעות הבדיחות של הקומיקאיות, זה עובד יותר טוב.״</p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אוקיי</span>... זה לא מוצא חן בעיניי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אני לא גאה בזה, אבל אם ככה יהיו לנו יותר עוקבים ונקבל את החשיפה שמגיעה לנו, לא מפריע לי קצת ניצול בריא.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אני מבינה את זה, באמת,״ אבל אני לא מסווה את החשש בקולי.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״יש לנו רעיון. טוב, <span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">לי</span> יש רעיון, יותר נכון.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אוקיי...״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אז ככה, את צעירה, חמודה, ואין דבר שמושך תשומת לב יותר מחיי אהבה של אנשים אחרים.״</p>
<p class="טקסט-שוטף">אני קופאת בבהלה, הלשון מתנפחת לי בפה כשאני מעווה את פניי ופורצת בצחוק. אני מתחילה לחשוד לאן היא חותרת.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״הייתי פשוט מעדיפה שהחלק הזה בחיי יישאר פרטי,״ אני משקרת. אני לא צריכה להסביר שמה שאני משתפת על הבמה שונה מהמציאות.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״מובן. אבל גם אם לא נצית את להבת היח״צ מראש, את מבינה שזה תוצר לוואי של מה שאת מתחייבת לו? סאטרדיי נייט לייב הזמינו אותי לעוד חודשיים, ולשונה יוצא סרט. בנוסף, יצלמו אותה בכל משחק של טייסון עד שיתחיל סיבוב ההופעות.״ נכון. שונה קופר יוצאת עם טייסון קלהאן, כוכב־משהו של משהו בספורט. לא אכפת לי עם מי היא יוצאת. אבל אכפת לי מאוד מהסטנד־אפ שלה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">אבל זה בדיוק העניין, נכון? אחרי שנים של צפייה והערצה, אני עדיין יודעת שהבחור שהיא יוצאת איתו זה חומר טוב לחדשות, וכנראה מביא לה עוד קהל.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״חיי האהבה שלי. הם לא ממש קיימים,״ אני מודה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא צוחקת במהירות ואז מנפנפת את העניין. ״תאמיני לי, אני מבינה. ככה חשבתי. לא שאת נראית כמו מישהי שלא כדאי לצאת איתה. אני פשוט יודעת איך זה בתחילת הדרך.״ היא מחייכת בלבביות ואז נאנחת. ״תתנגדי להצטלם עם מחזר סלב בכאילו? שנעורר קצת שמועות ורכילויות?״</p>
<p class="טקסט-שוטף">״אני לא מאמינה, יש קטע כזה? סלבס באמת מזייפים קשרים בשביל יחסי ציבור?״</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא זוקרת גבה לעברי. אופס, השיפוטיות בקול שלי לא מצאה חן בעיניה.</p>
<p class="טקסט-שוטף">״כן. רוב האנשים מוכנים לעשות דברים קצת לא נוחים כדי לקדם את השאיפות שלהם.״</p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">אחת־אפס.</span></p>
<p class="טקסט-שוטף"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">עיניי</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">פוגשות</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">את</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">עיניו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">של</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מאייר</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בצידו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">השני</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">של</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">החדר</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ואני</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">חוזרת</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">כמה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">חודשים</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אחורה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">נזכרת</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> איך היה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">כשעבדנו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">על</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">החומרים</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">של</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">המופע</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הנוכחי</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שלי</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">נשארנו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ערים</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">במשך</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שעות</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">והוא</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">עזר</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לי</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לעבוד</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">על</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הקטע</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">על</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">כמה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מבאס</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בטינדר</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ואיך</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הסטנד</span><span class="CharOverride-15">־</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אפ</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מפריע</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לדייטים</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">...</span></p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">״אבל למה אתה חושב שזה ככה, מאייר? ברצינות</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">. למה גברים נעלמים כשהם מגלים שאני קומיקאית?״ שאלתי אותו בתהייה</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> כנה. ראשה של הייזל היה מונח בחיקי והיא נמנמה בשקט</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">.</span></p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">״אני לא בטוח. נשמע כמו קלישאה, אבל לדעתי גברים, בעיקר</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> אלה שרוצים לחשוב שהם עצמם מצחיקים, מרגישים מאוימים מאישה מצחיקה</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">. כנראה כי הם לא רוצים להיות מקור לחומרים.״</span></p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">״טוב, זה</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> מעניין. גברים חוששים שנשים יהיו מצחיקות יותר מהם, ונשים חוששות</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> מ... לא יודעת, שגברים ידכאו אותן, יכו אותן, יאנסו אותן</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> או ירצחו אותן. אבל תיזהרו! בחורה מצחיקה עלולה ללכת אחריכם</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> בסמטה חשוכה ולהצחיק אתכם ללא הסכמה!״</span></p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">״אני חושב שהרגע מצאת</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> את הפאנץ’ שלך.״ הוא חייך חיוך רחב שהעמיק את הקמטים</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> סביב עיניו, ועורר את תשומת ליבי לקמטים סביב פיו. קמטים</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> חדשים שמעולם לא הבחנתי בהם. צחוק פרץ ממני.</span></p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">״אני לא</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> מאמינה,״ אמרתי, מתפעלת מהצחוק הנדיר שלו, ומייד החיוך שלו נעלם</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">. אבל הוא לא ניתק קשר עין. שריר בלסת שלו זז</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">.</span></p>
<p class="טקסט-שוטף"><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2">״כל מי שפתטי מספיק לאפשר לעובדה שאת מצחיקה — או לקריירה</span><span class="מודגש-דק _idGenCharOverride-2"> שלך — להפריע לו להיות איתך, לא ראוי לך, פי.״</span></p>
<p class="טקסט-שוטף">המילים של קארה מחזירות את המוח שלי להווה ואני נזכרת, ״אמרת שיש לך רעיון?״</p>
<p class="טקסט-שוטף">היא מביטה במנהל שלה ובמאייר ומסמנת להם לגשת. ״נכון מאוד.״</p>


</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
fake relationship מידידים לאוהבים פער גילים קומדיה רומנטית רומנטיקה בעבודה גראמפי וסאנשיין
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!