לעולם לא

אל תפסיקי לעולם. אל תשכחי לעולם. לעולם לא.

צ’רלי וסיילאס היו החברים הכי טובים מהרגע שלמדו ללכת, ומאז הנשיקה הראשונה בגיל ארבע־עשרה, הם הפכו לבלתי נפרדים. אבל החל מהבוקר, הם זרים מוחלטים זה לזה. הנשיקה הראשונה, המריבה הראשונה, הרגע שבו התאהבו – הכול נעלם מזיכרונם כאילו לא היה מעולם.

כעת, צ’רלי וסיילאס חייבים לשתף פעולה כדי לגלות מי הם ומה קרה לזיכרונות שלהם. ובדיוק כשכבר נראה להם שהם מצליחים להבין משהו, הם מגלים שכל זה – לשכוח מי הם ומה הם – עומד לקרות שוב. ושוב. ושוב.
לעולם לא הוא רומן מותח וסוחף על אהבה שנאלצת לעמוד בפני אתגר לא צפוי, סודות משפחתיים ומסע מסעיר של נער ונערה אל גילוי זהותם האמיתית.
שם: לעולם לא
מחבר/ת: קולין הובר וטרין פישר
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 015500323

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					<p class="piska_potahat_perek" lang="he-IL">התרסקות. ספרים נופלים על רצפת הלינוליאום המוכתמת. הם גולשים כמה מטרים, מסתחררים במעגלים ועוצרים ליד כפות רגליים. כפות הרגליים<span class="shotef _idGenCharOverride-1" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">שלי</span>. אני לא מזהה את הסנדלים השחורים או את הציפורניים האדומות, אבל הן נעות כשאני מורה להן, אז הן כנראה שלי, <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">נכון</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">?</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">פעמון מצלצל.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">צלצול צורמני.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני קופצת, הלב שלי דופק במהירות. עיניי נעות משמאל לימין כשאני מביטה סביבי ומנסה לא להסגיר את עצמי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">איזה מין </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">פעמון זה היה?</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">איפה אני?</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">ילדים עם ילקוטים נכנסים במהירות לתוך החדר, מדברים וצוחקים. <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">פעמון</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">בית</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">ספר</span><span class="CharOverride-7" lang="">.</span> הם מתיישבים ליד שולחנות, קולותיהם מתחרים בעוצמתם. אני רואה תנועה ליד כפות רגליי ומזנקת בהפתעה. מישהו מתכופף ואוסף ספרים על הרצפה. ילדה אדומת פנים וממושקפת. לפני שהיא מתרוממת, היא מביטה בי במשהו שמזכיר פחד ומסתלקת. אנשים צוחקים. כשאני מביטה סביבי אני חושבת שהם צוחקים עליי, אבל הם מסתכלים על הנערה במשקפיים.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"צ'רלי!" קורא מישהו. "לא ראית את זה?" ואז, "צ'רלי... מה הבעיה שלך... הלו?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">ליבי פועם מהר, מהר כל כך.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">איפה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">זה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">? </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">למה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">אני</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">לא</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">זוכרת</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">?</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"צ'רלי!" מישהו מסנן. אני מביטה סביבי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">מי</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">זו</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">צ</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">'</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">רלי</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">? </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">איזו</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">מהן</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">היא</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">צ</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">'</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">רלי</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">?</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">יש כל כך הרבה ילדים. שיער בלונדיני, שיער פרוע, שיער שחור, משקפיים, בלי משקפיים...</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">גבר נכנס ובידיו מזוודה. הוא מניח אותה על השולחן.