השותף שלי הוא ערפד
קאסי גרינברג, אמנית צעירה משיקגו, מוצאת את עצמה נואשת לדירה במחיר סביר. כשהיא מוצאת מודעה מפתה במיוחד, היא מגלה שהשותף החדש שלה, פרדריק, ישן כל היום, מדבר כמו דמות מרומן ויקטוריאני – ושומר שקיות דם במקרר. כשהוא מודה בפניה שהוא ערפד, קאסי נאלצת לבחור בין בריחה... לבין הצעה מפתיעה שיכולה לשנות את חייה.

”השותף שלי הוא ערפד” הוא רומן רומנטי-קומי שנון, קליל ומלא קסם, שמשלב בין עולם הפנטזיה לבין מציאות יומיומית של שכר דירה, חברויות, והתבגרות. קריאה מהנה עם דיאלוגים חדים, דמויות בלתי נשכחות ונגיעות של מסתורין.
שם: השותף שלי הוא ערפד
מחבר/ת: ג’נה לוין
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 013660122
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 104.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak" />
			<p class="פרק"><span class="CharOverride-12"></span>פרק 1</p>
			<p class="שם"><span class="CharOverride-13"></span>אַרִיה</p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer000">
					
				</div>
			</div>
			<p class="פסקה-ראשונה">כשמסתכלים על הירח לא באמת רואים הרבה. צורה מדומה, צבע מדומה, תעתוע ראיה. בדיוק כמו החיים. אם לרגע נצא מהבועה שלנו, ממרוץ העכברים, ונתבונן באמת, נראה אנשים בתחפושת, נראה מכוניות צעצוע על הכבישים, ונבין שכל העוטף אותנו הוא משחק של אלה שסביבנו. </p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">זה מה שהבנתי בשמונה שנותיי על פני כדור־הארץ.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עלה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אדמדם נפל על ירכי בדיוק כשהתבוננתי בשתי השכנות שלי, מירה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">וסְטלה, משוחחות ביניהן בסגנון דיבור שכלל לא התאים לסגנון </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">דיבורן האמיתי. התבוננתי בשערה הצבוע בלונדיני של האחת, ובתוספות השיער </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">של השנייה, ואז הפניתי את מבטי לעלה שעדין נח על </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ירכי והרמתי אותו. אולי הוא נשר כדי להוכיח לי שהטבע </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא אמת, אמת שאני מכירה מקרוב, ושרק בני האדם יודעים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לשקר.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הרמתי את התיק שלי כשהמונית עצרה, ונכנסתי פנימה. הושטתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לנהג את הכסף לנסיעה והסברתי לו לאן לנסוע. לא ציפיתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שהוא יתחיל בנסיעה בכזאת קלות, לא בלי להקשות עליי. הם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תמיד הקשו עליי. הוא הסתכל עלי כאילו 'נפלתי מהירח'.</span></p>
			<div id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak" />
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הסלנג </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שהשתמשו בו בכדור-הארץ לעיתים היה לא מובן לי, אבל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הפכתי מומחית בלהסתגל. מי באמת יודע מה יש על הירח? </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">או אם נדייק, מה יש בתוכו?</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"את בטוחה? בשעה הזו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">החוף סגור. את תמצאי את עצמך עם כל הטינופת." הוא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">צקצק בלשונו. "ואני מקווה שאת לא אחת מהן." הוא הסתכל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עליי מבעד למשקפיו העבים שהחליקו על גשר אפו וקבע, "את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נראית לי בסדר."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הטינופת עליה דיבר לא הייתה טינופת בעיני. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הם היו בני אדם מהצד הלא נכון של העיירה שהמזל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא האיר להם פנים. החלטתי לעצור אותו לפני שימשיך במונולוג </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלו. "אני באמת צריכה להגיע לשם בזמן." הוספתי שטר לתשלום </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שהחזקתי בידי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כשאת חיה מספיק זמן על כדור-הארץ, את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">גם מבינה שכסף קונה הכול. לולא הכסף שקיבלתי בהפתעה לא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">צפויה כשהגעתי לכאן, לא הייתי יכולה להרשות לעצמי לגור בדירה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בבניין מגורים במרכז העיירה עם ספסל ישיבה מפנק צמוד לחלון </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ממנו יכולתי להשקיף הביתה, או לצפות במזג האויר המוזר של </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">סימוֹל, העיירה אליה נפלתי. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הבניין היה קרוב מספיק לשוק </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">האיכרים אותו פקדתי כמעט בכל יום, גם למקום העבודה שלי, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ולפארק הירוק, שהשמש שהאירה אליו לרוב לא חיממה אותו. אבל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא לא היה קרוב מספיק לחוף הצוק, ולכן נאלצתי להיעזר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בנהגי מוניות.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בכל חודש זכיתי לאותה תגובה נוזפת מנהג המונית, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אמנם נהג אחר בכל פעם, אבל כולם הביעו בדרך כזו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">או אחרת את חוסר שביעות רצונם מהנסיעה לחוף המבודד בשעת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לילה מאוחרת. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הנהג הסתכל על הכסף שהחזקתי ואז עליי ובסופו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">של דבר <span id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></span>נאנח. הוא לקח את השטרות, דחף את משקפיו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">במעלה אפו, והשתיק את מחאתו המרושלת. "בסדר. על אחריותך." הוא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מלמל עוד כמה דברים כשלחץ על הגז והתחיל בנסיעה.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ככל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שהתקרבנו אל החוף, השלווה שקיבלתי כשנפלתי לכדור־הארץ הייתה מורגשת פחות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ופחות. עקצוצים התפזרו במעלה גופי, מכפות רגליי עד לשורשי שערות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ראשי הכהות, הזכירו לי למה כל מה שמותר לי הוא רק </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">להתגעגע לבית, לחשוק בו בכל מאודי כיאה לבת־לבנה אמיתית אך </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לעולם לא לגעת בו שוב.