תאהב אותי תעקוב אחרי 2

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

הצטרפות למועדון ב-16 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-11.11.2026

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025

| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

תאהב אותי תעקוב אחרי 2

לורה בישופ

תמיד צופה. תמיד מחכה. תמיד שלך.
רב־מכר של USA TODAY

קומדיה רומנטית אפלה לחובבי ”כיבוי אורות”. כשאיזי רוסו, מנהלת חנות שעובדת קשה מדי, מורידה אפליקציית בן זוג AI כדי למלא את החלל הרגשי שהותיר בן הזוג האדיש שלה במציאות, היא חושבת שהיא רק פורקת בפני בוט תמים בשם קלייב. במציאות, היא שופכת את הפנטזיות הכי עמוקות והכי מלוכלכות שלה היישר לאוזניו של קאלהן נייט – ראש האבטחה החדש, הקודר והמסקרן של החנות.
מהרגע שקאל ראה את איזי, הוא ידע שהיא שלו. האם הוא פרץ לה לטלפון? לגמרי. אבל מי יכול להאשים אותו? לאישה כמו איזי מגיע גבר שיאהב אותה באמת, גבר שמבין מה היא שווה – והוא יעשה הכל כדי להיות הגבר הזה.
וכשאיזי סוף־סוף רואה את בן הזוג שלה כפי שהוא באמת, ואת הסכנה שאליה היא נקלעה בלי לדעת, קאל מוכן להגן עליה בכל מחיר. גם אם זה אומר לחשוף את האמת.
היא אולי לא התכוונה ליצור את הגבר המושלם. אבל הוא כאן עכשיו. והוא לעולם לא יתן לה ללכת.
שם: תאהב אותי תעקוב אחרי 2
מחבר/ת: לורה בישופ
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
הוצאה לאור: לב אדום
מק״ט: 013660144

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 95.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="chaptersplit ParaOverride-4">פרק 1</h2>
			<h6 class="small ParaOverride-4">הוא פתח את הרוכסן,</h6>
			<h6 class="small ParaOverride-4">אז פירקתי לו את הלסת</h6>
			<h3 class="above">קאל</h3>
			<p class="firstspace">איזי מתרחקת ממני כל הבוקר.</p>
			<p class="text">היא חושבת שלא שמתי לב.</p>
			<p class="text">אבל שמתי לב.</p>
			<p class="text">היא עוקפת אותי, מסתובבת בחנות כאילו יש לה מגיני צד על העיניים, הולכת בראש מורכן, נמנעת מקשר עין. היא ממהרת ממחלקה אחת לשנייה, עניינית ומרוכזת — חוץ מזה שאני כבר מכיר אותה מספיק בשביל לראות שזה מאולץ.</p>
			<p class="text">הקצב הרגיל שלנו נעלם — חילופי הדברים השובבים, המבטים שבהם אנחנו מבינים אחד את השני, העיקול הקל של השפתיים שלה כשאני תופס לה את המבט. במקום זה, יש מרחק מכוון, כוריאוגרפיה זהירה שנועדה להשאיר אותה מחוץ למסלול שלי.</p>
			<p class="text">ואני נותן לה.</p>
			<p class="text">אני נותן לה מרחב, מכבד את הגבול הבלתי נראה שהיא הציבה. אני לא אורב לה בין המעברים או ממציא סיבות להיות בנוכחותה. כי אני מבין מה היא צריכה עכשיו: זמן לעבד, למיין את הסבך הרגשי שנשאר לה אחרי הנשיקה שלנו.</p>
			<p class="text">היא תחזור אלי כשתהיה מוכנה. אז אני נותן לה מרחב. אבל זה לא אומר שאני לא צופה.</p>