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">המורה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">. </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">אני</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">בכיתה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">, </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">וזה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">המורה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">. </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">תיכון</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">או</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">מכללה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">, </span>אני תוהה לעצמי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני קמה פתאום. אני במקום הלא נכון. כולם יושבים אבל אני עומדת... הולכת.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"לאן את הולכת, מיס וינווד?" המורה מביט אליי מבעד לשולי משקפיו בעודו נובר בערימת ניירות. הוא מטיח אותם בכוח על השולחן ואני מזנקת. אני כנראה מיס וינווד.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"היא במחזור!" קורא מישהו. אנשים מגחכים. אני מרגישה צמרמורת עוברת בגבי ובזרועותיי. הם צוחקים עליי, אבל אין לי מושג מי האנשים האלה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני שומעת קול של ילדה אומר, "סתום, מייקל."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אני לא יודעת," אני אומרת ושומעת את קולי לראשונה. הוא גבוה מדי. אני מכחכחת בגרוני ומנסה שוב. "אני לא יודעת. אני לא אמורה להיות כאן."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אין יותר צחוק. אני מעיפה מבט בכרזות שעל הקיר. פני הנשיאים מצוירים ומתחתם תאריכים. <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">שיעור</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">היסטוריה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">? </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">תיכון</span>.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">האיש — המורה — מטה את ראשו הצידה כאילו אמרתי את הדבר הכי מטומטם בעולם. "ואיפה עוד את אמורה להיות ביום המבחן?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"א... אני לא יודעת."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"שבי," הוא אומר. אני לא יודעת לאן הייתי הולכת אם הייתי עוזבת. אני מסתובבת כדי לחזור. הילדה עם המשקפיים מביטה אליי, כשאני עוברת על פניה היא מסיטה את המבט במהירות.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">ברגע שאני מתיישבת, המורה מתחיל לחלק ניירות. הוא עובר בין השולחנות וקולו נשמע כמו טרטור חדגוני כשהוא אומר לנו את משקל המבחן באחוזים מהציון הסופי. כשהוא מגיע לשולחני, הוא עוצר, וקמט עמוק נחרש בין גבותיו. "אני לא יודע איזה תרגיל את מנסה לעשות כאן." הוא מצמיד את קצה אצבעו המורה העבה אל שולחני.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"בכל מקרה, נמאס לי. עוד תעלול אחד ואני שולח אותך למשרד המנהל." הוא מטיח את המבחן לפניי ומתקדם בשורה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני לא מהנהנת, אני לא עושה שום דבר. אני מנסה להחליט מה לעשות. להכריז בפני כל החדר שאין לי מושג מי ואיפה אני — או לגרור אותו הצידה ולהגיד לו את זה בשקט. הוא אמר להפסיק עם התעלולים. עיניי נעות אל הנייר שלפניי. <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">אנשים</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">כבר</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">רכונים</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">על</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">המבחן</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">ועפרונותיהם</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">שורטים</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">את</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">הדף</span><span class="shotef _idGenCharOverride-1" lang="">.</span></p>
			<p class="txt_shotef_no ParaOverride-9" lang="he-IL"><span class="kraza CharOverride-8" lang="">שיעור רביעי</span></p>
			<p class="txt_shotef_no ParaOverride-9" lang="he-IL"><span class="kraza CharOverride-8" lang="">היסטוריה</span></p>
