סוגרות חוזה
מותחן פעולה שנון, מפתיע ומלא עוצמה, בכיכובן של ארבע נשים בגיל 60 – רוצחות מקצועיות לשעבר בארגון בינלאומי סודי. לאחר ארבעה עשורים של שירות נאמן ב”מוזיאון”, רשת מתנקשים עולמית, הן נשלחות לנופש חגיגי לכבוד פרישתן – אך במהרה מגלות שהנופש הוא מלכודת, והן עצמן הפכו למטרה. כדי לשרוד, הן נאלצות להילחם נגד הארגון שבו עבדו כל חייהן, ולהוכיח שהניסיון, החברות והחוכמה שלהן הם הנשק החזק ביותר.

הספר משלב מתח, הומור וגוון פמיניסטי מובהק, ומציג גיבורות בלתי נשכחות שמסרבות להיעלם בשקט. ”סוגרות חוזה” הוא קריאה סוחפת לכל מי שאוהב אקשן עם עומק רגשי, דמויות חזקות ועלילה שמאתגרת את מוסכמות הגיל והכוח. מושלם לחובבי מותחנים, מעריצי גיבורות לא שגרתיות, וכל מי שמאמין שהחיים – והקרבות – לא נגמרים בגיל 60.
שם: סוגרות חוזה
מחבר/ת: דיאנה רייבורן
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 013621627
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00
					
	;
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-6" class="ChapterSplit">1</h2>
			<h6 class="small">נובמבר 1979</h6>
			<p class="firstspace">"אמא שלי תמיד אומרת שממש וולגרי להסתובב עם רכבת בגרביונים," אומרת הלן ונועצת מבט ביקורתי בגרביונים הקרועים של בילי. </p>
			<p class="text">בילי מגלגלת עיניים. "אנחנו מדברות פה על רצח, הלן, לא על נשף יציאה לחברה."</p>
			<p class="text">"זה לא <span class="bold">רצח</span>," מתקנת אותה הלן. "זה חיסול. ולא יזיק לך להשתדל להיראות טוב. חוץ מזה, הם אמורים לחשוב שאנחנו דיילות, ודיילת בחיים לא תסתובב עם רכבת בגרביונים." הלן שולפת ביצת פלסטיק מוכרת. "הבאתי זוגות נוספים. בבקשה לכי להחליף אותם כל עוד יש לך זמן. אני אכין קפה."</p>
			<p class="text">הרכבת קטנה כל כך שרק הלן מבחינה בה. בילי פותחת את פיה כדי להתווכח וסוגרת אותו כשהיא רואה את שפתיה הקפוצות של הלן. הלן מתוחה, וזה אומר שהיא מתמקדת בפרטים הקטנים והמדאיגים. היא מעדיפה לדאוג לגבי רכבת בגרביונים מאשר לחשוב על אלף הדברים האחרים שעלולים להשתבש במהלך המשימה הראשונה שלהן, חושבת בילי. </p>
			<p class="text">"מרי־אליס אחראית על הכנת הקפה. לכי לבדוק מה קורה עם נט," אומרת בילי ולוקחת את הביצה מידה של הלן. היא נכנסת לרגע לשירותים, פושטת את הגרביונים הקרועים, גורבת זוג חדש ויוצאת כדי להקשיב לשיחה שבוקעת מתא הטייס. הם שוב מדברים על סרטים, כמובן. כשגילקרַייסְט וסוויני לא מדברים על הסיכויים שלהם להכניס את גולדי הון למיטה, הם מנסים להתקיל זה את זה עם ציטוטים מסרטים.</p>
			<p class="text">"'צבי הורגים בירייה אחת. אני אומר את זה לאנשים, אבל הם לא מקשיבים לי'." הטייס ממתין לטייס המשנה שמפסיק לרגע את הבדיקות החיוניות שלפני ההמראה, מקמט את מצחו וחושב על התשובה. "'מונטי פייתון והגביע הקדוש'?" הוא מנחש. </p>
			<p class="text">הטייס מגלגל עיניים. "אלוהים, סוויני, ממש לא! זה לא מ'מונטי פייתון'. הציטוט הזה נשמע לך מצחיק?"</p>
			<p class="text">סוויני מושך בכתפיו. "אולי." טייס המשנה מפנה את ראשו בחדות לכיוון המטבחון. "חצאית!" הוא צועק. </p>
			<p class="text">בילי ניגשת לפתח הדלת של תא הטייס. "כן, סוויני?" היא שואלת. </p>
			<p class="text">הוא מעקם את הפה שלו כמו המפרי בוגרט וסוקר אותה מכף רגל ועד ראש. "'היא לא היתה יפהפייה אבל הקול שלה פיצה על זה. הוא היה נמוך וצרוד, קול שהזמין ויסקי נקי ואמר למוזג לשמור את העודף'." </p>
			<p class="text">"אני לא זוכרת ששמעתי את המשפט הזה ב'נץ ממלטה'," היא אומרת. </p>
			<p class="text">הוא נראה מזועזע. "זה משפט מקורי! אני עושה חיקוי מעולה של סאם ספֵּייד!"</p>
			<p class="text">"אל תתפטר מהעבודה שלך. למה קראת לי?"</p>
			<p class="text">סוויני חוזר על המשפט. "מאיזה סרט הוא לקוח? ואנס ציטט אותו הרגע, וכשלא זיהיתי אותו הוא התנהג כאילו החטפתי לסבתא שלו אגרוף."</p>
			<p class="text">"'צייד הצבאים'," היא אומרת לסוויני ומצביעה על הטייס. "הציטוט הבא שלו יהיה מ'הסנדק'."</p>
			<p class="text">הטייס מחייך. "איך את יודעת?"</p>
			<p class="text">"כי כמעט כל ציטוט שלך הוא מ'הסנדק'," היא אומרת. היא משתתקת לרגע והטייס סוקר אותה במבטו. ההופעה שלה מוקפדת, החל מהמדים המגוהצים וכלה בשיער הבלונדיני־כהה החלק האסוף בתסרוקת בננה מסודרת. ידיה לא רועדות ומבטה לא מתרוצץ אבל היא מתוחה, או נרגשת. משהו מבעבע מתחת לעורה, הוא יכול כמעט להריח את זה. ותפקידו הוא להרגיע אותה. </p>
			<p class="text">"זה קטן עלייך, בילי," הוא אומר בשקט. "אם את והאחרות לא הייתן טובות לא היו נותנים לכן את העבודה."</p>
			<p class="text">היא מחייכת. "תודה, גילקרייסט."</p>
			<p class="text">הוא מושך בכתפיו. "ירדתי על ארבעתכן הרבה בהכשרה אבל אתן לא רעות," הוא אומר. "בתנאי שתשרדו את הערב," הוא מוסיף בחיוך מרושע.</p>
			<p class="text">"מעודד מאוד," היא אומרת, וסוויני צוחק. </p>
			<p class="text">"רק תזכרי את המשימה והכול יהיה בסדר," מבטיח לה גילקרייסט. "סוויני ואני נדאג שהמטוס יישאר יציב ואתן תסתדרו לבד שם מאחור, אלא אם כן משהו יידפק בגדול." ההבעה שלו אומרת שעדיף להן ששום דבר לא ישתבש, והיא נשבעת בדממה שתחתוך לעצמה את הוורידים בסיכת ביטחון לפני שתבקש את עזרתו. </p>
			<p class="text">"הבנתי," היא אומרת ומסתכלת עליו לרגע בזמן שהוא בודק את כל המתגים והידיות. הוא רגוע, משוחרר כמו ספורטאי שהתאמן בשקדנות עד שכל מה שנשאר הוא המשחק המכריע. </p>
			<p class="text">סוויני נותן לה דחיפה קטנה כדי למשוך את תשומת לבה. "תגידי לברונטית שאני רוצה להזמין אותה לשתות איתי משהו כשכל זה ייגמר." </p>
			<p class="text">"אתה מכיר את החוקים," מזכיר לו גילקרייסט. "יש איסור על קשרים רומנטיים בין סוכנים." </p>
			<p class="text">סוויני מייבב כמו כלבלב פצוע. "קל לך להגיד את זה. אתה יוצא עם אנתיאה." הוא הוגה את השם שלה באטיות, מתעכב על כל הברה. "אנ־תי־אה," הוא חוזר בנינוחות שמאפיינת חברים בקאנטרי קלאב יוקרתי.</p>
			<p class="text">"יש לך חברה קבועה? יפה לך," אומרת בילי לטייס.</p>
			<p class="text">הוא מוריד את מגן הסנוור ומראה לה תמונה קטנה של בחורה עם שיער כהה, תסרוקת מנופחת כמו של ג'קי אונאסיס, ומבט רציני בעיניה הגדולות.</p>
			<p class="text">"היא יפה," אומרת בילי. </p>
			<p class="text">"ועשירה," מוסיף סוויני במרירות. </p>
			<p class="text">"מה הבעיה שלך, סוויני?" היא שואלת. </p>
			<p class="text">"אני מקנא, מן הסתם. הוא מצא בחורה עשירה, מיוחסת ויפה. ומה איתי? אני רואה את הברונטית הקטנה עם התלתלים שם בחוץ ומתחרמן."</p>
			<p class="text">"לברונטית הקטנה יש שם," אומרת לו בילי. "נטלי."</p>
			<p class="text">"אשתו לעתיד של מר צ'רלס מקסווין," אומר סוויני ברצינות. "לפחות למשך סוף השבוע הזה." הוא מרים יד בתנועה מתרה. "ואל תגידו לי שזה אסור, זה רק מגביר לי את החשק. כאילו אתם מנסים <span class="bold">לגרום לי</span> להזמין אותה לצאת."</p>
			<p class="text">מבטה של בילי נודד מגבר אחד לאחר. "אני מופתעת שאף אחד מכם לא רודף אחרי הלן," היא אומרת. "היא הכי יפה מכולנו."</p>
			<p class="text">שניהם מושכים בכתפיהם. "כן, היא יפה," מודה גילקרייסט. "אפילו יפהפייה. אבל אצלנו בקנדה קוראים לאישה כמוה 'חורף בוויניפֶּג'." </p>
			<p class="text">"'חורף בוויניפג'?"</p>
			<p class="text">"יש לה יופי טבעי מדהים אבל אם תהיה טיפש מספיק כדי להתפשט היא תקפיא לך את הזין," מסביר סוויני. הוא סוקר את בילי בעין מיומנת. "ואז אתה —"</p>
			<p class="text">בילי מרימה את ידה. "לא משנה, אני לא רוצה לדעת. הקפה מתבשל. אני אגיד למרי־אליס להביא לכם אותו." </p>
			<p class="text">בילי נכנסת למטבחון בדיוק כשמרי־אליס מוזגת שתי כוסות. באוויר יש ריח של קפה שרוף ומרי־אליס מסתכלת עליה בהתנצלות. "נשפך לי קצת על הפלטה." </p>
			<p class="text">בילי מניפה את ידה בביטול. "למי אכפת?" היא מושיטה את ידה אל חפיסת האגוזים בנייר כסף ומכניסה אותה למגירת החימום.</p>
			<p class="text">מרי־אליס מחווה בסנטרה על תא הטייס. "מה שלום המנהיגים הנועזים שלנו?"</p>
			<p class="text">"הם מצטטים משפטים מסרטים ומנסים להחליט את מי מאיתנו הם ייקחו איתם הביתה לסוף השבוע."</p>
			<p class="text">מרי־אליס מעווה את פניה. "אלוהים, אני לא סובלת אותם!"</p>
			<p class="text">בילי מרימה גבה. "הם לא כאלה נוראים. ואנס גילקרייסט הרגע אמר לי שהוא מאמין בי. הוא עשה לי שיחת עידוד קטנה לקראת ההרפתקה הערב."</p>
			<p class="text">מרי־אליס נוחרת בבוז. "רק כי הוא האחראי, ואם משהו משתבש הוא יהיה בצרות." </p>
			<p class="text">"סביר להניח," מסכימה בילי. היא מושיטה את ידה ומיישרת את תג השם של מרי־אליס. השם שמופיע עליו באותיות מודפסות הוא מרגרט־אן. על התג שלה כתוב השם ברידג'ט. </p>
			<p class="text"><span class="bold">תמיד תבחרו שם בדוי עם ראשי התיבות של שמכן האמיתי</span><span class="bold">,</span> אמרה להן המנטורית שלהן. <span class="bold">בשלב מסוים אתן תתעייפו, תאבדו </span><span class="bold">ריכוז, או תטעו סתם כי אתן אנושיות, ותתחילו לכתוב או </span><span class="bold">להגיד את השם האמיתי שלכן במקום את שמכן הבדוי. הרבה </span><span class="bold">יותר קל לתקן את הטעויות שלכן בלי לעורר חשד אם </span><span class="bold">לפחות התחלתן באות הנכונה. חוץ מזה, זה אומר שאף פעם </span><span class="bold">לא תצטרכו לשנות את הרקמה על הממחטות שלכן. תזכרו, בנות, </span><span class="bold">החיים שלכן מורכבים עכשיו משקרים, אבל ככל שתספרו פחות שקרים </span><span class="bold">כך יהיה לכן קל יותר לזכור אותם. </span></p>
			<p class="text">הלן מופיעה, מוכנה ורגועה, אבל עיניה נוצצות להפליא. "מתחילים!" היא אומרת להן. "הבולגרים הגיעו." נטלי מצטרפת אליהן וכולן ממהרות אל החלונות העגולים ומציצות אל לימוזינה שחורה וארוכה שמתקרבת.</p>
			<p class="text">"אלוהים אדירים," ממלמלת נטלי. "זה קורה. סוף כל סוף!"</p>
			<p class="text">הלן מניחה יד על מפרק כף היד שלה. "תנשמי, נט."</p>
			<p class="text">נט מסתכלת על הרכב עוצר, שואפת שאיפה עמוקה ונחיריה מתרחבים. ארבעת הנוסעים שהן מצפות להם יוצאים ממנו: הבוס — אדם שהן קוראות לו איקס — המזכיר הפרטי שלו ושני שומרי ראש.</p>
			<p class="text">"שיט!" אומרת מרי־אליס פתאום. </p>
			<p class="text">בילי רוכנת קדימה ומצמידה את אפה לשמשה. שומרי הראש לא מחזיקים כלום. ידיהם ריקות למקרה שיצטרכו לשלוף את כלי הנשק שלהם. הם נראים כמו דובים עם זקן עבות ושיער פרוע. המזכיר, לעומת זאת, מגולח למשעי ושערו מרוח בג'ל ומסורק לאחור. הוא נושא תיק עור בידיו, וגופו הרזה מגונן עליו מפני הזרזיף שהתחיל לרדת. איקס עצמו מחזיק בזרועותיו כלב קטן, פודל בצבע אפרסק עם ציצת שיער אסופה בסרט משי. </p>
			<p class="text">"אף אחד לא הזכיר כלב," אומרת הלן בשקט. </p>
			<p class="text">"אני לא הורגת כלב!" נט מתרחקת מהחלון בעיניים פעורות מזעזוע. "אני לא יכולה לעשות את זה."</p>
			<p class="text">"את לא תצטרכי לעשות את זה," מבטיחה לה בילי. האחרות מסתכלות עליה והיא מבינה את הבעיה בתוכנית. ארבעתן קיבלו הוראות והן אמורות להיות תחת פיקודו של גילקרייסט. אבל הוא יהיה נעול בתא הטייס, מוגן מפני כל מה שיקרה בתא הנוסעים. ובתא הנוסעים הן יצטרכו מנהיגה. לא מתאים לארגון שלהן לעשות טעות בסיסית כל כך ובילי תוהה אם זה היה מכוון, דרך לבחון את יכולתן להישאר רגועות תחת לחץ.</p>
			<p class="text">בילי תופסת פיקוד. "הכלב מסבך את המצב אבל זאת לא בעיה לעכשיו. זאת בעיה לאחר כך. עכשיו אנחנו צריכות לדאוג שהאורחים שלנו יעלו למטוס ויתיישבו במקומות שלהם. תתפסו את המקומות שלכן. אנחנו מתחילות."</p>
			<p class="text">לתדהמתה, שלוש הנשים האחרות מצייתות לה וממהרות לעמוד בפתח בתנוחה מפתה בשעה שהבוס מתחיל לעלות במדרגות אל המטוס. טיפוס כמוהו אמור לטוס במטוס סילון יוקרתי כמו ביצ'קראפט, או גאלפסטרים — משהו עם חיפוי פנימי מעץ מלוטש והאביזרים החדשניים ביותר. אבל בתיק שלו כתוב שהוא מהדור הישן, ומעדיף מטוסי טורבו פרופ גדולים ככל האפשר.</p>
			<p class="text">במטוס הזה יש שני מנועים בקדמת כל אחת מהכנפיים והם מתעוררים לחיים בשאגה כשהמדחפים מתחילים להסתובב. </p>
			<p class="text">ארבע הדיילות מחייכות אל איקס — גבר בשנות החמישים לחייו עם הבעה חמוצה שעומד בפתח המטוס, מקיש באצבעותיו ומנער את הגשם משערו. המזכיר שלו ממתין בסבלנות מאחוריו ועדיין מגונן על התיק שלו בגופו. שומר ראש אחד עומד בדממה מוחלטת על המדרגות מאחוריו ושומר הראש השני נכנס אל המטוס. הצוואר שלו עבה והוא מציץ לתוך תא הטייס במבט עמום ומנוכר.</p>
			<p class="text">הטייסים מסתובבים וגילקרייסט מחייך אליו בחביבות. "אלוהים, למה אתה לא נותן איזו אזהרה?" הוא מחכה לחיוך, שלא מגיע, ואז מושך בכתפיו וממשיך בבדיקות החיוניות. </p>
			<p class="text">"אתה לא הנדרסון," מטיח בו שומר הראש.</p>
			<p class="text">התשובה של גילקרייסט עליזה. "נכון. המניאק המסכן חטף הרעלת קיבה. אמרתי לו שלא כדאי לו לאכול את הבּוּיאבֶּס, אבל הוא רצה לטעום את האוכל המקומי. ועכשיו הוא צמוד לאסלה בהילטון ומשפריץ משני הקצוות." הוא צוחק ומסתכל על סוויני, שמצטרף אליו באיחור קל. </p>
			<p class="text">"אתה לא הנדרסון," חוזר שומר הראש. </p>
			<p class="text">"וואו, אתה קולט מהר!" אומר גילקרייסט בנימה של מישהו שעומד לאבד את סבלנותו. </p>
			<p class="text">"אנחנו לא ממריאים בלי הנדרסון," אומר שומר הראש. </p>
			<p class="text">הבוס עוקף אותו וצועד קדימה. "מה הבעיה?"</p>
			<p class="text">שומר הראש מחווה לעבר גילקרייסט. "הוא לא הנדרסון."</p>
			<p class="text">גילקרייסט מגלגל עיניים. "אפשר לדלג על השידור החוזר? אני לא הנדרסון. הנדרסון חולה ומהסוכנות התקשרו אלי. הנה התעודה שלי," הוא מוסיף ומצביע על תג זיהוי בציפוי פלסטיק שמוצמד לחולצתו. </p>
			<p class="text">"תן לי לראות," אומר שומר הראש ומסמן למסור לו את התג שלו. </p>
			<p class="text">"אלוהים," ממלמל הטייס ומוסר לו את תג הזיהוי. הוא מזויף, כמובן, אבל זה זיוף מוצלח וגילקרייסט לא מודאג. סוויני ממשיך בבדיקת תקינות יסודית ומתרכז בלוח הכתיבה שלו ובמחווני המטוס בזמן שהדרמה נמשכת. שומר הראש בוחן את התג. </p>
			<p class="text">"וינסנט גריפין," הוא קורא לאט. </p>
			<p class="text">"מעולה!" אומר לו ואנס גילקרייסט. "אני רואה שמישהו פה יודע לקרוא!" הוא מחייך חיוך מאולץ אל שומר הראש. בדרך כלל גילקרייסט מעדיף להיות הרבה יותר רגוע, אבל לפעמים כשהוא משחק את המניאק התוצאות מעולות. וזה גם הרבה יותר כיף. </p>
			<p class="text">הוא מושיט את ידו כדי לקבל את התג בחזרה אבל שומר הראש משאיר אותו בידו. </p>
			<p class="text">"מה אתה מתכוון לעשות, לשמור אותו ביומן האישי שלך ולהזמין אותי לנשף סיום הלימודים?" שואל גילקרייסט בכעס. "זה תג הזיהוי שלי. אם יש לך בעיה, תתלונן בקשר. אחרת, תחזיר לי אותו." </p>
			<p class="text">הם בוהים זה בזה בזעם כמו שני כלבי תקיפה. בילי מדברת מאחורי גבו של הבוס.</p>
			<p class="text">"סליחה על ההפרעה, אדוני הטייס, אבל אני צריכה את ההוראה שלך ושל טייס המשנה," היא אומרת, ומושכת את תשומת לבם של כל הגברים. </p>
			<p class="text">הבוס מסתובב אליה והיא מחייכת אליו ברוגע. "ערב טוב, אדוני. אפשר להביא לך משהו מהמטבח לפני שאנחנו ממריאים?" היא כמעט צמודה אליו והוא עושה צעד אחורה. היא מתנשאת לגובה מטר שבעים והוא סוקר אותה מכף רגל ועד ראש. המדים האפורים־כהים מבליטים את המחשוף שלה וחושפים ברך שהוא רוצה להכיר מקרוב.</p>
			<p class="text">הוא מחזיר לה חיוך אבל המבט בעיניו הקטנות נותר מנוכר. "וודקה," הוא אומר לה. "עם קרח. ולא איזה חרא זול. אני משלם על הסוג האיכותי." </p>
			<p class="text">"כמובן, אדוני." היא ממשיכה להסתכל עליו קצת יותר מדי זמן. "אתה רוצה לשבת? הקולגה שלי מכינה מגוון חטיפים, וארוחת הערב תוגש שעה אחרי ההמראה." </p>
			<p class="text">היא מושיטה את זרועה לעבר תא הנוסעים שמאחוריה. שומר הראש משמיע קול מחאה, אבל הבוס מניף לעברו יד בביטול וזורק לו כמה מילים בבולגרית. בילי מובילה אותו אל השורה הראשונה של כורסאות העור. המזכיר כבר התיישב בשורה השנייה וניגב את טיפות הגשם מתיק העור במגבת שהלן הגישה לו. נטלי עומדת על קצות האצבעות, נאבקת לסגור את אחד מתאי האחסון העליונים, ושומר הראש השני מסתכל בהתלהבות על שדיה מקפצים בתוך חולצת המדים.</p>
			<p class="text">הוא אומר למזכיר משהו בבולגרית וצוחק בגסות, אבל המזכיר מהדק את שפתיו. מרי־אליס נמצאת במטבחון. היא מוזגת משקאות ומקשטת קעריות של בוטנים מלוחים חמימים שיצמיאו את הגברים. היא מיישרת את חצאיתה על ירכיה החטובות, נושאת את המגש החוצה ומציגה את הכיבוד בחיוך. היא מוודאת ששומרי הראש יקבלו כוס גדולה של משקה קר ומעודדת אותם לשתות מהר לפני שהמטוס ימריא. </p>
			<p class="text">"כל אחד ומה שמתאים לו," אומר הבוס ומתיישב, אבל הוא לא מסתכל על הבוטנים. בילי מצביעה על חגורת הבטיחות אבל הוא מנופף באצבעו בביטול. </p>
			<p class="text">"אני יודע מה לעשות. וודקה," הוא מזכיר לה. הוא מושיב את הכלב בחיקו ותוחב את אצבעותיו העבות בפרוותו. החלק החיצוני של כפות ידיו חיוור, והיא יכולה לראות את הוורידים שלו — רכסים כחולים בולטים מתחת לעורו. היא חושבת על כל מה שקראה על הידיים האלה, על הדברים הבלתי הפיכים שהן עשו.</p>
			<p class="text">הוא מרים את מבטו, רואה אותה מסתכלת עליו ומרים לעומתה גבה אפורה ביהירות, מזכיר לה בדממה שהיא אמורה לשרת אותו. היא מחייכת והפודל מרים את ראשו, מסתכל עליה בשחצנות ואז מסובב אותו לכיוון האחר. אפילו הכלב שלו הוא חתיכת חרא. </p>
			<p class="text">בילי מהנהנת בצייתנות. "כמובן, אדוני." היא נכנסת למטבחון ומגיחה ממנו כעבור שניות ספורות עם כוס מלאה קרח ומפית. כשהיא מניחה את הכוס על המגש שלו היא מכופפת את ברכיה הצמודות. זו טכניקה שהשפנפנות של פלייבוי משתמשות בה — תנועה חיננית ומפתה שדופקת לגמרי את הברכיים, היא חושבת לעצמה בזמן שהיא מתרוממת באלגנטיות. "תרצה עוד משהו לפני ההמראה?" </p>
			<p class="text">הוא שותק אבל שומט יד עצלה וחופן את התחת שלה כשהיא מסתובבת. לרגע אחד היא עוצרת ופוערת עיניים. הלן מנידה בראשה בתנועה חדה ומהירה, ובילי מתעשתת ומחלצת את עצמה מאחיזתו בחיוך עמום שמבטיח לו טיסה נעימה מאוד. </p>
			<p class="text">הגברים מחליפים עוד כמה גסויות בבולגרית והדיילות מתיישבות בירכתי תא הנוסעים וחוגרות חגורות בטיחות. מרי־אליס מתיישבת ליד נטלי, ובילי והלן מתיישבות מולן. הלן נוגעת בידה של בילי בזמן שהיא חוגרת את חגורת הבטיחות שלה.</p>
			<p class="text">"תשמרי על קור רוח," היא לוחשת. </p>
			<p class="text">בילי מהנהנת פעם אחת ונושמת עמוק. הכול חלק מהעבודה, והיא יודעת את זה. אף אחד לא אמר שלא יטרידו אותן או ייגעו בהן או יציעו להן הצעות מגונות במילים מכוערות ובכוונות עוד יותר מכוערות. להפך, הבטיחו להן שכל זה אכן יקרה. </p>
			<p class="text">"ידענו מה מחכה לנו," היא עונה בקצרה. הטלפון שעל המחיצה מאחוריה מצלצל פעם אחת והיא מושיטה את ידה אל השפופרת. </p>
			<p class="text">"תא נוסעים," היא עונה. </p>
			<p class="text">"תחגרו חגורות, חצאיות," אומר סוויני בעליזות. "הקפטן אומר שאנחנו ממריאים."</p>
			<p class="text">"כן, אדוני," היא אומרת וטורקת את השפופרת קצת חזק מדי. המנועים מתחילים לשאוג. הם זזים קדימה לאט ואז מתחילים לצבור מהירות כשגילקרייסט פותח מצערת, מדהיר אותם על המסלול ומטיס אותם למעלה, אל השמים הצבועים בצבעי השקיעה.</p>
			<p class="text">כשהמטוס מתיישר מעל הים התיכון גילקרייסט מתקשר אליהן בעצמו. הלן מסתכלת על בילי במבט נוקב ועונה לשיחה. "כן, קפטן?"</p>
			<p class="text">"גובה שיוט. הגיע הזמן," אומר גילקרייסט בקצרה. </p>
			<p class="text">הלן מנתקת בלי לומר מילה ומהנהנת אל שלוש האחרות. הן קמות יחד ומיישרות את החצאיות שלהן. מרי־אליס מוציאה נרתיק ופותחת את הרוכסן שלו. בפנים יש ארבעה מזרקים תת־עוריים מלאים וסגורים בפקקים. זה היה הרעיון של נט להשתמש במזרקים. מרי־אליס בחרה את החומר. סודיום תיופנטל, שאם מזריקים אותו לתוך הווריד במינון הנכון הוא פועל כחומר הרדמה. אם מזריקים כמות עצומה שלו ישירות לתוך השריר הוא הורג בתוך דקות ספורות — מוות עדין, נטול כאבים ומכובד יחסית. והיתרון הוא שזה מהיר ונקי, בניגוד לשיטות אחרות שהן היו יכולות להשתמש בהן, חושבת בילי, ונזכרת בהצעתה המקורית של נט: דוקרני קרח. </p>
			<p class="text">הן מוציאות את המזרקים שלהן מהנרתיק בזו אחר זו. הלן מהססת, אצבעותיה בקושי נוגעות במזרק שלה. היא היחידה ששאלה בתדריך למה בכלל הכרחי להרוג אותם בהתחשב במה שיקרה לאחר מכן. </p>
			<p class="text">"כי אסור לנו לסמוך על המזל, מיס רנדולף," הסבירה המנטורית שלהן. "זאת העבודה היחידה שבה שימוש מופרז בכוח הוא דבר טוב."</p>
			<p class="text">הלן מוציאה את המזרק שלה מהנרתיק וארבעתן מחליפות מבט אחרון. הן מחזיקות את המזרקים שלהן בזהירות ומסתובבות אל קדמת המטוס. הנוסעים שלהן מנמנמים בשקט. הכלורל הידראט במשקאות שלהם מתחיל להשפיע. הבוס זז כשהן מתקרבות, מושיט את ידו ולופת את מפרק כף ידה של בילי. עפעפיו כבדים והוא פוקח אותם מעט ומתקשה לדבר תחת ההשפעה הכבדה של הכלורל המהול באלכוהול. </p>
			<p class="text">"למה?" הוא שואל בקול חנוק.</p>
			<p class="text">בילי מושיטה את ידה בתנועה חלקה אחת, נועצת את המזרק בצווארו ומורידה את הבוכנה. "נדמה לי שאתה יודע למה."</p>
			<p class="text">הוא מנסה לשרוט את צווארו, אבל הסודיום תיופנטל עושה את עבודתו. העפעפיים שלו נסגרים. הוא מרפה ממפרק כף היד שלה והיא רואה את החיים אוזלים מפניו. היא מעיפה מבט אל האחרות, שמסתכלות על המטרות שלהן באותה סקרנות מנוכרת. כעבור דקה כל אחת מהן מניחה אצבע על הצוואר של המטרה שלה. </p>
			<p class="text">"בוצע," קוראת בילי. </p>
			<p class="text">"בוצע," עונה נטלי. </p>
			<p class="text">"בוצע," אומרת גם הלן.</p>
			<p class="text">"שיט!" מרי־אליס מזדקפת ונרתעת. ידו של שומר הראש לופתת את גרונה והוא מזנק קדימה. המחט התקועה בצווארו מתנדנדת. הוא שולף אותה החוצה וזורק אותה, והיא נוחתת לרגליה של בילי. היא רואה במבט חטוף שהמזרק עדיין מלא. מרי־אליס לא הספיקה להוריד את הבוכנה והמחט נשברה.</p>
			<p class="text">מרי־אליס נופלת בכבדות, שומר הראש שוכב עליה וחונק אותה והפנים שלה מסגילות. הכלב המבוהל מתחיל לנבוח ולקפוץ במעגלים. הלן מרימה אותו ונט מזנקת על שומר הראש ששוכב על מרי־אליס, נוחתת על גבו כמו פשפש שנוחת על כלב. הוא מרים יד אחת כדי לסלק אותה ודוחף את נט בכוח על המגש הפתוח באחד המושבים. היא משתעלת כמה פעמים ושואפת אוויר בשעה שהכלב ממשיך לנבוח בהיסטריה ולהשתולל בזרועותיה של הלן. המשימה המתוחכמת שתוכננה בקפידה הפכה לקרקס מחורבן, מבינה בילי, והיא זאת שצריכה להציל אותה.</p>
			<p class="text">היא שולחת את ידיה מטה, תופסת בשסע החצאית שלה, מושכת בחוזקה וקורעת אותה עד המותן. לירכה קשור סכין והיא שולפת אותו ומתיישבת על שומר הראש בפישוק רגליים. איזה מזל שהוא צריך תספורת, היא חושבת לעצמה כשהיא אוחזת בשערו בידה ומושכת בו בכוח. ראשו נמשך אחורה וצווארו חשוף. היא נועצת את הסכין בתנועה מהירה אחת וחותכת את וריד הצוואר בקלות כאילו היה סטייק. סיבוב אחד של שורש כף היד והיא חותכת גם את העורק הראשי. דם ניתז ממנו כמו מממטרה ומרטיב את מרי־אליס ששוכבת מתחתיו, נאבקת לנשום ואז מתגלגלת הצדה. </p>
			<p class="text"> "אלוהים אדירים," אומרת הלן. הכלב מפסיק לזוז בזרועותיה ומייבב בצער. </p>
			<p class="text">"אל תניחי את הכלב על הרצפה," פוקדת עליה בילי. "הוא ילקק את הדם."</p>
			<p class="text">"אוי לא," אומרת מרי־אליס, "אני עומדת להקיא."</p>
			<p class="text">"בשום אופן לא," אומרת לה בילי. "עוד לא גמרנו פה."</p>
			<p class="text">בדיוק אז מגיח גילקרייסט מתא הטייס. "מה כל הרעש הזה?"</p>
			<p class="text">הוא קופא על מקומו למראה שלולית הדם הכהה והדביקה שמתפשטת על השטיח מקיר לקיר. "ברצינות?!" הוא אומר. </p>
			<p class="text">"אנחנו מטפלות בזה," אומרת לו בילי בקצרה. </p>
			<p class="text">"אני מקווה מאוד," הוא עונה בתקיפות ופונה אל הלן. "מצנחים."</p>
			<p class="text">היא מוציאה שני תרמילים גדולים ושניים קטנים יותר — מצנחים ראשיים ומצנחים רזרביים — מתא האחסון העליון ומושיטה לו אותם. "הנה."</p>
			<p class="text">הוא מעביר אותם לסוויני ופונה אליה. "אתן יודעות מה לעשות עכשיו. תגמרו וצאו מפה. אנחנו נבוא אחריכן. אל תשכחו את התיק," הוא מוסיף ומעיף מבט לעבר המזכיר ששוכב ברפיון במושב שלו — תוצאה של עבודתה השקטה והיעילה של נט. "או שכל זה יהיה לחינם."</p>
			<p class="text">הוא חוזר לתא הטייס ולא מספיק לראות את האצבע המשולשת שבילי זוקפת לעברו. </p>
			<p class="text">מרי־אליס מתרוממת, צוחקת ברעד ופושטת את המדים הספוגים בדם. נט מושיטה לה חליפה שחורה צמודה. היא עשויה מחומר שפותח על ידי חברה קבלנית לאספקת שירותי ביטחון ששמחה למכור כמה מאות מטרים בשחור. העור של מרי־אליס דביק מדם אבל היא לובשת את החליפה, חוגרת את החגור ומרכיבה את המצנח. האחרות עושות כמוה ובודקות את הציוד תוך כדי רכיסה וסגירת אבזמים.</p>
			<p class="text">"יש לנו בעיה," מכריזה נט. היא מרימה את תיק העור וזרועו של המזכיר מתרוממת איתה. "אזיקים. ואין סימן למפתח."</p>
			<p class="text">"אין לנו זמן לזה," ממלמלת בילי. היא צועדת קדימה עם הסכין שלה ועושה את מה שהיא צריכה לעשות. נטלי מסתכלת עליה בסקרנות, כאילו היא כותבת לעצמה הערות בשיעור ביולוגיה במעבדה, ובילי מרימה את התיק וחוגרת אותו לחזה שלה עם היד הקטועה שמשתלשלת ממנו כמו אביזר מזוויע.</p>
			<p class="text">הלן מכניסה את הכלב לתוך החליפה שלה ורוכסת אותה כך שהוא צמוד לגופה מאחורי המצנח הרזרבי. </p>
			<p class="text">"אין סיכוי שהכלב הזה ישרוד את הקפיצה," אומרת מרי־אליס. </p>
			<p class="text">"אין סיכוי שאני לא אנסה," עונה הלן ברוגע. נט מעיפה לעברה מבט של הכרת תודה והן חוזרות לחלק האחורי של המטוס ומתכוננות בשעה שוואנס מכוון את חרטום המטוס למטה והכלי צולל בחדות שכמעט גורמת למנועים לעצור לרגע מפעולתם.</p>
			<p class="text">"שוויצר," אומרת הלן. </p>
			<p class="text">ואז האורות בתא הנוסעים מהבהבים פעמיים. זה הסימן. מרי־אליס צועדת קדימה ופותחת את הדלת האחורית. ואנס טס לכיוון דרום־מערב מניס, במקביל לחוף, סטה מעט לכיוון היבשה ואז פנה שמאלה בחדות וכיוון את המטוס מערבה. הם עברו את ההרים ועכשיו הם טסים מעל שמורת הטבע פְּלֶן דה מוֹר. היא שטוחה יותר מהאזור ההררי המסולע ממזרח, אבל אינה מישור. על פי המפות הטופוגרפיות שהוצגו להם בתדריך זהו אזור מסולע, מלא בצמחייה, בעצי אורן ובזיזי סלעים מסוכנים. עכשיו נפרשת השמורה מתחת לבטן המטוס כמו כתם שחור ארוך. הרחק במערב נראה קו סגול דק שמסמן את דעיכתו של היום, וכוכבים ראשונים מנצנצים מעל האופק. </p>
			<p class="text">נטלי מרכיבה את משקפי המגן שלה, מצדיעה וצונחת אל תוך הלילה. </p>
			<p class="text">אחריה מגיע תורה של מרי־אליס, שמשליכה את עצמה מהמדרגה התחתונה כמו שחיינית שמזנקת מראש צוק. הלן חיננית. היא צונחת אחורה ומנופפת פעם אחרונה אל בילי. </p>
			<p class="text">בילי עומדת בפתח המטוס ונושמת נשימה עמוקה ואטית. באוויר נישא ריח של מלח ממפרץ סן־טרופה וריח חריף של דלק, והיא משליכה את עצמה אל האפלה בחיוך.</p>
			<p class="text">היא מרחפת באוויר וסופרת שלושים שניות עד שתוכל לפתוח את המצנח, ואלה שלושים השניות השלוות ביותר בחייה. היא מודעת כל העת לספירה, אצבעותיה נוגעות בטבעת שקשורה לחבל והיא ממתינה ותוהה לרגע אם כדאי לה לשחרר את אחיזתה. בגובה כזה לא יישאר ממנה הרבה כשתפגע בקרקע והיא לא תרגיש ולא תראה שום דבר חוץ מריק ועלטה יפהפיים שקוראים לה כמו קץ הימים.</p>
			<p class="text">שלושים. אצבעותיה מושכות בחוזקה והיא נמשכת מיד למעלה, המצנח מתמלא ומעכב את הנפילה החופשית שלה. היא מיטלטלת באוויר, רגליה מתנופפות כמו מריונטה בעודה נופלת על הקרקע. משמאלה היא רואה שלושה אורות קטנטנים נוצצים שמעידים שהלן, מרי־אליס ונטלי מרחפות אל הקרקע. הנחיתה שלה עזה מכפי שציפתה ונשימתה נעתקת.</p>
			<p class="text">היא משחררת את גופה, מתהפכת על צדה כמו שלימדו אותה ונחבטת בחוזקה בבסיס גזע של עץ אורן שבולם אותה. עוצמת המכה מעירה ציפור, שצווחת פעם או פעמיים ונוסקת לשמים בכעס. בילי רואה את הפנסים של האחרות מהבהבים מולה כמו גחליליות בשורה עקומה. היא מרימה את ראשה ורואה עוד שתי גחליליות צונחות מהמטוס האפל. הוא טס נמוך, צלליתו מצטיירת כנגד העננים כמו תפאורה בתיאטרון בעודו עושה את דרכו אל הים התיכון. כמות הדלק חושבה בקפידה ותיגמר במקום כלשהו בין האיים הבלאריים לבין סרדיניה בחשכה שלפני חצות, ואז יישארו רק כמה שברים של גוף המטוס ושלולית חלקלקה של כימיקלים על פני המים. בילי נזכרת שקראה שעומק הים הוא כשלושת אלפים מטר ושעל קרקעיתו מוטלים כבר אלפי שנים שרידים של ספינות ושל מלחים. עוד כמה לא ישנו.</p>
			<p class="text">בילי מרגישה משהו מתחכך ברגלה — צב? עכברוש? — היא קמה על רגליה ומחפשת את האחרות, שאת מיקומן היא רואה בזכות פנסים גדולים שהן הדליקו. היא מדליקה את הפנס שלה וכמעט מתעוורת מהאור הלבן המסנוור. היא מסוככת על עיניה ושומעת מסוק מתקרב, מנמיך טוס כדי לאסוף אותה מהשטח המסולע. היא הרביעית בתור, והיא רועדת מרוב אדרנלין. היא עולה למסוק, מועדת ונופלת על הבטן, וחושבת לעצמה שהיתה רוצה שהכניסה שלה לעיניה של המדריכה שלהן וראש פרויקט ספינקס, קונסטנס האלידיי — שם קוד: "הרועָה" — שיושבת על כיסא המפלט, תהיה אלגנטית יותר. האלידיי היא אישה בת שבעים ולא יום אחד פחות. היא לבושה בסרבל טיסה, וצעיף משי לבן כרוך באלגנטיות סביב צווארה כדי להגן עליה מפני התקררות. על רגלה שעון מקל הליכה. </p>
			<p class="text">הלן כבר יושבת חגוּרה במקומה ופותחת את החליפה שלה כדי לבדוק מה שלום הכלב — שנובח בזעם אבל נראה ששרד את ההרפתקה בשלום. נט מכרכרת סביבו ומרי־אליס נשענת אחורה בעיניים עצומות, כאילו היא מתפללת. את הגברים יאסוף מסוק קטן יותר וכולם יתאספו לסיכום המשימה במקום סודי מחוץ לפריז. הם יצטרכו לשחזר כל דקה ודקה בדקדקנות רבה, לזהות את הטעויות שלהם ולבחון כל החלטה כדי להבין איך להשתפר. אבל לעת עתה הן בסדר. המשימה הראשונה נגמרה ללא פציעות, להוציא הצלע הסדוקה של נט והדם שעדיין מכסה את שערה של מרי־אליס.</p>
			<p class="text">האלידיי מחווה בידה בלי לומר מילה, ובילי מתירה את הרצועה שקושרת אליה את התיק — עדיין עם היד, שכבר הפסיקה לדמם ונותרה רפויה וחיוורת כמו כפפה מלאה בפודינג וניל. האלידיי מתעלמת מהיד. היא מוציאה מכשיר, פותחת בעזרתו את התיק ומוציאה ממנו תיקייה. בדקות הבאות היא קוראת ברפרוף את תכולתה וכשהיא מסיימת היא מרשה לעצמה לחייך חיוך קטן.</p>
			<p class="text">"עבודה טובה, מיס ובסטר," היא אומרת במבטא המהוקצע שלה.</p>
			<p class="text">בילי מהנהנת בתגובה ואז, ללא אזהרה מוקדמת, היא צונחת על ארבע כדי להקיא. </p>
			<p class="text">זה היום הכי טוב בחיים שלה. </p>
			<p class="text">עד כה.</p>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 79.20 ₪ מחיר רגיל 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
מועדון: 74.24 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 47.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
הנמכרים ביותר

ימינה
שמאלה