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כמהתי לתחושת הקור המנחמת. קור </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אחר מעל פני כדור־הארץ, לא מקפיא, ולא דורש שכבות בגדים. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">קור רך, נעים, נספג, שהפך לחלק ממך. התגעגעתי לבני מיני, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ולאמת שהייתה אנחנו. כהומאני הלבנה נדרש מאיתנו להיות יצורים ישרים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ששומרים על העולם שלהם ומקיימים אותו למען כדור־הארץ, ולפי מה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שאחי ווֹניר תמיד סיפר לי - היינו היחידים מכל ההומאנים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שעשו את התפקיד שלהם כראוי ולא פגעו בעולמם.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"בהצלחה." מלמל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הנהג כשהגענו וחיכה בקוצר רוח שאצא.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">יצאתי מהמונית ונעמדתי על </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אחד הסלעים, נותנת לרוח הים לחבק אותי. היא שיקפה את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כל מה שהרגשתי מאז השקיעה: סוערת. אמיתית. אני. הידקתי את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הסוודר השחור שלבשתי וירדתי במורד הצוק, תוך דילוג על הסלעים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כבר חלצתי את נעליי והתקדמתי אל עבר המים הגועשים. כאילו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הייתי מורעבת ונואשת, בלי הכנה או מחשבה ממוקדת הכנסתי את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אצבעות רגליי לקו המים הראשון. תחושת הזרימה התפשטה לאורך זרועותיי, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כתפיי, במורד גבי ולרוחב חזי עד שהגיעה לליבי שרעד בגעגוע, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ודמעה נפלה מעיני. זו הייתה המטרה. הדמעה הייתה הוכחת האמת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלי. היא הביעה את הכאב שלי <span id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></span>על זה שאכזבתי את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוריי, כשפגעתי בבני מיני. את הבדידות שהרגשתי ביום הזה בכל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חודש. והדמעה הזו, פתחה לי את דלת השמים.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פקחתי את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עיניי והרכנתי את ראשי אל המים. למרגלותיי התרחבה בועת מים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בהירה, השתקפות של הלבנה הבוהקת שהכילה את הבית שלי, את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היקרים לי. אבי ואימי היו הראשונים עליהם חשבתי ואותם העליתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בעיני רוחי. אימא הכינה אוכל, שערה הכסוף היה קלוע לצמה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עבה על גבה והזכיר לי את צבע שיערי האבוד, זה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שהשתנה ברגע שנחתי על כדור־הארץ וסימן אותי. לא נתתי לכאב </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מראהו של אבא שעצם עיניים שוב כאילו הוא נח, להרוס </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לי את מעט הדקות שהיו לי לראות את בני משפחתי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בכל חודש במהלך שמונה השנים שאני בכדור-הארץ, אימא עשתה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">משהו אחר מהדברים שהיו חשובים לי. פעם היא רקדה לצלילי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מנגינת הווֹלרו עליו פרט סבא, בפעם אחרת היא צללה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לתוך המים, כמו שאהבתי לעשות בזמן שעוד האמנתי שאוכל להיות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בתולת ים יום אחד, חופשיה ממגבלות.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בעולם שלא היה שלי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מכרתי את האמת של בני מיני לאמת של בני־הים, וכל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">זה בשביל חלום שלעולם לא יכול היה להתגשם. חלום של </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ילדה שפגשה לראשונה בבן מין אחר והתאהבה בו עד מעבר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לגבולות ההיגיון, מעבר למה שיצר והרכיב אותה, מעבר לאמת הברורה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">והטהורה שהייתה אמורה להיות חלק ממנה.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אחי הופיע בבועה כשחשבתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עליו, זה שכעס עלי יותר מכולם, שדמעותיו הפכו כהות כל-</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כך כשהביט בי בזמן שנכפתה עליי הגלות לכדור־הארץ, שחיבק אותי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חזק עד שהרגשתי את עצמותיי מתפרקות ומתחברות מחדש שוב ושוב </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אחרי שגלשתי <span id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></span>לאורך הלבנה ונפלתי לכדור־הארץ. כוכב נופל בני האדם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ראו אז. בני מיני חוו קרע, וחור שחור השארתי בבית </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">משפחתי. שיערו הכסוף כהה היה פרוע על ראשו, ועיניי הפלדה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלו הבריקו כשווניר הסתכל ישירות אליי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">זה היה אסור. ליבי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פעם במרץ כשהבנתי שמשהו קורה אם לפתע אחי התאום התיר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לעצמו לפנות אליי ישירות.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אנחנו מתגעגעים אלייך, אריון." קולו היה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חזק ואיתן, ונשימתי נעצרה כשקרא בשמי. "דימר מתאחדת בקרוב עם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">טולן."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא עצר כדי לאפשר לי להפנים את מה שהוא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אמר. אחותי מתחתנת עם הזיווג שנועד לי, הומאן נוסף בו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בגדתי כשהתאהבתי באסור לנו. דמעות נוספות זלגו מעיניי והרחיבו את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הבועה כך שיכולתי לראות שאימי עצרה את מעשיה והסתכלה על </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אחי, ואחר כך הישירה מבטה אליי. ווניר נתן לה אומץ, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">והיא לקחה אותו.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אימא הנהנה בעדינות, כאילו היא משתתפת יחד </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">איתי בכאב ובשמחה על כך שסוף-סוף בני משפחתי יוכלו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">להחזיר לעצמם את כבודם שאבד ביום בו נפלתי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"בקרוב, אריון, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תוכלי לחזור הביתה." השתנקתי ממילותיו ומעדתי לאחור כאילו נדחפתי חזק </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">על ידי הרוח.