אחרי שהיית שלי 1 בנות לואיזיאנה 1

1

ספנסר

אני אוהבת סקס. אני אוהבת את הכוח, את האינטימיות ואת האופוריה שסקס מביא איתו. שלא תהיה כאן טעות, אני לא זונה. אלוהים, עצם המחשבה על המילה הזאת מעוררת בי חלחלה. אני בסך הכול אישה שלא מתביישת ביצרים שלה, אישה שמכירה את הגוף שלה ורוצה שאתה תכיר אותו באותה המידה.

למשל, הידעת שלדגדגן יש פי שניים קצות עצבים מאשר לזין? למעשה, זה האיבר היחיד, נשי או גברי, שמטרת קיומו היחידה היא הנאה.

נכון מאוד, נשים. סקס אמור להעניק הרגשה טובה, ואם זה לא המצב, תתקשרי למשרד שלי ותקבעי פגישה. אראה מה אני יכולה לעשות.

לא, אני לא מתחזקת איזו אופרציה מעוררת סקנדלים. אני פסיכולוגית משפחתית המתמחה בטיפול מיני, מטפלת מינית לצורך העניין, ואני אוהבת את העבודה שלי. מעטים הדברים המתגמלים יותר מאשר הידיעה שעזרתי לאדם או לזוג להגיע לעונג בצורה החיונית ביותר שיש, בעיניי.

ישנן סיבות רבות, מלבד החיבור הרגשי, לכך שמערכת יחסים מינית בריאה היא דבר חשוב ביותר. סקס תורם לתחושת שלווה כללית בחיים. יש לו כוחות קסם, אני רצינית. הוכח באופן מדעי שסקס משחרר הורמונים מרגיעים ומפחיתי מתח. סקס הוא נוגד דיכאון ומשכך כאבים טבעי, אז בפעם הבאה שיבוא לך להדוף מעלייך את הגבר שלך כי יש לך כאב ראש, תשקלי שוב. עד שתגיעי לאורגזמה כאב הראש כבר מזמן יישכח, אני מבטיחה לך.

או־קיי, אז אולי תשאלו את עצמכם איך הגעתי לכאן אם אני כזאת מומחית, אישה בת שלושים ושלוש עם שלושה ילדים משני גברים שונים, ואינני נשואה לאף אחד מהם.

די לשפוט אותי. יש בעיות שאי אפשר לפתור בחדר השינה, ומסתמן שאני מושכת אליי בעיות מהסוג הזה בדיוק.

תבינו, שכבתי עם שלושה גברים בלבד בחיי, ובסופו של דבר, שתיים ממערכות היחסים האלה הביאו לעולם יצורי אנוש קטנטנים, שתורמי הזרע שלהם בשום אופן לא רצו לגדל.

כשהייתי בת תשע־עשרה ובשנתי הראשונה בקולג', שנתיים לאחר שיברון לב, הכרתי את טייט טנינג. הוא היה בשנת הלימודים האחרונה שלו, וכוכב קבוצת הפוטבול. תלתליו הזהובים, עיניו הכחולות והישבן המושלם שלו היו נפלאים מכדי שתודעתי המבושמת תוכל לסרב לו.

סיימנו ליל מסיבת קולג' במושב האחורי של מכונית ה'אקספלורר' שלו, ורומן סוער התפתח בינינו. החיבור שלנו היה מטורף. הגבר הזה ידע לגרום לגוף שלי לצרוח, והוא גם היה חבר טוב.

טייט היה טוב לב וקשוב, והעריץ את האדמה שעליה דרכתי. טיילנו הרבה וחגגנו במסיבות אפילו יותר. בערך חודש לאחר שסיים את לימודיו נסענו לחגוג בווגאס וחזרתי עם טבעת על האצבע.

הוא היה בעל טוב, לרוב, והיינו מאושרים, צעירים ומאוהבים. כמה חודשים לאחר מכן, לאחר בדיקת היריון חיובית, אולטרסאונד ופעימות לב של שניים... טוב, אני מניחה שאתם יכולים לחבר את חלקי הפאזל ולהבין את המשך הסיפור.

לייק ולנדון נולדו שישה חודשים לאחר שהתגרשנו. טייט אפילו לא טרח להגיע לבית החולים, אבל רציתי שלילדיי יהיה אבא. הייתה בי תקווה שבסופו של דבר הוא ישנה את דעתו, אז רשמתי את שמו בתעודות הלידה, ובעקבות התעקשותו של אבי גם תבעתי מזונות.

במשך כמה שנים הוא היה לא יותר מאשר צ'ק בדואר. שבע מאות הדולרים המסכנים ששלח מדי חודש בקושי כיסו את עלויות החיתולים ואת הבגדים שלבשו. הוריי שילמו על המשפחתון כדי שאוכל לסיים את לימודיי, ותמיד וידאו שיש אוכל על שולחננו. הם שילמו על דירתי מאז שהתחלתי ללמוד בקולג', אז הם שדרגו אותי מדירת חדר שינה אחד לשניים, והסתדרנו. היה קשה, קשה מאוד אפילו, אבל עשינו את זה.

התוכנית תמיד הייתה לשוב לעיירת הולדתי, סידר גרוב, לאחר שאסיים את לימודיי, אבל חברתי הטובה ג'ינה נשארה לעבוד אצל בן דודה, דילון, בקליניקה החדשה שלו, והתחננה שאצטרף אליה.

כבר סיימנו את לימודי התואר שלנו בפסיכולוגיה, אז דילון שילם עבור ההכשרה הנוספת שהיה עלינו לעבור. אחרי שהשלמנו את שעות ההתמחות הנדרשות, ג'ינה ואני התחלנו לעבוד ב'נולה בריאות מינית'.