			<p class="text">כשהחנות מתחילה להתרוקן לקראת סוף היום, אני בחדר האבטחה, נשען לאחור בכיסא, העיניים נעולות על מסך אחד.</p>
			<p class="text">היא יושבת במשרד שלה. אוחזת את הטלפון שלה ביד, אבל היא לא זזה — לא גוללת הודעות, לא מקלידה מיילים, לא עושה שום תנועה פרודוקטיבית. פשוט בוהה, החזה שלה עולה ויורד בנשימות רדודות.</p>
			<p class="text">אני יודע בדיוק מה היא עושה.</p>
			<p class="text">אוזרת אומץ.</p>
			<p class="text">האצבעות שלה מתכווצות סביב הטלפון, משתחררות, מתהדקות. נשימה עמוקה פנימה, ואז החוצה.</p>
			<p class="text">היא מתקשרת אליו.</p>
			<p class="text">אני צופה בה מקרוב, עוקב אחרי כל מיקרו־הבעה, כל שינוי בתווי הפנים שלה. ברגע שהוא עונה, אני רואה את ההקלה חוצה את הפנים שלה.</p>
			<p class="text">ואז עצבנות.</p>
			<p class="text">אני כבר יודע. אוון מתנהג כמו מניאק. היא מנסה להיפגש איתו. הוא מקשה עליה. אבל היא מתעקשת. היא עושה את זה בכל זאת. ואפילו מכאן אני יכול לראות שהיא עומדת על שלה.</p>
			<p class="text">עוד שלושים דקות עוברות. אני מסתכל על השעון, מחכה, מוכן.</p>
			<p class="text">"קאלהן."</p>
			<p class="text">אני מצמיד אצבע לאוזנייה. הפלסטיק קריר על העור שלי. "כן."</p>
			<p class="text">"יש פה בחור שמבקש את רוסו." זה רמירז שמתקשר מהכניסה לחנות.</p>
			<p class="text">ידעתי שזה יגיע.</p>
			<p class="text">אני מכריח את עצמי לנשום נשימה אטית דרך שיניים קפוצות לפני שאני מדבר. כי זה הרגע שלה. היא צריכה לעשות את זה לבד. גם אם כל אינסטינקט בי צורח עלי להתערב.</p>
			<p class="text">"תתקשר אליה. תעדכן אותה. ואז תעלה אותו."</p>
			<p class="text">רמירז מאשר, ואני חוזר לצפות. צילום האבטחה מראה את אוון נכנס דרך הכניסה הראשית, הסנטר שלו זקור בשחצנות הרגילה. רמירז מלווה אותו דרך קומת המכירות. הם מגיעים לדלת המשרד שלה, והוא מהסס, שולח אליה מבט שקט ושואל. היא מגיבה בהנהון קטן וחיוך מאולץ.</p>
			<p class="text">רמירז מתמהמה, מהסס. ואז הוא משאיר אותם לבד. אני מפעיל את הסאונד, הצליל הרך של המתג מהדהד בחדר השקט. ואני מקשיב.</p>
			<p class="text">איזי אומרת לו שזה נגמר. היא עומדת על שלה בלי התנצלות או פשרה. היא מסרבת לתת לטקטיקות שלו לעשות עליה מניפולציות.</p>
			<p class="text">אני כל כך פאקינג גאה בה, כי הוא מנסה. הוא עושה מה שגברים כמוהו תמיד עושים: מסלף מילים, מסובב את הדברים, הופך את עצמו לקורבן, נאחז בכל קצה חוט של שליטה שנשאר לו. אבל היא לא נופלת בזה.</p>
			<p class="text">היא רואה מבעד למניפולציה שלו עכשיו. הערפל התפזר, והיא מזהה את הדפוסים הרעילים שפעם לכדו אותה. הכוח שהיא מפגינה — ההתנגדות השקטה והנחושה הזאת — זה מחזה יפהפה.</p>