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שתי ידיים חזקות תפסו במותניי ויצבו אותי. "</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אני כאן, תני לי לאזן אותך." </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הפניתי את ראשי וראיתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">זוג עיניים שיכולתי לראות את צבען רק אם הייתי משתמשת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בהבזק עיניי. מייד החזרתי את מבטי אל המים אבל הבועה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כבר לא הייתה שם. נאנחתי כשהרגשתי איך השלווה עוטפת אותי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שוב, כופה עליי את עצמה, ומכבה את האש שהרכיבה אותי.</span></p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak" />
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לכל אחד מהומאני העולמות היה כוח שהרכיב אותו והפך אותו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">להיות מי שהוא. אש, אדמה, מים. האש הייתה הכוח שהרכיב </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אותי. הייתי פראית על הלבנה, חסרת גבולות. ערנית וחיה, טיילתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">על הגבעות שהרכיבו את הכוכב שלנו</span><span class="CharOverride-14" xml:lang="he-IL">. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">'לא מבויתת'</span><span class="CharOverride-14" xml:lang="he-IL"> </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">קראו לי, 'אולי בגלל שהתאום שלה הוא אלפא' הם אמרו, '</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היא תזדווג והאש שלה תנוח'. לא זכיתי לגלות איזו מהתאוריות</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL"> שלהם הייתה הנכונה.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כאן, על פני כדור־הארץ, האש שבתוכי דעכה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בעל כורחה, והותירה בי צורך תמידי שלא הצלחתי לספק. אך </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מנגד הייתה גם השלווה שנשארה, משעממת ונוחה. כבר לא הייתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">משועבדת למשהו שלא יכולתי להיות.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אני בסדר, סליחה."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא עדיין </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אחז בי, ואולי אפילו קירב אותי אליו. הייתי צריכה לדחוף </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אותו ולברוח. או אולי לבעוט בו ולצרוח, אבל לא עשיתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">דבר מאלה. משהו בו הרגיש מוכר. הידיים שלו שהחזיקו במותניי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כדי שלא אפול רפרפו על זרועותיי עד שנגע בכפות ידיי, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">וזרמי חשמל חלפו על פני עורי. נבהלתי מהתחושה ונרתעתי מעט </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לאחור. הוא נעץ מבט בעיניי, השקע בין גבותיו העמיק כאילו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בחן אותי ולא הבין מה הוא רואה. התנערתי מאחיזתו הרפויה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">וזרמי החשמל פסקו. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אני מצטער, העיניים שלך..." </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הורדתי מהר את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ראשי כשהבנתי מה הוא ראה. עיניי נצצו. בערה שלא הרגשתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מזה שמונה שנים חרכה את בטני. משיכה. תשלטי בעצמך אריון. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תנשמי, פקדתי על עצמי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"כנראה מהדמעות, לפעמים זה גורם לעיניי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">להיראות בהירות יותר, סליחה אם נראיתי מפחידה."</span></p>
			<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak" />
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ידעתי איך לשוחח </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עם בני האדם, ידעתי גם עד כמה הם כל כך </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מקורקעים עד שהם לא מסוגלים לדמיין אפילו שיש יצורים אחרים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בעולם. כן, הם חיפשו בנסתר. וכן, הם שלחו חלליות לחקור </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את המונקו. אבל האמת הייתה שהמוח האנושי שלהם לא יכול </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה להפנים שאולי יש חיים נוספים איפה שהוא ביקום. זה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה קשה מדי עבורם והאמנתי שגם אם הם היו רואים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מישהי נופלת מהירח, הם עדיין היו מחפשים לכך הסבר מדעי. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ובכן, לקיום שלנו, בני הלבנה, לא היה הסבר מדעי. נוצרנו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כדי לקיים את העולמות שהחזיקו את כדור־הארץ. היינו הומאנים, כמו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בני־הים, בני־האדמה, ובני־השמש. חיינו בתוך הכוכב עצמו, לא עליו, כך </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שהאסטרונאוטים שנחתו על הירח לא יכלו לראות אותנו. מלבד רעידת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אדמה קלה, המחקר שלהם לא הפריע לנו. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"לא." הוא הניד </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בראשו, "לא מפחידה. שונה." הוא התבונן בי כאילו מנסה לפענח </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אותי וכנראה כשהבין שזה מוזר, צחק בקול בריטון עמוק שהלם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את כתפיו הרחבות. "טוב," הוא גירד בזקנו, ונראה מהורהר. "הרשי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לי ללוות אותך לאן שאת צריכה. אני חושב שרצוי שלא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תישארי כאן לבד." הוא הסתכל עליי בציפייה שאסכים.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אם הוא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה רוצה לפגוע בך, הוא כבר היה עושה זאת.</span><span class="CharOverride-14" xml:lang="he-IL"> </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חשבתי</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL"> לעצמי</span><span class="CharOverride-14" xml:lang="he-IL">.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"זה בסדר, אני מגיעה לכאן מדי פעם. אין </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">צורך שתדאג לי. תודה שתפסת אותי מנפילה לא נעימה לחול </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">רטוב." רציתי לסובב את גבי ולהתרחק ממנו אך כוח כלשהו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">טמן את רגליי באדמה הלחה ולא אפשר לי לזוז או </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">להתיק את מבטי מפניו שהרגישו כה מוכרות. רציתי, לא, נואשתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לראות את צבע עיניו, כאילו חיי תלויים בכך. "בסדר, תוכל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ללוות אותי למונית." <span id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></span>אמרתי כשהבנתי שעוד כמה רגעים בחברתו לא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">יזיקו. אולי כשנתקרב אל הכביש תאורת הרחוב תעזור לי לגלות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את מה שרציתי לגלות.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"יופי." הוא הניד בראשו והרכין אותו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כשחיוך שנלחם בו איים להופיע בזווית פיו. זה העלה על </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פניי חיוך אמיתי ראשון באותו היום.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הייתי לחוצה מהירח המלא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הקרב, ואת כל היום העברתי במחשבות על אבי. שמונה שנים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא ראיתי את עיניו שהבטיחו לי מאז שנולדתי שתמיד יהיה</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL"> שם עבורי, שהוא לא רק בן מלוכה, מגן הלבנה, אלא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">גם המגן הפרטי שלי. עד ששברתי את ליבו.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"שמח שאת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בוטחת בי." בן האדם החזיר אותי למציאות כשהרים את ראשו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ונכנע לחיוך.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה לו חיוך שמילים לא יוכלו לתאר, ליבי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עצר לא רק את זרימת הדם אל איברי גופי, אלא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את סיבוב העולם כולו.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כה מוכר. כה זר.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שאלות התרוצצו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">במוחי כשהוא הסתובב וטיפס על סלעי הצוק. מיהרתי להדביק את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">צעדיו. "היי, חשבתי שתלווה אותי לא שתברח ממני." קראתי אליו. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא נעצר במקומו בגבו אליי והביט לשמים, לא יכולתי לראות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את פניו אך יכולתי לראות את כתפיו עולות ויורדות כאילו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נשם נשימה עמוקה. הגעתי אליו ונעמדתי לידו. "זה בסדר, אתה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא חייב." באמת הייתי צריכה ללכת משם. איזו אינטראקציה משונה. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">האצתי את צעדיי כשהרגשתי את כף ידו מושכת אותי לאחור.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אני מצטער." הוא נאנח, ושחרר את זרועי. "אני לא מתנהג </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ככה בדרך כלל, באמת שאני משתדל להיות ג'נטלמן מושלם. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פשוט כנראה, כנראה שלא ציפיתי שכשאעז להתקרב אלייך <span id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></span>סוף סוף </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תמעדי לאחור בדיוק לבין זרועותיי, או שהעיניים שלך - " </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"ראית אותי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כבר?" קטעתי את דבריו.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"כל חודש את מגיעה לכאן. בחורה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לבדה במקום כזה," הוא הניד בראשו. "זה לא משהו שאנחנו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">רואים כאן לעיתים קרובות."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אז עקבת אחריי?" </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"מסוכן כאן." הוא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אמר בכעס. "זה האזור הכי מסוכן בסימול ואת מגיעה לכאן </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לבד בשעת לילה מאוחרת. פשוט שמרתי עלייך מרחוק, והפעם היה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נראה כאילו את רועדת אז העזתי להפריע לך ולגשת אלייך. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא ציפיתי שתפלי עליי." הוא הרים את ידיו בתסכול.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"טוב, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תודה." לא ידעתי מה אומרים במצב כזה. בחנתי את השמים. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">העננים הכהים כיסו את הירח, ואכזבת הפרידה התמקמה בבטני כמו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בכל חודש. רק שהפעם התחושה הייתה מהולה בתקווה לחזור הביתה. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">וזה כאב אף יותר.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אז נלך?"</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">המשכתי ללכת לצידו. הפעם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא כן שמר על קצב שהתאים לקצב הליכתי, וכשהגענו לכביש </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוצאתי את הטלפון כדי להזמין מונית. נלחמתי בדחף שלי להרים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את עיניי אליו על אף שממש רציתי לבחון את צבע </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עיניו המסתורי. לא יכולתי להתעסק בשטויות. הייתי חייבת לשמור על </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מרחק, לדכא את התחושות שהוא עורר בי ולחזור לדירה שלי. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הייתי חייבת להיות לבד כדי לעכל את מעט המילים שווניר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הספיק לומר לי. "הוא אמור להגיע תוך חצי שעה, לא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">קל למצוא נהגי מונית שמוכנים להגיע לכאן." התיישבתי על המדרכה.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אז אחכה איתך." זרועו ליטפה את זרועי במגע עדין <span id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></span>כשהתיישב </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לידי וחמימות עברה ממנו אליי. נלחמתי בצורך להתמסר לה ולהיצמד </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">למגע הזה, ובמקביל נלחמתי בהיגיון שצעק לי להתרחק. נשארתי במקומי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">וניסיתי להראות טבעית ככל האפשר. הוא נראה טוב, תירצתי לעצמי. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">גדול, חזק, מרשים, בלונדיני. כל אישה הייתה מרגישה ככה בחברתו. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אך לפתע הוא תפס בסנטרי בזהירות, והרים את פניי אליו. "</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הבהלתי אותך, עיניי ירח? מבטיח שלא עקבתי אחרייך ושאני לא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מטורף. משהו בך גרם לי לרצות לשמור עלייך. ועכשיו כשאני </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מסתכל בעינייך אני גם מבין למה." והנה העיניים שלו. לא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">יכולתי להתיק את עיניי מעיניו. צבען התכול היה בהיר עד </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כי דמו לצבע השמיים ביום יפה. "ירוק ברקת." הוא פסק. "</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אז איך הן נצצו כאילו היו חלק מהכוכבים שמאירים את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הלילה?" הוא אמר כאילו לעצמו. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ניערתי את ראשי מאחיזתו. דבריו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">העירו אותי מהכישוף שהטילו עליי עיניו המוכרות. "הדמעות. תעתוע ראיה." </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אמרתי נחרצות בתקווה שירד מזה.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"כל העולם הזה הוא תעתוע </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ראיה אחד גדול, לא?" הוא אמר בקול את המחשבות שעלו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בראשי בתחילת הערב. חוסר שביעות רצון התפשט על פניו.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"וזה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מעציב אותך?" שאלתי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא צחק צחוק מעושה. "מעציב? זה הדבר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הכי נורא אצל בני האדם. הזיוף. כולם מנסים להיות משהו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שהם לא. אני לא מבין איך הם לא מבינים מאיפה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מגיעות אליהם כל המחלות האלה, ולמה דברים רעים קורים להם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כל הזמן."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אתה חושב שלאנשים קורים דברים רעים כי הם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא מי שהם?"</span></p>
			<div id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak" />
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אני חושב שהם נאחזים חזק בזיוף שהם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שכחו להיות שמחים באמת, ולהיות פשוט הם."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"להיות אמיתי זה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא כזה קל." אמרתי בידיעה שיש רק למי שהאש השתוללה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בתוכו. להיות בן־לבנה, שהאמת היא המהות שלו, היה קשה יותר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מכל.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"זה קל יותר מלחיות בשקר." הוא שלח אליי את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">החיוך שלו והטה את ראשו.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"יש שלווה בלהיות פשוט אתה." </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הרמתי את פניי אליו. יש שלווה בלא להתאמץ כפי שהתאמצתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בלבנה. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה קל יותר להיות בודדה כמו שהייתי על כדור־הארץ, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שקועה בשגרה המשעממת להפליא שלי, ובחופש שניתן לי במסגרת העונש </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלי. אחותי הייתה מכנה את המחשבות שלי בגידה. בגידה במהות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלנו.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"היי, אוֹסָן, אתה לא אמור להיות במים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עכשיו?" הבחור שהתקרב אלינו והלך בהליכה מתאמצת, משך באפו ובחן </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אותי בבוטות. "ומי זאת?" הוא חייך אליי בעודו לועס מסטיק.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">למזלי, המונית שלי בדיוק הגיעה. נעמדתי והייתי צריכה להחזיק את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עצמי שלא לרוץ אליה הכי מהר שרגליי יכלו לזוז.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"רגע, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חכי," אוסן קרא לי ונאלצתי לעצור. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אני לא רוצה שהמונית </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תברח לי."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"לא תגידי לי לפחות איך קוראים לך לפני </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שאת בורחת?" הוא התקרב אליי, מרחק נגיעה קלה ממני. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"למה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">זה משנה?" ליחחתי את שפתי והסתכלתי על המונית מעבר לכתפי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אני בטוח שיש לך שם שמתאים לכוכב." הוא חייך אליי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בהתגרות וגרם לי לפיק ברכיים. </span></p>
			<div id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak" />
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כוכב נופל, רציתי לתקן. הרי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">זה כל מה שהיינו, כוכבי לבנה שהרכיבו את הירח. ניצוצות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">האמת שאם הם השחירו את עצמם על ידי מעשים שלא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">התאימו לטוהר שנדרש מהם, הם נאלצו ליפול כדי לא לפגוע </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בשלמות הלבנה. אז איך יכולתי לחזור?</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אני חייבת ללכת." התרחקתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לאחור ונכנסתי למונית. "בבקשה, סע אדוני." האצתי בנהג, שלחץ על </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הגז ונסע משם.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נתתי לנהג את הכתובת שלי ונשענתי לאחור, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מרגישה איך בליבי נפער חור נוסף עם כל קילומטר שהתרחקנו. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ניסיתי להתמקד במה שאחי אמר לי, אבל מחשבות על הגבר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">החדש הזה בעל העיניים המוכרות הפריעו לי. כשעליתי לדירה שלי, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הירח התחיל להיעלם וסימנים של בוקר הורגשו באוויר. עמדתי עם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">המפתח במנעול הדלת כשהבנתי שלא אוכל לישון עכשיו. חזרתי על </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עקבותיי ויצאתי לרחוב.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הלכתי לאורך השדרה ופניתי אל שוק האיכרים. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הדוכנים כבר עמדו והיו מלאים בסחורה. עברתי בין הרוכלים ועצרתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לשוחח עם כמה מהם. משום מה, הריח בשוק האיכרים תמיד </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הזכיר לי את הריח במפגשי הפסגה של ההומאנים.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"שלום לך." </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עצרתי ליד דוכן הפרחים של ויקטור הזקן והרמתי זר של </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ורדים לבנים. על אף שידעתי שכמו בכל פעם, גם היום </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא לא ייקח ממני כסף הוצאתי את הארנק מתיקי, הוא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הביט בי בכעס עד שהכנסתי את הארנק חזרה. "אז אשלם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לך בעוגיות טעימות השבוע." הבטחתי בחיוך. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ויקטור לא חייך, אף </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פעם. הוא גם לא דיבר הרבה, אם בכלל. אבל הוא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">התרגל אליי, וכנראה חיבב אותי מספיק כי מהפעם הראשונה שהגעתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לדוכן שלו, חדשה על כדור הארץ, הוא לא הסכים לקחת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ממני פרוטה על הפרחים ואני בהכרת תודה נשארתי לעזור לו.</span></p>
			<div id="page19" role="doc-pagebreak" aria-label="19" epub:type="pagebreak" />
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה לילה מוזר מאוד." התחלתי לספר לו, נכנסתי אל מאחורי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הדוכן והתיישבתי על השרפרף שהיה מונח לידו. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הזקן הנרגן היה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נראה לי בודד כמוני, כאילו יכלו להיות מסביבו מאות אנשים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אבל עדיין הוא ירגיש לבד, ולכן היה חשוב לי לדבר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">איתו קצת בכל פעם. גם אם על דברים לא מעניינים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שקרו לי.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אתה יודע, כמו בכל חודש הלכתי לחוף הצוק </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אתמול." הוא סובב את גבו אליי ונאבקתי בחיוך. "את הסיפור </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הזה אתה בהחלט תרצה לשמוע." נשענתי על הקיר מאחורי ונזכרתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בבחור ההוא. "היה שם בחור, הוא היה יפה תואר." </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נאנחתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בחולמניות כשנזכרתי בעיניו התכולות של אוסן. הצצתי לעבר ויקטור וראיתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שהוא מרים גבה מזלזלת. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אל תסתכל עליי ככה, הוא גם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה נחמד. מתברר שהוא נמצא שם בכל חודש כשאני מגיעה, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">וזה נשמע מוזר." הפעם ויקטור הסתובב אליי והרים את שתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">גבותיו בסימן אזהרה. צחקתי. "כן, נכון, גם אני חושבת שזה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מצמרר." </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מה שבאמת צמרר אותי היו עיניו של אוסן שיכולתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לראות בעיני רוחי כאילו היו כאן ממש מולי. "אבל לא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פחדתי ממנו. משונה, נכון? הייתי צריכה לברוח ממנו. אבל אתה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מכיר את התחושה הזו שאתה מרגיש כאילו אתה מכיר מישהו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מלפני אבל לא מצליח לזכור בדיוק מאיפה?" לא הייתה שום </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הבעה על פניו של ויקטור כשהקשיב לי, אבל יכולתי לראות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">רמז לחיוך.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"היי, אפשר לשלם?" שאל בחור שעמד בראש תור </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ארוך שלא שמתי לב שהשתרך מול הדוכן. ויקטור החמיץ פרצוף </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אל הבחור שהיה חסר סבלנות. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חייכתי אל הקונים וקמתי במקום </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ויקטור לקחת תשלום. עטפתי את הפרחים וסידרתי את התשלום בקופת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הפח הקטנה, <span id="page20" role="doc-pagebreak" aria-label="20" epub:type="pagebreak"></span>ואחרי שסיימתי הסתובבתי אל ויקטור והרמתי את התיק </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלי. "אני צריכה ללכת." פתאום ויקטור אחז בזרועי בדאגה. הנחתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את ידי על שלו. "אל תדאג לי, אני יודעת להסתדר, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ואני בטוחה שלא אראה שוב את הבחור הזה." </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הוא שחרר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את ידי, ואני ניגשתי אל התרמיל שלו שהיה מונח מתחת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לדוכן. הוצאתי את קופסת הכדורים של ויקטור מאחד התאים של </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">התיק, ואת הכריך שלו והנחתי לידו. "נתראה בשבוע הבא?" הרמתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את זר הוורדים שלי ונופפתי לו לשלום.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פניתי ימינה ונכנסתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אל לב שוק האיכרים העמוס. קניתי כמה מאפים וחזרתי לדירה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלי. השמש כבר הייתה גבוה בשמים ולא היה זכר לירח. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הבית שלי היה רחוק עכשיו, בצדו השני של כדור־הארץ, ומראהו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">החל להתפוגג עד החודש הבא בו יראה מלא לעיניי שוב. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">החיים שלי בכדור־הארץ חזרו למסלולם.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כשנכנסתי לדירה הבנתי שהשארתי חלונות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פתוחים שוב. מזג האויר בסימול תמיד היה לא צפוי ולא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">יכולתי להסתכן בגשם שיכנס פנימה. אחרי שסגרתי את החלונות, הכנתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לי משהו לאכול ושתיתי קפה, וכשסיימתי הסתכלתי בשעון והבנתי שאיאלץ </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לוותר על מקלחת. מיהרתי להחליף בגדים, ויצאתי אל הווילה.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לעיירה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה עניין בשימור בעלי חיים. היא נתנה להם מקלט, טיפלה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בהם, והיה אסור לדוג או לצוד בשטחה. הכרתי את האגדות </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">על הקמת סימול, אז ייחסתי את השימור המוקפד ליצורים המסתוריים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שנפלטו אליה ושטרם חזיתי בהם. אחד המקומות העיקריים בהם שיקמו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חיות מים הייתה ה'ווילה', שם לינה, חברתי, ואני מצאנו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עבודה. בווילה היו מעבדות, משרדים וחדרי מנוחה, והיא נבנתה במורד </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">גבעה מול הים הגדול. העיירה <span id="page21" role="doc-pagebreak" aria-label="21" epub:type="pagebreak"></span>הקימה חומה שבודדה את חלקת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">המים בה עבדנו מהים הפתוח על מנת שלחיות יהיה אזור </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מחיה שיקומי נפרד.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">האירוניה בכך שעבדתי עם חיות מים לא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נעלמה מעיניי. כל חיי נואשתי לחיים במים, והחלום הזה רקם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עור וגידים כשמלאו לי שלוש עשרה, אחרי שהכרתי את בן </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הים שהפך את גורלי ולא זכרתי את שמו כעונש על </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חטאנו המשותף.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"תגעי בשפתיי, אני אגע בשלך, ונהיה שווים." הוא</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL"> לחש לי בכל שנה שהתראינו, ואז נסוג והתרחק ממני. "דרך</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL"> החטא לא תהיה הדרך שלנו." הוא הניד בראשו בצער וייאוש</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL"> בכל פעם שכמעט ומימשנו את איומו השקט, חוץ מהפעם האחרונה</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">, אז הוא לא אמר את אותם משפטים קבועים, ונישק אותי</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL"> במרד ובחייתיות.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הזיכרון שנותר לי ממנו היה רק עיניו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שרקדו על קשת צבעי המים והשמיים, ושיערו הזהוב כמו החול </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שתמיד היה משוחרר. ידענו שהתשוקה שלנו היא חטא עליו נענש, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ועד לאותה נשיקה הוא היה קול ההיגיון מבנינו. זה שחיפש </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את הדרך המותרת לנו. העונש העתידי היה ידוע גם לי, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">רק שאני הייתי בעלת האש, והיגיון היה רחוק ממני.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"מאחרת. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שוב." לינה נאנחה מתוך המים, וטיפסה על מדרגות המזח כדי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לתת לי חיבוק. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לינה ואני נפגשנו ביום הראשון שלי בכדור־הארץ. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נחתי על קצה הר גבוה בקצה העיירה. נחנקתי מהאוויר הטחוב, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מהאורות המשונים, מהתחושה תחת רגליי היחפות וכנראה שגם איבדתי הכרה. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">התעוררתי עירומה כשלצידי נעלי ספורט שחורות ותיק בו מסמכים רשמיים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלא ידעתי מהם בדיוק, ומלא שטרות. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">על גופי הייתה מונחת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שמיכה ואליה היה מוצמד פתק - <span id="page22" role="doc-pagebreak" aria-label="22" epub:type="pagebreak"></span>"נעליים וגרביים - על הרגליים. בגדים - </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את יודעת מה לעשות איתם. הניירות עם המספרים עליהם – אלו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שטרות כסף, איתם תלכי למקום שקוראים לו בנק, שם תחכה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לך אישה לא נחמדה במיוחד ששמה לינורה. יכולנו להפקיד את </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הכסף במקומך, אבל את צריכה להתחיל להכיר את כדור הארץ. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תני ללינורה את הכסף ואת המעטפה שעליה רשום מסמכים אישיים, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">והיא תסביר לך מה את צריכה לעשות. כשתחליטי שאת מסוגלת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">להתחיל מחדש רדי במורד ההר, תחכה לך שם מכונית, היא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">תיקח אותך למרכז העיירה ושם תמצאי את הבנק. ברוכה הבאה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לסימול."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא סיקרן אותי לדעת מי הניח לידי את התיק, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ידעתי שלשאול שאלות בעיירה שכזו יהיה מטופש. לא הייתה לי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ברירה אלא להתחיל מחדש. התיישבתי וראיתי את הקונכייה שהלכה איתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לכל מקום, מאז הייתי בת שלוש עשרה, מונחת לידי. הרמתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אותה וחיבקתי אותה אל חזי. אחר כך בחנתי את ידיי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">וראיתי איך צבע עורי השתנה, כבר לא הייתי לבנת עור. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">משכתי קווצות משיערי וראיתי ששיערי הפך כהה עד כמעט שחור. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">התחושה הייתה שונה על עור פניי. לא היה לי נעים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ונוח כמו בלבנה. גירד לי בכל מיני מקומות, והיה לי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">קר. התלבשתי תחת השמיכה, נעלתי את הנעליים המוזרות והלא נוחות, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אספתי את הדברים שניתנו לי והתחלתי לרדת במורד ההר כשהקונכייה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בכיסי. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בחור חייכן חיכה לי בתוך מכונית שחורה שאז נראתה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לי ככלי זר, הוא לא דיבר וכך גם אני. אחרי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נסיעה בה לא הורדתי את עיניי מהחלון, הוא עצר במרכז </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">העיירה ואני ירדתי מהרכב, והתבוננתי סביב. עם התיק על גבי, </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נעמדתי על המדרכה. מולי ניצב מבנה גדול ועליו היה תלוי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלט 'בנק'. האותיות היו <span id="page23" role="doc-pagebreak" aria-label="23" epub:type="pagebreak"></span>לא מוכרות לי, אבל הצלחתי לקרוא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אותן כאילו היו בשפת ההומאנים.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נכנסתי פנימה. צעקות של קול </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">נעים וצרוד במקצת הסיחו את דעתי. בחורה בעלת שיער שחור </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הקימה שם מהומה. "הלוואת סטודנט מטומטמת!" היא צעקה. "מה לא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ברור!" הגברת מאחורי הדלפק הסתכלה לצדדים בחוסר נעימות בזמן שבעלת </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">השיער השחור המשיכה לצעוק עליה. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הגברת נעמדה ופתחה דלת שעליה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה רשום - הנהלה. שחורת השיער הסתובבה אליי ועיניה היו מהפנטות. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">עין אחת תכולה והשנייה שחורה, שתיהן מלוכסנות במעט וקמט ארוך </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">וסימטרי תחם כל אחת מהן. נסערת, היא צמצמה את עיניה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לעברי, "גם את כאן כדי לקבל הלוואה בפעם המיליון של </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חייך?" היא נראתה עייפה. פחדתי לדבר, אבל היא הרימה גבה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">והאיצה בי, "אילמת?". </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הנדתי בראשי. "לא, אני," הייתי מופתעת מכך </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ששפת בני האדם פשוט גלשה ממני כאילו הייתה שפת האם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שלי, "חדשה כאן."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היא הנהנה כמבינת עניין, וכשהפקידה חזרה היא </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הסתובבה חזרה אליה. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אני מצטערת, גברתי, הבנק לא יכול לאשר </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לך עוד הלוואות." הפקידה זזה במקומה. יפת העיניים פשוט נאנחה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ויצאה בשקט מהבנק.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"אריה?" אישה בעלת פקעת הדוקה הפתיעה אותי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">כשקראה לי בכינוי בו הוריי קראו לי. לא הרגשתי בנוח </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">פתאום. "נעים מאוד, אני לינורה. בואי אחריי." נכנסתי אחריה לתוך </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">משרד והיא סימנה לי לשבת על אחד הכיסאות שהיו מונחים </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מולה. <span id="page24" role="doc-pagebreak" aria-label="24" epub:type="pagebreak"></span>"שמעתי שירשת סכום כסף מכובד." היא אמרה וחיוך מזויף </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ולא נחמד על פניה. "אני מצטערת על הורייך." היא הניחה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מולי דפים והסבירה לי היכן לחתום ומה לרשום.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אחרי שפתחתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">חשבון, ומילאתי טפסים בשפת בני האדם, שהתברר שידעתי גם לכתוב </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אותה, והפקדתי לחשבון חלק מהכסף בהמלצת לינורה, יצאתי לרחוב. בחנתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את המכוניות שנסעו בשני כיוונים שונים. את בני האדם שהלכו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">ודיברו מהר.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לינה ישבה על המדרכה ונראתה אבודה. "את בסדר?" </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">התיישבתי לידה. </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"בסדר עד כמה שאני יכולה להיות במצבי הנוכחי. </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא מוצאת עבודה, לא יכולה לשלם על מגורים." היא משכה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בכתפיה.</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לא היססתי כשהוצאתי מהתרמיל צרור שטרות והושטתי לה. "ירושה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">שקיבלתי היום. אה, הוריי הורישו לי לא מעט כסף. אנחנו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">יכולות לחלוק בו."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היא הסתכלה עליי בעיניים פעורות, "מה לעזאזל?! </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את לא יכולה להסתובב ברחוב ולחלק לאנשים כסף." היא לחשה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אל פניי והסתכלה לצדדים. "יש כל מיני פסיכים בעיירה הזו." </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היא הטתה את ראשה ובחנה אותי. "איפה את גרה?" </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">הפעם </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אני משכתי בכתפיי. "בדיוק הגעתי לכאן, אני צריכה לחפש מקום." </span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">"</span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">טוב, קודם כל, תכניסי את הכסף שלך לתיק." היא כיוונה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את היד שלי לתוך התרמיל. "ועכשיו בואי נלך לחפש לך </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בית."</span></p>
			<p class="Normal ParaOverride-6" lang="en-US" xml:lang="en-US"><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לינה עזרה לי למצוא את הדירה שלי, אותה רכשתי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">מיד. ולאחר מכן סיפרה לי שהיא לומדת במכללה המקומית לטיפול </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">בבעלי חיים. התלהבתי מהמקצוע שלה, והצטרפתי ללמודים. מדי פעם ישנו </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">אחת אצל השנייה. חששתי שהיא תציע שנגור <span id="page25" role="doc-pagebreak" aria-label="25" epub:type="pagebreak"></span>ביחד, אך נראה </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">היה שלינה אהבה לחיות לבד בדיוק כמוני. היא הכירה לי </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">את העיירה, ולמדתי ממנה על מנהגי בני האדם ואיך להסתגל </span><span class="CharOverride-11" xml:lang="he-IL">לכדור הארץ.</span></p>
		</div>
	


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 83.20 ₪ מחיר רגיל 93.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
מועדון: 77.99 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 39.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
הנמכרים ביותר

ימינה
שמאלה