			<p class="txt_shotef_no ParaOverride-10" lang="he-IL"><span class="kraza _idGenCharOverride-2" lang="">מר</span><span class="kraza CharOverride-9" lang=""> </span><span class="kraza _idGenCharOverride-2" lang="">דלקוט</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">יש מקום לשם. אני אמורה לכתוב את שמי אבל אני לא יודעת מהו. <span class="CharOverride-7" lang="">מיס</span><span class="CharOverride-7" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">וינווד</span><span class="CharOverride-7" lang="">, </span>כך הוא קרא לי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">למה אני לא מזהה את שמי?</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">או <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">איפה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="CharOverride-10" lang="">אני</span>?</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">או <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">מה</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="CharOverride-10" lang="">אני</span>?</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הראשים רכונים על הדפים למעט ראשי. לכן אני יושבת ונועצת מבט קדימה. מר דלקוט מביט בי בזעם משולחנו. ככל שאני מאריכה לשבת, כך פניו הולכות ומאדימות.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הזמן עובר אבל עולמי עצר מלכת. לבסוף מר דלקוט קם, פיו נפער לומר לי משהו ואז הפעמון מצלצל. "תניחו את הדפים שלכם על השולחן שלי בדרך החוצה," הוא אומר. עיניו עדיין מביטות בפניי. כולם יוצאים מהדלת. אני קמה והולכת אחריהם כי אין לי מושג מה עוד לעשות. אני נועצת את עיניי ברצפה אבל מרגישה את חמת זעמו. אני לא מבינה למה הוא כועס עליי כל כך. עכשיו אני במסדרון שמשני עבריו לכל האורך עומדים לוקרים כחולים.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"צ'רלי!" קוראת מישהי. "צ'רלי, חכי לי!" כעבור רגע, זרוע נכרכת סביב זרועי. אני מצפה שזו תהיה הילדה עם המשקפיים. אני לא יודעת למה. זו לא. אבל אני יודעת עכשיו שאני צ'רלי. <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">צ'רלי וינווד</span>. "שכחת את התיק שלך," היא אומרת ומושיטה לי ילקוט לבן. אני לוקחת אותו ממנה ותוהה אם יש ארנק עם רישיון נהיגה בפנים. היא משלבת את זרועה בזרועי תוך כדי שאנחנו הולכות. היא נמוכה ממני, עם שיער כהה ועיניים חומות נוצצות שתופסות חצי מפניה. היא מרתיעה ויפהפייה.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"למה התנהגת מוזר כל כך?" היא שואלת. "הפלת את הספרים של שרימפ על הרצפה ואז כאילו התנתקת."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני מריחה את הבושם שלה. הוא מוכר ומתוק מדי, כמו מיליון פרחים שמתחרים על תשומת לב. אני חושבת על הנערה עם המשקפיים, על המבט בפניה כשרכנה לאסוף את הספרים שלה. אם עשיתי את זה, למה אני לא זוכרת?</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אני..."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"ארוחת צהריים עכשיו, למה את הולכת לכיוון הזה?" היא גוררת אותי למסדרון אחר ואנחנו עוברות על פני עוד תלמידים. כולם מסתכלים עליי... מבטים חטופים. אני תוהה אם הם מכירים אותי, ולמה <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">אני</span> לא מכירה אותי. אני לא יודעת למה אני לא אומרת לה, למר דלקוט, למה אני לא תופסת מישהו אקראי ואומרת לו שאני לא יודעת מי או איפה אני. עד שאני שוקלת את הרעיון ברצינות, אנחנו עוברות דרך דלתות כפולות אל הקפטריה. רעש וצבע. גופים עם ריח ייחודי, מנורות פלורסנט זוהרות שמשוות לכל דבר מראה מכוער. <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">אוי</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">אלוהים.</span><span class="narkisim_mudgash_dak" lang=""> </span>אני לופתת את החולצה שלי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הבחורה שאוחזת בזרועי מקשקשת. אנדרו פה, מרסי שם. היא מחבבת את אנדרו ושונאת את מרסי. אני לא מכירה אף אחד מהם. היא גוררת אותי לדלפק המזון. אנחנו לוקחות סלט ודיאט קולה. ואז אנחנו מעבירות את המגשים שלנו לשולחן. אנשים כבר יושבים שם: ארבעה בנים, שתי בנות. אני מבינה שאנחנו משלימים חבורה עם מספרים זוגיים. לכל בת יש בן. כולם מביטים אליי בציפייה, כאילו אני אמורה להגיד משהו, לעשות משהו. מקום הישיבה היחיד שנשאר הוא ליד בחור עם שיער כהה. אני מתיישבת לאט עם שתי ידיים פרושות על השולחן. עיניו מרצדות לעברי ואז הוא רוכן אל מגש האוכל. אני רואה כמה אגלי זיעה על מצחו, ממש מתחת לקו השיער שלו.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"שניכם כאלה מביכים לפעמים," אומרת נערה חדשה ובלונדינית מולי. היא מעבירה את מבטה ממני אל הבחור שאני יושבת לידו. הוא מרים את עיניו מהמקרוני ואני מבינה שהוא בסך הכול מזיז דברים על הצלחת. הוא לא אכל כלום, למרות שהוא נראה עסוק. הוא מביט בי ואני מביטה בו ואז שנינו מביטים שוב אל הנערה הבלונדינית.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"קרה משהו שאנחנו אמורים לדעת עליו?" היא שואלת.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"לא," אנחנו אומרים פה אחד.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הוא החבר שלי. אני יודעת לפי ההתנהגות שלהם כלפינו. הוא מחייך אליי פתאום בשיניים לבנות מבריקות ומושיט יד לעטוף את כתפיי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"הכול בסדר בינינו," הוא אומר ולוחץ על זרועי. אני מייד מתאבנת אבל כשאני רואה שישה זוגות עיניים מביטים בפניי, אני רוכנת ומשתפת פעולה. מפחיד לא לדעת מי את — מפחיד עוד יותר לחשוב שתטעי. אני מפחדת עכשיו, ממש מפחדת. זה הרחיק לכת. אם אגיד משהו איראה... מטורללת. החיבה שלו מרגיעה את כולם. את כולם חוץ... ממנו. הם ממשיכים לדבר אבל כל המילים מתערבבות יחד: כדורגל, מסיבה, עוד כדורגל. הבחור שיושב לידי צוחק ומצטרף אליהם לשיחה, זרועו לא נשמטת מכתפיי. הם קוראים לו סיילאס. הם קוראים לי צ'רלי. הנערה כהת השיער עם העיניים הגדולות היא אניקה. אני שוכחת את השמות של כולם בתוך הרעש.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">ארוחת הצהריים הסתיימה וכולנו קמים. אני הולכת ליד סיילאס או ליתר דיוק הוא הולך לידי. אין לי מושג לאן אני הולכת. אניקה מאגפת את הצד הפנוי שלי, משלבת את זרועותיה בזרועי ומפטפטת על אימון המעודדות. היא מעוררת אצלי תחושה קלסטרופובית. כשאנחנו מגיעות לפינה שקטה במסדרון, אני רוכנת ומדברת אליה כדי שרק היא תשמע. "תוכלי ללוות אותי לשיעור הבא שלי?" פניה מרצינות. היא מתנתקת כדי להגיד משהו לחבר שלה ואז זרועותיה משתלבות שוב בשלי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני פונה אל סיילאס. "אניקה הולכת איתי לשיעור הבא."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"אוקיי," הוא אומר ונראה שהוקל לו. "נתראה... אחר כך." הוא הולך לכיוון הנגדי.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אניקה מסתובבת אליי ברגע שהוא נעלם מהעין. "לאן הוא הולך?"</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני מושכת בכתפיי. "לשיעור."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">היא מנידה בראשה בבלבול. "אני לא מבינה אתכם. יום אחד אתם מרוחים אחד על השני ויום למחרת אתם מתנהגים כאילו אתם לא מסוגלים להיות ביחד באותו חדר. את ממש חייבת להחליט לגביו, צ'רלי."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">היא עוצרת מחוץ לאחת הדלתות.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"הגעתי..." אני אומרת כדי לבדוק אם היא תתנגד. היא לא מתנגדת.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">"תתקשרי אליי אחר כך," היא אומרת. "אני רוצה לשמוע על אתמול בערב."</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני מהנהנת. כשהיא נעלמת בתוך ים הפרצופים, אני נכנסת לכיתה. אני לא יודעת איפה לשבת, ולכן אני נודדת לשורה האחורית ומתיישבת בכיסא ליד החלון. הקדמתי. אני פותחת את הילקוט שלי, שולפת את הארנק שתחוב בין כמה מחברות ותיק איפור. בתוכו יש רישיון נהיגה עם תמונה של נערה מחייכת עם שיער כהה. אני.</p>
			<p class="txt_shotef_no ParaOverride-9" lang="he-IL"><span class="kraza _idGenCharOverride-2" lang="">שרליז</span><span class="kraza _idGenCharOverride-2" lang=""> מרגרט וינווד</span></p>
			<p class="txt_shotef_no ParaOverride-9" lang="he-IL"><span class="kraza _idGenCharOverride-2" lang="">דרך הולוקורט 2417</span></p>
			<p class="txt_shotef_no ParaOverride-10" lang="he-IL"><span class="kraza _idGenCharOverride-2" lang="">ניו אורלינס, לואיזיאנה.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">אני בת שבע־עשרה. יום ההולדת שלי חל בעשרים ואחד במרס. אני גרה בלואיזיאנה. אני מתבוננת בתמונה שבפינה השמאלית העליונה ולא מזהה את פניי. אלה פניי אך מעולם לא ראיתי אותן. אני... יפה. יש לי רק עשרים ושמונה דולר.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">הכיסאות מתמלאים אבל הכיסא שלידי נשאר ריק, כמעט כאילו כולם מפחדים לשבת בו. אני בשיעור ספרדית. המורה יפה וצעירה. שמה גברת קרדונה. היא לא מסתכלת עליי כאילו היא שונאת אותי, בניגוד לרבים אחרים. אנחנו מתחילים בזמנים דקדוקיים.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">אין לי עבר.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL"><span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">אין לי עבר.</span></p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">כעבור חמש דקות מתחילת השיעור, הדלת נפתחת. סיילאס נכנס במבט מושפל. אני חושבת שהוא בא לספר לי משהו או להביא לי משהו. אני נדרכת ומתכוננת להעמיד פנים אבל גברת קרדונה מעירה בהתלוצצות על האיחור שלו. הוא מתיישב בכיסא הפנוי היחיד לידי ונועץ מבט קדימה. אני מביטה בו. אני לא מפסיקה להביט בו עד שלבסוף הוא מפנה את ראשו אליי ומביט בי. פס זיעה זולג על צד פניו.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">עיניו פעורות.</p>
			<p class="txt_shotef" lang="he-IL">פעורות... <span class="narkisim_mudgash_dak" lang="">בדיוק כמו עיניי</span>.</p>
			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

הזדמנות נוספת לאהבה סודות מהעבר רומנטיקה עכשווית בעיות זיכרון מסתורין אהבת נעורים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!