מיתוס ומשמעות

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

שווה קריאה! הורידו עכשיו את האפליקציה וקבלו 5 ספרים במתנה! *הספרים שבתמונה

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

מיתוס ומשמעות

לוי-שטראוס קלוד

מיתוס ומשמעות / קלוד לוי-שטראוס

בחמש ההרצאות הקצרות שלפניכם מציע קלוד לוי-שטראוס, מגדולי ההוגים במאה ה-20, סיכום בהיר של עבודת חייו. ביד אמן קלה ובהנאה מידבקת מוליך לוי-שטראוס את קוראיו בנבכי הדרמה של החשיבה האנושית שחידותיה הן פועל יוצא של שאיפתה המתמדת לארגון סביבתה. נוסף להדגמה ממזרית ומאלפת של מיומנותו כמפענח מיתוסים מציג לוי-שטראוס בספר קלסי זה את דעותיו על ייחודה של החשיבה הפראית אל מול זו המדעית, על הפערים היסודיים שבין החשיבה המיתית והמדורנית, על התיחום החמקמק שבין מיתוס והיסטוריה ועל היסוד המשותף למיתוס ולמוזיקה.
זהו המבוא המרתק והידידותי ביותר לשיטתו של אבי האנתרופולוגיה הסטרוקטורליסטית.
לוי-שטראוס נשא את ההרצאות באנגלית, במסגרת סדרת הרדיו ”אידיאות” של רשת CBC הקנדית. תרגם נמרוד בר-עם, מומחה לפילוסופיה של התקשורת, שהוסיף הערות ואחרית דבר.
שם: מיתוס ומשמעות
מחבר/ת: לוי-שטראוס קלוד
שפה: עברית
תחום: סוציולוגיה ואנתרופולוגיה
תת תחום: סוציולוגיה ואנתרופולוגיה
הוצאה לאור: בבל-ידיעות ספרים
מק״ט: 014620288

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

				
<h1><span class="h1">הרצאה ראשונה</span><span class="h1">מיתוס ומדע נפגשים</span></h1>
<p>הרשו לי לפתוח בווידוי אישי. ישנו כתב–עת שאני נוהג לקרוא בדבקות מדי חודש, מן השורה הראשונה ועד לאחרונה, אף–על–פי שאיני מבין את כל הכתוב בו. זהו Scientific American. אני מתעדכן בחפץ לב וככל יכולתי במדע המודרני ובהתפתחויותיו. עמדתי ביחס למדע, אם כן, אינה שלילית.</p>
<p>שנית, אני סבור כי ישנם דברים שאיבדנו, וייתכן שעלינו לנסות להשיבם, אף כי אינני בטוח כלל שבעולם הזה שבו אנו חיים, ובמסגרת החשיבה המדעית הזאת שבשביליה אנו אנוסים ללכת, נוכל בכלל להשיבם בשלמות, כאילו לא אבדו לנו מעולם. אך אנו יכולים בהחלט לנסות ולהיות מודעים להם, לקיומם ולחשיבותם.</p>
<p>שלישית, תחושתי היא כי אין זה נכון כלל שהמדע המודרני מתרחק מהדברים האבודים הללו, אלא להפך, הוא מבקש דווקא לשלבם בשדה ההסבר המדעי. הקרע האמיתי, ההפרדה האמיתית בין המדע למה שניתן אולי לכנות בשם “חשיבה מיתית“, ולו לשם הנוחות המילולית, אף–על–פי שאין שם זה מדויק בתכלית, אירעה במאות ה-17 וה-18. אז, בזמנם של בייקון, דקרט, ניוטון והאחרים, היה המדע אנוס לבנות עצמו כנגד הדורות הישנים של החשיבה המיתית והמיסטית. אז סברו כי המדע לא יוכל להתקיים אלא אם יתכחש לעולמן של התחושות, לעולם המראות, הריחות, הטעמים ושאר תפיסות החושים. העולם הנתפס, כך רווחה הסברה, הוא עולם האשליה, ואילו העולם האמיתי, המנוגד לעולם העדויות הכוזבות של החושים, הוא עולם התכונות המתמטיות, תכונות אשר בהן יכולה לאחוז רק התבונה לבדה. היה זה, כנראה, צעד הכרחי, שכן העבר מלמדנו כי הודות להפרדה חדה זו ־ הודות לפילוג זה, אם תרצו ־ הצליחה החשיבה המדעית לכונן עצמה.</p>
<p>הרושם שלי (וכמובן, איני אומר דברים אלה כמדען, שהרי אינני פיזיקאי, ביולוג או כימאי) הוא שהמדע של זמננו דווקא נוטה לאחות את הקרע הזה, ושנתוני החושים משולבים יותר ויותר במסגרת הסברים מדעיים כדבר–מה בעל משמעות, כאמת שניתן להסבירה.</p>
<p>קחו למשל את עולם הריחות. נהגנו לחשוב כי הוא סובייקטיבי לגמרי, לחלוטין מעבר לאחיזת המדע. היום מסוגלים הכימאים לומר לנו שלכל ריח או טעם ישנו הרכב כימי ייחודי, והם יכולים אף למנות את הסיבות לכך שמנקודת המבט הסובייקטיבית ריחות מסוימים או טעמים מסוימים נראים לנו כבעלי מכנה משותף, ואילו אחרים נראים לנו כשונים בתכלית.</p>
<p>ניקח דוגמה נוספת. מאז היוונים ועד למאות ה-18 וה-19, ובמובנים מסוימים עד ימינו, התחולל ויכוח סוער על מקורם של המושגים המתמטיים, כגון מושג הקו, העיגול והמשולש. היו שתי תיאוריות עיקריות מסורתיות. הראשונה רואה בנפש לוח חלק, שלא כתוב עליו דבר מלכתחילה, ושכל הנכתב עליו נכתב מכוח הניסיון. על–פי תיאוריה זו אנו מצליחים להפשיט את מושג העיגול מכוח מפגש עם עצמים עגולים שונים, שאף לא אחד מהם עגול בשלמות. התיאוריה המסורתית השנייה מקורה באפלטון. הוא טען כי מושגים כגון העיגול, המשולש והקו הם מושלמים ומּובְנִים בנפש מראשיתה. רק משום שהם נתונים בה כך, מסוגלים אנו להשליכם, כמו שנהוג לומר, על המציאות, אף–על–פי שהמציאות לעולם אינה מציגה לפנינו עיגול או משולש מושלמים.</p>
<p>והנה העוסקים בחקר הנוירופיזיולוגיה של התפיסה החזותית מלמדים אותנו כי תאי העצב ברשתית ובשאר חלקי המנגנון שמאחוריה מתמחים בתפקידים שונים: ישנם תאים הקולטים אך ורק את הכיוון הישר, כלומר את האנך, אחרים רגישים לישרים אופקיים, אחרים לאלכסונים, יש בהם כאלו הרגישים אך ורק ליחס שבין הרקע והדמות המרכזית וכיוצא באלה. אני מפשט כאן במידה ניכרת עניינים סבוכים למדי, פשוט משום שאין לי שליטה מספקת באנגלית על–מנת להסבירם, אך המסקנה העולה מכל זה היא שהוויכוח שבין מצדדי הניסיון הנרכש למצדדי הידע המובנה מלכתחילה, בא על פתרונו במבנה מערכת העצבים, לא במבנה הנפש ולא במבנה הניסיון, אלא במקום כלשהו ביניהם, באופן שבו בנויה מערכת העצבים שלנו ובאופן שבו היא מתווכת בין הניסיון לנפש.</p>
<p>נראה שעמוק בנפשי טבוע דבר–מה שבגללו תמיד נטיתי להיות מה שמכונה בימינו “סטרוקטורליסט“. אמי סיפרה לי שעוד כשהייתי בן שנתיים, ועדיין לא מסוגל לקרוא, כמובן, טענתי בכל זאת בתוקף כי אני מסוגל לכך. כששאלו אותי מדוע, השבתי כי כאשר אני מתבונן בשלטי החנויות ־ למשל, boulanger (אופה) או boucher (קצב) ־ אני יכול בכל זאת לקרוא משהו שכן, כך הבחנתי, יש משותף לשמות מבחינה גרפית, ומשותף זה חייב היה לסמל את ה-“bou”, ההברה הראשונה המשותפת ל-boulanger ול-boucher. קרוב לוודאי שאין בגישה הסטרוקטורליסטית שום דבר נוסף מעבר לכך: היא החיפוש אחר הקבוע, או אחר הרכיבים הקבועים שבין שלל ההבדלים השטחיים.</p>
<p>כל חיי היה חיפוש זה מרכזי עבורי. תקופה מסוימת בילדותי היה ענייני העיקרי גיאולוגיה. גם בגיאולוגיה בעיית היסוד היא לנסות ולמצוא את הקבוע המשותף למגוון העצום של תוואי הנוף, כלומר להיות מסוגל להסביר אותם כתוצאת מספר סופי ומוגבל של שכבות ותהליכים גיאולוגיים. מאוחר יותר, כנער מתבגר, ביליתי הרבה מזמני הפנוי בשרטוט תלבושות ותפאורות עבור האופרה. גם שם הבעיה זהה ־ לנסות ולהביע בשפה אחת, שפת האמנויות הגרפיות והציור, משהו שקיים במוזיקה ובליברית, לנסות ולמצוא את התכונה הקבועה בקבוצה מורכבת של קודים (המוזיקלי, הספרותי, האמנותי). הבעיה היא למצוא את המשותף להם. אפשר לומר שזו בעיית תרגום, תרגום של המובע בשפה אחת ־ או, אם תרצו, בקוד אחד, אך המילה “שפה“ בהחלט מספיקה כאן ־ לשפה אחרת.</p>
<p>מה שמתרחש היום תחת הכותרת “סטרוקטורליזם“ נתפס בעיני רבים כחדש בתכלית ואף כמהפכני. זוהי טעות על גבי טעות. ראשית, אפילו במדעי הרוח אין מדובר בשום פנים ברעיון חדש. אפשר בנקל לעקוב אחר התפתחותו של הרעיון מן הרנסאנס, דרך המאה ה-19 ועד לימינו. אך זו טעות גם בשל סיבה נוספת: מה שמכונה “סטרוקטורליזם“ בבלשנות, באנתרופולוגיה ובתחומים שכאלה, הוא למעשה חיקוי חיוור של מה שעשו מאז ומתמיד ה“מדעים הקשים“, כפי שמכנים אותם באנגלית.2</p>
<p>שכן המדע יכול להתנהל בשתי דרכים בלבד: באמצעות רדוקציוניזם או באמצעות סטרוקטורליזם. המדע הוא רדוקציוניסטי כאשר ניתן לבאר תופעות מורכבות במישור אחד על ידי המרתן בתופעות פשוטות יותר ברמות אחרות. למשל ישנן תופעות רבות בחיים שניתן להאיר באמצעות רדוקציה לתהליכים כימו–פיזיקליים, וכך להסביר לא מעט, גם אם לא הכול. ואולם כאשר לפנינו מרחב תופעות מורכב מדי, כזה שאין שום דרך להחליפו במרחב תופעות מסדר נמוך ופשוט יותר, אזי הדרך היחידה לטפל בו היא באמצעות בחינת יחסיהן ההדדיים של התופעות, כלומר על ידי כך שננסה להבין מהי המערכת המקורית שהן מכוננות. וזה בדיוק מה שניסינו לבצע בבלשנות, באנתרופולוגיה ובתחומים אחרים.</p>
<p>נכון הדבר ־ נאניש את הטבע לצורך הטיעון ־ שלרשות הטבע עומד רק מספר מוגבל של אופני התנהלות, ולכן שאופני ההתנהלות שבהם הוא עושה שימוש ברמה אחת, מן ההכרח שיידמו לאופני התנהלות שבהם הוא עושה שימוש ברמות אחרות. הקוד הגנטי הוא דוגמה מצוינת. ידוע לכול שכאשר עמדו הביולוגים והגנטיקאים בפני הבעיה של תיאור תגליותיהם, כל שיכלו לעשות היה לשאול מאוצר המילים של הבלשנים ולדבר במונחים של "מילים", "קטעי משפטים", "דגשים", "סימני פיסוק", וכיוצא באלה. איני מתכוון לטעון שמדובר באמת באותם הדברים עצמם [כלומר שמה שגילו הגנטיקאים היה באמת מילים וקטעי משפטים].3 מובן שאין זה כך, אלא שמדובר כאן בשני מרחבי מציאות שונים אשר בשניהם צצה ועלתה אותה הבעיה.</p>
<p>אין בדעתי לנסות ולבצע רדוקציה של התרבות לטבע, כמו שאנו נוהגים לכנות זאת באנתרופולוגיה, או לנסות ולנסח כאן איזו תיאוריה על אודות מהותם של הדברים, אלא רק להצביע על כך שיש דמיון צורני בין תופעות במישור התרבותי לאלו הנצפות בטבע. לכל הפחות יכולים אנו לזהות שאותה הבעיה, בעיה שלה אנו עדים במרחב התופעות הטבעיות, צצה ועולה גם במרחב התרבותי, אם כי ברור ששם היא מורכבת בהרבה, ושעל כן, על–מנת לנתחה זקוקים אנו לשימוש במשתנים רבים יותר.</p>
<p>איני מנסה לנסח כאן איזו תמונת עולם פילוסופית, ואפילו לא לנסח תיאוריה. מאז ילדותי הטריד אותי דבר–מה, נכנה אותו האי–רציונלי, וביקשתי למצוא סדר מאחורי מה שנתון לנו כאי–סדר. רצה המקרה ונעשיתי אנתרופולוג, לא משום שהתעניינתי באנתרופולוגיה, אלא פשוט משום שחיפשתי דרך לחלץ עצמי מלימודי הפילוסופיה. רצה המקרה ובמסגרת הלימודים האקדמיים בצרפת של אותו זמן, האנתרופולוגיה לא נלמדה כדיסציפלינה הזכאית לקיום נפרד בזכות עצמה, וכך היה זה אפשרי עבור מישהו כמוני, שהכשרתו בפילוסופיה ועבודתו הוראת הפילוסופיה, לחמוק אל חיק האנתרופולוגיה. חמקתי לשם, ומיד ניצבתי בפני בעיה ־ ברחבי העולם נהוגים כללי נישואים רבים הנדמים כחסרי פשר לחלוטין. אך אם כללים אלה היו באמת חסרי פשר, כפי שאכן נדמו, אזי צריכים היו לצוץ כללים שונים לעמים שונים, גם אם מספרם אמור היה להיות סופי פחות או יותר. אבל אם אותו האבסורד מופיע שוב ושוב, ואבסורד נוסף מופיע אף הוא שוב ושוב, נראה שהתופעה שלפנינו אינה אבסורדית לגמרי. אחרת לא היתה שבה ומופיעה.</p>
<p>זו היתה הנטייה הראשונית שלי, לנסות ולמצוא סדר מאחורי מראית האי–סדר. וכאשר, לאחר שעסקתי במערכות קשרי המשפחה [kinship] וכללי הנישואים, הפניתי את תשומת לבי, שוב במקרה לגמרי וללא כל כוונה תחילה, למיתולוגיה, נתקלתי באותה הבעיה בדיוק. סיפורים מיתיים הם אקראיים, חסרי מובן, אבסורדיים, או לפחות נראים ככאלה. למרות זאת נראה שהם צצים שוב ושוב בכל העולם. אם יצירה היא אך תוצאת מעוף הדמיון החופשי במקום כלשהו בעולם, אזי היא תהיה יחידה ומיוחדת ־ לא תמצאו את אותה היצירה במקום אחר. הבעיה שלי היתה לנסות ולברר אם ישנו סדר כלשהו מאחורי מראית האי–סדר הזאת. זה הכול. איני טוען כי ישנן מסקנות הנובעות מכך.</p>
<p>אני סבור כי אין להעלות בכלל על הדעת משמעות בנפרד מסדר. אחד הדברים המשונים בסמנטיקה הוא שבכל השפה כולה אין כנראה מילה שקשה יותר למצוא מהי משמעותה מאשר המילה “משמעות“. מה המשמעות של “בעל משמעות“? או “בעל כוונה“?4 נראה לי שהתשובה היחידה שאנו יכולים לספק לשאלה הזאת היא שהיות בעל משמעות זו היכולת של כל סוג שהוא של נתונים להיות מתורגם לשפה אחרת. איני מתכוון לשפה אחרת כגון צרפתית או גרמנית דווקא, אלא למילים שונות במרחב אחר. אחרי הכול, תרגום כזה הוא בדיוק מה שאנו מצפים לו ממילון ־ שייתן את משמעותה של מילה בעזרת מילים אחרות המתקיימות במרחב שונה מעט והן איזומורפיות למילה או לביטוי שאנו מבקשים להגדיר.5 ומהו תרגום בלא כללים? אי–אפשר להבין כלום בלעדי כללי תרגום, אי–אפשר להמיר מילה במילה או פסוק בפסוק. לדבר על כללים ולדבר על משמעות זה לדבר על אותו הדבר בדיוק. ואם נתבונן בכל מפעליה האינטלקטואליים של האנושות, במידה שתועדו ברחבי העולם, המכנה המשותף לכולם הוא שתמיד הביאו לעולם סדר כזה או אחר. אם עובדה זו מייצגת איזה צורך בסיסי של הנפש האנושית לסדר, הרי זה רק מכיוון שהנפש האנושית היא חלק מן היקום כולו, כלומר הצורך כנראה קיים מכיוון שישנו סדר ביקום ומכיוון שהיקום אינו תוהו ובוהו.</p>
<p>מה שניסיתי לומר כאן הוא שהתחולל פירוד ־ פירוד הכרחי ־ בין החשיבה המדעית ובין מה שכיניתי פעם “הלוגיקה של הקונקרטי“,6 כלומר הכבוד לנתונים שמספקים לנו החושים והשימוש בהם, בניגוד לשימוש בדימויים, סימבולים וכיוצא באלה. אנו עדים לרגע שבו ניתן יהיה, אולי, להתגבר על גורמי הפירוד הזה והוא יתבטל, שכן נראה כיום שהמדע המודרני יכול להתקיים לא רק בדרכו המסורתית, כלומר להתקדם הלאה והלאה אך רק במסגרת אותו ערוץ מוגבל; הוא יכול להרחיב את הערוץ ולכלול בו גם בעיות רבות אשר עד כה נותרו מחוצה לו.</p>
<p>מבחינה זו, אני עשוי להיות נתון לביקורת כ"סיינטיסט", כמי שמאמין באופן עיוור בכך שהמדע יביא לפתרון הבעיות כולן. ובכן, מובן שאיני סבור כך, מפני שאיני יכול אפילו להעלות על דעתי שיבוא יום שכזה והמדע השלם יהיה בידינו. תמיד יהיו לפנינו בעיות חדשות, והן יצוצו, בלתי–צפויות, בדיוק בקצב שבו פותר המדע בעיות ישנות, בעיות שעד לפני מאה שנה או תריסר שנים נתפסו כפילוסופיות. תמיד ייוותר פער בין התשובה שהמדע מסוגל לספק לנו לשאלה החדשה אשר תשובה זו מעלה. ובכן אינני סיינטיסט במובן הנ“ל. המדע לעולם לא יספק לנו את כל התשובות. מה שאנו יכולים לעשות הוא לנסות ולהעלות בהדרגה ובאטיות את מספרן ואת איכותן של התשובות שאנו מסוגלים לספק, ואת זאת, אני סבור, יכולים</p>
<p>אנו לעשות אך ורק באמצעות חשיבה מדעית.</p>
<p dir="rtl" style="text-align: right; font-family: FrankG, serif; line-height: 1.6; margin: 0;">לוי–שטראוס משתמש כאן במכוון בביטוי האנגלי “hard sciences” הנושא קונוטציות ערכיות שאין לטעות בהן: יסודו בחלוקה של כל המדעים ל“קשים“ ו“רכים“, כלומר למדויקים, כגון פיזיקה או כימיה, הדורשים ידע מתמטי שאינו נגיש לקהל הרחב, ולמדעים המבקשים להידמות להם בשל יוקרתם, כגון סוציולוגיה או כלכלה, וכן אנתרופולוגיה ומה שהאירופאים מן המסורת של דה–סוסיר מכנים “בלשנות“, כלומר סמיוטיקה.</p>
<p dir="rtl" style="text-align: right; font-family: FrankG, serif; line-height: 1.6; margin: 0;">הערות המתרגם שאין צורך להקדיש להן הערת שוליים מיוחדת יופיעו להלן בסוגריים מרובעים.</p>
<p dir="rtl" style="text-align: right; font-family: FrankG, serif; line-height: 1.6; margin: 0;">המקור: ”?What does 'to mean' mean“ הוא דו–משמעי, כמובן: הפועל “to mean” מיוחס לסימנים ואף לחפצים (אשר מסמלים דבר זה או אחר), אך גם לכוונת הדוברים (המבקשים לומר כך או אחרת). בפסוק שלפנינו נוכחת כראשית המשמעות הראשונה ־ משמעותם של סימנים ־ אך כפי שמתברר בהמשך הפסקה, המשמעות השנייה, מרחב הכוונות האנושי, חשוב להבנת הפסוק לא פחות. טענתו של לוי–שטראוס היא ששני ההיבטים נובעים זה מזה, ובלתי–ניתנים להפרדה.</p>
<p dir="rtl" style="text-align: right; font-family: FrankG, serif; line-height: 1.6; margin: 0;">האיזומורפיזם (שוויון צורה) הוא מונח יסודי במתמטיקה המציין (בד"כ פונקציית) התאמה המצביעה על שוויון מבני. לוי–שטראוס עשה שימוש נרחב במונח בעבודתו על–מנת להסביר את רעיונותיו על אודות משמעות בכלל ומשמעותם של מיתוסים בפרט, כמפורט באחרית הדבר. לפי שעה יש להעיר רק זאת: משמעותו של כל סימן, לדעתו, מצויה ביחסים ההדדיים (הממשיים והאפשריים) שהוא מקיים עם שאר הסימנים במרחב המשמעות שאליו הוא שייך. היכולת לפענח משמעות זו טמונה, אם כן, ביכולת להכיר יחסים אלה, ובפרט ביכולת להכיר את המבנה של מרחב המשמעות הנדון, פעולה שהיא אפשרית רק על–ידי תרגום מבנה זה למבנה מקביל, "איזומורפי", המוכר לנו (זהו ה"סטרוקטורליזם"). שימושו של לוי–שטראוס במונח הוא אם כן מטפורי–למחצה, שכן, כפי שהוא עצמו מדגיש, מדובר במונח השאול ממדע "קשה" החוקר מרחב צורני קשיח (המתמטיקה) אל מדע "רך" החוקר מרחבי משמעות שאינם קשיחים (האנתרופולוגיה והסמיוטיקה). מחוץ למדעים הקשים, אם כן, שוררת לכל היותר קרבה בין מבנים, אך אין ביניהם איזומורפיזם. לדוגמה המילה "כן" בעברית דומה במשמעותה למילה “yes” באנגלית, אך ברור שהן אינן חלק מאיזומורפיזם במובן המדויק של המילה, הן משום שלאנגלית ולעברית אין אותו מבנה (אותו מילון, אותו תחביר וכדומה) והן משום שאין להן כנראה מבנה קשיח כלל. וכך המילה “כנות“ בעברית קרובה יותר למילה “כן“ מאשר המילה “honesty” באנגלית למילה “yes”. כך הדבר גם עם מילים נוספות הקרובות אליהן מנקודת מבט סמנטית. כמו כן, יחסיהן משתנים תמידית עם השתנותן המתמדת של השפות המדוברות. אם כן, שפות אינן איזומורפיות ממש, אלא אך ורק באופן מטפורי. ההרצאה שלפניכם היא ניסיון להתמודד עם קושי אשר לוי–שטראוס רואה ככרוך בעובדה זו: עד כמה חקר הסטרוקטורות של מרחבי משמעות (מבנים שאינם קשיחים לגמרי) הוא מדע? פתרונו טיפוסי לכל שיטתו: הסטרוקטורליזם, הוא מסביר, הוא מדע משום שחקר הסטרוקטורות במרחבי המשמעויות האנושיים (באנתרופולוגיה ובסמיוטיקה) הוא איזומורפי עם חקר הסטרוקטורות במרחבי המשמעות הקשיחים של המדעים המדויקים.</p>
<p dir="rtl" style="text-align: right; font-family: FrankG, serif; line-height: 1.6; margin: 0;">ה"קונקרטי" הוא ניגודו של האבסטרקטי, כמובן, כלומר מה שאיננו מופשט. את המונח נהוג לתרגם לעברית כ"מוחשי" או "ממשי", אך אף אחד מן המונחים הללו אינו מתאים כאן משום רגישותו הפילוסופית של ההקשר: שיטות שונות הציעו עולמות שונים שבהם אבני בניין (קונקרטיות) שונות, ועל–כן ובהתאמה הפשטות שונות (למשל אטומים, עצמים, תחושות, הם אבני בניין "קונקרטיות" שונות מאוד שהציעו האטומיסטים, הפילוסופים של השכל הישר והאמפיריציסטים, בהתאמה). כך או כך, הלוגיקה המסורתית עוסקת בהפשטתם של טיעונים, בניסיון להסביר את תקפותם או את בטלותם. לכן, המונח שטבע לוי–שטראוס, "הלוגיקה של הקונקרטי", הוא במכוון אוקסימורון: אין ולא תיתכן תורת היגיון של מה שאינו הפשטה של מבנה טיעון. זוהי, אם כן, עוד אחת מדרכיו המטפוריות להדגיש את המתח שבין ניסיונו להכליל מציאות מורכבת בעזרת מבנים מופשטים לבין תקוותו שלא לאבד בכך מורכבות זו. ה"לוגיקה" שמבקש לוי–שטראוס לחשוף בכתביו אינה היסקית ובעצם אפילו אינה רציונלית בהכרח, אלא היא כללי התמודדותו של השכל המארגן (באשר הוא, ובפרט באשר הוא פראי) את מורכבותה של המציאות. את זוגות הניגודים הבינאריים המופשטים של הלוגיקה (אמת–שקר, תקף–בטל וכדומה) הוא מחליף בזוגות ניגודים יסודיים שמוצאת החשיבה הפראית בעולמה: הנא והמבושל, הרעיה והאחות וכדומה. "הלוגיקה של הקונקרטי" היא אם כן פשוט שם אחר ל"פסיכולוגיה של הפרא" (פסיכולוגיה שהפרא הוא גילום מובהק שלה, ואילו אנו ־ שעברנו דרגות רבות יותר של חיברות טכנולוגי ותיבנות מציאות תלוי–תרבות ־ גילום מובהק פחות שלה).</p>


			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 48.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות