ראויה 2 טיקלד פינק 2
טאבי לייטלי, משפיענית רשת נטולת סוכר, מסתירה את החלומות שלה מהעולם. האיום לחשוף אותם שולח אותה כל הדרך לטיקלד פינק, ויסקונסין - שם היא לוקחת כפרוייקט צדקה את דילן רייט שהיה הילד הרע המקומי והיום הוא השרברב של העיירה.

תגיות: מידידים לאוהבים,מידידים לאוהבים,סודות מהעבר,סודות מהעבר,קומדיה רומנטית,קומדיה רומנטית,רומנטיקה בעיירה קטנה,רומנטיקה בעיירה קטנה,רומנטיקה עכשווית,גראמפי וסאנשיין,גראמפי וסאנשיין
שם: ראויה 2 טיקלד פינק 2
מחבר/ת: פיפה גרנט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 013630016
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 1</span></span></h1>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3"></span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3">אוקטביה לייטלי, הידועה גם כיורשת עם </span><span class="bold _idGenCharOverride-3">יותר מדי סודות בשביל לפרט</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-3"> פה.</span></span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3">לפני</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-3"> חודשיים...</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha ParaOverride-1">אם יש משהו טוב יותר בעולם הזה מלחזור הביתה למישהו שהתגעגע אלייך, אין לי מושג מה<span class="no-break"> הוא.</span></p>
			<p class="textindent">וגם, אין לי מושג מתי התחלתי לחשוב על קוסטה ריקה כעל <span class="italic _idGenCharOverride-3">הבית</span>, אבל יש מין שלווה שנוחתת עליי כשאני נעצרת בקצה הרחוב שמוביל לחוות הקקאו שלי שמגלה לי שאני סוף־סוף נמצאת במקום שאליו אני<span class="no-break"> שייכת.</span></p>
			<p class="textindent">במקום שבו מקבלים<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">במקום שבו אני יכולה להיות<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אני</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">בלי התנצלויות. בלי תירוצים. פשוט<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אני</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">וכשהדלת לווילה בקצה שביל הגישה נפתחת, ונעמי קרוס יוצאת בריצה, <span class="italic _idGenCharOverride-3">זה</span> מה<span class="no-break"> שזה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">זה מה שחיפשתי כל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> חיי.</span></span></p>
			<p class="textindent">"יש לנו פּוֹלים!" היא צווחת, ומרימה פול צהוב. "<span class="italic _idGenCharOverride-3">יש לנו</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> פולים</span></span><span class="no-break">!"</span></p>
			<p class="textindent">"מה?"</p>
			<p class="textindent">אני מזנקת החוצה מהג'יפ, מרימה את הכלבה שלי ורצה אל החברה הכי טובה שלי לאורך החצר הקטנה אבל<span class="no-break"> השופעת.</span></p>
			<p class="textindent">ואני מתכוונת<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">לשופעת</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">האדמה פראית וחופשית ויפהפייה. זה כל מה שתמיד רציתי שהחיים שלי<span class="no-break"> יהיו.</span></p>
			<p class="textindent">"פולים!" נעמי<span class="no-break"> מקרקרת.</span></p>
			<p class="textindent">"פולים!" אני חוזרת אחריה. "הפולים שלנו?<span class="no-break"> באמת?"</span></p>
			<p class="textindent">פבלס, כלבת היורקשייר הקטנה שלי, נובחת בהתלהבות איתנו, ואני מרימה אותה כדי לנשק את ראשה כשאנחנו מגיעות<span class="no-break"> לנעמי.</span></p>