כשהילדים היו בערך בני חמש טייט פתאום החליט שהוא רוצה להיות חלק מחייהם. אתם יודעים, אחרי החלק הקשה. אחרי הבכי, החלפות החיתולים הבלתי פוסקות והאכלות לילה. באופן חוקי היו לו זכויות ביקור, אז לא יכולתי למנוע ממנו לקחת אותם בסופי שבוע.

לפעמים הוא עושה זאת. בפעמים אחרות הוא לא מגיע. הוא לוקח אותם והורס את כל העבודה שהשקעתי, מחזיר לי שני ילדים נטולי כבוד. עד שאני מצליחה להחזיר את הישבנים הקטנים שלהם למוטב הוא מופיע שוב באורח פלא, והמעגל חוזר על עצמו.

החלק הנורא ביותר בכך שהוא נכנס ויוצא מחייהם ללא כל מחשבה זה הפגיעה בהם. אין דבר נורא יותר מהבעת האכזבה על פניהם של המתוקים שלי, כשהאיש הזה מבטיח להופיע ואז מבריז.

במשך הרבה מאוד זמן היה בלתי אפשרי עבורי לצאת לדייטים. הייתי אימא חד־הורית לתאומים ובמרחק של כמעט שלוש שעות נסיעה ממשפחתי, אז היה לי קשה מאוד למצוא זמן לעצמי.

בקושי היה לי זמן להתקלח. תאמינו לי, גבר היה הדבר האחרון ברשימה שלי, אבל בסופי שבוע שבהם הבנים היו בביתו של טייט, מצאתי את עצמי עם זמן חופשי.

ג'ינה התעייפה כבר מלראות אותי שרועה על הספה והכריזה שהגיע הזמן לסופי שבוע של הבנות. כבר שכחתי כמה כיף לשתות ולרקוד ולא להיות הדמות האחראית כל הזמן. יכול בהחלט להיות שאפשרתי לעצמי להיסחף קצת.

לפני כמעט שלוש שנים, באחד הערבים שבהם יצאנו, הכרתי אליל לטיני בשם אלכס, ומתברר שהשתכרתי מספיק כדי לשכוח שזרע יוצר תינוקות.

אלכס ואני יצאנו במשך כמה חודשים. רגע, זה נשמע רשמי כל־כך. פשוט אתאר את זה כמו שזה היה. הזדיינו, אבל רק כשהבנים לא היו בבית. הייתי אובססיבית לגוף של אלכס ומכורה לדברים שעשה לגוף שלי. אחרי שהייתי אחראית לאורגזמות שלי במשך זמן רב כל־כך, היה נחמד להעביר את המשימה הזאת לידיו המוכשרות ולשאר חלקי גופו.

כשמצאתי את עצמי נטולת כל יכולת לצאת מהמיטה ומקיאה במשך שבוע שלם, ג'ינה הופיעה בביתי עם שקית מבית המרקחת, דחפה אותה לעברי ואז הובילה אותי לשירותים, איחלה לי בהצלחה וסגרה את הדלת.

אני לא יודעת למה לא הבנתי את זה קודם לכן. אולי הייתי בהכחשה. בכל מקרה, כשהבטתי בקופסה המציאות הכתה בי בעוצמה. לא שוב.

אם עושים את החישוב, מבינים כבר שהבדיקה הארורה יצאה חיובית. הייתי בת שלושים, לא נשואה ובהיריון עם הילד השלישי שלי.

כשסיפרתי לאלכס הוא הציע לשלם על הפלה. נכון, לא הייתי אחראית בכך שלא השתמשנו באמצעי מניעה, אבל לא התכוונתי להפסיק את ההיריון. כבר השלמתי עם העובדה שעומד להיות לי תינוק. השאלה היחידה שרצה במוחי בשלב זה הייתה אם הוא מתכוון להיות מעורב.

לא השליתי את עצמי. לא היינו זוג ולא הייתה לי שום כוונה לכפות עלינו מערכת יחסים רק מפני שנכנסתי להיריון, אבל לא התכוונתי לעשות את אותה הטעות שעשיתי עם לייק ועם לנדון. אם הוא לא יהיה חלק פעיל בחייו של התינוק, לא אכפה את זה עליו.

עזבתי אותו עם ההכרזה שאני מתכוונת ללדת את התינוק איתו או בלעדיו, ושאם הוא בוחר להיות אבא אמיתי לילד שלנו, לא אעמוד בדרכו. אם הוא לא יהיה שם, כלומר באמת שם, אז אני לא מעוניינת בכסף שלו, והוא יכול להעמיד פנים שכל זה לא קרה.

תוך פחות מיממה אלכס השיב לי בהודעה. הוא פשוט כתב, "אני לא בעניין."

הייתם חושבים שכל זה היה הופך אותי לציניקנית. תאמינו או לא, אינני כזאת. אני יודעת שיש גברים טובים שם בחוץ, אבל אין לי זמן או אנרגיה לחפש את נסיך החלומות. שלושת בניי, העבודה והוויברטור שלי ייאלצו להחזיק אותי בעתיד הנראה לעין.

עם זאת, המטופלים שלי נותנים לי תקווה. הם מוכיחים לי מדי יום שבתוך הרפש עדיין חיים נסיכים, גברים שמוכנים להיות ענווים, ללמוד ולעשות מה שנדרש כדי להציל את הנישואים שלהם.

אומנם אני לא יודעת איך למצוא אותם בעצמי, אבל יש לי רשימה ארוכה של מטופלים שיעידו שאני יודעת איך לתקן אותם.

חברים יקרים, ככה בדיוק הפכתי להיות סתירה מהלכת, מטפלת מינית בת שלושים ושלוש עם אפס חיי מין.