עשרה דברים שלא קרו מעולם

אלכסיס הול חוזר לעטוף לנו את הלב:

סאם בקר מנהל סניף כושל של רשת חנויות כלי מיטה ואמבטיה, עם צוות עובדים שמספקים יותר הפרעה מעזרה. הבעיה? הוא צריך את העבודה הזו, וכך גם העובדים האחרים בסניף - כל אחד מסיבותיו שלו.

כשג’ונתן פורסט, הבעלים של הרשת מזמן אותו לשיחת נזיפה בגלל ביצועי הסניף הירודים, סאם יודע שהוא בצרות רציניות; פורסט, אחרי הכל, הוא מנהל יהיר ונפוח מחשיבות עצמית שאכפת לו משורת הרווח הרבה יותר משאכפת לו מהאנשים שעובדים תחתיו. בשיא המפגש סאם מזייף אמנזיה, ושורה של טעויות מתחילה להתגלגל כמו כדור שלג שעלול להרוס את חג המולד - או להפוך אותו להרבה יותר קסום!
שם: עשרה דברים שלא קרו מעולם
מחבר/ת: אלכסיס הול
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 015350098

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="פתיח-פרק">1.</p>
<p class="מלל-ללא-">זה כנראה אומר דברים טובים על בריטניה — או אולי רק על ליברפול המודרנית — שבילדות אכלתי הרבה פחות חרא על זה שאני גיי מאשר על זה שנקראתי על שם הוביט. ובעוד אני שמח שחבריי לכיתה לא היו הומופובים, הקטע עם ההוביט עלה לי על העצבים. במיוחד לאור העובדה שההוביט שעל שמו נקראתי, לא היה אפילו אחד המוזרים. אילו קראו לי מריאדוק או פאטי בולגר זה היה סיפור אחר, אבל קראו לי סאם. </p>
<p class="מלל--">עדיין קוראים לי סאם, למען האמת. </p>
<p class="מלל--">שמי החוקי המלא הוא סאמווייז אאוין בקר, כך שתמיד כשהמורה הייתה קוראת שמות ביום הראשון של בית ספר, והיא הייתה קוראת סאמווייז, אני הייתי נאלץ לומר "נוכח, המורה," ומאותו רגע זה היה אבוד. העובדה שסדרת הסרטים הראשונה יצאה בדיוק כשהתחלתי יסודי והשנייה נחתה בדיוק כשהתחלתי ללמוד לבגרויות, תרמה לכך שמגיל שש עד שמונה־עשרה ספגתי בדיחות על ארוחת בוקר שניה וכפות רגליים שעירות. </p>
<p class="מלל--">ואיזו ברירה יש לך אלא לצחוק? אבא שלי לימד אותי את זה, וזה כנראה הדבר הכי מועיל שלמדתי בחיים. </p>
<p class="מלל--">"היי באן," צועק עכשיו אחד העובדים שלי. הוא יודע את השם האמיתי שלי, אבל זה אמג'ד, ואמג'ד אפילו יותר חנון מאמא שלי. מהרגע שהוא גילה שנקראתי על שם הוביט, זה נראה לו לגיטימי לכנות אותי בשם המקורי של סאם הנספחים שהוא — מסתבר — יודע בעל פה. </p>
<p class="מלל--">לפחות זה מקורי. </p>
<p class="מלל--">"צריכים אותך בכלי מיטה." </p>
<p class="מלל--">אני אוהב את הצוות שלי. לא באמת אוהב, האמת. יותר סובל אותם בחינניות. אבל המשפט <span class="נטוי">צריכים אותך בכלי</span><span class="נטוי"> מיטה</span> משרה תחושה רחוקה כל־כך מביטחון, שאני עשוי לקרוא לה חשש. </p>
<p class="מלל--">"למה?" אני שואל. </p>
<p class="מלל--">התשובה היחידה שאמג'ד מספק היא היחידה שאני צריך. "בריאן."</p>
<p class="מלל--">אני משחרר <span class="נטוי">פאק</span> פנימי קטן ופונה למחלקת כלי מיטה, שמהווה חצי מהחנות. זה משאיר לי שטח די נרחב לסרוק, אבל לבריאן יש כישרון ליצירת כאוס סביבו, אז אני בטוח שאמצא אותו. </p>
<p class="מלל--">ואני בהחלט מוצא. </p>
<p class="מלל--">הוא עומד ליד מזרון האמסטרלי חיי הכפר עם קפיצי קאליקו פוקט דו שכבתיים ומאה אחוז אריג בלגי מסיבי צמר כבשים ומוהייר בשזירה ידנית. זה אחד המזרונים הכי יוקרתיים בחנות, הכי יקרים והכי <span class="נטוי">אל תפקידו אותו באחריותו של בריאן</span>. </p>
<p class="מלל--">הוא נראה מבוהל. והוא גם מחזיק ביד ספל מבשר רעות. </p>
<p class="מלל--">"בבקשה," אני אומר לו ברגע שאני קרוב מספיק לדבר בלי לצעוק. "בבקשה, למען כל מה שיקר וטוב, תגיד לי שלא שפכת תה על ההאמסטרלי חיי הכפר עם קפיצי הקאליקו פוקט הדו שכבתיים, ומאה אחוז אריג בלגי מסיבי צמר כבשים ומוהייר בשזירה ידנית."</p>
<p class="מלל--">"לא, לא שפכתי עליו תה."</p>
<p class="מלל--">וכמו אידיוט, אני מרשה לעצמי להרגיש הקלה. </p>
<p class="מלל--">"שפכתי עליו קפה," הוא מסביר. </p>
<p class="מלל--">זה ממש לא הפרט אליו אני אמור להגיב. כמובן שלא. "לא ידעתי שאתה שותה קפה."</p>
<p class="מלל--">"אני לא." הוא עושה כמיטב יכולתו להיראות מלא חרטה. "חשבתי שאולי קלייר תרצה קפה, אז הכנתי לה והנה אנחנו כאן." </p>
<p class="מלל--">כל־כך הרבה פרטים שדורשים יחס, וכל־כך מעט זמן. "ובחרת לעבור דווקא מעל המזרון הכי יקר בחנות כי...?"</p>
<p class="מלל--">"טוב, כי חשבתי שכדאי שאתרחק מהפלאקסביז נייצ'רז פיינסט 9450 כרית משולבת אחרי מה שקרה בשבוע שעבר."</p>
<p class="מלל--">העובדה שעד עכשיו לא ידעתי שמשהו קרה בשבוע שעבר בגזרת מזרון פלאקסביז נייצ'רז פיינסט 9450 כרית משולבת משקפת דברים לא לגמרי חיוביים עליי כמנהל. </p>
<p class="מלל--">"שאשאל?"</p>
<p class="מלל--">"טוב, אז אכלתי כריך ריבה..."</p>
<p class="מלל--">"והכריך פשוט נפל לך על הפלאקסביז נייצ'רז פיינסט 9450 כרית משולבת?"</p>
<p class="מלל--">בריאן מהנהן במבוכה. "אבל הכל בסדר. טיפאני עזרה לי להפוך אותו לצד השני."</p>
<p class="מלל--">ושוב אני עושה את הטעות של להישטף בהקלה, רק שאז החלקים של המוח שלי שאשכרה יודעים איך מיטות עובדות חוזרים לתקשר זה עם זה. "רק רגע, בריאן. אי אפשר להפוך מזרון פלאקסביז נייצ'רז פיינסט 9450, כי יש לו כרית משולבת מלמעלה."</p>
<p class="מלל--">"אהה," בריאן נרתע. לא תגובה אידיאלית מאדם שאחראי על מזרון בשווי אלפיים פאונד. </p>
<p class="מלל--">אני מחליט שעניין הכרית המשולבת יכול לחכות. "טוב, אני מניח שלפחות את המזרון הזה נוכל להפוך. קדימה."</p>
<p class="מלל--">זאת עבודה קשה להפוך מזרון, אבל לפחות זאת עבודה פשוטה. וברגע שהזכרתי לו להניח את הספל המזורגג, בריאן יכול להתמודד עם המשימה במשהו שמתקרב לכשירות. אנחנו מושכים את כל העסק לצד אחד, הופכים באמצע ומניחים יפה בחזרה על מסגרת התצוגה. </p>
<p class="מלל--">ואז אני פוסע לאחור לבחון את התוצאה. אני רואה עוד כתם חום גדול מרוח במרכז המזרון. </p>
<p class="מלל--">"אה," אומר בריאן. "זה תה."</p>
<p class="כוכבים">* * *</p>
<p class="מלל-ללא-">אני בדרך חזרה ממחלקת כלי מיטה, מנסה לפצח איך אני מחליף שני מזרוני תצוגה יקרים, כשקלייר, הסגנית שלי, מציצה מדלת המשרד וצועקת, "הוד אפסיותו בטלפון." ואז היא ממהרת להוסיף, "אל תדאג, שמתי אותו על השתק."</p>
<p class="מלל--">"זה אומר שאת לא יכולה לשמוע אותו," אני צועק לעברה. "לא שהוא לא שומע אותך."</p>
<p class="מלל--">"אה, שיט." </p>
<p class="מלל--">בהזדמנות אצטרך לטפל בהרגל של קלייר לקרוא לבעלים של הרשת הוד אפסיותו. וגם בהרגל שלה לצעוק מילים גסות אל חלל אולם התצוגה. וגם, אם כבר מדברים, לדאוג שהיא תשים עין על בריאן באופן כללי. </p>
<p class="מלל--">רק שאני מנחש שברגע הזה, מה שיפריע להוד אפסיותו יהיה שהיא מכנה אותו <span class="נטוי">הוד אפסיותו</span>. </p>
<p class="מלל--">אני מנחש נכון. </p>
<p class="מלל--">"אז..." המבטא המלוטש מדי של ג'ונתן פורסט גולש במורד קו הטלפון ואל האוזן שלי. "אמנם לא זאת הסיבה שהתקשרתי, אבל למה לעזאזל הסגנית שלך קוראת לי <span class="נטוי">הוד אפסיותו</span> מול מה שנשמע כמו כל החנות?"</p>
<p class="מלל--">אין שום דרך לטייח את זה, אבל אני מנסה בכל זאת. "אולי כי זה כינוי חיבה?"</p>
<p class="מלל--">"איך בדיוק?"</p>
<p class="מלל--">"זה קטע של הצפון. אתה יודע, כמו לקרוא לחבר <span class="נטוי">יא מניאק</span>."</p>
<p class="מלל--">"סאם, גרתי בצפון אנגליה שש־עשרה שנים." ג'ונתן פורסט אוהב להזכיר את הפרט הזה בכל הזדמנות, כי זה גורם לו להישמע כאילו הוא ממעמד הפועלים למרות שהוא זין עשיר שמכבד רק עשירים אחרים. "ואף פעם לא היה לי חבר שקרא לי <span class="נטוי">יא מניאק</span>." </p>
<p class="מלל--">בינינו, אני לא חושב שאי פעם היה לו חבר. </p>
<p class="מלל--">"אני רק אומר שזאת צורת דיבור."</p>
<p class="מלל--">"ונניח שאתה צודק. למילה מניאק," הוא אומר את המילה כמו בנאדם נורמלי, גם אם כל שאר המילים שהוא אומר נשמעות כאילו יצאו מהפה של אחד מבני משפחת המלוכה היותר מחורבנים, "יש קונוטציה שונה מאוד מהמילה אפס." </p>
<p class="מלל--">"זה אותו עקרון," אני מנסה. גם לי זה נשמע עלוב. </p>
<p class="מלל--">"אוקיי." אני די משוכנע שג'ונתן הוא לא רובוט, אבל אני כמעט שומע את הגלגלים במוח שלו מסתובבים עכשיו. "בעוד שזה לא הנושא שבגללו התקשרתי, הוא מאוד קשור אליו."</p>
<p class="מלל--">פאק, הוא יודע שגם אני קורא לו אפס? כולנו קוראים לו אפס, כי זה מה שהוא. כמו שאני רואה את זה, אם אתה לא רוצה שאנשים יקראו לך אפס, פשוט אל תהיה כזה. </p>
<p class="מלל--">"באמת?" אני שואל ומנסה לא להישמע יותר מדי כמו מישהו שנתפס מביא ביד. </p>
<p class="מלל--">"לספלאשז אנד סנאגלז יש שלושה סניפים, והרביעי יפתח בשנה הבאה. סניף קרוידון מתפקד כצפוי. סניף לידס מתפקד כצפוי. סניף שפילד בהחלט לא."</p>
<p class="מלל--">זה כנראה לא זמן טוב לספר לו שאחד העובדים שלי הרס סחורה בשווי ארבעת אלפים פאונד. </p>
<p class="מלל--">"מאיזו בחינה בדיוק אנחנו לא עומדים בציפיות שלך?"</p>
<p class="מלל--">"אתם מתחת ליעדים ובחריגה תקציבית. ובכנות, אני קצת מוטרד מזה שאתה לא יודע את זה בעצמך."</p>
<p class="מלל--">למה הוא חייב להיות כזה אפס? כן, טכנית אנחנו קצת חורגים מהתקציב עם כל הסחורה שבריאן חירב. וכן, טכנית אנחנו קצת מתחת ליעד, אבל זה רק בגלל שהיעדים של ג'ונתן לא הגיוניים מלכתחילה. </p>
<p class="מלל--">"אני מכיר את המספרים. אבל אנחנו סניף חדש, זה אזור תחרותי ואנחנו על הקשקש."</p>
<p class="מלל--">"לא מיניתי אותך למנהל סניף בשביל שתהיו על הקשקש," הוא עונה בבוז. "אני מעסיק אותך כדי שתעמוד ביעדים שאני מציב לך. ואם אתה לא מסוגל לזה, אמצא מישהו שכן."</p>
<p class="מלל--">יש בי חלק שממש רוצה להגיד, <span class="נטוי">אחלה, </span><span class="נטוי">לך על זה</span>. העבודה הזאת לא שווה את כל החרא שבא איתה. רק שאני לא לבד פה. אם אני עף, ג'ונתן יחליף אותי במישהו שבאמת ינסה לעמוד ביעדים, ואז מה יקרה לקלייר ולאמג'ד ולבריאן וכל היתר?</p>
<p class="מלל--">אני מנסה ללכת בין הטיפות ולהבטיח תוצאות שלא אעמוד בהם, רק כדי לא לספק לו תירוץ להחליף אותי במישהו שכן. </p>
<p class="מלל--">"אני בטוח שנוכל למצוא פתרון." אני אומר.</p>
<p class="מלל--">"כבר מצאתי פתרון." הוא עוצר לשנייה, ואז הטון שלו מתרכך ממש טיפה. "אני לא רוצה לפטר אותך, סאם. אני חושב שיש לך את הפוטנציאל להיות מנהל ממש טוב."</p>
<p class="מלל--">איזה חרא מתנשא. אני כבר מנהל טוב, או לפחות הכי טוב שאפשר להיות במגה חנות למיטה ולאמבטיה באזור תחרותי וצוות מלא בבריאנים. </p>
<p class="מלל--">קלייר מנופפת מולי עם פתק. כתוב עליו, <span class="נטוי-שמן CharOverride-16">"הוא מתנהג כמו אפס?"</span> </p>
<p class="מלל--">אני לוחש לה <span class="נטוי">כן, ברור</span> בלי קול והיא מרימה עוד חתיכת נייר שכתוב עליה, <span class="נטוי-שמן CharOverride-16">"סליחה, אני לא קוראת שפתיים"</span>. </p>
<p class="מלל--">בכל סיטואציה אחרת הייתי זורם איתה, אבל זאת סיטואציה שבה אני אמור להבין אם אני מפוטר וכבר יש לי מחליף שברגעים אלו ממש עושה את דרכו לסניף, או שהשיחה הזאת תסתיים רק באיום בפיטורים. אני מנופף אל קלייר בתחינה שתפסיק, אבל היא לא מפסיקה. לא שהיה סיכוי שתפסיק בשום שלב, אבל זה יכול להיות נחמד להרגיש כאילו אני בשליטה לפעמים. </p>
<p class="מלל--">"ולכן," אומר ג'ונתן כשאני מצליח להתרכז בו שוב, "אני רוצה שתבוא לקרוידון מחר, כדי שתוכל לראות במו עיניך איך אני מנהל את העניינים."</p>
<p class="מלל--">מחר יום שישי, שזה היום הכי פחות אהוב עליי להגיע ללונדון. היום שאני אוהב להגיע ללונדון הוא אף פעם. </p>
<p class="מלל--">"אנחנו די עסוקים פה עם ההכנות לכריסמס."</p>
<p class="מלל--">"אני בטוח שקלייר תסתדר. נראה שיש לה מספיק זמן פנוי. בבירור היה לה מספיק זמן להמציא לי שמות חיבה."</p>
<p class="מלל--">נראה שאנחנו עדיין <span class="_0">ב</span><span class="נטוי">חרא</span><span class="נטוי"> מתנשא</span>. </p>
<p class="מלל--">"קלייר היא חברת צוות מוערכת ו..."</p>
<p class="מלל--">עכשיו קלייר מנופפת בציור של זין ענק וביצים. </p>
<p class="מלל--">"ו... ו..."</p>
<p class="מלל--">היא מוסיפה שיערות על הביצים. </p>
<p class="מלל--">"ותורמת תרומה משמעותית למורל."</p>
<p class="מלל--">"אז," ג'ונתן מרים את הקול. "אני בטוח שהיא יכולה להתמודד עם הסניף יום אחד בלעדיך. וסאמווייז, זאת לא בקשה."</p>
<p class="מלל--">אני לא מוציא הגה, אבל הגוף שלי מתכווץ. אני יודע שזה השם שלי, אבל אף אחד לא השתמש בו מעולם חוץ מאמא שלי. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לחשוב עליה. </p>
<p class="מלל--">"בבקשה אל תקרא לי ככה."</p>
<p class="מלל--">"הנקודה היא, סאם, שאני הבוס שלך ואתה בא לקרוידון מחר. החברה תכסה נסיעות."</p>
<p class="מלל--">הוא מנתק לפני שאני יכול להגיב. ובשלב הזה, זה כנראה עדיף. </p>
<p class="מלל--">"אתה בסדר?" קלייר שומטת את הדיק פיק. </p>
<p class="מלל--">אני שוקע בכיסא ומתיישב על הידיים שלי כדי להפסיק את הרעד. </p>
<p class="מלל--">"כן. הוא כזה... כזה..."</p>
<p class="מלל--">"אפס?" </p>
<p class="מלל--">"כזה אפס."</p>
<p class="מלל--">"אתה רוצה ל..." היא נועצת בי מבט מודאג, מהסוג שאתה אף פעם לא רוצה לקבל ממישהי שאתה חותם על תלוש המשכורת שלה. "כלומר, לדבר על זה?"</p>
<p class="מלל--">"הוא פשוט מרתיח אותי, ואני אף פעם לא יודע אם הוא מרושע, חסר מודעות או שפשוט לא מזיז לו. ובהחלט ייתכן שהוא הכל, ואני רק לא יודע איזו אופציה היא הגרועה ביותר."</p>
<p class="מלל--">היא חושבת על זה לרגע. "הוא מרושע."</p>
<p class="מלל--">"אני צריך לנסוע לקרוידון מחר."</p>
<p class="מלל--">"איזו הקלה. חשבתי שהוא פיטר אותך."</p>
<p class="מלל--">"זאת עדיין אפשרות," אני מציין. </p>
<p class="מלל--">"לא מאוד סבירה. לגרור מישהו כל הדרך משפילד לקרוידון רק בשביל לפטר אותו זה משהו שרק בנאדם שהוא לחלוטין... אה."</p>
<p class="מלל--">"זה לא מבשר טובות, נכון?"</p>
<p class="מלל--">עוד שתיקה. קלייר מעבירה יד בשיער הבלונד פלטינה שלה, ומביטה בי כאילו יש לי קטשופ על הפנים והיא לא יודעת איך לומר לי את זה. "אני מנסה לחשוב על משהו מנחם לומר, אבל כל מה שעובר לי בראש זה שאכלת אותה לגמרי."</p>
<p class="מלל--">"אני יודע, אבל..." אני מתאמץ מאוד לשמור על פאסון, להראות שזה לא משפיע עליי. "את יודעת, אי אפשר למנוע מאפס להיות אפס. תסתדרי פה בלעדי מחר?"</p>
<p class="מלל--">"זאת אמנם מגה חנות למיטה ולאמבטיה, אבל לא צוללת גרעינית."</p>
<p class="מלל--">"כן, אבל בריאן פותח."</p>
<p class="מלל--">"אז אכלנו אותה." עכשיו, כשג'ונתן כבר לא על הקו, קלייר נראית רצינית יותר. אולי היא שמעה מספיק מהצד שלי של השיחה והבינה שהפעם מדובר באזעקת אמת. </p>
<p class="מלל--">"אתה יודע," היא אומרת, "אם הסיבה שג'ונתן יושב עליך היא מספרים, אתה צריך לשקול ברצינות לפטר את בריאן."</p>
<p class="מלל--">אני לא מאמין שהיא אומרת את זה. כאילו, אני יכול להאמין, כי היא אומרת את זה וגם אמרה את זה בעבר, ועדיין. </p>
<p class="מלל--">"בריאן הוא אחד משלנו."</p>
<p class="מלל--">"הוא הסוכן מכירות הכי גרוע שעבדתי איתו, ועבדתי עם שֶלי."</p>
<p class="מלל--">"שֶלי הכתה ילד."</p>
<p class="מלל--">"ילד מעצבן מאוד. והיא לא עלתה לנו כסף."</p>
<p class="מלל--">"טכנית..." שום דבר טוב לא מגיע אף פעם אחרי <span class="נטוי">טכנית</span>, "כולם עולים לנו כסף."</p>
<p class="מלל--">היא לא מתרשמת. "אמג'ד סיפר לי על מה שקרה להאמסטרלי חיי הכפר עם קפיצי הקאליקו פוקט דו שכבתיים ומאה אחוז אריג בלגי מסיבי צמר כבשים ומוהייר בשזירה ידנית. וזאת לא התקרית הראשונה."</p>
<p class="מלל--">"אז הוא שפך כמה דברים על כמה מזרונים."</p>
<p class="מלל--">"חמישה מאז יוני. והוא תלש את המושב מאסלת ויטרה סנטו רימלס, כשניסה להדגים ללקוח כמה הוא עמיד." </p>
<p class="מלל--">הכנסתי את עצמי לפינה של לגונן על בריאן, ועכשיו אין לי דרך חזרה. "מושב אסלה קל להחליף, אבל בריאן צריך את העבודה הזאת. הוא חי עם סבתא שלו והוא היחיד שמפרנס."</p>
<p class="מלל--">"אני יודעת." קלייר מסתכלת עליי במבט חומל, משהו שהיא לא עושה לעתים קרובות, אולי בגלל שהיא לא נוטה לחשוב שאני ראוי לחמלה. "אבל אם ג'ונתן מחפש לחתוך בבשר החי ואתה צריך להכריע בין להציל את בריאן או אותי, אני מעדיפה שתציל אותי."</p>
<p class="מלל--">אני רוצה לומר לה שזה לא יגיע לזה, אבל אני לא יכול. אני יכול רק לקוות מאוד שג'ונתן פורסט יהיה הגיוני. </p>
<p class="מלל--">וכשאני חושב על זה עוד קצת, אני מבין שאכלנו אותה ביג־טיים. </p>


</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

רומנטיקה עכשווית רומנטיקה גאה סופרים איקוניים בעיות זיכרון קומדיה רומנטית הומור

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!