			<p class="textindent">אם הצלמים שעקבו אחריי בכל רחבי מילנו לבושה בבגדי האופנה העדכנית ביותר היו רואים אותי קופצת מאושר באוויר בגלל <span class="italic _idGenCharOverride-3">פולים</span> בפיסת גן העדן הפרימיטיבית הזו שבמרכז אמריקה — הם היו נלהבים יותר לצלם<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">טאבי לייטלי, גורו כושר </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">ואופנה טבעונית נטולת סוכר, מאבדת את זה בגלל שוקולד כשהיא </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לבושה במכנסי כותנה קצרים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> בג'ונגל.</span></span></p>
			<p class="textindent">נעמי כורכת את זרועותיה סביבי ואנחנו מסתובבות במעגל. כשהיא משחררת אותי, אני לוקחת את הפול הצהוב ממנה ומנשקת אותו, ואז מציעה אותו לפבלס, שגם מלקקת אותו, לפני שהיא עושה פרצוף שגורם לי לצחוק. "פול יפהפה,<span class="no-break"> יפהפה!"</span></p>
			<p class="textindent">"סבסטיאן אומר שיהיה לנו קציר אמיתי החורף." היא אומרת<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent">"אין<span class="no-break"> מצב!"</span></p>
			<p class="textindent">"כן! מהעצים שנשתלו לפני שהגענו<span class="no-break"> לפה."</span></p>
			<p class="textindent">אני<span class="no-break"> צווחת.</span></p>
			<p class="textindent">נעמי<span class="no-break"> צווחת.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו מתחבקות ורוקדות שוב<span class="no-break"> במעגל.</span></p>
			<p class="textindent">שלוש<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שנים.</span></p>
			<p class="textindent">במשך שלוש שנים, הסתרתי את הסוד הזה מכל מי שאני מכירה, כשחיכיתי, קיוויתי ובזבזתי בלי סוף כסף מקרן הנאמנות שלי כדי להציל את החווה<span class="no-break"> הזו.</span></p>
			<p class="textindent">התרחבתי בכל הזדמנות, קניתי חלקות של אדמה סביב החווה ההררית שלנו כשהן הוצעו למכירה ושתלנו עצים גם שם, והתגנבתי לפה בכל הזדמנות שהייתה לי בין צילומים ופגישות עסקיות עבור עסק המשפיענית<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">וגם נהייתי <span class="italic _idGenCharOverride-3">מצוינת</span> בהכנת שוקולדים בכמויות קטנות עם פולים מחווה סמוכה בזמן שאנחנו לומדות בהדרגה איך להיות מומחיות<span class="no-break"> בתחום.</span></p>
			<p class="textindent">ההורים והאחים שלי לא יודעים. אנשי הקשר בתעשייה שלי לא יודעים, וגם לא אף אחד מהגברים שיצאתי איתם. חמישה מיליון האנשים שעוקבים אחריי בכל הרשתות החברתיות שלי לא<span class="no-break"> יודעים.</span></p>
			<p class="textindent">ואני מתה על<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">לא העובדה שזה סוד, אלא בגלל ה<span class="italic _idGenCharOverride-3">שייכות</span>. להיות רק<span class="no-break"> טאבי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">ללמוד להכיר את המקומיים שעבדו את האדמה הזו עם משפחותיהם במשך שנים, נוסף לחברים והשכנים שלהם, שחושבים שאני מגוחכת בגלל העבודה <span class="italic _idGenCharOverride-3">היומית</span> שלי, ושהיו מעדיפים לאכול פולים לא מבושלים מאשר לדבר עם<span class="no-break"> עיתונאים.</span></p>
			<p class="textindent">לאכול איתם ארוחת ערב בבתים שלהם ולשמוע את הסיפורים שלהם, ולהבין שהחיים הם הרבה יותר ממה שאת יכולה לקנות ומאיך שאת<span class="no-break"> נראית.</span></p>
			<p class="textindent">לקבל את המשוב האמיתי והכן שלהם על שילוב הטעמים והמתכונים השונים לטראפלס במפגשים שאנחנו מארחות באופן<span class="no-break"> קבוע.</span></p>
			<p class="textindent">ועכשיו שהעצים שלנו מייצרים שוב פולים, עכשיו שאנחנו קרובות עוד יותר להשיק את עסק השוקולד שלנו עם פולים שקטפנו על האדמה שלנו, זה<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אמיתי</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">נעמי ואני עשינו<span class="no-break"> משהו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">עשינו משהו טוב לאדמה פה, לאנשים פה,<span class="no-break"> ולעולם.</span></p>
			<p class="textindent">לא שאני יכולה לספר<span class="no-break"> למישהו.</span></p>
			<p class="textindent">לצרוח בפומבי ולספר לאנשים שקניתי חוות קקאו נטושה והרוסה מחברת כרייה שרצתה לגזול את האדמות מהמקומיים ושהציעה עבודות גרועות כדי שאני אוכל להיכנס לעסקי השוקולד היוקרתי עם מישהי זרה שפגשתי כשהיא התנגשה בטעות באוטובוס הסיורים הפרטי שלי פעם, תפסה אותי אוכלת פיש אנד צ'יפס עם תוספת של עוגיות פצפוצי שוקולד, שברה את הרגל שלה כשניסתה לרדת בחזרה מהאוטובוס שלי והפכה לחברה הכי טובה שלי בסדרת אירועים לא צפויים אבל טובים, לאורך החודשים שלאחר<span class="no-break"> מכן?</span></p>
			<p class="textindent">הלו.<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">לא</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני טאבי לייטלי, עם כל עוקבי האינסטגרם ההם שיודעים שבחיים לא הייתי עושה את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מפורסמת בהתנזרות שלי ממוצרי חלב וממתקים ומעודדת פעילות גופנית וירקות בכל הרשתות<span class="no-break"> החברתיות.</span></p>
			<p class="textindent">זה היה יכול להיות מותג אם הייתי מוכרת את פולי הקקאו הגולמיים כדי שישמשו כמרכיבים גולמיים במוצרי טיפוח ובשייקים אורגנים ללא סוכר, ואם הייתי מהללת את יכולות נוגדי החמצון שלהם כדי להפוך את העור לצעיר יותר, את העצמות לבריאות יותר ואת השרירים לחזקים<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">אבל אני לא רוצה להיות<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">מותג</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">המותג שלי הוא משהו שנפלתי לתוכו כשלא היו לי רעיונות טובים יותר לאחר שהבנתי שלימודים בקולג' הם לא בשבילי, אבל לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים שלי, וגם לא הייתה לי אמונה שיש לי את הכישורים הנדרשים כדי <span class="italic _idGenCharOverride-3">להיות</span><span class="no-break"> מישהי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אלא שעכשיו אני יודעת שאני רוצה להיות מצליחה בזכות עצמי, לעשות משהו שאני אוהבת במקום משהו שנכנסתי לתוכו בתקווה לזכות באישורה של אימי, שאותו אני ממשיכה לעשות כי אני לחוצה כל כך לכסף עם כל העבודה שהחווה הזו דרשה — נוסף לכמה פרויקטים של צדקה שאני לא יכולה לחשוב בכלל לוותר עליהם — כך שאני לא יכולה<span class="no-break"> להתפטר.</span></p>
			<p class="textindent">ולנהל את החווה הזו עם<span class="no-break"> נעמי?</span></p>
			<p class="textindent">זה מקור האושר הכי גדול בחיי, חוץ מהכלבה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אפילו כשזה דורש ממני כל פני שאני מצליחה<span class="no-break"> להשיג</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">נולדתי לכסף — כסף שאין לי גישה מלאה אליו עד לשנה הבאה, כשימלאו לי שלושים, אבל עדיין כסף — וסוף־סוף מצאתי לו שימוש שגורם לי להרגיש<span class="no-break"> טוב.</span></p>
			<p class="textindent">כאילו אני עושה משהו<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אמיתי</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">משהו שחשוב לאנשים מסביבי, למקומיים שנאבקו למצוא עבודה כדי לגמור את החודש לפני שהחזרנו לחווה אנשים רבים כל כך, העסקנו אותם ולבסוף התחלנו לשלם להם את מה שהם<span class="no-break"> שווים.</span></p>
			<p class="textindent">משהו שחשוב לכדור הארץ, שלא ייקחו את שמונים הדונמים שיש לנו עכשיו ויכרתו את היערות או יכרו את האדמה. משהו שחשוב ללקוחות הקצה שיאכלו את הטראפלס שלנו בימים קשים או יחגגו אבני דרך איתם או יעניקו אותם כמתנות לחברים שלהם כשהם בצרה כדי להעלות את מצב<span class="no-break"> רוחם.</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו עושות את זה," נעמי זועקת. "אנחנו מגשימות את החלומות שלנו! בואי, תיכנסי! יש לי עוד פולים מהחווה שמעבר להר, והבטחתי ללוסיאנה ולבת שלה שהטעם של החודש הבא יטריף אותן, אז אנחנו חייבות להתחיל לעבוד. ונוסף לזה, נצטרך לבחור את המתכונים הסופיים להשקה אם יהיו לנו כבר את <span class="italic CharOverride-2">הפולים שלנו</span> בסתיו<span class="no-break"> הקרוב."</span></p>
			<p class="textindent">"השגנו את קליפות הבננה<span class="no-break"> המיובשות?"</span></p>
			<p class="textindent">"קניתי את כל מה שהיה ברשימה שלך, ומריה מהשוק גם התעקשה שאוסיף גויאבה<span class="no-break"> טרייה."</span></p>
			<p class="textindent">"מריה<span class="no-break"> מבריקה."</span></p>
			<p class="textindent">"נכון?"</p>
			<p class="textindent">פבלס נובחת את הסכמתה כשאני נכנסת אחרי נעמי לתוך הבית<span class="no-break"> הקטן.</span></p>
			<p class="textindent">אין מזגן, אז אני מרימה את השיער ואוספת אותו עם הגומייה מהסלסילה שליד<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">"את רוצה לנוח או משהו קודם?" נעמי מסתובבת בחזרה אליי. "הלו, שמונה־עשרה שעות בדרכים נוסף לג'ט<span class="no-break"> לג."</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">"את כאילו... <span class="italic _idGenCharOverride-3">איך</span><span class="no-break"> בדיוק</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"ישנתי בטיסות. ונוסף לזה, <span class="italic _idGenCharOverride-3">תמיד</span> יש לי זמן לדברים שאני <span class="italic _idGenCharOverride-3">רוצה</span><span class="no-break"> לעשות."</span></p>
			<p class="textindent">היא משליכה את עצמה עליי ומחבקת אותי שוב. "אני כל כך שמחה שנתת לי הזדמנות להוכיח שאני לא ההזויה שנראיתי ביום שבו<span class="no-break"> נפגשנו."</span></p>
			<p class="textindent">אני מחבקת אותה בחזרה. "לא היית הזויה. היית בדיוק מה שהייתי צריכה. עכשיו קחי אותי לפולי הקקאו<span class="no-break"> שלנו!"</span></p>
			<p class="textindent">פבלס רוקדת לרגלינו כשאנחנו צועדות למטבח שמתפרש על חצי מהבית. אנחנו בונות מטבח תעשייתי כדי שבשנה הבאה כל חוות הקקאו שלי יתחילו לייצר בכמויות מסחריות, ואנחנו נוכל לנהל עסק בר־קיימא של<span class="no-break"> שוקולד.</span></p>
			<p class="textindent">והדבר הנפלא ביותר בלהיות יורשת ממשפחת<span class="no-break"> לייטלי?</span></p>
			<p class="textindent">שאני לא צריכה ששום דבר מזה יעבוד או שאני חייבת להרוויח כסף<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">עכשיו</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו יכולות לבנות בשקט את הבסיס לאימפריה הקטנה שלנו, לשלם לכל הצוות שאנחנו צריכות ולתמוך בעיירה המקומית כדי שגם היא תוכל לגדול ולתמוך באימפריית שוקולד קטנה פה — בלי יותר מדי<span class="no-break"> שאלות.</span></p>
			<p class="textindent">אני מכניסה את היד לכיס כדי להניח את הנייד שלי בצד, אבל לפני שהוא פוגע בדלפק המתכת, הוא מתחיל<span class="no-break"> לצלצל.</span></p>
			<p class="textindent">נעמי נקרעת מצחוק. "זה שיר הנושא מ<span class="italic CharOverride-2">המכשפה הרעה</span><span class="no-break"><span class="italic CharOverride-2"> מהמערב</span></span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן."</p>
			<p class="textindent">אני בוהה במסך. <span class="italic _idGenCharOverride-3">ג'יג'י</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> חאן</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">שמה האמיתי הוא אסטל לייטלי, אבל היא כמו התגלמותו של ג'ינגס חאן, אם ג'ינגס חאן היה חוזר כסבתא עשירה מהאפר איסט סייד והיה מוציא לאנשים את המעיים במקום לרצוח אותם, והיא מתעקשת שהמשפחה תקרא לה <span class="italic CharOverride-2">ג'יג'י</span>, אז זה השם שנתתי לה באנשי הקשר<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"את מתכוונת לענות?" נעמי<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">פניי מתעוותות בצורה שהייתה גורמת לאימא שלי להגיד שיהיו לי קמטים, ולחשוב על אימא שלי שאומרת שיהיו לי קמטים — גורם לפנים שלי להתעוות עוד<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">לאף אחד בקוסטה ריקה לא אכפת אם יהיו לי קמטים. לפבלס לא אכפת. לנעמי לא<span class="no-break"> אכפת.</span></p>
			<p class="textindent">לא אכפת להם שאתבגר מדי בשביל להמשיך להיות משפיענית אם לא אדאג לעשות משהו גדול יותר עם השם שלי לפני גיל שלושים, ועכשיו אני חושבת על אימא שלי אומרת לי לא לאכול בכלל מהשוקולד הזה, כי הוא ירד ישירות<span class="no-break"> למותניים.</span></p>
			<p class="textindent">'<span class="italic _idGenCharOverride-3">את </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">החיים אמורים לחיות, לא לביים, טאבי</span>', נעמי תמיד אומרת לי. ואז היא תמיד מצביעה על המותניים שלה. <span class="italic _idGenCharOverride-3">'ואת אוהבת אותי</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> פחות בגלל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> זה?'</span></span></p>
			<p class="textindent">ברור שלא. ואומנם אני מבינה מה היא אומרת, אבל קשה להתגבר על חיים שלמים של <span class="italic _idGenCharOverride-3">אוי, מתוקה, הלוואי שהיית מקבלת את הגנים העדינים של</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> אחותך.</span></span></p>
			<p class="textindent">השיר ממשיך<span class="no-break"> להתנגן.</span></p>
			<p class="textindent">הגבות של נעמי מתרוממות. "מעולם לא שמעתי את הרינגטון הזה בנייד<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">"היא לא מתקשרת לעיתים<span class="no-break"> קרובות."</span></p>
			<p class="textindent">"היא?"</p>
			<p class="textindent">"סבתא שלי." אני מרימה את הטלפון הנייד הארור באנחה. "אם לא אענה, רק אלוהים יודע מה היא<span class="no-break"> תעשה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מכינה את עצמי, משחררת נשיפה איטית, ואז מעלה את הפרצוף השמח המזויף ואת יחס מלכת־המדיה־הסתומה שלי לפני שאני עונה. "היי, ג'יג'י! איזה קטע, כאילו, בדיוק חשבתי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">עלייך!"</span></p>
			<p class="textindent">"אוקטביה."</p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">לעזאזל</span>. זה קול <span class="italic _idGenCharOverride-3">האני לא מרוצה</span> שלה. אני יוצאת בחזרה החוצה, כי אני לא רוצה שהשוקולדים יידבקו באנרגיה של<span class="no-break"> ג'יג'י.</span></p>
			<p class="textindent">אפרופו משהו שיהרוס אותך. "כן,<span class="no-break"> ג'</span><span class="no-break">יג'י?"</span></p>
			<p class="textindent">"לפני שלושה שבועות נחנקתי וכמעט מתּי, וכל מה שעשית היה לשלוח כרטיס. כרטיס עם פרצוף מגוחך, צהוב, עגול ושמח<span class="no-break"> מקדימה."</span></p>
			<p class="textindent">"אבל לא מתּ, ג'יג'י! את חיה! וזה משהו ששווה לחגוג!" אלוהים, אני שונאת לשחק אותה<span class="no-break"> סתומה.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">שונאת! שונאת! שונאת</span> את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">אחותי, פיבי, היא אשת העסקים החכמה<span class="no-break"> והמושכת.</span></p>
			<p class="textindent">אני השמנמנה שהיה לה מזל שהיא הייתה כבר מפורסמת מסצנת תחרויות היופי לילדים לפני שהירכיים שלה התחילו להתפתח, ושיכולה עכשיו למרוח מספיק איפור כדי להרוויח כסף כמשפיענית<span class="no-break"> באינסטגרם.</span></p>
			<p class="textindent">ואל תתחילו איתי עם כל הקטע של משפחת<span class="no-break"> קרדשיאן</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">להן</span> אין את אימא<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"הדבר היחיד ששווה לחגוג הוא שגיליתי שהגיע הזמן להציל את הנשמה שלך." ג'יג'י<span class="no-break"> עונה.</span></p>
			<p class="textindent">לשם שינוי, אין לי תשובה<span class="no-break"> מהירה.</span></p>
			<p class="textindent">אפילו לא אחת<span class="no-break"> סתומה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה אותך על הטיסה הבאה הביתה," היא ממשיכה. "ההורים שלך, וגם פיבי וקרטר, יצטרפו אלינו למשך שנה בעיירה קטנה בצפון ויסקונסין, שם כולנו נחיה יחד, נעבוד יחד, נערוך פעילויות צדקה יחד, ונלמד להיות אזרחים טובים יותר כדי שכולכם לא תלכו<span class="no-break"> לגיהינום."</span></p>
			<p class="textindent">"ג'יג'י, זה ממש מתוק מצידך להזמין אותי, אבל יש לי צילומים, ובדיקות מוצרים, ו<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"ואני מקפיאה את קרן הנאמנות<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">האוויר מתפרץ לי מהפה חזק כל כך שאני חייבת פיזית להתקפל.<span class="no-break"> "</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">מה</span></span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני מקפיאה את קרן הנאמנות<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">"ג'יג'י<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"טיקלד פינק, ויסקונסין, זה הבית של <span class="italic _idGenCharOverride-3">פינק גולד</span>. המתווה להצלת הנשמות שלנו. זה לא נתון לוויכוח ואין לך ברירה. אם את רוצה שחוות הקקאו הקטנה שלך תמשיך לקבל כסף, את תזיזי את התחת שלך למטוס <span class="italic _idGenCharOverride-3">ותחזרי הביתה</span>.<span class="no-break"> עכשיו."</span></p>
			<p class="textindent">אוי אלוהים. היא<span class="no-break"> יודעת.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">היא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> יודעת</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">.</span></span></p>
			<p class="textindent">"אני... לא יודעת... על מה את מדברת." אני<span class="no-break"> מגמגמת.</span></p>
			<p class="textindent">"אוקטביה, את יודעת איך זה להיחנק, להתעלף, לחשוב שאת מתה, לראות את להבות הגיהינום מולך כפרס הנצחי שלך, ולהבין שיש לך <span class="italic CharOverride-2">הזדמנות אחת</span> לעשות סדר במשפחה הזו שנתת לה להפוך לחבורה של חמורים אנוכיים, חסרי רגישות, שחושבים שמגיע להם<span class="no-break"> הכול?"</span></p>
			<p class="textindent">"ג'יג'י."</p>
			<p class="textindent">"יש לך עשרים וארבע שעות. אני לא מתכוונת יותר לבזבז זמן ולתת לכולכם להתרוצץ ולשאוב חמצן שיוכל לשמש אנשים שבאמת יש להם סיכוי להיכנס לגן<span class="no-break"> עדן."</span></p>
			<p class="textindent">"<span class="italic _idGenCharOverride-3">אני </span><span class="italic _idGenCharOverride-3">לא בזבוז של חמצן</span>. אני עושה דברים חשובים פה. אני מצילה אנשים, ג'יג'י. אני מצילה את כדור הארץ ומשקיעה בחווה, ועבודות של אנשים, ובעיירה, ואת ה<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">"נדבר על זה בוויסקונסין. ואם לא תגיעי, לא תצטרכי לתהות מי חשפה אותך כאוכלת בשר וסוכר, נוסף למכירת החווה הקטנה שלך. אני אעשה את זה, ואני אעשה את זה <span class="italic _idGenCharOverride-3">לטובתך</span>. זה<span class="no-break"> ברור?"</span></p>
			<p class="textindent">עיניי שורפות. בית החזה שלי כואב. הבטן שלי כואבת הרבה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">יותר.</span></p>
			<p class="textindent">ולמרות העובדה שאני רצה באופן קבוע שמונים קילומטר בשבוע, הרגליים שלי לא מצליחות להחזיק אותי עומדת<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">העצמות שלי הן דבורים מזמזמות, והשרירים שלי עשויים<span class="no-break"> מאבק.</span></p>
			<p class="textindent">"ג'יג'י, אני יכולה להיות אדם טוב." הקול שלי חנוק, ואני <span class="italic _idGenCharOverride-3">שונאת</span> את זה. אני שונאת לתת למשפחה שלי לראות את החולשות שלי. הם הראשונים שישתמשו בזה נגדי. "אני כן אדם טוב. אני עושה דברים טובים. אני יכולה לבוא למשך —<span class="no-break"> ג'יג'</span><span class="no-break">י?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מושכת את הנייד בחזרה ומסתכלת<span class="no-break"> עליו.</span></p>
			<p class="textindent">היא<span class="no-break"> ניתקה.</span></p>
			<p class="textindent">היא<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">ניתקה</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"טאבי?" נעמי לוחשת<span class="no-break"> מאחוריי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מנגבת את העיניים. "אני חייבת ללכת. סבתא שלי — סחיטה — נעמי. אל תתחרפני,<span class="no-break"> בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">האדם היחיד בעולם שתמיד הניח לי להיות רק <span class="italic _idGenCharOverride-3">אני, </span>שמתייחסת אליי כמו לאחות רק <span class="italic _idGenCharOverride-3">משום</span> שאני — אני, האני <span class="italic _idGenCharOverride-3">האמיתית</span> — בוהה בי בחזרה בעיניים חומות גדולות. "נראה לי שכבר עברנו את<span class="no-break"> </span><span class="no-break">זה."</span></p>
			<p class="textindent">"קרן הנאמנות שלי התייבשה הרגע, אבל זה רק <span class="italic CharOverride-2">בליפּ</span>. נשבעת. רק — אל תיכנסי לפניקה. תישארי פה. אל תגלי לאף אחד שמשהו לא בסדר. אני אתקן את זה. אני אסדר את זה. והכל יהיה בסדר.<span class="no-break"> טוב?"</span></p>
			<p class="textindent">היא<span class="no-break"> מהנהנת.</span></p>
			<p class="textindent">היא מהנהנת כי היא מאמינה<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">כמה<span class="no-break"> אירוני.</span></p>
			<p class="textindent">כי אני לא באמת מאמינה<span class="no-break"> בעצמי.</span></p>
			<p class="textindent">אבל אני<span class="no-break"> </span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3">חייבת</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">זה החלום<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">האנשים כאן הם החברים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">העיירה הזו והחווה שלי הם הבית<span class="no-break"> שלי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">נעמי ויתרה על כל החיים שלה כדי לצאת למסע הזה<span class="no-break"> איתי.</span></p>
			<p class="textindent">אני אסדר את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אני</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> בטוחה.</span></span></p>
			<p class="textindent">"אני בטוחה שברגע שאחזור לארצות הברית, היא תבין שהיא לא מתנהגת בהיגיון, ואחזור עד סוף השבוע. זה יהיה בסדר. אנחנו יכולות לעשות את זה. <span class="italic _idGenCharOverride-3">אנחנו יכולות לעשות את</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> זה</span></span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו<span class="no-break"> חייבות.</span></p>
			<p class="textindent">השקענו יותר מדי בחלום שלנו בשביל לאבד אותו<span class="no-break"> עכשיו.</span></p>
		</div>


			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
מידידים לאוהבים סודות מהעבר קומדיה רומנטית רומנטיקה בעיירה קטנה רומנטיקה עכשווית גראמפי וסאנשיין
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!