			<p class="text">אבל אז האווירה משתנה. אני רואה את זה לפני שהיא רואה. לפני שהיא בכלל מבינה מה עומד לקרות. זה מתחיל בקטן. הכתפיים שלו מתקשות, כפות הידיים מתכווצות, כל הגוף שלו נדרך, נמתח כמו קפיץ שמוכן להשתחרר. אנרגיה מסוכנת קורנת ממנו — היציבה שלו נוקשה, הנשימה שלו שטוחה, העיניים שלו מצטמצמות.</p>
			<p class="text">אני מזהה את זה מיד, כי כבר ראיתי את זה בעבר.</p>
			<p class="text">יותר מדי פעמים. ראיתי את זה כשהייתי מוצב בחו"ל. ראיתי את זה אצל חיילים שהרגישו לכודים והרציונליות שלהם הוחלפה באינסטינקט קדמוני. לוחמים שהיו בטוחים שאלימות היא האפשרות היחידה שנשארה להם. תוקפים שהזעם שלהם בער בהם עד כדי כך שהוא שלט במעשים שלהם, דרס כל היגיון ואיפוק.</p>
			<p class="text">הסימנים המקדימים ברורים לגמרי.</p>
			<p class="text">אני יכול לחזות את מה שיבוא עכשיו בבהירות מפחידה.</p>
			<p class="text">אני יכול לקרוא את הכוונה בכל קו בגוף של אוון לפני שלאיזי יש בכלל סיכוי להגיב.</p>
			<p class="text">אני רואה את זה כתוב על כל הפרצוף של אוון — הזעם הטהור והלא מסונן של גבר שעומד לאבד שליטה.</p>
			<p class="text">כל הגוף שלי נדרך, הדופק שלי נכנס להילוך גבוה.</p>
			<p class="text">אני צריך להגיע אליה.</p>
			<p class="text">אני צריך לזוז.</p>
			<p class="text">אבל אני כבר יודע —</p>
			<p class="text">אני לא אספיק להגיע בזמן.</p>
			<p class="text">אני רץ. אני לא חושב. אני לא מהסס. אני טס החוצה מחדר האבטחה, הרגליים שלי זזות לפני שהמוח שלי מדביק את הקצב, דוחף דרך המסדרון, מתחמק מעובדים ומלקוחות כאחד. רעשי הרקע של החנות — שיחות, מוזיקה, צעדים — כולם מיטשטשים לרעש לבן כשהמיקוד שלי מצטמצם לנקודה אחת.</p>
			<p class="text">אני יודע בדיוק כמה זמן לוקח להגיע למשרד של איזי.</p>
			<p class="text">אני יכול לספור כל צעד מכאן לשם.</p>
			<p class="text">אני יכול לחשב את השניות שמתקתקות בזמן שאני רץ, כל אחת מקרבת אותה לסכנה.</p>
			<p class="text">אבל אין לי שניות.</p>
			<p class="text">היא לבד.</p>
			<p class="text">איתו.</p>
			<p class="text">וזה המקום הכי מסוכן שהיא יכולה להיות בו. אני שולף את הטלפון מהכיס תוך כדי ריצה, פותח את צילום האבטחה, הנשימה שלי כבדה, הדופק הולם באוזניים. המסך מראה סיוט מתפתח.</p>
			<p class="text">איזי על הרצפה.</p>
			<p class="text">מרותקת מתחתיו.</p>
			<p class="text">אוון מעליה, לוחץ אותה למטה, הברכיים שלו סוגרות על הגוף שלה, יד אחת מסובכת בבד הקרוע של החולצה שלה. היד השנייה שלו —</p>
			<p class="text">אני רואה את זה.</p>
			<p class="text">הוא שולח יד למטה. הוא עומד למשוך לה את התחתונים למטה. הוא פותח את החגורה שלו. צליל המתכת בקושי נשמע.</p>
			<p class="text">ואני —</p>
			<p class="text">אני רואה אדום.</p>
			<p class="text">פאקינג אדום.</p>
			<p class="text">אני מפלס דרך בכוח מבעד לקבוצת לקוחות, נובח פקודות לאוזניה שלי. "כל אנשי האבטחה הפנויים, להגיע למשרד של איזבלה רוסו <span class="bold _idGenCharOverride-1">עכשיו!"</span></p>
			<p class="text">לא אכפת לי אם אני לא אהיה זה שיגיע לשם ראשון. זה לא משנה. מה שמשנה זה שהיא בטוחה.</p>
			<p class="text">מה שמשנה זה לעצור אותו לפני ש —</p>
			<p class="text">אני מעיף עגלת סחורה מהדרך שלי, שולח אותה להתרסק לתוך תצוגה. זכוכית מתנפצת, בקבוקי בושם מתפוצצים מעוצמת הפגיעה, הריח המתוק עד כדי בחילה שלהם ממלא את האוויר. איפשהו במרחק, אני שומע מישהו צועק.</p>
			<p class="text">לא אכפת לי.</p>
			<p class="text">אני לא עוצר.</p>
			<p class="text">אני מגיע למשרד שלה.</p>
			<p class="text">הדלת נעולה.</p>
			<p class="text">לא בעיה.</p>
			<p class="text">אני בועט בה.</p>
			<p class="text">העץ נסדק מתחת למגף שלי, הידית נשברת כשהדלת נטרקת, מתנגשת בקיר. שבבי עץ מתפזרים על השטיח.</p>
			<p class="text">ובפנים —</p>
			<p class="text">איזי לא זזה. אוון עליה.</p>
			<p class="text">הרוכסן שלו פתוח.</p>
			<p class="text">היד שלו על הירך שלה.</p>
			<p class="text">הראש שלו מתרומם למעלה בהלם.</p>
			<p class="text">וזה הרגע שבו אני פאקינג מאבד את זה.</p>
			<p class="text">אני תופס את הצווארון של חולצת האוקספורד המזוינת והמטופשת שלו, תולש אותו מעליה בכוח וכמעט מוציא לו את הכתף מהמקום. הוא משמיע קול חנוק ומועד בידיים מתנפנפות. הבד של החולצה היקרה שלו נקרע באחיזה שלי.</p>
			<p class="text">אני לא נותן לו זמן להגיב. אני לא נותן לו זמן להתחנן, או לרוץ, או פאקינג לנשום.</p>
			<p class="text">אני מניף את היד.</p>
			<p class="text">האגרוף שלי פוגע לו בפנים, חזק ומהיר, הצליל המבחיל של סחוס ועצם נשברים חותך את האוויר. המכה מעבירה גלי הלם במעלה הזרוע שלי.</p>
			<p class="text">הראש שלו עף אחורה.</p>
			<p class="text">הוא מתרסק לרצפה, רפוי. שן מתגלגלת על השטיח.</p>
			<p class="text">מחוסר הכרה.</p>
			<p class="text">אגרוף אחד.</p>
			<p class="text">זה כל מה שצריך. כי אני יודע מה אני עושה. כי יכולתי להרוג אותו. המחשבה חולפת לי בראש כמו פיתוי אפל. העולם אולי יהיה טוב יותר בלי גברים כמוהו. איזי לא תצטרך לפחד ממנו יותר אי־פעם.</p>
			<p class="text">אבל אני יודע — אני יודע — שאם אני אעשה את זה, היא תאשים את עצמה.</p>
			<p class="text">גם אם היא לא תגיד את זה בקול. גם אם היא בחיים לא תודה בזה. המוח שלה יסובב את הדברים, יעוות את האמת, ימצא דרך לספר לעצמה שהיה לה חלק במוות שלו. שזאת היתה אשמתה. ואז היא בחיים לא תהיה חופשייה ממנו באמת.</p>
			<p class="text">אז לא.</p>
			<p class="text">אני לא הורג אותו.</p>
			<p class="text">אני רק דואג לזה שכשהוא יתעורר, יחסרו לו שתי השיניים הקדמיות. השתלים יכאבו ויעלו הון. מגיע לו.</p>
			<p class="text">אני לוקח נשימה אטית, הדופק שלי עדיין משתולל. טעם של אדרנלין מתכתי על הלשון שלי.</p>
			<p class="text">ואז אני מסתובב אל איזי.</p>
			<p class="text">היא עדיין מחוסרת הכרה, הגוף שלה רפוי על הרצפה, השיער שלה פרוש מתחתיה כאילו היא סתם נשכבה לנמנם ולא עברה כרגע פאקינג תקיפה. אני יורד לברכיים לפני שאני בכלל קולט שזזתי, הידיים שלי מרחפות מעליה, מחפשות.</p>
			<p class="text">בודקות אם יש פציעות.</p>
			<p class="text">בודקות אם יש... משהו גרוע יותר.</p>
			<p class="text">החולצה שלה קרועה מקדימה, חושפת את הקימור החלק של הכתף שלה. חבורות כבר מתחילות להופיע לאורך עצם הבריח ובצד הצוואר שלה. טביעת האצבעות של אוון עדיין שם. סימנים סגולים מוטבעים כמו פרחים אלימים.</p>
			<p class="text">הידיים שלי נקמצות לאגרופים חזק כל כך עד שהמפרקים שלי נסדקים.</p>
			<p class="text">אני נאבק להחזיר את הזעם שלי לכלוב שלו, מכריח את עצמי להישאר שקול. היא צריכה שאהיה צלול עכשיו — לא שקוע במחשבות נקמה.</p>
			<p class="text">אני מושך את הבד של החצאית שלה למטה. התחתונים שלה — תודה לאל, התחתונים שלה עדיין עליה. אוון לא הספיק להגיע כל כך רחוק.</p>
			<p class="text">אם הייתי מאחר אפילו בשנייה אחת...</p>
			<p class="text">אני דוחף את המחשבה למטה, קובר אותה מתחת להיגיון הקר והשיטתי שאני צריך עכשיו.</p>
			<p class="text">היא נושמת. זה מה שחשוב.</p>
			<p class="text">היא כאן.</p>
			<p class="text">ואוון לא הצליח לקחת את זה ממנה. למרות זאת, היא עדיין צריכה להיבדק, כי אם הוא אפילו התקרב אליה עם הזין המצחין שלו, אני רוצה אותו מאחורי סורג ובריח לכל החיים. אני אפעיל את הקשרים שלי בפנים כדי שהוא יֵדע בדיוק איך זה מרגיש שמישהו כופה את עצמו עליך.</p>
			<p class="text">וזה לא יקרה רק פעם אחת.</p>
			<p class="text">אני ארוקן את כל חשבון הבנק שלי כדי לוודא שזה יקרה לו יום אחרי יום. לשארית חייו העלובים.</p>
			<p class="text">הבחורים האחרים מתפרצים פנימה. רמירז ראשון. העיניים שלו סורקות את הזירה, נוחתות על אוון ששרוע חסר הכרה על הרצפה לפני שהן קופצות אלי, ואז לאיזי.</p>
			<p class="text">"פאק," הוא נושף.</p>
			<p class="text">"היא בסדר," אני אומר, הקול שלי נשמע יותר בשליטה ממה שאני באמת מרגיש. "תשימו את החתיכת חרא הזה באזיקים. תתקשרו למשטרה."</p>
			<p class="text">רמירז ועוד בחור זזים כדי לרסן את הגוף מחוסר ההכרה של אוון, שולפים אזיקונים מפלסטיק ומקבעים את הידיים שלו מאחורי הגב.</p>
			<p class="text">"למישהו יש אמוניה?" הקול שלי לא מסגיר את הזעם שאני מרגיש מתחת לפני השטח.</p>
			<p class="text">אחד הבחורים מוציא בקבוקון קטן מכיס האפוד שלו וזורק אותו אלי. אני תופס אותו בקלות, מחליק אותו לכיס.</p>
			<p class="text">אני נעמד, מרים את איזי ואוסף אותה לזרועות שלי. היא בקושי זזה, הגוף שלה רפוי כנגד החזה שלי. המשקל שלה מורגש אבל מנחם — תזכורת שהיא כאן, שהיא אמיתית, שהיא בטוחה עכשיו. "היא לא צריכה לראות את כל זה," אני ממלמל. "אני לוקח אותה למשרד של אמנדה. תטפלו בשאר."</p>
			<p class="text">הם מהנהנים כשאני יוצא החוצה, מצמיד את איזי אלי.</p>
			<p class="centerspace"></p>
			<p class="firstspace">הדלת של אמנדה נפתחת עוד לפני שאני מספיק לדפוק, והיא כבר מדברת.</p>
			<p class="text">"נו, נו, תראו מי..."</p>
			<p class="text">המבט שלה נופל על איזי שבידיים שלי, ודאגה מציפה את הפנים שלה.</p>
			<p class="text">"מה לעזאזל קרה?" היא דורשת לדעת, צועדת קדימה, כמעט שורטת אותי. "מה לעזאזל עשית לחברה הכי טובה שלי?"</p>
			<p class="text">"תירגעי, אמנדה," אני נובח וחומק מהידיים שלה. "אני לא פגעתי בה."</p>
			<p class="text">העיניים שלה מתלקחות בכעס, הפה שלה כבר נפתח כדי להתווכח.</p>
			<p class="text">ואז אני אומר את זה. "בחיים לא הייתי פוגע באישה — בטח לא באישה <span class="bold _idGenCharOverride-1">שלי</span>."</p>
			<p class="text">זה נפלט לי עוד לפני שאני בכלל קולט שאמרתי את זה.</p>
			<p class="text">אמנדה קופאת.</p>
			<p class="text">הפה שלה נסגר בבת אחת.</p>
			<p class="text">אני מתעלם מהמילים של עצמי ומשאיר את הפוקוס שלי על הדבר שבאמת חשוב עכשיו.</p>
			<p class="text">"זה היה אוון," אני אומר לה, הקול שלי מתוח מאיפוק. "היא נפרדה ממנו, והוא תקף אותה. עוצרים אותו בהמשך המסדרון ברגע זה. לא רציתי שהיא תתעורר ותראה את זה."</p>
			<p class="text">אמנדה נועצת בי מבט לשנייה ארוכה ואז נושפת, מהדקת שפתיים.</p>
			<p class="text">"היא צריכה רופא," היא אומרת, בקול שקט יותר עכשיו.</p>
			<p class="text">"כן," אני אומר. "אבל בינתיים, אני פרמדיק מוסמך."</p>
			<p class="text">אמנדה מהססת, אבל אחרי רגע מהנהנת.</p>
			<p class="text">"בסדר," היא ממלמלת. "אני אשאיר אתכם לבד, אבל אם משהו נראה לא בסדר..."</p>
			<p class="text">"אני אקרא לך," אני משלים אותה.</p>
			<p class="text">היא מהנהנת שוב, מסתייגת אבל סומכת עלי. היא יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת מאחוריה.</p>
			<p class="text">אני לוקח את איזי אל הספה, מניח אותה בזהירות כאילו היא עשויה מזכוכית. אני מוציא את האמוניה, פותח את הבקבוקון ומחזיק אותו בעדינות מתחת לאף שלה. ריח חריף ממלא את האוויר.</p>
			<p class="text">"תחזרי אלי, ילדה יפה," אני לוחש.</p>
			<p class="text">העפעפיים שלה מרצדים.</p>
		</div>
	

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 50.00 ₪ מחיר רגיל 85.50 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 39.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 16 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות